שולחן ערוך אורח חיים יא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · יא · ו · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

ל*אם עשאם *מצמר גזול פסולים דכתיב ועשוכז להם משלהם.

הגה: כח*ודוקא כטשגזל החוטין, ה*אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין, יזדלכשרים. מיהו לכתחילה אסור לא*לעשותן (בית יוסף בשם נימוקי יוסף בהלכות ציצית). *(ולעניין ברכה עיין לקמן ריש חהלבסימן תרמ"ט):

מפרשים

באר הגולה

(ל) אם עשאםסוכה שם.



ט"ז

(ה) אבל אם גזל צמר וכו' — זהו דעת נימוקי יוסף דמביא בית יוסף, דסבירא ליה דקניא ביאוש ושינוי הגוף. ונראה לי דהך שינוי הגוף רוצה לומר שינוי השם, דמעיקרא צמר והשתא חוטין. ובזה מתורץ מה שקשה, הא קיימא לן בחשן משפט סימן שסא דיאוש בלא שינוי רשות לא קנה? אלא על כרחך הכא משום שינוי השם קנה. וכתב בית יוסף על זה: והרמב"ם שכתב פסול בצמר גזול, אפשר דמיירי קודם יאוש; אי נמי אפילו אחר יאוש לא קנה, משום דהוי שינוי החוזר לברייתו, עד כאן לשונו. ותמהתי על פה הקדוש, דשני התירוצים הם תמוהים, דאתי' הא' שמיירי קרא דעשו להם משלהם לאפוקי גזל בלפני יאוש, פשיטא למה לי קרא? דהכי פריך בב"ק דף סז: "קרבנו ולא הגזול", אימת? אי נימא לפני יאוש, פשיטא. ועל תירוץ הב' קשה מתלמוד ערוך ריש הגוזל קמא, דאמרינן: גזל צמר ועשאן בגדים, היינו שגזל צמר ועשה מהם מטוי, דאז לא לבנם מקודם, אבל אם עשה מהם בגד על כרחך לבנם מקודם וקנאה כבר בשינוי דליבון. ואביי אמר שם דמיירי שגזל צמר טווי ועשה ממנו בגד, דהיינו גם בזה לא עשה הגזלן שינוי דליבון, אלא היה קודם הגזילה קודם שטוה אותם הנגזל. וליבון הוי שינוי שאינו חוזר, כדאיתא התם. ואם כן, זה שגזל צמר ועשה מהם ציצית על כרחך כבר ליבנה, דבלא ליבון השייך לו תחלה אי אפשר לעשות ממנו חוטין, כדמוכח התם עיין שם. אם כן ודאי לא הוי שינוי החוזר לברייתו, מחמת הליבון. ובודאי אישתמיטתיה אז להרב ב"י סוגיא זאת. על כן נראה לי דהרמב"ם סבירא ליה כמו שכתבו התוס' בב"ק דף ס"ז ד"ה אמר עולא בשם ר"ת, לעולם דיאוש בכל מקום קני לבד מהקרבה, משום דמצוה הבאה בעבירה היא. וכתבו התוס' ריש פרק לולב הגזול, דכל מצוה דאורייתא הווין כקרבן לענין זה; משום הכי לענין ציצית נמי לא מהני יאוש ושינוי השם, מטעם זה. ומלבד זה הוא על כל פנים מאיס טפי הך מצוה הבאה בעבירה מהך מלתא שכתב השולחן ערוך לפני זה דפסולים מטעם ביזוי מצוה, וכבר הוכחנו שם דאפילו בדיעבד פסולה, קל וחומר בהנך. על כן נראה לעניות דעתי דאין לסמוך על פסק זה של נימוקי יוסף להכשיר בעשאן חוטין, אלא גזול בכל גווני פסול, כמשמעות דברי הרמב"ם. ותמהתי על רמ"א שפוסק כנימוקי יוסף כאן נגד דברי הרמב"ם באיסור דאורייתא, ובפרט שהנימוקי יוסף לא הביא דברי רמב"ם כלל:

מגן אברהם

(י) כשרים — משמע דקנאן בשינוי מעשה. ומדסתם רמ"א, משמע דסבירא ליה דאפילו קודם יאוש כשר, וכן הוא ריש סימן תרמט. אבל בנמוקי יוסף כתוב דקנייה ביאוש ושינוי הגוף, ואפשר דסבירא ליה דהוי שינוי החוזר לברייתו וכמו שכתב בית יוסף, ולהכי לא קנה אלא עם יאוש, וכמו שכתוב בחושן משפט סימן שנג סעיף ב דקני בכהאי גוונא, ועיין שם סימן שס סעיף ו דהוי שינוי גמור, והע"ת לא עיין שם, לכן כתב בס"ק ז גם כן שלא כהוגן. ואם מכר הגזלן הציצית לאחר, עיין ריש סימן תרמט:

באר היטב

(ז) כשרים:    משום דקנאן ביאוש ושינוי השם. וט"ז חולק ע"ז ופסק דפסול בדיעבד משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ע"ש. (ועיין בס' אליהו רבה כמה קושיות על ט"ז בזה הענין).

(ח) סי' תרמ"ט:    דפסק שם דאין יכול לברך עליו.

שערי תשובה

(ד) כשרים — עיין באר היטב. ועיין בהקדמה לשו"ת בית יעקב מה שכתב על דברי הט"ז בזה. ומה שכתב הבאר היטב דקנאם ביאוש ושינוי השם הוא מדברי הט"ז, אבל המגן אברהם כתב דאפילו בלא יאוש קני דהוה ליה שינוי מעשה, עיין שם. ועיין בס"ק שאחר זה:

(ה) סימן תרמ"ט — עיין באר היטב. ועיין במגן אברהם סימן תרמ"ט שהקשה על זה מש"ס דאוונכרי, דמוכח דמברך. וכתב דאפשר ביאוש ושינוי השם עדיף טפי. ולפי זה, לפי מה שכתב הבאר היטב בס"ק שלפני זה דקני ביאוש ושינוי השם, אם כן יש לברך גם כן. ולדברי המגן אברהם, דהרמ"א מיירי בלא יאוש, אתי שפיר:

ביאור הגר"א

ודווקא כו' — בירושלמי, והביאו מ"מ: הדא דתימא בשגזל לולב ושופר כו', וכמו שכתב לקמן סוף סימן תנ"ד וריש סימן תרמ"ט:

מיהו כו' — כתב נמוקי יוסף, משום מצוה הבאה בעבירה. אבל בפרק ג דסוכה משמע דליכא מצוה הבאה בעבירה כהאי גוונא אף לכתחילה, כמו שאמרו בהנהו אוונכרי, וליקניהו בשינוי השם כו', אלמא אף לכתחילה מותר, וכמו שכתבו תוס' שם, אלא דמשום ברכה אסור לכתחילה כמו שכתוב לקמן ולעניין ברכה וכמו שכתוב לעניין תרומה באילם וערום ואינו שומע. ומכל מקום קשה קושיא הנ"ל, וכן מצאתי למגן אברהם בסימן תרמ"ט שהניח בצריך עיון. ונראה דשם כיון דחששא בעלמא לעניין זה שיקרא מנאץ, וכבר קני לה, לא חיישינן וכמו שכתוב במגן אברהם שם ס"ק ה', מה שאין כן בודאי, וכן לצאת במצוה חיישינן אף לספק, מה שאין כן בברכה בגזולה דאסמכתא בעלמא, ובמכל שכן שכבר קנה אף לצאת ידי חובת המצוה:

משנה ברורה

(כז) להם משלהם - נראה פשוט דה"ה אם לקח הציצית בהקפה והמוכר עייל ונפיק אזוזי וזה אינו רוצה לשלם לו דמדינא אינם שלו כדאיתא בחושן משפט סי' ק"צ ע"ש וכל כי האי גונא א"כ לא יצא מן הדין בהציצית ועיין בבה"ל:

(כח) ודוקא וכו' - ואז אפילו נתיאשו הבעלים פסול דיאוש לא קנה ואפילו אם לא היו החוטין שזורין והוא שזרן מכל מקום לא חשיב עי"ז שינוי דלא נשתנה שמם עי"כ [פמ"ג]:

(כט) שגזל החוטין וכו' - עיין במ"א סק"י ולדבריו הג"ה זו חולק על המחבר דס"ל דהקרא מיעט אפילו אם עשה החוטין מצמר הגזול:

(ל) כשרים - הט"ז מבאר דאיירי הרמ"א היכי דהוי יאוש ג"כ וקניא ביאוש ושנוי השם דמעיקרא צמר והשתא חוטין אבל המ"א כתב דמדסתם הרמ"א משמע דס"ל דאפילו קודם יאוש כשר דקניא בשינוי מעשה וכן משמע מהגר"א בביאורו דהטעם הוא משום שינוי מעשה עי"ש. ואם גזל חוטין ומכרן לאחר לפני יאוש לא יצא השני בהציצית דשינוי רשות בלא יאוש לא קנה ולא קרינא ביה ועשו להם [פמ"ג] ואם אחר שבא ליד השני נתיאשו הבעלים עיין בח"מ בסי' שנ"ג ס"ג דיש דעות בזה. ואם נתיאשו ואח"כ מכרן קנה השני את הציצית ואף לענין ברכה משמע מהמ"א בסימן תרמ"ט סק"ב דיוכל לברך בזה ואין בו משום מצוה הבאה בעבירה כיון שהוא לא גזל וכן פסק המחצית השקל אכן הפמ"ג שם בשם הלבוש מחמיר בזה וגם הט"ז בסימן כ"ה והגר"א שם מחמירין בזה:

(לא) לעשותן - ר"ל להטיל הציצית אלו בבגדו משום מצוה הבאה בעבירה ועיין בבה"ל:

(לב) סימן תרמ"ט - דפסק שם דאין יכול לברך עליו ועיין בשערי תשובה ובבה"ל:

ביאור הלכה

(*) אם עשאם וכו':    עיין פמ"ג שכתב דה"ה אם גזל טלית והטיל בו ציצית משלו נמי לא קיים מצות ציצית ע"י לבישתו זו (וממילא ברכתו הוא לבטלה) דכסותך כתיב בקרא ועיין מש"כ במ"ב ס"ק כ"ז לענין הקפת ציצית וה"ה לענין טלית:.

(*) מצמר גזול:    נסתפקתי במי שגזל חוטי ציצית מחבירו ואחר שהטילם בבגדו שילם לו עבורם או נתנם לו במתנה אם מחויב לחזור ולהתירם מי נימא כיון דכתיב ועשו להם בעינן שבעת העשייה יהיה שלו או תגלי מילתא למפרע וצע"ג אח"כ מצאתי בכעין זה בסימן תרנ"ח גבי לולב בש"ת סק"ו עי"ש. ועיין עוד מה שכתב שם בתחלת הסימן בשם הספר מחנה אפרים ומשם נלמוד ג"כ לענינינו דבעינן לכם מן התורה שהמדקדק במעשיו יראה לשלם עבור הציצית קודם שיטילם בבגד כדי דלהוי קנין דאורייתא תחת ידיו ולא יסמוך על המשיכה לחוד ע"ש:.

(*) ודוקא שגזל החוטין:    עיין במ"ב במש"כ אפילו נתיאשו הבעלים והוא מהב"י לכאורה קשה דהא יש לזה גם כן שינוי השם דמעיקרא חוטין והשתא אחר שהטילם בבגד הכריכות שלמטה לא נוכל לקרוא אותו המקום בשם חוטין רק בשם גדיל כדמוכח במנחות דף ל"ט ע"א דקאמר שם ונוי תכלת שליש גדיל וכו' ולקמן שם או פתיל או גדיל ואפילו רב מודה נמי בעצם שם גדיל בעלמא כדמוכח להמעיין שם וא"כ אף דהשינוי חוזר לברייתו כשיתירם בצירוף יאוש יקנה ואולי י"ל דגדיל החוטין מיקרי והוא כעין מה שאמרו שם בב"ק צ"ו ע"א גובי דדקלי מקרי או אולי כיון דכתיב ועשו להם משלהם בעינן שיהיו משלהם בעת תחלת העשייה דהוא התליה בבגד כדאי' לקמן בתחלת סי' י"ד ע"ש במ"א ופמ"ג:.

(*) אבל וכו' חוטין כשרים:    עיין במ"ב במש"כ בשם המ"א דס"ל דהוי שינוי מעשה וכונת המ"א הוא מחמת הליבון כמו שהביא מסימן ש"ס סעיף ו' דאיירי שם בליבון ובאמת לאו ראיה היא כלל משם לפי מה שכ' הש"ך שם דסתם ליבון לא קנה עי"ש וכבר השיגו האחרונים ע"ד המ"א והט"ז בזה אבל לענ"ד קשה מאד על הב"י והנ"י אמאי לא כתב דהוי שינוי מעשה מחמת הטוייה וא"ל כמו שכתבו דהוי שינוי חוזר לברייתו דז"א להמעיין בסוגיא דב"ק צ"ג ע"ב גזז ראשון ראשון וצבעו ראשון ראשון וטואו וכו' ובהמסקנא שם יראה להדיא דאף ר"ש דס"ל דצביעה נחשב שינוי החוזר בטוייה מודה וכן מדמשני שם בריש סוגיא בצמר טווי וכו' ולא משני בצמר מלובן משמע דהיה קונה ע"י הטווייה ומה דאמר בתחלה ליבנן לא ורמינהו וכו' לרבותא הקשה דאפי' ע"י הליבון שהוא תחלת הכל היה לו לקנות (אח"כ מצאתי בעזה"י בספר נהר שלום שהעיר בכ"ז) וכן מצאתי ביש"ש ב"ק שם מפורש דפוסק בליבון דלא קנה וגזל צמר וטוואו קנה מכח הסוגיא הנ"ל אף דבשינוי החוזר פסק שם מתחלה דלא קנה כלל עיין שם:.

(*) לעשותן:    עיין במ"ב שכתב משום מצוה הבאה בעבירה ואף דכבר קנה אותם תחלה ע"י יאוש ושינוי ואין העבירה באה מן המצוה גופא מ"מ כיון דכאן בא ע"י הטוייה והטויה מן המצוה דהא בעינן טוייה לשמה ממילא בא הקנין ע"י המצוה [א"ר] ובביאור הגר"א משמע שאין מחלק בזה ומ"מ לדינא הסכים ג"כ דאסור לכתחלה להטיל הציצית בבגד אך מטעם אחר דהרי לא יוכל אח"כ לברך [דלענין ברכה דאית ביה אזכרה חמיר טפי כמש"כ הב"י בשם הר"ן בסימן תרמ"ט] ולא עדיף משומע ואין מדבר דאינו רשאי לתרום בשביל הברכה:.

(*) ולענין ברכה וכו':    עיין במ"ב ועיין בשע"ת שכתב דלפי דברי המג"א שם בתירוצו על ההיא דאוונכרי אם היה יאוש עם שינוי השם מותר לברך (וה"ה יאוש ושינוי מעשה או יאוש ושינוי רשות כדמוכח בהמ"א שם) אכן מדברי הח"י בסימן תנ"ד ומדברי הגר"א בסימן זה במה שתירצו על ההיא דאוונכרי מוכח דאפילו לאחר יאוש ושינוי השם או שינוי מעשה אסור לברך אף דבהגר"א בענינינו לא מוכח בהדיא כ"א יאוש ושינוי השם יראה דה"ה יאוש ושמ"ע דמאי שנא ואח"כ מצאתי בסימן כ"ה בט"ז בס"ק י"ד דמוכח מיניה ג"כ בהדיא שהוא סובר דאפילו אחר יאוש ושינוי השם ושינוי מעשה ג"כ כההיא דענינינו לגבי חוטין לפי סברת הט"ז בסוף סק"ה או ע"י יאוש ושינוי רשות אסור לברך ובהגר"א מצאתי שם ג"כ שכתב בהדיא דה"ה דע"י יאוש ושינוי רשות דאסור לברך:.


כף החיים

(כג) סעיף ו: אם עשאן מצמר גזול פסולין וכו' — והוא הדין גזל טלית והניח בו ציצית שלו, ד"בגדיהם" שלהם בעינן. פרי מגדים באשל אברהם אות יו"ד והביאו פתחי עולם אות ך'. מיהו באות י"ט כתב פתחי עולם בשם מהר"ם מרוטנבורג אחרונים סימן ג' דבטלית לא בעינן משלהם, יעויין שם. ומכל מקום יש להחמיר, ובפרט למה שכתב האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ב' דציצית דגדולה מעלת הטלית יותר מציצית, יעויין שם.

ואם גזל ציצית והניחו בבגד ואחר כך שילם דמיו לנגזל, צריך להתירו ולחזור ולקושרו אחר ששילם דמיו, שהרי כשהניחו בבגד תחילה היה פסול משום גזול, ואחר כך כששילם הדמים היה שלו, והיאך נכשר מאליו? והא בעינן "תעשה ולא מן העשוי בפיסול", כמו שכתב סעיף י"ג.

שם בהגהה: ודוקא שגזל החוטין, אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין, כשרין וכו' — ויש אומרים דאפילו בדיעבד פסולין, דהוי שינוי החוזר לברייתו. לבוש. וכן כתב הט"ז ס"ק ה, אבל לאו מטעמיה אלא מטעמא אחרינא, משום דהויא לה מצוה הבאה בעבירה, יעויין שם. והסכים לדבריו אליה רבה אות ט' יעויין שם, ועיין זר"א סימן ג' ויד אהרן בהגהת בית יוסף מהדורא קמא ומהדורא בתרא, ומשבצות זהב ונהר שלום מה שכתב על דברי ט"ז הנ"ל, ועיין לקמן סימן כה אות פו.


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש