שולחן ערוך אורח חיים יא יב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · יא · יב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
אמנין חוטי הציציות בכל כנף יגנחארבעה כפולים נטשהם שמונה *ואם הוסיף ספסול. ידסאיחתוך ראשי החוטין הארבעה יחיטויתחבם בכנף ויכפלם ואז יהיו ח':
מפרשים
באר הגולה
(א) מנין חוטי הציציות — מנחות מב א כרב אחא בר יעקב, רמב"ם (פ"א מהל' ציצית ה"ו) ונ"י.
ט"ז - טורי זהב
(יג) ד' כפולים — דאמרינן בגמרא: גדיל וב', גדילים ד'. פירוש, אי הוה כתיב "גדיל" הוה משמע ב', דאין גדיל פחות מב'; השתא דכתיב "גדילים", ד' משמע. ובזמן שהיה תכלת, היו עושים ב' מתכלת וב' מלבן; והאידנא הוה לבן במקום תכלת, ועושין ד' ארוכים משל לבן:
(יד) יחתוך ראשי החוטין — משמע דקודם התחיבה יחתכם תחילה, ואחר כך בסעיף י"ג כתב קודם הכריכה. ונראה דמשום הכי כתב שם לשון "יזהר" וכאן לא זכרו, אלא דתרי לכתחילה יש כאן: האחד קודם התחיבה, יש לעשות על צד הטוב, אבל אין צריך ליזהר על זה; אבל לכתחילה קודם הכריכה יש ליזהר טפי. ומה שכתב: "שאם כרך" כו', רוצה לומר: וקשר אחר הכריכה, דכריכה בלא קשר לאו כלום היא, וקשר הראשון תכף אחר התחיבה אינו בחשבון כלל ולא מקרי עשיה כלל, אלא דוקא הכריכה, והיינו עם הקשר שעושה אחר הכריכה. ובזה נתיישב הכל:
מגן אברהם
(יח) ויתחבם — כלומר, לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם. כתב בשל"ה ומט"מ שאל יחתוך בסכין, אלא ינשכם בשיניו, עיין שם.
ביאור הגר"א
מנין כו' — שם: מר בריה דרבינא כו'. ועיין רש"י ד"ה כדידן, וכמ"ש בספרי, ובית שמאי אומרים: מד' חוטין של תכלת וד' חוטין של לבן, והיינו אחר שכפלו, תוס' מ"א ב' ד"ה ב"ש. וקיימא לן כבית שמאי, כמו שכתוב בגמרא שם, ואף על גב דלית לן תכלת, מטיל לבן במקום תכלת, כמו שכתוב שם ל"ח ב': אין לו תכלת כו', וכן משמע שם מ"א ב': לא קשיא כאן כו', וכמו שכתבו רש"י ותוס' שם במתניתין ריש פרקין ל"ח א', וכן משמע בגמרא שם מ"ם א', דפריך: ולא יהא אלא לבן כו':
ואם כו' — רשב"א, וכמו שכתוב בסנהדרין פט א: ואי סבירא ליה דקשר כו', ועיין תוס' שם ד"ה קשר, וכן משמע במנחות מ ב: ומי אמרינן תעשה כו'. ובעל העיטור כתב דלכתחילה יוסיף כמו שירצה, ולמד ממה שכתוב שם מ"ב: רב ירמיה מדפתי רמא תמניא כו', וכן שם מ"א ב': לא קשיא, כאן בטלית כו', וכן בספרי והביאו התוס' שם: כמה גדיל נעשית? אין פחות משלשה כדברי בית הלל, בית שמאי אומרים: מארבע כו'. וכן פירש בעל העיטור מה שכתוב שם מ"ב: אין לו שיעור למעלה, בין באורך בין במניין, יש לומר דגם קושיית הגמרא למימרא כו' קאי על שניהם. אבל לתוס' דחקו ההיא דסנהדרין וכתבו דמשמונה עד ט"ז יכול להוסיף, דכל זה במשמעות גדילים, או מכל אחד לבד או משניהם יחד, אבל יותר — גרוע ועומד. אבל הרשב"א סבירא ליה דלעולם פוסל, והני אמוראי דשם מ"ב א' פליגי אהדדי. ועיין תוס' ריש פרקין ד"ה התכלת כו'. אבל להלכה נראה כדעת בעל העיטור דמכשיר, וסברתו נכונה ועיקר, דכי פסלינן בסנהדרין שם, דוקא בשהוסיף מין אחר, ודומיא דלולב שם, דבאותו המין מכשרינן אפילו לכתחילה להוסיף כמה שרוצה:
יחתוך כו' — שם מ"ב: אמר רב אחא בר יעקב כו', אלמא לכולם צריך לכופלם, ועבדינן כמר בריה דרבינא. ועיין תוס' ריש פרקין סוף ד"ה התכלת: ומה שאנו כופלים כו'. ואמר יחתוך, דלכתחילה יחתכם קודם שיתחבם, דסעיף י"ג דיעבד דוקא, וכמו שכתוב בסוכה יא א: הטיל כו' כשרין – דיעבד דוקא, ודלא כמו שכתב ב"י דעצה טובה. וכן משמע מלשון רבנו ירוחם, וכן כתב מהר"י אבוהב:
באר היטב
(יט) ויתחבם בכנף: ר"ל לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם. כתב בשל"ה ומט"מ שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו.
משנה ברורה
(נח) ד' כפולים - דאמרינן בגמרא גדיל שנים גדילים ד' פי' אי הוה כתיב גדיל הוה משמע שתים דאין גדיל בפחות משתים השתא דכתיב גדילים ד' משמע ובזמן שהיה תכלת היו עושין ב' מתכלת וב' מלבן והאידנא הוי לבן מקום תכלת ועושין ד' ארוכים משל לבן:
(נט) שהם שמנה - אחר שיכניסם בבגד ויכפלם מדכתיב פתיל כעין פתילה שהוא כפול:
(ס) פסול - משום דקעבר בבל תוסיף והגר"א בביאוריו הסכים להלכה לשיטת העיטור המובא בב"י שסובר דאין בזה משום בל תוסיף וכי פסלינן בגמרא בזה דוקא בשהוסיף מין אחר להחוטים [כגון חוטי קנבוס או צמר גפן] אבל באותו המין מכשרינן אפילו לכתחלה להוסיף כמה שרוצה ועיין בארה"ח שהביא עוד כמה גדולי הראשונים שסוברין כן ולכן מסיק דאם עשאם כבר וא"א לתקנם יכול לילך בהם אבל מיד שיוכל לתקנם צריך לתקנם ובגורע מהחוטין לכו"ע פסול כדאיתא בב"י:
(סא) יחתוך - ר"ל לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם בכנף [מ"א וביאור הגר"א] ויש לחתכם בשיניו ולא בסכין:
ביאור הלכה
(*) ואם הוסיף פסול: עיין בפמ"ג שמסתפק אם קצץ היתירות רק עד הגדיל ובגדיל נשארו מהו דאם היה מוציא היתירות גם מן הגדיל פשיטא דכשר לפי מה דפסק הרמ"א לעיל בסימן י' ס"ו בהטיל ציצית על ציצית דחותך אחת מהן וכשר בכל גווני עי"ש:.
כף החיים
(לו) סעיף יב: מנין חוטי הציצית בכל כנף ארבעה כפולים שהם שמונה — ואם הארבעה היו ג' מצד זה וה' מצד זה, כתב מי"ט בשם דרשות מהר"ש דכשר. אליה רבה ס"ק י"ז, מחזיק ברכה אות יו"ד, זכ"ל אות צ', ש"ת אות ט'. ונראה דהיינו אחר שתלאן בטלית, אלא דקודם הקשירה או הכריכה נעשו ה' בצד זה וג' בצד זה. אבל אם בשעת התלייה היו ג' בצד זה וה' בצד זה הוא פסול, דהא לא נתלה בבגד אלא ג' חוטין והאחד תלוי בחוטין. ועיין בית יוסף סימן יב.
(לז) שם: ואם הוסיף פסול — וכן אם פחת מד' פסול. חיי אדם כלל י"א אות י"ז, לב חיים חלק א' סימן פ"ב, וכן משמע בלבוש סעיף יג, ר' זלמן אות א.
(לח) שם: יחתוך ראשי החוטין הד' ויתחבם בכנף וכו' — היינו לכתחילה יחתוך קודם שיתחבם. מגן אברהם ס"ק יח, אליה רבה שם, ר' זלמן אות כ"ג, חיי אדם שם אות י"ח, בית יעקב אות ט'. ואם תחב ואחר כך חתך, וכן הטיל לב' קרנות ואחר כך חתכם קודם שקשרם, כשר. פתחי עולם אות ל"ו.
(לט) שם: יחתוך ראשי החוטין וכו' — כתב בשל"ה ומטה משה, שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו. מגן אברהם שם, אליה רבה שם, מחזיק ברכה אות ט. ועיין בדברינו לעיל אות יז.
(מ) שם: ויתחבם בכנף ויכפלם וכו' — יש לספק דנצריך שיתחוב כל החוטין ביחד, ואם תחבן בזה אחר זה, אם כן תחיבת החוטין הראשונים היו בפיסול, ומה שיתכשרו בהוספת החוטין האחרונים הוה ליה "תעשה ולא מן העשוי". ונראה דבדיעבד ודאי כשר. ואפילו לדעת מהר"א (מהרי"א?) שהביא בית יוסף, דבתחבן קודם הקשירה פסול, מההיא דמנחות ל"ח דקאמר שם למאן דאמר תכלת מעכב הלבן, הא קדימה אינו מעכב. פתחי עולם שם.