חידושי הריטב"א על הש"ס/סוכה/פרק א
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות | רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
רמב"ן |
הריטב"א |
הרשב"א |
תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
מתני' סוכה שהיא גבוהה וכו': פי' הסכך הוא הנקרא סוכה בכאן וברוב המקומות אבל פעמים נקראת סוכה הסכך והדפנות. ואסיקנא בפ"ק דעירובין דחלל סוכה תנן חלל מובי תנן למימרא דאינה פסולה עד שיהא בחללה של סוכה יותר מעשרים ולהכי נקט לישנא דלמעלה מעשרים אמה והכין אסיקנא התם דהני כ' אמה היינו אמה בת ששה טפחים לדברי הכל כדאיתא לקמן וכן אתה משער בכל מקום ובגמרא מפרש טעמא אמאי פסולה.
ר' יהודה מכשיר: בגמ' מפרש טעמא.
ושאינה גבוהה עשרה טפחים: פי' דלא חשיב סכך בששאין חלל תחתיו י' טפחים כדאיתא בגמ'.
ושאין לה ג' דפנות: בגמ' מפרש לה.
ושחמתה מרובא מצלתה: פי' דלא חשיב סככה והא ודאי אפי' לר' יהודה היא לכ"ע דלא פליג אלא ברישא בלחוד. וכ"ת והא ר' יהודה לא בעי צל סכך מדקא מכשיר למעלה מעשרים אמה דליכא צל כסך אלא צל דפנות כאיתא בגמ' י"ל דנהי דלא בעי ר' יהודה שיהא הסכך עושה צל כמות שהוא עכשיו מ"מ בעי שיהא ראוי לעשות צל דבלאו הכי לא מיקרי סכך כלל כיון דקליש כולי האי דלא חזי למעבד צל וזה נכון.
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סוכה ישנה ב"ש פוסלים כו': בגמרא מפרש לה איזוהי סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג ל' יום. י"מ דטעמא דב"ה קא מפרש דהלכתא כותייהו דאלו דברי ב"ש לא הוה מפרש דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וה"פ איזו היא סוכה ישנה דמכשירין ב"ה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום דמסתמא לשם החג היא. וב"ש סברי שאין סתמא לשם החג היא ולפיכך פוסלים בה ולהאי פירושא לא אתי שפיר לישנא דסיפא דקתני אבל אם עשאה לשם חג כשרה דהא באידך נמי מכשירין והיכא קתני אבל. ויש לפרש לפי שיט' זו דה"ק ואיזו היא סוכה ישנה דמודו ב"ה לב"ש שהוא פסולה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום דמסתמא שלא לשם החג עשאה ולא אפליגו עליה אלא בשעשאה תוך שלשים יום סתמא בית שמאי סברי דהא נמי סתמא שלא לשם החג. וב"ה סברי דכל תוך שלשים יום כיון שדורשין בהלכות החג סתמא לשם החג ואכתי לא אחי שפיר דאיזו היא סוכה ישנה משמע איזוהי סוכה שנחלקו בה ותו דלהאי שיטתא לב"ה כל שעשאה בפירוש שלא לשם החג פסולה והא ליתא דבגמרא מוכח בהדיא דב"ה לא דרשי כלל חג הסוכות תעשה לך עשה סוכה לשם חג אלא מכיון שעשא' לשם צל כשר' אם לא שפירש שאינו עושה אותה לשם חג והיינו דמכשי' בסוכת רק"בש וסוכות גנ"בך שאינם לשם חג כלל אלא לשם צל כדאית' בגמ' והיינו אליבא דב"ה והפי' הנכון כך הוא דאליבא דב"ש קאי וה"ק איזו היא סוכה ישנה שב"ש פוסלין כל שעשאה קדם לחג שלשים יום דמסתמא לא הוי לשם חג ואינהו בעו סוכה לשם חג ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה ואע"ג דלי' הלכתא כב"ש כיון דאידכר מלתא דידהו מפרש טעמייהו ודכותא בתלמודא בדברי רבא במס' שבת בפרק רבי אליעזר דמיל' א"נ דנקט הא לפרושי טעמ' דבית הלל סד"א דפלוגתייהו בסוכה תוך שלשים יום וטעמא דב"ה משום דמסתמא לשם החג אבל כל שעשאה קודם לכן שאין סתמא לשם חג או שעשאה בפירוש שלא לשם חג אפי' תוך שלשים יום מודה ב"ה דפסולה קמ"ל דבסוכה שעשאה ל' יום קודם לחג פליגי שאינה לשם חג וטעמא דב"ה משום דלא בעי סוכה לשם חג. ואפשר דנפקא לן מינה נמי לענין נודר מסוכה ישנה שאינו אסור אלא בסוכה שנעשית קודם לחג ל' יום וקי"ל כב"ה ומיהו לכתחלה מצוה לחדש בה דבר בגופא אבל חדוש חוץ לגופ' ככרי' וסדינין וכיוצא בה אינה מחודש וכן מפורש בירושלמי.
גמרא תנן התם מבוי שהיא גבוה מעשרים אמה ימעט: פירוש כשהכשירו בקורה לא כשהכשירו בלחי כדכתיב התם. והא דלא קתני התם למעלה מעשרים כדקתני גבי סוכה אע"ג דשוו בדינייהו דחלל מבוי תנן משום דהכא איירינן בתיקון הסכך שהוא עיקר המצוה והוא עומד על החלל ושייך למיתני ביה למעלה אבל התם לא קתני קורת מבוי שהיא גבוה אלא מבוי שהוא גבוה דבתיקון מבוי והכשרו מיירי וכיון שכן לא שייך למיתני בי' הכי שהמבוי הוא גובה של חלל והיינו דלא קתני ביה ישפיל אלא ימעט כלו' ימעט חללו בין שישפיל את הקורה בין שיגב' את הקרקע וכדמוכח התם בהדיא בגמ' ופירוש' כדכתיב התם ולא כדפרש"י ז"ל ימעט ישפיל ואפשר דרבי' ז"ל לאו דוקא נקטי' והא דלא קתני מבוי שהוא גבוה כ' וקתני מעשרי' לאשמועי' דחלל מבוי תנן וכאלו קתני שהוא גבו' יותר מעשרים מ"ר נ"ר.
מ"ש גבי סוכ' דתני פסולה מ"ש גבי מבוי כו': י"מ דבמבוי ל"ק ליה דבדידיה לא שייך שפיר למיתני לישנא דפסולה דמאי פסולה שייך במבוי שהרי אין כאן חובה להכשירו אלא שאם לא הכשירו כראוי אסור לטלטל בו ולהוציא ולהכניס לו מן החצרות אלא סוכה הוא דקשי' ליה אמאי לא קתני ביה תקנתא כדקתני במבוי דהא עדיף טפי דאשמועינן ממילא שהיא פסולה בדקתני תקנתא לרוח' דמלתא דאפי' שייך בה לישנא דפסול' לישנא דתקנתא עדיף טפי ודכותא בתלמוד' וי"מ דתרוייהו הוקשו ליה והוא הנכון לפום סוגיין וכדפרישי' בעירובין בפ"ק דבמבוי נמי שייך פסול.
מבוי דרבנן תני תקנתא: פירשו בתוספות ז"ל דסוכה דהויא דאורייתא וחמירא תנא לישנא דפסולה דאלים שלא יטעה אדם לומר לכתחלה ימעט ובדיעבד כשר' אבל מבוי שהוא מדרבנן ואין כתוב בתורה ועכשיו מתחיל התנ' לפר' דינה תני תקנת' איך ראוי להכשירו והקשו עליו דא"כ ליתני בסוכה תקנת' מיהת וי"ל דהיינו מאי דאמר ואב"א סוכה דנפישין מיליה תני פסולה מבוי דלא נפישין עיליה תני תקנתא הא ודאי מבוי נפישי מיליה טובא אל' דה"ק דסוכה דנפישי מיליה בהאי מתניתין תני פסול' דאלו הוי תני תקנתא בכלהו הוה מאריך טובא דהול"ל סוכה גבוהה ימעט ושאינה גבוהה י' טפחים יגבי' ושאין לה ג' דפנות יעשה לה ג' דפנות ושחמתה מרובה מצלתה ירבה בסכך ומש"ה פסק ותני פסולה להיות שונה דרך קצרה אבל מבוי דלא נפישי מיליה בהאי מתני' ולית ליה למיתני אלא חדא תקנתא ואינו צריך להאריך תני תקנתא וכן פרש"י ז"ל והשתא תרוייהו מתקן להו דכל דאפשר למיתני תקנתא בלשון קצר הכי עדיף ומיהו לשון קצר עדיף מתקנת' ואק"ל דהא נר חנוכה שהוא מדרבנן ולא נפישי מיליה קאמרי' פסולה שאמרו שם נר חנוכה שהניחו למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי תירצו בתו' דכיון דבעי למידמי' לסוכה ולמבוי ניחא ליה למנקט לישנא דפסול' כלישנ' דסוכה שדומה לה שהיא מצוה כמוה ולא נקט וכמבוי אלא משום דמבוי משום היכרא דומיא נר חנוכה שהוא משום פרסומי ניסא א"נ התם על כרחין אית ליה למיתני פסולה דהא לית ליה תקנתא בהשפלה למטה כשהיא מודלקת וצריך הוא לכבותה ולחזור ולהדליקה במקומה בברכ' דקי"ל הדלק' עושה מצוה אפי' למ"ד הנח' עושה מצוה חיישי' שהרואה אומר לצרכו הוא דנקט ליה כדאמרי' גבי הדליקה בפנים ולא עוד אלא אפי' יש לה תיקון כשישפילנה למאן דסבר הנחה עושה מצוה מ"מ כשעוקרה ממקומה היינו פסולה משא"כ בסוכה ובמבוי שאפשר שלא יגע בהן ומתקנה שימעט איירה למטה בקרקעותה וזה מבואר.
מה"מ אמר רבה אמר קרא למען כו': עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה משום דלא שלט' ביה עינא פי' דלא מעייני אינשי למעלה מכ' וקסבר דטעמא דסוכה כטעמא דמבוי משום היכרא ולמ"ד קורה משום מחיצה בעי' מחיצות הנכרות אבל רבי זירא ורבה סברי דטעמי דפליגן נינהו דהתם במבוי בעי' היכרא כדאמרן אבל הכא משום דבעי' צל או דירת עראי הוא.
רבי זירא אמר מהכ' וסוכ' תהיה לצל יומם הקשו בתוספות א"כ נילף מהת' נמי דבעי סוכ' ראויה להיות מחסה ומסתור מזרם וממטר ולאו מלתא דהא בקרא נקיט ב' לישני צל סוכה ומחסה מזרם ומסתור ממטר וכיון דמיחד צל לסוכה שמעי' אגב אורחיה דלא איקרי סכך אלא בשראוי לצל. ותו דלישנ' יתירא דייקינן דהול"ל וסוכה תהיה יומם מחורב כלומר שהסוכ' סוככ' יום מחורב כדכתיב בעלמא לא ימוש עמוד הענן יומם שפירש ביום ולמה ליה למימר תהיה לצל אלא ודאי אגב אורחיה קמ"ל שאין סוכה אלא הראויה לצל.
א"ל אביי אלא מעתה עשה סוכה כו': דקסבר דבעי' שתה' סוכה ראויה לעשות צל וכל שראויה לעשות צל אע"פ שאינה עושה צל מחמת מניע' המקום אין בכך כלום ולא פסלי' לה אלא בשהעיכוב מחמת הסכך שאינו ראוי לצל כמו שהיא עכשיו היינו כל שהיא למעלה מעשרי' דכי מסלקת דפנו' מהכ' ליכא צל סכך שאין הסכך ראוי ליעשות צל ור' יהודה מכשיר מכיון שראוי לעשות צל כשמשפילין אותו כדפרישנא במתני' והיינו דאמרינן התם דל עשתרות קרני' איכא צל סוכה שאין העיכוב מחמת הסכך שאלו הית' במקום שהחמה זורחת היה עושה צל.
אבל הכא שהיא גבוהה למעלה מעשרי' אמה דל דפנות ליכא צל סוכה: כלומר שאין הסכך ראוי כמות שהוא עכשיו ליעשות צל והצל שיש בסוכה מחמת דפנות הוא שנופל זה על זה וגם שתסתלק הדפנות לא יהיה שם צל מחמת סכך והא ודאי מאי דבעי' צל מחמת סכך היינו בחצי היום שהשמ' מהלך באמצע הרקיע וראוי סכך להצל דאלו קודם לכן או לאחר מכאן שהשמש הולך מן הצדדין אין הסכך מעלה ומוריד ולא מהני צל סכך לגמרי אלא צל דפנות וכ"ת א"כ היכי אמרי' דלמעלה מכ' אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות דהא בחצי היום א"א דאיכא צל דפנות שהשמש באמצע הרקיע וא"כ היכי תלי' מלתא בגוב' דהא כל דאיכא צל בחצי היום ודאי מתמת סכך הוא תירצו בתוספות דכי אמרינן דבחצי היום אין צל אלא מחמת סכך היינו ביומי תמוז שהשמש הולך באמצע הרקיע ממש כדאיתא התם אבל ביומי תשרי אפי' בחצי היום נוטה לצדדין וראוין דפנות להצל גם כן וכל שלמעלה מעשרי' אמה צל דאיכא מחמת דפנות הוא מיהו בר מן כל דין אפילו תימ' דבחצי היום ליכא צל דפנות אפי' הכי אמרי' דכל שלמעלה מעשרים כי איכ' צל כגון בשחרית וערבית מחמת דפנות הוא וכי הוי חצי היום דליכא צל דפנות ליכא נמי צל סכך והיינו דאמרי' דל דפנות ליכא צל.
רבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמר' תורה כו' צא מדירת קבע כו': פי' מדלא נקט תשבו שבעת ימים בסוכות ונקט בסוכות חשבו שבעת ימים משמע שיעשה אותה לישיבה שבעת ימים דהיינו עראי.
עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כו': פירוש האי לישנא מוכח דלמעלה מעשרים נמי אפשר לעשותו עראי אלא שאין דרך בני אדם לעשות כן והעושה אותו בטלה דעתו אצל כל האדם דאי לא אפשר למעבד' עראי הל"ל למעלה מכ' אמה אינו עראי אלא קבע והיינו נמי מאי דגרסי' בסמוך בנוסחי עתיקי בפירוקי דרב' למעלה מכ' אמה דאין אדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד לי' דירת עראי לאו כלום הוא דאלמא האי גברא דירת עראי עביד לה אפי' למעלה מכ'. אבל בתוספות כתבו דלמעלה מעשרי' אמה אינה אלא קבע אפילו הוא רעוע' מאד שהגוב' עושה אות' קבע ול"ג בסמוך כי עביד לה דירת עראי אל' ה"ג למעל' מכ' אמה דאין אד' עוש' דירתו דירת עראי לא נפיק ולית'.
א"ל אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסכך על גבן הכי נמי דלא הויא סוכה א"ל הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נפיק למעלה מעשרים כו': פירשו בתוס' דאביי סבר דאם אית' דקרא אתא לאשמעינן דבעינן סוכה דירת עראי הוה לן למימר דתהוי ממש סוכת עראי ונפסיל אותה כשהיא בנין חזק ואמאי מכשרי' לה כשהיא בנין חזק ורבא אהדר ליה דכל היכא דהוי שיעור דחזי לעראי כדרך בני אדם אין עראי מעכב ואפילו עשאה קבע כשרה ואין לפוסלה אלא קבע וא"א לעשותה עראי היינו למעלה מכ' וקאתי על' מדר' זירא דקאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי למטה מעשרי' שראוי לעראי אין עראי מעכב ואפי' קבע כשרה למעלה מעשרים שאינו ראוי לעראי עראי מעכבת והרי א"א לעשות' עראי וזה לפי דעת' שכתבנו למעלה דאי לא כי עביד לה עראי מיהת למעלה מעשרי' ליתכשר דבמקום שהבילה מעכבת נכשרת היא בבילה ולא נהירא חדא דכל היכא דמייתי תלמוד' מידי מדרבי זירא בהדיא קאמר כדרבי זירא ותו דאפי' תימא דאביי לא אודי בפירוקא דרבא משום דלית ליה דרבי זירא הו"ל לרבי זירא גופיה לאודויי ביה והיכי אמרינן בסמוך כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי דהא פרקיה רבא לההיא קושיא אליבא דר' זירא והנכון דאביי סבר דאי אית' דקר' אתא לאשמועינן דבעינן סוכ' עראי הוה לן למקפד דלא תהוי לעולם אלא עראי ורבא תריץ ליה דליכא במשמעותא דקרא שתהא הסוכה עראי מדלא כתיב הכי בהדיא אלא שרמז הכתוב שיהא שיעורה ראוי לבנין עראי על דרך העולם וכל שראויה להיות עראי אעפ"י שהיא קבע כשרה וכל שאין שיעורה ראוי לבנין עראי אפילו עשאה עראי פסולה וזו שיטת רש"י ז"ל והשתא כלהו כרבא לא אמרי משום דלא ניחא להו בפירוקא דרבא ואפשר דאביי בכללם והא דשתיק ליה משום דלא חש ליה אבל איהו כרבה או כרב זירא ס"ל והא דאמר אביי לקמן רבי ור' יהודה ור' יאשיה ור' אליעזר כלהו ס"ל דירת קבע בעינן ומייתי ר' יהודה דקתני במתניתין ור' יהודה מכשיר דאלמא ר' יהודה דבעי דירת קבע שיטה הוא ורבנן פליגי עליה דבעו דירת עראי ואלו לרבה ור' זירא לא בעו רבנן דירת עראי דהא מכשרי למעלה מעשרים אמה כשיש בה יותר מד' אמות או כשהדפנות מגיעות לסכך שהוא יותר קבע ואמאי מוקים אביי לר' יהודה בשיטה טפי מדרבנן איכא למימר דאיהו נקט ר' יהודה דלא בעי עראי ואפי' לרבא דנקט מאי דלית בי' פלוגתא א"נ דכי אמר אביי דר"י ל"ב עראי לאו מהאי מתניתין הוא אלא ממתני' אחריתא ותלמודא הוא דנקט האי מתני' כדבעינן לפרושי בדוכתא ואפשר דאע"ג דרבה ור' זירא חשו לפרכיה דאביי ולא אודי בפירוקי' דרבא אביי גופי' דשתיק ליה אודויי אודי ליה דטעמא דרבנן משום דירת עראי ור' יהודה סבר לא בעינן דירת עראי ולהכי אוקומה בשיטה וזה דעת ר' אלפסי ז"ל כמו שפירש רבינו הגדול ז"ל בספר המלחמות וג' מחלוקת יש בזה דר' בעי דירת קבע דוקא לעולם ולהכי פסול בסוכה שאין בה ד' אמות ורבנן אליבא דרבא בעו דירת עראי ור' יהודה מכשיר בין בדירת עראי בין בדירת קבע וה"ה לרבנן אליבא דרבה ור' זירא ויש שפסקו הלכה כרבה משום דרבא תלמיד הוא ואין הלכ' כתלמוד במקום הרב ותו דאמרי' בפ' במה מדליקין דרבה כל מילי כרב עביד והא ליתא שלא אמרו כל מילי עביד כרב אלא במחלוקתן של רב ושמואל ובמסכת שבת בלחוד ומה שאמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב ה"מ כשחלק עמו בחייו ושמע רבו דבריו ולא הודה לו אבל כשחלק לאחר מיתה אדרבא הא קי"ל הלכ' כבתראי ואף על גב דבתראי כלהו תלמידי דקמאי וכן קבלנו מן הגאוני' ז"ל פירוש דבר זה והנכון כמו שפסק רי"ף דהלכה כרבא דהוא בתרא וסוגיין בכוליה מכלתין כותיה דסוכות דירת עראי בעינן והנהו דסברי דירת קבע שיטה נינהו הלכך מתניתין הלכתא פסיקתא קתני דסוכה שהיא גבוה למעלה מעשרי' אמה פסולה לעולם בין שהוא קטנה או גדולה ואע"ג שהדפנות מגיעות לסכך.
כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות: פי' ולא אתי לדרשא דדיני סוכה וכ"ת והא לקמן דרשינן בסכת בסכת בסוכות ודרשינן האי בכלל' דידהו לדין דפנות ולא אמרינן דלידיעה לדורות הוא דכתיב מסתברא לי דהתם יתורא לדרשא דהא מצי למיכתב למען ידעו דורותיכם כי בהם הושבתי דהא כתיב סוכות מקמי הכי מדקאמר כי בסוכות הושבתי מיותר הוא לדרש' אבל ידעו דורותיכם לידיעה לדורות בלחוד הוא דאתא ורבה סברא דאתא לידיעה לדורות לא חיישי לה כרבא ור' זירא ולא מפרשא תלמודא הכי אליבא דרבה אבל בדר' זירא מפרש תלמודא טעמא דידיה משום דמוכרח ליה מלישנא דקרא דלא כתיב וחופה וכתיב סוכה אלמא אע"ג דקרא לימות המשיח הוא דכתיב מלתא אגב אורחיה קמ"ל דלא הוי סוכה אלא כשהיא ראויה לצל.
כמאן אזלא הא דא"ר יאשיה וכו' וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא ביה עינא: פירוש לאו משום דהשתא דדפנות מגיעות לסכך מעייני בה טפי דהא אמאי ותו הרי מבוי שהדפנות מגיעות לקורה ופסליה ליה משום דליכא היכר ודוחק הוא לומר דשאני התם שאין הקורה רחב' אלא טפח. אלא עיקר הפירוש דאף על גב דכל למעלה מעשרים אמה אין דרך להגביה עיניו מ"מ כיון שהוא מוקף שתי מחיצות כהלכתן דעירובין ושלישית טפח ודפנות מגיעות לסכך ורואה עצמו מכוס' ועומד תחת קירו' א"א שלא ישיב אל לבו לדעת שהוא יושב תחת סכך וכן פי' מורי ר' נר"ו.
כמאן אזלא הא דאמר ר"ה כו': עד וכיון דרויחא איכא צל הקשו בתוספות היאך אפשר לומר דכשיש בה ד' אמות בלבד וגבוהה מעט למעלה מעשרים אמה ליכא צל סכך וכשהרחיבה מעט יותר מד' אמות אע"פ שהגביה אותה כמה יש שם צל סכך ותירצו דאמתני' קיימינן דפסלינן כל שהוא גבוה כ"ש למעלה מכ' אמה ובהא מיתכשרא כשהרחיבה כל שהוא ואם בא להגבי' יותר צריך להרחיבה ג"כ לפי חשבון.
כמאן אזלא הא דאמר רב חנן כו': עד כמאן דלא כחד פירוש דבין טעמא משו' דבעינן דשלטא ביה עינא כרבה או משום דבעינן צל כרבי זירא או משום דירת עראי כרבא ליכא לשויי הפרישה בין שהיא מחזקת כדי ראשו ורבו ושולחנו או יותר מעט דבהא נמי ליכא ידיעה וצל סוכה והויא קבע וכללא דהא נמי לא ידע מ"ט דמתניתין וגרסינן אליבא דרב חנן ומימריה דלא כחד הני אמוראי ולא כחד דעלמא ולא חיישינן ליה כדמוכח לקמן.
ג"ה דבשלמא ר' יאשיה פליגא אדרב חנן בר רבא ואדר"ה וכן גירסת רש"י וכן היא בספרים ישנים ואדק"ל וכי משום דלא איירי ר' יאשיה במשך סוכה מש"ה פליג עלייה דלמא מודה הוא להם במשך סוכה ומודה הוא גם כן דכל שהוא יותר מד' אמות כשרה אע"ג שאין דפנות מגיעות לסכך אלא דאיהו אמר הכשרא אחריתי אף בסוכה קטנה ומש"ה גרסינן דר' יאשיה לא פליגא אדר"ה ואדרב חנן ולית'. והפירוש הנכון דודאי הני מימר' דר' יאשיה ודר"ה ודרב חנן פליגי אהדדי לגמרי שאם מחלוקת ר' יהודה ורבנן כדברי זה אין מחלוקתן כדברי חברו. תדע דהא אוקימנא חד כרבה וחד כר' זירא וחד דלא כחד וזה פשוט אלא משום דכלהו אמרה מימריה ובשם רב ופליגא אליבא דרב אתו למימר דודאי מימרא דר' יאשיה בשם רב פליג' אאידך דאמרי הני בשם רב והוו אמוראי אליבא דרב דהא ר' יאשיה לא איירי כלל במשך סוכה כי הני דבמה ששמע שמועה מרבו ועשה בה פי' מעצמו דפליג אפירושא דאידך אלא שמועתו כמו ששמעה מרבו היא לדבריו ולא הוסיף ולא גרע ולא פירש בם כלום אבל ר"ה ורב חנן בר רבא אפשר דלא פליגי אהדדי אליבא דרב אלא תרווייהו מודה דרב ה"ק מחלוקת בשיש בה הכשר סוכה אבל יש בה יותר מכדי הכשר סוכה ד"ה כשרה אלא דאינהו פליגי אליבא דנפשייהו דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות כר' ומר סבר הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו כרבנן וכל חד פירש דברי רב לפי דעתו ומהדרינן דלכ"ע הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושולחנו כדרבנן ובמימרא גופיה דרב הוא דפליגי מר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי א"ר.
מתיבי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ור' יהודה מכשיר אפילו עד ארבעים וחמשים אמה: פי' וה"ה יותר אלא דנקט חד מניינ' והיינו דלא שיילינן מאי איריא מ' ונ' אמה.
א"ר יהודה מעשה בהילני כו': עד כל מעשיה לא היתה עושה אלא ע"פ חכמים. מהא שמעי' דקטן שמחנכין אותו במצות לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול דהא מייתי' ראית בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחנוך דבעי סוכה מעלייתא מקרא מלא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו וגדולה מזו אמרו במסכ' עירובין גבי זמן בי"ה ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה.
בשלמא למ"ד בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של הילני כעין סוכה שנחלקו בה היא הלכך בשלמא למ"ד דפלוגתייהו בשאין דפנות מגיעות לסכך שדרכה של מלכה בכך משום אוירא ומייתי ראיה שהיא כשרה דסבר דבניה גבה הוו יתבי ורבנן סברי דבניה בסוכה מעלייתא יתבי ולרבא נמי מוקים לה כפשטה בכל סוכה ורבנן סברי דבניה לאו גבה הוו יתבי אלא בסוכה מעלייתא דלכ"ע היינו טעמא דרבנן אלא למ"ד בסוכה קטנה פליגי א"כ סוכה של הילני שמבי' ר' יהודה ראיה סוכה קטנה היתה וזה האיך אפשר וכי דרכ' של מלכה לישב בסוכה קטנה ופריק רב אשי אליבא דהאי לא נצרכ' אלא לקיטונית שבה דאיהי יתבה בקיטונית משום צניעותא וכ"ת א"כ מאי ראיה מייתי ר' יהודה מינה בשלמא לר' זירא דמוקי לה בסוכה של ד' אמות קסבר רבי יהודה דבניה גבה הוו יתבי דאפשר לכלהו למיתב בתוך ד' אמות על ד' אמות אלא לרב חנן דאמר בסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו פליגי א"כ סוכתה של הילני לא היתה מחזקת יותר שאלו מחזקת יותר אפי' רבנן מודו בה ומאי ראיה מייתי מינה דבהא לא מצי למימר בניה גבה הוה יתבי שאין בה אלא כדי ראשה ורובה ושולחנה וכמה שבושי' נאמרו בתירוץ קושיא זו והנכון דהאי פירוקא אליבא דר"ה הוא וקרי לה סוכה קטנה משום דלגבי הילני שהיתה מלכה חשובה סוכה של ד' אמות קטנה היא אבל אליבא דרב חנן ליכא ראיה לר' יהודה מסוכתה של הילני ומתנית' הוא תיובתי' ולא חש תלמודא לאותובי מינה בהדי' משום דבר מיהא לית ביה מששא דמימריה דלא כחד אבל לאידך כולהו מתניתין אתא שפיר לר' יהודה ולרבנן ולרב יהודה בני' גבה הוו יתבי ולרבנן בני' לאו גבה הוו יתבי אלא כל חד וחד מוקים לה אליבא דידיה דיתבי בסוכה מעלייתא אליבא דידיה וזה נכון ועיקר.
איכא דאמרי אמר רבא דאמר לך מני ב"ש היא ולא תזוז מינה: וכן הלכה ואסיקנא דב"ש וב"ה בתרתי פליגי פליגי בסוכה קטנה ופליגי בסוכה גדולה ודייקי דפליגי בסוכה גדולה מדקתני מי שהיה דמשמע דאפשר למיקם בגוה הוא ושולחנו אלא דאתרמי דהוה הכי הוא מפנים ושולחנו מבחוץ ומדקא תני פוסלין דמשמע פסול בגוה ולא קתני יצא ולא יצא דייקי' דבסוכה קטנה נמי פליגי ואלו בסוכה קטנה הא איפסיקא הלכתא בהדיא כב"ש ולא נזוז מינה ובעינן שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו והיינו ז' טפחים על ז' טפחים ששיעור מקומו ששה טפחים ושיעור שולחנו טפח וכן פירשו בירושלמי אבל בפלוגתא דסוכה גדולה צריך לדקדק כמאן פסקי' מי אמרי' כיון דאיפסקא הלכתא כב"ש בקטנה ה"ה בגדולה או דלמא היכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר והדרי' לכללין דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומסתברא דהא תליא בטעמא דפלוגתייהו דאי טעמא חדא הוא בתרתי פלוגתא הא ודאי חדא מחתא הוא והלכתא כב"ש בתרוייהו ואי טעמי דפליגן נינהו היכא דאיתמר הלכה כב"ש אתמר ובאידך הלכתא כב"ה. ומשמע לפום סוגיא דפרקין דטעמי דפליגן נינהו דהא בסוכה גדולה פריש תלמודא לעיל דטעמא דב"ש שמא ימשך אחר שלחנו וב"ה סברי לא גזרינן ולית לן אלא טעמא דפריש תלמודא ואלו בסוכה קטנה אמרי' לקמן דטעמיה משום דבעי דירת קבע דהא אביי מוקי לקמן לב"ש בשיט' דסבירא להו דירת קבע בעינן מהא דפסלי בסוכה קטנה ואע"ג דקי"ל דסוכה דיר' עראי בעי' ומשמע דלא פליג בה אביי ובאידך קי"ל כב"ש כדפסק רבא לעיל ל"ק הלכתא אהלכת' דאפשר דאע"ג דבעי' דירת עראי במילי אחרינ' בעיא קביעותא קצת שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו דאי לא דירה סרוחה היא הלכך קי"ל כב"ש בסוכה קטנה דבעיא סוכה קבע בהא מיהא וקי"ל כב"ה בסוכה גדולה דלא גזרי' שמא ימשך אחר שלחנו וזו סברת הרינ"ג והרב בעל המאור ז"ל ומקצת הגאונים ז"ל אבל הרי"ף ז"ל פסק כב"ש בתרוייהו משמע דס"ל דכיון דאיתנו גבי הדדי בחד בבא דחד טעמא איכא לתרוייהו וטעמ' דתרוייהו משום גזירה שמא ימשך אחר שולחנו כדפריש תלמוד' בסוכה גדולה ואף על גב דאביי פריש טעמא דסוכה קטנה משום דבעו דיר' קבע אביי דסבר הכי ולהכי מוקים להו בשיטה ולדידיה לית הלכתא כב"ש אף בסוכה קטנה אבל רבא דפס' כב"ש בסוכה קטנה סבר דטעמא דב"ש לאו משום דבעיא דירת קבע הוא אלא משום גזירה שמא ימשך אחר שלחנו והלכתא כותייהו. א"נ דאביי ורבא לא פליגי ומאי דקאמר דטעמא דב"ש דבעו דירת קבע היינו דירה הראוי להיות בה קבע שאין לחוש שמא ימשך ממנה אחר שלחנו וחד טעמא הוא עם מאי דאמר רבא גזיר' שמא ימשך אלא ששינה בלשונו. ואיברא דבשמעתא איכא ראיה לאכרועי כחד מהני פסקי אלא שאין לנו לזוז ממה שפסק הרי"ף שקבלתן של גאונים ז"ל תורה היא.
מאן תנא להא דת"ר בית שאין בו ד' אמות כו' עד אפי' רבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אלא לגבי סוכה דדירת עראי הוא: פירש ודקא קרי לה סבר דאף ע"ג דרבנן דירת עראי בעו בעי' סוכה אי לאו דחזיא לדירה לא הוו מכשרי דהא בעיא דירה מיהת.
והא דתניא ואין עושין אותן עיבור בין שתי עיירות: כלומר דאלו בית שיש בו ד"א על ד' אמות עושין אותו עיבור שמודדין משם ואילך תחום שבת ודוק' כשהוא תוך ע' אמה ושיריים והכי משמע מדאמרי' לקמן דאפי' כבורגנין לא משוינן ליה משום דלית ביה ד' אמות על ד' אמות הא אלו אית ביה ד' אמות על ד' אמות הוי כבורגנין ואלו בורגנין אין עושין אותו עיבור אלא כשהן תוך ע' אמה ושיריים כדאיתא במסכת עירובין וה"ה לבית שיש בו ד' אמות על ד' אמות אבל בפחות מכאן לא חשיב כלל ולא הוי עיבור אע"פ שהוא תוך ע' אמה ושירים והא דנקט הכא בין שתי עיירות לאו דוקא אלא ה"ה לעיר אחת ולא הוזכר בעירובין עבור אלא לעיר אחת אבל בין שתי עיירות סמוכות אין ענין לעבור שאפי' בלא שום בית כלל אמרו שאם יש כאן שתי עיירות סמוכות זו לזו נותנין קרפף לזו וקרפף לזו ועושין אותה אחת לגמרי ובירוש' אמרו כאן ואין עושין אותו עיבור לעיר והא דנקט בגמ' דילן שתי עיירות אורחא דמלתא נקט שאין דרך להקפיד במדידת אלפים מן העיר עצמה או מן העבור אלא במי שהולך מעיר זו לעיר זו תוך אלפים וע' אמה והרבה פירושים יש וזה נכון ועיקר לרבי' נר"ו.
והוינן לה עירובי חצרות בחצר מי מנטר: פירוש דעירובי חצרות שהוא להכשיר הבתים ולעשותם כולו כאלו דרים בבית אחת בעי' מקום המשתמר לגמרי אליה' וראוי לדירה כעין בית אבל שתופי מבואות שהוא להכשיר החצרות כל היכא דמנחי לה באתרא דמנטר קצת כעין חצר אע"ג דלא חזי לדיר' בהכי סגי.
והא דאמרי' דאפילו כבורגנין לא משוינן לה מ"ט בורגנין חזו למלתייהו: יש שפירשו בבורגנין של ד' אמות דאף על גב דעבידי מעצים עראי כיון דחזו למלתייהו עושין אותן עיבור משא"כ בבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות שאף ע"פ שהוא של אבנים לא חזי למילתיה ואין עושין אותו עבור והנכון דה"ק דאפי' כבורגנין שאין בהם ד' אמות על ד' אמות לא משוי' ליה דבורגנין חזו למלתייהו אע"ג דלית בהו ד' אמות על ד' אמות שהם סוכות שעושין אותם בדרכים לספק בהם מים ומזון לעוברי דרכים ובהאי שיעור סגי להו אבל בית זה לא חזי למלתיה וכן עיקר.
טעמא דלית בה ד' אמות על ד' אמות וכו' והתנן אין חולקין את החצר עד שתהא בה ד' אמות לזה וד' אמות לזה: פי' לישנא קלילא נקט וד' אמות מרובעות לכל א' בעי דאי כפשטא מאי קושיא הא ודאי בית שיש בו ד' אמות על ד' אמות כשחולקים אותו באורך או ברוחב יש בו לכל אחד ואחד ד' אמות על שתי אמות אלא ודאי כדאמרן והא דמותיב מחצר לבית משום דקים ליה דחד דינא אית להו בהא והני ארבע אמות על ארבע אמות היינו לבד מכותל המחיצות כדפרישית בדוכת'.
אין בו דין חלוקה בחצר: כלומר שאין נותנין לבע"ה זה שום תשמיש בחצר כמו שנותנין לבית א' גמור כדר' הונא דאמר רב הונא חצר מתחלקת לפי פתחי' פירוש לפי פתחיה ממש לאו דוקא דא"כ מאי האי דמייתי' לה גבי הא דבית שאין בו ד' אמות על ד' אמות שיש לה פתח ראוי ואינו נוטל כלום בחצר אלא פירושו לפי בתים הפתוחים לחצר ודכוותה אמרינן התם אכסניא שבחצר מתחלקת לפי פתחיה ונקט האי לישנא משום דאי איכא שני בתים זה לפנים מזה שהא' פתוח לביתו והשני פתוח לחצר אין נוטל בחצר אלא משום אותו פתח שיש לחצר בלבד ולא לשני בתים מיהו ה"ה שאם יש שני פתחים לבית א' אין נוטל אלא משום בית א' לפתח אחד והאי מימרא לא אתיא בשותפים שנשתתפו בחצר ובתיו וחלקו הבתים בעילוייא ושייר החצר בשיתוף דאי דלא עלו באוירה אלא באשייתא והורידו לכ"ע אין לבתים כלום בחצר מחמת בתים וחולקים בשוה דקי"ל האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות וכדמוכח מעובדא דתרבצא ואספליד' ואי עלו באוירא נמי לא זכה מחמת כך אלא בתשמיש הצריך לבית בלבד דומיא דשדה ופרדס שנוטל ד' אמות בשדה לבן לעבודת הכרם ומ"ט דרב הונא דאמר שחולקים החצר לפי הבתים ובעל ב' בתים נוטל ב' חלקים ובעל בית א' חלק א' והא ודאי לא משכחת לה אלא בחצרות הכפרים שכל אחד בנה ביתו בקרקע עולם וזכה מן ההפקר וכמה שהחזיק בבית זכה בחצר שלפנים לתשמיש הבית דסדנא דארעא חד הוא וכשדה א' שקונה כלה בחזקת מקצתה ורב הוא סבר שנוטל כ"א כפי הבתים שיש לו שכבר זכה בחזקתו תחלה ורב חסדא סבר שלא זכה אלא בתשמיש הצריך לכל בית ובית בחצר והשאר משותף בשוה ביניהם וכן פי' הרמב"ם ז"ל. א"נ בבית וחצר של ראובן ובשעת מיתתו חלק הבתים לבניו ושייר החצר משותפת בין כלם דר' הונא סבר דמסתמא יהיב לכל חד וחד בחצר כפי הבתים שנתן לו ור' חסדא סבר שלא זיכה לו בחצר אלא כפי הצריך לכל בית ובית לתשמיש דהיינו ארבע אמות לפירוק משא והשאר משותף בין כלם ודוקא בש"מ אבל אם נתן להם הבתים ושייר החצר לפני' ומת פשטא מלתא שחולקים ירושתם חולקים בשוה וכן הדין בשותפים בחצר ויש להם בתים פתוחים לחצר אין ידוע היאך נשתתפו מתחלה דהויא בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא והלכתא כרב חסדא דתניא כותי' וכבר הארכתי בה במקומה בס"ד מפי רבינו נר"ו.
היתה גבוה למעלה מכ' ובא למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט ואף על גב דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם.
תבן ובטלו הוי מיעוט וכ"ש עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן: פרש"י שבטלו שם לכל שבעת הימים של חג ואין עתיד לפנותו כל ימי החג אלא שהביטול הוא שאמר כן בפיו בפי' ואין עתיד לפנותו שלא אמר כן אלא שכך הוא בדעתו ול"נ דהא ביטול לגמרי משמע לעולם סתמא ולגבי מיעוט חלון שלא להביא את הטומאה בעיא בטול עולמית כדכתיב בפרק לא יחפור גבי רקיק אינו ממעט בחלון וכדפרש"י ז"ל התם ה"ה לענין טומאה רצוצה וכיון שכן ה"ה למיעוט סוכה דהא מדמי' להו אהדדי בשמעתין. ותו דכיון דלא בטלינהו אלא לז' ימי החג מה לי אם אמר כן בפיו או לא אמר כן דבהא ליכא למימר דברים שבלב אינן דברים שאין אומרים כן אלא בנדרים הקדשות ותנאים וכיוצא בהם אבל לענין שום בטול גלוי דעתא הוי כאמירה בפה. והנכון דבטליה היינו שבטלו שם לעולם בין בפיו בין בלבו ואין עתיד לפנותו היינו שאין עתיד לפנותו כל ז' ימי החג לענין סוכה ולענין טומאה כל זמן שהטומאה בבית והיינו דאמרי' דכרים וכסתות אע"ג דבטלינהו ביטול עולמית לא הוי מיעוט דבטלה דעתו אצל כל אדם ואין דרך שום אדם לבטל כלי תשמישו לעולם דאלו לז' ימי החג אפשר דמבטל ליה.
תבן ובטלו הוי מיעוט וכ"ש עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן לרבי יוסי הוי מיעוט לרבנן לא הוי מיעוט ועפר ועתיד לפנות ותבן סתם לכ"ע לא בטיל כדמפרש ואזיל דתנן בית שמלאוהו תבן או צרורות ובטלו מבוטל ודאי שהגירסא במשניות כך הוא כדברי רש"י בית שמלאוהו עפר או צרורות מיהו אין צריך למחוק הגירסא בכאן שדרך התלמוד לפחות ולשנות מלשון המשנה כמו שכתבנו בהרבה מקומות ובהא נמי בעיקר המשנה שנינו שמלאוהו עפר לאשמועי' דעפר נמי בעי ביטול ולמעוטי עפר סתם לר' יוסי וכיון דידע תלמודא שכן הדין בתבן דסגי ליה בביטול נקט במתניתין תבן לאשמועי' האי דינא דלתבן סגי בביטול אפילו לרבנן וסיפא דמתני' הכי הוא בית שמלאוהו תבן או צרורו' ובטלו מבוטל וכן כרי של תבואה או גל של אבנים כגלו של עכן הרי טומאה בוקעת ועולה וכי קתני וכן לאו למימרא דכרי של תבואה מהני ליה בטול דהא ודאי בטלה דעתו אצל כל אדם כדאמרי' גבי כרים וכסתות דליכא טעמא לאיפלוגו בינייהו אלא ה"פ כשם שבית שמלאוהו תבן או צרורות צריך ביטול ואין מילואו בטול כך כשמלאוהו כרי של תבואה צריכה ביטול וכיון שאין להביטול שבטל' דעתו אצל כל אדם הרי הטומאה בוקעת ועולה כנגדה בלבד ויש שבוקעת ומטמא כל צדדיה כדתנן בנפש הטומאה ובקבר סתום שמטמא כל סביביו ויש שאינו מטמא כלל אלא מבפנים וכנגד הפתח.
פסקא בענין טומאה ועיקרן של דברים כך הוא שכל שיש בחללו פותח טפח הטומאה מתפשטת בכל הבית כדין אהל וכאלו מלא טומאה ויוצאה דרך הפתח כיון שיש לה פותח טפח ואינה מטמאה סביבו כלל וזהו שאמרו במסכת ברכות גבי מדלגינן היינו על גבי ארונות דרוב ארונות יש בהם פותח טפח כלומר חלל טפח ופותח טפח ורבנן הוא דגזרו ובמקום כבוד הבריות לא גזרו אלמא מדאוריי' אינו מטמא סביביו כלל והיכא שיש בחללו טפח ואין ביציאתו פותח טפח מטמא כל סביביו שהטומאה נפשטה בכל הבית וכיון שאין לה פתח לצאת מטמא כל סביביו וזהו דין נפש הטומאה וקבר סתום וכשאין בחללו טפח שאין מתפשט ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בוקעת ועולה כנגדה בוקעת ויורדת. וזהו ששנינו ביב שהוא קמור בתוך הבית פירוש ופיו מחוץ לבית יש בחללו טפח וביציאתו טפח טומאה בתוכו הוא טמא והבית טהור יש בחללו טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא פי' ואפילו הטומאה בביב שחוץ לבית דכיון שיש בחללו טפח נתפשט כולו ובוקעת ועולה כנגד כלו אין בחללו טפח ולא ביציאתו פותח טפח מה שכנגדו טמא שהיא בוקעת ועולה וזהו מבואר בברייתא והיא שיטתו של מורי נר"ו וכבר הארכתי במסכת בבא בתרא והא דאמרי' בשמעתין דלגבי טומאה בעי' בטול עול' לא תיקשי למאי דאמרינן בבבא בתרא דבן שמנה ממעט בחלון בשבת שהוא אסור לטלטלו אע"ג דליכא ביטול אלא ליומו דטעמא דבעי' ביטול לעולם כדי שלא ימלך ליטלו אבל בבן שמנה שאסור לטלטלו וא"א לו לימלך ליטלו אפילו ביטול יומו הוי ביטול מפי רבי' נר"ו.
והא דתני עלה ר' יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל ועפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם תבן ולא בטל בדין הוא דלא מיבעיא ליה למיתני כולי האי אלא דליתני הכי תבן ואין עתיד לפנות ועפר סתם בטל דהיינו מאי דפליג בהדי רבנן בלחוד אלא דאיהו בעי לאשמועי' להכא דמודה לרבנן בתבן סתם ועפר ועתיד לפנותו שאינו בטל ולענין עפר ואין עתיד לפנותו לא פריש תלמודא מאי אמרי ביה רבנן וי"א דלא בטיל לרבנן מיהא דהא קתני בהדיא בית שמלאוהו עפר ובטלו בטל דוקא שבטלו לעולם. ומסתברא דליכא פלוגתא אלא במאי דפריש רבי יוסי דהיינו תבן ואין עתיד לפנותו אבל עפר ואין עתיד לפנותו אפי' רבנן מודו דבטיל והיינו דאמרי' דעפר סתם מחלוקת הא עתיד לפנותו אינו מחלוקת ולכ"ע בטל ולא קתני ובטלו אלא לאפוקי עפר סתם דלא בטיל כר' יוסי ומשום דלא נפיק האי דינא אלא מדיוקא דפלוגתא דר"י ורבנן לא פשיט ליה לתלמודא מעיקרא כדפשיט דין כרים וכסתות ודין תבן ועפר שבטלו שהן פשוטין מעצמן בלאו פלוגתא דרבי יוסי ורבנן ומדברי רי"ף נראה כלשון ראשון אבל זה עיקר.
היתה גבוה למעלה מכ' אמה והוצין יורדין וכו': א"ל מהא דאמרינן בפ"ק דעירובין מקצת סכך למעלה מכ' ומקצתו למטה מכ' כשרה ואף ע"ג דאי קלשת ליה לסלק מה שלמעלה מכ' הוי אידך חמתו מרובה מצלתו משום דחלל סוכה תנן ובתוס' פי' דהתם מה שלמטה מכ' צלתו מרובה מחמתו הוא אלא דאי קלשת ליה א"א לו לעמוד בעצמו. ויש שהקשו שאינו נכון כדמוכח התם דהכא אתמר מקצת קורה בתוך כ' ומקצתה למעלה מכ' מקצת סכך למעלה מכ' ומקצתו בתוך כ' אמר רבה במבוי כשרה בסוכה פסולה מאי שנא במבוי דכשר דאמרינן ליה קליש סוכה נמי לימא קליש כו' אי קלשת ליה הויא לה קורה הניטלת ברוח אלא ע"כ עושין בשפודין של מתכת פירוש דהא לא שקלת מינה מידי אלא רואין קאמרינן שאלו ניטל מה שלמעלה הימנו מה שלמטה ניטלת ברוח אבל מ"מ עכשיו דבר קיים הוא אפילו מה שלמטה ופרכינן הכא נמי גבי סוכה ע"כ השתא מיהת צלתה מרובה מחמתה ואסיקנא דא' זה וא' זה כשר דחלל מבוי תנן וחלל סוכה תנן אלמא ההיא דהתם כל היכא דקלשת ליה למה שלמעלה הוי מה שלמטה חמתה מרובה מצלתה ויש לפרש לפי דבריהם דההיא לאו דסכך שלמטה בעצמו חמתו מרובה מצלתו ואפי' הוא עומד קיים דא"כ היכי היה מדמיא לה לקורה דאי קלשת לה נטלת ברוח דאלו קורה מה שבתוך עשרים הרי יש בו שיעור ראוי להכשיר המבוי אלא דהוה מיחסר קביעתא והשתא מיהת הא קביעא ואין מה שלמעלה בא אלא לתת קביעות למה שלמטה ואלו גבי סוכה אין במה שלמטה שיעור להכשר סוכה דהא חמתה מרובה מצלתה ונמצא עיקר הכשר הסוכה עם מה שלמעלה אלא ודאי דגבי סוכה נמי שיעור שלם יש בסכך שלמטה מכ' דהוי צלתו מרובה מחמתו אלו היה עומד קיים שטח שלו אלא שבשביל האויר שהיה מנענעו לכאן ולכאן מפני מיעוטו היה נופל זה על זה והוי חמתו מרובה מצלתו להכי אמרי' דכיון שיש לו לבדו שיעור הכשר סכך ואין הסכך שלמעלה מועיל לו אלא להעמידו בקביעות קיים שלא ינענעו ויתמעט השתא מיהת קיים הוא ועומד ואסיקנא דהא והא כשר ונ"ל שזה פי' נאה הוא ומתקבל במקומו אבל עיקר הדבר כתירוץ האחר שתי' בתוס' דהתם גבי סכך ההיא שלמטה מכ' עומד בעצמו ולא עוד אלא שהוא סומך כל מה שלמעלה ממנו והוא כטפל לו ולפיכך ל"מ שאינו פוסלו דומיא דסוכה תחת האילן אלא שמצטרף עמו להכשיר כאלו הכל למטה מכ' אבל הכא גבי הוצין שאינם עומדים בעצמם ותלויין למעלה כי לא צלתן מרובה מחמתן לית להו שום חשיבות ובטילי כמאן דליתנהו וכאלו כל הסכך למעלה מכ' וכי הוי צלתן מרובה מחמתן היא כשרה ולא אמרי' שמבטלו הסכך שלמעלה מכ' כדאמרי' בסוכה שתחת האילן בטל פיר' בתוספ' דהתם הוא באילן שפיסולו מעצמו אבל סכך זה עליון שאין פיסולו אלא מחמת גובה אינו מבטל שלמטה ממנו ונכון הוא אבל אין לו צורך בכאן שכיון שהכל גוף א' ויש לתחתון חשיבות וראוי לסכך הרי הוא גורר אחריו שלמטה ממנו את שלמעלה ממנו לעשותו כמוהו דהא חלל סוכה תנן וההיא דעירובין מסייעא להאי פירוש'.
הא דאמרי' היתה גבוה י"ט והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי למימר אם חמתן מרובה כשרה אע"ג דהתם לכ"ע מקצת סכך למטה מי"א פוסל' דהא ליכא חלל י' אלא דסבר אביי דשאני הני הוצין שהם נופלין למעלה וכי היכי דלא חשיבי בהא דלעיל ה"נ בהא לא חשיבי וכמאן דליתנהו דמו וא"ל רבא דשאני הכא דבעי חלל י' פנוי מסכך דלא הויא דירה סרוחה ולגבי הא לא אמרינן כמאן דליתנהו דהא חזיא דאיתנהו ועבדי לה דירה סרוחה ולפי' אפי' בדיעבד פסולה ולא לכתחלה בלבד כדעת מקצת החכמים כצ"ל.
היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה ובנה בה אצטבא: פירוש סוכה גדולה היתה בג' דפנות ובנה בה לפנים אצטבא שמגעת בשלשתן ויש בו שיעור הכשר סוכה דהיינו ז' טפחים כשרה פירש"י שהיא כשרה כלה אף מה שיוצא חוץ לאצטבא ול"ג חוץ לאצטבא דהא אמאי ותו מדאמרינן בסמוך מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה תנינא כו' ואמאי לא אמרי' דאשמועינן הא רבותא יתירא דאי איכא אצטבא כשרה מתכשרה כלה ואפילו הוי אידך רובא אלא הנכון דכי קאמר כשרה אאיצטבא קאי אבל מה שהוא חוצה לה פסולה.
מן הצד: פירוש שנוגעת בדופן האחר שמן הצד ובמקצת דופן האמצעית יש משפת הסכך לכותל ד"א פסולה אף האצטבא דהא לית לה אלא שתי דפנות.
פחות מכאן כשרה ופרישנא משום דאמרינן דופן עקומה ופרש"י שדופן עקומה לפי שדרך כותלים להתעקם פחות מד' אמות דינו כסכך גמור ומותר להשתמש תחתיו שרואין כאלו נתקרב הדופן בסופו לאצטבא והיה הסכך למטה מעשרים משא"כ בבית שנפח' שא"א להשתמש תחת אותו פחות מארבע אמות שהרי סכך פסול הוא. ול"נ האי פירושא חדא דהיכי מיקריא דופן עקומה מפני שרואין אותה כאלו נתעקמה ועוד דהא אמרינן לקמן במכלתין שאם יש אויר ג' בנתיים אין אומרים דופן עקומה והא אמאי והלא הוא מצוי וקרוב יותר שתתקרב יותר אל הסכך כשיש שם אויר מהיכא שיש שם בנין חזק אבל בתוספת פירשו דופן עקומה שרואים דופן זה דרחוקה בתוך ד' אמות כאלו היתה מתחלתה סמוכה לסכך אלא שנתעקמה ונתרחקה ונעשה מקצתה סכך ואין לומר כן כשיש אויר בנתים דהשתא לא שייך למימר הכי מעתה כל מה שהיא תוך ארבע אמות אין משתמשין תחתיו שהרי דינו כדופן שנתעקם למעלה וכיון שנידון לדופן אין להשתמש תחתיו כדין בית שנפחת והאוכל שם לא יצא ידי סוכה ומאי דקאמר כשרה היינו כנגד האיצטבא בלבד דומיא דרישא ושלא כפרש"י וה"ר אברהם ז"ל.
מקמ"ל דאמרינן כו': מהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן פירוש דכמות שהיא עכשיו ראויה לדופן ואין שם אלא ריחוק סכך לבד שאלו נתקרב לה הסכך דופן גמורה היא ולהכי אמרינן בה דופן עקומה אבל הכא דמידליא טובא ולא חזיא לדופן שאפילו נתקרב לה הסכך כמו שהיא עכשיו אינה ראויה לדופן שהרי היא גבוה למעלה מכ' אימא דלא אמרינן דופן עקומה קמ"ל.
היתה גבוהה למעלה מכ' אמה ובנה בה איצטבא באמציעתא: פירוש שאינה נוגעת לשום דופן ויש בה הכשר סוכה אם יש שם משפת איצטבא ולדופן ד' אמות פסולה פחות מכאן כשרה כו' עד מהו דתימא לכל רוח ורוח לא אמרינן וא"ת והא בית שנפחת דלכל רוח ורוח הוא דנפחת באמצע משמע. וי"ל דה"ק מ"ד דלכל רוח ורוח לא אמרינן במלתא דלא חזיא לדופן דנכשיר בה דופן עקומה רק מרוח אחד קמ"ל דאפילו היכא דלא חזיא לדופן אמרינן דופן עקומה לכל רוח ורוח. ונראין דברים דהא בשהדפנות מגיעות לסכך דאי לא לא שייך למימר בה דופן עקומה מטעמא דפרישנא וכיון דפסלינן לה כשהיא למעלה מכ' עד שימעטנה באיצטבא שמעינן דהא לא כרבה מיהו אכתי לא אפשר דאתיא כרבי זירא דמיירי בשאין בה אלא ארבע אמות ולא אתיא בפשיטות כרב חנן דכיון דבנה בה איצטבא בהכשר סוכה ויש בה חוצה לה ארבע אמות הרי היא גדולה ואפילו הכי פסולה וזה כרבא דפסיל בכל אנפא אפילו בדפנות מגיעות לסכך ובסוכה גדולה מאד.
היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה כדי להשלימה לי' יש משפת חקק ולכותל פחות משלשה טפחים כשרה: פירוש דכל פחות משלשה כלבוד דמי ונראין דברים דהיינו כשיש בחקק שיעור הכשר סוכה דאע"ג דכי אמרינן בעלמא לבוד לא כן חשיב סתום מדאמרינן לקמן דאויר פחות משלשה כשר בסוכה ולא חשבינן ליה כאלו נתקרבה ואין כאן הכשר סוכה שאני הכא דכל שאין חלל עשרה בהכשר סוכה דירה סרוחה היא כדאמרינן גבי הוצין וכן פירש הריב"ג ז"ל מפי מורי נר"ו והקשו בתוס' מהא דאמרינן בפ"ק דמסכת שבת בית שאין בתוכו י' וקירויו משלימו על גגו מותר לטלטל בכלו בתוכו אין מטלטלין בו אלא בארבע אמו' ואם חקק בו ארבע על ארבע מותר לטלטל בכולו ולא מפלגי' התם בין שיש משפת הגג ולכותל פחות משלשה או יותר ותירצו דהכא גבי סוכה שמצותה בדפנות בעי' פחותה משלשה כדי שיהיו דפנות הסוכה נראי' כשלה אבל התם כל היכא שיש רשות ארבע על ארבע מוקף מחיצות תו לא בעי וכדאכשרינן בה בגוד אסיק מחיצתה משא"כ בסוכה כדלקמן וזה נכון וברור.
מ"ש התם דמכשרינן פחות מארבע והכא לא מכשרינן אלא בפחות משלשה ופרקינן התם דהיא דופן ולא מיבעיא לן אלא לקרבה לסוכה אמרינן דופן עקומה ובפחות מארבע אמו' סגי הכא דלשויי דופן דהא לא הויא דופן כי היכא דנימא דופן עקומה ובעינן למעבדה דופן אי איכא פחות משלשה דהוי לבוד אין ואי לא לא.
היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה: פירוש דבפחות מי' לא אפשר לומר גוד אסיק מחיצתה דהא ליכא מחיצה למטה מי' וכן עיקר.
ויש בו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא: פירוש דקסבר דמחיצ' סוכה בהא מיהא כדין שבת.
א"ל רבא בעינן מחיצות הנכרות: פי' מורי נ"ר מחיצות הנכרות ונראות עמה משא"כ בשבת דלא בעינן ונראות עמה כל היכא דנראות ונכרות דהא ודאי בעי אף לענין שבת דאלת"ה הוי רה"י שהרי הים מקיף אותה דעמוק כמה ואמרינן גוד אסיק מחיצתא דהא לדינא דאוריי' כל שמוקף מחיצות אפילו יותר מבית סאתים כל מה שאפשר ואפילו בידי שמים ושלא לדירה כלל רה"י גמורה היא כדמוכח בדוכתא וא"כ לא משכחת רה"י אלא ודאי דמחיצות הים לא חשיבי מחיצות לפי שאין נראות ונכרות ואין האדם רואה עצמו בתוך מחיצות מפי מורי הרב נר"ו. ויש שפי' דהא דעמוד אפילו בשעומד תוך ארבע אמות הוא ואפ"ה לא אמרינן בה דופן עקומה דכיון שגבוה י' וראוי להיות במוקף מחיצות לענין שבת הרי חלק רשות לעצמו ואין לומר בו דופן עקומה וכן פירש בתוספ' אבל מורי הרב נר"ו מפרש בשם רבותיו ז"ל דבתוך ד' אמות אמרינן דופן עקומה והכא בשיש בו ד' אמות דליכא למימר הכין וכן עיקר.
ת"ר נעץ ד' קונדסין וסכך על גבן ר"י מכשיר וחכמים פוסלי' אמר ר"ה מחלוקת על שפת הגג דר"י סבר גוד אסיק מחיצתא: ואפילו לרבא דאמר גבי עמוד דלא אמרי' הכי שאני הכא דאיכא מחיצות עשויות למטה והוו מחיצות הנכרות ורבנן סברי דלא אמרי' גוד אסיק מחיצה דה"נ לא הוו מחיצות הנכרות ואתיא כרבא ודלא כאביי דהוה מכשר אף בעמוד אבל באמצע הגג דליכא למי' גוד ד"ה פסולה ואפילו בפחות מג' טפחים דגוד ולבוד לא אמרינן ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת כך גירסת הספרים שלנו ואמרינן אבעיא להו באמצע הגג מחלוקת עד תיק"ו ומסתברא דהלכתא כרבא דלא אמרינן גוד אסיק כלל ורבנן דלא הכשירו אלא בשתים כהלכתא ושלישית אפילו טפח כדאיתא באידך מתני' בהדיא וזה דעת רי"ף שלא הביא בהלכותיו כלום מכל זה ואף ע"ג דבעירובין קרי להו רבא בין גג לגג מחיצות הניכרות היינו לענין שבת אבל לענין סוכה אינו ניכרת אפי' על שפת הגג ומאי דאמרי'.
?(כאן חסר שנאבדו קצת דפים מן הכתיבות).
איכא דק"ל והיכא פרכינן לב"ה דהוה תנא מדשמואל דהוא אמורא וזוטר מניה טובא ולאו מלתא היא דאנן לשמואל הוא דפרכי' מדב"ה היכא קאמר מלתא דלא כב"ה ודכותה בתלמודא ומשום דקי"ל כשמואל הוא דקשיא לן הכי וקשיא להו לרבוותא דהכא משמע דהלכתא כשמואל מדפרכינן הכי היכי אפשר דתהוי מלתיה דלא כב"ה ואלו ל"ל הלכתא כותיה מאי קושיא אדרבה היא הנותנת משום דלית ליה כב"ה דקי"ל כותיה לית הלכתא כותיה אלא ודאי דקים לי' לתלמודא דהלכתא כשמואל והכי משמע נמי במנחות והכין פסקי כולהו רבנן ז"ל ותמיהא מלתא דהא התם במנחו' דמייתי תלמודא האי פלוגתא דרב ושמואל אוקי' כתנאי דתניא ציפן זהב או שהטיל עליהם עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא עבדן לשמן רשבג"א אפילו עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדן לשמן רב דלא בעי טוייה לשמה כרבנן דלא בעו עיבוד לשמן ושמואל דבעי טוייה לשמה כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה ולית הלכתא כרשב"ג דהא יחידאה הוא. ועוד דהא אוקי בפרק נגמר הדין דרשב"ג כאביי דאמרינן התם האורג בגד למת אביי אמר אסור רבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מלתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מלתא היא ואקשינן ליה לאביי מהא דתניא אמר לאומן עשה לי תיק של ספר נרתק של תפילין ורצועותיהן עד שלא נשתמש בו קדש ישתמש בו חול אלמא הזמנה לאו מלתא היא וקשיא לאביי ופרקינן תנאי היא דתניא ציפן זהב כו' פי' דאביי דאמר כרשב"ג ורבא דאמר כרבנן וכהאי דהאומר לאומן כיון דכן שמעינן דלית הלכתא כרשב"ג דהא בפלוגתא דאביי ורבא קי"ל כרבא וכיון דלית הלכתא כרשב"ג לית הלכתא נמי כשמואל דקאי כותיה ואיכא דמתרץ דאע"ג דקי"ל כרבנן ולא בעו בתפילין עיבוד לשמן וכרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא גבי ציצית קי"ל כשמואל דבעי טוייה לשמה דשאני ציצית דכתיב בי' לך לשם חובך והא דאוקי' במנחו' כתנאי דשמואל כרשב"ג ולא אוקימנ' אפילו כרבנן וציצית שאני כדאמרן משום דהתם לא נחתינן אמסקנא דהכא דמפלגינן בין ציצית לסוכה שמעינן דה"ה נמי לתפילין דכתיב והיו לך לאו' ההוא לא מדרש לך לשם חובך דלא כתיב גבי' עשי' ובמנחו' דרשינן לה למלתא אחריתי לך לאו' ולא לאחרים לאו' כנ"ל לפי שיט' זו מיהא ל"נ חדא מדאוקמינן במנחו' כתנאי ולא מפלגי' בינייהו כלל ועוד דגבי מצות שאינן עצמן דבר שבקדושה והן נזרקין בעינן דלכתוב קרא בהדיא דבעינן עשי' לשמ' והיכא דלא כתיב לשמה לא בעינן לי' אבל דברים שבקדושה כגון תפלין ומזוזות וס"ת מסתמא משמע דבעינן להו לשמה כקדשים עד דאיכא קרא או גמרא דלא בעינן לשמה והנכון בפירוק שמועו' הללו דבתפלין איכא תלת פלוגתי חדא רבנן דפליגי עליה דרשב"ג דס"ל דתפילין לא בעינן לשמ' כלל ואפילו בקדושה עצמה כגון טלאי של תפלין שהוא עצמו קדוש דומיא דתפלין עצמן וכדמוכח במסכת שבת דאמרי' שי"ן של תפלין הלכה למ"מ וה"ה דלא בעינן בכתיבת תפלין עצמן לשמן כלל ולאו משום דס"ל דהזמנה לאו מלתא היא דהא אמרי' בפרק נגמר הדין דבדבר שהוא גופו קדוש דלכ"ע הזמנה מלתא היא דגמרי' מעגלה ערופה וכל היכא דהזמנה מלתא בעי' לשמה באותה הזמנה במלתא דאית ביה לשמה כדאית' הת' אלא טעמא דרבנן משום דהכי גמירי לה דתפילין א"צ לשמה ובהא קילי ממזוזות וס"ת דבעי' לשמה לפי דקילי נמי דלא בעו שרטוט ורבנן דמתני' דאמרי לאומן עשה לי תיק של ספר כו' סברי דכל דבר שבקדושה שהוא עצמו קדוש ואפילו בתפילין גמרי' דבעי עבוד לשמן ואצ"ל כתיבה אבל בתיק של תפלין ונרתק ורצועות שאינן אלא משמשין לא בעי' בהו לשמן כרבא דאמר דמשמשין כגון בגד של מת הזמנה לאו מלתא היא ולא חשיבא למקפד בה למעבדה לשמה ורשב"ג סבר דכיון דבעי' בתפלין לשמן אפילו במשמשין נמי בעי' לה דבדידהו נמי הזמנה מלתא כסברא דאביי ואנן קי"ל כרשב"ג במאי דפליג את"ק דידיה למימר דבעי' בתפלין לשמן בדבר שגופו קדוש בעבור הקלף והטלאי כרבנן דמתני' דאמר לאומן כו' ובהא קאי שמואל כותיה דבעי' בציצית לשמן שהיא גופה של מצוה מדכתיב תעשה לשם חובך ומשום הא גמר דבעי' טוייה נמי לשמה כיון שהו' גופו של דבר ולא משמשין ולית' לדרב ולא דרבנן בר פלוגתייהו דרשב"ג ולא בעו לשמ' בתפלין ולא בציצית אפי' בכתיבה של תפלין ועשיה של תפלין ועשיה של ציצית שהיא ככתיבת תפלין וגבי נרתק ותיק ורצועות שהם משמשי' קי"לן כרבא וכרבנן דמתני' דאומר לאומן דסברי דהזמנה במשמשין לאו מלתא היא ולא בעי' להו לשמן ודלא כרשב"ג ואביי דסברי דאפילו בהכי בעינן לשמ' והזמנה מלתא היא וה"ז מבואר יפה מפי מורי הרב נר"ו. וכבר הארכתי בזה במסכת גטין בס"ד.
והא דאמרי' עשאה מן הקוצין ומן הגרדין כו': פי' קוצין חוטין הניתקי' מן הבגד כשמעבירין עליו קוצין לתקנו ואם היו במקום הציצית ועשאה מהם הו"ל תעשה ולא מן העשוי ומן הגרדין פרש"י שעשאה מחוטין שאדם מוציא מחתיכה של בגד שקורין פיליר"א ומן הנימין אותן חוטין שנשארים בסוף האריגה וקוצצין אותם והם פסולין מפני שהחוטין חתוכין כבר ולא נחתכו לשם ציצית וליתיה להאי פירושא דהא רב לא בעי לשמה גבי ציצית ואפילו בעשי' כדכתיב לעיל והנכון דגרדין הן חוטין שנשארים בתפירת הבגד ונימין אותן החוטין שנשארים בסוף האריגה שלא נחתכו ופוסל רב משום תעשה וכו' אבל אם חתכן ועשה מהן ציצית היינו מן הסיסין דרב מכשר דלא בעי' לשמן ושמואל פוסל דבעי טויה לשמן וקי"ל כשמואל.
הא דאמרי' ההוא מיבעי ליה למעוטי סוכה גזולה: תמי' מלתא הא ל"ל קרא ת"ל דה"ל מצוה הבאה בעבירה כדאמרי' בקרבן ובלולב. תירצו בתוספו' דל"ל מצוה כו' אלא בדבר הבא לרצו' כקרבן ולולב אבל לא בשאר מצות וליתא כדמוכח בירושלמי בפסחים גבי מצה גזולה והתם נמי מוכח קצת דמצוה הבאה בעבירה איסור תורה הות. וי"ל דאנן השתא לשמואל קיימי' דלית ליה מצוה הבאה בעבירה ומש"ה אצטריך ליה קרא למעוטי גזולה א"נ דאפילו לכ"ע נמי אצטריכ' ומשום דבלולב אסר רחמ' גזול ושאול וחזי' גבי סוכה דשרא רחמנ' מדכתיב כל האזרח בישראל כו' מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה א' כדאיתא לקמן הוה ס"ד דה"ה דשרא גזולה ולא חש משום מצוה הבאה בעבירה כיון שאינה באה לרצו' קמ"ל לך שלך למעוטי גזולה דאפילו בדבר שאינו בא לרצו' איכא משום מצוה הבאה בעבירה והאי סוכה גזולה דפסלי הכא לא ידעי' מאי נינהו דאי בשהוציא חבירו מסכתו הא קי"ל דקרקע אינו נגזלת וה"ל סוכה שאולה כדאיתא בפרק לולב הגזול ולית בה מצוה הבאה בעבירה כיון דברשותיה דמריה איתא ואם בשגזל עצים וסכך בהן הא קי"ל התם נמי דכשרה כדאמרי' בגמרין. והנכון דהיכא דגזל עצים וסכך בהן מדאורייתא סוכה גזולה ולא קני ליה דליכא יאוש ושינוי רשות מיהו מדרבנן קני ליה מתקנת מריש שתקנו שיתן דמי עצים מפני השבים כדאיתא בפ' ג' הלכך סוכה כשרה היא מדרבנן דהפקר ב"ד הפקר ומיהו משכחת לה סוכה גזולה כגון העשויה בראש הספינה או בראש העגלה שהיא מטולטלת וכיוצא בה שהם נגזלות וכדפרש"י ז"ל נמצאו ג' דינין בדבר דסוכה העשויה בקרקע אינה גזולה אפי' מדאורייתא וגזל עצים וסכך בהן אינן פסול' מדבריהם ומטולטל' פסולה לגמרי וזה ברור.
מתני' העושה סוכתו תחת האילן: ומייתי לה לקמן מדכתיב בסוכות תשבו ולא בסוכ' שתחת האילן ושמעי' מינ' דמתני' במסוככ' כהלכת' שצלתה מרוב' מחמת' בלא סייע האילן ולישנא דמתני' דייק הכי דקתני הנעושה סוכתו דמשמע סוכה כשרה כראוי.
גמרא אמר רבא ל"ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו לאו חשוב אילן ולא הויא סוכה שתחת האילן וכשרה כיון שמסוככת כהלכתא דבהכי קיימא מתני' כדאמרן. ורבא אמתני' קאי ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר פי' נהי דודאי ליכא משום סוכה שתחת האילן כדקאמר' מ"מ הא איכא פיסולא אחריתי שהאילן שהוא מחובר ופסול לסכך קא מסכך על הסוכה ומסייע בצלת' וקמצטרף סכך פסול בהדי כשר וקשיא לרבנן ז"ל הכא מאי צירוף סכך פסול וכשר איכא דהא ליכא למימר הכי אלא בשצל הסוכה בא ע"י צירוף סכך כשר וסכך פסול דהא כל כמה דצלתה מרוב' מחמת' אתכשר' לה ותו לא איכפת לן באידך צל דמעיקר' וכמאן דליכא חמה כלל דמי כל היכא דליכא אויר שהוא פוסל ובעל המאור כתב דכל שקדמה הסוכה לאילן תו לא אמרינן בה דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ולא מיפסלא עד שיהא האילן צלתו מרובה מחמתו דהשתא ודאי מפסלא משום סוכה שתחת האילן אף ע"פ שקדמה הסוכה לאילן דגזרת הכתוב היא אבל מתני' בשקדם האילן לסוכה ובתחל' עשייתה אין מסככין אות' ביחד אלא שנותנין מקצ' הסכך וחמתו מרוב' מצלת' וע"י האילן נעשי' צלת' מרוב' מחמתה ועל אותה שעה אמרו דקמצטרף מתחלת עשייתה סכך פסול בהדי סכך כשר ואף ע"פ שריב' בה אחר כך סכך כשר אינו מועיל לה שהפסול הקודם הוא המסכך ועושה צל ואידך כמאן דליתיה דמי ופירוש נכון הוא אלא דכיון דאקשו ליה סתמא משמע בכל אנפא ואפילו בשצל הסכך הוא קודם להיות צלתה מרובה מחמתה קודם לאילן והנכון דאפילו בשקדמה הסוכה מקשינן לפי שכיון שצל האילן שהוא פסול עומד למעל' הרי מבטל צל הסכך כשר שלמטה ממנו שהצל מן העליון הוא חשוב אף ע"פ שהוא מאוחר ורואין התחתון שתחתיו כאלו אינו כלל ונמצא שמצטרף סכך כשר שעל הסוכה עם סכך הפסול שהוא תחת האילן ובשניהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה שרואין כל מה שתחת האילן כאלו ניטל לגמרי ונתנו תחתיו סכך פסול והיא פסולה עד שיהא צל האילן מועט כ"כ דבלאו סכך שתחתיו איכא הכשר סוכה שצלתו מרובה מחמתו וכן פי' הראב"ד ורבינו הגדול ופרקי' אמר ר"פ בשחבטן פירשו הגאונים ז"ל מלשון כי תחבוט זיתך שחבטן לגמרי עד שנשרו רוב העלין ואין צלו חשוב כלום והיינו דפרכי' אי בשחבטן מאי למימרא דהא ליכא סכך פסול כלל ומאי אשמועי' רבא. ופרישנ' דאשמועי' דלא גזרי' חבטן אטו לא חבטן ואפילו לכתחלה כדמפרש ואזיל ועיקר הדין אמת אבל אין הפ' מחוור דאכתי מאי קמ"ל פשיטא דלא גזרינן חבטן שאין כאן אילן כלל אלא חתיכ' עץ אטו לא חבטן דאיכא צל אילן והנכון כפירש"י ז"ל שהוא מלשון חבוט כלומר שהשפיל לענפי אילן וערבן עם סכך הכשר שאין הסכך הפסול מבטל כלום מן הכשר ולפי' כשרה ובלבד שירבה סכך הכשר על הפסול וכדתנן ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ואוקימנא בשחבטן דרובא דכשרות וחבטה דפסולו' בעיא ותירץ כיון דהכשר' משו' חבט' היא היכי סתי' לן תנא דקתני ואם היה הסכוך הרבה ולא קתני וחבטן בשלמא דרבא לא קשיא דאיהו אמתני' קאי ולא אתא אלא למימר דאפי' לכתחלה שרי אבל תנא דמתני' קשיא היכא נקוט לה סתמא וי"ל דתנא מתני' סמיך למסתמה משום דפשיטה מלתא דלא אפשר לאכשורי בלאו הכי משום צד כדפריך לפי דידן ויהב רמיזא למלתא מדלא קתני ואם היה הסכך הרבה משמע שהכל מעורב והרוב רבה על המיעוט ומבטל' כנ"ל וק"ל מ"ש הכא דבעינן רובא ולא סגי לן בפלגא ופלגא. ואלו לקמן תנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן מסכך כשר כשרה ומה התם דכל חד וחד קאי באנפי נפשיה כשרה כשהסכך הכשר כשיעור הפסול הכא שהן מעורבין ביחד לא כ"ש וא"ל דבשלמ' התם דקאי כל חד וחד באפי נפשי' מכיון שהסוכה בכללה צלתה מרובה מחמת' ואין בשום מקום מן הסוכה שלא יהא צל הסכך הכשר מצל על האדם כשיעור הסכך הפסול ולעולם עומד תחת סכך כשר על חציו בהכי סגי דלא אמר ר"ח דליעבד צלתה מרובה מחמתה מסכך כשר אלא שתהא צלתה מרובה מחמתה כשר ולא יהא בה אויר בסכך ולא יסכך ברוב סכך פסול אלא שבכל מקום יהא מקצת הצל מסכך כשר אבל כשסכך הכשר והפסול מעורבין ונתונין בגג הסוכה בערבוביא אם הם שוין בשיעורין אפשר שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל צל שעל האדם או רובו מסכך הפסול ולפיכך צריך רוב כדי שיהא סכך כשר רבה על הפסול ומבטלה כאיסור המתבטל ברוב ואף ע"ג דבאיסור שאפשר להתברר אינו מתבטל מכיון דמדינא כי מצמצמינן ליה לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד מכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל ברוב לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו דהא באילן שתמתו מרובה מצלתו איירינן נמצא ג' דינים בדין סכך כשר ופסול האחד כשהאילן עומד על הסוכה שאפילו קדמה הסוכה ואין האילן צלתו מרובה מחמתו והסוכה צלתה מרובה מחמתה רואין כל מה שתחת האילן כאלו הוא מסכך פסול ואינה נכשרת אלא כשצל האילן מועט כל כך שאע"פ שניטל מה שתחתיו תהיה הסוכה כהלכתה צלתה מרובה מחמת' ואין במקום אחד כשיעור פסול וזה שאמרו הא קא מצטרף סכך כשר בהדי סכך פסול. והב' כשחבטן ועירבן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה. הג' כשנתן סכך כשר בפני עצמו וסכך פסול בפני עצמו זה כנגד זה שאם הם שוין ואין במקום אחד שיעור סכך הפסול כשרה וזו היא ששנינו המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה ולפי' העושה סוכתו בחצר שיש בה אילנו' צריך ליזהר מאד שלא יהא האילן מסכך על הסוכה כלל שמא יארע פסול בדברים אלו ואין לו תקנה עד שיחבוט וישיר העלין לגמרי בענין שלא יהא צלו חשוב כלל והרי זה מבואר ונכון בשם רבינו הגדול מפי תלמודו מורי הרב נר"ו.
הא דתנן הדלה עליה את הגפן כו': בדוכתה נפרש לה בס"ד.
מתני' סוכה ע"ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה: פי' וה"ה דמשכחת שתיהן כשרות או פסולות או עליונה פסולה ותחתונה כשרה כדאיתא בגמרא אלא לאשמועי' פסולה דתחתונה משום סוכה שתחת סוכה לא משכחת לה לעולם פיסולא דידה אלא כשהיא סוכה מעצמה שצלתה מרובה מחמתה והעליונה ג"כ צלתה מרובה מחמתה דהשתא איכא שם סוכה עליהם ומיקרי סוכה תחת סוכה וה"ה שצריכה חלל כדי שתקרא סוכה כדאי' בגמרא והשתא דהויא הכי אע"פ דפסולה מצד אחר סוכה שתחת סוכה היא כדאיתא בגמרא.
גמרא א"ר ירמיה פעמים ששתיהם כשרו' וכו' גרש"י תחתונה כשרה כו' ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימו תרווייהו בתוך כו': פי' דהשתא לא פסלה עליונה לתחתונה דכיון דעליונה חמת' מרובה מצלתה לא מיקריא סוכה ולא חשיבא סוכה שתחת סוכה ולא בטיל נמי סכך עליון לסכך תחתון דכיון דקיימא עליונה בתוך עשרים דתחתונה וסכך כשרה לה ולא עוד אלא דאפי' היכא דתחתונה חמתה מרובה מצלתה באנפי נפשה ובצירוף סכך עליון היא צלתה מרובה מחמתה כשרה מיהו אוקים עליונה למעלה מכ' דתחתונה דלא חזי' לה לסכך לא מבעיא דלא מצטרף לה להשלים אלא מיפסל נמי פסלה עליונה כל סכך התחתונה שהתחתונה דומיא דסוכה שתחת האילן דאף ע"ג שהאילן חמתו מרובה מצלתו והסוכה צלתה מרובה מחמת' אמרי' מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואמרי' לקמן פשיטא ופרקי' דתחתונה כשרה ועליונה פסול' אצטריכא ליה מהו דתימא נגזו' דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלו' דאף על גב דתרווייהו סכך כשר נינהו כיון דתרווייהו בתוך עשרים נגזור וניפסלינהו דלמא הויא עליונה למעלה מעשרים דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל דלא גזרי' ול"נ דאכתי פשיטא דלא גזרי' כשהיא למטה מעשרים אטו למעלה מכ' דאי גזרי' הכי אין לך סוכה כשרה בעולם. והנכון כגירסת הספרים שלנו וכן היא בספרי הגאונים ז"ל כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימא עליונה למעלה מעשרים פי' דאף ע"ג דקיימא עליונה למעלה מעשרים דתחתונה לא מיבטיל תחתונה משום סכך עליונה והיינו דאמרי' דהא אצטריכא ליה למיתני מהו דתימא הא קא מצטרף סכך פסול וסכך כשר דומיא דסוכה שתחת האילן שמתבטל כל מה שתחת האילן קמ"ל דלא אמרי' הכי אלא גבי אילן שהיא סכך פסול מעצמו לפי שהוא מחובר אבל פסול סוכה עליונה שהיא למעלה מכ' שאין פסול עצמו אלא מחמת גובה אינו כדאי לבטל סכך כשר שתחתיו וכיון שחמתה מרובה מצלתה הרי התחתונה כשרה כשהיא צלתה מרובה מחמתה דלא הויא סוכה שתחת סוכה דעליונה לאו סוכה היא ולא מבטל לסכך דתחתונה מטעמא דאמרן. והשתא להאי שיטתא כי אמרי' תחתונה צלתה מרובה מחמתה היינו בלא סיוע סכך עליון ומסתמא לא פסול מצטרף לה כיון שהיא למעלה מכ' וכן בתוס' בשם ר"ת וי"א דאפילו היכא דקיימו תרווייהו בתוך כ' בעינן שתהא תחתונה צלתה מרובה מחמתה מנפשה בלא סיוע עליונה שלא יהא הצל מב' סוכות שאין אני קורא בה בסכת שמשמעה אחת ומ"ש נראה נכון.
כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה: פירוש כמה יהא חלל עליונה שתהא נפסלת תחתונה מחמתה משום סוכה שתחת סוכה אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח כלומר דמקרי אהל הכא נמי אף ע"ג דלא מיקרייא סוכה לאכשורי נפשה מקרייה אהל למיפסלה לתחתונה משום סוכה שתחת סוכה.
רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ד' טפחים שלא מצינו מקום חשוב בפחות מד': פי' ואהל טומאה אפי' אהל עראי לא חשיב אלא גזירת הכתוב הוא והכא אהל דחשוב קצת בעי' ושמואל אמר עשרה דבעי' דתהוי ראויה למיקרי סוכה ואין סוכה כשאין בחללה עשרה והיינו דקאמר כהכשרה כך פסולה בי' דפסיל לתחתונה בי' ואע"ג דכשהיא גבוה למעלה מעשרים דלא הויא כשר' פסלה לתחתונ' שאני התם שפסולה מחמת גובה דהויא דירת קבע והיא הנותנת שתהא קרויה סוכה גמורה ותהיה התחתונה סוכה שתחת סוכה אבל כשהיא פחותה מעשרה לא שמה סוכה אף ע"ג דחשיבא בעלמ' אהל כדאמרינן לקמן גבי קינופו' ואותבי' עליה דשמואל מדתנן ר"י אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה דקס"ד דה"ק שאם אין העליונה גבוה עשרה דלא חזיא לדירה התחתונה כשרה מכלל דת"ק סבר אע"ג דלא גבוה עשרה התחתונה פסולה והויא דשמואל כר"י דלא כת"ק ואמרי' כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתו' של העליונה התחתונה כשרה והא ודאי הא דרב דימי לפרוקי האי דפרכי' לשמואל היא דכיון דאותבינן לשמואל ממתניתין דלא סגיא לפרוק' צריכה או לאסוקי בקושיא או בתיובתא א"ו כדאמרן דרב דימי אתא לפרושי מתני' אליבא דשמואל דלכ"ע מתני' בעליונה גבוה י' איירינן והא דקאמר ר"י אם אין דיורין בעליונה דמשמע ודאי דלא חזיא לדירה כדאמרי' לאו למימרא דלא חזיא לדירה מחמת שאינה גבוהה עשרה אלא דלא חזיא לדירה מחמת שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות. ופרכינן מכלל דת"ק אע"פ שאינה יכולה לקבל כרים וכסתו' אלמא לא בעי שתהא ראוי' לדירה כלל ומינה נמי דלא בעי שתהא גבוה עשרה דלמה לה חלל עשרה כיון דלא חזיא לדירת עראי ומה מהני לה חלל עשרה אלא ודאי דאפילו להאי פירושא ת"ק דלא כשמואל ומהדרינן דאיכא בין ת"ק ור"י מיכולה לקבל כרים וכסתו' ע"י הדחק דרבנן סברי דבהכי סגי לה ור"י סבר דלא חשיבה עליונה סוכה להכשרה ולא לפסול חברתה עד שתהא ראויה לקבל כרים וכסתו' שלא ע"י הדחק ור"י לטעמיה דסבר סוכה דירת קבע בעי' ורבנן לטעמייהו דסברי דירת עראי בעי' וזהו מ"ש רבינו אלפסי ז"ל כדפסק בשמעתא קמייתא דפרקין הלכה כרבא. ועוד דסוגין בענין סוכה ע"ג סוכה כותיה דרבא שייכא כלומר דכיון דחזי' לר"י ורבנן דפליגי בסוכה ע"ג סוכה ופליגי בסוכה דירת קבע או דירת ארעי משמע דמתני' קמייתא נמי בהא פליגי ואזיל כל חד מינייהו לטעמיה ואף ע"ג דבר מהא מתני' אשכחן להו דפליגי שר"י מתיר לישן תחת המטה בסוכה וחכמים אוסרין ורבי יהודה מחייב סוכה במזוזה וחכמים פוטרין וטעמא דרבנן משום דסוכה דירת עראי וטעמא דר"י משום דסוכה דירת קבע ואין משנתנו של סוכה ע"ג סוכה ראיה יותר מאלו לפרש שזהו מחלקותם בסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה כונת רבינו ז"ל להביא כל מקומות שנחלקו בזה ר"י ורבנן להיות בזה קצת סיוע לדברי רבא שילמוד סתום מן המפורש דפלוגתייהו בהא נמי בהכי הוא. ולענין פסק הלכה נראין הדברים דהלכתא כשמואל דהא רב דימי משמיה דבני מערבא טורח לפרושי מתני' לפרוקי תיובתיה דמותבינן ליה ולא עוד אלא דאפילו לא אתא רב דימי לפריקי מלתא דשמואל אלא מימרא באנפי נפשה כדסברי מקצת רבנן ז"ל מכיון דאמר דבעי רבנן שתהא יכולה לקבל כרים וכסתו' ע"י הדחק דחזיא לדירת עראי מכלל דבעי גבוה י' דאי לא היאך תהא יכולה לקבל כרים וכסתות ותהא ראויה לדירה כלל אלא ודאי כדאמרן ויש בזה שגג' גדול' בדברי הרב בעל המאור דארכבה אתרי ריכשי דפסק כרבה בר בר חנא ורב חסדא דאמרי ארבעה ופסק כרב דימי שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות ותהא ראויה לדירה. וזה א"א בשום צד שתהא גבוה ד' טפחים ותקבל כרים וכסתות ומה שהביא ראיה לדבריו מדקי"ל לקמן בענין נויי סוכה המופלגין ממנה ד' אמות שהיא פסולה כרב חסדא ורבה בר רב הונא ותרווייהו חד טעמא נינהו הא ליתא דמה ענין זו אצל זו דאלו התם מכיון דמופלגין מן הסכך ד' חשיבי באנפי נפשייהו ולא בטילי מכיון דמופלגי לגבי סכך ולא חשיבי נויין דיד' וממעטי אויר' ופסלו לי' לסככ' משום סכך פסול אבל הכא למיפסל' לתחתונ' משום סוכה שתחת סוכה דלמא בטפח סגי לה לעליונה כאהל טומאה כדברי רב הונא או י' טפחים בעינן כהכשרא כדברי שמואל הלכך ההוא לחוד והא דהכא לחוד ובההיא דהתם קי"ל כותייהו משום דר"נ דפליג עלייהו יחידאה הוא ובהא דהכא קי"ל כשמואל מטעמא דאמרן.
מתני' פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסול': דעת רבי' ז"ל בסוכה שהיא מסוככ' כהלכת' שוב אינה נפסלת אפילו משום סוכה שתחת האילן ומוכח לה מהא דתנן בסמוך הדלה עליה את הגפן וכו' כדבעי' לפרושי בדוכתה וכי קתני לעיל העושה סוכתו תחת האילן פסולה בשקדם האילן לסוכה ובזה הפריז רבינו ז"ל על מדתו ממדת רבינו זרחיה ז"ל דלדידיה נהי דסוכה כשרה לא מיפסלא בתר הכי משום צירוף אילן שחמתו מרובה מצלתו אי הוי צלתו מרובה מחמתו פסיל לה ואף ע"פ שקדמה לו אבל לרבינו ז"ל אפילו אילן שצלתו מרובה מחמתו לא פסיל לה משום סוכה שתחת האילן נמי וקשיא עליה הא דתנן הכא שאם פי' עליה סדין מפני החמה אף ע"ג דבלאו הכי הויא צלתה מרובה מחמתה וקדמה לסדין פסולה דאתי סדין שהוא סכך פסול ומבטל לסכך כשר וליכא למימר דמתני' בשחמתה מרובה מצלתה איירי דאם כן מאי קמ"ל פשיטא ותו דדומיא דפירש ע"ג הקינוף קתני דמיירי בשצלתה מרובה מחמתה ורבינו ז"ל מפרש פירש עליה סדין מפני החמה כדי שתהא נכשרת ע"י הסדין כי בתחלה היתה צלתה מרובה מחמתה ואם תגיענ' החמה תתייבש ותהא חמתה מרובה מצלתה ונמצא קיומה והכשרה ע"י הסדין שאינו מניחה להתייבש וכן תחתיה מפני הנשר היינו שלא יפלו העלין ותהא חמתה מרובה מצלתה ול"נ האי שיטתא דיל' לאו ראיה היא כדבעיא למימר קמן דמתני' דהכא כפשט' כדפרש"י שהיתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה ופי' עליה סדין כדי שלא תכנס בה חמה כלל פסולה משום סוכה שתחת האילן ואע"ג דבלא סיוע סדין הויא לעולם צלתה מרובה מחמתה דומיא דפירש ע"ג הקינוף דקתני בהד' שצל הסדין מבטל סכך הסוכה.
אבל: פירש הוא ע"ג נקליטי המטה אוקימנא בדלא גבוהה עשרה דלא חשיבי כלל אבל קינוף דקביע חשיב אהל עראי מיהת ואתי אהל עראי דקינוף ומבטל אהל עראי דסוכה.
גמ' אמר ר"ח ל"ש אלא מפני הנשר אבל לנאות' כשרה: שפיר אתיא לפי' ר"ת ז"ל דלנאות' לא מסייע בקיום הצל כשרה ולפירושא דידן נמי אתיא שפיר דכל לנאותה אינו חוצץ ובטיל גביה וכמאן דליתי' דמי ולא אתי שפיר לפירוש' דר"ת הא דאמרי' מהו דתימא ה"ה דלנאות' פסול' והא דקתני מפני הנשר אורחא דמלתא קתני דהא לאו אורחא דמלתא הוא שיהו עלי' נושרין עד שחשו' חמתה מרובה מצלת' אבל לדידן שפיר אתי' דאורחא דמלתא דנתרי עלין דידה קצת על השלחן ועל ראשי בני אדם ומצערי להו והיכא דהוה שלא לצורך הסוכה ושלא לנאותה אלא לצורך הבגד איכא פלוגתא ביני רבוותא ז"ל איכא מאן דאמר פסולה דלא מכשרינן אלא לנאותה דוקא דאגב דהוי ליה לנוי הוי ליה טפלים ובטילי גביה אבל לצורך הבגד לא בטילי ופסלי לה לסוכה וקשיא עליה הא דאמרינן בסמוך בעובדא דמינמין רעיא עבדיה דרב אשי דאשתמיטא ליה כותנתיה במיא ושטחא אמטללתא א"ל רב אשי שקליה דלא לימרון קא מסכך בדבר המקבל טומאה וא"ל והא חזי ליה דרטיבא א"ל לכי יבשה קאמינא דאלמא כל היכא דרטיבא ומחזיא מלתא דלצורך הבגד הוא שרי ולא צריך למשקלה מהתם אלא לכי יבשה מפני מראית העין שהם סבורין שנתנוה שם לצורך הסוכה. ותירצו דודאי כל זמן שמשתמשין תחתיה אע"ג דרטיבא נמי אסור למשטח' עלה אפילו לצורך הבגד והמשתמש תחתיה לא יצא י"ח ומאי דשרי רב אשי ברטיבא היינו שלא בשעת אכילה ושתיה שאין משתמשין שם ואמר דלשקלה לכי יבשה דלא לימרו דשביק לה התם אף בשעת אכילה ושתיה אבל כי רטיבא לא אתו למימר הכי שאין דרך להשתמש שם ומפני שמינטפין עליו מן הבגד ונראין דברים כדברי האומרים דכל שלצורך הבגד מותר והא דקתני לנאותה לרבותא הוא דאע"ג דאית בה צורך סוכה לנאותה מיהת כשרה דבטלי גבה וכ"ש לצורך הבגד דלא חשיב מידי וכמאן דליתיה דמי והשתא אתי שפיר כפשטה עובדא דמינמין עבדא דרב אשי והא דאמרינן מהו דתימא הא דקתני מפני הנשר אורחא דמלתא קתני ולא אמרינן דקתני ליה לאפוקי מחמת הבגד דשרי מסתברא לי משום דפשיטא ליה דכל מחמת הבגד עראי הוא ולא מבטל סככה וכשרה ולא אצטריך ליה לתנא למעוטי ובירושלמי אמרו אבל כל שלא מפני הנשר כשרה וזה סיוע לדברינו ולמעשה ראוי להחמיר ומאי דקאמר ליה דלא לימרו סכך בדבר המקבל טומאה א"ש לפירושא דילן דפרישנא במתניתין דכל כמה דלא חזו דלצורך הבגד הוא סוכה פסולה היא ואפילו צלתה מרובה מחמתה אבל לפירוש ר"ת ז"ל כיון דהא אפשר בצלתה מרובה מחמתה אפילו שלא לפרוש עליה סדין אמאי לא תלו פסולה דעבדא דרב אשי להיות סבורין שמונחת שם מפני החמה שלא תהא חמתו מרובה מצלתה בלא סדין.
לימא מסייע ליה סככה כהלכתא כו' דלמא מן הצד.
אתמר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה: פירוש בשאין בחללה אלא עשרה ואפילו צלתן מרובה מחמתן דבטילי גבה כיון דהוו נויין דידה ומן הצד ממעט דהשתא ודאי ממעטי תשמישתה ומשוו לה דירת עראי.
אתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ד' ר"נ אמר כשרה דאכתי בטילי גבה ורב חסדא ורב הונא אמרי פסולה דכיון דמופלגין ממנה כל כך לא חשיבי ליה נויין ונראין דברים אפילו בשחמתן מרובה מצלתן מדנקטי לה סתמא אבל מורי נר"ו מפרש בשצלתן מרובה מחמתן והלכתא כרב חסדא ורבה בר הונא דרבים נינהו ור"נ יחידאה.
רב חסדא ורבה בר ר"ה אקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ד': פירוש ואע"ג דאכתי לא ידע ר"נ דהדרו משמעתייהו או דהוו שלוחי מצוה אגנינהו לפום דעתיה ולא חש דהוי חתיכא דאיסורא לדידיה ויתבי בסוכה פסולה ומברכי התם שלא כראוי והוה כנותן מכשול לפני פקח יש אומר דמהא שמעינן שהמאכיל לחברו מה שהוא מותר לו לפי דעתו ומאכילו אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול ואע"פ שיודע בחברו שהוא אסור לו לפי דעתו וחברו בעל הוראה שהמאכיל היה ג"כ ראוי להוראה וסומך על דעתו להאכיל לעצמו ולאחרים לפי דעתו. ונ"ל דהכא דוקא מפני שהאיסור ניכר לחברו ואי לא ס"ל לא ליכול הא בשאינו ניכר לחבירו לא ואמרינן התם חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא דליסופו ליה מידי דלא ס"ל בפרק כל הבשר וכן הור' לי מורי הרב נר"ו מיהו הכא דאיפסיקא הלכתא דלא כותיה בין לנפשיה בין לאחרים אסור וכדמוכח ממאי דכתיבנא בפ"ק דע"ז ובפ"ק דיבמות.
אמרו אנן שלוחי מצוה ופטורי: פי' בשאי אפשר לקיים את שתיהן שאם היו מחזירין אחר סוכה כשרה היו טרודין הרבה ובטילין ממצות אבל אם אפשר להם לקיים שניהם אינם פטורים מדין העוסק במצוה פטור מן המצות וההיא דאמרינן העוסק בתורה פטור מן התפילין לאו מהאי טעמא הוא דהא אפשר לקיים שתיהם אלא טעמא משום דמחשבתו טרודה בתלמודו ואיכא היסח הדעת ותפילין צריך שלא יסיח דעתו מהם ק"ו מציץ כדאיתא בפרק יציאות השבת כצ"ל.
אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בסוכה שיש לה גג והוא שאינה גבוה עשרה: פירוש דס"ל דכיון דאינה קבועה כל זמן שאינה גבוהה עשרה אפילו אהל עראי לא חשיב ומותר לישן תחתיה אפילו לרבנן ובאידך לישנא אמרינן מותר לישן בכיל' בסוכה כל זמן שאין לה גג ואע"פ שאינה גבוהה י' ויש שסוברין דפליג אלישנא קמא ואם יש לה גג אע"פ שאינה גבוהה י' אין ישנין בה וליתא דהא נקליטין דקביעי טפי ושרו בשאינן גבוהין י' כל היכא שיש לה גג דהיינו קולא דאית להו מקינופות דפסילי בחדא מנייהו או בגובה עשרה או בגג ותו דהא ר' תחליפא בר אבימי אמר בישן תחת הכילה ערום שאם אינה גבוהה י' לא חשיבה אהל כלל. והנכון דהאי לישנא בתרא לא פליג אלישנא קמא כלל והיינו דלא אמרינן בגמרא איכא דאמרי ואמרינן לישנא אחרינא אמרי לה לעולם ישנין תחת הכילה עד דאיכא תרתי לגריעותה גג וגובה עשרה דבלא"ה לא חשיבי אהל כלל ונקליטין דקביעי טפי מיניה סלקי חד דרגא דמפסלי בגובה י' אע"ג דלית להו גג אבל בלא גובה עשרה אעפ"י שיש לה גג לא הוה קביעותא וקינופות דקביעי טפי סלקי דרגא אחריתי דפסל בחדא מינייהו או בגג לחוד או בגובה י' לחוד והכי רהטא שמעתא דוק ותשכח ואע"ג דאמרינן דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו בנקליטין דקביעי קביעותא עביד להו אהל והא דאמרינן בעובדא דרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה וא"ל כמאן כרבי אליעזר ורב יוסף מודה ליה ולא קיים דבריו אפילו לרבנן למימרא דכילה לית לה קביעותא ואפילו לרבנן שריא דלא חשיבא אהל כלל ואפ"ה מכשרי בסוכה העשויה כמין צריף משום דקביעא וכיון דגבוה עשרה חשיבא אהל ארעי דומיא דנקליטין י"ל דההיא פליגא אהאי סוגיא וסברי דקביעותא לא עבדי אהלא ושיפועי אהלים אע"ג דקביעי לאו אהלא הוא ועל זה סמך דבריו רבינו אלפסי ז"ל שהביא משנתינו כפשטה ולא פי' דין הקביעות שפירשו בסוגיא הזאת ומשמע ליה דג' דעות הם דאביי בפרקין לעיל סבר דשפועי אהלים אע"ג דלא קביעי אהל עראי נינהו ובסוגיא דהכא מפלגינן בין קביעי להיכא דלא קביעי ובאידך סוגייא לא מפלגי בינייהו ואמרי' אפי' קביע לא חשיבי אהל כלל וההיא סוגיא עיקר והנכון דהאי סוגיא וסוגיא דפרק לקמן לא פליגי כלל והא דלא אהדר ליה ר"י דמאי דעבד אפילו כרבנן דמכשרי בסוכה כמין צריף הוא דצריף אהל משום דקביעי בנקליטין אבל לא כילה משום דקושטא בעי למימר ליה דקים ליה דסוגיין דהכא כר"א הוא דהלכתא כותיה ודלא כרבנן ואע"ג דכילה לא הוי אהל בשום דבר בנקליטין דקביעי חששו למהוי אהל לחומרא מיהו לא חשיבי למהוי סוכה אפילו דירת עראי דלמא האי קביעותא לא משוי לה סוכה להיות דירת עראי כלל וראוי לסוכה ולפיכך פוסלין בסוכה העשויה כמין צריף דלא הויא אהל עראי ואפשר שרבינו אלפסי ז"ל שלא פי' כלום בנקליטין והביא משנתינו כפשטה מפני שסתם נקליטין אינן גבוהין עשרה ולפי' כשרים ובקינופות פסולה אע"ג דלא גבהי עשרה כדאמרן כנ"ל לפי שיטתו של מורי נר"ו שלמדתי לפניו.
מיתבי הישן בכילה ערום לא יוציא ראשו כו': התם דגבוה י' פי' דהשתא חשיבא אהל כיון שיש לה גג וגבוה עשרה והוי כיושב בבית ערום אבל בדלא גבוה עשרה לא הוי אהל אלא מלבוש והאי מתניתין דאמרה מוציא ראשו חוץ לכילה משמע דס"ל דלבו רואה את הערוה מותר ופלוגתא היא בפרק מי שמתו.
איכא נוסחי דגרסי ובית אע"פ שאינה גבוה עשרה כיון דקביע אהל הוא והא פשיט' טובה ואינן בנוסחאות ישנות. ונראה דפירוש' דרבוותא הוא דתלו ליה בגמרא דמשום דמדמי' כילה לבית ואוקימנא בשגבוהה י' דלמא הוה ס"ד דבית נמי גבוה י' להכי פירשו לן רבוותא דבית דקביע אע"ג דלא גבוה י' חשיב אהל ואין בו תורת מלבוש לעולם.
דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילת חתנים בסוכה אע"פ שיש לה גג וגבוהה עשרה ואמרי' כמאן כר"י לימא הלכה כר"י אי אמר הלכה כר"י כו' לכאורה היה נראה מכאן דכיון דפריש תלמוד' דרשא דדריש רבה בר רב הונא בפירק' כר' יהודה דאלמא כר"י ס"ל דסבר דירת קבע בעי' ותנאי דסברי דירת קבע בעי' שיטה נינהו וי"ל דלרווחא דמלתא הוא דשני תלמודא דאפי' אמרה רבה בר רב הונא כר"י לא יכול למימרא הלכה כר"י מטעם דמפרש ואזיל אבל איהו כרבנן אמרה דאע"ג דסוכה דירת עראי הוא כילת חתנים אינה לעולם אפי' אהל ארעי משום דלא קביעא ולא מבטל לסוכה דהוי' אהל עראי מיהת ולית הלכת' כותיה אלא כשמואל דפסיל בשיש לה גג גבוה י'.
מתני' הדל' עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסו' וסיכך על גבן פסולה: מדקתני הדלה ואח"כ סכך דייק ר' יעקב דדוקא שתחלתו בפיסול דתו לא מכשרה בסכך כשר אבל תחלתה בכשרות שסכך מתחלה סוכתו בסכך כשר כראוי אע"פ שהדלה עליה אילן אח"כ כשרה ולא מיפסל' משום סוכה שתחת האילן דאי לא ליתני סיכך ואח"כ הדלה וכ"ש הדלה ואח"כ סיכך. והאי דיוקא ליתא אפי' לפום דעתיה דמרן ז"ל דהא רישא אע"פ בשאין הסכך הכשר רבה על הפסול הוא ואין צלתו מרובה מחמתו וא"כ היכי אפשר דמתכשר כשסיכך ואח"כ הדלה דהא אינה מסוככת כהלכתה ומצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ובזה אף הרב ז"ל מודה וליכא לפרושי דרישא נמי בסיכוך מרובה אלא שלא חבטן דהא ודאי מאי דחדית מתניתין בסיפא היינו רבוי הסכך דקתני בהדיא דאלו חבטן ממיל' משמע והדלה עליה אף כשחבטן נמי משמע אלא ודאי דהאי דיוקא ליתא ומתני' תרתי קתני הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת או סיכך על גבן כלומר בין שקדם הסכך כדקתני הדלה עליה את הגפן בין שקדם האילן וסיכך עליו פסולה ואפי' חבטן בדליכ' רוב' ואם היה סיכוך מרובה וחבטן כשרה בשניהם באיזה מהם שקדם וכן אם קצצן דהוו להו תלושין וצריך לנענע משום תעשה ולא מן העשוי כדאיתא בגמ'.
גמרא יתיב רב יוסף קמיה דרב הונ' וקאמר או שקצצן כשרה אמר רב וצריך לנענע: פי' שצריך שיעשה בה מעשה לאחר הכשרה דאי לא הוי' לה תעשה ולא מן העשוי דקציצתן אין זו עשיתן ולפיכך צריך לנענע אותם לשם צל דלשם חג לא בעיא וכי אמרי' תעשה ולא מן העשוי היינו בתרי אנפי חדא כגון הא שתחלתה בפסלות גמור דהוי מחובר ולא חשיב' סוכה כלל ואי קייץ להו ומתכשרי והוי' סוכה נעשית מאליה ולפיכך צריך מעשה אח"כ ואידך כגון חבילי עצים וכיוצא בהם פסולים לסכך וכגון תקרה דאסרי' לסכך בהם שמא יעשה סוכה מחבילין שהניח כבר על גגו ותקרה שהניחו בביתו וה"ל תעשה ולא מן העשוי כדאיתא לקמן וכ"ת בשלמא אנפ' קמא דהוה מעיקרא פסול איכא למימר דאי לא עביד בה מעשה אחר הכשרה ה"ל תעשה ולא מן העשוי אלא חבילי עצים ותקרה שהם כשרים לסכך מאי מעשה בעו דהא כשרים הם מתחלתם אליבא דב"ה דלא בעו סוכה לשם חג אלא לשם צל והויא לה כסוכת יוצרים החיצונה או כסוכת גנב"ך ורקב"ש דלא בעינן בהו נענוע ולא שום מעשה כלל ולא חיישינן בהו משום תעשה ולא מן העשוי ומ"ש א"ל דחבילי עצים ותקרה נמי פסולה בתחלתה במעשה הראשון משום דלא אתעבידא לצל דחבילים ניתנו על גגו לייבש ותקרה ניתנה לביתו לדירה ושתיהן פסולות משום דבעינן סוכה לשם צל ולא לשם דירה כדבעינן בסוכת גנב"ך הלכך כשמחשב עליהם לסוכה ולצל אי לא עביד בהו מעשה הו"ל סוכה מן העשוי שלא לשם צל וסוכה מכבר והתורה אמרה תעשה שיהא בה מעשה לשם צל וזה נכון ומבו' וגדולים ורבים נשתבשו בזה ולפיכך הוצרכתי לבאר כנ"ל.
תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם: פירוש תלאן לאו היינו נתינת חוטין בכנף בלבד בחוט אחד הכפוף לארבעה שנעשה אח"כ לשמנה דבהא מאי קפיד' איכא כיון דקייץ להו מקמי קשרים הא איכא עיקר מעשה דקשרים לאחר קציצה ותעשה קרינא ביה שפיר דקשרים היינו מעשה שבציצית אלא לומר שעשה הקשרים קודם שיפסוק ראשי כל החוטין ואח"כ גמר פסיקתם דהא אפשר למעבד הכי שפיר נמצא כי כשגמרו הקשרים לא היו הציציות ראוים שלא היו פסוקים ובפסיקתם הוכשרו ולא נעשה בה מעשה לאחר הקשרים וכיון דאמר רב שהם כשרים אלמא ס"ל דפסיקתן דקעביד לאכשורינהו זו היא עשייתן. והא דקתני רבי חייא הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשרים היינו שהכניס החוט כפול לד' בשתי קרנות כעין קרן אחד ואח"כ משכו מן הקרנות וכשנתרחבו בנתיים נעשו שמנה. ואוקימנא דאי קשר ואח"כ פסק שלא גמר פסיקת החוטין כלם עד שקשר פסולים דה"ל ולא מן העשוי דגמר פסיקתן לאו זהו עשייתן אבל מתני דרב חייא כשפסק כל החוטים בנתים ונעשו ח' לכאן וח' לכאן ואח"כ קשר בכשרות והא קמ"ל דאע"ג דבשעת נתינת החוטין לא היה כל כנף עומד לעצמו ובשניהם ביחד הטיל החוטים ולא קרינ' ביה ונתנו על ציצית הכנף קמשמע לן דלא בעינ' כנף מיוחד בפני עצמו בשעת פתיל וכי פסיק להו מקמי קשרים היינו כנף בשעת פתיל וקי"ל כשמואל ולוי דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ובציצית קשר ואח"כ פסק פסולים לעולם דליכא מעשה דלעביד בהו בתר הכי וה"ל מן העשוי ובסוכה דאפשר בנענוע מנענען וכשרה.
היכי דמי אלימא בשלא קצצן מאי אירי' משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל דמחוברין נינהו: לפום האי לישנ' משמע דפסול' דאיכא במחובר לאו משום תעשה ולא מן העשוי הוא ותמיה מלתא א"כ מהיכא נפיק פסוליה ומ"ט דהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואע"ג דאיכא למימר דדומי' דפסולת גורן ויקב בעי' שהוא תלוש מ"מ מ"ט פסל ר"ח למחובר טפי מתלוש דכותיה ונראה לומר דפסול מחובר היינו משום תעשה ולא מן העשוי דאלו מחובר דנפיק מגורן ויקב לא נעשה בו מעשה כלל מתחלתו לשום ענין אבל תלוש שנעשה בו מעשה אדם לשם דירה וכיוצא בו הוי ס"ד דכשר כל היכא דהוי דומי' דגורן ויקב שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואת' קרא ואסרום והיינו דפרכי' הכא מאי אירי' משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל משום מחובר דפסול טפי שהוא מן העשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש.
אמר לך כגון דשלפינהו שלופי דלא מנכר עשיה דידהו: מסתברא דהא ודאי כיון שקצצן לגמרי עד שאינם יונקים כלל ה"ל תלושין גמורין אע"פ שמחוברין קצת במקום עיקרן באילן לאו כלום היא וה"נ איכא למימר דקציצתן שהוציאתן מהכשר לפסול זו היא עשייתן מדאורייתא אליבא דרב אלא דהשתא הכי קאמרינן דאע"ג דמדאורייתא כשרה פסולה מדרבנן משום דלא מינכר' עשיה דידהו ודמיא מן העשוי וקרא דנקיט מתנית' מדרבנן וקרא אסמכת' בעלמא משום תעשה ולא מן העשוי שאמרה תורה הפריזו חכמים ואסרו אף זו משום דלא מנכר' עשיה דידהו איכא נוסחי דגרסי בסיום פירכא דפרכי' לרב מקמי האי פירוק' אמר לך רב ולטעמיך תקשי לך מתני' דתנן או שקצצן כשרה אלמא קציצתן זו היא עשייתן ולא דייק דמאי קושיא הא אוקמה שמואל דהיינו בשנענע ובנוסחי דוקאני ל"ג ליה אלא ה"ג אמר לך רב כגון דשלפינהו שלופי.
לימא כתנאי עבר ולקטן: פי' הדס שענביו מרובין מעליו אין ממעטין אותו בי"ט דקא מתקן מנא דמעיקר' פסול והשתא כשר ואם עבר ולקטן ולא נעשה בו שום מעשה אחר הכשרו פסול דברי ר"ש בן צדוק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע וכו' דכ"ע לא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן פי' בכלהו אוקימתי מוקים לה דהכי דינ' לכ"ע כשמואל משום דהלכת' כותיה דאלו רב הא אתותב וכ"ע פליגן עליה.
והכא בלולב צריך אגד קמיפלגי מר סבר צריך אגד: פי' וכיון דלא אגדי' בתר הכשר דידיה ה"ל מן העשוי ומ"ס א"צ אגד ולית ביה שום מעשה לעכב שלא יהא מן העשוי ובפלוגת' דהני תנאי דתני' לולב בין אגוד בין אינו אגוד כשר ר"י אומר אגוד כשר שאינו אגוד פסול ואסיקנ' לכ"ע אזוב של מצרי' צריך אגד דכתיב ביה ולקחתם לכם אגודת אזוב ובהא פליגי ר"י ס' ילפינן קיחה קיחה מהתם מה להלן צריך אגד אף כאן צריך אגד ורבנן סברי לא ילפינן קיחה קיחה מהתם דלא גמרי להאי ג"ש וקשיא לן דהכא משמע דאזוב צריך אגד ואם לא אגדו פסול דומיא דלולב דגמר מינה ר' יהודה הכא ואלו התם במסכת פרה תנן אזוב שיש לו ג' קלחים כאחד מפסגן ואוגדן פסגן ולא אגדן אגדן ולא פסגן לא פסגן ולא אגדן כשר אלמא אין אגד מעכב בהן תירץ מורי נר"ו דב' מיני אגד הם אגד בחוט והשני אגד ביד שיטלם כלם כאחד ויהיו בידו לאגודה וכי אמרינן התם מצוה לאגדן ואם לא אגדן כשר היינו בחוט ודאמרינן הכא דאזוב צריך אגד היינו אגד בידו ובהא הוא דקאמר ר"י דלולב שאינו אגוד שלא נטל כל שלשת המינין באגודה אחת בידו אלא בזה אחר זה פסול כלומר שלא יצא בו ומאי דקאמר לישנא דפסיל משום דכל אחד בפני עצמו פסול לצאת בו ואינו נכשר עד שיאגד עם חברו ביד ורבנן סברי דאפי' לא אגדם ביד אלא שנטלם בזה אחר זה כשרה וקי"ל כרבנן דלולב אין צריך אגד ואם כן שמעינן שאפי' נטלן זה אחר זה כל אחד בפני עצמו יוצא ובלבד שיהיו כולן לפניו אבל לכתחלה מצוה לאגדו ביד או בחוטין משום זה אלי ואנוהו. ומסתברא לי דמהא ליכא למשמע מינה דלעולם אימא לך דאגד דאמרי' הכא היינו דאינו אגוד בחוט ולרבי יהודה פסול דגמרינן מאזוב ולרבנן כשר אף על פי שאינו אגוד בחוט אבל אגוד ביד בעינן אפילו בדיעבד והא דמשמע במסכת פרה באזוב אין צריך אגד י"ל דלא קשיא דהכא איירינן באזוב דמצרים דבדידיה כתיב קיחה והוא צריך אגד בחוט כדכתיב אגודת אזוב ומתניתין דמסכת פרה באזוב דפרה דלא ילפי' קיחה קיחה לגבי לולב דהא באזוב דפרה לא כתיב בה אגודה ועוד דפריך כמאן אזל' הא דתניא לולב מצוה לאגדו לא אגדו כשר אי כר"י היכי קתני לא אגדו כשר דילמא שלא אגדו בחוט ש"מ דרב יהודה פוסל כשלא אגדו בחוט אע"פ שאגדו ביד והיינו דקשיא ליא מתניתא דקתני לא אגדו כשר וצ"ת.
ואי רבנן מאי מצוה: פי' דליכא למימר דמצוה לאוגדו לכתחלה מן התורה אלא דיעבד אם לא אגדו כשר דהא כל בדאורייתא לא שאני לה בין לכתחלה בין בדיעבד ופרקינן דהיינו מצוה מדרבנן משום שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות.
מתני' זה הכלל כל דבר המקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו: כך הגירס' במשניות המדוייקות וכן עיקר דהא ודאי לא מצי למתני כל דבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה מסככין בו דהא לאו בכלל' דוקא הוא דהא איכא מחובר ונסרין וחבילין שגידולן מן הארץ ואינן מקבלין טומאה ואין מסככין בהן אבל השתא הוא מתני כלל' דוקא דאע"ג דאיכא פסולי אחרינא דלא הוו מהאי אפי' הכי כלל' הכא הוא דוקא והאי דקתני זה הכלל איידי דקתני הדלה עליה את הגפן דהוי סכך פסול נקט זה הכלל מיהו אין זה דומה לזה כלל דאמרי' בעלמא דבעלמא הוי הכלל מעין הפרט ואלו הכא אין הכלל מעין פסול הפרט דקתני מעיקרא אלא דשו' בפסול' בלחוד ולא בטעמא. ויש עוד זה הכלל בענין שלישי שאין הכלל מרב' כלום על הפרט דקתני אלא דהוי סימנ' בעלמא כדאיתא במסכת מגילה.
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהם: פי' הני כשרים לסכך מדאורייתא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה אלא דרבנן פסלינהו משום גזירות אוצר דה"ל תעשה ולא מן העשוי וכבר פירשתי דמאי דאמרינן ולא מן העשוי אין פירושו ולא מן העשוי שלא לשם מצוה דהא סוכה לא בעינן לשמה ואית בה משום תעשה ולא מן העשוי והיינו מן העשוי בפסלות כגון ציצית שנעשו קשריו קודם פסיקת חוטין וסוכה שסככה במחובר וכן סוכה שנעשית מתקר' הבית או מחבלים שנתנן לגג לאוצר בפסלות היא דבעינן סוכה לשם צל ואילו תקרת הבית לשם דירה וחבלים בגג ניתנו לייבשם ולא לצל כדקתני בברייתא לקמן בהדי' מפני מה אמרה חבילי קש כו' והאי פיסולה דאורייתא ולהכי גזרו רבנן בכל חבילין וגזרו נמי בנסרים משום גזרת תקרה וכן החוטט בגדיש פיסולה דאורייתא הוא שלא נעשה סכך זה מתחלתו כשהגדישו לשם צל אלא לאסוף עמרים שלו אבל סוכת גנב"ך כשרה שנעשית לשם צל מבואר בעיני אלא שראיתי גדולים טועים בדבר זה.
ואם התירן כשרות: פירוש כולן כשרות ואפי' אותן שהניח לייבש דהא עבד בהו מעשה בכשרות לשם צל וכלן כשרות לדפנות יש שפרשו בשאינו סומך עליהם דאסור לסמוך בדבר שאין מסככין בו גזירה שמא יסכך בהם כדאי' לקמן במכלתין ואין צורך אלא מתניתין כפשטא דבזו שאיסורן מדרבנן לא גזרו סמיכה ואפי' כשפסול לסכך מן התורה לא גזור רבנן אלא בדבר שדרך בני אדם לסמוך בכותלים אע"פ שעפר פסול לסכך כדבעי' למימר קמן מפי מורי הרב נר"ו.
מה"מ אר"ש בן לקיש דאמר קרא כו': מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארן אף כל דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ תמי' מלתא דהכא משמע דבעלי חיים חשיב גדולו מן הארץ והכא נמי משמע הא דתניא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן ביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך חזר וכלל כלל פרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע ואלו בעלמא אמרינן דבעלי חיים לא הוו גדולי קרקע דאמרי' בפ"ק דקדושין גבי הענקת עבד עברי אי כתב רחמנא צאן ולא כתב גורן ה"א בעלי חיים אין גדולי קרקע לא כתב רחמנא גורן ואי כתב רחמנא גורן הוה אמינא גדולי קרקע אין בעלי חיים לא כתב רחמנא צאן. ואמרינן נמי בפרק השוכר את הפועלים מה דיש מיוחד שהוא גדולי קרקע אף כל שהוא גדולי קרקע יצא החולב והמגבן ואמרינן בברכות פרק כיצד מברכין על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמה חיה ועוף ודגים אומר שהכל. ותירוצן של דברים דגדולי קרקע נאמר על שני פנים הא' גדולי קרקע ממש שצומח ויונק מן הקרקע כגון פירות וכל דבר צומח ואין בכלל זה בעלי חיים ואינו ראוי לקרותן פרי האדמה ולפיכך אמרו עליהם שהכל והשני דבר שהוא גדל ורבה על ידי הארץ אבל אינם יונקים ממנו וזה נאמר על ב"ח ואינו ראוי ליאמר על הצומח ולפיכך כל שאמרה תורה בפרט פירות וב"ח כגון מעשר אתו מינייהו כל שני מיני גדולי קרקע אבל כל שלא כתב אלא אחד מהם לא אתי אידך מיני' והיינו הנהו דמסכתא קדושין ודבב' מציע' והא דהכא נמי אתינן למימר מעיקרא דנילף מחגיגה שהוא כל גדולי קרקע ואפי' הצומח ולהכי פרכינן ליה דלא אפשר דלא ילפי' מינה אלא בעלי חיים בלחוד והיינו דפרכינן אימ' חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי ב"ח וזה מבואר ונכון.
אלא כי אתא רבין א"ר יוחנן בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר כו': נראין דברים דבין למאי דמייתי לה מגדולי קרקע בין למאן דמייתי לה מפסולת גורן ויקב עפר פסול לסכך דהא לא הוי פסולת גורן ויקב שלא הוי אחד משני מיני גדולי קרקע שאמרנו דומיא דכמהין ופטריות ולפיכך נקט תקרה שאין עליה מעזיבה דאלו יש עליה מעזיבה סכך פסול הוא אפילו מפקפק ונוטל א' מבנתיים לא מהני ובר מפסול זה שאמרנו יש לנו פסול אחר דלא הוי צל וסכך אלא בית דירה והמסכך בו לצל בעלמא בטלה דעתו אצל כל אדם וגריעא טובא מסוכת יוצרים הפנימים והשתא דאתינן להכי הא דאמרי לקמן גבי בית שנפחת וחצר מוקפת אכסדרה דאי אשמועינן הכי ה"א ה"מ משום דסככה סכך כשר לאו למימרא שאם יש בהם מעזיבה הוו סכתן סכך כשר אלא ה"ק ה"א דמיירי בבית ואכסדרה שהם בתקרה שאין עליה מעזיבה דסכתן סכך כשר אבל יש עליהן מעזיבה דסכתן פסול לא אמרינן דופן עקומ' קמ"ל. וכן חצר שהקיפוה בדבר שאין מסככין למימרא דאפי' סכתן סכך פסול אמרי' דופן עקומה דדופן עקומה לא עבדינן ליה סכך ממש כי היכי דניבעי סכך כשר אלא כדופן חשיב ואין ישנין תחתיו לפי פירושינו הנכון וכיון שכן אתיא מתני' דבית שנפחת וחצר שהיא מוקפת אכסדרה אפי' כשיש עליהם מעזיבה כפשוטן של דברים דאפי' בהכי אמרי' דופן עקומה.
א"ר יעקב שמעת מינה דר"י תרתי: פי' דמפרשי תרתי מתני' חדא הא דאמרן בחבילי קש ואידך החוטט לעשותה סוכה אינה סוכה חדא היא משום גזירת אוצר וחדא משום תעש' ולא מן העשוי הוה משמע לכאורה דגזירת אוצר ותעשה ולא מן העשוי שני ענינים חלוקים הם ואינו כן דאיסור אוצר היינו תעשה ולא מן העשוי שהסוכה פסולה מן העשוי מתחלתו לשם אוצר ושלא לשם צל כדפרישי' לעיל והרי זה כאלו אמר חדא משום גזירת תעשה ולא מן העשוי וחדא משום תעשה לא מן העשוי ולא עבדו בה חכמים גזירה לאיסור מעשה גמור לשם צל אטו תעשה ולא מן העשוי ובחדא עבדו בה גזירה לאיסור לפיכך אסור אפי' לכתחלה לשם צל גזירה משום תעשה ולא מן העשוי לשם אוצר שהוא פסול מדין תורה לא ידענ' הי ניהו דקא' דעביד בה רבנן גזרה והי ניהו דלא עביד בה רבנן גזירה ואתא ר' ירמיה ופי' שפיר מדברי חייא בר אבא א"ר יוחנן דבחבילי עצים גזרו חכמים שלא לסכך בהן לכתחלה אפי' בכשרות לשם צל גזירה משום אוצר שפעמים מניחם שם לייבשם שהוא לשם אוצר ושלא לשם צל ונמלך עליהם לסיכוך וה"ל תעשה ולא מן העשוי ולהכי גזרו רבנן בכל חבילים אבל בחוטט בגדיש לא גזרו כלל ולא אסרו אלא בחוטט בגדיש שפסולה מן התורה אבל הרוצה לעשות סוכה לא גזרינן אטו חוטט לגמרי וקבלוה מיניה דר' ירמיה דודאי הכי משתמע מדר' חייא בר אבא אלא דר' יעקב לא שמיעא ליה מעיקרא מימרא דר"ח בר אבא ולהכי הוה מספק' ליה ואתא רב אשי ופריך לר' יוחנן גופיה מנא אתיא ליה הא דבחבילין עבוד רבנן גזירה ובחוטט בגדיש לא עבוד גזירה דהא שייך למיעבד גזירה בחוטט בגדיש כמו בחבילין ואיכא נמי לאוקולי בחבילין דלא למעבד בהו גזירה כמו בחוטט בגדיש וכיון שכן מנא ליה דאיכא בינייהו האי הפרש והיינו דקאמר רב אשי בלישנא דאתמהא אטו חבילי עצים וחבילי זרדים משום גזירת אוצר איכא למימר משום תעשה ולא מן העשוי כלו' וכי כל כך הדבר פשוט שראוי לעשות גזירה בחבילים ולא להעמידו על דינו לאסור בו תעשה ולא מן העשוי לבדו והחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא למימר משום גזירת אוצר ליכא למימר כלומר וכי כל כך הדבר פשוט שאין ראוי לגזור כלום בחוטט בגדיש אלא להעמידו על דין תור' ומהדרי' דר' יוחנן לא אמר הכי דודאי מסבר' ליכ' לאכרוחי הכי אלא מלישנא דמתני' דייק לה דגבי חוטט בגדיש תנא לישנא דפסול דאורייתא דקתני אינה סוכה כלומר אינה סוכה מן התורה והיינו כשחוטט בגדיש לגמרי ולא כשחוטט בגדיש מקצתו שכשחיטט מקצתו יש שם מתחלתו לשם צל חלל טפח במשך שבעה ולא שנינו בו פסול זה וגבי חבילי קש קתני אין מסככין דמשמע שאין עושין מהם סוכה גמורה בכשרות והיינו משום גזירת אוצר וזה מבואר מיהו אכתי אית לן למידק תנא גופי' אמאי עבד גזירה בחבילי קש טפי מבחוטט בגדיש ותו דהא משמע דר"י לא פליג בגזירת חבילי קש מדלא פליג עלה בההיא כדפליג בנסרים ומ"ש דמודה בגזירת אוצר ולית ליה גזירת תקרה אליבא דרב מיהא כדאיתא לקמן. וי"ל דטעמא דתנא דמתניתין דגזירת חבילין שכיחא שאדם עשוי לתת חבילי עצים על גגו לאוצר ושייך למעבד תקנתא וגזירה אבל חוטט בגדיש לא שכיח ולא גזרו בהו רבנן וכן לר"י גזירת תקרה לא שכיח שאין אדם עשוי לסכך בתקרה ישנה שבביתו דהא חזי דדמי לבית דירה משא"כ בחבילין דאפשר דטעי בה כיון דחזי דהוו עראי ורב אשי דאתמהו לעיל ולא אתי עלה מהאי טעמא משום דקסבר דחוטט נמי שכיח ושייך למיעבד בה בגזירה.
אמר רב יהודה אמר רב סככה בחצין זכרים אותם שנותנים בהם החצים ואין להם בית קבול ונקבות אותם שנותנים החצים בתוכם ויש להם בית קבול וקמ"ל דבית קבול העשוי למלאות שמיה קבול: פירוש אע"פ שעשוי למלאות לעולם ואינו עומד ריקן דאי לא כל בית קבול הוא עשוי למלאות לפעמים ואשמועינן דלא גזרי' זכרים אטו נקבות מהא שמעינן דפשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה אפילו מדרבנן מדשרינן לסכך בהם וכן נמי משמע בשלהי פרקין דלא אסרינן נסרים וחבילי עצים אלא משום גזירה הא מדינא מסככין בהם ושאין בו משום גזירת אוצר ותקרה מסככין בו לגמרי ואלו מקבל טומאה מדרבנן לא סגיא דלא ליפסלינהו לסיכוך מדרבנן כדגזרינן בכלהו אידך וכדאסרינן נמי באניצי פשתן כדבעי' למימר בסמוך וכ"ש באלו שמקבלין טומאה מדרבנן שהיה ראוי לאסור אלא ודאי ש"מ דאפילו מדרבנן אין מקבלין טומאה וק"ל דהא במסכת בבא בתרא אמרי' בפרק המוכר את הבית שאני פשוטי כלי עץ דטומא' דרבנן ובדוכתי אחריני משמע דפשוטי כלי עץ מקבלין טומאה מדאורייתא דאמרינן בב"ק דמפץ מטמא טומאת שרץ ונבלה וטומאת מדרס וטמא מת ומוכחין לה מקראי דהוי אב הטומאה אפילו לטומאת ז' מדאורייתא וע"כ לא איירי במפץ של כלי בודיא דאף על גב דכלי בודיא מטמא טומאת מת וטומאת מדרס כדאיתא בשלהי פרקין מכל מקום לא הוו אב הטומאה שהרי אין להם טהרה במקוה וכל שאין לו טהרה במקוה אינו עושה אב הטומאה וכיון דעל כרחין במפץ של עץ היא שיש לו טהרה במקוה כדתנן מטה מטמא' חבילה ומטהרת חבילה והיינו במקוה ובספרא מייתי לה מכל כלי עץ תתחטאו ואמרי' נמי התם מכל כלי עץ הדף והשלחן והטבלא והדולבקין ועיקרן של דברים כך הוא כמו שפירש ר"י ז"ל שכל פשוטי כלי עץ שראויין למדרס וייחדם למדרס מקבלי' כל טומאה שבעולם ואפי' להיות אב הטומאה והיינו ההיא דב"ק ואמרי' בפרק אלו מומין התם דחזו למדרסות והיינו דאמרי' כל המטמא מדרס מטמא טמא מת אבל כל היכא דלא חזו למדרסות אי נמי דחזו למדרסות ולא ייחדינהו למדרסות לית ליה טומאה מדאוריי' כלל אבל מדרבנן אם הם כלים שמשמשין אדם בגופו ומשמשי משמשין כגון שלחן ודף של לישה וכיוצא בהם מטמו מדרבנן כלהו טומאו' לבד מטומאת מדרס ואינם נעשים אב הטומא' ומאי דאמרינן בספרא כל כלי עץ הדף והשלחן מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דהא אמרי' התם השלחן הטהור מכלל דאיכא טמא ומפרשים טעמא משום מסגרתו הא לאו הכי הו"ל פשוטי כלי עץ וטהורין מדאורייתא אלא ודאי דהא כדאמרן דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן בכל מקראות שנאמרו בעני' זה וכל היכא דפשוטי כלי עץ אינה משמשין אדם בגופו ולא משמשי משמשין אפי' מדרבנן אינם מקבלים טומאה והיינו כלה פרקי' והנה אמת הנה נכון מפי מורי רבי' נר"ו.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב סככה באניצי פשתן פסולה והיינו כתנא דדייק ונפיץ י"מ דהאי פסולה דאורייתא הוא לפי שהן מקבלין טומאה וכן פרש"י ז"ל ולפום הא דכיון דהושני פשתן לא ידע רב מה דינם אזלינן לחומר' ופסולי' לסכך וכיון דמספק' ליה לתלמודא מהו הושני ומהו הוצני וחייש דלמא הושני דתיר ולא דייק והוצני דלא תיר ולא דייק אזליני נמי לחומרא ולא שרינן משום הוצני פשתן אלא כיתנ' דלא תיר ולא דייק ותימ' מן הרי"ף ז"ל שכתב בהוצני פשתן כשרה והיינו כתנא דדייק ולא נפיץ ואיכא נוסחי בהלכות דגרסי כיתנא דלא דייק ולא נפיץ ואלו גירסא קמייתא לא אפשר דהא פשיטא ליה לתלמודא דכל היכא דדייק הושני הוא ולא הוצני ובתיר הוא דמספקא ליה ואידך נמי לפום מאי דאמרן דנקטי' לחומרא ואמרינן דכל היכא דתיר אע"ג דלא דייק ולא נפיץ הושני הוא והיא פסולה מפני ספקו של רב מיהו האי פירושא ליתא דודאי אניצי פשתן אינן מקבלין שום טומאה עד שיהא ארוג אלא דמקבלין טומאת נגעים בטווי מיה' דהוי שתי וערב ואפי' לסומכוס דמחמיר בסיכוך לא פסיל אלא בטווי לפי שמטמא בנגעים דאמרינן בפרק במה מדליקין רשב"א וסמכוס אמרו דבר א' רשב"א דתניא כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש ומסככין בו אלא פשתן ומפרש התם אלא פשתן שמטמא בנגעים והיינו בטווי וסמכוס מאי היא דתניא סומכוס אומר סככה בטווי פסולה מפני שהוא מטמא בנגעים הא אניצי פשתן אינם מטמאין אפילו בנגעים ותו קשיא לי היכי אפשר למיפסל סכוך באניצי פשתן כלל דהא אפילו סומכוס דמחמיר טפי לא פסיל אלא בטווי וכ"ש לרבנן דפליגי עליה וסברי שכל דבר שאינו מטמא טומא' מת אע"פ שמטמא בנגעים כשר וכן פרש"י ז"ל התם לכך נראה לפרש דאניצי פשתן דלא מקבלי טומאה כלל מדאורייתא כשרין לסכך אלא דרבנן פסלינהו או משום שיצאו קצת מכלל פסולת גורן ויקב כיון שנגמרה מלאכתן או מפני שהם קרובים לבא לכלל טומאה ורבנן דפליגי התם עלייהו דסומכוס ורשב"א לא אזלי לקולא וכדפרש"י ז"ל אל' לחומר' אזלי דאע"ג דלא מקבלי טומאת נגעים כיון דהוו אניצי פשתן אין מסככין בהם מטעמ' דפרישנא והיינו דשקיל וטריא תלמודא בהושני והוצני אי חשיב פסולת גורן ויקב ולא גזור בהו או לאו והשתא דפרישנא דפסולה דרבנן הוא אזלינן לקולא ושרינן בהושני גופייהו דספיקא דרב ספיקא דרבנן הוא לקולא ולא אסרינן אלא באציצי פשתן דדייק ונפיץ אבל הושני דדייק ולא נפיץ שרי ולא דקדק בלשונו בין הוצני והושני אל' בענין וכן דרכו בהרבה מקומות ויש בזה פי' אחרים וזהו הנכון בעיני.
א"ר יהודה הני שושי כו': עד כיון דסני ריחייהו שביק להו ונפיק פי' ופסולין מדרבנן וכיון דמהאי טעמא הוא יש לפסול אפי' לדפנות דבהא נמי שביק להו ונפיק אבל בהיגי לא פסלי' אלא לסכך משום דנתרי ונפלי ארישי' ואשולחני' הנ"ל.
אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא: פירוש הדקל שמוציא ענפים בשרשי סביבותיו וכלן אגודות בחוט בידי שמים וקי"ל מסככין בהן ולא מיתסרא משום חבילי עצים דאע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד וק"ל לרבנן ז"ל דהכא אמרינן דאגד בידי שמים לא שמיה אגד ואלו במס' פרה תנן אזוב שיש בו ג' קלחים כא' מפסגו ואוגדו אגדו ולא פסגו לא אגדו ולא פסגו כשר והא התם דכי לא אגדו ולא פסגו אלא שהוא אגוד מעצמו בידי שמים כשר ואע"ג דבאזוב דכ"ע צריך אגד כדאיתא לעיל אלמא אגד ביד' שמים שמיה אגד ור' זרחיה תירץ דודאי אגד בידי שמים שמיה אגד אבל הכא בגזירת חבילין אקילו רבנן ולא גזרו באגד בידי שמים משום גזירת אוצר ולא מחוור דהא חזינן בסמוך דמייתינן ראיה לאגד בשנים דהכא אי הוי אגד או לא מפלוגתא דר' יוסי ורבנן גבי אזוב אלמא כל דגזור רבנן הכא כעין ההוא דאוריי' גזור. ולפירוש שכתבתי למעלה בשם מורי נר"ו ל"ק דהא אזוב אינו צריך אלא אגד ביד ואין אגד בחוט מעכבו ולפיכך אמרו שאף על פי שפסגו ולא אגדו כשר ואף על פי שאגד בידי שמים לא שמיה אגד לית לן בה דהא אין אגד מעכב תדע דקתני התם בהדי פסגן ולא אגדן כשר דאע"ג דליכא לא אגד שמים ולא אגד אדם כשר ומיהו אנן הא כתיבנא דודאי אזוב דמצרים צריך אגד גמור בחוט כדאיתא לעיל ומתני' דמסכת פרה באזוב של פרה היא שנויה דלא כתיב ביה אגודה ואע"ג דכתיב קיחה קיחה רבנן סברי דלא גמרי' קיחה מאזוב דמצרים לאזוב דפרה תדע דהא לא גמרי קיחה קיחה דלולב מאזוב כדאיתא לעיל ואלו הוו גמירי ג"ש דקיחה קיחה בין ללולב בין לאזוב דפרה הוו גמרי ליה לפום מאי דנקטי' מדרבנן ומוכח בתלמוד בכמה דוכתי דג"ש דגמירי אינה אלא במלות סתם ולא בפרשיות ידועות אלא ודאי דרבנן לא גמירי ג"ש דקיחה קיחה כלל לענין שיהא אגד מעכב אלא לענין שיהא לולב ואזוב פרה ראוי לאגד הן בשלש' קלחים הן בשנים והיינו דפליגי רבנן ור' יוסי באזוב דפרה תחלתו כמה כדאיתא לקמן ומאי דתלי תלמודא מלתא באגד לאו משום דאגד מעכב דא"כ לא אגדן ופסגן אמאי כשר אלא לומר דצריך שהיה ראוי לאגד מן התורה א"נ דרבנן ורבי יוסי התם דפליגי אמתניתין דפר' דס"ל דאזוב צריך אגד ס"ל כרבי יהודה דגמיר קיחה קיחה גבי לולב וה"ה גבי אזוב דכי הדדי נינהו ולדידהו אגד בידי שמים לא שמיה אגד ואם אגדן ולא פסגן פסול וכ"ש פסגן ולא אגדן והרי זה מבואר ואע"ג דאגד להו אגד בחד לא שמיה אגד פירוש אגד בדבר שהוא אחד ואגוד בעצמו כמאן דליתא דמי ולא שמיה אגד ואין בו משו' גזירת חבילין.
אמר רב חסדא אגד בחד לא שמיה אגד בשלש שמיה אגד: פירוש אם אגד שלשה דברים שמיה אגד ונקרא חבילה לענין סוכה ג"כ שנים פלוגתא דרבי יוסי ורבנן גבי אזוב דפרה ואסיקנא דלרבנן מצות אזוב מן התורה לעכב בג' דבלאו הכי לא שמיה אגד ולר' יוסי שנים מן התורה הוי אגודה ושלשה מדרבנן וקי"ל כרבנן הלכך כל שאגד שלשה עצים כאחד הויא חבילה ואין מסככין בו כרב חסדא ופליגא גמר' דילן אהא דאמרינן בירושלמי הכא שאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זרין ויש שסבורין לומר דלא פליגי דהא רב חסדא נמי כ"ה זרין יש אלא שהם בג' ענפים כעין אפקותא דדיקלא ואף על גב דיליף דלא ליהוו בענף אחד ולא בשנים לרבנן דאגד בחד או בשנים לא שמיה אגד לא גמרינן מפלוגתא דאזוב אלא לענין ב' וג' אבל ג' דהתם ג' קלחים ממש והכא ג' ענפים גדולים בני כ"ה זרין. ול"נ דתנן מצות אזוב ג' קלחים ובהם ג' גבעולין פי' גבעול א' לכל קלח לאפוקי מדרבי יהודה דבעי התם שלשה גבעולין לכל קלח ודכ"ע אין מזין בקלחים אלא בגבעולין.
שיריו שנים: פירוש אם נפל אחד ונשתיירו שני קלחים כשרה וגרדומיו של גבעול כל שהוא דאע"ג דנשר אם נשאר ממנו כל שהוא כשרה ואית דמפרשי לה אפילו נשאר מן הקלח עצמו כל שהוא ול"נ דקלח בלא גבעול כלל לאו כלום הוא.
דרוש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככינן בהו: פירוש וליכא משום גזירת חבילין ואע"ג דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגידן פירוש ולא שמיה אגד ולקמן נמי אמרינן דלא שמיה אגד שאינו עשוי לטלטלו בהם לא שמיה אגד לענין סוכה ואע"ג שאפשר לטלטלו באותו אגד כיון שלא נעשה לטלטלו בו כעין חבילי עצים לא גזרינן בהו ושמעי' שמותר לסכך בקנים הסדורין זה בזה כיון שלא נעשה לטלטלו בהם אע"פ שראוי לטלטלם כולם כאחד מפי מורי נר"ו.
הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנים שלהם: פיר' קשר שקושרים בראשם כאחד כשרה והא אגידי מתתאי במקום הרוחב דאע"ג דליכא אלא חד אגד הוא ומה שאמרו אגד בחד לא שמיה אגד ענין אחר הוא כמו שפי' למעלה.
אמר רב פפא דשרי להו: פי' והא קמ"ל דאע"ג דאכתי קיימי מנפשייהו כמאן דאגידי כיון דלא אגידי ממש לית לן בה.
אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם י"ח בפסח אין חוצצין בפני הטומא': אע"ג דבטלינהו הת' לגמרי ואע"ג דבעודן לחין חזי לחוץ בפני הטומאה גזור רבנן השתא דלכי יבשי מיפרכי וכמאן דליתנהו דמו ומהאי טעמא אמור רבנן שיהו פוסלין בסוכה משום אויר שהיא פוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה ולא כאוכלין דעלמא שפוסלין בארבעה דגזור בהו מהשתא משום דלכי יבשו הוו כמאן דליתנהו וכן פרש"י ז"ל וגריס ומביאין את הטומאה. ואית דמפרש לפום נוסחי דגרסינן אין מביאין דכלהו מדינא נינהו ולא מדרבנן דכיון דלאו בני קיומא נינהו לשבעת ימים מהשתא חשיבי כמאן דליתנהו והראשון יותר נכון.
א"ר אבא אמר רב הבוצר לגת אין לו ידות: פי' דכי אתרבו ידות אוכלין לטומאה כדאיתא בפרק העור והרוטב היינו משום דצריכי לאותן ידות אבל הכ' דלא ניחא ליה באותן ידות לא ואם נגעה טומאה בידות לא מיטמא האוכל ובסמוך מפרש אמאי לא ניחא לי' באותן ידות ורב מנשיא בר גדא אמר ד"ה הקוצר לסכך אין לו ידות דלא ניחא ליה באותן ידות כדמפרש ואזיל מ"ד קוצר כ"ש בוצר ומ"ד בוצר אבל קוצר יש לו ידות דניחא ליה באותן ידות שיהו מחוברות לאוכלין כי היכי דלא ליבדרין אוכלין ויהיו משומרין עם הידות.
לימא דרב מנשיא בר גדא כו': דר' אבא דאמר קוצר יש לו ידות ודאי תנאי היא דלא אפשר דתיתי מימריה כרבנן דאמרי אם פסולת מרובה על האוכלין לבדם כשרים אלמא ידות לאו כאוכלין אלא כפסולת ואיהו דאמר כאחרים אלא דרב מנשיא דאתיא כרבנן מי לימא תנאי היא כלומר דהויא דלא כאחרים או כאחרים או אפשר דתיתי מימריה אפי' כאחרים ומשני דהא דרב מנשיא אפילו לאחרי' הוא דהא דאמרי אחרים יש לו ידות מיירי בשקצרן לאכילה דניתא לי' בידות וחזי לטומאה ואח"כ נמלך עליהם לסכוך דכבר נחתי להו טומאה מעיקר ולא סלקא מנייהו בהמלכה בתרייתא אבל קוצר מתחלה לסכך מודו אחרים דאין לו ידות.
אי הכי מאי טעמייהו דרבנן בשלמא אי אמרת דמתנית' בשקצר לסכך ותנאי היא שפיר אל' השתא דאמרת שקצרן לאכילה מ"ט דרבנן וכ"ת כיון דאימלך עלייהו בטלה לה מחשבתו ראשונה שחשב עליה על הידות כשקצרן לאכילה והא קי"ל דאין מחשבה מוציא מידי מחשבה וכ"ת ה"מ כלים דחשיבי ואית להו טומאה מנפשי' אבל ידות דלא חשיבי דטומאה דידהו משום טפלת אוכלין במחשבה נחתי לטומאה ובמחשבה סלקין מינה והתנן כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורין בשלמא למ"ד בססן התיר אגדן ושנתפזרו ונתבססו גליא דעתי' דלא ניחא בידות ובמחשבה מוציא מידי מחשבה שפיר אלא למ"ד דוקא בססן ממש בעליו דעביד בהו מעשה אבל מתשבה לא מהניא מאי איכא למימר והכי אתיא כרבנן אליבא דידיה ופרי' הכא נמי פלוגתא דאחרים ורבנן בשקצרן לאכילה ונמלך עליהם לסכך ובססן ממש ופרכי' אי בססן ממש מאי טעמא דאחרים דאמרי לא סלקי מטומאת' ע"י מעש' ופריק דאינהו דאמרי כרבי יוסי דס"ל דאף ע"ג דבססן טמאי' דבסוס לא הוי גלויי דעתא דמוכח דלא ניחא ליה בהני ידות ולאו מעשה גמור הוא דאכתי חזו להפכן בעתר והכ' נמי סברי רבנן דאכתי לא בטלי מתורת ידות מפני שבססן דכי סתר לה לסוכה נקיט לה בגיליהו וכיון דמעיקרא קצרן לאכילה כל היכא דאיכא שום תועלת בעולם באותן ידות לאוכלין בטומאתן הם עומדין אבל כשקצרן מתחלה אין דעתו ואין לו רצון באותן ידות כלל ולשון בססן למאן דמפרש היתר אגדן מלשון מתבוססת בדמיך שפירושו מתגולל ה"נ התיר האגד מתגוללין ומתפזרין בגורן.
מתני' מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ר"מ אוסר: נסרים כשרים לסכך מדינא דהא גדולן מן הארץ ואין מקבלין טומאה דפשוטי כלי עץ הן אלא דר"מ פסיל להו משום גזרת תקרת בית דאיכא משום תעשה ולא מן העשוי ור"י לא גזר בהו ומדקתני ר"מ אוסר הוה משמע שאוסר לכתחלה אבל בדיעבד כשרה אבל א"א לומר כן דהא קתני בברייתא ר"מ פוסל ותני נמי סככה בנסרים שיש בהם ד' פסולה והא דקתני מתניתין אוסר איידי דקתני לר' יהודה מסככין לומר שמותר לסכך בהכי תניא נמי ור"מ אוסר ותו דלישנא דאוסר משמע שאין מסוככין ואשמועינן אגב אורחיה דהא ר"מ מדרבנן היא ולאו מדינא כדדייק לן לעיל הכא דקתני אין מסככין משום גזרת אוצר הוא.
נתן עלי' נסר שהוא רוחב ארבע כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו ומוקים בגמ' בשנתנו מן הצד.
גמרא אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ד' דר"מ אית ליה גזרת תקרה ור' יהודה לית ליה אבל בנסרים שאין בהם ד' ד"ה כשרה הלכך לר"י ליכא נסרים פסולים כלל וטעמא דלא גזר ר"מ אלא בנסרים שיש בהם ד' יש שפירש משום דטעמא דר"מ משום גזרת תקרה שיעשה סוכתו תחת תקרת ביתו והו"ל תעשה ולא מן העשוי ואין דרך לעשות תקרה בבתים אלא בנסרים שיש בהן ארבע ובפחות מכאן ליכא למגזר ול"נ חדא דהא גזרה זו משום חשש הרואים הוא ולא משום חשש העושה בלבד והרואה סוכה של נסרים היאך ידקדק בהן אם יש ד' או פחות כל שהוא שלא יטעה לעשות בתקרתו סוכה ועוד א"כ כי פרכי' בסמוך ולשמואל אפי' בפחות מג' והא קנים בעלמא נינהו אמאי נקיט האי טעמא לימא והא אין דרך תקרה בכך דהא עדיפא ליה וכי אמרינן דטעמא דמאן דלא גזר היינו משום דלית בהו שיעור מקום עדיפא הול"ל משום דאין דרך תקרה בכך והיכי לא אדכר תלמודא ה"ט כלל ועוד דהא בפ' הבית והעליה מוכח שדרך תקרה בכל דבר כדאמרינן התם גבי העליון נותן את התקרה מאי תקרה שמואל אמר לוחין והתאני בשם ר"ל אמרו קנים וסנאין ולא פליגי מר כי אתריה ומר כו' והנכון שדרך לעשות תקרת בתים בכל דבר ואפילו בקנים ולא גזרו חכמים בסוכה לאסור בכל דבר שראוי לתקרה שא"כ היו אסורין כל עצים וכל קנים אלא כל דבר שדרך לעשות לסיכוך ורגילין בו כמו לתקרה לא גזרו בו כלל ורבי יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל משום דלא שכיח ושמואל סבר דר"י אית ליה גזירת תקרה כשיש בהן ד' שקרובין לתקר' יותר מסכוך ובפחות מד' הוא דפליג ור"מ אוסר אפילו שאין בהן ארבע ומתמהינן ולשמואל היכי אסר ר"מ בכל פחות מד' ואפילו פחות מג' דהא קנים בעלמא נינהו דהא חשיבי ורגילי בסיכוך טובא וכשם שלא גזרו בקנים אין ראוי לגזור בהם ואתא ר"פ ופריש מימרא דשמואל דה"ק היכא שיש בהן ד' ד"ה פסולה ואפילו לר"י כיון דקרובי' לתקרה יותר מסיכוך ראוי לגזור בהן פחות מג' קנים בעלמא נינהו וקרובים לסיכוך יותר מתקרה ודכ"ע לא גזרי' בהו מג' ועד ד' ולא עד בכלל ר"י סבר כיון דלית בהו שיעור מקום שאין מקום פחות מד' לא חשיבי ודינם כקנים ולא גזרינן בהו ור"מ סבר כיון דנפקי מתורת לבוד חשיב להו טפי מקנים ואיכא למגזר בהו משום תקרה דהא חזו לתקרה כמו לסכוך ופסולה והא דר"פ פי' דמימר' דשמואל היא ואפשר דאיהו כרב ס"ל והכי מוכח תלמודא דקאמרינן אר"פ ולא אמרינן ר"פ אמר מיהו ליכא הכרח דאפשר נמי דמפרש וס"ל כותיה והשתא לר"מ כל נסר פסול חוץ בפחות מג' ולר"י כולן מותרין חוץ משיש בהן ד'.
נתן עליה נסר כו': קס"ד דסיפא ד"ה היא ולהכי קשיא ליה לר"י אליבא דרב אמאי לא ישן תחתיו דהא לר"י אליבא דרב אמאי ליכא משום נסר פסול ופריק דסיפא ר' מאיר היא ולקמן פרכי' אמאי כשרה אבל השתא לא חש להכי.
ת"ש ב' מצטרפין כו': פירש לא שייך לישנא דמצטרף אלא בסכך שהוא פסול אלא שאין בו שיעור לפסול כל הסוכה והיינו דפריך היכי קאמר ר"מ דנסרי' מצטרפין אליבא דרב דהא אי אית בהו ד' שהן פסולין הרי יש בא' שיעור לפסול הסוכה ואינו צריך צירוף ואם אין בהם ד' כשרים הם לגמרי ואפי' הם כמה אינן פסולין ואוקימנא לעולם דאית בהו ארבע שהם סכך פסול והא דבעי צירוף היינו מן הצד שאין פוסלים אלא בד' אמות ואתיא כלישנא דסורא דאמרינן לקמן אליבא דרב דסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ולהכי אצטריכו לאוקמה במן הצד דאלו ללישנא דנהרדעא דאמרי אליבא דרב דבאמצע נמי אין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות אמאי דחיק לאוקמה מן הצד לוקמה אפילו באמצע אלא ודאי דסוגיין כלישנא דסורא ושמעינן מינה דהלכתא כותיה כדבעינן למימר בדוכתה והא דקתני ר' יהודה ב' נסרים אין מצטרפין ודאי אליבא דרב דאיידי דנקט רישא שני סדינין מצטרפין נקט סיפא אין מצטרפין.
תני' כותיה דרב סככה בו עד אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה: פירוש לדברי הכל אין עושין סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפילו בשעת הסכנ' דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל אבל בנסרים שפסולן אינו בגופן אלא מדרבנן משום גזרה אמרו רבנן דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה ואוקמוה אדינא אבל ר' יהודה סבר שאלו גזרו בהם חכמים כלל היו עושין לדבריהם חזוק אפילו בשעת הסכנה כאלו היו פסולין מן התורה ומכיון שסיככו בהם אלמא לא גזרו בהם כלל וכיון דקי"ל דנסרים שיש בהם ארבע אין פסולין מן התורה ק"ל כטעמא דסככו בה בשעת הסכנה כר"מ. ושמעינן מינה שכל שפסולו מדבריהם משום גזירה מסככין בו בשעת הסכנה דלא אפשר בכשרות ומברכין על ישיבתה דאלו לא היו מברכין בה בשעת הסכנה מה ראיה מייתי מינה ר' יהודה הא ודאי מכיון דלא מברכין בה כלל דפסולה מדרבנן אלא ודאי כדאמרינן. ובפרק לולב וערבה מוכח בהדיא שכן הדין בכל פסולי ארבעה מינין שבלולב שהן מדבריהם נדחין בזמן מצות לולב של תורה בשעת הסכנה דלא אפשר אלא בהכי.
תניא כותיה דשמואל סככה בנסרים שיש בהם ד' דברי הכל פסולה אין בהם ארבע ר"מ פוסל ור' יהודה מכשיר: פירוש ומיירי משלשה ועד ארבעה כדפריש ר"פ לעיל אליבא דשמואל ומודה ר' מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם פי' בנכנס ויוצא או שאם היו נתונין נסרים שתי נותן הפסל ערב כדאיתא לקמן גבי המקרה סוכתו בשפודין והיינו היכא דמוקמינן הא דר"מ אין בהם ד' שפסולין ואינם פוסלין בכה"ג כדאמרן אבל לקמן מוקים לה תלמודא ארישא דיש בהם ארבע וכשנתן שני פסלים באמצע בהכשר סוכה ואידך הוי פחות מארבע ואמרינן דופן עקומה ומודה ר' יהודה לקמן מוקים לה מן הצד כו'.
אתמר הפכן על צדיהן וסכך בהם רב הונא אמר פסולה ר"ח ורבה ב"ר ר"ה אמרי כשרה: והלכתא כר"ה דהא ר"נ פריש טעמא דכיון דפסלינהו רבנן לסכך נעשו כשפודין של מתכת שפסולין לסכך מגופן ואין מסככין בהם כלל לא באמצען ולא מצדן ורב חסדא ורבה בר ר"ה שתיקו לה ואזדו בטעמיה הלכך קי"ל דנסרים שיש בהם ארבע פסולין והא לא כרבי יהודה אליבא דשמואל אלא כר"מ אליבא דרב ואפילו אי כר' יהודה אליבא דשמואל איכא מאן דפסק כר"מ אליבא דרב משום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ורי"ף פסק ר"מ ור"י הלכה כר"י ואלו פסקינן כרב לא הוי הלכתא כר"י ובטיל הא כללא. ומסתברא כמאן דפסק דר"פ לא מכרע דסבר כשמואל כדכתיבנ' לעיל וכיון שכן אית לן לקיומי כללא דאמרי' רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ודקאמרת דא"כ מדחי אידך כללא דאמרינן רבי יהודה ור"מ הלכה כר"י הא ליתא דבשלמא לשמואל כיון דכלהו אית להו גזרת תקרה אלא דפליגי ר"מ ור"י אי חזי למיגזר מג' ועד ד' או לא דין הוא דלהוי הלכתא כרבי יהודה לפום ההוא כללא דליכא למימר בה הלכה כר"מ בגזרותיו שאין אלו גזרותיו שאף ר"י גוזר ג"כ גזירת תקרה אלא שנראה לו שאין לו לגזור בפחות מד' אבל לרב ר' יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל ור"מ גזר בהו והו"ל מגזרותיו של ר"מ וקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו וכן פסק הראב"ד והוא הנכון ובודאי דלגבי הא לא נפ"ל מינה מידי אי פסקי כר"מ אליבא דרב או כר"י אליבא דשמואל וכולה חד עניינא למפסל בנסרים שיש בהן ד' בלחוד אלא דנפקא לן מינה פלוגתא דפליגי בסיפא בתקרה שאין עליה מעזיבה דאי הלכה כר"מ בהא ה"ה בסיפא אי הלכתא כר"י בהא הלכתא כותיה בסיפא וקי"ל כר"מ בתרווייהו מפי מורי נר"ו.
לימא מסייע ליה לרב הונא דתניא אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר הגדי בבת ראש: פירוש להדיא בלא שום עיכוב והיינו ג' טפחים שאויר ג' טפחים פוסל אפילו בסוכה גדולה כדלקמן או שנתן עליה נסר שהוא רוחב ד' טפחים ולא הכניס לתוכה אלא ג"ט פסולה.
היכי דמי אי דאית ברחבו ד' ולא משתריש מיניה אלא ג' לאו כגון שהפכן על צדיהן פסולה כר"ה}} ופריק דמהא לא מסתייעה דהב"ע שנתנן לרחבן אפומא דמטללתא במקום דופן הרביעית המפולשת שאין שם דופן דעייל תלתא בסוכה ואפיק חד וכ"ת אכתי לא משתריש ליה אלא ג' וכהפכן על צדיהן דמי הא ליתא דקסבר האי תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. והיינו מאי דאתא לאשמועינן ואשתכח דכלהו משתרשי ליה כאלו מנחי לגאו ולפיכך פסולה כיון שיש ממנה ג' טפחים בתוך הסוכה והכא ברוח רביעית ליכא דופן כי היכי דליתכשר בדופן עקומה ואפשר דאלו הכניס בתוכו פחות מג' דלא חשיב ואפי' בסוכה קטנה אינו פוסל דלא מצטרף בהדי מאי דלחוץ והיינו דנקט שהכניס לתוכה ג' טפחים ולא נקט אפילו פחות מג' וצ"ע די"ל דג' דנקט לאו דוקא אלא לומר שלא הכניסו כולם בפנים.
מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר כו': י"מ משנתינו בתקרה שיש בה ד' טפחים שכך היא סתם תקרה של בית ומצאו לדבריהם ראיה בשמעתין וכן פרש"י ז"ל ולא נהירא כלל כדכתיבנא לעיל דסתם תקרה אפילו בפחות מג' ותו דאם נסרים של תקרה זו יש בהן ד' טפחים ואוסר לסכך בהם לר"מ אליבא דרב ולר"מ ור"י אליבא דשמואל היכי מתכשרי כלל במפקפק או בנוטל אחת מבנתיים או בשניהם וכי מפני שמפקפק או נוטל אחת מבנתי' הוכשרו הנסרים האלו הפסולים והלא נסר שיש בו ד' טפחים פוסל באמצע אפי' בסוכה גדולה וכ"ת כדפרש"י ז"ל דמתני' כמ"ד דסכך פסול אינו פוסל באמצע בסוכה גדולה אלא בד"א ובנוטל אחת מבנתיים ליכא ד"א הא ליתא חדא דא"כ אמאי לא מותבינן מינה למ"ד סכך פסול פוסל בד' ולא הוי משכח שום פירוקא דלא מצי מוקים לה כדתריץ האי מתניתין דבנסר בנסר ופסל דמתניתין ודאי דקתני נוטל אחת מבנתיים להכשיר כן הסוכה הוא בא דומיא דמפקפק ותו דאפילו למ"ד דסכך פסול אינו פוסל אלא בארבע אמות מודה הוא דכל שיש בה ד' אמות אין ישנים תחתיו וא"כ היכי סגי לה בנוטל אחת מבנתיים להכשיר כל הסוכה ותו לר"י אליבא דשמואל דפוסל בנסרים שיש בהם ד' היכי מכשיר סוכה זו במפקפק לחוד והלא אפילו לסכך בהם לכתחלה פסולים אלא ודאי דליתי' להאי פירושא כלל והראיה שהביאו משמועתינו אינה ראיה כמו שנכתוב בסמוך בע"ה ועיקר הפי' כמו שפירש"י וכן הרמב"ם דמתניתין בתקרה שהיא כשרה לסכך בה לכתחלה כדקתני שאין עליה מעזיבה וה"ק שאין פסול בגופה שאין לה שיעור למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואלו לא היתה נתונה בתקרה הא ודאי מסככין בה אבל גריעותא מפני שהיא תקרה לבית דכמו שהיא עכשיו פסולה מן התורה משום תעשה ולא מן העשוי ואפילו כי עביד בהו מעשה לשם צל כיון שנתונה לתקרה יש בה משום גזירת תקרה שהרואה כן יבא לעשות סוכה בתקרה כמו שהיא בבית שהיא פסולה מן התורה ומש"ה פסולה למאן דאית ליה גזירת תקרה גבי נסרים אבל למאן דלית ליה בנסרים דעלמא גזירת תקרה כלל בהא נמי לא גזרו כל היכא דעביד בה מעשה להכשירה לא תהוי פסולה משום תעשה ולא מן העשוי ותו לא גזר בהא מידי ובודאי דנוטל אחת מבנתיים איכא תקנתא לתרווייהו דתו ליכא משום תעשה ולא מן העשוי דהא עבד בם מעשה רבה וליכא נמי משום גזרת תקרה דהא איכא היכרא לרואים ולא אתו למיעבד אל' בנוטל אחת מבנתים שהיא כשרה אבל מפקפק בלחוד נמי דמהני לאכשורה משום תעשה ולא מן העשוי אכתי איכא למיחש בתקרה שאין הפקפוק ניכר לגמרי לרואים ושמא יבואו לעשות בלא פקפוק דגזרת תקרה לאו משום איהו הוא דאיהו הא אתא לרבנן ואודעוה דינא דמזדהר דלא עביד לעולם אלא במפקפק כי השתא וזה מבואר והיינו דאפליגו בה לקמן אי סגי בפקפוק לגזרת תקרה והכי רהטא שמעתין ומעיקרא הוא ס"ד דלכ"ע מפקפקין מהני לתעשה ולא מן העשוי בלחוד ולא לגזרת תקרה ונוטל א' מבנתיים סגי לתרווייהו ולבסוף אמרינן דמפקפק נמי פלוגתא היא ואמ"ד דמהני לגזרת תקרה.
גמ' בשלמא ב"ה טעמא כו': והא אפליגו בה חדא זמנא וכו' א"ר חייא רישא בנסרים משופין פירוש שהם חלקים ומתוקנים לתשמיש ומשום גזירת כלים נגעו בה אי גזרינן כלים שאין מקבלין טומאה כגון אלו שהם פשוטי כלי עץ אטו כלים שמקבלין טומאה דר"מ אית ליה גזרת כלים ור"י לית ליה גזרת כלים ובסיפא איפלגו בגזר' תקרה והוו להו תרתי פלוגתי ואקשי' ולרב יהודה אמר רב דאמר סככה בחיצין זכרים כשרה ולא גזרי' אטו נקבות הכא אמאי גזרינן משופין אטו כלים. תמיהא מלתא מאי קושיא דדלמא ר"מ ור"י פליגי בגזירת כלים כדקאמר רבי חייא אלא דרב לא גזר דסבר לה כר"י משום דר"מ ור"י הלכה כר"י והא דלא קאמר בהדיא הלכה כר"י משום דלא אמרה ר' יהודה בהדיא די"ל בגזירת תקרה הוא דפליגי. וי"ל דאנן הכי מתמיהים דאם איתא דפליגי ר"מ ור' יהודה בכלים בודאי הלכתא כר"מ דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו והיכי שביק רב לדר"מ ואמר כר"י אלא ודאי דלא איפליגו בהא כלל ור"מ לית ליה גזירת כלים. תו קשיא לן כיון דסוף סוף מימרא דרב הוא דפרכי' לאוקימתא דר' חייא בר אבא למה לן למייתי עלה מההיא דרב דחצין זכרים ת"ל דרב הא אוקים פלוגת' דרישא לעיל בגזרת תקרה ולא בגזרת כלים ותני' נמי כותיה דרב וי"ל דהא ל"ק דהא מודינא דפליגי ר"מ ור"י בסיפא דמתני' בגזרת תקרה וכדתניא כוותיה דרב מיהו פלוגתא דרישא בגזרת כלים היא ומאי דקאמר רב דפליגי בגזרת תקרה דלמא אסיפ' דמתני' קאי ומאן דמסדר תלמודא טעה ואמרה לדרב ארישא וכיון שכן עדיפא לן למיפרך מאידך דרב.
הניחא לרב דאמר בשיש בהן ד' מחלוקת דר"מ אית ליה גזירת תקרה ורבי יהודה לית ליה גזירת תקרה מוקים ליה לרישא בהכי וסיפ' ר"י היא דהא מקשה מינה לר"מ וכלה חדא פלוגתא היא אלא לשמואל בשלמא רישא מוקים לה דהא בגזרת תקרה לא מצי מוקים לה דהא איהו דאמר יש בהם ד' דברי הכל פסולה תמיהא מלתא ואמאי מוקים לה בפחות מד' כדפירש ר"פ לעיל מג' ועד ד' דר"מ גזר ר"י לא גזר ומוקים רישא בגזרת כלים דרבי חייא וסיפא בגזרת תקרה מג' ועד ד' כדאמרי' לעיל וסיפ' ר"י היא דמקשי מינה לר"מ כדאמרינן אליבא דר' דהא ודאי פלוגתא איכא בין ר"מ ור"י בנסרים כדשמואל דהא תני' כוותיה. ותירצו בתוס' דסיפ' לא מיתוקמא בגזרת תקרה דפחות מד' לא למיהוי פלוגתא באנפה נפשה אלא למיפרך מינה לר"מ משום דתקרה סתם קתני ואין סתם תקרה פחות מד' טפחים ומתוך זה הדחק פירשו למעלה מה שפירשו והיינו דמקשי הכא סיפ' במאי דאלו בד' לא פליגי ובפחות מד' ליכא לאוקמה והא ליתא כדברירנא לעיל ותו דאכתי לא איפרקא קושיין שפיר שאפי' תאמר שאין דרך בנ"א לעשות תקרה בפחות מארבע וכן נהגו כלם מ"מ הבא לעשותו בפחות מד' אינו עובר על ד"ת ואכתי מצי' שפיר לאוקומי מתניתין בתקרה שיש בה פחות מד' אע"פ שהיא שלא כמנהג. והנכון בפירוק קושיא זו דשמואל כיון דר' יהודה אית ליה גזירת תקרה בשיש בהם ד' שהוא קרוב ורגיל בתקרה ולא פליג אלא בנסרים שאין בהם ד' דסבר דכיון דקרובים לסיכוך לא גזרו בהו אית לן למימר דע"כ לא פליג ר' יהודה אלא בנסרים דעלמא מטעמא דאמרן אבל בתקרת הבית אפילו בפחות מג' דה"ל קנים בעלמא איכא למיגזר דכיון שנתונין בקרוי הבית נעשו קרובים ורגילין בתקרה יותר מסכך וראוי ליגזר בהן כי היכי דגזרינן בנסרין דעלמא שיש בהם ד' מפני שקרובים לתקרה ולהכי אמרינן דסיפא לא מיתוקמא לשמואל דפליגי בגזרת תקרה דבתקר' בית אפילו בפחות מג' מודה ר"י לר"מ וכי תניא כותיה דשמואל היינו אריש' דפליגי בנסרים בגזרת תקרה ושמואל בהכי מוקים לה ולא בגזרת כלים כר' חייא ואמרינן דאה"נ דמודה ר"י דכל תקרת הבית אית ביה גזרת תקרה והכא בביטולי תקרה קאמפלגי פי' היכי עבדינן בה דלא תהוי בה משום גזירת תקרה ואית דגרסי בתקוני תקרה קמפלגי וכלה חד עניינא הוא מר סבר דהיינו ב"ה לר"י דמפקפק א' ובנוטל אחת מבנתים דמינכרא מלתא וזה נכון וכ"ת דאוקי לרב סיפא דמתני' דר"י הוא דמקשי מינה לר"מ דאיהו דאמר כב"ש אמאי לא אוקים דתרווייהו בגזרת תקרה ודקא אמרת תרתי למה לי ריש' פליגי בנסרים שיש בהם ד' וסיפא פליגי בתקרה של בית אפילו בפחו' משלשה דר"מ אית ליה גזרת תקרה ולהכי בעי נוטל אחת ור"י לית ליה ולהכי סגי במפקפק ויש לומר דהא נמי כלה חד דכי היכי דלשמואל כיון דמודה ר"י בנסרים שיש בהם ד' מודה בתקרה פחות מג' ה"נ לר"מ אליבא דרב שניהם שוים ולר"י אליבא דרב נמי כיון דלית ליה גזרת תקרה ברישא דנסרים שיש בהם ד' ה"ה בסיפא אפילו יש להם ד' והיינו נמי דאמרינן אליבא דרב דסיפא ר"י היא דקאמר ליה לר"מ ב"ש הוא דאית להו גזרת תקרה בבית וה"ה בנסרים ולהכי בעו ליטול אחת מבנתים אבל ב"ה לית להו גזרת תקרה בבית אפילו בארבע ולהכי סגי להו במפקפק ור"מ אהדר ליה לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכלהו אית להו גזרת תקרה בבית אפילו בפחות מג' וה"ה בנסרים שיש בהם ד' ומש"ה בעי נוטל אחת מבנתיים דבלא"ה ליכא בטולי תקרה וכיון שכן לדידן דקי"ל כרב ק"ל נמי כאוקימתיה והלכתא כר"מ בתרווייהו דכלה חדא פלוגתא היא בגזרת תקרה כדפרישנא חדא בנסרים ואידך בתקרה דנפקי תרווייהו לחד עניינא וגזר ר"מ בתרווייהו משום גזרת תקרה נסרים כשיש בהם ארבע ותקרה אפילו בפחות וקי"ל כר"מ בגזרותיו וכסברא דרב כדכתיבנא ומינה נמי הלכתא כר"מ דבטולי תקרה לא סגי לה אלא בנוטל אחת מבנתים אבל לא במפקפק וכדקא ס"ד בסוגיא דשמעתין מעיקרא דכל היכא דאיכא גזרת תקרה דכ"ע נוטל א' מבנתים בעינן ולשמואל הוא דאוקמה בה פלוגתא ולדידיה ודאי הלכתא כר"י כדפסק רב אלפסי ז"ל כיון דלא פליגי בגזרת תקרה אלא בבטולי תקרה וליכא למימר בה הלכה כר"מ בגזרותיו לא ברישא ולא בסיפ' הלכתא כר"י בתרווייהו ובמפקפק סגי ליה והיינו דנפקא לן בין האי פסקא דרבי' ז"ל לאידך פסקא דידן. מיהא ק"ל להרי"ף ז"ל למה לא הביא בהלכותיו האי אוקמת' דשמואל דבטולי תקרה לדון ממנה שהלכה כר"י במפקפק וי"ל כיון דפסק כר"י ברישא ממילא קמה הלכתא כותיה בסיפא וזהו שהביא בהלכותיו מה שאמרו בתחלת שמועתנו בשלמא ב"ה קסברי תעשה ולא מן העשוי אי מפקפק עביד בה מעשה אי נוטלו אחד מבנתים כלומר דבכל חדא מינייהו סגי לבטולי תקרה ואע"פ שלא נאמר בגמ' זה הלשון מתחלה על הדרך הזה אלא לומר דב"ה לית להו גזרת תקרה אין רבינו ז"ל חושש לתפוס לשון הגמ' בשמועתינו שנאמר בגמ' אלא דין שיספיק לענין מה שכותב בהלכותיו וכדכתיבנא במס' עכו"ם בשמעתא דמתרפאין מהם רפוי ממון וכן דרך רבי' ז"ל בכמה מקומות מיהו אנן ודאי כר"מ קי"ל בתרווייהו כדכתיבנא וליכא למינד מינה וזו שטת מורי הרב נר"ו. והא דר' יוחנן דאוקים רישא בגזרת כלים לא הביאה הרי"ף ז"ל וליכא למדחייה כדכתב הרב בעל המאור משום דהלכתא כר' יהודה וכדרב דאסר סככה בחיצין זכרים כשרה דהא ליתא דאם איתא דפליגי בה הלכה כר"מ בגזרותיו וגם מן הברייתות שנשנו כרב וכדשמואל ליכא למידחייה לדרבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהנהו מתנית' אמר לך רבי יוחנן משום פלוגתא דסיפא דפליגי בגזרת תקרה איתנו אבל רישא בגזרת כלים היא וכדכתיבנ' לעיל אלא דאנן כיון דקי"ל כרב וכאוקומתיה קי"ל נמי כאידך דרב דחיצין זכרים כשרה ודכ"ע היא ולהרי"ף דפסק כשמואל י"ל כיון דלא אשכחו בגמרא אוקמתא לסיפ' אלא בבטולי תקרה ואין מחלוקתם בגזרת תקרה ע"כ מחלוקת' שנחלקו בסיפא בבטולי תקרה תשלום מחלוקתם הראשון הוא דאיפליגו בגזרת תקרה דהא משו' מאי דשמעינן ליה דקאמר דמודה רבי יהודה בנסרים שיש בהם ארבע ולא פליגי אלא בפחות מארבע והיינו ודאי פלוגתא דרישא לא אפשר לן אלא לאוקומי סיפא בבטולי תקרה ומאי דשמעינן ליה דמוקים פלוגתיה בגזרת תקרה בנסרים שאין בהם ד' ותניא כותיה היינו משום פלוגתא דרישא ולא שמעי' ליה פלוגתא בגזרת כלים כלל ונדחית מימרא דרבי יוחנן אע"פ שיש לחלק ולומר דמתוך מחלוקת בטולי תקרה דסיפ' נפקא ליה לשמואל דאיפליגו בנסרים בגזרת תקרה בפחות מארבע ורישא בגזרת כלים כרבי יוחנן והלכתא כר"מ לא משמע הכי כלל מסוגי' דשמעתא ולא מפקינן שמעתא מפשט' וכיון דרב ושמואל לית להו דרבי יוחנן קי"ל כותייהו דהא חזינן דתלמודא מהדר' לקיומי סברא דרב וקאמר דלא אפשר דתיתי דלא כהלכתא ומחזירים לפרש ולהעלות השמוע' כדבריו וזה ברור.
מתני' המקרה סוכתו בשפודין כו': משום דהני לא חזי לסכך נקט המקרה ולא נקט המסכך וטעמא מפרש בגמ' אמאי פסולים לסכך כיון דנפק' מתורת כלים ולא מקבלי טומאה. אם יש ביניהם ריוח כמותם כשרה פי' כשמילא הריוח סכך כשר וכדמוכח בגמרא בהדיא ולא עוד אלא דאי לא תימא הכי אפילו הוי פחות דהוי כלבוד מ"מ הא בעי' צלתה מרובה מחמתה וליכא תדע דאי איכא אויר פחות מג' אע"ג דהוי כלבוד מ"מ אין ישנים תחתיו כדאי' בגמ' דילן ובירושלמי וכדבעי' למימר קמן וא"כ היכי קתני הכא כשרה דמשמע כשרה לגמרי אלא ודאי כדאמרן שמילא הריוח מסכך כשר דאיכא צלתה מרובה מחמתה וליכא סכך פסול במקום אחד אלא פחות משלשה דקי"ל שישני' תחתיו ואפילו בסוכה קטנה ולהכי נקט שפודין וארוכות המטה דהו"ל פחות משלשה וכשרה כלה דאלו בשלשה אע"ג דאינו פוסל אין ישנים תחתיו וכדבעינן למימ' קמן וכבר פרישנ' דאף על גב דליכא רוב צל מסכך כשר כיון דכלה בכלל צלתה מרובה מחמתה וליכא במקום אח' סכך פסול אלא בפחות משלשה ולעולם לא יהא ראשו ורובו תחת צל פסול בהכי אכשרה רחמנא וכיון שכן למדנו שאין היתר משנתינו אלא בסכך פסול פחות משלשה.
גמרא כמותן לימא תהוי תיובתיה דר"ה בריה דרב יהושע דאתמר פרוץ כעומד ר"פ אמר מותר ר"ה בריה דרב יהושע אמר אסור: פירוש פלוגתייהו גבי מחיצות שבת שהפרוץ כעומד ויש ביניהם שלשה דאלו פחות משלשה כלבוד דמי וכדתניא ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלש טפחים ואין זה דומה למשנתינו דמפסלא סוכה באויר פחות משלשה דשאני התם דבעינן צלתה מרובה מחמתה משא"כ בזו דבמחיצות סגי לן ואע"ג דמודו תרווייהו בפרוץ מרובה על העומד שהוא אסור לענין שבת נמי ואנן מכשירין פסי ביראות באמה על אמה או בפי תקרה כדא"ר לקמן באכסדרה בבקעה התם נמי כיון דפי תקרה יורד וסותם ופסי ביראות אמרינן גוד אסיק מחיצתא הוי לה כסתמא מדאורייתא והשתא פרכינן לר"ה ממתניתין בכ"ש דכיון דבסוכה דחמיר' דבעינן צלתה מרובה מחמתה סגי לן בפרוץ כעומד דהיינו שיהא העומד בסכך כשר כסכך הפסול שהוא הפרוץ דמחיצות ואע"ג דליכא רוב צל מסכך כשר וכ"ש הכא גבי מחיצות שבת דאית לן למשרי פרוץ כעומד ופריק מאי כמותן ביוצא ונכנס פירש שהסכך כשר נכנס ויוצא במקום הריוח וכיון שכן מקום הכשר גדול ממקום הפסול דהא אמת' באמת' לא יתיב ואקשינן והא אפשר לצמצם והכל ענין אחד וה"פ והא אפשר לצמצם למלאות כל אותו הריוח סכך כשר ולא יחזיק אלא כדי סכך פסול והו"ל פרוץ כעומד ופריק במעדיף שאין הריוח שמניח לתת בו הסכך הכשר כדי מה שצריך ליוצא ונכנס בצמצום אל' מעדיף בו מעט שמה שיכנס בו יהי מעט יותר מן הפסול.
רבא אמר אפילו תימא בשאינו מעדיף כיון שמניח מקום יוצא ונכנס שמקומו מרובה משיעורו בהכי סגי דאנן ממלינן כל אותו הריוח מסכך כשר שאם היו הפסולים שתי נותן הכשר ערב ואם היו הפסולים ערב נותן הכשר שתי ונמצא מסתכך כל הריוח לגמרי מסכך כשר ויהא רבה על הפסול שמקום הדבר שיצא ונכנס בו גדול ממנו ואנו כבר הנחנו ריוח שיכול להכנס ולצאת בו הסכך הפסול ורי"ף ז"ל לא הביא האי שקל' וטרי' כלל וכתב בעל המאור שלא היה צריך לכתבה דאליבא דרב הונא הוא דאתמר ולית הלכתא כותי' אלא כרב פפא ולא דקדק כל הצורך דהא אפי' לרב פפא כיון דבעי במתניתין סכך כשר כפסול מיהת אם אין מקום הריוח אלא כמקום הפסול עדיין יש להקשות כדאקשינן בגמרא דהא א"א לצמצם שיהא הריוח מתמלא ונמצא הסכך הכשר מועט מן הפסול ואנו צריכין להעמיד על כרחנו ביוצא ונכנס או שאם היו שתי נותנן ערב כאוקמתא דרבא מיהו לא בעינן מעדיף כדי שיהא הסכך מרובה מן הפסול דההיא לר"ה הוא דוק ותשכח.
לימא מסייע ליה לרב טביומי כו': ואידחייא לה דמתניתין לאו סייעתיה מיהו קי"ל כוותיה דסככה בכלים דלא מיטמו כיון דאתו משיירי כלים דמטמו פסולה דבהא אפילו לרב דלית ליה גזירת כלים מודה דגזרינן וכיון שכן מתניתין כפשטה בכל ארוכות המטה אף על גב דלא מקבלי טומאה אתי משיירי טומאה ולא בעינן לאוקמה בארוכה ושתי כרעים דמקבלי טומאה וקצרה ושתי כרעים כמטה שלימה דחזו למסמכה אגודא ולמשדי אשלי כלומר שמסרגין ממנה לכותל והוי כשלימה כדפירש רש"י ז"ל.
תניא מטמאה חבילה ומטהרת חבילה: פירוש שאין לה טומאה וטהר' במקוה אלא כלה כאחת שכל שהוא מחוליות אינו מטהר אלא כלו כא' ואם פרק החוליות אינו טהור. ואגב אורחין שמעינן דפשוטי כלי עץ ויש להם טומא' וטהרה במקוה וכדכתיבנא לעיל תניא כותיה דרב טביומי מחצלת של שיפה ושל גמי ארוגה שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור שאין מקבלין טומאה אין מסככין בה כאלו היא שלמה דסתמא לשכיבה. מחצלת קנים גדולה מסככין בה דסתמא לסכוך קטנה אין מסככין בה דסתמא לישיבה.
רבי אליעזר אומר אם אינה מקבלת טומאה מסככין בה: פרישנא בשלהי פרקין דאגדולה פריך וסבר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיעשנה בפי' לסיכוך דהשתא אינה מקבלת טומאה ומסככין בה והא פרישנא לעיל דכל שאינה לישיבה אע"פ שקשורה שלא לטלטלה ואגדה כשרה והא דתנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה דה"ל תעשה ולא מן העשוי שלא נעשה לשם צל אסיקנא דאי איכא חלל טפח בגובה במשך שבעה באורך ורוחב כשיעור סוכה קטנה כשרה פירוש הניחו כשעשה הגדיש לשם צל דכיון דאיכא האי שיעורא שהוא חשוב אהל גבי טומאה ונעשה בהכשר לשם צל הוי כאלו נעשה כלה לשם צל ותעשה קרינא ביה ואין לשונו של רש"י ז"ל מחוור בזה דודאי כל שלא הניחו מתחלה לשם צל אינו כלום משום מעשה שיעשה אח"כ דסככא ממילא הוי כדמעיקרא שלא לשם צל וה"ל תעשה ולא מן העשוי דחטטת הגדיש לעשות חלל לסכך אין זה מעשה בסכך דא"כ כשחוטט אותו לגמרי הרי יש כאן מעשה גמור כשלא היה שם חלל טפח אלא ודאי כדאמרן.
מתני' המשלשל דפנות מלמעלה למטה והויא לה מחיצה תלויה אם גבוהו' מן הארץ ג' טפחים דליכא לבוד פסולה דלא אמרי' גוד אחית מחיצתא פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד ואפילו אין בה אלא שבעה ומשהו פסולה מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה דאמרינן גוד אסיק מחיצה מיהו במחיצה שאין בה עשרה לעולם לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה דאמרי' גוד אחית מחיצתא וצריך שיהיו מכוונות כנגד הסכך.
הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה: פירוש דאויר שלשה פסול וחוצץ לגמרי כאלו אין כאן דופן ודין דופן עקומה ליכא באויר דלא שייך למימר ביה הכי לפי הפירוש הנכון שכתבנו בדופן עקומה פחות מכאן כשרה ובלבד שלא ישן תחתיו וכן הוא בירושלמי אמתניתין הרחיק את הסיכוך שלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשרה מהו לישן תחתיו א"ר יצחק בן אלושיב הרי הטיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף והטובל בו לא עלתה לו טבילה אף זה מצטרף ואין ישנין תחתיו וה"נ איתא בגמ' דילן לקמן בפרקין ולית הלכתא כר"י במחיצה תלויה ואין מחיצה תלויה מותרת אלא בפחות מג' שיש לבוד דקולא הוא שהקילו במים לקמן בברייתא משום שאין בה דריסת אדם כלל ולא שייך למימר בה גדיים בוקעין בה ובקיעת גדיים לא שמה בקיעה כדאיתא פרק רבי עקיבא דשבת גבי הא מלתא כדאי' התם במס' עירובין.
גמרא במאי קא מפליגי מר סבר דהיינו רבי יוסי מחיצה תלויה מתרת מר סבר דהיינו רבנן אין מחיצה תלויה מתרת.
תנן התם בור של שני שותפים שחלקו הבתים ועשו מחיצה לחלוק אותם כנגד חצי הבור ונשאר הבור משותף בחצר המשותף בין שניהם ולא ערבו אסור לא' מהם להוציא ולהכניס שם כלום אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשה בבור עצמו מחיצה י' מבעוד יום לחלקו בין מלמטה בתחתי' הבור דאמרי גוד אסיק מחיצתא בין מלמעלה למטה דאמרינן גוד אחית מחיצה אבל מחיצת החצר לא מהניא דלא מינכרא כיון דלאו לבוד הוא רשב"ג אומר בש"א מלמעלה יעשה מחיצה זו דאמרינן גוד אחית ובה"א מלמטה דוקא ת"ק סבר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה.
אמר רבי יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל: כלו' בכותל החצר שעל הבור סגי דאמרינן גוד אחית מחיצתא אף בזו.
ואמר רבי אבא בר חנא א"ר יוחנן רבי יהודה שמתיר מחיצה תלויה במשנה זו בשיטת רבי יוסי אמרה מיהו לא רבי יהודה סבר לה כר"י ולא ר"י סבר לה כרבי יהודה מהא שמעינן מאי דכתיבנא לעיל שכשאומר על התנאים שהולכים בשיטה אחת פעמים שאינם מודים זה לזה בדבריהם.
עד כאן ל"ק רבי יהודה התם אלא בעירובי חצרות דרבנן דמדאורייתא לא בעי מחיצ' כלל והם אמרו אבל הכא בסוכה דמחיצתא דאורייתא לא לימא וע"כ לא קאמר רבי יוסי הכא אלא בסוכה דקילא שאין בה אלא עשה אבל בשבת דאיסור סקילה לא קאמר חיוב סקילה דהא עירוב דרבנן הוא דלית ביה סקילה אלא איסור סקילה כלומר איסור שבת שיש בו סקילה בדאורייתא ולהכי חמיר אפילו בשל דבריהם וא"ת א"כ דחד מינייהו לא שרי מחיצה תלויה בכל מקום מעשה שנעשה בצפורי במחיצות תלויות על פי מי נעשה לא על פי ר' יוסי נעשה דהא איהו לא שרי בשבת דחמיר אלא על פי רבי ישמעאל ברבי יוסי נעשה והא דלא אמרינן שנעשה על פי ר' יהודה שהוא מתיר בשבת איכא דאמרי דההיא ברשות הרבים הוא שר"ה היה מפסק' בבית שכנגד ביה"כ שבו ספר תורה שעומדין פתח כנגד פתח ועשו מחיצות תלויות בנתיים ורבי יהודה לא שרי אלא בעירובי חצרות לרבנן ורש"י פירש דמבוי שאינו מפולש הוא דאיסורו דרבנן ובדין הוא דשרי ביה רבי יהודה אלא שלא היה מקומו דצפורי מקומו של רבי יוסי ורבי ישמעאל בנו הוא כדאמרינן בסנהד' צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר ר' יוסי בצפורי כך הגירס' בכל הספרים.
פרסו לכתחלה היכי פרסי: פי' דהא קי"ל שאין עושין אהל עראי לכתחלה בי"ט ואצ"ל בשבת אלא מצאו סדינין פרוסין מבע"י טפח על העמודים ופרסים אחר כך דאהל עראי הוא וקי"ל שמוסיפין על אהל עראי בשבת ועשו לו מחיצות תלויות והביאו ס"ת וקראו בו והכי קים להו דמחיצות תלויות הוי והכי נמי הוי אהל עראי ורש"י ז"ל כ' במס' שבת פרק כל הכלים דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא והא דתנן התם פקק החלון פירש ז"ל שהיא ארובה בגג ומתוך כך מוחק וגורס כאן פרסו ס"ד א"נ דגרסינן היכי פרסי כלומר מהיאך הביאום בשבת דרך רשות הרבים אלא מצאו סדינין פרוסין ומחיצה כזו מותר בשבת ואינו נכון חדא דמאי מתמהינן היאך הביאום דדלמא דרך מלבוש אייתינהו ועוד דבעירובין מייתינן אאהל עראי גבי דופן סוכה ועוד דאי פקק החלון ארובה היא ה"ל למיתני ארובה כדקתני בכל דוכת' לכך פר"ת דשפיר שייך אהל בדופן וכן מפרש מורי נר"ו בשם רבינו הגדול ז"ל דודאי כל שעשה שלש מחיצות אהל הוא היכא דאיכא בר מיניה שלש מחיצות ועשה דופן רביעית חשוב תוספות אהל ולאפוקי מחיצה א' או שתים א"נ גג בלא מחיצות דלא כלו' הוא והכי מוכח הת' בעירובין והראיה שהביא רש"י שם מעובדא דרב ושמואל דהוו יתבי ונפל גודא ביני ביני כבר פירש' יפה ר"ת ז"ל וכדכתיבנא התם בס"ד.
אמר רב חסדא אמר אבימי מחצלת ארבע ומשהו מתרת בסוכה משום דמוקי' בי מצעי וקמ"ל לבוד משמעתין מוכח דכל היכא דאמרינן לבוד אינו כאלו היה סמוך ממש ואינו דא"כ בצרה לה מחיצה אלא לבוד דינו כאלו הוא סתום וזהו לבוד שאמרו בסוכה קטנה בפחות מג' דאי לא בציר ליה שיעורא.
מתיבי מחצלת שבעה ומשהו כו': אלמא לא סגי בפחות מכאן וקס"ד בסוכה קטנה מיירי מתניתא ופריק דההיא בסוכה גדולה וגבוהה כמה קמ"ל דבמחיצה זו שאין בה עשרה משלשלין דפנות על ידי לבוד שמעמידה בפחות משלשה סמוך לקרקע ונידונית כעשרה שדינו כאלו ארוך וסתום כדכתיבנ' ובתר הכי אמרינן גוד אסיק מחיצתא דפחות מעשרה לא אמרינן ליה והיינו דאמרי' קמ"ל דמשלשלין דפנות כלומר ע"י לבוד ולא בעינן מחיצה עשרה. ול"נ לפרש דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה קאמר דהא לא שמעינן ממתניתא כלל ולית לן לאוקומה כרבי יוסי דהוי יחידאה אלא מלמטה למעלה קאמר כרבנן וכן נראה מפרש"י ז"ל.
אמר רב אסי פס ד' ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד מוקי לה בפחות משלשה סמוך לדופן: פרש"י ז"ל סמוך לדופן השני במקצוע ולא נהיר' דאי איכא ב' דפנות בטפח שוחק סגי לשלישי' וכ"ת הכא קמ"ל דבהכי לא בעי צורת פתח פשיטא מאי קמשמע לן. והנכון דליכא אלא דופן אחת שלימה ויהיב האי פס במקום דופן שני האמצעים והוה ליה דופן שני ובתר הכי עביד שלישית טפח שוחק וצורת פתח והא קמשמע לן דמשך סוכה קטנה שבעה טפחים דהיינו כדי ראשו ורובו ושלחנו דאמרי בית שמאי ומדלא קאמר דמכשר דופן שני בטפח שוחק בי מצעי פחות מג' לכל רוח דהוו להו שבעה שמעינן דלעולם לא אמרינן תרי לבודין בפחות מפס ד' מיהו לאו ראיה היא דהא עדיפא ה"ל לאשמועי' דסגי לשלישית בטפח משא"כ באידך דאי עביד שניה בת טפח צריך לעשות שלישית שלימה דלמאי עביד בה לבוד ודאמרינן התם ושלישית טפח וצורת פתח ולא מוקמינן טפח שוחק בי מצעי משום דבעינן לאכשורי אפילו סוכה גדולה ותו דהתם רוח רביעית פרוצה וליכא לבוד אלא מחד גיסא כלפי דופן שנית האמצעי' וסוכה העשויה כמבוי דבעינן פס דהויא ד' ולא מכשירים בטפח שוחק בנתים או משום דהויא סוכה גדולה או משום דבעינן שתי דפנות דעריבן בשכנגדו בחצר פרוץ מיהו עיקר הדין אמת הוא מדלא אדכרי הך רבותא הכא והתם משום אנפא.
וצריכא דאי אשמועינן כו': אבל סוכה גדולה כו' ובדין הוא דסגי ליה בחצר המוקפת אכסדרה בתקרה שיש עליה מעזיבה דמחיצות לאכסדר' עבידן וסככן סכך פסול אלא דתנא לא זו אף זו קתני. והא דס"ד לאיפלוגי בדופן עקומה היכא דסככה סכך כשר להיכא דסיככה סכך פסול קשיא לפום מאי דפרישנא בדופן עקומה שרואין הכותל כאלו נתעקם מ"ש בין סכך הכשר לסכך הפסול לגבי האי מלתא ונ"ל דה"ק דדלמא הוה ס"ד דסכך פסול לא גמירי ביה דופן עקומה דכיון שאינו מן הסוכה כלל מפסיק וחוצץ הוא מאד אבל כשהסכך סכך כשר אלא שהוא נעשה לשם דירה דמין במינו הוא אינו חוצץ כל כך ראוי להכשירו ע"י דופן עקומה קא משמע לן דאפי' בסכך פסול אמרינן לה דהכי גמרינן.
אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אויר פוסל בשלשה אפי' בסוכה גדולה. סכך פסול פוסל בארבע בסוכה גדולה דוקא ופירו' פסול דאמרי' באויר וסכך פסול היינו חוצץ בנתים שלא יצטרף מה שמן הצדדין להשלים לשיעור דאי איכא מחד גיסא מאויר וסכך פסול שיעור הכשר סוכה בשלש דפנות כהלכתן הרי הוא כשר שאפילו ניטל כל זה העודף היתה כשרה אלמא ודאי שחוצץ ופוסל כל מה שיש לצד רוח רביעית ואינו משלים לשיעור לצד דופן האמצעית ואם הוא נתון לכל אורך הסוכה וחוצץ בין שתי הדפנות הרי הוא פסול לכל הסוכה ותו ליכא שלש דפנות וכן כשנתון לרוחב ואין באחד מן הצדדין שיעור הכשר סוכה מש"ה נקט לישנא דפוסל.
ה"ג אויר דפוסל בגמרא מ"ל ול"ג מנא להו דהא מודה הוא בזה כדמוכחא סוגיין ומתני' היא ואמינא להו אי הכי סכך פסול נמי לא ניפסול אלא בארבע אמות כשם שאינו פוסל מן הצד דתנן בית שנפחת כו' אמרי לי בר מההיא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו משו' דופן עקומה נגעו בה כלומר דהכי גמירי לשוייה דופן עקומה דאי לא בד' טפחים הויא חציצה דומיא דבאמצע. ומשמע להדיא דלרבה דאמר דאפילו באמצע אינו פוסל אלא בד' אמות דלא אתי עלה מדין דופן עקומה אלא בפחות מארבע אמות דלא הויא חציצה ואמינא להו אנא ומה אלו איכא סכך פסול פחות מארבע ואויר פחות מג' שמשלימו לד' מאי כשרה פירוש דלא מצטרפי תרוייהו לפסול מלייה בשפודין מאי פסולה ולא יהא אויר הפוסל בשלש כסכך הפוסל בד' פירוש בשלמא סכך פסול שהוא קל אינו מצטרף לפחות מג' אויר להשלימו לג' ולהיות כאילו יש כאן אויר שלשה שאין הקל מצטרף בשום מקום להשלים החמור ואינו ממלא חסרונו אבל אויר החמור היאך לא יצטרף להשלים שיעור הסכך הקל ולמלאות חסרונו ואמרו לי לדידך נמי אלו איכא סכך פסול פחות מארבע אמות ואויר משלימו לארבע אמות מאי כשרה דלא מצטרפי מליי' בשפודין מאי פסולה ולא יהא אויר החמור משלים חסרון הקל ואמינא להו אנא בשלמא לדידי משום שיעורא ולאו שיעורא וכיון דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפו כך הגירסא ברוב הספרים ורש"י ז"ל מחיק ואין צורך דהכי פי' בשלמא לדידי דין הוא דלא מצטרפי דהא לא שוו אויר וסכך פסול בשעורייהו ולא בטעמא דסכך פסול שפוסל בארבע אמות מפני שהוא שיעור מקום ולא משום הפלגה וריחוק אבל לדידכו כי היכי דאויר משום הפלגה הכי נמי סכך פסול משום הפלגה דהא ד' טפחים לא תשוב שיעור מקום וכיון שכן דין הוא דמצטרפי דמה לי אתפליג בסכך פסול לחוד או בסכך פסול ואויר ולא אשכחן דאהדרו דבי רב תשובה להאי פירכא ולא אפשר לומר דאיתותבו מדלא מסיק תלמודא וקי"ל נמי כותייהו. ומסברא דרבה היא דלא ידע פירוקא דידהו דלא חשו לאהדורי ליה פירוקא אלא למפרך ליה האי דבסמוך או דשמע טענתייהו ולא ניחא ליה בגוה ולא קאמר לה אבל אינהו טענתא מעלייתא אית להו דלדידהו נמי לא שוו פסולי בטעמא דאויר משום הפלגה וסכך פסול משום שיעורא דד' חשיב להם שיעור מקום ועוד דאפי' שוו בטעמא כל דלא שוו בשיעורא לא מצטרפי כלל והיינו דפרכינן בסמוך מדתנן הבגד ג' על ג' והיינו דלא טרח תלמודא לפרושי טעמא דידהו דהא מגו פירוכא דפריכו מסוכה קטנה וממאי דפרכינן להו ממתני' דהבגד כו' נפקא לן שפיר דטעמא דידהו משום דלא שוו בשיעורא ממש כדאמרן.
א"ל אביי לדידך נמי נהי דלא שוו שיעורייהו בסוכה גדולה בסוכה קטנה משווה שוו: תמיהא מלתא מאי קאמר דאי בעי למימר דכיון דשוו שיעורייהו וטעמייהו בסוכה קטנה דין הוא דליצטרפו אפילו בסוכה גדולה הא אמאי ותו לאביי גופיה תקשי הכי מהאי טעמא ואי בעי למימר דדינא הוא דליצטרפי בסוכה קטנה מיהת דשוו בשיעורא ומאן אמר ליה דלרבה לא מצטרפי בסוכה קטנה. וכ"ת דהכי קים ליה לאביי דהוי דינא דלא מצטרפי אפילו בסוכה קטנה הא ליתא דהא שמעינן ליה לאביי דאמר מצטרפין דאמר אביי אויר ג' בסוכה קטנה ומיעטו בשפודין לא הוה מיעוטא יש לומר דהכי קאמר ליה ומנא תימרו דבשיעור תליא מלתא דהא בסוכה קטנה שוו בשיעורא ומשום הכי מצטרפו דאלו לא שוו בשיעורא אף על גב דשוו בטעמא שיהא זה פוסל בד' וזה פוסל בג' דלדידך טעמייהו משום הפלגה לא מצטרפי ואהדר ליה רבא דהתם לאו משום דשוו בשיעורא הוא דבהא לא תליא מלתא אלא משום דליתיה שיעורא דסוכה דנתמעט שיעורו על ידי פסול כנראה לי ואקשינן לרבנן דבי רב למימרא דכל היכא דלא שוו בשיעור אע"ג דשוו בטעמא לא מצטרפי והתנן הבגד שלש על שלש למדרס דלהכי חזי השק ארבע אל ארבע העור חמש על חמש המפץ שש על שש וכלן משום טומאת מדרס ותני עלה הבגד השק והעור מצטרפים פי' שהבגד החמור משלים לשק והעור שהם קלים וכן השק ועור אבל אין השק משלים לבגד לשיעור ג' על ג' שאינו בדין שיהא הקל משלים שיעור החמור והכא דכיון דשוו בטעמא שכלן טמאין מדרס כל א' לפי חשיבותו שהוא ראוי למדרס אע"ג דלא שוו בשיעורא וכדרבה ודלא כרבנן דבי רב ופרקי' דהתם נמי משום דשוו בשיעור הוא כדקתני טעמא א' ר"ש מה טעם מצטרפין הואיל וראוין לטמא מושב ולרבנן דבי רב מאי הואיל וראוין לטמא מושב כדתנן המקצע מכלן פי' מכל אחד מאלו טפח על טפח טמא משום מדרס כדמפרש טעמא דהא זמנין דחזי לישיבה קצת וכיון שכן ביאתו משיירי מדרס לא נחתי מטומאתם נמצאו כלן שוין בשיעור זה והיינו דמצטרפין לעולם וזה שאמר ר"ש הואיל וראוין לטמא מושב בשיירי מדרס בשיעור אחד בטפח על טפח וכ"ת א"כ תהוי תיובתיה דרבה דהא מפרש ר"ש דטעמא דצירופא משום דשוו בשיעורא הוא. וי"ל דרבה אמר לך דהא דקתני ר"ש הואיל וראוין לטמא מושב לאו כדקא אמרת שמטמאין מושב בשיעור אחד ממתני' דהמקצע אלא ה"ק מה טעם מצטרפין כיון שאין שוין בשיעוריהן הואיל וראוין לטמא מושב מטע' כולן שוין לטמא משום מדרס אלא שזה צריך שיעור גדול וזה מספיק לו שיעור קטן דכיון דשוו בטעמא דטעמא דכלהו חדא אע"ג דלא שוו בשיעורא מצטרפי ואמרי' טפח על טפח למאי חזי ואמר ר"ל הואיל וראוי ליטלו וליתנו ע"ג החמור.
בסורא מתנו לה להאי שמעתא בהאי לשנא בנהרדעי מתנו אמר ר"נ אמר שמואל סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד' אמות: איכא מרבוותא ז"ל מאן דכתב דהלכתא כלישנא בתרא וכיון שכן הלכה כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי אבל רי"ף פסק כלישנא קמא ואליבא דרבנן דבי רב לחומרא דבדאורייתא לא אזלינן בתר לישנא בתרא אלא כלישנא בתרא או קמא הי דהוי לחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר אבל בשל סופרים או ממון אזלינן לקולא ונראין דבריו דהא סוגיין בלישנא קמא אליבא דרב הוא מדאקשינן לרב לעיל מב' נסרים אין מצטרפין ואוקימנא מן הצד ולא אוקימנא באמצע ותו דלרבה ללישנא קמא או לרב ללישנא בתרא כיון דבסוכה גדולה אין סכך פוסל אלא בד' אמות א"כ אין כאן דופן עקומה כלל לענין סוכה ואנן לא בעינן לה לענין כלאים ולא לענין שבת דהתם ליכא צל סכך ובמחיצות כל דהו ואע"פ שאינן שלו סגי ובסוכה דבעיא דפנות דידה ניכרות הוא דבעינן דופן עקומה וכיון דלרבה או לרב ללישנא דנהרדעא לא נצרכה דופן עקומה לענין סוכה מאי האי דנקטי גוד ולבוד דופן עקומה הלכה למשה מסיני ואע"ג דרבה אמר לך דלא נקטינן אלא גוד ולבוד אנן ודאי סוגיין בתלמודא דנקטינן גוד ולבוד ודופן עקומה ועוד דכל כה"ג לא חשוב לישנא בתרא כיון דהני דפליג בהאי לשנא לא הוו אמוראי גופייהו דפליגי בלישנא קמא דהתם רבה ורבנן דבי רב ואביי והכא רב ושמואל וכיון דכן לית לן למי' אלא למיזל לחומר' ולמיפסק כלישנא קמא דקיימי רב ורבנן דבי רב ואביי בחדא שיטתא וזה נכון.
ת"ש סככ' בנסרים כו': ומודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם כשרה ולמ"ד דבין מן הצד בין באמצע פוסל בד' אמאי כשרה ובדין הוא דיכול לשנויי ליה דהא ר"מ אסיפא קאי דמיירי בנסרין שאין בהם ארבע שאינם פוסלים בסוכה ומודה לרבי יהודה דכי יהיב פסל בין שני נסרים כשרה אלא משום דקאמר לה סתמא משמע דאפילו ארישא קאי בנסרים שיש בהם ארבע ופריק דאפילו להאי סברא נמי לא קשיא.
ה"ג הכא בשמנה אמות מצומצמות עסקינן ויהיב פסל ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר מהאי גיסא פסל ונסר מהאי גיסא: פירוש דהוו להו כלהו עשרה בני ארבע טפחים ואיכא בכלהו מ' טפחים והם ח' אמות לחשבון אמה בת ה' טפחים דל מינייהו תמניא לשני פסלים שבאמצע פשו להו ל"ב טפחים הוו להו ט"ז טפחים מהאי גיסא וט"ז טפחים מהאי גיסא ה"ל פחות מד"א לכל צד לדופן עקומה שאף לחשבון אמה בת ה"ט יש בד"א כ' טפחים ולהכי נקט ח' אמות מצומצמות שאם יהיו יותר יהיה ד' אמות לכל צד ולא אמרינן דופן עקומה והוצרכו לזה משום דאיכא מ"ד בפ"ק דעירובין דלחומרא משערינן באמה בת חמשה טפחים וליתא דהא אסיקנא התם אחד זה ואחד זה באמה בת ששה טפחים אלא הללו שוחקות והללו עצבות ויש שהקשו עוד דלהאי חושבנא כי הוי נמי ט' אמות מצומצמות כמה הוו להו מ"ה טפחים כי דליית שמנה טפחים לשני פסלים פשו להו ל"ז טפחים כי יהבת פלגא מהאי גיסא ופלגא מהאי גיסא ליכא עשרים טפחים וליכא ד"א ואיכא דופן עקומה ואמאי נקט שמנה אמות מצומצמות. ומיהו זו אינה קושיא דכיון דמיירי בנסרים שיש בהם ד' א"א להוסיף בהם ה"ט אם לא ישלימם לשמנה שיוסיף נסר אחד מכאן ונסר אחד מכאן ואלו עשה כן היה מכל צד כ' טפחים שהם ד"א לפירוש זה דוק ותשכח ואעפ"כ הנכון כגירסת הגאונים ז"ל וכן היא בקצת הנוסחאות שלא עבר עליהם קולמוס מגיהי ספרים הכא במאי עסקינן בשמנה אמות מצומצמות דיהיב נסר ופסל נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא דהוו כלהו בני ד"ט דאינן מ"ח טפחי' דהוו להו לחשבון אמה בת ו' טפחים ח"א דל מינייהו ח' טפחים לשני פסלים דבנתים פשו להו מ' טפחים עשרים מחד גיסא ועשרים מחד גיסא וליכא ד"א ואמרינן דופן עקומה. מיהו אכתי צ"ל להאי פירושא אמאי נקט ח' אמות מצומצמות דהא כי הוו ט' אמות מצומצמות דאינן כ"ד טפחים כי מפקת שמנה טפחים לשני פסלים פשו מ"ו טפחים וליכא לכל צד אלא כ"ג טפחים דאינן פחות מד"א לדופן עקומה ואי גרסינן ט' אמות מצומצמות אתיא שפיר וא"צ לזה וקל לתרץ ממה שכתבנו למעלה שאי אפשר להוסיף אמה אחת בלבד ואם באנו להוסיף שני נסרים של שמנה טפחים יהיו ד' אמות מכל צד ותו דא"כ לא יבאו הפסלים באמצע אא"כ מתחיל מפסל ונסר פסל ונסר דוק ותשכח.
אמר אביי אויר ג' בסוכה גדולה ומיעט' בקני' הוי מיעוט בשפודין ל"ה מיעוט ומצטרפין וה"מ דאין פחות מג' פוסל מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע ואינו פוסל אפילו בסוכה קטנה והיינו רבינא דרב אחא ורבינא לקולא וחד אמר אין לבוד באמצעו פוסל אפילו בסוכה גדולה מיהו בשיש בו כדי ראשו אבל לא בפחות מכאן דאלת"ה היה צריך לעשות סוכה מעובה כמין בית באמצע אלא ודאי כדאמרן והלכתא כרבינא ואמר מ"ט דמ"ד יש לבוד באמצע דתנן קורה היוצאת כו' ואידך שאני קורת מבוי דרבנן והם אמרו אבל בסוכה דאורייתא לא ומ"ט דמ"ד אין לבוד באמצע דתנן ארובה בתוך הבית ובה פותח טפח טומאה בבית מה שבבית טמא פי' בשיש בו חלל טפח שנעשה אהל מה שכנגד ארובה טהור שאין אויר נעשה אהל ואינו מצטרף עם הבית והטומאה יוצאת דרך ארובה שראויה לצאת משם ולפיכך אין פתח הארובה טמא דומיא דבית שיש לו פתח והמת עתיד לצאת עכ"פ בא' מהם טומאה כנגד ארובה מה שבבית טהור שאין אויר נעשה אהל לטמא בבית כלום אלא שבוקע ועולה כנגדו עד לרקיע.
ג"ה אין בארובה פותח טפח טומאה בבית אפילו כנגד ארובה טמא טומאה תחת ארובה מה שבבית טמא ומפרשים אותה דכיון דליכא פותח טפח לא חשוב פתח כלל והרי הוא כבית עצמו וכאלו הוא סתום וא"כ סייעתא דמייתי' מינה דאין לבוד באמצע היינו מרישא דיש בו פותח טפח ואע"ג דפחות מג"ט הוא לא אמרינן לבוד וזו גי' משובשת מאד וב' תשובות בדבר חדא דאנן לא אשכחן הפרשה בחלון בין שיש בו פותח טפח או שאין בה פותח טפח אלא לענין להביא טומאה לבית אחר או להוציאם דרך שם שלא תהא בוקעת עולה אלא דרך הפתח והבית טמא וסביביו מבחוץ טהור כדכתיבנא בהאי פירקא אבל לענין שיהא אויר נעשה אהל לא שמענו מעולם ועוד אדמסייעיה ליה מרישא ליפרוך ליה מסיפא דכי אין בו פותח טפח הוי כלבוד דאע"ג דיש בו פותח טפח אין בו לבוד שאני טומאה שהכתוב עשה בו טפח כג' טפחים דעלמא ופחות מטפח דידיה הוי כפחו' מג' טפחים דעלמא אלא ודאי ליכא הפרשה בינייהו ובתרווייהו גרסי' טומאה בבית הבית טמא ושכנגד ארבה טהור טומאה תחת ארובה מה שבבית טהור וכן הגירסא במשניות וראיה דידיה מסיפא דפחות מטפח הכא כפחות מג"ט בעלמא ולא אמרינן לבוד ש"מ אין לבוד באמצע וכ"ת אמא פליג להו תנא בתרתי בבי כיון דחד דינא אית להו ליתנינהו בחד בבא ארובה שבבית בין יש בו פותח טפח בין אין בו פותח טפח כו' וא"ל דהתם בדוכתא תני בכל חדא מינייהו עניני אחריני טובא ולא כי הדדי איתנהו הני תרי בבי כי הכא אלא שהתלמוד קיצר לשון המשנה ולא הביא ממנה אלא הצריך בלבד וכן דרך התלמוד בהרבה מקומות כמו שכתבנו בפרק זה.
אתמר סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין: פי' אכסדרה שבחצר וכתלי החצר סביב רחוקות ד' אמות דליכא דופן עקומה וקורות שפת החזיזין יוצאין באכסדרה בריבועא כאלו מוקפת חומה ופי' הרי"ף ז"ל שעשה זה סוכתו בשתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן סמוך לתקרה אמצעית של אכסדרה ועל גביה פי' בסמוך כדכתיב והחונים עליו ומתרגמינן ודשרן סמיכין עלוהי ולא בסמוך לגמרי דא"כ לא הו"ל קורת אכסדרה בולטת למטה תחת הסכך ובכה"ג לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם כדאמרי' לקמן הב"ע שהשוה את קירויו אלא פירשו שעשה מחוץ לאכסדרה בסמוך ונתן ראש הסכך על קורה של אכסדרה ולהכי נקט על גבי ולאו משום דגבי ממש ויש עוד לפרש על גבי אכסדרה ממש שהתקרה תחת הסכך ובודאי לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא לרוח אחת אלא דהב"ע שעשה שתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן ובמקום דופן אמצעי סומך על תקרת אכסדרה משום דופן עקומה ובאותו מקום דופן רביעי יש פצימין טפח ופרש"י שהם נתונין באמצע בפחות מג' ופליגי אביי ורבא אי אמרי' לבוד ורבא אמר ל"א לבוד ואינו נכון דהא לבוד הלכתא גמירי לה ולא פליג עלה רבא ותו דהכי אמרינן לקמן אחוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ דהא כיון שהפצימין באמצע נראין יפין מבפנים ומבחוץ אלא כך פירושו שהפצימין הם בשתי קצות הדפנות כנגד דופן האמצעי ופעמים שהפצימין שבסוף הדופן הוא בולט מדופן כלפי חוץ ואינו בולט כלפי פנים וזהו נראה מבחוץ שיש שם פצימין לבד הדופן ושוה מבפנים שאינו נראה שיש כלום מלבד הדופן ופעמים שוה עם הדופן מבחוץ ובולט כלפי פנים וזהו נראה מבפנים ושוה מבחוץ והוי יודע שלא אמרו פי תקרה יורד וסותם אלא בבנין קבוע אבל לא בסוכה שהוא בנין עראי דא"כ לא בעינן דופן רביעית דקורת הסכך יורד וסותם ומסקנא דלא שרינן אלא בשיש שם תקרה ופצימין ואי ליכא חד מהני לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם וי"א דאפילו בתרווייהו לא עבדינן הכי אלא בדופן אחד או בשתים כמין גאם דטפי מהני פילוש גמור הוא דאלת"ה חצר המוקפת אכסדרה דלא תנא בה הכשרה אלא בפחות מד' אמות משום דופן עקומה ליתני בה הכשרה אפילו בד' אמות וכגון שלא השוה את קירויו ולהוי פי תקרה יורד וסותם לכל רוח הא עדיפא ליה מאידך אלא ודאי דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא מרוח אחד ולהכי אשמועינן הכשרה לכל רוח מדין דופן עקומה וכשהשוה את קירויו כדלקמן דהא עדיפ' ליה מלמתני הכשר דופן אחת בלבד בשלא השוה את קירויו וכ"ת א"כ היכי אקשינן ממתניתין דחצר המוקפת אכסדרה י"ל משום דפסולה לגמרי דומיא דרישא ואע"פ שעשה דופן אחר אבל רש"י ז"ל פירש דפלוגתא דאביי ורבא בכל הצדדין ובאכסדרה בבקעה פירש שלא היה שם שום דופן אלא קורות בלבד והיינו דהוי בפלוגתא ודחיק בהא דאמרינן במחיצות לגואי עבידן דלהקורות קאמר ואינו נכון והשתא דפרישנא שהפצימין הם בסוף הדפנות ורחוקין זה מזה מאד הא דפליג אביי ורבא אי אמרינן בהו לבוד לאו היינו לבוד דעלמא דהא אין לבוד בג' טפחים אלא ה"ק אי אמרינן שיהא פי תקרה יורד וסותם בסיוע הפצימין דאיכא היכרא ויהא מקום הדופן כסתום כלו או לא. מר אמר פי תקרה יורד וסותם והוי לבוד וסתום ומ"ס אין פי תקרה יורד וסותם ואינו סתום.
א"ל בהא מודינא לך דה"ל כמבוי מפולש: פי' ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם עד דאיכא פצימין אבל בתקרה ופצימין אמרינן לדופן אחת מיהת דאתמר אכסדרה בבקעה כלומר בר"ה ופרש"י ז"ל שאין לה מחיצות כלל שעומדת על ד' קונדסין והיינו דנקט בקעה שאין שם מחיצות דקסבר פי תקרה יורד וסותם מארבע רוחותיה ושמואל סבר לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם מארבע רוחותיה ורבינו ז"ל גורס בפרק כל גגות דהאי פלוגתא דרב ושמואל כי לית לשמואל בארבע בשלש אית ליה פי' דבג' רוחות מודה הוא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם אבל ר"ח ור"ת ז"ל פירשו אפילו רב דאוסר באכסדרה פרוצה לא אמר אלא באכסדרה מוקפת משלש רוחותיה או משני רוחות לכל הפחות שזו נקראת אכסדרה כדאמרינן בפרק לא יחפור עולם לאכסדרה דומה ואף בזו פליגי רב ושמואל שזו מוקפת בג' דפנות וברביעית קורה ואנן בעי' ארבע מחיצות לרשות היחיד לטלטל בכלו מדרבנן רב אמר מותר לטלטל בכל קסבר פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר דאפילו ברוח רביעית לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם להתיר לטלטל בכלו.
בפרק כל גגות ה"ג וכן הוא בכל הספרים כי לית ליה לשמואל בג' אבל בארבע אית ליה וה"פ לית ליה לשמואל כשאין שם אלא שלש מחיצות מוקפות אבל אם יש קצת היקף אפילו ברוח רביעית אלא שנפרצה ביותר מעשר מודה הוא דאמרינן התם פי תקרה יורד וסותם והתם מוכח דלרב אפילו בשאין הקף אלא בשני רוחות אמרינן פי תקרה יורד וסותם ונקט אכסדרה משום דשמואל וגם שיש אכסדרה שאין לה אלא שתי מחיצות ובתרויהו פליגי ולפירוש זה נקט בקעה מפני דאכסדרה של חצר אף מחיצה רביעית יש לה אלא שהיא רחוקה הימנה.
תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה מאי היא אמר עולא ה"ק קנים היוצאי' מאחרי הסוכה דהיינו אחר דופן אמצעי הסתום נידון כסוכה ואוקימנא בדאית בה הכשר סוכה ונפקי בהדי' שתי דפנות דצדדין דאית לה שלש דפנות והא קמ"ל דאע"ג דהני דפנות לסוכה דפנים עבידן מעיקרא ולא לסוכה זו מיתכשרא בהו וכ"ת הא נמי פשיטא דהא חצר המוקפת אכסדרה ובית שנפחת דמחיצות לאו לסוכה עבידן וכשרה י"ל שאני התם שהם מחיצות של בנין קבע ודעתו בהו אכל מילי אבל במחיצות סוכה שהם עראי הוה ס"ד דלא מהני אי עבידן לסוכה אחריתי קמ"ל כנ"ל וצורת פתח אינו מעכב כל היכא דאיכא ג' דפנות כהלכתן.
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא נצרכה אלא לקנים היוצאים לפני הסוכה: פי' ברוח רביעית הפרוץ שאין שם דופן ומשכא חדא דופן בהדייהו שהיא ארוכה ואידך לא משכא סד"א לא קנה ארוך אלא כנגד קצר והיוצא הזה אין לו אלא דופן אחת קמ"ל שהוא נידון כלפני' והוא נכשר בשיעורו ובדפנותיו לגמרי ולא בעינן דנהוי ביה הכשר סוכה ולא דפנות אחרות וכן הלכתא בכל הני לישני דלא פליגי אהדדי כלל בעיקר דינא ולא הביאה הרי"ף לפי שאינן נוהגין.
רבה בר בר חנא אמר לא נצרכה אלא שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תפסול בהך פורת' דבעי' בכל דוכתא דלהוי צלתה מרובה מחמתה קמ"ל כיון דכולה צלתה מרובה מחמתה אע"ג דאיכא מיעוטא דחמתה מרובה מצלתה אלא שאם יש אויר פחות מג' במקום א' כדי ראשו אין ישנים תחתיו ואם הוא פחות מכדי רוב ראשו ישנים תחתיו כדבעי' למימר בסמוך.
ורבי הושעי' אמר לא נצרכה אלא לסכך פחות מג' בסוכה קטנה ואשמועי' שאינו פוסל הסוכה ופרכינן דמאי קמ"ל פשיטא שלא יהא אלא אויר שהוא חמור יותר מסכך פסול הרי אינו פוסל בפחות מג' ומהדרינן זה מצטרף וישנים תחתיו וזה מצרף ואין ישנים תחתיו יש שפי' שהאויר ישנים תחתיו אבל סכך פסול אין ישנים תחתיו שאין אדם ישן תחת סכך פסול אבל אויר הוא כלבוד וכסתום מסכך כשר שבצדדין ואינו נכון חדא דבכלה סוגין משמע שהאויר חמור מסכך פסול בין בסוכה גדולה בין בכל מקום והשתא פרכינן נמי לא יהא אלא אויר דעלמא אויר חמור היאך אתה עושה לו עכשיו יותר קל מסכך פסול ועוד דאי קא' דסכך פסול אין ישנים תחתיו מאי נידון כסוכה דקתני דמשמע שדין הסכך הפסול כדין הסוכה ואם ללמדנו שאינו פוסל אין זה נראה מלשון נידון כסוכה ועוד דבירושלמי פירשו לה בהדיא באויר שאין ישנים תחתיו לכך נראה לפרש כדפירש"י ז"ל שהסכך מצטרף וישנים תחתיו דאמרינן לבוד וחשבי' ליה כאלו נתבטל בסכך כשר והיינו דקתני נידון כסוכה אבל אויר אין ישנים תחתיו והיינו רבותא דקתני נידון כסוכה לישן תחתיו משא"כ באויר ואיפרק מאי דאקשי תלמודא אלא יהא אויר דאלו לאידך פירוש' אכתי לא איפרק דרבותא דסכך פסול היינו שאינו פוסל וא"כ נימא פשיטא שאינו פוסל שאפי' אויר חמור אינו פוסל ואי אמרת דאשמועינן שאין ישנים תחתיו בלישנ' אחריתא ה"ל למתנייה דהאי לישנא הכשר' משמע ולא פיסולא מיהו מסתברא שלא אמרו שאין ישנים תחת האויר פחות מג' אלא כשיש בו כדי שינה ולא שישב שם כל גופו דהא לא אפשר בפחות משלשה אלא שכופה ראשו באויר אבל כל היכא דליכא רוב ראשו אלא בין אויר וסכך לית לן בה שלא מצינו שיהא חייב לעשותה כמין בית וכן מוכיח מן המשנה שהביאו מטיט הנרוק שמצטרף למ' סאה וטובלין בו אגב אידך והכי מוכח מדרבה בר חנא אמר רבי יוחנן לעיל דאע"ג דמיעוטא איכא אויר כשרה משמע כשרה לגמרי לישן תחתיו.
עוד נראה לומר דאפילו בסוכה גדולה דוקא פחות מג' שהוא כלבוד בכל מקום התירו לישן תחת סכך פסול אבל יותר מכאן אפילו ג' טפחים פסול ושלא כדברי הרז"ה שכתב דפחות מד' בסוכה גדולה כפחות מג' בסוכה קטנה שישנים תחתיו. והא דקתני מודה ר"מ שאם יש בין נסר לנסר כו' בדין הוא דמצי לאוקומה בנסר פחות מארבע וכשרה לגמרי וישנין תחתיו אלא דמשמע ליה דאפילו ארישא קאי כדכתיבנא לעיל ומה שכתבנו נראה נכון וכן דעת מורי נר"ו.
הא דתנן העושה סוכתו כמין צריף ר"א פוסל וחכמים מכשירין: פירוש מכשירין כשיש בשיפועו י"ז טפחים עשרה למחיצה ושבעה לסכך ועליונים מדבר הכשר לסכך שהרי נידונין כסכך וכן אתה אומר כשיש בה גג טפח שצריך י"ו טפחים בר מיניה ששה טפחים לסכך ועשרה למחיצה וכיון שהסכך סומך על הדפנו' לגמרי צריך שיהא הכל מדברים הכשרים לסכך. והלכתא שיפועי אהלים לאו כאהלים דמו כלל וכלישנא דרב יוסף דאשכח במתניתא וחכמים פוסלים דמתני' דקתני וחכמים מכשירין רבי נתן דהוא יחידאה תני לה ואין הלכה כדבריו ועובדא דאביי ורב יוסף כבר פירשתיו למעלה.
הא גופא קשיא אמרת וכו' כאן בגדולה סתמא לסיכוך כאן בקטנה סתמא לישיבה א"ה אימא סיפא כו': פירוש א"ה לאו דוקא דהא בלא"ה נמי קשי' בדר' אליעזר דיוקא דרישא אדיוקיא דסיפא ואית דלא גרסי ליה אלא תינח לרבנן אלא לר"א כו' ואי גרסי' ליה ה"פ א"ה דלא מתרצת ליה אלא כדקא אמרת קשיא דרבי אליעזר כו'.
ג"ה א"ה אחת גדולה ואחת קטנה אחת קטנה וא' גדולה מבעי ליה וק"ל לרש"י ז"ל דהא קטנה דחמירא לרבנן אבעי ליה למתני בבתרייתא דלא מבעיא גדולה אלא אפילו קטנה דפסלי רבנן מכשר איהו מן הסתם ורבינו ז"ל מפיך לה אחת קטנה ואחת גדולה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה ואין צורך דזמנין דפריך תלמודא הכי דכיון דבקטנה פליגי ובא לומר שהקטנה כגדולה ה"ל למיתני אחת קטנה ואחת גדולה ומצינו שמדקדק כן בזבחים פרק דם חטאת דפרכינן א"ה אחד הנאכלות ואחד הפנימיו' אחד הפנימיו' ואחד הנאכלות מיבעי ליה.
אלא אמר ר"פ בקטנה כ"ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ובגדולה הוא דפליגי רבנן סברי סתמא לסיכוך ומפרקא מתני' לדידהו כדמעיקר' ורבי אליעזר אומר דבין גדולה ובין קטנה שעשאן סתם הרי הוא כאלו עשאן לשכיבה בפי' ואין מסככין בה. אבל עשאן בפי' לסיכוך מסככין בה ומאי עשאה לשכיבה דקתני רבי אליעזר ברישא סתם עשייתה לשכיבה וסיפא עשאה אבל בפירק' קמא הוה אמרינן איפכא דרישא עשאה דוקא וסיפא סתם עשייתה לסיכוך.
ת"ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה: פי' מעשה עבות דלא חזיא לישיבה מסככין בה ארוגה שעשוין בעיון וראוין לישיבה אין מסככין בה.
תנן התם כל החוצלאו' וכו': פירוש כל הראוי למדרס יחדו למדרס או שסתם עשייתו לישיבה אע"פ שהן פשוטי עץ מטמי מדרס וכל הטומאות כולן אפילו אב הטומאה ואי לא חזו למדרס או שעשאן שלא למדר' אין מטמאין מדרס ואי אית להו גדנפ' או קבול אחר מטמאין שאר טומאות אבל לא מדר' ובהכי רהט' כולה שמעתא ופירוש מזיבלי ילקוטי הרועים שמניחים לפעמים תחת מראשותם ולפיכך הם טמאות מדר' וכל שאר טמאות והא דאמרינן בפרסי שמקבלין טומאה טעמא מפני שהשמש מתחמם בו לפעמים וכדאמרינן בי"ט מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו ודאמרי' בשל שעם ושל גמי דחזי לכסויי נזייתא אפשר שיש להם קבול דאי לא הא אמרינן במסכת כלים שהמחצלאות העשויות לסכך בהם שכר טהורות מכלום ופיר' ספירא שער שמספרין מהבהמה.
והא דאמרינן חזרו ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה לא מצינו שנשתכחה תורה בדורו של רבי חייא שהרי בדורו היה רבינו הקדוש וחבריו שהיו גדולי ישראל אלא אמר כך בשביל מה שחדשו בהלכה זו שכל המקיים הלכה אחת שלא תשתכח ה"ה כאלו מיסד כל התורה כולה ובכלל דבריו ג"כ שראוים ליסדם בכח זכרונות שבהם כדקאמר בפרק השוכר את הפועלים אנא עבידנא שלא תשתכח תורה מישראל.