שולחן ערוך אורח חיים תרצ א

קורא אדם את המגילה בין עומד, ^אבין יושב. ^ב^*אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה, מפני כבוד הציבור.

הגה: ^גואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא (מרדכי פרק הקורא).

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

בין יושב. בטור ז"ל הקורא המגילה עומד או יושב יצא משמע בדיעבד אבל לכתחל' לא יקרא יושב ובירושלמי אמר אפי' לכתחל' והרמב"ם כ' אבל לא יקרא לכתחלה יושב בציבור מפני כבוד הציבור ובגמ' שלפנינו לא כתוב יצא אלא הקורא את המגילה עומד או יושב פרש"י דה"ק הקורא את המגיל' רשות בידו או לעמוד או לישב ממילא ס"ל לרש"י לכתחל' שרי יושב ועל גירס' הטור ופירושו ק' למ"ל לתנא למתני עומד כלל לא ליתני רק הקורא יושב יצא ממילא דענא דעומד הוא לכתחל' וכן יש להקשות בסיפא דמתני' דאם קראה א' קראו שנים יצאו למה קתני קראה א' ותו קשה בסיפא דאמרינן יצאו דמשמע דוקא דיעבד ובברייתא אמרינן בהלל ומגיל' קורין אפי' עשרה ש"מ אפי' לכתחל' וכמ"ש אח"כ הטור וש"ע כאן ונ"ל דהוקשה להרמב"ם וטור קושיא שלנו במתניתין למה לי עומד אלא ודאי שבא ללמדנו דיושב דומיא דעומד דהיינו אפי' לכתחלה וא"כ אמאי אמר הקורא לשון דיעבד וכן קשה בסיפא דאמאי אמר יצא דהיינו דיעבד ובברייתא מתיר אפי' לכתחל' ומדברי הרמב"ם למדנו תירוץ על הרישא כי הוא מחלק בין יחיד לציבור ובזה מתורץ דהתנא אמר ג"כ ל' לכתחלה ול' דיעבד להורות שיש חילוק בזה כמ"ש וא"כ גם הסיפא ניחא דאה"נ לכתחלה שרי ונקט לשון יצא איידי דרישא שיש שם דוקא דיעבד דהיינו בצבור וא"כ הכל ניחא בס"ד:אפי' שנים כו'. ולא אמרי' תרי קלא לא משתמעי דכיון דחביב עלייהו יהבי דעתייהו ומשתמעי אפילו בתרי קלא דעכ"פ אפשר הוא:

סעיף ג

שלא השמיט ענין שלם. זהו מדברי הרשב"א בב"י דהוקשה לו במאי דמכשרינן בהשמיט חציה והא פרכינן אמאי דאמרי' הי' דורש' אם כיון לבו יצא והא"ר חלבו הלכה כדברי האומר כולה כו' ואם איתא דלכתחלה קאמר מאי קושיא ומכח זה חילק דהא דפסלינן באין כתובה כולה היינו בחסר ענין שלם אבל אם חסר באמצע הענין כשר ותמוה לי מאוד דאין כאן קושיא כלל דמתני' שא' הי' דורשה וכוון לבו יצא דהיינו שקורא פסוק א' שכתב משמע שמתחלה ועד סוף עשה כן וע"ז קשה ודאי הא בהתחלה שכתב פסוק א' וקראו הרי חסר נפניו כל המגילה חוץ מפסוק זה שכתב וזה ודאי פסול אבל אם אין חסרון רק במקצת ודאי כשירה וכוונת הרשב"א נעלמה ממני בזה:

סעיף ד

אלא שומע ושותק. מטעם דאחרים ישמעו מזה שקורא במגילה פסולה ולא ישמעו מן הש"ץ:

סעיף ו

וקרא הג' כו'. בטור כתב אח"ז הלכך אם דלג פסוק א' לא יקרא לפניו ויחזור ויקרא הפסוק הנדלג אלא יחזור מפסוק שדילג כו' וק' מאי הלכך דאמר הא זהו דין עצמו שזכר קודם לזה וי"ל דאי רישא לחוד הייתי מפרש הטעם הפסול כיון שהחליף הפסוקים ומכח זה משתנ' הענין הכתוב באותן פסוקי' וממילא אם קרא אחר הדילוג כל המגילה או ענין אחד ההוא וקרא אח"כ הפסוק הנדלג אין חשש זה קמ"ל דאפ"ה פסול דה"ל למפרע:

סעיף ח

אף ע"פ שאינו יודע כו'. בגמרא אמרינן דהא אחשתרנים גם אנחנו לא ידעינן מה הוא אלא לא בעינן אלא מצות קריא' ופרסומי ניסא ומ"ה יוצאין הנשים ועמי הארץ:

סעיף יא

יש למחות כו'. שאין להניח הדרך שדרכו בו אבותינו הקדושים ולילך בדרך צר ודוחק בהכשר:

סעיף יב

קראה מתנמנם. בפ"ק דתענית די"א ה"ד מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר וכתבו התוס' א"ר נים ולא נים בתתלת השינה תיר ולא תיר בסוף השינה (בתוס' שלפנינו לא כ"כ אבל ט"ס הוא וצריך להגי' כמ"ש) אך לא נראה כן בערבי פסחים דאמ' נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו וא"ר אשי ה"ד נתנמנמו נים ולא נים כו' והתם מיירי בתחלת השינה בין נים כו' לכן נראה כפירוש רש"י דתרווייהו בתחלת השינה וצריכי תרווייהו ודבר זה תמוה וקשה מאוד דאמאי קשה להו טפי מפרק ע"פ מהך דהכא דגם הכא ודאי מיירי בתחלה השינ' דאי בסוף שינה פשיטא שאסו' לאכול כיון שישן כבר ונ"ל להגיה וכצ"ל דמגילה אומר נים כו' דהיינו לענין קריא' המגילה אפשר למצא תרי גווני דיצא בשניהם ואח"כ צ"ל בדברי התוס' אך לא נראה כן כאן וכן בע"פ פי' דבתרתי מקומו' אלו א"א לומר כן לחלק נמצא לפי מסקנת התוס' אין חילוק בשום מקום בין תחילת שינה לסוף שינה לדינא ולא כמו"ח ז"ל שמחלק בין תחלת שינה לסוף שינה להלכה שוב מצאתי בר"ן פ"ק דמגילה שכ' כמו שכתבתי והגהתי בדברי התוספות ושמחתי כי הנחני השם בדרך אמת:

סעיף טו

מתחלת חמש מאות איש. במהרי"ל כתב בשם הרוקח שטעמ' דחמש מאות איש משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן ה' מאות איש עכ"ל:

סעיף יז

קורא ופושט' כאיגרת. משמע שאינו פושט רק מה שקורא אבל בטור כתב להיפך פושטו וקורא כאיגר' משמע דפושט' תחילה קודם הקריאה וכן המנהג:

מגן אברהם

עריכה

(א) בין יושב: עיין ריש סי' ח' דמשמע דהברכ' תהי' בעמיד' ועיין סוף סי' קמ"ו מ"ש:

(ב) ואסור לחזן: היינו במקום שהמנהג שאין החזן קורא לעולם המגילה אבל במדינתינו החזן קורא לעולם המגילה א"צ שיאמרו לו דמעיקרא מינוהו על כך כמ"ש סי' קל"ט ס"ג וכ"מ במרדכי ע"ש:

ביאור הגר"א

עריכה

בין כו׳ – ירושלמי שם מה לשעבר הא בתחל׳ לא והתניא מעשה בר״מ שקרא מיושב בבה״כ של טבעין כו׳ כיני מתני׳ מותר לקרותה עומד מותר לקרותה יושב. וכן כולה מתני׳ ע״כ לכתחלה קראה א׳ קראה שנים יצא ובגמ׳ אפי׳ עשרה קורין וע׳ ר״ן:

אבל לא – ירושלמי שם זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה או מפני כבוד הרבים אין תימר מפני כבודה אפילו בינו לבינה כו׳:

ואסור – תוספתא הביאו הרי״ף ורא״ש פ״ג סי״א וה״ה למגילה מטעם שאמדו שם שאין אדם כו׳:

באר היטב

עריכה

(א) יושב: אבל הברכה תהיה מעומד. מ"א.

(ב) שאומרים: היינו במקום שהמנהג שאין החזן קורא לעולם המגילה אבל במדינתינו החזן קורא לעולם המגילה א"צ שיאמרו לו דמעיקרא מינוהו על כך. מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(א) בין יושב: מיהו הברכה יברך בעמידה:

(ב) אבל לא יקרא וכו': ר"ל דאם קורא בצבור צריך לקרוא בעמידה ועיין בה"ל שצידדנו דעמידה ע"י סמיכה שרי לענין מגילה:

(ג) ואסור לחזן וכו': דלהוציא הצבור הוא ענין כבוד ואין ראוי לאדם לחלוק כבוד לעצמו כ"ז שלא כבדוהו וכ"ז באינו קבוע לכך אבל בש"ץ קבוע שמינוהו לכך א"צ להמתין:

ביאור הלכה

עריכה

(*) אבל לא יקרא בצבור מיושב לכתחלה וכו': הנה במטה יהודא מצדד דסמיכה מותר ונראה דבשעת הדחק יש לסמוך ע"ז להקל כי באמת מן הגמרא דקאמר משא"כ בתורה והתם הלא בדיעבד ג"כ יצא כדאיתא במאירי בהדיא (ודלא כב"ח) ואינו אלא לכתחלה וא"כ הכא אפילו לכתחלה שרי וכן מוכח ברש"י ור"ן ודברי הרמב"ם נובעים מדברי המאירי שהוא מנהג שנהגו בו עם קדוש בענין זה וכן בכמה ענינים ע"ש ואף דבודאי אין לזוז מזה אחרי שהוא מנהג של כלל ישראל מ"מ דיינו אם נחמיר בזה בישיבה ממש ולא בסמיכה כנלענ"ד:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}