שולחן ערוך אורח חיים יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן יא | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אורח חיים · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דיני חוטי הציצית
ובו חמישה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטו

סעיף א[עריכה]

החוטין צריך שיהיו טוויין לשמן,

(הגה: ויש מחמירין אפילו לנפצן לשמן, והמנהג להקל בניפוץ) (מרדכי ואגודה סימן כ"ג),

שיאמר בתחלת הטווי שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה: טווי לי ציצית לטלית. ואם לא היו טוויין לשמן פסולים:

סעיף ב[עריכה]

טוואן נכרי וישראל עומד על גבו ואומר שיעשה לשמן להרמב"ם פסול ולהרא"ש כשר.

הגה: ונוהגין שיסייע הישראל מעט וכדאיתא לקמן סימן ל"ב סעיף ט' וביורה דעה סימן רע"א גבי תפלין וספר תורה.

וצריכין שזירה ושיהיו שזורין לשמן:

סעיף ג[עריכה]

אם נתפרקו משזירתן ונעשו ט"ז כשרים והוא שישתייר בשזור כדי עניבה.

(הגה: ולכתחלה טוב לקשור החוטין למטה כדלקמן בסעיף י"ד בסימן זה) (בית יוסף בשם הרוקח):

סעיף ד[עריכה]

אורך החוטים השמונה, אין פחות מארבע גודלים. ויש אומרים י"ב גודלים, וכן נוהגין. ולמעלה אין להם שיעור.

(הגה: ואם עשאו ארוך יותר מדאי יכול לקצרו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי) (מרדכי בהלכות קטנות).

אחד מהחוטים יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו הגדיל. (הגדיל היינו החלק מהציצית שאינו ארוג).

(הגה: ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר מלבד מה שמונח על קרן הבגד) (סברת בית יוסף):

סעיף ה[עריכה]

אין עושין הציציות מהצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם ולא מהנימין הנתלשים מהבהמה ולא משיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד והטעם משום ביזוי מצוה:

סעיף ו[עריכה]

אם עשאם מצמר גזול פסולים דכתיב ועשו להם משלהם.

הגה: ודוקא שגזל החוטין, אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין, כשרים. מיהו לכתחילה אסור לעשותן (בית יוסף בשם נימוקי יוסף בהלכות ציצית). (ולעניין ברכה עיין לקמן ריש סימן תרמ"ט):

סעיף ז[עריכה]

חוטין שאולין הלואה היא דלא הדרי בעינייהו וכדידיה דמי:

סעיף ח[עריכה]

המשתחוה לבהמה, צמרה פסול לציצית. המשתחוה לפשתן נטוע, כשר לציצית, שהרי נשתנה:

סעיף ט[עריכה]

יעשה נקב באורך הטלית לא למעלה מג' אצבעות (היינו גודלין) (כל בו סימן כ"ב ומיימוני והגהות סמ"ק סימן ל"א), מפני שאינו נקרא כנף, ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד הציפורן משום שנאמר "על הכנף", ואם היה למטה ממלא קשר גודל היה תחת הכנף.

הגה: ומודדין זה ביושר ולא באלכסון מן הקרן (בית יוסף):

סעיף י[עריכה]

אם היו רחוק מהכנף מלא קשר גודל ונתקו מחוטי הערב עד שלא נשאר בו כשיעור כשר כיון שהיה בו כשיעור בשעה שהטיל בו ציצית זה.

הגה: ונוהגין לעשות אימרא סביב הנקב שלא ינתק שם ויהיה פחות מכשיעור וכן עושין אימרא בשפת הבגד למטה, מהאי טעמא (בית יוסף בשם סמ"ק וכל בו).

יש אומרים שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור, ויש אומרים שדין רוחב הבגד כדין האורך ונראין דבריהם:

סעיף יא[עריכה]

אם הגדיל שקורין אורילייזא הוא רחב לא יטיל בו הציצית ואם הטיל בו פסול דעל כנפי בגדיהם כתיב וזה אינו נחשב מהבגד אבל עולה הוא לשיעור מלא קשר גודל ולהרחקת ג' אצבעות כיון שהנקב בתוך הבגד.

הגה: וטוב שימדוד שיעור קשר גודל בלא הגדיל ויהיה תוך ג' אצבעות עם הגדיל (בית יוסף בשם רש"י ורשב"א):

סעיף יב[עריכה]

מנין חוטי הציציות בכל כנף ארבעה כפולים שהם שמונה ואם הוסיף פסול. יחתוך ראשי החוטין הארבעה ויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו ח':

סעיף יג[עריכה]

יזהר לחתוך ראשי החוטין לעשותם ח' קודם שיכרוך, שאם כרך אפילו חוליא אחד (פירוש: החלק מהציצית שבין קשר לקשר) וקשר אפילו קשר אחד ואחר כך חתכן – פסול משום תעשה ולא מן העשוי, שהרי בפיסול עשאם:

סעיף יד[עריכה]

יקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה, ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואחר כך יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה, וחוזר וכורך. וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. אין שיעור לכריכות, רק שיהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים.

הגה: ואם האריך הציצית יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף (רמב"ם פרק א').

[ו]נוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות ובשני ט' ובשלישי י"א וברביעי י"ג שעולים כולם מ', כמנין "ה' אחד" שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. [ו]נהגו לעשות בסוף כל חוט קשר כדי שיעמוד בשזירתו:

סעיף טו[עריכה]

יש אומרים שצריך לדקדק שיתלה הציציות לאורך הטלית, דבעינן שתהא נוטפת על הקרן (פירוש, תלוי על הקרן). ואם היה ברחבו, לא היה נוטף, שהרי כלפי קרקע היה תלוי. יש אומרים שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית שמכניסים בה הציציות; ויש מתירין, וכן נהגו: