שולחן ערוך אורח חיים יא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · יא · ח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

נ*המשתחוה לבהמה, להצמרה יבילופסול לזלציצית. סהמשתחוה ז*לפשתן לחנטוע, כשר לציצית, שהרי נשתנה:

מפרשים

באר הגולה

(נ) המשתחוה לבהמהעבודה זרה מז א.


(ס) המשתחוה לפשתן — רמב"ם פרק א מההיא דעבודה זרה מז א.



טורי זהב - מגן דוד

(ז) לפשתן נטוע — ואין כאן מצוה הבאה בעבירה, שהרי הוא לא עשה עבירה:

מגן אברהם

(יב) פסול — ואף על גב דנשתנה, דמעיקרא צמר והשתא חוטין, מכל מקום עדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר, מה שאין כן בפשתן נטועה, דהוי כעץ בעלמא ונקרא עץ, וכיון שעשאו חוטין – מראיהו הראשון חלף והלך לו. ובהכי מתיישב קושיות התוס' בעבודה זרה מז א בד"ה היינו בעיא דריש לקיש, כן נראה לי לדעת הרמב"ם. ועיין סימן תקפ"ו סעיף ג ותרמ"ט סעיף ג.

באר היטב

(י) פסול לציצית:    עיין מ"א ובספר בני חייא. כתב ע"ת דצמר שהיה עליה בשעת השתחויה נאסרת וכ"ש מה שגדל אח"כ ע"ש. ובני חייא כתב מה שגדל אחר שנעבד מותר ע"ש וכ"כ הט"ז סי' תרמ"ט ס"ק ה' ע"ש והאי פסול פי' אפי' בדיעבד. בני חייא.

שערי תשובה

ביאור הגר"א

המשתחוה כו' — בעיא דריש לקיש ולא אפשיטה, וכמו שכתוב שם: תכלת דמאי כו'. ולדעת ר"ת בריש פרק ג דסוכה וכמו שכתוב לקמן סימן תקפ"ו, פסול בדיעבד; אבל לדעת ר"י תירוץ ראשון שבתוס' אינו פסול אלא לכתחילה, ועיין סימן תרמ"ט סעיף ג:

המשתחוה לפשתן כו' — שם, בעיא דרמי בר חמא, וסובר דמה שאמר שם "הכי השתא" – אפשיטא הבעיא, וכמו שכתב בפרק ג מהלכות איסורי מזבח. ובפרק ד שם כתב בבעיא דתכלת לכהנים דלא אפשיטא, אף על גב דבגמרא אמרו: היינו בעיא דרמי בר חמא, וכמו שחילק כאן בין צמר לפשתן, ולא קאמר "היינו בעיא דרמי בר חמא" אלא בעיא דמשתחוה להר כו', כ"מ, ולכן בציצית קאמר היינו בעיא דריש לקיש, דלא כתוס' שם ד"ה היינו, וכן כתב מגן אברהם:

משנה ברורה

(לה) צמרה וכו' - אף דדבר הנעבד אינו אסור אלא לקרבן אבל להדיוט שרי מ"מ אסור למצות ציצית הואיל וצרכי גבוה הוא מאיס כלפי גבוה הואיל דלא אישתני כ"כ דעדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר משא"כ במשתחוה לפשתן נטוע דהוי כעץ וכיון שעשאו חוטין מראהו הראשון חלף והלך לו:

(לו) פסול - עיין בסימן תקפ"ו במ"א ס"ק ו' דמסיק דלפי דעת המחבר שם האי פסול אינו רק לכתחלה משום דמאיס אבל בדיעבד יצא וכן כתב הגר"א בסימן זה דלענין דיעבד במחלוקת שנויה:

(לז) לציצית - כתב ע"ת דצמר שהיה עליה בעת השתחויה נאסרת וכ"ש מה שגדל אח"כ ובספר בני חייא כתב להיפך דמה שגדל אחר שנעבד מותר [ובבה"ט כתב דגם הט"ז סובר כן לקמן בסימן תרמ"ט סק"ה ועיי"ש בא"ר ובפמ"ג]:

(לח) נטוע - אבל לפשתן שהוא נעקר אז נאסר אפילו להדיוט כדין ע"ז ותקרובתה ואינו מועיל לו שינוי שכל שאתה מהייה ממנה הרי היא כמוה:

ביאור הלכה

(*) המשתחוה לבהמה וכו':    ונ"ל פשוט דה"ה בהמה הנרבעת נמי צמרה אסור לציצית דבחד מחתא מחתינהו הגמרא בע"ז מ"ז ריש עמוד א' ע"ש א"כ פשוט דה"ה לענין מצוה. כתב הפמ"ג מודר הנאה מצמר אסור בציצית מצמר (דבעינן תעשה לך משלך) אבל מודר הנאה מחבירו אפשר שיכול ליקח טליתו דמצות לאו ליהנות נתנו ולא נהירא דהלא הוא מתהנה מהבגד עצמו (ואל"כ יהיה מותר כלאים בהטלית עצמו) ואולי כוונתו ליטול ציצית מהמודר ומה שכתב טליתו לא דק בלישנא:.


(*) לפשתן נטוע:    עיין במ"ב ודוקא אם הפשתן התלוש הוא שלו דאם הוא של חבירו אפילו אם אין בו שינוי כלל לא נאסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפילו לגבוה ס"ל לרוב הפוסקים דאין יכול לאסור עיין בפ"ד מהלכות איסורי מזבח הלכה ה' בהלח"מ שם וביו"ד בסימן קמ"ה סעיף ח' בביאור הגר"א שם והפמ"ג בא"א אות י"ב העלים עין מזה:.





▲ חזור לראש