כף החיים על אורח חיים מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים מז |

סעיף א[עריכה]

א) סעי' א. ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד. כדאיתא בנדרים דף פ"א מפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן רבינא אמר שאין מברכין בתורה תחילה וכו' ופי' שם המפרש שאין מברכין כשמשכימין לתלמוד תורה. ותלמידי חכמים מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין ולא מקיימא ברכתא נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה עכ"ל. ועיין טור וב"י. וז"ל הלבוש מאד מאד צריך האדם ליזהר בה להראות שהתורה היא חשובה בבעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו. ואם אינו מברך עליה אינו זוכה לבן ת"ח שזה עונשו מדה במדה שמאחר שאינו מברך עליה מורה שאינו קורא בה לשמה ואינו משמח עמה ולא נהנה בה אלא היה בעיניו כאומנות בעלמא לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה דכתיב לא ימושו מפיך וכו' עכ"ל ומהעיקר הזהירות הוא שצריך להבין פי' המילות ולאמרה בנחת מילה במילה שלא יחסר שום תיבה אוא אות כמש"ל סי' ה' אות ב'. וגם שצריך לאומרה בחשק נמרץ וישים אלא לבו אשר הוא מברך על התורה אשר היא חיינו ואורך ימינו העוה"ז ובעוה"ב:

ב) שם. ברכת התורה צריך וכו' בענין ברכת התורה אם היה דאורייתא או דרבנן. ונפקא מינה דאם היא דאורייתא אם נסתפק לו אם בירך או לא צריך לברך ואם היא דרבנן א"צ לברך וכמ"ש מרן ז"ל בסי' ר"ט סעי' ג' יעו"ש. הנה בדבר זה נחלקו הפוסקים דהרב שאגת ארי סי' כ"ד ס"ל דהיא דאורייאת ובספק בירך ספק לא בירך חוזר ומברך יעו"ש. וכן ס"ל להמו"ק. וכן הסכים הפר"ח ע"ז הסעיף. והב"ד יד אהרן בהגה"ט וכן דעת מהר"א הלוי בס' זקן אהרן סי' ס' יעו"ש אמנם הרב פני משה בתשו' ח"א סי' א' כתב דמדברי הרמב"ם והטור דסתמו לן סתומי ולא כתבו דהוי דאורייתא משמע דס"ל דהוי דרבנן יעו"ש. וכן משמע מדברי מרן ז"ל לקמן סי' ר"ט סעי' ג' שכתב וז"ל בכל הברכות אם נסתפק אם בירך אם לאו אינו מברך וכו' חוץ מברכת המזון שיהא של תורה עכ"ל. מדקאמר חוץ מברה"מ משמע דברת התורה היא בכלל ברכות דרבנן. וכ"מ מדברי האגור שהביא ב"י בזה הסי' יעו"ש. וכ"מ מדברי הלבוש סעי' א' שכתב ואסמכוה אקרא וכו' ומסעי' י"ב שכתב דברכה אינה מעכבת יעו"ש משמע דס"ל שהיא דברנן. וכן ס"ל להעו"ת שכתב בסעי' ט' דאם הפסיק בין ברכה ללימוד שאין לו לחזור ולברך דברכות דרבנן. הרי לך בה דיא דס"ל דברכת התורה דרבנן. וכן הסכים מהר"י עייאש בס' מטה יהודה אות א' שכתב דאם נסתפק אם בירך ברכת התורה דלא יברך יעו"ש. ועי"ש במ"ש על דברי הפר"ח. ועוד עיין להחיד"א בברכ"י אות ח' שדחה ראיית הפר"ח, ועוד לו במחב"ר אות א' ואואת ב' והסכים שאין לברך מספק משום דכלל גדול הוא ספק ברכות להקל יעו"ש, והב"ד הרב המגיה בש"ץ דנ"ו ע"א. וכן פסק בקש"ג סי' ה' אות כ"ה, סידור בי"ע בדיני ברכת השחר אות כ"ב. וכן דעת המאמ"ר אות א' אלא שכתב דאם נסתפק יכוין לפטור אותה באהבת עולם יעו"ש, וכן דעת כס"א ויפה ללב אות א', וכתב ודלא כמ"ש באה"ט בשם הפר"ח והיד אהרן יעו"ש, ומ"מ הנכון הוא מי שנסתפק לו אם בירך ברכת התורה אם לאו ישתדל לשמוע הברכה מאחר שעדיין לא יצא ויתכוין לצאת וגם יאמר לו להמברך שיתכוין להוציאו כידוע או יברך בלא שם ומלכות וכשיגיע לברכת אהבת עולם יתכוין לצאת בה נמי ברה"ת כדי לצאת ידי המחמירים, ועיין מש"ל סי' מ"ו אות נ"ב:

ודע דהא שאמרנו דאם נסתפק לו בברכת התורה דאינו חוזר ומברך הוא בין בכולם בין במקצתם מה שנסתתפק בו לא יברך דהא כתב הפני משה שם והביאו הפר"ח שם דאף לדעת הסוברים דברה"ת דאורייתא הוא ברכה א' בלבד וכ"כ הרב שאגת אריה בסי' כ"ה דברכה אחת היא דאורייתא יהיה מה שיהיה אלא שהוא נטה דעתו לברך אשר בחר בנו יעו"ש, וא"כ לדידן דפסקנו כדעת האומרים דרבנן משום סב"ל אינו חוזר ומברך בכל מה שמסתפק אם כולם אם במקצתם וברכת התורה שמברכין על קריאת ס"ת בציבור גם הפר"ח ס"ל שהיא מדרבנן כמ"ש בסי' קל"ט אות ח' יעו"ש וכן כתב הברכ"י בסזה הסי' אות ח':

סעיף ב[עריכה]

ג) סעי' ב' צריך לברך בין למקרא בין למשנה וכו'. דכולהו תורה מיקרו. לבוש, וכן לדברי הזוהר וקבלה והוא פשוט. ולפי מה שכתבו המקובלים שד' בחי' אלו מקרא משנה גמרא קבלה הם בבחי' ד' עולמות אבי"ע ועיין נה"ש הנד"מ דף ל"ז ע"ב, וידוע דע"י הברכה ממשיכין אור מקיף וע"י עשיית המצוה אור פנימי כמבואר בע"ח ש' מ' דרוש ב' ובשער הכוו' דרוש י"א וי"ב דספירת העומר וכ"מ, וידוע דכל הבירורים הנבררים והמוחין הנמשכים ע"י הברכה ועשיית המצווה הם השייכים לבחי' הברכה והמצוה ההיא וא"כ כיון שמקרא משנה גמרא קבלה הם בד' בחי' והוא מברך בבקר על כל מה שילמוד ביום ההוא ואפשר שילמוד כולם לכן צריך לכוין בשעת הברכה על כולם כדי שיהיה ברורים והמשכת מוחין השייכים לכולם ודוק:

ד) שם הגה"ה בין למדרש, והא דלא הזכיר מרן ז"ל מדרש מפני שהוא בכלל הגמרא כמ"ש מרן ז"ל לקמן סי' ן', וכ"כ מאמ"ר או' ב' ועי"ש במ"ש על דברי הפר"ח בסעי' זה:

סעיף ג[עריכה]

ה) סעי' ג' הכותב בדברי תורה אעפ"י שאינו קורא צריך לברך, עיין ט"ז סק"ב שהקשה על דין זה דמאי שנא מהרהור שפסק בסעי' שאחר זה דאין מברכין על ההרהור מטעם דלאו כדבור דמי כמ"ש ב"י בסוף סי' זה ובכתיבה נמי ליכא אלא הרהור וכו' וסיים ונראהל י דהך כותב בד"ת היינו שכותב וא מעתיק ומכוין ללמוד דאז שפיר מברך אבל סופר שמעתיק ספר וכוונתו לעשות פעולה להרויח ממון אין לו לברך תחלה יעו"ש. וכ"כ סו"ב אות ב', יד אהרן בהגב"י, מיהו הרב הלבוש בסעי' ד' כתב הטעם דהא דכותב מברך ואעפ"י שאינו קורא מפני שעושה מעשה בכתיבה, וכ"כ הפרמ"ג במש"ז אות ב' יעו"ש, ולפי"ז משמע דאפילו אינו מכוין ללמוד מה שהוא כותב חייב לברך מפני שהוא עושה מעשה בכתיבה, וכ"כ מט"י אות ב' דמסתמיות דברי הש"ע משמע דאין חילוק ובין הכותב לשם למוד ובין הכותב דרך העתק כדי להרויח שכר כדבור דמי וצריך לברך יעו"ש, ולענין מעשה כדי להנצל מכל הספקות בין סופר הכותב סת"ם בין סופר המעתיק ספר דרך למודו או שכותב איזה ד"ת צריך לברך חלה ברכת התורה ואח"כ קורא פ' ברכת כהנים כנהוג כדי שתהיה עיקר ברכתו על פ' ברכת כהנים ואח"כ כותב מה שרוצה לכתוב בד"ת. וכן יעשה מי ששומע ד"ת מאחרים שיברך ברה"ת ויקרא פ' כהנים ואח"כ ישמע מפני שיש פלוגתא בזה. עיין מחב"ר אות ד' וער"ה אות ב', אלב אם כותב איזה תיבות מפסוקים באגרת שלומים כדי לדבר צחות אין צריך כמ"ש הט"ז והמ"א שם. ועיין לעיל סי' מ"ו אות נ"ו, ועוד עיין לקמן אות ז':

סעיף ד[עריכה]

ו) סעי' ד' המהרהר בד"ת א"צ לברך דהרהור לאו כדבור דמי, ב"י, ט"ז סק"ג, מ"א סק"ב, ר"ז אות ב'. ח"א כלל ט' אות יו"ד (ועי"ש בנשמת אדם אות ד' מ"ש על דברי הגר"א ועוד עיין פרמ"ג במש"ז אות ב') ולפ"ז יש ליזהר לאותן לומדים בעיון מתוך הספר שיזהר להוציא קצת ד"ת בפה אחר הברכה, ט"ז שם, והיינו אם אינו אומר פ' ברכת כהנים תיכך אחר ברכת התורה דיש לחוש שמא יפסיק בדיברו של חול קודם שיוצא ד"ת מפיו ויש להחמיר כמ"ש מרן ז"ל בסעי' ט' דהנכון שלא להפסיק ביניהם, אבל אם אמר ברכת כהנים תיכף אחר ברכת התורה א"צ ליזהר בזה, ועיין פרמ"ג במש"ז אות ג':

ז) שם המהרהר בד"ת א"צ לברך, כתב מנחת אהרן כלל ה' סי' ל"ד דע"י עיון בספר אין זה הרהור בעלמא שהרי א"א שלא יוציא דבר מפיו דרך עיונו ואם יוציא בשפתיו ודאי צריך לברך קודם לכן עכ"ד, וכ"ד הרב בית עובד לחי' א"ח סי'זה בכ"י והב"ד פתהד או ב' יעו"ש:

ח) שם הגהה. וה"ה דיכול לספוק דין בלא נתינת טעם לדבריו, וכ"כ האחרונים, סוו"ב אות א'ר"ז שם ח"א שם, בן א"ח פ' וישב אות י"ב, וכתב הלבוש שהטעם שהוא עיקר דברי תורה אינו אלא מהרהר עכ"ד, ומשמע אם אומר הטעם של הדין בפיו אסור עד שיברך וכ"כ החס"ל אות א', בן איש חי שם:

ט) שם בהגהה וה"ה דיכול לפסוק דין וכו'. הרב מנחת אהרן ז"ל כלל ה' אות ל"ד הכריע דפיסוק דין דקאמר מור"ם ז"ל היינו הוראת אסורו התר דווקא ולא דיני ממונות שכ"כ מור"ם ז"ל גופיה להדיא בד"מ בסי' פ"ה משם הר"ן ז"ל וציינו בד"מ סי' זה וטעמא טעים אמאי בדיני ממונות בין תחלת דין בין גמר דין אסור לפסוק קודם ברה"ת אפילו בלי נ"ט משום דהיינו תורה, ומכח זה חלק על הרב מט"י ז"ל אות ד' שהבין בדעת מור"ם ז"ל דהיינו בדיני ממונות. וכתב שם דאסור לפסוק דיני ממונות בין הבע"ד, והך הוראת איסור והיתר דוקא הוראה פשוטה שא"צ לעיין בספר. אכן אי צריכה רבא ללמוד דבר ע"י עיון בספר אין זה הרהור בעלמא ובעי ברוכי יעוש"ב, פתה"ד אות ג'. ועיין יפה ללב ז"ל אות ג' שכתב דזה וזה מותר בלי נ"ט יעו"ש. ונראה היכא דאפשר יש להחמיר כדברי מנחת אהרן ז"ל:

סעיף ה[עריכה]

י) סעי' ה' ברכת התורה אקב"ו על ד"ת. נוסח האשכנזים לעסוק בד"ת. טור וב"ח. מ"א סק"ג וכתב ב"י בשם הרד"א שיותר נכון לומר על ד"ת לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצות יעו"ש. והב"ד מ"א שם. וכ"כ הפר"ח אות ה'. ועי"ש מ"ש על דברי הב"ח ומה שתירץ הפרמ"ג בא"א אות ג'. ועוד עי"ש בפר"ח שכתב דעיקר הגירסא על ד"ת והעידו על מהרי"א שהיה אומר כן עכ"ד, והוא האר"י ז"ל כמ"ש היפה ללב ז"ל אות ד' דכן העיד מהרח"ו ז"ל בשער הכוו' בנוסח התפלה דף ן' ע"ד וז"ל גם ראיתי אותו עונה אמן באמצע שתי ברכות שלא אשר קדשנו על דברי תורה ובין ברכת והערב נא ה' אלהינו כנראה שהם שתי ברכות וכמ"ש בעל הטורים (נראה שצ"ל ודלא כמ"ש בעל הטורים עיין לקמן אות י"ג) כי והערב נא ה'אלהינו הוא ברכה שניה בפני עצמה ואינה סיום ברכה א' עכ"ל. ומ"ש הט"ז סק"ד ומהר"י לוריא כתב שי"ל אמן אחר ברכת לעסוק בד"ת וכו' אינו ר"ל שהאר"י ז"ל היה אומר נוסח זה לעסוק בד"ת דזה היפך עדות מהרח"ו ז"ל אלא לא בא לומר כ"א על עניית אמן שהאר"י ז"ל היה עונא אמן אחר ברכת על ד"ת. והט"ז תפס נוסח האשכנזים וכמ"ש היפה ללב שם. וכ"כ הרב מנחת אהרן ז"ל דכ"ב ע"ג שנוסח האר"י ז"ל על ד"ת יעו"ש. והביאו דברי מנחם בהגה"ט אות ג'. וכן מנהגינו כדעת מרן ז"ל והאר"י ז"ל ודעמייהו לומר על דברי תורה. ועיין לקמן אות י"ג:

יא) שם והערב נא וכו'. ויש לומר אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך בית וכו' ע"פ מ"ש רז"ל דכל הרואה בנו ובן בנו עוסק בתורה מובטח לו שאין התורה פוסקת מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך וכו'. ב"ח, שכנה"ג בהגה"ט אות א', סו"ב סוף ףאות ב' וכ"כ האחרונים. ולומדי תורתך לשמה בא"י המלמד וכו' כן הגרסא בהרי"ף, ב"ח, עו"ת אות ב', פרישה אות ז', שכנה"ג שם אות ב' א"ר אות ג', וכ"כ האחרונים:

יב) שם ואשר בחר בנו. וגם הגר יברך כן ולא ישנה כלל בין כשמתפלל יחיד בין כשמתפלל בציבור. אגרות הרמב"ם ז"ל סי' ט'. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת אות א' מ"א סק"ג. פר"ח אות ה'. א"ר אות י"א. ר"ז אות ד' ש"ץ דנ"ו ע"א. קש"ג סי' ה' או' כ"ו. סידור בי"ע או' כ"ג:

סעיף ו[עריכה]

יג) סעי' ו, אומר והערב עם וי"ו. הגהה וי"א בלא וי"ו וכו' הנה טעם האומרים והערב עם וי"ו מפני שסוברים שברכה אחת היא עם אשר קדשנו ואין לענות אמן אחר על דברי תורה. והיא סברת התו' והרא"ש והטור. וטעם האומרים הערב בלא וי"ו סוברים שהיא בפ"ע ויש לענות אמן אחר על דברי תורה. והיא סברת הרמב"ם והרשב"א בשם בעל המאור והרד"א כמ"ש כל זה בטור וב"י יעו"ש. וכתב ב"י וז"ל ולענין מעשה נראה לומר והערב עם וי"ו שהרי לדברי האומרים שהיא ברכה אחת אם חסר הוי"ו הוי מספיק באמצע הברכה. ולדברי האומרים שהאי ברכה בפ"ע אעפ"י שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום עכ"ל. והנה מרן ז"ל לא גילה דעתו כ"א לומר והערב עם וי"ו אבל לענין עניית אמן אחר על ד"ת לא גילה דעתו. אמנם מוהרח"ו  ז"ל שער הכוו' העיד על האר"י ז"ל שהיה עונה אמן באמצע שתי ברכות שאל אשר קדשנו ע לדברי תורה ובין ברכת והערב נא כמש"ל אות יו"ד. ומשמע דהיה אומר והערב עם וי"ו כדעת מרן ז"ל וגם היה עונה אמן אחר על ד"ת דסובר ששני ברכות הם כדעת הרמב"ם והרשב"א ז"ל. וכ"כ בס' פרע"ח שער הברכות פ"א. וכ"כ מצ"ש. נגיד ומצוה די"א ע"א. מ"ח מסכת חצות פ"ג אות י"א. וכ"כ הט"ז סק"ד ומ"א סק"א שהאר"י ז"ל  נהגל ענות אמן בנתיים יעו"ש. וכ"כ י"א בהגה"ט. וכתב דלא כהפר"ח ז"ל שכתב דמהרי"א היה אומר בלא וי"ו דליתא. וכ"כ החיד"א בקש"ג סי' ה' אות כ"ח. ר"ז אות ה'. ש"ץ ד"ח ע"ג ודנ"ו ע"א. סידור בי"ע אות כ"ה חס"ל אות ג'. כף החיים סי' ט' אות י"ב. שע"ת אות ו'. בן איש חי פ' וישב אות י"ב:

סעיף ז[עריכה]

יד) סעי' ז' ברכת אהבת עולם פטרת ברכת התורה אם למד מיד וכו'. ואז פוטרת לימוד של כל היום. ב"י בשם התו' והרא"ש וכ"כ מ"א סק"ו. וכתב הפרמ"ג בא"א אות ו' דכן דעת מרן ז"ל. ר"ז אות ו'. שתילי זתים אות ח'. מיהו יש אומרים דאפילו אם למד אחריה מיד אינה פוטרת אלא אותו לימוד בלבד אבל לא של כל אותו היום. והיא סברת הרשב"א בשם הראב"ד לספרים דגרסי ששנה על אתר והביאו ב"י יעו"ש. וכן דעת הפר"ח ע"ז הסעי' וכ"מ מדברי הלבוש סעי' ח' ועיין פרמ"ג שם. אמנם לפי מש"ל אות ב' בדברי הפו' דס"ל דברה"ת מדרבנן והולכין בספיקה להקל הכא נמי מי ששכח לברך ברכת התורה ובירך ברכת אהבת עולם ולמד מיד אמרינן כדברי הפוסקים דס"ל דברכת אהבת עולם פוטרת לימוד של כל אותו היום אם למד אחריה מיד וא"צ לברך עוד ברהה"ת אפילו אם הפסיק מללמוד וחזר ולמד. ועיין לקמן אות טו"ב:

טו) שם ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה וכו'. מדקאמר כאןפ וטרת ברכת התורה ובסי' קל"ט סעי' ט' גבי קראוהו לקרות בתורה כתב דנפטר מברכת אשר בחר בנו משמע דכאן בברכת אהבת עולם נפטר מכל ג' בכות של תורה משא,כ אם קראוהו לקרות בתורה דאינו נפטר אלא מברכת אשר בחר בנו לבד אבל שאר ברכות אשר קדשנו על ד"ת והערב נא צריך לברך. וכ"כ הב"ח שם בשם מהרש"ל וכתב שהוא פשוט יעו"ש שכנה"ג שם בהגה"ט אות י"ב. וכ"כ המ"א שם ס"ק י"ב. פר"ח שם. שתיליל זיתים שם אות ך'. חס"ל סי' מ"ו אות ז'. קיצור ש"ע סי' ז' אות ז' ואות ח':

טז)שם אם למד מיד וכו' ואף אם התפלל וסיים התפלה אינו נקרא הפסק אם לומד מיד אחר התפלה, לבוש, מט"י אות י"ב. פרמ"ג א"א אות ו' ועין מאמ"ר שתמה על הלבוש שכתב זה מסברת עצמו וסיים וז"ל וגדול מזה נראה דאף אם הפסיק בכל הסדר שאחר התפיל כגון וידוי ונפ"א ושאר דברים לא הוי הפסק דכל שאל יצא מבה"כ ועוסק בדברי תפילות ותחנונים מיד קרינן ביה עכ"ד והביאו פתה"ד סי' ז' אות ב'. וז"ל א"ז ומיהו כל עניני תפילה וגם שהולך אחר הספרים להביא בביה"מ אין זה הפסק. תפארת שמואל על הרא"ש פ"ק דברכות אות ל' והביאו פתחי עולם אות יו"ד:

סעיף ח[עריכה]

טוב) סעי' ח' ויש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה וכו'. הא דכתב מרן ז"ל ויש להסתפק וכו' משום דעל הא דאמרינן בברכות די"א ע"א דברכת אהבה רבה פוטרת מברה"ת כתבו התו' שם וז"ל בירושלמי יש הא דאמרינן שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר פי' לאלתר שלמד מיד באותו מקום עכ"ל. והב"ד ב"י וכתב וז"ל וא" למה לו לירושלמי לומר על הנטר באהבה רבה שצריך שילמוד מיד שהרי לעולם הוא לומד שהרי קורא ק"ש אחר אהבה רבה. ואפשר לומר דכבר אפשר שאינו קורא ק"ש סמוך לאהבה דהא איכא מ"ד בספ"ק דברכות דהא תנן אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע. ברכה אחת היינו יוצר אור וא"כ אחר ק"ש אומר אהבה רבה וכל כה"ג אצטריך הירולשמי לאשמעינן שאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה אלא כשלמד מיד דוקא. ועוד י"ל דק"ש ותפלה לא חשיבא לימוד לענין זה. דדברי תחנונים ותפלה לחוד ודברי ת"ת לחוד וקש כדברי תפילות הוא עכ"ל. וא"כ לפי תירוץ ראשון ק"ש חשיבא לימוד לעניין זה אם קרא ק"ש תיכף ומיד אחר ברכת אהבת עולם כמו שאנו עושים בכל יום. ולפי התירוץ השני לא חשיבא וצריך ללמוד מיד אחר התפלה כדי שתהיה ברכת אהבה פוטרת לימוד של כל היום. וע"כ כתב מרן ז"ל יש להסתפק אי סגי בקורא ק"ש סמוך לה וכו' מיהו דעת הפר"ח ז"ל באות ז' דלא יש ספק בזה ומילתא דפשיטא דלא סגי בקורא ק"ש וכן נראה דעת הב"ח יעו"ש וכ"כ א"ר אות ה' וכ"כ ח"א כלל ט' אות ה'. אמנם לפי מש"ל אות ב' דבה,ת דרבנן והולכין בספיקא להקל ובפרט דדעת מקן ז"ל כאן דלא חייש להא דאין הק"ש פוטרת בשביל הלימוד אלא לכתחלה דכתב ולכן יש ליזהר וכו' ע"כ מי ששכח לברך ברכת התורה קודם תפלה ובירך ברכת אהבת עולם וקרא ק"ש תיכף והתפלל כמו שנוהגים יש ללמוד מיד אחר התפלה איזה דבר כדי שיהא סמוך לברכת אהבת עולם וכמש"ל אות ט"ז ואם גם זאת לא עשה אפ"ה לא יברך עוד ברכת התורה משום ספק ב"ל. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ז' אות ז':

חי) שם ולכן יש ליזהר לברך ברה"ת קודם אהבת עולם. ולפי סודם של דברים צריך לברך ברה"ת סמוך לברכת השחר קודם סדר התפלה כמש"ל אות ב' ואות ח"י יעו"ש:

סעיף ט[עריכה]

יט) סעי' ט' י"א שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימוד אין בכך כלום. והנכון שלא להפסיק וכו' הא דכתב מרן ז"ל יש אומרים שאם הפסיק בין ברה"ת ללימוד אין בכך כלום היא סברת ר"י וברינו יונה והמרדכי. אלא משום דברי הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות תפלה משמע דבברכת התורה נמי צריך ללמוד מיד כעין שאר מצות שאינו מפסיק בין ברכתה לעשייתה כמ"ש כ"ז בב"י. לכן כתב מרן ז"ל כאן בש"ע דהנכון שלא להפסיק ביניהם וכו' ומשמע דדעת מרן ז"ל דאינו חושש לדברי הרמב"ם ז"ל אלא לכתחלה אבל בדיעבד אם בירך ברכת התורה ולא למד מיד א"צ לחזור ולברך כשלומד אח"כ. וכ"כ מט"י אות י"ד. מיהו הב"ח חולק ע" וכתב דגם דעת ר"י ורבינו יונה והמרדכי והרא"ש דצריך ללמוד מיד אחר ברה"ת כמו בשאר מצות ולא אמרו שא"צ ללמוד מיד אלא מפני שלומדים אחר ברה"ת פ' התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל אבל אם לא למד מיד אל פ' התמיד ולא מנשת איזהו וכו' ולא ברכת כהנים צריך לחזור ולברך יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות ד', וא"ר אות ו'. וכן דעת הפר"ח באות ז' יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ט' אות ד'. אמנם דעת הלבוש כדברי מרן ז"ל. וכתב משפט צדק ח"ב סי' ס"ב מאמר דאיכא פלוגתא דרבוותא וברכות דרבנן מי יכניס עצמו לברך ברכה אחרת שהיא בספק ברכה לבלה עכ"ד. והביאו כנה"ג בהגב"י. וכן דעת עו"ת אות ב'. וכן נראה דעת ר"ז או תז'. וכ"כ סידור בי"ע אות ט"ז. וכן יש להורות מאחר דספק ברכות להקל ובפרט שכן דעת מרן ז"ל:

ך) שם אין בכך כלום. ולא דמי לכל הברכות שאסור להפסיק ין הברכה למצוה כמ"ש בסי' ר"ו שאני הכא דמצוה להגות יומם ולילה. וא"כ לעולם ליכא היסח הדעת. ב"י. לבוש. מ"א סק"ז. ר"ז שם. שתילי זתים אות יו"ד:

כא) שם וכן נהגו לומר פ' ברכת כהנים וכ'ו וכין דאמרינן להו מטעם לימוד אומרים אותן אפי' קודם אור הבוקר. ודלא כרש"ל בתשו' סי' ס"ד שנהג בפסוקים אחרים משום שאין נשיאות כפים בלילה, דברי חמודות אות ע"ה, שכנה"ג בהגב"י אות ד', מ"א סק"ח, א"ר אות ז', מט"י אות י"ב, ועיין הטעם שם בד"ח שנהגו בפסוקים אלו מפני שיש בהם ברכה, ועוד עיין ט"א בב"י סי' מ"ח וברו"ח אות א' וביפה ללב ז"ל אות ה':

כתב מוה"ר הגדול חיים וחסד בתקנותיו תיקון כ"ט וז"ל תיקנתי להם שלא יברכו רק מתוך הספר מילה במילה במיון ולא יבואו לידי ש"ש לבטלה דגם השומעו אם לא נדהו הוא בנידוי עכ"ל. והביאו הרו"ח או' ב' וכתב דהאב ראוי לחנך לנר מקטנותו שיאמר ברכת השחר והכל מתוך הספר והרגל נעשה טבע לכל ימיו. והרב מו"ב נתן סי' אמר עם ספר ישוב מחשבתו הרעה יעו"ש:

סעיף י[עריכה]

כב) סעי' י' אם שהפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיון שדעתו לחזור וללמוד לא הוי הפסק. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך. וכן כתב הרא"ש בתשו' סי' י"ב. מ"א סק"ט (ומ"ש הפר"ח אות ז' עיין מ"ש עליו יד אהרן בהגה"ט) אמנם הט"ז סק"ח כתב דאין הפסק מפסיד כלום מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרדא פוטרתו וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב על כן א"צ לחזור ולברך. וכתב וכן מורה לשון הש"ע יעו"ש. והב"ד א"ר אות ח' וכתב דיש להקל בספק ברכות וכן הסכים מט"י אות י"ג, על כן נכון לכוין בבקר בשעת ברכת התורה על כל מה שילמוד באותו היום ובלילה שאחריו עד שישן כדי להנצל מספק:

כג)שם וה"ה לשינה. היינו שינת עראי כגון שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו. ור. ח"א כלל ט' אות ז', ר"ז אות ז' מחה"ש אות י"א פת"ע אות י"ד ,וכ"כ מט"י אות ט"ו דמ"ש בש"ע דשינה לא הוי הפסק פירושו שינת עראי ומיירי בין ביום ובין בלילה אלא שכתב דגם על מיטתו שינת עראי לא הוי הפסק יעו"ש. ועיין לקמן אות כ"ז:

כד) שם וה"ה לשינה ומרחץ ובה"כ וכו'. והטעם כתב האגור לפי שאף כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים כמו בגלוי טפח, וכיצד יקנח, ב"י, וכ"כ הלבוש סעי' י"ב וכתב וכה"ג צריך ליזהר בדיני מרחץ כגון שאלת שלום והנחת תפילין. וכ"כ מ"א סק"י, סו"ב אות ג'. מט"י אות י"ד פתה"ד אות ה', שתילי זיתים אות י"ג:

סעיף יא[עריכה]

כה) סעי' י"א, שינת קבע ביום על מטתו הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק וכן נהגו. וכ"כ הרא"ם ז"ל בח"א סי' ו'. כנה"ג. בהגב"י, וכ"כ סוב במקו"ח אות ב' ר"ז אות ז'. סידור בי"ע אות י"ז. ועיין מש"ל סי' טו"ב אות ב' וסי' ח"י אות ז' ומ"ש ח"א כלל ט' אות ז' ודוק. ועיין חס"ל אות ד' שכתב דנכון לברך בהרהור או בלא הזכרת שם ומלכות יעו"ש, וכ"כ הרה"ג בן איש חי ז"ל פ' וישב אות י"ב, ולפי מ"ש לעיל סוף אות כ"ב דנכון לכוין בבקר בשעת ברה"ת לפטור כל לימוד של אותו היום והלילה שאחריו עד שישן אפשר דמועיל גם לשינת קבע על מטתו וא"צ לברך גם בלי שם ומלכות:

סעיף יב[עריכה]

כו) סעי' י"ב. אף אם לומד בלילה הלילה הולך אחר היום שעבר וא"צ לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בקר. וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך, אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ צריך לומר דמה שמברך בבקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר. תדע דהא לר"ת כשומעד קום עלות השחר א"צ לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא יה דעתינו לפטור רק ליום אחד כתקנת חז"ל. מ"א ס"ק י"ב. סו"ב אות ד', וכתב ר"ז אות ז' דהרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברה"ת מאחר ויתכוין לצאת י"ח אם אפשר ואם לאו יברך בעצמו יע"וש. וכ"כ ח"א כלל ט' אות ט'. ועיין פר"ח סי' מ"ו אות ח'. אמנם הרב א"ר אות ט' כתב דהניעור כל הלילה לכ"ע צריך לברך בבקר ברה"ת יעו"ש. וכ"כ מט"י אות ט"ז (ועי"ש מ"ש על דברי מ"א והפר"ח הנז') וכן כתבנו לעיל סי' מ"ו אות מ"ט בשם הרש"ש ז"ל. ועיין ברכ"י סי' מ"ו אות י"ב. וכן המנהג פשוט דהניעור כל הלילה מברך בבקר ברכת התורה. ואחר המנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' טו"ב אות ב':

כז) שם וא"צ לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. העומדים בבית ה' בליל השש לתיקון היסוד ואשר אין כח בו לעמוד כל הלילה, ישן ע"ג הכר שעה או ב' ואח"כ חוזר על למוד אי חשיב זה שינת קבע ובעי ברה"ת או שינת עראי כיון שאינו ישן על המטה ולא בעי ברה"ת. עיין בתשובת באר המים להרב כמהר"י מנשה ז"ל דבסי' א' העלה תלמידו הרב כמוהר"ר קאלאמארו ז"ל דחשיב שינת קבע ובעי ברכה בקומו ושוב א"ץ לחזור ולברך ברכת התורה, ורבו הרב המחבר ז"ל שם בסי' ב' כתב דהגם דהוי שינת קבע ולא חשיב שינת עראי אלא בישן על ברכיו מ"מ כיון שחייבים מצד עצמן לחזור על לימודם תיכף חזרה הלילה לגבי דידיהו כיממא דלא מסלקי נפשייהו ולא מיישאי דעתייהו מת"ת ולכן א"צ אח"כ לברך כיון דליכא הסח הדעת אלא מברך בבקר כבכל יום ויום יעו"ש, פתה"ד אות ו'. ועיין מש"ל אות כ"ג בשם מט"י ומשמע דאותם הלומדים בלילי ששי רק עד חצות לילה ובהגיע חצות מברכין ברה"ש חוץ מברכת התורה ואומרים תיקון חצות ולומדים מעט ואח"כ ישינים בקבע על מטתם אלא שקמים שעה א' קודם עלות השחר או חצי שעה כדי לחבר הלילה והיום בתורה כמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוונות סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דנ"ד ע"ד לכ"ע צריך לברך ברכת התורה בקומם קודם לימודם. ועיין מש"ל סי' מ"ו אות מ"ט:

כט) שם וא"צ לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. משמע מזה דמי שהוא ניעור מתחלת הלילה עד חצות ובהגיע חצות בירך ברה"ש וטעה ובירך ברה"ת גם כן באותו שעה הויא ברכתו לבטלה כיון שלא נתחייב עדין בבה"ת וצ" ברוך שם כבוד וכו' כמו שאומרים אחר ברכה לבטלה כמ"ש לקמן סי' ר"ו סעי' ו' ואחר כך בשחרית יחזור לברך ברכת התורה או אחר שישן שינת קבע על מטתו כנ"ל ודו"ק:

סעיף יג[עריכה]

כט) סעי' י"ג. המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברה"ת וכו'. המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות וכו' זמן ברה"ש הוא מחצות הלילה ואילך אבל לא קודם חצות כמש"ל סי' מ"ו אות מ"ט בשם המקובלים יעו"ש וכ"כ בן א"ח פ' וישב אות י"ג וכתב שכן נראה מדברי זוה"ק בראשית דף יו"ד ע"ב, ועיין מקדש מלך שם. וא"כ מכל זה משמע כיון דברכת השחר זמנה היא מחצות הלילה ואילך אם טעה ובירך ברכות השחר קודם חצות הלילה צ"ל ברוך שם כבוד וכו' כמ"ש באות הקודם ואח,כ אחר שיגיע חצות צריך לחזור ולברכם מיהו על צד היותר טוב אם אפשר יחפש אחר אדם שלא ברך עדיין ויאמר לו שיתכוין להוציאו. אמנם ברכת התורה דיכול לברך קודם חצות ם רוצה ללמוד בעת ההיא כיון דישן שינת קבע על מטתו ושינת הלילה בקבע על מטתו חשובה הפסק לסברת מרן ז"ל ודעימיה דלא קיי"ל כר"ח והר"ם ור"י שכתבו דברכת התורה של אתמול פורטת עד שחרית אחר כמ"ש בב"י ובאחרונים, אך אם ניעור סמוך לחצות נכון להמתין מלברך ברה"ת עד שיהיה חצות כדי שיהיו סמוכים לברה"ש ויהיה התיקון על נכון כמש"ל סי' מ"ו אות ח"י יעו"ש, וכ"כ הבן א"ח שם. וכתב עוד בן א"ח שם בשם הרב החסיד מהר"א מני ז"ל וז"ל בין הפשטנים בין המקובלים כ"ע מודו שאם ישן שינת קבע חייב לברך ויכול לברך וכנראה מלשון זוה"ק ח"א דף יו"ד ע"ב ועיין מק"מ. אמנם יש ב' כוונות בברכת התורה אחת פרטית והיא הנז' בנהר שלום דצ"ב ע"א וזו שיכא גם קודם חצות, ואחת כללית בכלל הי"ח ברכות והיא הנז' בשער הכוו' דפוס ירושלים דף א' ע"ג ועיין נה"ר דט"ל ע"ב ודפ"ז ע"ב ביאורם, ובודאי המברך קודם חצות לא יתוקן זה התיקון כיון שעליונים לא נתקנו האיך יתוקנו התחתונים. ומ"מ המנהג בבית אל יכב"ץ בזמן שהוא קרוב לחצות ממתינים עד חצות אבל אם יש זמן הרבה לחצות יש מברכין ברה"ת ולומדים ובחצות יברכו שאר הברכות. ויש חסידים שאעפ"י כן ממתינים עד חצות בעבור תיקון סדר הי"ח ברכות עכ"ל. כבר כתבנו לעיל סי' מ"ו אות מ"ט דהקם בחצות ומברך ברכת השחר וברה"ת אפי' היה דעתו לחזרו ולישן וישן אח"כ שוב לא יברך שנית אחרי שניעור שום ברכה דהו"ל כישן ביום ודלא כמ"ש הפר"ח בסי' מ"ו אות ח' ובזה הסי' אות י"ג והביאו מט"י אות ט"ז יעו"ש:

ל) שם חוץ מברכת הנותן לשכוי וכו'. שימתין מלאומרה עד שיאור היום, והפר"ח אות י"ג כתב דמגמרא וזוהר משמע דזמנה מחצות הלילה אם שמע קול תרנגול וגם הא"ש יודה לזה. אלא מילתא פסיקתא נקט הרא"ש שבבקר ודאי יברך ברכ זו ואין הכי נמי שכל ששמע קול התרנגול מחצות הלילה ואילך ולא היו ידיו נקיות שיכול לברך ברכה זו כל שעה שירצה אפילו קודם אור היום יעו"ש. וכ"כ המחב"ר אות ו' וז"ל בזוהר מפורש דאחר חצות היו מברכין אותם. ובספר הפרדס לרש"י כ" י כתב דכך היה מנהגו של רש"י זצ"ל לברך כל הברכות וגם ברכת הנותן לשכוי בקומו באשמורת. וכ"כ האר"י ז"ל וכן נהגו שלמים וכן רבים עכ"ל והב"ד ש"ץ דמ"ז וסידור בי"ע אות ג' ושע"ת אות י"ג. וכ"כ בספרו קש"ג סי' ה' אות י"א וז" הנותן לשכוי יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת אף שלא שמע קול התרנגול עם שאר הברכות אף שלא נתחייב בהן מחב"ר סי' מ"ז. וכן מצאתי בס' הפרדס כ"י שהשיבו מן השמים לרבינו ממרו' שאפי' לא שמע קול תרנול וכיוצא יברך עכ"ל. וכ"כ אנן לעיל בס"ד סי' מ"ו או' יוד ואו' י"א יעו"ש, ומ"ש מהט"י או' י"ז דעדיף טפי להניחה עד אור היום ואינו מפסיד יעו"ש אינו כן לדעת המקובלים אלא הוא מפסיד אם מאחרה כמש"ל סי' מ"ו אות מ"ט יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות ח"י ואות ן':

לא) שם ופרשת התמיד שימתין וכו'. ואם אמרה קודם אור היום לא יצא י"ח תקנת חכמים וצריך לחזור ולאומרה כשיאיר היום. סידור בי"ע או תב'. וכתב ודלא כמהר"י חזן ז"ל בס' חק"ל חא"ח סי' ן' יעו"ש:

לב) שם בהגהה. ואם לא היה לו מים יכול למוד ולברך בלא נטילה וכו'. עיין בדברינו לסי' ד' אות ק"ז מ"ש בזה בס"ד:

סעיף יד[עריכה]

לג) סעי' י"ד. נשים מברכות ברה"ת. דהא חייבות ללמוד דינין שלהם כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ו סעי' ו' ועוד דחייבות לומר פ' הקרבנות כמו שחייבות בתפלה וא"כ קאי הברכה על זה, ב"י בשם האגור. לבוש, מ"א ס"ק י"ד, א"ר אות י"א, מטי אות י"ט. סו"ב במקו"ח אות ג'. ר"ז אות יו"ד. ועיין ס"ח סי' שי"ג:

לד) שם נשים מברכות ברה"ת. אשה שנסתפקה אם ברכה ברכת התורה לא תברך מספק אפילו לדעת הפר"ח ודעמיה דס"ל ברה"ת מדאורייתא, ברכ"י אות ח', ועיין מש"ל אות ב':

לה) שם נשים מברכות ברה"ת. ועבדים אם מברכים ברה"ת הנה לפי הטעם הנז"ל אות ל"ב גבי הנשים דמברכין ברכת התורה לפי שחייבין לומר פ' הקרבנות כמו שחייבין בתפלה גם בעבדים י"ל כן דהא חייבין גם הם בתפלה כמ"ש סי' ק"ו סעי' ב', אבל לפי הטעם דחייבין ללמוד דינין שלהם זה ל שייך בעבדים שאינם בני לימוד כלל כמ"ש ביו"ד סי' רס"ז סעי' ע"א וא"כ לפ"ז אין להם לברך ברה"ת, ועיין פרמ"ג א"א אות י"ד שנסתפק בזה, ומדברי ספר תפלה לדוד דכ"ט ע"ב משמע דעבדים מברכין ברכת התורה כיון שחייבין בתפלה יעו"ש, ועיין יפה ללב אות יו"ד, ועוד עיין בא"ח סי' קפ"ז סעי' ג' בהגהה ובסי' רפ"ב סעי' ג' בהגהה ובאחרונים שם, ופת"ע בזה הסי' אות כ"א ודו"ק, וע"כ כיון דיש פלוגתא בדין זה וק"ל סב"ל אין להם לעבדים לברך ברכת התורה אלא ישמעו מאחרים ותכוונו לצאת. אך אם יש מנהג לברך יחזיקו במנהגם כי אחרי המנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' טוב אות ב':