טור אורח חיים מז

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן מז (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

דיני ברכת התורה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה, כדאיתא בנדרים בפרק אלו נדרים: מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים? רבינא אמר, מפני שאין מברכין בתורה תחלה, דאמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (ירמיה ט, יא): "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ"? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוה, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שנאמר (שם, יב): "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה". מאי ניהו "ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה"? אמר רב יהודה אמר רב: לומר שאין מברכין בתורה תחילה.

וצריך לברך למקרא למדרש ולמשנה ולתלמוד, וזו נוסחה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה". ונוסח אשכנזים "לעסוק בדברי תורה". "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ולומדי תורתך, בא"י המלמד תורה לעמו ישראל". ויש חותמין "בא"י נותן התורה". ואין לחתום "בא"י למדני חוקיך", שאינה לשון ברכה והודאה לשעבר, אלא לשון בקשה, ודוד דרך בקשה אמרו: ה', שאתה ברוך, למדני חוקיך.

ויש לומר "והערב נא" בוי"ו, כי ברכה אחת היא עם "לעסוק בדברי תורה", שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך. ולכן אין לענות אמן אחר "לעסוק בדברי תורה".

ועוד יש ברכה אחרת על התורה: "בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, בא"י נותן התורה". ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני, אשר בחר בנו מכל העמים וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה, שהיא בית חיינו, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום.

ואם בא ללמוד מיד אחר קריאת שמע וברכותיה שחרית, אין צריך לברך, מפני שברכה שניה שלפני קריאת שמע שהיא "אהבה רבה" יש בה מעין ברכת התורה ופוטרת אותו. ודוקא אם לומד מיד אחריה; אבל אם הפסיק בנתים, אינה פוטרת. ואם לומד מיד אחריה, שאז היא פוטרת, או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד והפסיק אחר כן בלימודו, אינו צריך לברך כל היום אם הוא רגיל תמיד לעסוק בתורה. ואף אם כשיוצא לעסקיו ממהר לעשות צרכיו כדי שיחזור ללמוד, לא חשיב הפסק לעניין ברכה. ואף אם לומד בלילה, הלילה הולך אחר היום ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. ואם ישן, כתב אדוני אבי ז"ל בתשובת שאלה, שאף ביום אם ישן שינת קבע על מיטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. אבל אם רגיל להתנמנם מיושב על אצילי ידיו, שינת עראי היא ולא הוי הפסק. ואפילו שכב על מיטתו ולא ישן, לא הוי הפסק, דבעודו נעור דעתו על למודו, עד כאן.

והמשכים בבוקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת, יש לו לברך ברכת התורה. וכשקורא פרשת התמיד בבית הכנסת אין לו לחזור ולברך, אף על פי שהקורא בתורה חוזר ומברך "אשר בחר בנו" אף על פי שכבר בירך כל הברכה קודם פרשת התמיד, לא דמי, שאותה ברכה נתקנה על קריאתה בציבור כמו שנתקנה ברכה לאחריה.

כתב אדוני אבי ז"ל: המשכים ללמוד קודם עלות השחר, יברך על נטילת ידיים ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות וברכת התורה. ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאור היום, שהיא במקום הקרבת תמיד, שאין זמנו אלא ביום. וכן ברכת "הנותן לשכוי בינה" לא יברך אלא ביום, עד כאן:

בית יוסף

ברכת התורה מאד צריך ליזהר בה כדאיתא בנדרים פרק בתרא מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהם תלמידי חכמים רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחילה — כלומר, בתחילת עסקם בתורה בכל יום. ותלמידי חכמים, מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה, אינם זהירים לברך כשפותחין, לא מקיימא ברכתא כדכתיב: "ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה", כך כתב שם המפרש (המיוחס לרש"י ד"ה שאין מברכים). ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב, שהטעם שאינם זוכים לבנים תלמידי חכמים מפני שאין מברכין בתורה הוא, לפי שמאחר שאין מברכין על התורה, מורה שאין קורין אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא, לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה: "לא ימושו מפיך" וגו' (ישעיה נט, כא):

ועל מה שאמר: מאי ניהו וכו' לומר שאין מברכין בתורה תחילה — כתב שם הר"ן (ד"ה דבר זה) בשם הרב רבינו יונה, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ. דאם איתא ד"על עזבם את תורתי" כפשטיה משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פירשוהו? והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים: על מה אבדה הארץ? עד שפירשו הקב"ה בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב, שלא היו מברכים בתורה תחילה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלים בברכתה, והיינו "לא הלכו בה", כלומר בכוונתה ולשמה, אלו דברי הרב החסיד ז"ל, והם נאים ראויים למי שאמרן, עד כאן לשון הר"ן ז"ל:

וצריך לברך למקרא למדרש ולמשנה ולתלמוד — הכי אסיקנא בסוף פרק קמא דברכות (דף יא:):

כתב ה"ר דוד אבודרהם, שאם השכים לכתוב בדברי תורה קודם תפילה, חייב לברך ברכת התורה כמו ללמוד, רק שלא יהא כותב בדברי הרשות: [בדק הבית: ועיין בדברי האגור שאכתוב לקמן (ד"ה כתב האגור). עד כאן]: ובסימן שקודם זה (סוף הסימן) כתבתי אם יכול לומר פסוקים דרך ריצוי ותחנונים עד שלא בירך ברכת התורה:

וזו נוסחה אשר קדשנו במצותיו וציוונו על דברי תורה — פשוט שם. וכתב הרא"ש: ויש מקומות שאומרים "לעסוק בדברי תורה". וה"ר יונה (ברכות ה: ד"ה מאי מברך) כתב, שבנוסחאות מדוייקות מצא "על דברי תורה". וכתב ה"ר דוד אבודרהם, שיותר נכון לומר "על דברי תורה", לפי שהוא כולל עסק הלימוד ועשיית המצות, וכן כתב אבן הירחי, כלומר, דאילו "לעסוק בדברי תורה" אינו אלא על קריאת התורה. ולי נראה דיש לדחות, דאדרבה מהאי טעמא גופיה עדיף טפי לברך "לעסוק בדברי תורה", שהיא ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו, מלברך "על דברי תורה" שכולל גם כן עשיית המצוות שאינו בא עכשיו לעשותם, ולכשיעשם מברך על כל מצוה ברכה המיוחדת לה. ומכל מקום נוסחת הרמב"ם (רמב"ם הלכות תפילה וברכת כהנים ז י) היא "על דברי תורה":

הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך וכו' — גם זה שם: "ורבי יוחנן אמר, הערב נא ה' אלהינו וכו' ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. רב המנונא אמר: אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ברוך אתה ה' נותן התורה. אמר רב פפא:^א הילכך נימרינהו לכולהו":

ומה שכתב שיש חותמין בברכת הערב נא "ברוך אתה ה' נותן התורה" — כן כתב הרא"ש שם:

ומה שכתב: ואין לחתום ברוך אתה ה' למדני חקיך שאינו לשון ברכה והודאה לשעבר וכו' — כן כתבו שם רש"י (ד"ה ברוך) והתוספות (ד"ה ה"ג):

ומה שכתב: ויש לומר והערב נא בוי"ו כי ברכה אחת היא עם לעסוק בדברי תורה, שאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך — כן כתבו התוספות בפרק שלשה שאכלו (ברכות מו. ד"ה כל) ובפרק ערבי פסחים ((דף קד:) ד"ה חוץ) ובפרק קמא דכתובות ((דף ח.) ד"ה שהכל) בשם רבינו תם, וכן כתב הרא"ש בסוף פרק קמא דברכות וזה לשונו: ולפי מה שרגיל רבינו תם לפרש, דכל היכא שהברכות קצרות, אפילו ברכה הסמוכה לחבירתה פותחת בברוך, כמו ברכות של הבדלה וברכות של חופה, אם כן היה צריך לברכת "הערב נא" שתהא פותחת בברוך, שאותה שלפניה קצרה. לכך היה אומר רבינו תם, שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה, והיה אומר "והערב נא", עכ"ל. וכן כתבו ה"ר יונה (שם ה: ד"ה והא) והמרדכי. אבל הרמב"ם בפרק ז מהלכות תפלה (ה"י) כתב ששלש ברכות הן, ולכן כתב "הערב נא" בלא וי"ו. וכתב הרשב"א (ברכות יא: ד"ה ורבי יוחנן) שכן דעת בעל המאור, וגם התוספות כתבו בפרק ערבי פסחים על דברי רבינו תם: "ומיהו בירושלמי (ברכות פ"א סוף ה"ה) פריך: והרי הבדלה? ומשני: רבי הוה מפזרן", פירוש, מקשה: היכי אמרת דברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך? והרי הבדלה, שיש בה כמה ברכות, ואפילו הכי פותח בה בברוך. ומתרץ: שאני ברכות הבדלה, שרבי היה מפזרן, כלומר שלא היה אומרן על הכוס, אלא כל אחת לבדה. שמע מינה דאי לאו דרבי מפזרן לא היה פותח בה בברוך, משום דברכה סמוכה לחברתה מקריא, ואף על גב דהויא עם מטבע קצרה. וכן נראה מדברי רש"י בפרק קמא דכתובות ((דף ח.) ד"ה שמח תשמח) גבי ברכת חתנים, דמטבע קצר נמי, ברכה הסמוכה לחבירתה אינה פותחת בברוך. וכתב ה"ר דוד אבודרהם שכן עיקר, כיון שהלשון משתנה ומדבר להבא, וכן נוהגים לאמרה בלא וי"ו, עכ"ל. ומכל מקום דעת רש"י (ברכות שם ד"ה ור' יוחנן) בברכת "והערב" כדעת רבינו תם, שאינה ברכה בפני עצמה, שכתב: "ורבי יוחנן מסיים בה הכי. דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך":

ולעניין מעשה נראה לומר "והערב" עם וי"ו, שהרי לדברי האומרים שהיא ברכה אחת, אם חיסר הוי"ו הוי מפסיק באמצע הברכה; ולדברי האומרים שהיא ברכה בפני עצמה, אף על פי שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום^(א):

כתב ה"ר יונה (שם ד"ה והא): ברכת "אשר בחר בנו" פותחת בברוך, מפני שדרך הוא לאמרה בפני עצמה כשמברכין על התורה:

כתוב בתשובות הרשב"א (ח"ז סי' תקמ), שאלת: כשאנו מברכים על התורה בכל בוקר, למה אין אנו מברכים לאחריה? תשובה. קריאת התורה מצוה, ואין מברכין על המצוות לאחריהם, וכמו שאמרו בפרק בא סימן (נדה נא ב). ואל תשיבני מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה; דהתם תקנת משה ועזרא היא, ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם, וכדמברכים בהלל ומגילה, עכ"ל.

ולי נראה, דאפילו אם היו מברכים לאחר המצוות לא קשיא, דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה, ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה, לא שייך לברך לאחריה:

ואם בא ללמוד מיד אחר קריאת שמע וברכותיה שחרית אין צריך לברך וכו' — בסוף פרק קמא דברכות (שם), אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע, צריך לברך. משקרא קריאת שמע, אין צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה. ופירש רש"י: שיש בה מעין ברכת התורה, "ותן בלבנו ללמוד וללמד" וכו'. וכתבו התוספות (ד"ה שכבר): בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) יש, הא דאמרינן "שכבר נפטר באהבה רבה", והוא ששנה על אתר, פירוש לאלתר, שלמד מיד באותו מקום. ונשאל ר"י, כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפילת השחר, אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילים ללמוד? והשיב ר"י, דלא קיימא לן כאותו ירושלמי. ועוד, אפילו לפי הירושלמי, דווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה, דעיקר אהבה רבה לקריאת שמע נתקן, ובשביל כך אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד, וגם לא יעשה היסח דעת. אבל ברכות המיוחדות לברך על התורה, פוטרות כל היום. ואם תאמר: מאי שנא מסוכה, שאנו צריכים לברך על כל סעודה "לישב בסוכה"? ויש לומר, דשאני תורה, שאינו מיאש עצמו, דכל שעה אדם מחוייב ללמוד, דכתיב (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה", והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה, יש שעה קבועה. והצרפתים נהגו לומר פסוקים וברכת כהנים, וגם "אלו דברים שאין להם שיעור" שהיא משנה (משנה פאה א א), ו"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן" שהיא ברייתא (שבת קכז א), מפני הירושלמי דבעי שילמוד על אתר; אבל אין צריך, כמו שכתבתי כבר, עכ"ל. וכן כתבו ה"ר יונה (ברכות ה: ד"ה ולפי) והמרדכי, דדוקא כשנפטר באהבה רבה בעינן שילמוד לאלתר, אבל כשבירך ברכת התורה, אפילו אינו לומד עד אחר כמה שעות אינו צריך לחזור ולברך.

וקשה לי, דמאי שנא מברכת המוציא, שאם הפסיק בין ברכה לאכילה צריך לחזור ולברך? ומשמע שכן הדין בברכות המצוות, שאם הפסיק בין הברכה לעשיית המצוה, צריך לחזור ולברך. ונראה לי, דשאני ברכת המוציא, שאין הברכה באה אלא על הנאת האכילה, וכן ברכות המצוות אינן באות אלא על עשיית המצוות, והאכילה והמצוות אינם דברים שצריך לעשותן תמיד, ומשום הכי כשעושה אותם – צריך שלא יפסיק ביניהם, להוכיח שהברכה חוזרת על האכילה או על עשיית המצוה. אבל תלמוד תורה, כיון שאדם מחוייב שלא להפסיק מלהתעסק בו כלל, כשבא ללמוד כמה שעות אחר שבירך לא מוכחא מילתא שקורא בלא ברכה, דאיכא למימר: כשהשכים בירך ושנה לאלתר. ועוד יש לומר, דאכילה ועשיית המצוות, כיון שאם רצה שלא לעשותן עד אחר שעה הרשות בידו, כשמפסיק בין ברכה לאכילה או לעשיית המצוה נראה שאותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשיה; אבל תלמוד תורה, שחייב לעסוק בה תמיד, כשמפסיק בין ברכה ללימוד לא הוי הפסק, מאחר שבאותו זמן שהפסיק היה מחויב ללמוד.

ואם תאמר: למה לו לירושלמי לומר על הנפטר באהבה רבה שצריך שילמוד מיד? שהרי לעולם הוא לומד, שהרי קורא קריאת שמע אחר אהבה רבה. ואפשר לומר, דכבר אפשר שאינו קורא קריאת שמע סמוך לאהבה, דהא איכא מאן דאמר בסוף פרק קמא דברכות (שם), דהא דתנן: אמר להם הממונה, ברכו ברכה אחת, והם ברכו וקראו עשרת הדברות, שמע והיה אם שמוע, ברכה אחת היינו יוצר אור; ואם כן, אחר קריאת שמע אומר אהבה רבה, וכל כהאי גוונא איצטריך הירושלמי לאשמועינן שאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכת התורה אלא כשלמד מיד דוקא. ועוד יש לומר, דקריאת שמע ותפילה לא חשיבי לימוד לעניין זה, דדברי תחנונים ותפילה לחוד ודברי תלמוד תורה לחוד, וקריאת שמע כדברי תפילות הוא.

ומשמע מדברי הני רבוותא, שהנפטר באהבה רבה ולמד מיד והפסיק, אינו צריך לחזור ולברך כל היום. וכן כתב הרא"ש (סימן יג) בהדיא. ומצאתי שכתב הרשב"א (ברכות יא: ד"ה השכים) בשם הראב"ד: יש גירסאות שגורסין, "והוא שקרא על אתר", ולאותה גירסא, כל שקרא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה יצא ידי ברכה כל היום, לפי שכבר בירך על התורה פעם אחת בבוקר. אבל לספרים דגרסי "והוא ששנה על אתר", אין הברכה מוציאתו אלא מידי קריאה הסמוכה לה, הא אם הפסיק וחזר וקרא, צריך הוא לחזור ולברך.

והרא"ש (שם) כתב כדברי ר"י, וזה לשונו: בירושלמי מסיק, "והוא ששנה על אתר". ונראה דהיינו בברכה של אהבה רבה, דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר, ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם קריאת שמע, ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום, אפילו יפסוק ללמוד ויחזור וילמוד. וכן המברך על התורה ולמד, אין צריך לחזור ולברך אם הפסיק באמצע. לכך הוצרך לומר: "והוא ששנה על אתר" על הנפטר באהבה רבה, ולא על המברך ברכת התורה; דאי לא תימא הכי, הוה ליה להשמיענו בעלמא, דהפסק שבאמצע עסק דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך, כל שכן הנפטר באהבה רבה. ואף אם תמצא לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה, מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילים תמיד לעסוק בתורה, ואפילו כשיוצאים לעסקיהם ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם, לא חשיבא הפסק לעניין ברכה. ואף אם לומד בלילה, הלילה הולכת אחר היום, ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן. לכך מי שרגיל לישן ביום שינת קבע על מיטתו, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך, עכ"ל. וכתב עוד: כיוצא בזה שאל ר"י את רבינו תם, אם צריך לברך על השינה בסוכה. והשיב לו, שכל מצות סוכה שמקיים אדם מסעודה לסעודה, כגון שינה וטיול, ברכת "לישב בסוכה" שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם. ולדבריו, אפילו הסיח דעתו מלישן, כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך, אין צריך לברך. כל שכן מי שדעתו טרוד על לימודו, אם יצא למלאכתו ולעסקיו לא הוי הפסק, ע"כ.

מדבריו משמע, שהוא סובר דלא אמרו: "והוא ששנה על אתר", אלא דוקא כשנפטר באהבה רבה, אבל אם בירך ברכת התורה לא בעינן שישנה על אתר. והיכא שנפטר באהבה רבה ושנה על אתר והפסיק, וכן אם בירך ברכת התורה ולמד, בין על אתר בין אחר כמה שעות, והפסיק אחר כך, כשחוזר ללמוד אינו צריך לחזור ולברך. ואף על פי שכתב: "ואף אם תמצא לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה", לאו למימרא דסבירא ליה דאין חילוק ביניהם, אלא לאשמועינן דאפילו איכא מאן דסבר שאין חילוק ביניהם, מכל מקום בבני אדם שרגילים תמיד לעסוק בתורה וכו' לא חשיב הפסק; אבל לעולם איהו ז"ל סבירא ליה דברכת התורה, אף על פי שאינו שונה מיד, אינו צריך לחזור ולברך אפילו הפסיק, וכדברי התוספות. וכן נראה מדברי רבינו ירוחם, שכתב דברי התוספות בזה, וכתב דברי הרא"ש בלימוד הלילה ובישן ביום, ולא כתב שהרא"ש חולק על התוספות כלל.

אבל מדברי רבינו נראה שהוא תופס עיקר דאין חילוק בין נפטר באהבה רבה למברך ברכת התורה, לעולם בעינן שישנה על אתר וכדברי ה"אם תמצא לומר", שהרי כתב: או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד והפסיק אחר כך בלימודו, אינו צריך לברך כל היום, ומשמע דמצריך ללמוד מיד. דאם לא כן, לישמעינן שאף על פי שהפסיק בין ברכה לקריאה ויצא לעסקיו, כשבא ללמוד אינו צריך לחזור ולברך, כי היכי דצריך לחזור ולברך כשנפטר באהבה רבה, ומכל שכן הוה שמעינן דהיכא דהתחיל ללמוד והפסיק, דאינו צריך לחזור ולברך. אלא ודאי דעתו לומר, דגם בברכת התורה צריך שישנה על אתר. וכן ביאר דבריו רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל, אלא שלא נראו בעיניו דברי רבינו, שהרא"ש לא אמר כן אלא בדרך "אם תמצא לומר", אבל לקושטא דמילתא בברכת התורה אינו צריך לשנות על אתר.

ולי נראה, דרבינו נמי סובר שיש חילוק בין נפטר באהבה רבה למברך ברכת התורה, דבנפטר באהבה רבה דוקא אמרינן שצריך לשנות על אתר, אבל בברכת התורה אין צריך; שהרי לא כתב דבעינן שילמוד מיד אחריה אלא בנפטר באהבה רבה, אבל כשמברך ברכת התורה כתב: "והתחיל ללמוד", ולא כתב "מיד", והכי קאמר: אם נפטר באהבה רבה ולמד מיד, או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד, בין סמוך בין מופלג, והפסיק אחר כך בלימודו, אינו צריך לברך כל היום. ולא איצטריך ליה לאשמועינן דבברכת התורה אינו צריך ללמוד מיד, דמדלא כתב כן אלא גבי נפטר באהבה רבה, משמע ממילא דבברכת התורה לא בעינן שילמוד מיד, ואשמעינן דבין באהבה רבה בין בברכת התורה, אם שנה והפסיק אינו צריך לחזור ולברך, ולא תימא: די שתעלה לו ברכה לפעם ראשונה שילמוד, אבל אם הפסיק יצטרך לחזור ולברך, קא משמע לן. ומדברי הרמב"ם בפרק ז מהלכות תפילה (הי"א) נראה, דבברכת התורה נמי צריך ללמוד מיד, כעין שאר מצוות שאינו מפסיק בין ברכתן לעשייתן, וכמנהג הצרפתים שכתבו התוספות (שם).^(ב) וכן נוהגים לומר בסמוך פרשת ברכת כהנים.

והיכא שבירך אהבה רבה קודם ברכת התורה, כתב מהר"י אבוהב ז"ל בסימן נ"ב שנסתפק הרשב"א (ברכות יא: ד"ה השכים) אם יכול לומר ברכת התורה, מאחר שאמרו שנפטר באהבה רבה מברכת התורה. והנה לדעת רבותינו הצרפתים שכתבנו, שזו פוטרת כל היום, מה שאין כן באהבה רבה, יש לברך אותה, עד כאן לשונו:

ואם ישן כתב אדוני אבי ז"ל בתשובה שאף ביום אם ישן שינת קבע וכו' — גם בפסקים (סימן יג) כתב כן, וכמו שכתבתי בסמוך. אלא מפני שסוף דברי התשובה לא כתב בפסקים, כתב רבינו כל הדברים בשם התשובה.

וכתוב בהגהות מיימוניות פרק ז מהלכות תפילה (אות ט) בשם רבינו שמחה, ששינה ומרחץ מפסיקים, ואם בא ללמוד אחריהם צריך לברך, שהן היסח דעת, כי אי אפשר לו ללמוד כשהוא ישן או במרחץ או בבית הכסא. מיהו הר"ם כתב שלא היה רגיל לחזור ולברך אלא אחר הפסק של שינת קבע, לפי שאינו מסיח דעתו מללמוד אפילו בהפסק מרחץ ובית הכסא, עכ"ל. והאגור (סימן א) כתב טעם אחר, לפי שאף כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים, כמו בגילוי טפח וכיצד יקנח. [בדק הבית: וכן נהגו שלא לחזור ולברך אחר מרחץ ובית הכסא. עד כאן]. וכתב עוד האגור (שם), שאביו ז"ל הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע, וכן ראוי לעשות, כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד, כי הברכות אינן מעכבות, עכ"ל. ויש לתמוה, דהא בין להרא"ש בין לרבינו שמחה בין להר"ם, שינה הוי הפסק, ולא חזינן מאן דפליג עלייהו, ואם כן היאך הנהיג האב דלא כמאן? והבן ייפה כח האב משום דיש מחלוקת בדבר, ואנן לא אשכחן מאן דפליג בהא. ואפשר שטעמם, משום דלרבינו תם אפילו שינת כל הלילה לא הוי הפסק, כמו שאכתוב בסמוך. ואף על פי שאין הלכה כמותו, מפני שכל הפוסקים חולקים עליו, היינו בשינת לילה, אבל בשינת יום מיהו יש לחוש לדבריו. וכן נוהגים העולם, שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע:

והמשכים בבוקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכת התורה — כן כתב הרא"ש סוף פרק קמא דברכות (שם), וגם בתשובה שכתב רבינו בסמוך לקמן. אבל המרדכי כתב שם (סימן כט), שהר"ם אומר שאינו צריך לברך, לפי שברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר, וכן כתב ה"ר יונה שם (ו. ד"ה ואמר), והתוספות (יא: ד"ה שכבר) כתבו כן בשם רבינו תם. וכתבו דלא נהירא. ובכתבי מה"ר ישראל (תרומת הדשן חלק ב) סימן קכ"ג כתב, שהוא ודודו ז"ל היו נוהגים לברך, וגם האגור (שם) כתב שרבינו תם הוא יחיד בדבר זה וכל הפוסקים אומרים שיש לברך, וכן נוהגים העולם:

ומה שכתב: וכשקורא פרשת התמיד בבית הכנסת אין לו לחזור ולברך וכו' — כן כתב הרא"ש בסוף פרק קמא דברכות (שם), וכן כתב הרשב"א שם בשם התוספות, וכן כתבו הגהות מיימוניות בפרק ז מהלכות תפלה (אות כ). ולא כדברי תלמידי רש"י שהיו אומרים בשמו, שכשהיה משכים לקרות היה מברך ברכת התורה, וכשהיה בא לבית הכנסת היה חוזר ומברך, ומדמהו לקורא בתורה ומברך בבית הכנסת אף על פי שכבר בירך. דשאני התם, שהברכות נתקנו לכך, ואפילו בירך מיד ברכת התורה ולא הפסיק כלום – חוזר ומברך, כמו שתקנו ברכה לאחריה, וכמו שתקנו ברכת "אשר בחר" להפטרה:

כתב אדוני אבי ז"ל: המשכים ללמוד קודם עמוד השחר יברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלהי נשמה וכו' — כן כתב בתשובה כלל ד' (סימן א), וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם בשם מחזור ויטרי ואבן הירחי:

כתב האגור (סימן ב), שמי שמהרהר בליבו תורה קודם שבירך ברכת התורה, שפיר דמי, דהרהור לאו כדיבור דמי לעניין ברכה, כמו לעניין קריאת שמע ותפילה. וכן פסקו התוספות בפרק מי שמתו (כ: ד"ה ורב חסדא) דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן לעניין בעל קרי מותר להרהר בקריאת שמע^(ג):

וכתב עוד האגור (שם) בשם מהר"י מולין (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה), דנשים מברכות ברכת התורה, אף על פי שאינן חייבות, ולא עוד אלא שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות (סוטה כ, א), זהו בתורה שבעל פה, אבל לא תורה שבכתב. ואף על פי שלשון ברכת "לעסוק בדברי תורה" משמע תורה שבעל פה, מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות. ועוד, כי הן מברכות על קריאת הקרבנות, ותפילה כנגד קרבנות תקנום (ברכות כו, ב), והן חייבות בתפלה (שם כ:), ואם כן חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות. וכל שכן לדברי סמ"ג, שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינים השייכין להן, עד כאן:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ברכת התורה מאוד צריך ליזהר בה וכו' ונראה דלפי שעונשה כל כך גדול וגם מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין בה על כן אמר מאוד צריך ליזהר בה:

ומ"ש רבינא אמר מפני שאין מברכין בתורה תחלה פי' כיון דלא זהירין לברך בתורה תחלה לא מתקיים בהו ברכתם כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' לומדי תורתיך לשמה וכ"פ המפרש והא דאיתא בכל הסדורים ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל וכולי איכא למידק נימא בקיצור ונהיה אנחנו וכל עמך בית ישראל וכולי ונראה לפע"ד שניתקן ע"פ דרז"ל דכל הרואה בנו ובן בנו עוסק בתורה מובטח לו שאין התורה פוסקת מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו' ולפ"ז צריך שיאמר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל וכולי וכן שמעתי שנוהגים כך במדינות אחרות ונכון הוא:

ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב וכו' רבינא מביא ראיה מרב יודא אמר רב שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקין בה טובא אם אינן זהירין לברך בתורה תחלה. ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה דכונתו ית' מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו רמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא שלמטה והיה המשכן אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמ"ש רז"ל על פסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו ית' ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינה ית' והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בד"ת לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלה לה למעלה וכך היא גי' רב אלפס ולומדי תורתך לשמה וכזה ראוי להגיה בסדורים:

ונוסחא אשכנזית לעסוק בדברי תורה וכולי נראה דלפי שעיקר ההבטחה שהבטיחנו הוא יתברך לא היתה אלא על עסק התורה הוא העמל והטורח כמ"ש ואם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה שבע"פ על מנת לשמור ולקיים ונתתי גשמיכם בעתם וגומר לכך תקנו לברך לעסוק בדברי תורה וכן עיקר:

ועוד יש ברכה אחרת וכולי ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני וכולי כראה דקשיא ליה דלא מצינו שתי ברכות מענין אחד על מצוה אחת כגון הכא שמברכין לעסוק בתורה וכו' בא"י המלמד תורה לעמו ישראל ויש חותמין ברוך אתה ה' נותן התורה וחוזרין ומברכין אשר בחר בנו וכו' בא"י נותן התורה. ומתרץ דברכה ראשונה היא כשאר ברכה שמברכין על המצוה וכן כאן מברך לעסוק בד"ת על מצות עסק התורה ומסיים והערב נא וכו' והוא לפי שהקב"ה עוזר ותומך לכל העוסק בתורה ומלמד אותו להבינה על בוריה ולכן מבקשים ממנו יתברך ואומרים והערב נא וכו' בא"י המלמד תורה לעמו ישראל אבל ברכה זו השנייה אינה כי אם ההודאה ושבח על מה שנתן לנו תורתו כלי חמדתו מתוך האש להורות על קדושת' ורוחניותה ובחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני הר סיני ולפי שהזהיר אותנו בתורתו שלא נשכח מעמד הר סיני וכמ"ש בפרשת ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגומר יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב וגומר ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש וידבר ה' אליכם מתוך האש וגו' לפיכך צריך לכוין בברכה זו השנייה להודות לו יתעלה על מעמד הר סיני וכו' ומסיים בה בא"י נותן התורה כלומר נותן התורה כלי חמדתו מתוך האש כאמור ולפי שבאותה פרשה אמר ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם תורה שבע"פ חוקים ומשפטים לעשותכם בארץ וגומר היו מקצת ספרים גורסין דמסיים בה בא"י למדני חקיך וכמ"ש ללמד אתכם חוקים וגומר ורש"י והתוס' הכריעו דאין גירסא זו נכונה דאין זו ברכה והודאה לשעבר. ונראה שהנשים ג"כ מברכין ברכת התורה אע"פ דבי"ד סימן רמ"ו סעיף ז' פסק כרבי אליעזר בסוטה פ' נוטל דכל המלמד לבתו תורה כאילו מלמדה תפלות הלא מסיק התם דבתורה שכתב אינו כמלמדה תפלות ועוד כתב הרמב"ם דמקבלת שכר א"כ שפיר יכולה לברך וכ"כ מהרש"ל בהגהותיו שמצא כך כתוב ע"ש הראב"ד וכתב עוד דהנשים שייכות בד"ת כשלומדות מצות הצריכות לה דאפי' כותי אמרי' בפ' ד' מיתות דבעוסק בשבע מצות בני נח עדיף מכ"ג כ"ש אשה וכ"כ ב"י ע"ש האגור בסוף סימן זה:

ואם בא ללמוד מיד אחר ק"ש וכולי מימרא דרב יודא אמר שמואל ספ"ק דברכות (דף י"א):

ומ"ש ודוקא אם לומד מיד אחריה וכו' שם כתבו התוס' בירוש' יש הא דאמרינן דכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר פי' לאלתר שלמד מיד באותו מקום ונשאל ר"י כגון אנו שאין אנו לומדין מיד לאחר תפלת השחר אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשמתחילין ללמוד והשיב ר"י דלא קי"ל כאותו הירושלמי הואיל ותלמוד שלנו לא אמרו. ועוד אפילו לפי הירושלמי דוקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה דעיקר אהבה רבה לק"ש ניתקן ובשבילה אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת אבל ברכת בחר בנו ולעסוק בד"ת שהן עיקר לברכת התורה פוטרות כל היום וא"ת מ"ש מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו וכו'. והצרפתים נהגו לומר פסוקים דברכת כהנים כו' מפני הירושלמי דבעי שילמוד על אתר אבל א"צ כמו שכתבתי כבר עכ"ל פי' דוקא אהבה רבה כששונה על אתר א"צ לחזור ולברך אף על פי שלא בירך בבקר ברכת התורה כמ"ש ה"ר יונה והטעם הוא מפני שגילה דעתו במה ששונה על אתר שלדעת כן קרא ק"ש לצאת בה ידי חובת ק"ש וידי חובת הקריאה אבל אם לא שנה על אתר גילה דעתו שמתחלה לא קרא אותה אלא לדעת חיוב ק"ש בלבד ולא לדעת חובת הקריאה אבל ברכת התורה שתקנוה לחיוב קריאת התורה כיון שבירך אותה בבקר קודם פ' התמיד ומשנת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל אע"פ שלא שנה על אתר מיד לאחר פרשת התמיד וכו' היא פוטרת כל היום ולא אמרינן הכא גילה דעתו שמתחלה לא אמר פ' התמיד אלא לצאת ידי חובת קרבן תמיד וכן משנת איזהו מקומן לצאת י"ח שאר קרבנות וכן ברייתא דרבי ישמעאל לצאת י"ח מדרש דת"כ בלבד אבל לא לדעת חובת שאר הקריאה אלא כיון דברכת התורה עיקרה ניתקנה לחיוב קריאת התורה היא פוטרת כל היום אע"פ שלא שנה על אתר וא"צ לחזור ולברך כשקורא בתורה באמצע היום אע"פ שהפסיק הרבה בין ברכת התורה שבירך בבוקר קודם פ' התמיד ובין לימודו עכשיו באמצע היום והקשו על זה דמ"ש מסוכה שצריך לחזור ולברך על כל סעודה כיון דהפסיק וכולי אח"כ כתבו דהצרפתים לא חילקו בין אהבה רבה לברכת התורה שבבקר קודם פרשת התמיד דאפילו כשבירך ברכת התורה קודם פ' התמיד אם לא שנה על אתר מיד קודם פ' התמיד וכו' אמרינן גילה דעתו שלא קרא פ' התמיד אלא לצאת י"ח קרבן התמיד וכולי ולא לצאת י"ח הקריאה ועל כן נהגו לומר פסוקים דברכת כהנים וכו' קודם פ' התמיד וכו' כדי לצאת י"ח הקריאה דהשתא ודאי אף על פי שהפסיק טובא חוזר וקורא בתורה וא"צ לברך ומסקנת התוס' אבל א"צ דכיון דברכת התורה עיקרה ניתקנה לחיוב קריאת התורה אע"פ שלא קרא פסוקים דברכת כהנים וכו' אלא פרשת התמיד לא אמרינן גילה דעתו וכו' הארכתי בפירוש דברי התוס' לפי שהב"י האריך בהבנתו מדבריהם שסוברים דכשבירך ברכת התורה אפילו לא קרא שום קריאה כלל אלא הפסיק בין ברכה לקריאה כשבא לקרות אחר כמה שעות א"צ לברך ברכת התורה לפי שנפטר בברכת התורה שבירך לפני כמה שעות ואמר שזאת היא דעת הרא"ש ורבינו גם בש"ע כתב י"א שאם הפסיק בין ברכת התורה ללימודו אין בכך כלום ושרא ליה מאריה זה לא עלה על דעתם מעולם להפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברכין עליו אלא דעת התוס' היא כדאמרן וכ"כ ה"ר יונה והרא"ש והמרדכי וה"ר ירוחם עוד כתב הב"י ז"ל ע"ש הר"י אבוהב שגם הוא הבין מדברי התוספות והרא"ש כמו שהבין ב"י אלא שלא היה מפרש כך לדברי רבינו ואני אומר אין כאן שום מחלוקת בין הגדולים אלא דברי ה"ר יונה והרא"ש ורבינו והמרדכי ורבינו ירוחם כולם מודים דאין להפסיק בין הברכה לדבר המברכין עליו והכי נקטינן כדברי התוס' וכל הני רבוותא דשתו מימיהם דאף אם לא בירך ברכת התורה בבקר נפטר באהבה רבה וא"צ לברך אם שנה על אתר מיד אחר תפילת השחר ואם לא שנה על אתר צריך לברך אבל אם בירך בבקר ברכת התורה קודם פרשת התמיד אע"פ שלא שנה על אתר מיד קודם פרשת התמיד ואע"פ שלא קרא עד אמצע היום א"צ לחזור לברך ברכת התורה דמה שקרא פרשת התמיד חשבינן ליה לקריאה בתורה ושוב אין לחוש להפסק ואע"פ שפ' התמיד לא תקנו רבנן אלא משום דחשיב כהקרבת קרבן התמיד אפ"ה יוצא בה נמי ידי קריאה לענין זה דלא צריך לחזור ולברך ברכת התורה אע"פ דלא שנה על אתר קודם פרשת התמיד: ומ"ש רבינו בתחלה ואם בא ללמוד מיד אחר קריאת שמע וכו' ודוקא אם לומד מיד אחריה וכו' ואחר כך כתב ואם לומד מיד אחריה שאז היא פוטרת או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד וכו' כל דבריו אלו מיירי היכא דלא בירך בבקר ברכת התורה ואמר שאם למד מיד אחר תפלת השחר שאז היא פוטרת או שבירך אחר תפלת השחר ברכת התורה והתחיל ללמוד וכו' אבל אם בירך ברכת התורה בבקר וקרא מיד פרשת התמיד מזה לא דיבר רבינו דאין בזה ספק דפשיטא דאפילו לא למד עד חצי היום דשוב א"צ לברך ברכת התורה אע"פ שלא למד מיד אחר פ' התמיד כדקבעי' הלכה ע"פ דברי התוספות וכל הני רבוואתא ודו"ק:

דרכי משה

(א) והמנהג הוא כדברי הרמב"ם:

(ב) ולי נראה דאין דברי בית יוסף ולא דברי מהר"י אבוהב נכונים בכאן. כי האמת כי גם הרא"ש סבירא ליה דגם בברכת התורה צריך ללמוד מיד אחר הברכה, וכמו שכתב רבינו הטור. והמדקדק בדברי הרא"ש יראה שכן הוא, ולא סבירא ליה להרא"ש לחלק בין אהבה רבה לברכת התורה, אלא דברכת התורה אם התחיל ללמוד מיד אחריה סגי ליה אפילו אם הפסיק אחר כך, מה שאין כן בברכת אהבה רבה, דאף על פי דאם התחיל ללמוד מיד אחריה דהיינו שקורא קריאת שמע, לא מהני אם הפסיק אחר כך, אלא צריך ללמוד גם כן שאר דברים מיד וכמו שכתב רבינו בעל הטור, דוק בדברי אשר"י ותמצא. וכן כתב מהרש"ל ממש:

(ג) ^ב וכן כתב הרבינו יונה בפירוש הלכות הרי"ף יד ע"א, ועיין לקמן סימן פ"ד, כתבתי דלפסוק דין בלא נתינת טעם הוי כהרהור.

וכתב עוד האגור: מי שרוצה ללמוד בהשכמה, לכתחילה יש לו ליטול ידיו. אבל אם אין לו מים יכול ללמוד כן, עד כאן לשונו:

חידושי הגהות

הערה א: כן הוא גירסת הרי"ף והרא"ש. אבל בש"ס, סתמא דגמרא קאמר "הילכך":

הערה ב: בספרי הטור שלפנינו היה כתוב סעיף זה בסימן שאחר זה, ואין שם מקומו, לכן ציינתיו פה: