שולחן ערוך אורח חיים תקכז
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אורח חיים · סימן תקכז | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אורח חיים ·
לבוש ·
ערוך השולחן
· שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:
משנה ברורה · ביאור הלכה · באר היטב · ט"ז · מגן אברהם · כף החיים · ביאור הגר"א · פרי מגדים ·
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד
יום טוב שחל להיות בערב שבת לא יבשל בתחלה לצורך שבת בקדירה בפני עצמה. אבל מבשל הוא כמה קדירות ליום טוב, ואם הותיר הותיר לשבת. ועל ידי עירוב מבשל בתחלה לשבת (פירוש ענין העירוב הוא שיבשל ויאפה מיום טוב לשבת עם מה שבשל ואפה כבר מערב יום טוב לשם שבת ונמצא שלא התחיל מלאכה ביום טוב אלא גמר אותה):
- הגה: ומותר להניח עירוב זה אפילו ספק חשיכה (מרדכי סוף פרק במה מדליקין):
עירוב זה עושין אותו בפת ותבשיל. ואם לא עשאו אלא מתבשיל לבד מותר:
שיעור תבשיל זה כזית, בין לאחד בין לאלפים, בין בתחלתו בין בסופו:
- הגה: ויש מצריכין לכתחלה בפת כביצה (אור זרוע בשם ירושלמי) וכן נוהגין לכתחלה:
צריך שיהא תבשיל זה דבר שהוא ראוי ללפת בו את הפת לאפוקי דייסא:
תבשיל זה שאמרו - אפילו צלי אפילו שלוק אפילו כבוש או מעושן. אפילו מין דגים קטנים שהדיחן במים חמים והדחתן הוא בישולן לאכילה - הרי זה סומך עליהם. וכן סומך על תפוחים מבושלים (והוא הדין שאר פירות מבושלים) ועל דגים קטנים שבישלן:
סומך מערב יום טוב אפילו על עדשים שבשולי קדרה. וכן על שמנונית שנדבק בסכין וגרדו. והוא שיהא בו כזית:
מצוה על כל אדם לערב. ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד (והוא הדין עם הארץ שאינו יודע לערב) (אור זרוע). אבל מי שאפשר לערב ולא עירב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר - נקרא פושע ואינו יוצא בו:
כשמערב על אחרים אינו צריך לפרט אלא מניח בכלל על כל בני העיר, וכל מי שהוא בתחום העיר יוצא בו:
- הגה: אבל מי שהוא חוץ לתחום אינו יוצא בו אפילו הניח עירוב תחומין ויכול לבוא לכאן אלא אם כן התנה עליו המניח בהדיא (המגיד פרק ו'):
דעת מניח בעינן, שיכוין להוציא לאחר. אבל דעת מי שהניחו בשבילו לא בעינן בשעת הנחה, רק שיודיעוהו ביום טוב קודם שיתחיל לבשל לצורך השבת:
- הגה: ואם דרך הגדול להניח עליהם סומכין עליו מסתמא (ר"ן פרק ב'):
המערב לאחרים צריך לזכות להם על ידי אחר. וכל מי שמזכים על ידו בעירובי שבת מזכין על ידו בעירובי תבשילין. וכל מי שאין מזכין על ידו באותו עירוב אין מזכין על ידו בזה (ועיין לעיל סימן שס"ו):
צריך הזוכה להגביה העירוב מן הקרקע טפח:
חוזר ונוטלו מיד הזוכה ומברך על מצות עירוב ואומר בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת לנא ולפלוני ופלוני או לכל בני העיר הזאת:
- הגה: ומי שאינו יודע בלשון הקודש יכול לאומרו בלשון לע"ז שמבין (מהרי"ל):
אף על פי שהניח עירוב אינו יכול לבשל מיום טוב ראשון לשבת:
אם הניח העירוב על דעת לסמוך עליו כל זמן שיהיה קיים אפילו ליום טוב אחר לכתחילה לא יסמוך עליו ליום טוב אחר אבל בדיעבד יכול לסמוך עליו:
נאכל העירוב או שאבד קודם שבישל לשבת, אינו יכול לבשל אלא אם כן נשתייר ממנו כזית:
לאחר שהכין צרכי שבת יכול לאכלו:
התחיל בעיסתו ונאכל העירוב גומר אותה עיסה. והוא הדין אם התחיל לבשל שגומר אותו התבשיל שהתחיל:
אפה ולא בישל או בישל ולא אפה ונאכל העירוב או אבד - מה שנעשה בהיתר אפילו נתכוין בו לצורך יום טוב יכול הוא להניחו לשבת ולבשל מכאן ואילך ליום טוב:
מי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת. ויש אוסרין:
מי שלא עירב - כשם שאסור לבשל לעצמו כך אסור לבשל לאחרים. ואפילו בביתם. וגם אחרים אסורים לבשל לו. ואין תקנה אלא שיתן קמחו ותבשילו לאחרים שעירבו במתנה והם אופים ומבשלים ונותנין לו. ואפילו בביתו יכולים לבשל. ואם אין שם אחרים שעירבו - יש אומרים שמותר לאפות בצמצום פת אחד ולבשל קדירה אחת ולהדליק נר אחד:
- הגה: ואם הניח עירוב ולא הזכיר המלאכות בהדיא אלא אמר "בדין יהא שרי לן למעבד כל צרכנא" - הוי כמי שלא עירב כלל (אור זרוע). ומי שמתענה ביום טוב אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים (מהרי"ו):
אם נזכר שלא עירב קודם סעודת שחרית יבשל הרבה בקדירה אחת ויותיר לשבת:
- הגה: והוא הדין שיוכל לילך מבעוד יום לחדר בנר דלוק לחפש איזה דבר ויניחנו דולק עד הלילה (טור):
ויש אומרים דאפילו לבשל כמה קדירות מותר כיון שקודם אכילה הוא. והוא שיאכל מכל אחד ואחד:
אם נזכר ביום טוב ראשון שלא עירב - אם הוא ביום טוב של ראש השנה אינו יכול לערב על תנאי. אבל אם הוא ביום טוב של גליות יכול לערב בתנאי; אם היום קודש - אינו צריך לערב, ואם היום חול - בעירוב זה יהא שרי לן לאפויי ולבשולי וכו'. ולמחר אין צריך לומר כלום. ויש אומרים דאי לית ליה מידי דבשיל מאתמול לא מהני תנאי:
אם עבר במזיד (או בשוגג) ובישל כמה קדירות שלא לצורך יום טוב - מותר לאוכלן בשבת או בחול:
אם הערים לבשל ב' קדירות לצורך היום והותיר אחת לצורך מחר - אסור לאכלה: