שולחן ערוך אורח חיים תרצ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תרצ | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·

דין קריאת מגילה
ובו שמונה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיח

סעיף א[עריכה]

קורא אדם את המגילה בין עומד, בין יושב. אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה, מפני כבוד הציבור.

הגה: ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא (מרדכי פרק הקורא).

סעיף ב[עריכה]

אפילו שניים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד, ויוצאים הם והשומעים מהם.

סעיף ג[עריכה]

צריך לקרותה כולה, ומתוך הכתב. ואם קראה על פה, לא יצא. וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה. אבל בדיעבד, אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא.

הגה: אבל אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא (ר"ן). ואפילו באמצעה, דווקא דלא השמיט עניין שלם (ב"י בשם א"ח).

אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה.

סעיף ד[עריכה]

מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה, לא יקרא עם שליח ציבור, אלא שומע ושותק.

הגה: וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן. ולכן אותן הפסוקים שקורין הקהל, צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה. (ב"י בשם שבולי לקט).

סעיף ה[עריכה]

קראה סירוגין, דהיינו שפסק בה ושהה, ואחר כך חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא.

הגה: ואפילו סח בינתיים. מיהו גוערין במי שסח בינתיים, כדלקמן סימן תרצ"ב סעיף ב'. (הרשב"א סי' רמ"ד).

סעיף ו[עריכה]

הקורא את המגילה למפרע, לא יצא. קרא פסוק אחד ודילג השני וקרא שלישי, ואחר כך חזר וקרא השני, לא יצא, מפני שקרא למפרע פסוק אחד. אלא כיצד יעשה? מתחיל מפסוק שני ששכח, וקורא על הסדר.

סעיף ז[עריכה]

הקורא את המגילה על פה, לא יצא ידי חובתו.

סעיף ח[עריכה]

הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש, אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים, יצא ידי חובתו.

סעיף ט[עריכה]

היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגויים, לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי, לא יצא, שנמצא זה קורא על פה; וכיוון שלא יצא הקורא ידי חובתו, לא יצא השומע ממנו.

הגה: אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה (ב"י).

סעיף י[עריכה]

מי שיודע לעז ויודע אשורית, אינו יוצא בלעז. ויש אומרים שיוצא.

הגה: ואם כתובה בשני לשונות, מי שמבינים יצאו (ב"י).

סעיף יא[עריכה]

יש למחות ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז, אף על פי שכתובה בלשון לעז.

סעיף יב[עריכה]

קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה, יצא. אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא.

סעיף יג[עריכה]

היה כותבה, שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה: אם כיוון ליבו לצאת ידי חובה, יצא. והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה. וכן אם היה מגיהה, וכן אם היה דורשה, שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו: אם כיוון ליבו לצאת ידי חובה, יצא. ולא יפסיק בה בעניינים אחרים כשדורשה, שאסור להפסיק בה בעניינים אחרים.

סעיף יד[עריכה]

הקורא את המגילה, צריך שיכוין להוציא השומע, וצריך (שיכוין) השומע לצאת. ואם הקורא שליח ציבור, מסתמא דעתו על כל השומעים, אפילו הם אחורי בית הכנסת.

אין מדקדקין בטעויותיה. ויש אומרים, דדווקא בטעות שהלשון והעניין אחד, כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב, חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים, ולא אהדר חד מינייהו; אבל טעות אחר לא.


סעיף טו[עריכה]

צריך לומר עשרת בני המן ו"עשרת" הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד.

הגה: ודווקא לכתחילה, אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא (תוס' סוף פרק קמא דמגילה ואבודרהם ומהרי"ל).
ולכתחילה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחילת "חמש מאות איש ואת פרשנדתא" וכו' עד "עשרת". (מהרי"ל בשם רוקח).


סעיף טז[עריכה]

צריך שיאמר "ארור המן", "ברוך מרדכי", "ארורה זרש", "ברוכה אסתר", "ארורים כל הגויים"[1], "ברוכים כל ישראל" וכו'[2]. וצריך שיאמר: "וגם חרבונה זכור לטוב".

סעיף יז[עריכה]

מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת, להראות הנס. וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה ומברך.

הגה: יש שכתבו, שנוהגין לומר ארבעה פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו:
  1. "איש יהודי" וגו' (אסתר ב, ה),
  2. "ומרדכי יצא" וגו' (אסתר ח, טו),
  3. "ליהודים היתה אורה" וגו' (אסתר ח, טז),
  4. "כי מרדכי היהודי" וגו' (אסתר י, ג),
וכן נוהגין במדינות אלו (הגהות מיימוני פרק ח' וכל בו ואבודרהם). והחזן חוזר וקורא אותן.
עוד כתבו, שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים, או לכתוב שם המן עליהן, ולהכותן זה על זה, כדי שיימחה שמו, על דרך "מחה תמחה את זכר עמלק", "ושם רשעים ירקב". ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת (אבודרהם). ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחינם הוקבעו (ב"י בשם א"ח).

סעיף יח[עריכה]

מגילה בי"ד ובט"ו, צריך לחזור אחר עשרה. ואם אי אפשר בעשרה, קורים אותה ביחיד.

הגה: ויש להסתפק אם נשים מצטרפות לעשרה (הגהות אשירי פרק קמא; טור סימן תרפ"ד).
ואם קראו אותה בציבור, ואיזה יחיד לא שמעה, יכול לקרות אפילו לכתחילה ביחיד, הואיל וקורין אותה באותה העיר בעשרה (ב"י בשם א"ח). וכשהיחיד קורא אותה בזמנה, צריך לברך עליה (ב"י).


שינויי נוסחאות[עריכה]

  1. ^ נ"א: "ארורים כל שונאי ה' ".
  2. ^ נ"א: "ברוכים כל המאמינים בה' ".