שולחן ערוך אורח חיים יא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · יא · יד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

גטיקח ד' חוטים מצד זה וד' מצד זה, ויקשור שני פעמים זה על גב זה, ואחר כך יכרוך חוט הארוך סביב השבעה קצת כריכות, וקושר שני פעמים זה על גב זה, וחוזר וכורך. דוכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות. כאין שיעור כאסהלכריכות, סורק שיהיו כל הכרוך והקשרים כבסזרוחב כאסחארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים.

הגה: ואם האריך הציצית יראה ששלישיתו יהיה גדיל טוכגסטוב' חלקים ענף (רמב"ם פרק א').

ה[ו]נוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות טזכבכדיעובשני ט' ובשלישי י"א וברביעי י"ג שעולים כולם מ', כמנין "ה' אחד" שעולים ל"ט ועם השם הם מ'. ו[ו]נהגו לעשות כהעאבסוף כל חוט כגקשר כדי שיעמוד בשזירתו:

מפרשים

באר הגולה

(ג) יקח ד' חוטיםמנחות לח ב ולט.


(ד) וכן יעשה עד שישלים — הרא"ש.


(ה) ונוהגים לכרוך — בית יוסף.


(ו) ונהגו לעשות בסוף כל חוט — נ"י ורוקח.



טורי זהב - מגן דוד

(טו) וב' חלקים ענף — דהכי אמרינן בגמרא, דנוי תכלת – שליש גדיל ושני שלישים ענף. ופשוט שאינו מעכב בדיעבד:


(טז) ובשני ט' — בכוונות האר"י כתוב בשני ח', וביאר שם טעמו על פי הקבלה, ונכון לשמוע אל קבלתו:

מגן אברהם

(כ) אין שיעור — אפילו כרך רובה, או לא כרך בה אלא חוליא אחת, כשירה [רמב"ם]. ואם כרך כולה, פסולה [ב"י].


(כא) ארבעה גודלים — עם הקשרים [הרא"ש]. ובר"מ פרשת פנחס עמ' תי"ט כתב, שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל. כתב הרא"ש, שיהיו כל החוליות בשוה, שזהו נוי לציצית. ואם כן, באויר ראשון יעשו הכריכות רחוקים זה מזה, ואחר כך בכל אויר יותר מקורב. עיין סימן ל"ב סעיף י"ד.


(כב) ובשני ט' — ובשל"ה כתב לעשות בשני ח', ואז הוא מכוון כמנין "ה' אחד". וכן כתב הלבוש וכן כתוב בכוונות. ובלחם חמודות סימן מ"ח כתב, שבציצית של ר"ש מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואחר כך ה' וכו', כשם ההוי"ה. וכתוב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות, ובכל חוליות ג' כריכות, כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט, וכמו שכתב הרמב"ם.


(כג) קשר כו' — ובלבוש כתוב שאין נוהגין כן באלו הארצות, וכן שמעתי דהוי כמוסיף על הקשרים; ובפרט אם הם שזורים יפה, דלא שכיח שיתפרקו.

באר היטב

(כא) לכריכות:    אפי' כרך רובא או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה. ואם כרך כולה פסולה. ב"י מ"א.


(כב) רוחב ד' גודלים:    ובר"מ פרשת פנחס כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל. וכ' הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי לציצית וא"כ באויר הראשון יעשה הכריכות רחוקים זה מזה ובשניה לא כ"כ ובג' יקרבם ובד' יקרבם לגמרי והציצית של ר' שלמה מלכו לא היו שוים לגמרי.


(כג) וב' חלקים ענף:    פשוט שאינו מעכב בדיעבד. כתב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות ובכל חוליות ג' כריכות כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט. מ"א.


(כד) ובשני ט':    ובכוונות כ' בשני ח' וכ"כ של"ה מ"א ט"ז דז' וח' הוא שם של י"ה ואח"כ י"א הוא בצירוף שם של הוי"ה. ואח"כ י"ג גימטריא אחד וזהו ה' אחד ובציצית של ר' שלמה מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואחר כך ה' וכו' כשם הוי"ה מ"א ועיין בשכנה"ג בהגהת ב"י. (ועיין במ"א ובלבוש בענין הכריכות).


(כה) בסוף כל:    חוט קשר. ע"ל ס"ק ג' מש"ש.

שערי תשובה

(ט) יקח ד' חוטים כו' — וכתב במחזיק ברכה בשם מלבושי יו"ט בשם מהר"ש, שאם אירע שהיו ג' מצד זה וה' מצד זה כשר, ע"ש:


(י) ובשני — עיין באר היטב. וכתב בשו"ת בית יהודה סימן ק"ה, שמותר להתיר ציצית מבגד שהכריכות כמספר השם, ואין להקפיד משום מחיקת השם, שאין זה אלא בצורת אותיות, אבל דרך גימטריא אין לחוש. וכתב בברכי יוסף, שהמדקדקים נהגו לעשות ל"ט כריכות כמו שכתב האר"י ז"ל, והעתיק מספר הכוונות המועתק מכת"י מוהרח"ו וכהר"ן, כמו שאנו עושים היום, ז' ח' י"א י"ג, אלא שהיה עושה חוליות. אבל מנהג העולם שלא לעשות כן חוליות, כמ"ש הגהות מיימוני ע"ש. וכן כתב בים של שלמה של יבמות, וכתב שנאמר: "טל אורות", ואורות בגימטריא ציצית. ושם טל הוא טוב לתפילת הדרך, להניח אגודל על המזוזה ולומר בלחישה ובקדושה ובכיסוי פנים, "בשמך טל אטלה" שלשה פעמים, עיין שם בים של שלמה בבא קמא סימן ג':

ביאור הגר"א

יקח ד' חוטים כו' — הרא"ש ומרדכי, דבהכי מתקיימין כל החוטים יותר; דלא כר"ת ור"י, שהיו עושין הקשרים מחוט של כרך. וכן הוכיח שם בתוס' ל"ח ב' בד"ה כדי כו':

ויקשור — לחוש לפירוש הב' שכתבו תוס' בשם רש"י ל"ט א' ד"ה קשר:

ב' פעמים — דקשר אחד אינו קשר של קיימא ואינו קשר. מרדכי, ועיין סימן שי"ז:

חוט הארוך — שם, חוט של כרך כו':

וקושר כו' — ל"ח ב': שמע מינה צריך כו'. ואף על גב דדחי ליה, דיחויא הוא ולא דחינן מילתא דרבה משום זה, וזהו מה שאמר דילמא כו', וכמו שכתבו המפרשים:

וכן יעשה כו' — שם ל"ט א': תנא הפוחת כו', תנא כשהוא כו'. וכתבו תוס' שם ד"ה לא, דעל כל ב' חוליות, א' של לבן וא' של תכלת, היה קשר אחד, ובסופו קשר א', והוי ה' קשרים. ובעל העיטור כתב דעל כל חוליא היה קשר, אלא דאנו עושין הקשרים של לבן לבד:

אין שיעור כו' — דווקא בתכלת אמרו הפוחת כו', ושיעור של חוליא שם; אבל בלבן אין לדקדק במניין החוליות, דמניינם נגד הרקיעין, כמו שכתבו שם, לפי שתכלת דומה לרקיע, מה שאין כן בלבן. תוס' שם ושאר פוסקים. ומכל מקום עושין לזכר, כמו בתכלת. תוס' ורמב"ם:

רק כו' — לשון הרמב"ם: יתכוין להיות הכרוך שליש והענף ב' שלישים, וכאן כתב ע"פ פירוש תוס' בסעיף ד, והוא מדברי הרא"ש והטור:

והקשרים — שהן ממניין הגדיל. מרדכי בשם ר"י סימן תתק"מ והרא"ש:

ואם האריך כו' — מדברי הרמב"ם הנ"ל, וכמו שכתוב בגמרא: ונויי תכלת כו':

נוהגים כו'. בתוס' שם כתבו: ויש מפרשים הפוחת כו' קאי אמניין הכריכות, על כן בראשונה ז' ומוסיפין והולכין שניים שניים עד שהאחרונה י"ג. אבל האחרונים כתבו שבין הכל ל"ט כמנין השם, דיש מפרשים הפוחת כו' קאי על מניין החוליות:

משנה ברורה

(סה) לכריכות - ר"ל למנין הכריכות וגם מנין החוליות והקשרים אין מעכב מדינא רק הוא למצוה מן המובחר כי הה' קשרים רמז שעי"ז יזכור הה' חומשי תורה וכפילת הקשרים החמשה שעולה י' רמז לעשרה ספירותיו של הקב"ה כדאיתא לקמן בסימן כ"ד וטעם החוליות עיין בב"י:

(סו) רק שיהיו וכו' - ומה דאיתא בסי"ג שאם כרך אפי' חוליא אחד אבאר את שורש הדבר כי קבלו חז"ל דבעינן בציצית גדיל והיינו שיהיה מוכרך כמש"כ גדילים תעשה לך וגם יהיה בו חוטין נפרדים כדכתיב ציצית כמו בציצת ראשי אך מן התורה אין שיעור לאורך הגדיל אלא אפי' אם לא כרך רק ג' כריכות ועשה ע"ג קשר למעלה דגם זה הוא הלכה למשה מסיני מתקיים בזה שם גדיל ובזה כבר נגמר המצוה מדאורייתא וזהו טעם דברי השו"ע שם וע"ז יש לסמוך בע"ש עם חשיכה כשאין לו פנאי לעשות כתיקונו ומותר לצאת בו בשבת ולברך (ויותר טוב שיעשה אז גם הקשר הראשון שקודם החוליא כמו שאנו נוהגין כדי לצאת גם דעת מקצת הפוסקים שסוברים דע"ז הקשר כיוונו חז"ל דהוא דאורייתא) וכל זה מדאורייתא אבל מדרבנן צריך לעשות שליש גדיל וב' שלישים פתיל וכיון שאורך החוטין הוא י"ב גודלין כנ"ל בסעיף ד' יעשה ד' גודלין גדיל שהם הכריכות וישאיר ח' גודלין חוטין נפרדים שכך הוא נוי הציצית וע"כ אם עשה חוליא אחת בע"ש עם חשיכה צריך להשלים תיכף אחר השבת דאל"ה הוא עובר על דברי חכמים ויש שנכשלין בזה:

(סז) רוחב וכו' - היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו אם כרך רובו כשר דעכ"פ יש כאן ג"כ פתיל אבל אם כרך כולה פסול:

(סח) ארבעה גודלים - עם הקשרים וברע"מ כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל. כתב הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי ציצית וא"כ באויר הראשון יעשה הכריכות רחוקים זה מזה ואח"כ בכל אויר יותר מקורב [מ"א]:

(סט) וב' חלקים ענף - עיין ביאור מהרש"ל על הסמ"ג ולכו"ע אינו מעכב בדיעבד וכנ"ל:

(ע) ובשני ט' - ובכוונות כתוב בשני ח' וכן הסכימו האחרונים דז' וח' הוא שם של י"ה ואח"כ י"א ובצירוף הוא שם של הוי"ה ואח"כ י"ג גימטריא אחד וזהו ה' אחד. ובציצית של ר' שלמה מלכו היה באויר ראשון יו"ד כריכות ואח"כ ה' וכו' כשם הוי"ה [מ"א] ועיין בלבוש ובא"ר עוד בענין הכריכות:

(עא) בסוף כל חוט - עיין לעיל בס"ק י"ח מש"ש. טוב לעשות החוטין בינונים לא עבים ולא דקים משום זה אלי ואנוהו [א"ר]:

ביאור הלכה

כף החיים

(מב) סעיף יד: יקח ד' חוטין מצד זה וד' מצד זה ויקשור ב' פעמים זה על גב זה — והטעם כתב בבית יוסף, כי האחד לא יתקיים ולא חשיב קשר. וכן כתבו הלבוש, אליה רבה שם, חיי אדם כלל י"א אות י"ט. וכתב הלבוש וזה לשונו: מיהו מן התורה סגי בקשר אחד של קיימא. וקשר זה, יש אומרים שהוא התחתון הסמוך לענף המקיים את כל הגדיל עמו, ויש אומרים שהוא העליון הסמוך לבגד שבו תלוי עיקר הקיום שלא יפול, עד כאן לשונו. מיהו האליה רבה ס"ק י"ט כתב וזה לשונו: ואני אומר, דאף ליש אומרים אלו אינו הקשר שסמוך לכנף הבגד ממש קודם שכרך החוליא, אלא הקשר שאחר כריכה הראשונה כמבואר בבית יוסף, עד כאן לשונו עיין שם. אבל מדברי החיי אדם כלל י"א משמע כדברי הלבוש, שכתב באות י"ח וזה לשונו: ואם היו ב' מחוברים והטילם כך בבגד, יחתכם קודם שיקשור, ואם לא חתך וקשר אפילו קשר אחד פסול, עד כאן לשונו. משמע דקשירה לחוד בלא כריכה חושש שמא היא דאורייתא ובשביל כך פוסל, וכן כתב באות י"ט וזה לשונו: מן התורה אין שיעור כמה יהיה כל אחד, אלא אפילו קשר רק שני קשרים למעלה סמוך לכנף, דבפחות מב' קשרים לא מיקרי קשר, ויכרוך אפילו רק ג' כריכות ויחזור ויקשור ב' קשרים זה על גבי זה, כשר. ועל זה יש לסמוך כשאין לו פנאי לעשות כתיקונו, ומותר לצאת בו בשבת ולברך, עד כאן לשונו. משמע שחושש לב' הסברות שהביא הלבוש ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא, דאם לא חתך הציציות אפילו לא כרך אלא קשר לחוד פוסל, ולגבי לצאת בו בשבת ולברך עליו בעי קשירה וכריכה וקשירה. ואם כן, הוו להו תלתא כחדא דפסלו אם תחב החוטין וקשר לחוד ואחר כך חתך, לבוש בסוף סעיף זה ועולת תמיד וחיי אדם, ויש לחוש לדבריהם. וכן בשעת הדחק דאין לו פנאי, אין להכשיר אלא אם כן קשר וכרך וחזר וקשר, כהוראת חיי אדם הנזכר. ועיין מאמר מרדכי אות ט"ו.

ואם יש לו פנאי אינו רשאי לפחות, ואם פוחת – עובר על דעת חכמים. בית יוסף בשם מהרא"י. וכן מה שהכשרנו בשעת הדחק, לכשיהיה לו פנאי חייב להשלים, ואם לא השלים עובר על דעת רבנן. עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות ח' בשם רב יעב"ץ.

ואם קשר פעם אחת, וקודם שקשר הפעם השנית כדי שיהא קשר של קיימא פסקן, ואחר כך קשר שנית – כשרה, כיון שאין הקשר נקרא קשר אלא כשהוא של קיימא. לבוש. והמחמיר גם בזה תבוא עליו ברכה.


(מג) שם: וכן יעשה עד שישלים לחמשה קשרים כפולים, וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות — והטעם כתב בית יוסף בשם רש"י ותוספות, משום דשקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות, כלומר דציצית עולה ת"ר, וח' חוטין וה' קשרים, הרי תרי"ג. ובכוונות דרוש א' דציצית כתב דה' קשרים הם כנגד ה' אותיות מילוי הוי"ה דב"ן, וד' אוירים כנגד ד' אותיות הפשוטות דשם ב"ן, וח' חוטין שבכל כנף הם כנגד ד' אותיות הפשוטות וד' המילויים, יעויין שם. ויש לכוין זה בשעת עשיית הציצית. ועוד עיין לקמן אות מז.


(מד) שם: אין שיעור לכריכות וכו' — אפילו כרך רובה, או לא כרך בה אלא חוליא אחת, כשרה. ואם כרך כולה, פסולה. בית יוסף. מגן אברהם ס"ק ך'. ר' זלמן אות כ"ה ואות כ"ו. חיי אדם שם. מחצית השקל. בית יעקב אות י"א. ואף אם חזר אחר כך והתיר קצת שיהיה ענף, מכל מקום הוי "תעשה ולא מן העשוי". פתחי עולם אות ט"ל בשם הגהות ר' עקיבא אייגר.

ואם הניח ענף ובסופו גדיל פסול. בית יוסף בשם נימוקי יוסף שאמר בשם רש"י. פתחי עולם שם.


(מה) שם: רק שיהיה כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים וכו' — כתב הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה, שזהו נוי לציצית. וכתב מגן אברהם ס"ק כא: ואם כן, באויר ראשון יעשו הכריכות רחוקים זה מזה, ואחר כך בכל אויר יותר, עד כאן לשונו. וכן כתב אליה רבה ס"ק ב' בשם ל"ח. אבל סיים הל"ח והביאו אליה רבה שם, שראה ציצית של רבינו שלמה מולכו שאינם שווים לגמרי, וכן הרב בשער הכוונות לא כתב זה. וכן מה שכתב המגן אברהם שם בשם ר"מ שיהיה בין קשר לקשר כמלא גודל, הרב בדרושי הציצית לא כתבו.


(מו) שם בהגה: ואם האריך הציצית יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף עד כאן — וכן כתב ט"ז ס"ק טו. ר' זלמן אות כ"ט. חס"ל אות י"ג. בית יעקב שם. קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ה. בן איש חי נר"ו פרשת נח אות י"ג, וכתב שיש טעם בזה על פי הסוד. ועיין שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו' ובדברינו באות שאחר זה. או יחתוך המותר על שני שלישים. חס"ל שם. ופשוט שאינו מעכב בדיעבד. ט"ז שם.

ואם עשה פחות משליש אחד גדיל, יחתוך מן הענף.


(מז) שם: נוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות ובשני ט' וכו' — ובשל"ה כתב לעשות בשני ח', ואז הוא מכוון כמניין ה' אחד. וכן כתב הלבוש. וכן כתב בכוונות. מגן אברהם ס"ק כב. וכן כתב ט"ז ס"ק ט"ז. עולת תמיד אות י"א. אליה רבה אות כ'. וכתב דיכוין דשבעה ושמונה הוא נגד שם של י"ה, ואחר כך י"א שהוא כנגד ו"ה, ואחר כך י"ג בגימטריא אחד, וזהו ה' אחד, עד כאן לשונו. ובל"ח סימן מ"ח כתב שבציצית של רבינו שלמה מולכו היה באויר ראשון יו"ד כריכות ואחר כך ה' ואחר כך ו' ואחר כך ה', כשם הוי"ה. והביאו מגן אברהם שם. אליה רבה שם. וכן כתב ברכי יוסף אות ט' בשם מהר"י קשטרו. וכתב דכן נוהגים רוב העולם, אבל המדקדקים נוהגים לעשות ט"ל כריכות כמו שכתב האר"י זצ"ל, וכן כתבו האחרונים, עד כאן לשונו. ואין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול, דבכולם יעשה ט"ל כריכות, דכן משמע מלשון סתמיות שער הכוונות. ודלא כמו שכתב כס"א והביאו הרב חיים פלאג'י בספר כף החיים סימן יו"ד אות ד', דבטלית גדול יעשה ט"ל כריכות ובטלית קטן כ"ו, אלא שניהם שוים.

וזה לשון שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו': הנה צריך הציצית לעשותו שליש אחד גדיל וב' שלישי ענף וכו'. ואמנם הגדיל יעשהו חוליות חוליות, כל חוליא מג' כריכות. ובתחלה יקשור שני קשרים סמוך לכנף, ויכרוך ז' כריכות ויקשור שני קשרים אחרים, ויכרוך ח' כריכות ויקשור שני קשרים אחרים, ויכרוך י"א כריכות ואחר כך יקשור שני קשרים אחרים, ויכרוך י"ג כריכות ויקשור שני קשרים אחרים, והרי הם ט"ל כריכות כמניין ט"ל אותיות אהיה דההין [בפשוט ומלוי ומלוי המלוי, לפי שסוד הציצית הוא באהיה דההין העולה כנף], ובמספר הוי"ה אחד, עד כאן לשונו. והביאו ברכי יוסף אות ט', וכתב: וכן היה מנהג הרמב"ם, כמו שכתב פרק א'. אבל מנהג העולם שלא לעשות חוליות, כמו שכתב הגהות מיימוניות בשם ר"י. וגם הרמב"ם כתב שם: אם רצה לכרוך בלא מניין חוליות עושה, וכן כתב באורחות חיים, עד כאן לשונו, והביאו הש"ץ דף ל"ד עמוד ד'. בית יעקב אות י"ג. שערי תשובה אות יו"ד. אמנם המדקדקים עושים ט"ל כריכות, וגם עושים אותם חוליות חוליות כמו שכתב האר"י זצ"ל. ויש לכוין גם כן בשעת הכריכות בשם אהיה דההין בפשוט ומלא ומלא דמלא כזה: אהיה אלף הה יוד הה אלף למד פה הה הה יוד ואו דלת הה הה, ויכוין אות אחת בכל כריכה, וזהו בפרטות, ובכללות יכוין ז' כריכות וח' כנגד י"ה שבשם הוי"ה וכו' כנזכר לעיל. ועיין עוד מה שכתבנו לעיל אות מג.

וסדר כריכות החוליות הוא כך. בתחילה יקשור שני קשרים סמוך לכנף, ויכרוך שלשה פעמים וירחיק מעט, ויחזור ויכרוך ג' פעמים וירחיק מעט, ויכרוך כריכה אחת ויקשור שני קשרים אחרים ויכרוך שני כריכות וירחיק מעט, כדי שיצטרפו עם כריכה הראשונה ויהיו שלשה שהם חוליא אחת. ויחזור ויכרוך שלשה פעמים וירחיק מעט, ויכרוך ג' פעמים ויקשור ב' קשרים. ויכרוך ג' כריכות וירחיק מעט, ויכרוך ג' פעמים וירחיק מעט, ויכרוך ג' פעמים וירחיק מעט, ויכרוך שני כריכות ויקשור ב' קשרים ויכרוך אחת וירחיק מעט, כדי שתצטרף עם השנים ויהיו שלשה. ואחר כך יעשה ד' חוליות על זה הדרך שהם שנים עשר כריכות ויהיו י"ג וקושר ב' פעמים, והרי נשלמו ט"ל כריכות שהם י"ג חוליות וה' קשרים וד' אוירים. ר' זלמן אות ל"א. חס"ל אות ט' עם הרחבת לשון.


(מח) שם: כמניין ה' אחד וכו' — יש מי שרצה לומר שאסור להתיר כריכות הציצית, שהרי הם בשם הויה והוי כמוחק את השם. אבל במהר"י עייאש בספר בית יהודה חלק א' חלק אורח חיים סימן כ"ה כתב דאין לחוש. יד אהרן במהדורא תניינא בהגהת בית יוסף אות ז'. ברכי יוסף אות ט'. שערי תשובה אות יו"ד. ש"ץ שם. זכ"ל אות צ'. בית יעקב אות ט'.


(מט) שם: נהגו לעשות בסוף כל חוט קשר וכו' — עיין בדברינו לעיל אות יג.




▲ חזור לראש