שולחן ערוך אורח חיים תרפז ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרפז · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
זמבטלים תלמוד בתורה לשמוע מקרא גמגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולם נדחים מפני מקרא מגילה. ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו, חוץ ממת מצווה שאין לו קוברים (חכדי דצורכו), שהפוגע בו – קוברו תחילה ואחר כך קורא.
מפרשים
חוץ ממת מצוה כו'. ברמב"ם כתוב בל' זה שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא. ודקדק המזרחי דזה ואח"כ קורא הוא יתור ל' אלא דקמ"ל אי איכא שהות לקרות אח"כ אין אי לא לא. וק"ל דהא פשטי' בגמ' דמת מצוה עדיף ממגילה דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתור' והדחיי' היא שהלא תעשה נדחה לגמרי דהיינו כדפרש"י דכתיב לא תוכל להתעלם וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו א"כ בקריאת מגילה נמי ידחה גדול כבוד הבריות את המגיל' לגמרי וק"ו הוא דהא המגיל' אינה אלא מדברי סופרים ולישנא יתירא דדייק המזרחי נרא' דאינו בא על כוונה זו אלא הוא ע"פ מ"ש התוס' וא"ת יעשו עבודתן מיד ואח"כ יקראו את המגילה לבדם וי"ל דטוב לקרות עם הצבור משום דהוה פרסומי ניסא טפי עכ"ל ולכוונה זו כ' הרמב"ם דמ"מ כל שיש שניהם לפניו ולשניהם יש שהות טובא דל"ת דמשום פרסום הנס בציבור יקדים המגילה קמ"ל דבזה לא איכפת לן בפרסום טפי אלא קורא אותה ביתידות אח"כ אבל אם אין שעות אח"כ מזה לא מיירי הרמב"ם והדין הוא דמבטלין המגילה לגמרי דכבוד הבריות דוחה אות' ותדע לך זה דאטו המוצא מת מצוה בשדה ואין מגילה עמו וכי ישליך את המת וילך לעיר לקרות המגילה ואפשר דמתוך כך יאכלוהו הכלבים וכי נאמר שיעשה כן ודאי דבר בטל לומר כן ומלבד זה אין קיום לדברי ש"ע כאן שדבריו סותרים זא"ז דתחלה כ' רמ"א אבל אם אי אפשר לעשו' שתיהן כו' משמע דשאר מצות קודמת למגילה. ובסוף כ' דוקא בדאפשר לקרות אח"כ משמע באין אפשר לקרות אח"כ מגילה קודמת למ"מ כ"ש דקודמת לשאר מצות. ולענין מגילה ועבודה דאמרי' בגמ' דמגילה עדיף וילפינן לה מדכתיב משפחה ומשפחה להביא משפחות כהנים ולוים שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה וכ' הר"ן ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה מדאורייתא משום מגילה דרבנן וק"ל על זה דהא אמרי' מגילה עדיף מתלמוד תורה והתם בת"ת נדחית לגמרי מפניה דהיינו הלימוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו א"א בתשלומין שמה שילמוד אח"כ היא מצוה בפני עצמה ואפ"ה נדחה מפני המגיל' ה"ה נמי לענין עבוד' וק"ו הוא דהא אמרי' בגמ' דת"ת עדיף מעבודה. גם ל' הרמב"ם שהעתיק כאן מורה כן שכ' ק"ו לשאר מצות שנדחים כולם מפניה ובכלל זה ודאי גם הם נדחים לגמרי וזה ודאי דתמצא מצות שתלויין בזמן ההוא ואפ"ה כשהם נדחים נדחים לגמרי ומ"ש הר"ן דעבודה דאורייתא ומגילה מדרבנן י"ל דהיא דברי קבלה שקי"ל דברי קבלה כד"ת כמ"ש ב"י בסי' תקנ"ד בשם ר"ת לענין צ"ג וע"כ שפיר אמרי' תדחה העבודה והב"י כ' דדעת התוס' כדעת הר"ן דכתבו וז"ל כהנים מבטלין מעבודתן לשמוע מגילה וק' אמאי מבטלין והלא אחר הקריאה יש שהות הרבה לעבודה וי"ל כיון דמשהאיר היום הוה זמן העבודה והן מניחין אותה בשביל הקריאה קרי ליה ביטול עכ"ל ואני איני רואה הוכחה מזה להסכים להר"ן דהתוס' קאי על לשון התלמוד שאמר מבטלין מעבודתן דהיינו בזמן עבודתן בכל יום שהוא משהאיר היום וע"ז מקשים הא יש שהות אח"כ כל היום אבל אי מקרי דלא נעשית העבודה עד שעה קטנה קודם כלות שיעור שלה ויש לפניו מקרא מגילה אה"נ דמגילה דוחה העבודה לגמרי כיון שא"א לקיים שניהם פרסומי ניסא עדיף כנלע"ד:
וכל זה לא מיירי כו'. הג"ה זו כולה מדברי הר"ן והמזרחי וכבר כתבתי מה שיש להקשות ע"ז וגם מו"ח ז"ל פי' דברי הטור ע"פ הדרך שזכרתי בסמוך וכ"כ בשם רש"ל דבמקום שאמרו בזה עדיף טפי היינו לדחות את הנדחה לגמרי אפי' ליכא שהות אח"כ:
(ב) לשמוע מקרא מגילה: בציבור [ב"י ב"ח] עיין סוף סי' תר"צ:
(ג) שאין לך כו': משמע דס"ל דאפי' ת"ת דרבים מבטלין ובגמ' משמע דלא מבטלין דרבים [כ"ה] וע' רד"ך בי"ג [עיין סוף סי' תר"צ ], וב"ח כ' ת"ת דרבים היינו של כל ישראל וכ"מ בתוס' בד"ה מ"מ עדיף וכו' ע"ש ומ"מ נ"ל דהא עכ"פ צריכין לקרות המגילה ומיהו יחיד צריך לבטל מלימודו ולילך לקרות בצבור אבל רבים לא שייך הא דאפי' כל יחיד לומד בפני עצמו מקרי רבים הואיל ומבטל כל א' וכ"מ בתוס':
(ד) כדי צרכו: משמע דס"ל דאע"פ שיש לו קוברין כיון שאינם כדי צרכו מקרי מת מצוה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו דס"ל דקבורת מתו קודם וצ"ע דהא אמרי' פשיטא לי מגילה ועבודה מגילה עדיף מת מצוה ועבודה מת מצוה עדיף מת מצוה ומגילה מאי וכו' ופשיט הא דאמרי' מת מצוה עדיפא מעבוד' היינו דוקא במת שאין לו קוברין אבל קבורת קרובים לא דחי עבודה וכ"כ בתוס' בשבועות דף ל' ע"ב וא"כ פשיטא דמגיל' עדיפא מקבורת קרובים דהא מגיל' עדיפא אפי' מעבוד' ומיהו זה יש לדחות אבל האמת יורה דרכה כמ"ש הרמב"ן בס' תה"א דמת מצוה דוקא קאמר אלא דרישא דקאמר מ"מ עדיפא מת"ת איירי בכל מתים ע"ש וכ"כ התוס' ועמ"ש סי' תקכ"ו בשם יש"ש וכ"כ הש"ג דוקא כשהוא בשדה שהוא מוטל בבזיון אבל בעיר מגילה קודם וכ"כ הב"ח וכ"מ בד"מ בשם א"ז שכ' קבורת ת"ח קודם למגיל' עכ"ל וטעמו מדאמרי' כבוד תורה דיחיד חמיר משמע דלשאר כל אדם מגיל' קודם וכן עיקר וכ"מ בברכות דף כ' דקבורת קרובים לא מקרי כבוד הבריות כיון שמוטל בעיר וא"כ לא דחי מגיל' וכ"מ ברא"מ סס"ב:
(ה) בדאיכ' שהות: וה"ה מילה ומגיל' אבל בת"ה סי' רס"ו צידד לומר איפכא דכשיש שהות יקדים המילה וכשאין שהות יקרא המגילה, ונ"ל הטעם דיכול למול בתשיעי [כ"ה] עיין סוף סי' תרצ"ג:
(ו) בדאפשר לו לקראה: אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מ"מ אפשר לקברו בלילה אבל אם הוא בענין שא"א לקוברו אח"כ מפני לסטים בודאי ידחה מקרא מגילה דהא מ"מ דחי עבודה לגמרי ועבודה דחי מגילה לגמרי ומ"מ צ"ע דהא ילפי' בגמ' מ"מ עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתו' וק"ל בלאו דלא תסור דחי' המצו' לגמרי משום כבוד הבריו' כמ"ש סי' י"ג וע"ק דהא פסח ומילה דחיה לגמרי משום כבוד הבריות אף על פי שאפשר לקוברו אח"כ מ"מ אמרי' שלא יהא מוטל בבזיון ק"ו למגילה דהא אין שום מצוה דאוריי' נדחית מפני מגילה ואפ"ה נדחית מפני מ"מ ק"ו למגיל' שתדח' בפניה והרא"ם בעצמו הביא כל הני מילי דאמרן [וכ"ה כ' על פי' הב"י ברא"ם דברי רבי' תמוהים הארכתי בהם בקונט' עכ"ל כיון למה שכתבתי] לכן נ"ל דהרא"ם לא בא אלא להוכיח דהרמב"ם לא מיירי אלא מדין קדימ' מדקאמ' קוברו תחל' ואח"כ קורא דמשמע אי איכא שהות אין ואי לא לא כלו' משמע דהרמב"ם מיירי בדאיכא שהות ואי לא לא פי' דאי ליכא שהות לעשות שתיהן לא קמיירי אלא מגילה נדחת מפני כל המצות דאורייתא וק"ו מפני מ"מ כנ"ל:
ק״ו לשאר — פ״ק דפאה וספ״ק דקדושין:
שאין – רמב״ם:
כדי צרכו – כ״כ הכל בו. אבל הרמב״ם וש״ע השמיטו דס״ל דוקא במת מצוה. וכן משמע לכאורה מדקבעי רבא מ״מ ומ״מ איזה כו׳ ואי בכל מת קאמר ע״כ מקרא מגילה עדיף שדוחה עבודה ומת אינו דוחה עבודה. אבל י״ל דלכאורה קשה דהקדי׳ שם דת״ת ועבודה דנדחים מפני מ״מ מפני הבעיא ובאיזה מת קמיבעיא אם במ״מ דוקא לא הל״ל ת״ת ואם בכל מת לא ה״ל להקדים עבודה אלא דהבעי׳ דוקא במ״מ כנ״ל אבל הדר דפשטה גדול כו׳ ה״ה בכל מת וכמ״ש בברכות י״ט ב׳ בא בטהורה כו׳ ולכן הקדים ת״ת ואף שאמרו שם דוקא מפני כבוד ת״ח היינו בהספד אבל בקבורה ה״ה לכל אדם. ומיהו נראה לי דוקא בהתחילו דלא גרע מק״ש וכמ״ש שם בברכות י״ט א׳ ואז נדחי׳ מקרא מגילה לגמרי אפי׳ א״א לקראה אח״כ דלא כמ״ש בהג״ה וכמ״ש גדול כבוד הבריות שדוחה ומשמע לגמרי וכמ״ש בברכות שם וש״מ בפסח ומילה דדחי לגמרי ועיין מ״א וכן הבעיא שלו לדחות לגמרי דהא הבעיא שלו מדדחי עבודה ושם דחי לגמרי ועוד מדבעיא ליה פרסומי ניסא עדיף וזהו דוקא לדחות כמ״ש תוס׳ בשבת כ״ג ב׳ ד״ה הדר כו׳ והרא״ש שם דאיכא פרסומי ניסא כו׳:
וכל זה כו׳ – כ״כ הדין שם דמ״ש שמבטלין עבודתן כו׳ היינו שיכולין להשלים אח״כ העבודה כיון שהיא דאורייתא ודבריו תמוהין דא״כ הא דבעי רבא שם מקרא מגילה ומ״מ כו׳ ר״ל כיון דשניהם דוחין עבודה ות״ת ואם איתא הא ע״כ מ״מ עדיף דדוחה עבודה לגמרי ובסנהדרין ל״ה א׳ ותהא קבורת מ״מ דוחה שבת כו׳ וכן לשאר מצות וכמש״ש ולמול כו׳ ונקט אלו אע״פ שיש בהן כרת וכ״ש לשאר וה״ה למגילה:
אבל אם כו׳ – לתירוץ חד דתוס׳ בפ״י דפסחים ובפ״ק דנזיר דקידוש על היין דבר תורה ואמרינן בפ״ב דשבת שנ״ח דוחה אותה והוא דלא כמ״ש כאן ור״ן ס״ל כתי׳ אחר וכמ״ש הרמב״ם ומד״ס לקדש על היין כו׳:
(ב) תורה: עיין מ"א וט"ז ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן מ"ו. ובתשובת חות יאיר סי' ח' פלפול חריף ע' י"א ובשכנה"ג.
(ג) מגילה: בצבור ב"י ב"ח.
(ד) צרכו: משמע דס"ל דאע"פ שיש לו קוברין כיון שאינם כדי צרכו מקרי מת מצוה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו סעיף ז' דס"ל דקבורתו קודם ע"ש. ומ"א חולק וכ' דוקא במת שאין לו קוברין וכ"כ הש"ג דוק' כשהוא בשדה שהוא מוטל בבזיון אבל בעיר מגילה קודם וכ"כ הב"ח וכ"מ בד"מ בשם א"ז שכתב קבורת ת"ח קודם למגילה עכ"ל. וטעמו מדאמרינן כבוד תורה דיחיד חמיר משמע דלשאר כל אדם מגילה קודם כיון שמוטל בעיר וכן עיקר עכ"ל.
(ה) בדאפש': אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקר' המגילה דהא מת מצוה אפש' לקברו בלילה אבל אם הוא בענין שא"א לקוברו אח"כ מפני לסטים בודאי ידחה מקרא מגיל' עיין מ"א ובט"ז. מילה ומקר' מגילה אי איכא שהות לשתיהן מקר' מגילה קודם משום פרסום ניסא ואי ליכא שהות לשתיהן מילה בזמנה דהוי דאורייתא וקודמת למקר' מגילה דהוי דרבנן פר"ח. אבל בת"ה סימן רס"ב [ורס"ג] צידד לומר איפכ' דכשיש שהות יקדים המילה וכשאין שהות יקדים המגילה. ונ"ל הטעם דיכול למול בתשיעי. כנה"ג ע"ש.
(ז) מבטלים ת"ת וכו': ר"ל רוצה לומר אף דת"ת דתלמוד תורה שקול כנגד כל המצות ואפילו היתה ת"ת תלמוד תורה של חבורה גדולה של ק' אנשים שלומדים באיזה בית אפ"ה אפילו הכי צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור משום ברב עם הדרת מלך. וכתב הח"א החיי אדם: מ"מ מכל מקום מי שמתפלל כל השנה בקביעות במנין המיוחד לו להתפלל שם א"צ אינו צריך לילך לביהכ"נ לבית הכנסת:
(ח) כדי צרכו: מלשון זה מוכח דאף שהוא בעיר שיש לו קוברין דשוב אינו מוטל בבזיון והזריזות לקוברו קודם הוא רק תוספות כבוד לו אפ"ה מותר להקדימו קודם מקרא מגילה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו דס"ל דקבורת מתו קודם אבל במ"א הביא בשם כמה פוסקים דס"ל דוקא מת מצוה משמע שמצאו בשדה שהוא מוטל בבזיון שאין לו קוברין כלל אבל בעיר שיש לו אנשים שדואגין בעבורו מקרא מגילה קודם [אם לא בת"ח שקבורתו קודם למקרא מגילה] וכן הסכים בביאור הגר"א להלכה אכן כתב שאם התחילו להוציאו אין מפסיקין באמצע ואז נדחה מקרא מגילה לגמרי אפילו א"א לקראה אח"כ וכעין זה כתב הפר"ח ג"כ עי"ש:
(ט) בדאיכא שהות וכו': וה"ה לענין מילה ומגילה איכא שהות לעשות שתיהן מגילה קודם משום פרסומי ניסא [פר"ח ופרמ"ג] והעולם נוהגין למול קודם המגילה וכדלקמן בסוף סימן תרצ"ג [ח"א]:
(י) אבל אם א"א וכו': ר"ל שיתבטל המצוה דאורייתא לגמרי אם לא יעשנה ביום ההוא ומה שכתב לקמיה דאם א"א לו לקראה אח"כ יקראנה קודם התם לא יתבטל לגמרי המצות קבורה דיהיה אפשר לו לקברו בלילה ואה"נ דאם לא יהיה אפשר לו לקברו אח"כ כגון מפני לסטים וכה"ג בודאי מת מצוה קודם:
(יא) אין שום מצוה דאורייתא נדחית וכו': מפני שמקרא מגילה הוא רק מדרבנן ועיין בט"ז שהביא בשם רש"ל וב"ח דתמיד מקרא מגילה קודם משום פרסומי ניסא והגר"א בביאורו ג"כ סובר הכי עי"ש:
(יב) בדאפשר לו לקראה: אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מת מצוה אפשר לקוברו בלילה. והנה זה העתיק הרמ"א בשם מהר"א מזרחי אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דאפילו באופן שידחה המגילה לגמרי ג"כ מת מצוה קודם משום בכבוד הבריות אכן כבר ביארנו לעיל דדוקא במת מצוה משמת אבל לא בשאר מתים ואפילו אם נפסוק שם דבשאר מתים ג"כ מצוה להקדים קבורתו לקריאת המגילה עכ"פ היכא דידחה עי"ז קריאת המגילה לגמרי בודאי מגילה קודם ויקבר מתו בלילה: