שולחן ערוך אורח חיים תרצ יא
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרצ · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מפרשים
יש למחות כו'. שאין להניח הדרך שדרכו בו אבותינו הקדושים ולילך בדרך צר ודוחק בהכשר:
(יב) יש למחות: משום דלא ידעי הלעז של האחשתרנים וא"ת יקרא האחשתרנים ככתבו בלה"ק י"ל דאסור לכתחלה לקרות בב' לשונות:
(יג) בלשון לעז: ואפי' הקוראים בשני הימים אסור לקרותה בלעז (ראב"ח ח"ב ע"ט):
יש למחות כו׳ – משום דלסברא ראשונה אינו מוציאן י״ח כמ״ש בירושלמי הנ״ל יודע אשורית כו׳ כהדא כו׳ וז״ש אע״פ שכתובה כו׳ דאי לא״ה אף לסברא שניה אינו מוציאה שכן מפ׳ הירושלמי הנ״ל ועוד משום האחשתרנים בני הרמכים שאינו יודע הלעז כמ״ש בגמ׳ אטו האחשתרנים כו׳ וע׳ בריב״ש סי׳ שפ״ח שצ״א ע״ש: <קטע סוף=יא>
סעיף יב
הואיל ולא – גמ׳ שם ה״ד מתנמנם כו׳:
אבל אם – ירושלמי שם ר׳ מנשה הוה יתיב קומי ר״ז ואינמנם א״ל חזור לך דלא איכוונית:
סעיף יג
לצאת ידי חובתו – כמ״ד מצות צריכות כוונה ומתני׳ לצאת י״ח:
וכן כו׳ – שם:
ולא יפסיק – ירושלמי שם ודורשה ובלבד שלא יפליג עצמו כו׳:
סעיף יד
הקורא כו׳ ואם – ר״ה כ״ט א׳:
אין כו׳ וי״א – ירושלמי שם אין מדקדקין בטעיותיה׳ ר׳ יצחק ור׳ חננאל הוון יתבין קמי דרב כו׳ ומפ׳ דוקא בכה״ג דהא קי״ל צריך לקרותה כולה וטעות שהענין משתנה כאלו לא קראה ואמרינן אטו אנן האחשתרנים כו׳ כו׳ ש״מ דמשום קצת תיבות דוקא משום דאיכא קריאה כו׳ ושם השמיט הסופר אותיות כו׳ וקראן כו׳ הא לא קראן לא:
סעיף טו
ודוקא – גיר׳ הרי״ף בעי למימרינהו:
ולכתחלה כו׳ – ובהג״מ תמה ע״ז דהא בגמרא אמרינן מ״ט כולהו כו׳ וזה לא שייך בחמש מאות איש ואפשר שמנהג זה נתייסד ע״פ מ״ש ר׳ יצחק בר׳ יהודה לקרות ס״פ ותחלת פסוק שאחריה בנשימה אחת וכ׳ הג״מ שכן נהגו ואף שמ״מ א״צ להתחיל רק מן איש מ״מ חמש מאות איש הוא ענין א׳ אבל הג״מ סתר זה מהגמ׳ הנ״ל וכת׳ שכן פסק ר״צ גאון ועט״ז:
סעיף טז
צריך שיאמר – רא״ש בשם ירושלמי ובנוסחתינו חסר קצת:
וצריך שיאמר – ירושלמי שם:
סעיף יז
מנהג – דנקרא איגרת כמש״ש י״ט א׳ ועמ״ש בסי׳ תרצ״א ס״ב:
וכשיגמור כו׳ – שם ל״ב א׳ תוס׳ ס״ד גוללו. אבל לאחר כו׳:
חוזר וכורכה כו׳ – דלא כמ״א בשם סה״י וע׳ בכ״ה שאין ממש בדבריו וז״ל במהרי״ל פעם א׳ פתח הקורא ברכת האל הרב אחר הקריאה טרם שכרכו אגרת המגילה וגער בו מהרי״ל והשתיקו עד שכרכו אגרת המגילה לכרך א׳ והניחו לפניו ואז חזר והתחיל ובירך וכן הלשון חוזר וכורכה ומברך עכ״ל ובעל מ״א לא ראה את ספר מהרי״ף רק מ״ש בכה״ג כידוע והחילוק של סה״י אין לו שחר:
יש שכתבו כו׳ – וכתבו הג״מ ומרדכי משום שמחה ולעורר התינוקות שישמעו קריאת המגילה. ובסוטה ל׳ ב׳ ר״נ אומר כסופר הפורס על שמע כו׳ וכ׳ הגאונים מכאן נהגו לומר פסוקים של גאולה כל הקהל ביחד כגון בברכת ק״ש שהש״ץ מוציאן וכשמגיע למי כמוכה ומלוך אומרין כולם ביחד בקול רם ולא אסור משום דברים שבכתב כמ״ש בתענית כ״ח א׳ אר״י וכי יחיד כו׳ אלא כולן נכנסין וקורין אותה ע״פ כקורא את שמע:
עוד כתבו – במדרש מחה תמחה את זכר עמלק אפי׳ מעל עצים ואבנים:
ושם רשעים ירקב – ירושלמי ומ״ר כד הוה מטי אשר הגלה כו׳:
ואין לבטל – עפ״ד דפסחים נ״א א׳ וריש פ״ז דב״מ וירושלמי שם ומ״ס ס״פ י״ד.
סעיף יח
מגילה כו׳ – כרב אסי מדחש רב לדר״א:
לחזור כו׳ ואם כו׳ – רש״י שם ור׳ יוחנן שם י״ט הקורא כו׳ דמשמע שאף ביחיד יוצא אתי ככ״ע. והרי״ף וש״פ חולקין ע״ז. וע׳ תוס׳ שם וברפ״ב דקדושין מ״ה ב׳ ד״ה הוה כו׳ וע׳ רא״ש שם ושם ורש״י שם אבל הרשב״א הכריח כדברי הרי״ף ממ״ש בירושלמי כל שאמרו ידחה ליום הכניסה ובלבד בי׳ מ׳ לעיכובא וכ״מ דהלכה כרב וע׳ מ״מ:
ויש להסתפק – אע״ג דחייבין במגילה דבבה״מ ג״כ חייבין ומספקא בפ״ג דברכות אם חייבין מדאורייתא ואפ״ה אמרו שם בפ״ז דאין מצטרפין עם אנשים וער״ן וטור:
ואם קראת אותה בצבור כו׳ – כל בו בשם הראב״ד דאמרינן בירושל׳ על המקדימין ובלבד בעשרה וצ״ל דבזמנה א״צ והטעם משום דכולן קוראים כמ״ש כאן וע׳ ירושלמי פ״א הלכה ה׳. ובס״פ כיצד צולין אמר רב וכן לתפלה כו׳ ועתוס׳ שם וש״מ שפי׳ שאם יש בכה״ג עשרה שהיחיד השומע בחוץ אם יכול לענות קדוש וקדושה והקשה הר״ן בספ״ג דר״ה היאך מוקים רב למתניתין דשם וכן מי שהיה עובר אחורי בכה״נ ושמע כו׳ ואמרי׳ בפ״ק דמגילה שרב חש לדר״א כנ״ל והצריך י׳ אפי׳ בזמנה וע״ש בר״ן שדחק בזה אבל לפ״ז ניחא אבל כ״ז הוא לדעת האומרים מ״ש בעשרה הוא לעיכובא אבל ר״ע חולק ע״ז וכנ״ל:
וכשהיחיד – תוס׳ שם לאפוקי ממ״ש המרדכי בשם ר״ג דלא יברך משום דר״א וס״ל דאף בדיעבד לא יצא דקי״ל דרב אסי לא אמר אלא לכתחלה כנ״ל:
(ח) למחות: משום דלא ידעי הלעז של האחשתרנים וא"ת יקרא האחשתרנים ככתבו בלה"ק י"ל דאסור לכתחלה לקרות בשני לשונות. מ"א.
(ט) לעז: ואפי' הקוראים בשני הימים אסור לקרותה בלעז ראב"ח חלק ב' סי' ע"ט.
(לז) יש למחות ביד וכו': טעם הדבר משום דהגברים הקוראים מבינים לה"ק ויש לחוש לדעת הפוסקים שסוברים דהיכי שהוא מבין לה"ק אינו יוצא בקריאה בלע"ז וממילא אינו יכול להוציא בקריאה זו אף למי שאינו מבין לה"ק וכנ"ל ועוד משום האחשתרנים בני הרמכים שאינו ידוע בלע"ז שלהן וא"ת יקרא האחשתרנים בני הרמכים בלה"ק י"ל דאסור לכתחלה לקרותו בשתי לשונות:
(לח) אע"פ שכתובה בלע"ז: דאי לא כתובה בלע"ז רק מעיין ומתרגם בלע"ז הוי ליה קורא בע"פ וכדלעיל ובלא"ה לא יוציא. כתבו האחרונים דאפילו הקוראים בשני ימים להחמיר ג"כ לא יקראו בלע"ז: