שולחן ערוך אורח חיים כה יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · כה · יג

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון.

הגה: ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום והכי נוהגים המדקדקים (פתח עינים ספר המוסר פ"ד).

וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחלצם עד שיחזירו ספר תורה ויניחוהו בהיכל.

הגה: והיינו במקום שמכניסין התורה לאחר ובא לציון גואל אבל לפי מנהג מדינות אלו שמכניסים התורה מיד לאחר הקריאה אין לחלצם רק כמו בשאר ימים (דברי עצמו).

ביום ראש חודש חולצים אותם קודם תפלת מוסף.

הגה: והוא הדין בחול המועד. ודוקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר מיהו נוהגים לסלקם קודם מוסף בכל מקום (בית יוסף):

מפרשים

מגן אברהם

(כז) נהגו:    ויש שאין משהין עליהם יותר מן החיוב דצריכים גוף נקי (מהר"ש ומהר"מ ומהר"י) ולא נהירא (מט"מ) והכל לפי מה שהוא אדם עיין סימן ל"ז ס"ב:


(כח) ג' קדושות:    ובשל"ה ד' קט"ז כ' דט"ס הוא ואיפכא הוא בספר המוסר ג' קדישים וד' קדושות דברכו נחשב ג"כ לקדושה ע"ש, ובכוונות איתא האר"י לא חלץ עד שאמר ע"כ נקוה לך וכו'. וכתב בהגמ"נ ביום שיש בו מילה אין לחלוץ עד אחר המילה:


(כט) שיחזירו ס"ת:    והחולצן קודם לכן לא יחלוץ בפני ס"ת אלא יסלק לצדדין (מט"מ רש"ל) עיין סימן ל"ח סי"א:


(ל) קודם תפלת מוסף:    אחר חזרת ס"ת בהיכל (כוונות וכתבים) דלא כלבוש שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה דהא בר"ח אינו אלא מנהג לחלצם:


(לא) וה"ה בח"ה:    ועיין סימן ל"א די"ח שלא להניחם כלל בח"ה והזוהר מחמיר מאד בדבר לכן כתב הרמ"ע בתשובה לחלצן קודם הלל והש"צ אחר הלל וכ"כ הלבוש סי' ל"א וכן ראוי לנהוג ועי' סי' תרנ"א ס"ז בהג"ה: ונ"ל בח"ה של סוכות אף הש"ץ יחלוץ קודם הלל בעוד שמוכרין האתרוג:


(לב) כתר יתנו לך:    כן מנהג הספרדיים ולכן אין ראוי להיות כתר של תפילין עליו:

באר היטב

(יט) נהגו העולם:    ויש שאין משהין יותר מן החיוב דצריכין גוף נקי והכל לפי מה שהוא אדם מ"א. והאר"י ז"ל לא חלץ עד אחר ע"כ נקוה. וביום של מילה אין לחלוץ עד אחר המילה. מ"א.


(כ) ג' קדושות:    ט"ס הוא וצ"ל ג' קדישים וד' קדושות. וארבע קדושות הם. ברכו את ה' חדא. וקדושה שפה ברורה שניה. וקדושת העמידה וקדושת ובא לציון. ובמקומות שאומרים קדיש יתום אחר עלינו המה ג"כ ארבע קדישים עיין במט"מ. ובשל"ה ובע"ת.


(כא) בהיכל:    סי' לדבר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. והחולץ קודם לכן לא יחלוץ בפני ס"ת אלא יסלק לצדדין. מט"מ רש"ל מ"א.


(כב) מוסף:    אחר חזרת ס"ת בהיכל ובח"ה יש לחולצן קודם ההלל והש"ץ אחר ההלל ובחה"מ של סוכות אף הש"ץ קודם ההלל מ"א עיין בשכנה"ג הנוהגין ללבוש כל היום יחזור וילבוש בר"ח אחר תפלת מוסף אבל בח"ה לא יניחם לגמרי אפי' במנחה. הרמ"ע.


(כג) קדושת כתר:    פי' במקום שאנו אומרים נקדש במוסף אומרים בקצת מדינות כתר יתנו לך לכן אין ראוי להיות כתר של תפילין עליו. וכתב ט"ז דהנוהג כן שאינו חולץ במוסף אין לו עליו תלונה מאחר שאין אנו אומרים קדושת כתר יתנו לך. ושמעתי בשם גדול אחד שלא היה חולצם במוסף ע"ש.


משנה ברורה

(נה) נהגו העולם - ויש שאין משהין עליהם יותר מן החיוב דצריכין גוף נקי והכל לפי מה שהוא אדם אם אין לו גוף נקי ומתיירא שמא יפיח יסלק מיד ועיין סימן ל"ז ס"ב דמשו"ה אין רוב העולם נוהגים להניחם כל היום ובשם האר"י ז"ל כתבו שלא היה חולץ עד אחר ע"כ נקוה לך. וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה כי מילה היא אות ותפילין הם אות:

(נו) ג' קדושות - ט"ס הוא ובאמת צ"ל ג' קדישים וד' קדושות. כי ברכו את ד' נחשב חדא שהיא דבר שבקדושה וקדושת שפה ברורה שניה וקדושת העמידה וקדושת ובא לציון. ושלשה קדישים הוא ח"ק שקודם ברכו וחצי קדיש שאחר תפילת י"ח וקדיש שלם שאחר ובא לציון. ומ"מ משמע מפמ"ג ושארי אחרונים דבמקומות שנוהגים לומר קדיש יתום בכל יום אחר עלינו טוב שלא לחלוץ עד אחר קדיש יתום. ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפילין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש לא יפה הן עושין דמאוד יש לכוון בעניית איש"ר כמבואר לקמן בסימן נ"ו בטור ובשו"ע ואיש"ר הוא עוד במדרגה גבוה יותר מקדושה כמבואר שם במ"א סק"א ובודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן דאסור לעשות אפי' תשמיש קל בשעה שהוא מברך כמבואר לקמן בסימן קצ"א במ"א סק"ב:

(נז) עד שיחזירו - רמז לדבר ויעבור מלכם לפניהם [היינו הס"ת] וד' בראשם [תפילין] ב"י:

(נח) ויניחוהו בהיכל - והחולצן קודם עכ"פ יזהר שלא יחלוץ הש"ר בפני הס"ת כדי שלא יגלה ראשו בפניה אלא יסתלק לצדדין ובש"י דליכא גילוי או בתפילין ש"ר תחת הטלית גדול שרי [פמ"ג]:

(נט) מוסף - אחר שהחזירו הס"ת בהיכל ובמקומותינו שמכניסים תיכף אחר הקריאה יחלצם אחר הקדיש שקודם תפילת מוסף. ובאליהו רבא כתב דבר"ח יחלוץ אחר קדושת ובא לציון קודם שאומר יהי רצון מלפניך וכו' שנשמור חוקיך ולא ימתין מלחלצם עד אחר קדיש כדי שלא להפסיק בין קדיש להתפלה:

(ס) וה"ה בחוה"מ - והאחרונים כתבו כיון די"א שלא להניח כלל בחוה"מ כדלקמן בסימן ל"א ימהר לחלצן קודם הלל והש"ץ אחר הלל ובחוה"מ של סוכות שיש פנאי בעוד שממתינין על האתרוג אף הש"ץ יחלוץ קודם הלל. הנוהגין ללבוש כל היום יחזור וילבוש בר"ח אחר תפלת מוסף וא"צ לחזור ולברך אם היה דעתו לזה בשעת חליצתן לפי מה שפסק הרמ"א לעיל בסי"ב ובחוה"מ לא יניחם שוב לגמרי עד הערב. והאנשים המניחין תפילין דר"ת בחוה"מ לא יניחום כלל ובר"ח יוכלו להניחם אחר שיסיים הש"ץ תפלת מוסף או שיסירו התפילין של רש"י קודם ובא לציון ושל ר"ת ילבשו בעת אמירת ובא לציון [פמ"ג]:

(סא) קדושת כתר - פי' במקום שאנו אומרים נקדש במוסף אומרים בקצת מקומות כתר יתנו לך לכן אין נכון להיות אז כתר של תפילין עליו ואפילו בעת תפלת הלחש ופשוט דאם שכח והתחיל להתפלל בהם לא יחלצם באמצע דאינו רק מנהגא:

(סב) בכל מקום - והט"ז כתב דהנוהג שאינו חולץ במוסף אין עליו תלונה מאחר שאין אנו אומרים קדושת כתר יתנו לך ושמעתי על גדול הדור אחד שלא היה חולצם במוסף אך המתפלל בצבור בודאי לא ישנה מנהגא דצבורא:

ביאור הלכה

כף החיים

(פז) סעיף י״ג: נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון. הגהה: ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאומר בהם ג׳ קדושות וכו׳ — ובספר מטה משה עמוד העבודה סימן ז׳ כתב בשם מהר״י ורבותיו, שהיו נוהגים לחלוץ התפילין מיד אחר הקדושה, משום דצריכין גוף נקי ואין להשהותם יותר מן החיוב. ובדיני ציצית ותפילין כתב שאין זה מנהג נכון, ולא יסירם עד שיאמר קדיש תתקבל, ודלא כספר המפה עד כאן דבריו. והביאו שכנה״ג בהגב״י אות ב׳, מגן אברהם ס״ק כ״ו. וכתב שם המגן אברהם: והכל לפי מה שהוא אדם, עיין סימן ל״ז סעיף ב׳, עכ״ל. ורוצה לומר, מי שאין לו גוף נקי ומתיירא שמא יפיח בהם יכול לחלוץ אותם קודם קדיש יתום שהוא אחר "עלינו לשבח", והכל לפי יכולתו, או אחר קדושת החזרה של העמידה, או אחר קדושת "ובא לציון", או אחר קדיש תתקבל שהוא אחר "ובא לציון". וכמו שכתוב בסימן ל״ז שעשו קולא, גם אנחנו נעשה קולא למי שאין לו גוף נקי ומתיירא וכו׳. ועיין פרי מגדים באשל אברהם אות כ״ח:


(פח) שם בהגהה: ויש מי שכתב על צד הקבלה וכו׳ — כתב בשער הכוונות סוף דרוש ה׳ מתפילין, שצריך להתפלל כל התפילה אחר שהניח תפילין, ואין לחולצן כי אם אחר "על כן נקוה לך". וכן הוא בשער הכוונות דף א׳ ע״ג ודרוש ו׳ דציצית, והביאו מגן אברהם ס״ק כ״ח. אליהו רבה אות כ״ד. סולת בלולה אות יו״ד. מחזיק ברכה אות יו״ד. נו״ש אות ד׳ בסימן כ״ו. ר׳ זלמן אות ל״ז. ש״ץ דף מ״א ע״ג. זכ״ל אות ת׳. קיצור של״ה דף מ״א ע״א. כס״א אות ו׳. חס״ל אות י״ג. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות מ״ג. שתילי זיתים אות ל״ה. בן איש חי פ׳ חיי שרה אות יו״ד:


(פט) כתב בספר אור צדיקים דף יו״ד ע״ד: אין לחלוץ התפילין עד שילמוד בהן תחילה, אחד המרבה ואחד הממעיט, כי לא יזכה האדם לקנות ג׳ חלקי הנשמה נר״ן נפש רוח נשמה אלא אם כן ילמוד בתפילין, כמו שכתב בראשית חכמה שער הקדושה. וביותר אם לומד בתפילין דר״ת, עכ״ל. מחזיק ברכה אות י״ז. ובספרו צפורן שמיר סימן ב׳ אות ח׳. ש״ץ דף מ״א ע״ב. חס״ל שם. כף החיים שם. בן איש חי שם אות י״א. ועיין לקמן סימן ל״ח אוח ל״ב:


(ץ) כתב בית יעקב סימן קכ״ז בשם רבינו האר״י ז״ל, דכל ההשפעה היורדת מלמעלה על ידי תפילת צבור, הנה כל מה שעוסק אדם בתורה אחר התפילה קודם שיצא מבית הכנסת היא נכללת תוך אותה ההשפעה ועולה עמו, אלו תורף דבריו. והביאו כף החיים שם:


(צא) כתב החיד״א בספר מורה באצבע אות ה׳: כשילמוד בטלית ותפילין יכוין ליחד בשם המיוחד באופן זה. יעורר היראה ליראה מה׳ מאות י׳, והאהבה לה׳ מאות ה׳ ראשונה, והתורה מאות ו׳, והמצוה של תפילין מאות ה׳ אחרונה, וייחד השם המיוחד ביחודא שלים, עכ״ל. והוא משער הכוונות סוף דרוש הלילה שהביאו מהר״ש ויטאל ז״ל משער רוח הקודש יעויין שם. והביאו החס״ל אות י״ג. כף החיים שם:


(צב) כתב בהגהות מיימוני: ביום שיש בו מילה, אין לחלוץ עד אחר המילה. כיון דהמילה היא אות וגם התפילין הם אות, ראוי להיות עלינו אות תפילין בשעה שמקיימין את המילה, יעויין שם. והביאו מגן אברהם ס״ק כ״ח ומחצית השקל. ש״ך ביורה דעה סוף סימן רס״ה. סולת בלולה אות יו״ד. קשר גודל סימן ד׳ אות ב׳. סידור בית עובד בדין סדר המילה אות ה׳. ר׳ זלמן אות ל״ח. חס״ל שם. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות י״ט. ופשוט דהיינו אם נעשית בבית הכנסת או שמתפלל בבית שנעשית המילה שם, מחזיק ברכה אות י״א, זכ״ל חלק א׳ אות ת׳. ומנהג ותיקין להיות הסנדק והמוהל ואבי הבן בתפילין, ודלא כספר בית נאמן שערער על מנהג זה שאין ערעורו כלום. הרב חיד״א בספר מראית העין בליקוטיו סימן ב׳. בית עובד שם. ועיין לקמן אות צ״ו:


(צג) שם: וביום שיש בו ספר תורה נוהגים שלא לחולצן עד שיחזירו ספר תורה וכו׳ — והחזלצן קודם לכן לא יחלוץ בפני ספר תורה, אלא יסלק לצדדין. שיורי כנסת הגדולה סימן ל״ח אות י״ב, ומגן אברהם ס״ק כ״ט בשם מ״מ ורש״ל. וכתב המגן אברהם: עיין סימן ל״ח סעיף י״א, ורוצה לומר דהוי כחולץ תפילין בפני רבו דאסור. וכתב הט״ז שם ס״ק ד׳ טעם אחד בשם רש״י, דזלזול הוא שמגלה ראשו בפניו. ואם כן הוא הדין דיש לומר כן בספר תורה. עיין פרי מגדים באשל אברהם אות ל׳ ומחצית השקל. וכתב שם הפרי מגדים: ולפי זה, של יד דליכא גילוי, או בשל ראש תחת בל״ג, שרי, עכ״ל. ונראה לי דהוא הדין אם מאפיל בטליתו על ראשו ועל מצחו בעניין שלא יראה בגילוי הראש, שרי. {{קטן|ועיין ברכי יוסף סימן ל״ח אות ח׳. ודברי המגן אברהם הנזכר הביאם הש״ץ דף מ״ב ע״א. ר׳ זלמן אות מ״ב. חס״ל סוף אות י״ג:

שם בהגה: מיד לאחד הקריאה — וכן כתב בשער הכוונות כמו שכתבנו לקמן סימן קל״ה אות ב׳ ויעויין שם טעם בסוד יעויין שם:


(צד) שם: וביום ראש חודש חולצים אותם קודם תפילת מוסף — בשער הכוונות דרוש ראש חודש כתב, דיש להסיר התפילין קודם תפילת מוסף אחר קדיש שאומרים אחר חזרת ספר תורה להיכל ולא קודם לכן. יעויין שם טעם בסוד. פרי עץ חיים שער ראש חודש וחו״פ פרק ג׳. משנת חסידים בדרוש ראש חודש פרק ג׳ אות ב׳. נגיד ומצוה בעניין ראש חודש. מגן אברהם ס״ק ל׳ וכתב: דלא כלבוש (עיין מחצית השקל) שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה. (אמנם מה שכתב המגן אברהם שם: בראש חודש אינו אלא מנהג לחלצם, וכן מה שכתב מור״ם בהגהה: ודווקא במקום שאומרים במוסף קדושת כתר, לפי דברי האר״י ז״ל אינו כן, אלא מכיון שהתחילו להתפלל תפילת מוסף, לא יש עוד בחינת תפילין בזמן ההוא, כאשר יעויין שם בדברי האר״י ז״ל. ועיין עוד לקמן אות צ״ו וב״ח סוף סימן כ״ו). מחזיק ברכה אות ט״ו, וכתב: וכך נהגנו, ודלא כמו שכתב הרמ״ע בתשובה סימן ק״ח דצריך לסלקן בראש חודש אחר תפילח שחרית וכו׳, ובוודאי אי שמיע ליה למר מנהג האר״י זצ״ל גם הוא היה נוהג כן, עכ״ל. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ל׳. ש״ץ דף מ״א סוף עמוד ג׳. זכ״ל חלק ג׳ אות ח׳. סידור בית עובד אות א׳ אחר סדר פ׳ ראש חודש. חס״ל אות י״ג. שערי תשובה אות כ״ב. בן איש חי פרשת ויקרא אות י״ז:


(צה) שם: קודם תפילת מוסף — כתב הרב החסיד מה״ר אברהם אזולאי זצ״ל בהגהותיו כתב יד: כפי דרך האר״י זלה״ה יש סוד נשגב בזה, וצריך שלא יחלוץ אותם אלא אחר קדיש תתקבל. ובחול אין לסלקם עד אחר עלינו לשבח. וטעמו נסתר, ונגלה לבעליו. וכן ראוי לנהוג גם מי שאינו יודע הטעם, כי מצוות האלהיות פועלות בסגולה ועושות רושם למעלה, אף שנעשות בלתי הכוונה הפרטית, רק שצריך לכוין הכוונה הכללית, שיכוין המניח והעושה המצוה שעושה המעשה הזה לקיים מצות אלהיו, עכ״ל. ומכאן אזהרה לדקדק בכל מעשה המצוות שיהיו כסדרן וכמשפטן, אף כי אין אתנו יודע רמזיהם וסודותיהם. ברכי יוסף אות י״א. נו״ש סימן כ״ד אות ד׳. ועיין שם במחזיק ברכה שהקשה על מר זקינו, שבכאן כתב לחלוץ אותם אחר קדיש תתקבל, ובספר כנף רננים אשר לו כתב דמנהג האר״י ז״ל שלא היה מסיר התפילין עד אחר קדיש של חזרת ספר תורה להיכל, כמו שכתב בשער הכוונות. ותירץ, שבהגהותיו לעיכובא קאמר דלא סגי בלאו הכי; אבל ודאי שטוב לנהוג כמנהג האר״י זצ״ל, וסמך על מה שכתב בספר כנף רננים, עד כאן דבריו. והביאו ש״ץ דף מ״א עמוד ג׳ ועמוד ד׳, יעויין שם. וכן כתב החס״ל שם בשם הפוסקים, דיש לדקדק בכל מעשה המצוות שיהיו כסדרן וכמשפטן, אף כי אין אתנו יודע רמזיהן וסודותיהן. וכתב וזה לשונו: ומאחר שהודיע אלהים אותנו את כל זאת, דהני מילי דחסידותא ודקדוקי המצוות סודם נשגב וראשם מגיע השמימה ועושות רושם למעלה וכבוד שמים מתרבה על ידם, הנה כי כן מאן דסמי בידיה לקיימן ומזלזל בהן באומרו: די לנו לקיים הדברים המעכבים מעיקר הדין, הרי זה נמצא שלא חש על כבוד קונו בהיות לאל ידו להרבות כבוד שמים, ובוודאי שעל הכל יביא האלהים במשפט לפי מה שהוא אדם ולפי כוחו ולפי ידיעתו והשגתו. ובפרט בעלותו במעלות אחר מותו, הקב״ה מדקדק ומעניש על דקדוקים דקים כחוט השערה, עכ״ל. ועיין לקמן בדברינו לסימן כ״ח אות ב׳:


(צו) שם: וביום ראש חודש חולצים אותם וכו׳ — ואין להניח אותם עוד כל היום, מפני הרשימו דמוחין דמוסף שנשאר כל היום. אך בתפילת המנחה יניח אותם. כן כתב רבינו הרש״ש ז״ל בספר נהר שלום הנדפס מחדש דף י״ד סוף ע״א ודף ט״ו ריש ע״א, יעו״ש טעם בסוד. והגם דהרב חיד״א במחזיק ברכה אות י״ג כתב דאחר מוסף יכול להניחם, וכן כתב במורה באצבע סימן ו׳ אות קס״א, דאם רוצה ללמוד בהם יכול להניחם אחר תפילת מוסף, יש לומר דאילו היה רואה דברי הרש״ש הללו לא כתב כן. וכן כתב בן איש חי פרשת ויקרא אות י״ח. ועל כן ביום המילה, שנוהגים ללבוש אבי הבן והסנדק והמוהל ציצית והתפילין בשעת המילה, אם אירע ברית לא יחזרו להניח תפילין אחר תפילת מוסף, רק ילבשו ציצית לבדו. ועיין לעיל אות צ״ב:


(צז) במנחת יום ראש חדש כשמתפללין בציצית ותפילין – אין חילוק, כל אחד לובש תפילין כמו שיש לו, אם תפילין דר״ת אם תפילין דשמושא רבא. כן משמע לפי דברי הרש״ש הנזכר, ודלא כמו שכתב בהגהות א״מ בפרי עץ חיים שער ראש חדש חו״פ פ״ג, דמנהג מוהר״ח ויטאל ז״ל שלא להניח תפילין דרבינו תם עד שחרית של יום שני, יעו״ש. חדא, דאם כן היה כותב מהר״ש ויטאל ז״ל מנהג אביו, דמי יודע מנהג אביו יותר ממנו? ועוד, הא לפי דברי הרש״ש ז״ל לא יש חילוק, כיון דבתפילת מנחה אנו מתקנים בחינה אחרת כיעו״ש. ועיין שם במחזיק ברכה. וכן מנהג בית אל יכב״ץ, דבתפילת מנחת ראש חדש כל אחד לובש תפילין כדרכו בשאר הימים, אם דרבינו תם אם דשמושא רבא. ועיין בסה״ק קול יעקב סימן ל״ד אות ד׳:


(צח) שם: וביום ראש חדש חולצים אותם קודם תפילת מוסף — ואם שכח ולא חלץ אותם עד שהתפלל מוסף, אין צריך לחזור ולהתפלל מוסף, רק שעשה שלא כהוגן. עיין ט״ז ס״ק ט״ז, ובדבר שמואל סימן קי״ב, והביאו שערי תשובה אות כ״ב, וב״ח סוף סימן כ״ו מה שכתב בשם הזוהר, ובדברינו לעיל אות צ״ו:


(צט) אם נזדמן שהוא עדיין בתפילת שחרית ולובש התפילין, ושמע קדושת כתר מכת אחרת שמתפללין מוסף, יסלק התפילין מעליו עד שיענה עמהם קדושת כתר ויניחם אחר כך. ואם פתאום שמע מן החזן שאומר קדושת כתר, ואין לו שהות לחולצם, ככה יעשה: בשל ראש יזיזם ממקומם ולצד אחר, ושל יד יכניס ראש הטלית או הכתונת בין הקציצה ובין בשרו, ויענה קדושה. כן העלה בספר תורה לשמה. והביאו בן איש חי פרשת ויקרא אות י״ז:


(ק) כתב הרב ח״י בפרק ד׳ דשבת, דגם במנחה של ערב שבת יתפלל בציצית ותפילין, יעו״ש. וכן כתב משנת חסידים במסכת תוספת שבת פרק א׳ אות א׳, ונגיד ומצוה במנהגי ערב שבת, יעו״ש. אמנם בספר אור צדיקים להרמ״פ בדיני תפילת המנחה דף כ״ד עמוד א׳ כתב וזה לשונו: קבלתי ממורי ז״ל שלא להניח תפילין בערב שבת, כי כבר נתנוצץ קדושת שבת, עכ״ל. וכן כתב הרב מהר״י ארגאז בסוף ספר שומר אמונים בשו״ת סימן ז׳ עיין שם. מחזיק ברכה אות ט״ז ובסימן רס״ז אות א׳. ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות כ״ח. וחיים שאל חלק א׳ סימן א׳. ומראית העין בליקוטים סימן ך׳ אות ב׳. וכן כתב יד אהרן במ״ב סימן ל״א. נו״ש סימן כ״ו אות ה׳. עיקרי הד״ט סימן י״א אות ב׳. וכן כתב הרב המקובל מוהר״י קאפיל ז״ל בסידור תפילתו קול יעקב דף קכ״ט עמוד ב׳ משם מוהרמ״ק ז״ל, והביא דבריו הפתח הדביר סימן כ״ט אות ב׳, וכתב וכן עיקר. ועיין שערי תשובה בסימן ל״ז אות ג׳ שכתב דערב שבת לאו דוקא, דהוא הדין ערב יום טוב יעויין שם. וכן מנהג בית אל יכב״ץ שבעיר קדשינו ירושת״ו, שאין לובשין תפילין בתפילת מנחה של ערב שבת קדש, וכן בכל תפילת מנחה של ערב יום טוב, רק טלית לבד. ועיין עוד לקמן סימן כ״ט אות ב׳:


(קא) כתב הסולת בלולה אות ט׳ בשם מ״כ וזה לשונו: יש נוהגים כשחולצין תפילין של ראש, מניחים על הסידור, בסוברם שקדושת תפילין חמור מקדושת הסידור. והוא אינו נכון, שהרי לעניין שבועת נקיטת חפץ לכתחילה צריך לישבע בספר תורה או שאר ספרים שיש בהם שמות, ובדיעבד סגי בתפילין; וכתב הסמ״ע סימן פ״ז: מוכח מזה דקדושת ספר שיש בו שמות הקדושים חמור מתפילין, עכ״ל. הנה מה שכתב בשם הסמ״ע הוא בחושן משפט סימן פ״ז סעיף ט״ו על דברי מור״ם בהגהה, והביאו באר היטב שם ס״ק ט״ל יעויין שם. ומה שכתב הסולת בלולה לשון זה בשם מ״כ, כתב המחזיק ברכה אות י״ב שהוא לשון הרב המקובל מהר״ם פאפירס ז״ל בספר אור צדיקים דף יו״ד עמוד ד׳. והביא דברים אלו הרב מהר״ש פלורינטין בספר בית הרואה דף ב׳. והקשה עליו המחזיק ברכה שם וזה לשונו, דאיך לא ראה שהש״ך שם בחושן משפט סימן פ״ז חלק על מהרי״ו ומור״ם, דאין משביעין בשאר ספרים, דקדושת תפילין חמורה משאר ספרים ואין משביעין בהם לכתחילה. ועוד נעלם ממנו מה שכתב שם הט״ז שחלק על הסמ״ע, דקדושת תפילין חמורה שנתקדשו השמות שבהם וכו׳. ועוד נעלם ממנו שהסולת בלולה עצמו חזר בו, שכתב בסוף סימן מ״ה דף י״א ע״א וזה לשונו: מה שכתבתי סימן כ״ה בשם הסמ״ע דקדושת ספר שיש בו שמות קדושים חמור מתפילין. אחר זאת ראיתי בט״ז וה לשונו: טפי יש קדושה בתפילין ממה שיש בסידורי התפילות, דהא בתפילין נתקדשו השמות שבהם, מה שאין כן בחומשין, כל שכן באותן שנדפסו דאין להם דמיון קדושת תפילין. ואף דהסמ״ע כתב דשאר ספרים עדיפי מתפילין, לא נהירא כלל, עכ״ל. גס המגיה הביא שם המנהג בכל ערי תוגרמה עי״ש. ונם הש״ך שם תמה על השולחן ערוך (רוצה לומר על מור״ם) בזה, עיין שם, ופוק חזי מאי עמא דבר, עכ״ל הרב סולת בלולה עצמו, עכ״ל. ועיין שם עוד במחזיק ברכה, שכתב דבהגהותיו לחושן משפט הסכים עם הש״ך, וכן כתב הריטב״א בחידושיו לשבועות יעויין שם. וכן כתב בספרו צפורן שמיר סימן ג׳ אות ט׳, ובקשר גודל סימן ד׳ אות ז׳, דיכול להניח תפילין על גבי סידור תפילה, וכן כתב הש״ץ דף מ״ב עמוד ב׳. ועיין עוד לקמן בדברינו לסימן כ״ח סעיף ב׳ תשלום דיני חליצת תפילין וציצית, יעויין שם:


(קב) שם בהגהה: והוא הדין בחול המועד — עיין לקמן סימן ל״א סעיף ב׳:

הערות





▲ חזור לראש