שולחן ערוך אורח חיים מז יד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · מז · יד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
נשים מברכות ברכת התורה:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
נשים מברכות כו'. דאע"פ שאינם חייבים בלימוד ולא עוד אלא כל המלמד בתו תורה כאלו למד' תיפלות היינו תורה שבע"פ אבל לא שבכתב ועוד כי הם חייבות לומר פ' התמיד שהוא במקום הקרבן וכ"ש לסמ"ג דס"ל נשים חייבים ללמוד דינים השייכים להם (ב"י):
מגן אברהם
(יד) נשים וכו': דהא חייבות ללמוד דינין שלהם כמ"ש ביורה דעה סימן רמ"ו ס"ו ועוד דחייבות לומר פ' הקרבנות כמו שחייבות בתפלה וא"כ קאי הברכה ע"ז [ב"י בשם אגור] עמ"ש סי' קפ"ז ס"ג:
ביאור הגר"א
סי"ד נשים כו'. עיין מ"א בשם אגור ודבריהם דחויין מכמה פנים וקרא צווח ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם היאך תאמר וצונו ונתן לנו אלא העיקר ע"פ מ"ש תוספות וש"פ דנשים מברכות על כל מ"ע שהז"ג וכמו שכתבתי לעיל סי' י"ז סעיף ב' ואף דקי"ל כאילו מלמדה תיפלות דווקא בתורה שבעל פה כמ"ש בי"ד סי' רמ"ו סעי' ו':
באר היטב
(יד) התורה: דהא חייבת ללמוד דינין שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה אם כן קאי הברכה ע"ז. ב"י.
משנה ברורה
(לד) מברכות - הטעם עיין בביאור הלכה:
ביאור הלכה
(*) נשים וכו': הטעם דהא חייבות ללמוד הדינים שלהם ועוד דחייבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבת בתפלה א"כ קאי הברכה ע"ז. ב"י מ"א. ולפ"ז הטעם יכולה להוציא בבה"ת את האיש וכן כתב הפמ"ג בהדיא והגר"א בביאור חולק ע"ז הטעם עי"ש אלא הטעם דמברכות הוא דאף דפטירי מתורה מ"מ יכולות לברך ולומר וצונו דלא גריעא מכל מ"ע שהזמן גרמא דקי"ל דיכולות לברך עליהן וכדלעיל בסימן י"ז ס"ב עיי"ש ולפ"ז אין יכולות להוציא את האיש וקטן שהגיע לחינוך בודאי אינו יכול להוציא את הגדול בבה"ת לפי מה שסוברים הרבה פוסקים דבה"ת הוי מן התורה וכ"כ הפמ"ג:
כף החיים
(לג) סעיף י"ד: נשים מברכות ברכת התורה — דהא חייבות ללמוד דינין שלהם, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רמ"ו סעיף ו'; ועוד, דחייבות לומר פרשת הקרבנות כמו שחייבות בתפלה, ואם כן קאי הברכה על זה. בית יוסף בשם האגור. לבוש, מגן אברהם ס"ק י"ד, אליהו רבה אות י"א, מטה יהודה אות י"ט. סולת בלולה במקו"ח אות ג'. ר' זלמן אות יו"ד. ועיין ספר חסידים סימן שי"ג:
(לד) שם: נשים מברכות ברכת התורה — אשה שנסתפקה אם ברכה ברכת התורה, לא תברך מספק, אפילו לדעת הפרי חדש ודעמיה דסבירא להו ברכת התורה מדאורייתא. ברכי יוסף אות ח'. ועיין מה שכתבנו לעיל אות ב':
(לה) שם: נשים מברכות ברכת התורה — ועבדים אם מברכים ברכת התורה, הנה לפי הטעם הנזכר לעיל אות ל"ב גבי הנשים, דמברכין ברכת התורה לפי שחייבין לומר פרשיות הקרבנות כמו שחייבין בתפילה – גם בעבדים יש לומר כן, דהא חייבין גם הם בתפילה, כמו שכתוב סימן ק"ו סעיף ב'. אבל לפי הטעם דחייבין ללמוד דינין שלהם, זה לא שייך בעבדים, שאינם בני לימוד כלל, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רס"ז סעיף ע"א. ואם כן, לפי זה אין להם לברך ברכת התורה. ועיין פרי מגדים אשל אברהם אות י"ד שנסתפק בזה, ומדברי ספר תפילה לדוד דף כ"ט ע"ב משמע דעבדים מברכין ברכת התורה כיון שחייבין בתפילה, יעו"ש, ועיין יפה ללב אות יו"ד, ועוד עיין באורח חיים סימן קפ"ז סעיף ג' בהגהה ובסימן רפ"ב סעיף ג' בהגהה ובאחרונים שם, ופתחי עולם בזה הסימן אות כ"א ודו"ק. ועל כן, כיון דיש פלוגתא בדין זה וקיימא לן ספק ברכות להקל, אין להם לעבדים לברך ברכת התורה, אלא ישמעו מאחרים ויתכוונו לצאת. אך אם יש מנהג לברך – יחזיקו במנהגם, כי אחרי המנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל, כמו שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ב':