סוכה ט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' סוכה ישנה בית שמאי פוסלין אובית הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה:
גמ' מ"ט דבית שמאי אמר קרא (ויקרא כג, לד) חג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשויה לשם חג בעינן ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת דאמר רב ששת משום ר"ע במנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי אין הכי נמי אלא מאי טעמייהו דבית שמאי כתיב קרא אחרינא (דברים טז, יג) חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה העשויה לשם חג בעינן ובית הלל ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועד ובית שמאי סבירא להו כרבי אליעזר דאמר אין עושין סוכה בחולו של מועד ובית הלל לית להו דרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב געשאה מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה (אלמא) דבעינן טויה לשמה ה"נ נבעיא סוכה עשויה לשמה שאני התם דאמר קרא (דברים כב, יב) גדילים תעשה לך לך לשם חובך הכא נמי חג הסוכות תעשה לך לך לשם חובך ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה התם כתיב קרא אחרינא (במדבר טו, לח) ועשו להם משלהם:
רש"י
[עריכה]
מתני' סוכה ישנה - כדמפרש שעשאה קודם לחג שלשים יום ולא פירש שהיא לשם חג:
בית שמאי פוסלין - דבעו סוכה לשמה וזו סתם נעשית ואילו תוך שלשים לחג הוה כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה אבל קודם שלשים סתמא לאו לחג:
ובית הלל מכשירין - דלא בעינן סוכה לשם חג:
כשרה - לבית שמאי איצטריך:
גמ' סוכה לשם חג - דכתיב סוכות לה' לשם מצות המלך:
על החגיגה - שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה כעבד הנוטל פרס:
חג - חגיגה:
חג הסוכות תעשה - סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשהו:
בחולו של מועד - אם לא עשאה מתחילה: פלוגתא דרבי אליעזר בפרק הישן (לקמן כז:): ופרכינן לבית הלל דלא בעו לשמה נימא גבי ציצית נמי לית להו דרב יהודה אמר רב:
עשאה - לציצית:
מן הגרדין - פרניי"ש שתולין בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם הציצית מינה ובה:
מן הקוצין - חוטין שנתקו בשתי וקושרים אותן ותלויין לראשיהן בבגד לאחר שנארג וקרי להו קוצין על שם שבולטין כקוצים:
מן הנימין - כגון טלית שתפרוה או שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי התפירה תלויין בה ומהן גדלו הציצית:
פסולה - הואיל ותלויין ועומדים כל אלה בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית לאו עשיה לשמה היא:
מן הסיסין - פקעיות כדוריות של חוט לומשיי"ש:
כשרה - הואיל וכשנתלו בבגד לשם ציצית נתלו עשיה לשמה היא דטויה לשמה לא בעינן שאין טויה מן העשיה:
כי אמריתה קמיה דשמואל - רב יהודה תלמידו של רב ושל שמואל היה לאחר פטירתו של רב היה אומר שמועות משמו כך אמר לי רב וכשהרצתי דברים לפני שמואל נחלק עליו מ"מ תרוייהו עשיה לשמה בעו:
אלמא - לא גרסינן אלא ה"ג אף מן הסיסין פסולה דבעינן טויה לשמה דמאן דגרס אלמא משמע דהאי דמותיב קאמר לה ואם כן לא מותיב אלא מדשמואל ולא מילתא היא דרב נמי עשיה לשמה בעי:
למעוטי גזולה - דבעינן תעשה לך משלך:
תוספות
[עריכה]
סוכה ישנה בית הלל מכשירין. בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר חבריא אמרין טפח רבי יוסי אמר כל שהוא ומאן דאמר כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה ובתר הכי איתא התם מצה ישנה פלוגתא דבית שמאי וב"ה א"ר דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה:
ואם עשאה לשם חג וכו'. אפילו לבית הלל נפקא מינה שאין צריך לחדש בה דבר ואפילו לא נפקא מינה אלא לב"ש יש לו לתנא לפרש במה נחלקו ולא שייך לאקשויי טעמא דב"ש אתא לאשמועינן אלא היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש ולא נפקא מינה מידי בפלוגתא אליבא דבית הלל כי ההיא דרבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה.) ובפרק ארבעה אחין (יבמות דף כח. ושם) קשיא ובפ' קמא דביצה (דף ז:) וכולן פירשנו במקומם:
מנין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה. משמע דאסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא מדפריך והא קרא להכי הוא דאתא ותימה דבפרק כירה (שבת דף מה.) משמע שהוא מדרבנן דמייתי התם ראיה דרבי שמעון אית ליה גבי נר מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו מהא דתניא דאין נוטלין עצים מן הסוכה בי"ט ור' שמעון מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה ובפ' המביא כדי יין (ביצה דף ל: ושם) מייתי דרשה דהכא ואפילו הכי משמע התם בסוף שמעתין דלא אסירא אלא מטעם מוקצה דקאמרינן עצי סוכה דחיילא קדושה איתקצאי לשבעה וי"ל דהאי דאסור מדאורייתא היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל משנפלה דבטלה מצותה לא אסירא אלא מדרבנן והא דפריך בביצה (שם) . וכי מהני ביה תנאה היינו משום דכיון דלא מהני ביה תנאי בעודה קיימת כשנפלה נמי לא יועיל דמיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לשבעה ומשני דסיפא אתאי לסוכה דעלמא והדר פריך מנויי סוכה דמהני ביה תנאה ומשני באומר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא הוקצו למצותו ולא דמו לעצים שהם עיקר המצוה ועל כרחך בודל מהם ויש בהם סתירת אהל ואע"ג דמעיקרא ידע האי טעמא אורחא דהש"ס לפרש דבריו דרך קשיא ותירוץ ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא מדרבנן והא דפריך נמי וכי מהני ביה תנאה משום דמסתמא כי היכי דלא מהני תנאה במאי דאסירי מדאורייתא הוא הדין דלא מהני במאי דאסיר מדרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צריך לסוכה בין לא צריך ואההיא דביצה קשיא מפרק במה מדליקין (שבת דף כב. ושם) דמשמע דנויי סוכה אסורין משום בזוי מצוה ולא משום מוקצה ובמקומה פירשנוה:
מה חגיגה לה' אף סוכה לה'. קסבר רבי יהודה בן בתירא דאי לאו משום חגיגה מוקמינן לה לסוכה לשם חג:
ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה. תימה תיפוק ליה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה דמהאי טעמא פסלינן אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן בריש לולב הגזול (ד' כט:) ובההיא שמעתא גופא קשיא דקאמר בשלמא בי"ט ראשון בעינן לכם משלכם אלא בי"ט שני אמאי ומשני משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה והשתא אם כן ל"ל לכם משלכם ומיהו התם איכא לשנויי דאצטריך למעוטי שאול אבל גבי סוכה ליכא לשנויי הכי לרבנן דאמרי לקמן פרק הישן (" כז:) דאדם יוצא ידי חובתו בסוכה של חבירו ונפקא להו מדכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת וי"ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן ומיהו קשה מפרק הניזקין (גיטין ד' נה. ושם) גבי חטאת גזולה שלא נודעה לרבים דאמר עולא בגמרא בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מאי טעמא דיאוש כדי לא קני ושמעינן ליה לעולא דיאוש כדי קני גבי עורות של בעל הבית וגנב וגזלן (ב"ק ד' קיד.) ואומר ר"ת דטעמא דעולא בגיטין משום מצוה הבאה בעבירה אלמא דאורייתא היא ומיהו בלאו הכי לא יתכן דהא בהדיא קאמר עולא משום דיאוש לא קני ועוד דבפרק מרובה (שם ד' סז:) דריש רבא בהדיא דיאוש לא קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול אלא נראה דההוא דהגוזל בתרא לאו יאוש כדי הוא דאיכא יאוש ושינוי השם כדקאמר התם במרובה (שם סו:) דמעיקרא קרי ליה משכא והשתא קרי ליה אברזא ואע"ג דגבי קרבן נמי איכא שינוי השם כדאמר התם [דף סז:] דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום ממעט מדכתיב קרבנו כיון דקודם הקדש לאו שלו הוא ואף על גב דחל עליו הקדש מחמת שינוי השם דאתי השתא לא חזי להקרבה דבעינן קרבנו בשעה שמקדיש:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סוכה/פרק א (עריכה)
נו א מיי' פ"ה מהל' סוכה הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ו סעיף א':
נז ב מיי' פ"ו מהל' סוכה הלכה ט"ו, סמ"ג עשין מג, טור ושו"ע או"ח סי' תרל"ח סעיף א':
נח ג מיי' פ"א מהל' ציצית הלכה י"א, סמג עשין טו, טור ושו"ע או"ח סי' י"א סעיף ה':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/סוכה/פרק א (עריכה)
פיסקא סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין מתני' בשלא עשאוה לשם סוכה של מצוה לפיכך גרסינן בירושלמי תני צריך לחדש בה דבר חברייא אמרי טפח ר' יוסי אומר כל שהוא.
מ"ט דב"ש דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה העשויה לשם חג בעינן וב"ה האי קרא איבעי להו לעושין סוכה כל שבעה ואפילו לחולו של מועד. ואסיקנא לב"ה עצי סוכה אסורין כל שבעה ושם שמים חל על הסוכה ואקשינן וב"ה לית להו הא דרב יהודה דאמר עשאה לציצית מן הצמר שנסבך בקוצים ונמרט או מן החוטים של גרדי או מן הנימין פסולה מן הסיסין פי' הן פקעיות כש'.
כי אמריתיה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הפקעיות נמי פסולה דבעינן טויה לשמה. ובסוכה אמאי לא בעו ב"ה לשמה ושנינן שאני התם לגבי ציצית דכתיב גדילים תעשה לך לשם חובה לכך בעינן עשיה שהיא הטויה לשם גדילים. למעוטי מי שלא נטוה לשם גדילים ועשו להם ציצית דייקינן האי דכתיב להם משלהם למעוטי גזול אבל גבי סוכה דליכא קרא אחרינא למעוטי גזולה ודרשינן חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה אבל עשויה לשמה לא בעינן לדברי ב"ה וקי"ל בהא כשמואל דבעינן טויה לשמה:
איכא דק"ל והיכא פרכינן לב"ה דהוה תנא מדשמואל דהוא אמורא וזוטר מניה טובא ולאו מלתא היא דאנן לשמואל הוא דפרכי' מדב"ה היכא קאמר מלתא דלא כב"ה ודכותה בתלמודא ומשום דקי"ל כשמואל הוא דקשיא לן הכי וקשיא להו לרבוותא דהכא משמע דהלכתא כשמואל מדפרכינן הכי היכי אפשר דתהוי מלתיה דלא כב"ה ואלו ל"ל הלכתא כותיה מאי קושיא אדרבה היא הנותנת משום דלית ליה כב"ה דקי"ל כותיה לית הלכתא כותיה אלא ודאי דקים לי' לתלמודא דהלכתא כשמואל והכי משמע נמי במנחות והכין פסקי כולהו רבנן ז"ל ותמיהא מלתא דהא התם במנחו' דמייתי תלמודא האי פלוגתא דרב ושמואל אוקי' כתנאי דתניא ציפן זהב או שהטיל עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא עבדן לשמן רשבג"א אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן רב דלא בעי טוייה לשמה כרבנן דלא בעו עיבוד לשמן ושמואל דבעי טוייה לשמה כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ולית הלכתא כרשב"ג דהא יחידאה הוא. ועוד דהא אוקי בפרק נגמר הדין דרשב"ג כאביי דאמרינן התם האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מלתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מלתא היא ואקשינן ליה לאביי מהא דתניא אמר לאומן עשה לי תיק של ספר נרתק של תפילין ורצועותיהן עד שלא נשתמש בו קדש ישתמש בו חול אלמא הזמנה לאו מלתא היא וקשיא לאביי ופרקינן תנאי היא דתניא ציפן זהב כו' פי' דאביי דאמר כרשב"ג ורבא דאמר כרבנן וכהאי דהאומר לאומן כיון דכן שמעינן דלית הלכתא כרשב"ג דהא בפלוגתא דאביי ורבא קי"ל כרבא וכיון דלית הלכתא כרשב"ג לית הלכתא נמי כשמואל דקאי כותיה ואיכא דמתרץ דאע"ג דקי"ל כרבנן ולא בעו בתפילין עיבוד לשמן וכרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא גבי ציצית קי"ל כשמואל דבעי טוייה לשמה דשאני ציצית דכתיב בי' לך לשם חובך והא דאוקי' במנחו' כתנאי דשמואל כרשב"ג ולא אוקימנ' אפילו כרבנן וציצית שאני כדאמרן משום דהתם לא נחתינן אמסקנא דהכא דמפלגינן בין ציצית לסוכה שמעינן דה"ה נמי לתפילין דכתיב והיו לך לאו' ההוא לא מדרש לך לשם חובך דלא כתיב גבי' עשי' ובמנחו' דרשינן לה למלתא אחריתי לך לאו' ולא לאחרים לאו' כנ"ל לפי שיט' זו מיהא ל"נ חדא מדאוקמינן במנחו' כתנאי ולא מפלגי' בינייהו כלל ועוד דגבי מצות שאינן עצמן דבר שבקדושה והן נזרקין בעינן דלכתוב קרא בהדיא דבעינן עשי' לשמ' והיכא דלא כתיב לשמה לא בעינן לי' אבל דברים שבקדושה כגון תפלין ומזוזות וס"ת מסתמא משמע דבעינן להו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן לשמה והנכון בפירוק שמועו' הללו דבתפלין איכא תלת פלוגתי חדא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דס"ל דתפילין לא בעינן לשמ' כלל ואפילו בקדושה עצמה כגון טלאי של תפלין שהוא עצמו קדוש דומיא דתפלין עצמן וכדמוכח במסכת שבת דאמרי' שי"ן של תפלין הלכה למ"מ וה"ה דלא בעינן בכתיבת תפלין עצמן לשמן כלל ולאו משום דס"ל דהזמנה לאו מלתא היא דהא אמרי' בפרק נגמר הדין דבדבר שהוא גופו קדוש דלכ"ע הזמנה מלתא היא דגמרי' מעגלה ערופה וכל היכא דהזמנה מלתא בעי' לשמה באותה הזמנה במלתא דאית ביה לשמה כדאית' הת' אלא טעמא דרבנן משום דהכי גמירי לה דתפילין א"צ לשמה ובהא קילי ממזוזות וס"ת דבעי' לשמה לפי דקילי נמי דלא בעו שרטוט ורבנן דמתני' דאמרי לאומן עשה לי תיק של ספר כו' סברי דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש ואפילו בתפילין גמרי' דבעי עבוד לשמן ואצ"ל כתיבה אבל בתיק של תפלין ונרתק ורצועות שאינן אלא משמשין לא בעי' בהו לשמן כרבא דאמר דמשמשין כגון בגד של מת הזמנה לאו מלתא היא ולא חשיבא למקפד בה למעבדה לשמה ורשב"ג סבר דכיון דבעי' בתפלין לשמן אפילו במשמשין נמי בעי' לה דבדידהו נמי הזמנה מלתא כסברא דאביי ואנן קי"ל כרשב"ג במאי דפליג את"ק דידיה למימר דבעי' בתפלין לשמן בדבר שגופו קדוש בעבור הקלף והטלאי כרבנן דמתני' דאמר לאומן כו' ובהא קאי שמואל כותיה דבעי' בציצית לשמן שהיא גופה של מצוה מדכתיב תעשה לשם חובך ומשום הא גמר דבעי' טוייה נמי לשמה כיון שהו' גופו של דבר ולא משמשין ולית' לדרב ולא דרבנן בר פלוגתייהו דרשב"ג ולא בעו לשמ' בתפלין ולא בציצית אפי' בכתיבה של תפלין ועשיה של תפלין ועשיה של ציצית שהיא ככתיבת תפלין וגבי נרתק ותיק ורצועות שהם משמשי' קי"לן כרבא וכרבנן דמתני' דאומר לאומן דסברי דהזמנה במשמשין לאו מלתא היא ולא בעי' להו לשמן ודלא כרשב"ג ואביי דסברי דאפילו בהכי בעינן לשמ' והזמנה מלתא היא וה"ז מבואר יפה מפי מורי הרב נר"ו. וכבר הארכתי בזה במסכת גטין בס"ד.
והא דאמרי' עשאה מן הקוצין ומן הגרדין כו': פי' קוצין חוטין הניתקי' מן הבגד כשמעבירין עליו קוצין לתקנו ואם היו במקום הציצית ועשאה מהם הו"ל תעשה ולא מן העשוי ומן הגרדין פרש"י שעשאה מחוטין שאדם מוציא מחתיכה של בגד שקורין פיליר"א ומן הנימין אותן חוטין שנשארים בסוף האריגה וקוצצין אותם והם פסולין מפני שהחוטין חתוכין כבר ולא נחתכו לשם ציצית וליתיה להאי פירושא דהא רב לא בעי לשמה גבי ציצית ואפילו בעשי' כדכתיב לעיל והנכון דגרדין הן חוטין שנשארים בתפירת הבגד ונימין אותן החוטין שנשארים בסוף האריגה שלא נחתכו ופוסל רב משום תעשה וכו' אבל אם חתכן ועשה מהן ציצית היינו מן הסיסין דרב מכשר דלא בעי' לשמן ושמואל פוסל דבעי טויה לשמן וקי"ל כשמואל.
הא דאמרי' ההוא מיבעי ליה למעוטי סוכה גזולה: תמי' מלתא הא ל"ל קרא ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה כדאמרי' בקרבן ובלולב. תירצו בתוספו' דל"ל מצוה כו' אלא בדבר הבא לרצו' כקרבן ולולב אבל לא בשאר מצות וליתא כדמוכח בירושלמי בפסחים גבי מצה גזולה והתם נמי מוכח קצת דמצוה הבאה בעבירה איסור תורה הות. וי"ל דאנן השתא לשמואל קיימי' דלית ליה מצוה הבאה בעבירה ומש"ה אצטריך ליה קרא למעוטי גזולה א"נ דאפילו לכ"ע נמי אצטריכ' ומשום דבלולב אסר רחמ' גזול ושאול וחזי' גבי סוכה דשרא רחמנ' מדכתיב כל האזרח בישראל כו' מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א' כדאיתא לקמן הוה ס"ד דה"ה דשרא גזולה ולא חש משום מצוה הבאה בעבירה כיון שאינה באה לרצו' קמ"ל לך שלך למעוטי גזולה דאפילו בדבר שאינו בא לרצו' איכא משום מצוה הבאה בעבירה והאי סוכה גזולה דפסלי הכא לא ידעי' מאי נינהו דאי בשהוציא חבירו מסכתו הא קי"ל דקרקע אינו נגזלת וה"ל סוכה שאולה כדאיתא בפרק לולב הגזול ולית בה מצוה הבאה בעבירה כיון דברשותיה דמריה איתא ואם בשגזל עצים וסכך בהן הא קי"ל התם נמי דכשרה כדאמרי' בגמרין. והנכון דהיכא דגזל עצים וסכך בהן מדאורייתא סוכה גזולה ולא קני ליה דליכא יאוש ושינוי רשות מיהו מדרבנן קני ליה מתקנת מריש שתקנו שיתן דמי עצים מפני השבים כדאיתא בפ' ג' הלכך סוכה כשרה היא מדרבנן דהפקר ב"ד הפקר ומיהו משכחת לה סוכה גזולה כגון העשויה בראש הספינה או בראש העגלה שהיא מטולטלת וכיוצא בה שהם נגזלות וכדפרש"י ז"ל נמצאו ג' דינין בדבר דסוכה העשויה בקרקע אינה גזולה אפי' מדאורייתא וגזל עצים וסכך בהן אינן פסול' מדבריהם ומטולטל' פסולה לגמרי וזה ברור.
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/סוכה (עריכה)
וב"ה ההיא מבעיא לי' לעושין סוכה בחולו של מועד פי' דהכי דרשי לי רבנן דפליגי עלי' דר"א בפירקין דלקמן דעשה סוכה בחג מיכן שעושין בחולו של מועד דביו"ט אין לומר שעושין א"ו בחולו של מועד קאמר ומש"ה כתב חג הסוכות שבתוך החג עושין הסוכה ואל כר"א שמחייב לעשותה מערב החג שישב בה כל שבעה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה