שולחן ערוך אורח חיים יא י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

צאם היו רחוק מהכנף מלא קשר גודל מח*ונתקו מטמחוטי הערב *עד שלא נשאר בו כשיעור כשר כיון שהיה בו כשיעור נבשעה שהטיל בו ציצית זה.

הגה: ונוהגין לעשות יטואימרא סביב הנקב שלא ינתק שם ויהיה נאפחות מכשיעור וכן עושין אימרא בשפת הבגד למטה, מהאי טעמא (בית יוסף בשם סמ"ק וכל בו).

קנביש אומרים יאשבתוך טזרוחב הבגד נגאין לו שיעור, ויש אומרים רשדין רוחב הבגד כדין טזהאורך ונראין דבריהם:

מפרשים

 

באר הגולה

(צ) אם היו — שם.

(ק) ויש אומרים שבתוך רוחב הבגד אין לו שיעור — טור, משמעות הגמרא שם.

(ר) שדין רוחב הבגד כדין האורך — מהר"י בשם סמ"ג ונ"י ובעל העיטור ורבי יונה.
 

ט"ז - טורי זהב

(י) אימרא — כבית יוסף, אפילו טלאי של עור יכול להניח סביב הנקב:

(יא) שבתוך וכו' — נראה טעמם, דעיקר כנף שייך בשפה התחתון של הבגד ברחבו סמוך לארץ, שזה מיקרי כנף וקצה, מה שאין כן בשפה של אורך הבגד אין שייך לשון כנף כלל:
 

מגן אברהם

(טז) האורך — אורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו, ורחבו היינו קומתו מראשו לרגליו.
 

ביאור הגר"א

ונוהגין כו' — רוצה לומר, שלפעמים יטילו הציצית אחר כך:

וכן עושין כו' — ובסמ"ק ומרדכי כתבו עוד טעם אחר, ועיין מגן אברהם ס"ק י"ז:

יש אומרים כו' — ממה שאמרו: כמאן אזלא הא דאמר רב: ציצית צריכה כו'? והיינו לאורך הטלית, כמו שכתב רש"י שם. ולקמן בסעיף ט"ו: יש אומרים שצריך כו'. ועוד מדקאמר על הגדיל, אבל חוץ לגדיל כשר בכל מקום. וגדיל הוא מפרש כלשון ב' ברש"י וכמו שכתוב בסעיף י"א. ואמר אין לו שיעור, רוצה לומר למטה, אבל למעלה ודאי אין חילוק. ב"י:

ויש אומרים שדין כו' — ממה שכתוב: הטיל על הקרן או על הגדיל, אלמא כי הדדי נינהו, וכי היכי דבגדיל אין חילוק, דשם הטעם משום דאינו מן הבגד, הכי נמי בקרן. ועיין סעיף י"א:
 

באר היטב

(טו) אימרא:    כ' הב"י אפי' טלאי של עור יוכל להניח סביב הנקב.

(טז) רוחב הבגד:    אורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו ורוחבו היינו קומתו מראשו לרגליו.
 

משנה ברורה

(מח) ונתקו וכו' - וה"ה אם נקרע בהנקב עד שעי"ז לא נשאר בו כשיעור ואפילו נעשה זה תיכף אחר חוליא הראשונה עם הקשר וכבסמוך:

(מט) מחוטי הערב - וממילא נתמעט אורך הבגד עי"ז ולפי מה שיבואר בסמוך ה"ה אם נתמעט הבגד ברחבו:

(נ) בשעה - וקרא כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לא הקפידה תורה אלא שבשעת עשיה יהיו על הכנף ולא אח"כ. והיינו דוקא אותן הציצית שנתלו בהכשר אבל אם רוצה להטיל בו ציצית אחרות דהוי עשייה חדשה פסול עד שיתפור מתחלה כדלקמן בסימן ט"ו עי"ש:

(נא) פחות מכשיעור - אף דבדיעבד כשר מ"מ טוב לעשות כן כדי שלא יבואו הרואים לומר שהוא פסול דכו"ע לאו דינא גמירי [ב"י]:

(נב) י"א שתוך וכו' - דס"ל דעיקר שם כנף שייך על שפה התחתון של אורך הבגד לא על רוחב הבגד. רוחב הבגד קרוי מה שמלובש בו האדם קומתו מראשו לרגליו ואורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו דדרך העיטוף הוא בהאורך:

(נג) אין לו שיעור - היינו למטה דיכול לעשות אפילו פחות מקשר אגודל אבל למעלה מג' אצבעות פסול [ב"י]:
 

ביאור הלכה

(*) ונתקו מחוטי הערב וכו':    עיין במ"ב שכתב דאפילו נעשה זה תיכף אחר חוליא הראשונה והקשר שע"ג והוא נלמד מבסמוך סי"ג דבזה מתכשר הציצית ומה שכתב הפמ"ג בא"א בסוף סקי"ג לענין קרע שנעשה דמסתפק שם אי עשיה הוא קשר לבד או חוליא ג"כ ר"ל דשמא הלכה כהע"ת דבקשר לבד הוא ג"כ מתקיים ביה שם גדיל הוא רק מצרף ספק זה לענין קטן דאצלו החיוב ציצית הוא רק מדרבנן כדמוכח שם להמעיין אבל לענין גדול פשיטא ופשיטא דנקטינן כרוב הפוסקים וכמעט כולם דדוקא עם החוליא ובלא"ה לא נפיק מן התורה ולפי הנראה לא היה בידו ספר ע"ת רק מה שהובא ממנו בפוסקים כי עזרני ד' שהשגתי ס' ע"ת וראיתי בו שמפרש בהדיא דהקשר עם הכריכה שניהם דוקא הוא מן התורה אלא לענין תעשה ולא מן העשוי ס"ל כיון דכל אחד מינייהו מעכב צריך שיהיו שניהם עשויים בכשרות וכן ס"ל להלבוש עי"ש ולפ"ז בע"ש עם חשיכה לכו"ע צריך דוקא חוליא עם הקשר ועיין בא"ר בסי' זה שהביא דברי הלבוש במש"כ דקשר א' סגי מדאו' וכו' והשיג עליו הרבה ובאמת כוונתו הוא בפשיטות דשני הקשרים שאנו עושין א' קודם החוליא הראשונה וא' לאחר החוליא א' מהן לבד הוא מה"ת אלא שאנו עושין שניהם מטעם ספק שמא הלכה כפירוש הב' שברש"י מנחות ל"ט ע"א הובא בתוס' שם ד"ה קשר או כפירוש הא' שברש"י שהוא הקשר שאחר החוליא וכן הובא בביאור הגר"א אבל הלבוש ג"כ דבעינן קשר וגם החוליא שניהם מדאורייתא וכן מוכח מהע"ת דזה הוא דעת הלבוש וכן מוכח מלשונו שם דזה הוא ספיקו עי"ש ובחנם השיג עליו הא"ר ולא דק בלשונו:.

(*) עד שלא נשאר בו כשיעור:    עיין ברמב"ם שמבואר דאפילו לא נשאר רק כל שהוא כשר:.
 

כף החיים

(כח) סעיף יו"ד: אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל ונתקו מחוטי הערב וכו' כשר — משמע דאם עשאו בתחילה שלא כדין פסול, וכן כתב הב"ח, דבין עושה פחות מקשר גודל בין יותר מג' אצבעות פסול. אליה רבא ס"ק י"ג, וכן כתב הלבוש סעיף יו"ד, חיי אדם כלל י"א אות כ"ג, ודלא כמהר"י פאדאנא בתשובה כתב יד והביאו כנסת הגדולה בהגהת הטור דצידד לומר דבדיעבד כשר, אליה רבא שם.

(כט) שם: וניתקו מחוטי הערב וכו' כשר — בין אם ניתקו בסביב הנקב, ונתרחב הנקב וירדו הציצית למטה מקשר גודל, בין אם ניתקו משפת הבגד מלמטה ולא נשאר משפת הבגד עד הנקב שיעור קשר גודל. בית יוסף, מאמר מרדכי אות י"ב, ר' זלמן אות י"ח, קיצור שולחן ערוך שם אות ד, ועיין לקמן סימן טו סעיף ה ובדברינו לשם.

(ל) יש אומרים וכו' ויש אומרים שדין רוחב הבגד כדין האורך ונראין דבריהם — וכן פסק הלבוש וכן כתבו האחרונים, ר' זלמן אות י"ז, חיי אדם כלל י"א אות כ"ג, חס"ל אות ה', קיצור שולחן ערוך שם אות ג. ובפרט לדידן דאתכא דמרן סמכינן ודעתו ז"ל כדיעה שניה, כמו שכתב: ונראין הדברים. ועיין שולחן גבוה בכליי השולחן ערוך אות ט"ו ואות ך', ולקמן בדברינו לסימן יג אות ז.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש