סמ"ג עשה מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · מג · >>


מצות עשה מג - לשבת בסוכה

כתוב בפרשת אמור "בחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסכת שבעת ימים לה' ... בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות. למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, לד-מג). ופירוש סוכה סכך. תנן (סוכה ב.) סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה. ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלוש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה. ותניא (דף ז:) חמתה כשהיא מרובה מחמת סכך פסולה ולא מחמת דפנות. ומסקינן דף ג: וכן משמע בדף ז׳ ולקמן בעמוד שבסמוך מביאו והאשרי האריך מזה שם ריש פירקא) הילכתה סוכה דירת עראי בעינן תו מסקינן (דף ח:) סוכה שנעשית כהלכתה מכל מקום כשרה אף על פי שלא נעשית לשם מצוה. והוא שתהא עשוייה לצל כגון סוכת גוים וסוכת בהמה וכן כל כיוצא בזה.

ותנו רבנן (דף ט:) "בסכת תשבו שבעת ימים" חסר ו׳ לדרוש: ולא בסוכה שתחת סוכה, ולא בסוכה שתחת אילן, ולא בסוכה שתחת הבית. ותנן (דף י.) פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר, פסולה. פירוש הנשר הוא שלא יהו עלין וקיסמין נופלין על השולחן דשוויה סכך להגין וכיון דסדין מקבל טומאה פסולה אבל לנאותה כשרה כדאמר רב חסדא דלאו שם סכך עליו לפי פירוש זה אין לנו טעם נכון לחלק בין נשר לנאותה. אבל רבינו יעקב פירש (בתוספות שם) וכן מצא בתשובת הגאונים מפני הנשר שלא ינשרו העלין והוי חמתה מרובה מצילתה כיון דלדעת כן עושה אם כן בדעתו שאם ינשרו סדין מחזיקו ורוצה הוא להכשירו והיא פסולה מאחר שדבר שמקבל טומאה מחזיק העלין התלושין ודבר זה אין לגזור אלא בפורס מפני הנשר אבל לנאותה כשרה והוא הדין פורס משום טינוף נשירת עלין דחד טעמא הוא. ויש מפרשים [בפרש״י שם] הטעם דפסולה משום דשני סככין הם. ואי אפשר לומר כן, דאם כן לרב חסדא לא מיפסל אלא אם כן יש ד׳ טפחים הפסק בין סכך לסכך. דהא אמרינן לעיל (דף י.) כמה יהיה בין סוכה לסוכה ותהא התחתונה פסולה? רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ארבעה ומאחר שיש כאן הפסק ארבעה שוב אינו יכול לחלק דלנאותה כשרה, דאתמר [שם] נויי סוכה המופלגין ממנה ד׳ טפחים כגון קרמין וסדינים הפרוסים לנוי, ר״נ אמר כשרה, רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה. והלכה כמותן שהם רבים, וטעם שלהם מפני שאהל אחד מפסיק בינו לסוכה ונמצא שאינו ישן בסוכה. מתיר שם (דף י.) התלמוד לפרוש על גבי נקליטי המיטה שבסוכה והם שני נקליטין יוצאין באמצע המיטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין כלונס מזה לזה ופורשין סדין עליה ומשום דאין לו גג רחב טפח אין נקרא אהל. ומזה הטעם היה רב יוסף ישן בכילת חתנים בסוכה (דף יט:).

וצריך להתיישב בדבר שכתוב בהלכות גדולות אסור לישן בכילה בסוכה [שם פ״ב דף כ״ו] דרב שרא ליה לרב אחא ברדלא לישן בכילה בסוכה מפני בקי פירוש הזבובי׳ סבר מצטער פטור מן הסוכה ולכך יכול לישן בכילה אבל אין מצטער אסור ויש להעמיד בכילה שיש לה גג טפח. [בפ״ק דף י׳] אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אף על גב דאין לה גג טפח והוא שאינה גבוה עשרה טפחים והא דתנן [ברי׳ פ״ב דף כ׳] הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו מוקי לה שמואל במטה גבוה י׳.

ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה, דאמר רב ששת (דף ט.) משום ר״ע מנין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה? ת״ל "חג הסוכות ז׳ ימים לה׳". ותני רבי יהודא בן בתירא אומר [שם] מניין שכשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה? שנא׳ "חג הסוכות ז׳ ימים לה׳" מה חגיגה לה׳ אף סוכה לה׳. ולא מבעיא מעצי סוכה שאסור להסתפק מהם אלא אפילו תלה בהם מגדים או בגדים לנאות׳ אסור להסתפק מהם [שם דף י׳ ובפ׳ המביא דף ל׳]. ותנו רבנן סככה כהלכתה עיטרה בקרמים ובסדינין המצויירים ותלה בה אגוזים ורימונים אפרסקין פרכלי ענבים ועטרות שבולים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם, הכל לפי תנאו, והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות שעדיין לא חלה עליהם קדושה. אבל בעצי סוכת החג אין מועיל שום תנאי כדמסקינן במסכת ביצה בפרק המביא [דף ל׳ וע״ש בתוס׳ בד״ה אבל וכן בתוס׳ פ״ק דסוכה דף ט׳ בד״ה מניין] דעל כרחו צריך ליבדל מהן בבין השמשות משום איסור סתירת אהל. אמר בהלכות גדולות עיטורי סוכה שנפלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן ממקומן. ואם נפלו ביום טוב אסורין באכילה ומותרין לטלטל ממקומן. נפלו בחול אסורין באכילה ומחזירן למקומן. ולמה אסורין באכילה? מפני שהקצן למצוה. אבל אם התנה עליהם מתחילה בשעה שתלאן ואמר כשארצה אטול מהן, הרי זה מותר. תניא בתוספתא [פ״ג דביצה] אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו ביום טוב האחרון. ואם אמר כל זמן שארצה אטול, הרי זה מותר. פירוש סיפא זו לא מיירי בסוכת החג כדפרי׳ לעיל אלא מיירי בסוכת עצרת ושם מועיל תנאי בעניין שלא יהא שם סתירת אהל שענין זה מפורש בפרק המביא [דף ל׳].

אמר רב שמואל בר יצחק (סוכה ג.) הלכה כבית שמאי שפוסלין מי שהיה ראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית אלא בעינן שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו גזרה שמא ימשך אחר שלחנו ואין הלכה כר׳ דאמר [שם ובדף ז׳] סכה דירת קבע בעינן וצריך שיהא בה ד׳ אמות על ד׳ אמות שיהא ראוי לקבוע שם דירה אלא הלכה כרבנן דאמרי [בדף ג׳ ושיעור הז׳ טפחים מוכיח באשרי שם דף ס׳ מהירושלמי וכן משמע נמי בגמרא שלנו שם דף ט״ז] דירת עראי בעינן וסגי בשבעה טפחים על שבעה טפחים שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו אמר רבי יהושע בן לוי [שם דף ז׳] סוכה שאין לה כי אם שתי דפנות גמורות זה בצד זה כמין גאם עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות ודיו ומסיק רבא [שם] וצריך לעשות לה צורת הפתח מפני שאין לה שלשה דפנות גמורות, [בפ״ק דערובין דף י״א] וצורת הפתח האמורה בכל מקום אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם אפילו שאינו מגיע להם, [בפ״ק דסוכה דף ז׳] היו לה שתי דפנות זו כנגד זו וביניהם מפולש עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה וצריך לעשות לה צורת הפתח [שם דף ט״ז] תנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהין ג׳ טפחים מן הארץ פסולה מלמטה למעלה אם גבוהין מן הארץ עשרה טפחים כשרה פירוש ואפי׳ אין מגיעות לסכך. [דף י״ז] הרחיק הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה פירוש לא בגובהה אלא ברחבה שהניח אויר בסכך אצל הדופן שאויר פוסל בשלשה בין באמצע בין מן הצד. [שם]

תנן בית שנפחת באמצע וסיכך על גבי הפחת וכן חצר המוקפת אכסדרא שסיכך עליה וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה אם יש משפת סכך כשר ולכותל ארבע אמות פסולה פחות מכאן רואין כאילו הכותל נעקם ויחשב זה הסכך פסול מגוף הכותל וכשרה ודבר זה הל׳ למשה מסיני [שם דף ו׳] ואי זו היא סוכה גדולה כל שישאר בה על הסכך פסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר תניא [שם דף י׳] נויי סוכה אין ממעטין בסוכה פירוש בגובה מעשרים להכשירה דלאו מן סכך נינהו דאם היו טן סכך נפסלים מפני שמקבלין טומאה וגם אין ממעטין לפוסלה משום פחותה מעשרה אמר רב אשי [שם] מן הצד ממעטין אם מיעטה משיעור ז׳ טפחים.

[שם בדף י״א] תנן הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס פירוש אייר״א בלע״ז וסיכך על גבה, פסולה. פירוש שאין מסככין לא במחובר ולא בדבר המקבל טומאה ולא בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון עורות בהמה ואפי׳ לא מקבל טומאה כגון מחוסרי מלאכה. מנהני מילי דאמר רבי יוחנן [בדף י״ג] באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ואומר הכתוב סוכות תעשה לך מאלה כלומר סכך תנן [שם] וכולן כשרין לדפנות דלא איקרי סוכה ואע״ג דנפקא לן [שם בדף ו׳] דפנות מבסכות בסכת בסכת מיתורא דקראי דרשי׳ ולא מן המשמעות פוסק רב אלפס [שם] הלכה כשמואל דרב פפא קאי כוותיה בפרק קמא [דף י״ד] וסוגיא דשמעתין נמי כוותיה אזלא ותניא כוותיה דנסרים שיש בהם ארבעה טפחים שיש בהם שיעור מקום חשוב אין מסככין בהם ואף על פי שאינם כלים כגון שאינם משופים גזירה שמא ישב תחת התקרה שיאמר מה לי זה ומה לי זה ושאין בהם ארבעה רבי יהודא מכשיר וקיימא לן [ערובין דף מ״ו] כוותיה לגבי רבי מאיר ומודה רבי יהודא בנסר אחד ובו ארבעה טפחים שאם נתנו בסוכה מן הצד שאף על פי שהיא כשירה על ידי דופן עקומה שאינו ישן תחתיו, [שם דף ט״ו] תנן תקרה שאין עליה מעזיבה אלא נסרים תקועים בלבד בית הילל אומרי׳ מפקפק או נוטל אחת בנתים שמתחילה לא נעשית לשום סכך עראי אלא לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה כשירה או נוטל אחת מבינתים והלכה כשמואל דרבנן דבי רב כוותיה סבירא להו [שם דף י״ז כל הסוגי׳] דסכך פסול פוסל באמצע בארבעה ומן הצד שוין רב ושמואל בארבע אמות וכן כתב רב אלפס [שם] והני מילי בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין מן האמצע בין מן הצד פוסל בשלשה טפחים בירושלמי דברכות פרק שלשה שאכלו גרסינן תמן תנינן הרחיק הסכך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשירה ומסיק שם שאף על פי שהיא כשרה אין ישנים תחת אותו אויר.

[מן המשנה וגמ׳ דפרק קמא דסוכה דף ט״ו] סיכך בדבר הפסול ובדבר הכשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול שלשה טפחים רוחב אלא פחות אם היה כל הסכך כשר יתר על כל הסכך פסול כשירה ואם הי׳ זה כמו זה בצמצו׳ אפילו שאין במקום אחד שלשה הרי זה פסולה מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב לרב הונא בריה דרב יהושע אמנם בפרק קמא דעירובין [דף ט״ז] פסקינן הל׳ כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר, [כך משמע בפרק קמא דסוכה דף ט׳] עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אעפ״י שהכשר יתר על הפסול פסול והא דאמרי׳ בפרק קמא דסוכה [דף ט׳] והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב פפא כשחבטן [כתב מורי לפני ר״י ובן פרש״י שם] כשחבטן ונתערבה ולא הוכרו שם דמדאורייתא חד ברובא בטיל אבל אם הוכר סכך פסול לא יבטל. [שם דף י״ב] חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן עד שיתירם גזירה שמא יעשה אותן חבילות על גגו כדי ליבשן וימלך וישב תחתיהם לשם סוכה והוא מתחילה לא עשה סכך זה לצל ונמצא כסוכה הנעשית מאליה. [שם דף י״ג] וכל אגד שאינו עשוי לטלטלו אינו אגד, [שם דף ט׳ וי״א] העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה תחת הבית הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן ואחר כך קצצן אם היה הסיכוך הרבה מהם [כשרה כך מצאתי במקצת סמ״ג וכן הוא במיימ׳ פרק ה׳ הלכות סוכה דף קע״ח וע״ש בהגה ואם לא היה הסיכוך שהי׳ מתחילה כשר הרבה מהם] צריך לנענע אותם אחר קציצתן כדי שתהא עשוייה לשם סוכה ונוהג ר״י עם הניענוע להזיזן ממקומן, [שם פ״ב דף כ״ב כל הסוגיא] דרך הסיכוך להיות דק כדי שיראו הככבים הגדולים היתה מעובה כמין בית ואע״פ שאין הככבים נראין מתוכה כשירה היה הסיכוך מדולדל והוא שיהא הסיכוך מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשירה ובלבד שלא יהא בין העולה ובין היורד שלשה טפחים, [בפ״ק דף י״ט] סוכה שאין לה גג פסולה כיצד כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף או שסמך ראש דופן הסוכה לכותל ואם הי׳ גג אפילו טפח או שהגבי׳ את הדופן הסמוך לכותל מן הקרקע טפח כשירה [שם דף ז׳] סוכה עגולה אם יש בהיקיפה כדי לרבעה ז׳ טפחים על ז׳ טפחים אף על פי שאין לה זויות כשירה מוכיח בפרק קמא דעירובין [דף י״א וי״ו וכן קצת בפ״ק דסוכה דף ז׳ בבריי׳ דופן סוכה כדופן שבת וכו׳] סוכה שיש לה פתחים הרבה ויש לה בכותליה חלונות הרבה הרי זו כשירה אף ע״פ שפרוץ מרובה על העומד ובלבד שלא יהא שם פתח יתר על עשר אבל אם היה שם פתח יותר על עשר אע״פ שיש לה צורת הפתח, [מיימו׳ פרק ד׳ בהלכות סוכה ועיין במ״מ דהתם וריש פט״ז דהלכות שבת כי יש חולקים עליהם בזה כמבואר באשירי פ״ק דסוכה] צריך שלא יהא פרוץ מרובה על העומד.

[בפ״ב דסוכה דף כ״ז וגזולה דנקט היינו כמבואר בפ״ג דף ל״א ובתוס׳ שם בד״ה אבל גזל וכן תמצא במיימוני סוף פרק ה׳ בהלכות סוכה] סוכה שאולה וגזולה כשרה שנ׳ כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת. תנן בפרק שני [דף כ״ח] נשים ועבדים וקטנים שצריכין לאמן שנפנה ואמו מקנחתו לדברי רבי ינאי [בגמ׳ שם] ולריש לקיש כשניעור משנתו וקורא אימא אימא ולא שתיק פטורין מן הסוכה תניא [שם דף כ״ו] חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ואפילו חש בראשו או בעיניו ואמר רבא [שם] מצטער פטור מן הסוכה הוא ולא משמשיו ומצטער הוא מי שאין יכול לישן בסכה משום בקי או משום סירחא דגרגישתא היא קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית הסוכה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה [שם ובדף כ״ה כל הסוגיא]. והאבל חייב בסוכה חתן וכל השושבינים וכל בני החבורה פטורין מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה בין ביום בין בלילה משום דבעי לשמוח ואין שמחה אלא בחופה ובמקום סעודה. [בדף כ״ו] הולכי דרכים ביום פטורין מסוכה ביום וחייבים בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין בלילה מסוכה וחייבין ביום וכן שומרי העיר אבל שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום בין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויגנוב ממקום אחר, [שם דף כ״א כל הסוגיא] תנו רבנן בסכות תשבו אין תשבו אלא כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי היה לו כלים נאים ומצעות נאות כולן מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ושונה בסוכה והני מילי במגרס אבל לעיוני בסברא לבר ממטללתא אמר רבא [שם דף כ״ט והפירושים בתוס׳ שם] מאני משתיא במטללתא מאני מיכלא לבר ממטללתא יש מפרשים משום מיאוס כגון קערות שנמאסו לאחר אכילה ויש מפרשים כגון קדירות ואגני דלישה וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילות להיות בבית דירה אלא בית יש להן לבדם וכן ראיתי בהלכות גדולות דמפרש כגון קדרי ושפודי ובי תפי ובי טוי.

[שם דף כ״ו] אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה כדכריך בר בי רב ועייל לכלה ותנן [שם] כשהביאו לר׳ צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו משמע הא כביצה בעי סוכה ובעי ברכה [שם] ואין ישנים עראי חוץ לסוכה לפי שאין קבע לשינה והלכה כחכמים שאומרים [שם דף כ״ז] שאין לסעודה שבסוכה קיצבה וכעין תדורו הוא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל אלא פירות חוץ לסוכה חוץ מלילי יום טוב הראשון דילפינן חמשה עשר מחמשה עשר מחג המצות ולא נלמוד מכאן לחייב נשים בסוכה כמו במצה שהרי דורש שם [בדף כ״ח] האזרח להוציא את הנשים [בתוספות שם דף כ״ז בדבור המתחיל אי בעי אכיל] יש לדקדק מדקאמר אי בעי לא אכיל דאף ביום טוב קאמר חוץ מלילי יו״ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר יום טוב בברכת המזון אין מחזירין אותו והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו [דף מ״ט] שבת ויום טוב דלא סגי דלא אכיל חוזר אי איפשר להעמידה אלא בלילי יו״ט הראשון של פסח ושל חג תנן [שם דף כ״ח] ירדו גשמים ה״ז נכנס לתוך הבית מאימתי מותר לפנות משירדו לתוך הסוכה טיפות שאם ירדו לתוך המקפה תסרח אפי׳ מקפה של גריסין [בדף כ״ט], תנו רבנן [שם] הי׳ אוכל בסוכה וירדו גשמים ונכנס לביתו פסקו גומר סעודתו בבית תניא אידך [שם] הי׳ ישן בסוכה וירדו גשמים ונכנס בביתו ופסקו בישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר.

מסקינן בפ׳ החליל [דף נ״ו] שמברכין לישב בסוכה ואחר כך זמן והלכתא [בפ׳ לולב וערבה דמ״ו ומ״ח] אומר זמן בשמיני בחג ולא בשביעי של פסח דשמיני רגל בפני עצמו לעניין פז״ר קש״ב פירוש פייס בפני עצמו. זמן בפני עצמו. רגל בפני עצמו. קרבן בפני עצמו. שיר בפני עצמו. ברכה בפני עצמו. וכתב בהלכו׳ גדולות דכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי ואפילו נפיק ועייל עשרה זימנין ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה מנלן מתפילין דרבנן דבי רב אשי [שם דף מ״ו] כל אימת דממשמשי הוו מברכי ורבינו יעקב [באשירי שם] חולק על זה ואומר שברכת לישב בסוכה שבסעודה פוטרת כל טיול ושינה שמסעודה לסעודה. אמרינן בפ׳ לולב וערבה [דף מ״ז] שבשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. [שם דף מ״ח] גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותה ואם אין לו מקום להוריד כליו אם היתה קטנה מכניס לה מנורה ובגדולה מאני מיכלא להכיר פיסולה ושכבר נגמרה מצותה ואינו יכול לפחות בה ולפוסלה מפני שהוא יום טוב וקיימא לן כרבנן דאמרי [בפרק הישן דכ״ו] יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד.