באר היטב על אורח חיים תקכז
סעיף א[עריכה]
(א) ספק: וכתב המ"א ואם קיבל עליו (שבת) [יו"ט] כגון שאמר ברכו אסור עיין ססי' רס"א. אבל הט"ז ועט"ז כתבו משם ראב"ן דאפי' לא עירב עד אחר ברכו יכול לערב כל זמן שהצבור לא התפללו תפלת י"ט ע"ש והיד אהרן הסכים עם המ"א ע"ש ונ"ל דמי שהוא בבית הכנסת ולא הניח עירוב תבשילין ואם ילך לביתו להניח עירוב תבשילין יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח עירוב תבשילין דיכול להקנות קמחו לאחרים. מ"א.
סעיף ב[עריכה]
(ב) מתבשיל: דאיתא דר"א יליף מקרא דאשר תאפו אפו ואשר תבשלו בשלו מכאן שאין אופין אלא על האפוי ולא מבשלין אלא על המבושל ע"כ צריך כאן פת בשביל מה שיאפו פת לצורך שבת ותבשיל בשביל מה שיבשלו ור"י ס"ל דבשביל תבשיל מותר הכל ורוב פוסקים ס"ל כר"י רק ר"ת וקצת דעות ס"ל כר"א ע"כ כשר לכל הפחות בדיעבד כר"י אבל על הפת לחוד לא מהני לכ"ע אף לאפות. אסור לעשות ע"ת לפני עי"ט רק בעי"ט אבל בדיעבד מותר עיין ט"ז ס"ק י"ב ומ"א ס"ק י"ג. כתוב ביש"ש אם עשה תבשיל מיוחד לע"ת או שהפרישו לשם כך אפי' היה דעתו לברך עליו ושכח שרי לבשל דברכות אין מעכבות ואפי' הפרישה אשתו שלא מדעתו שרי עכ"ל. והמ"א בס"ק (נ"ג) [כ"ג] חולק עליו וכתב דאין לסמוך ע"ז ע"ש. ועיין ט"ז ס"ק (י"ז) [י"ח]. מהרי"ל היה מניח הבשר על הטעלי"ר ולא על גלוסקא משום מיאוס. גם לקח לחם שלם ולקחו ללחם משנה בליל שבת ובמחרתו בסעודה ג' היה בוצע עליו כיון דאתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחרית'. בשל"ה כ' שלא ליקח עצם שפל אלא יקח חתיכה חשובה ואל תהי מצוה זו קלה בעיניך.
סעיף ד[עריכה]
(ג) דייסא: נ"ל דאפי' במקום שמלפתין בו את הפת בטלה דעתן דאכלי נהמ' בנהמ' ונ"ל דה"ה שאר מיני ליפתן וקיטניות במקום שאין דרך ללפת בהן הפת אסור לערב בהן. מ"א.
סעיף ה[עריכה]
(ד) מעושן: כ' המ"א נ"ל דאם אינו ראוי לאכילה ע"י הכבישה או העישון אין מערבין בו אבל במלח אע"פ שהוא ראוי לאכילה אין מערבין דאמרי' מליח הרי הוא כרותח כבוש ה"ה כמבושל משמע דמליח אינו כמבושל מיהו אם היה כבוש בציר או בחומץ ושהה בתוכו כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח הוי כמבושל אם נאכל כך עיין בי"ד רסי' ק"ה. מ"א.
סעיף ו[עריכה]
(ה) עדשים: דוקא אם אין לו תבשיל אחר יש"ש ועב"י ובט"ז. ודוקא שמלפתין בהם את הפת כמ"ש ס"א. מ"א וע' יד אהרן.
סעיף ז[עריכה]
(ו) ששכח: ואם מחמת עצלות שכח נקרא פושע יש"ש ועמ"א. ודוקא אם שכח פעם א' אבל פעם ב' פושע הוי. גמרא.
(ז) שאינו: או שלא ידע שמחויב כל אחד לערב וסמך על הגדול אבל בר בי רב חשיב כפושע. יש"ש.
סעיף ח[עריכה]
(ח) התנה: והניח עירוב תתומין. יש"ש.
סעיף ט[עריכה]
(ט) סומכין: פירוש אם שכח ואין צריך להודיעהו.
סעיף יא[עריכה]
(י) מן: פירוש ממקום שהעירוב מונח עליו.
סעיף יב[עריכה]
(יא) צרכנא: כתב רש"ל אם לא התנה בפירוש ולשחוט אינו יכול לשחוט ביום טוב לשבת וט"ז חולק עליו והעלה דאין להשגיח עליו לאסור השחיטה מיום טוב לשבת אם הניח עירוב תבשילין ע"ש וכ"פ הב"ח וכ"מ בתשובת גינת ורדים חא"ח כלל ד' סימן ד' דא"צ לפרש ולשחוט. והשכנה"ג בהגהת ב"י אות י' כתב דלכתחלה ראוי לומר בפירוש ולשחוט ושכן נוהג הוא ז"ל ועיין יד אהרן.
סעיף יג[עריכה]
(יב) ראשון: היינו שחל יום טוב ביום ה' ו' משא"כ אם חל יום ו' ויום שבת פשיטא דמותר לבשל ביום ו' שהוא י"ט ראשון ע"י עירוב תבשילין. וכתב רש"ל דאפילו אם עבר ובישל ביום א' דהיינו ביום ה' דאסור לאכלו בשבת. וט"ז חולק עליו ומתיר לאכול בשבת וכ"ש שאין איסור לאכלו עכ"פ בי"ט ע"ש אם חל יום טוב יום ו' ויום השבת יאמר בע"ת למעבד כל צרכנא מיום טוב לחבירו ומיום טוב לשבת עיין ט"ז הטעם. ועיין מ"א שהניח בצ"ע דאם יודע שיהיה לו ביום שני אונס שלא יוכל לאפות כגון ביום אידם אי שרי לאפות או לבשל ביום ראשון אם היה דעתו לכך בשעת עירוב ע"ש.
סעיף טו[עריכה]
(יג) העירוב: היינו התבשיל אבל אם נאכל הפת אין בכך כלום עס"ב. ואפי' חל יום טוב ביום ה' וביום ו' ונזכר ביום טוב ראשון אין צריך לערב. יש"ש ועסכ"ב.
סעיף טז[עריכה]
(יד) לאכלו: ומכל מקום יניח אותו ללחם משנה בערבית ושחרית ולמנחה יבצע עליו כמ"ש בס"ק ב'.
סעיף יז[עריכה]
(טו) לבשל: אפי' לא הניח הקדירה עדיין אצל האש רק שהתחיל בתיקונו כגון שחתך הלפתות וכדומה מותר לבשלו. מ"א.
סעיף יט[עריכה]
(טז) נר: האחרונים העלו דאם לא עירב אסור להדליק לכן אין להדליק רק נר אחד כמ"ש ס"כ.
סעיף כ[עריכה]
(יז) אחרים: וה"ה אם יש שם אחרים והוא אינו רוצה להקנות להם קמחו שרי גם כן לאפות בצמצום. יש"ש.
(יח) כלל: כתב ט"ז כמדומה לי שאין לסמוך על פסק זה לחזור ולברך שנית ע"ש. ועיין סעיף קטן ב' מש"ש בשם יש"ש.
(יט) לאחרים: ומשמע מזה דאפי' משרתת אסורה לבשל. ובי"ט שחל להיות ערב שבת אסור לבשל מי"ט לשבת אפי' ע"י עירוב ומ"מ אחרים אופין ומבשלים לו. מ"א ע"ש.
סעיף כא[עריכה]
(כ) ואחד: היינו לכתחלה אבל אם אירע שלא אכל כלל ממין א' אינו אוסר לשבת כיון שעכ"פ בשעת הבישול נתכוין לאוכלו היום הרי היה המעשה שלו בהיתר. ט"ז ועיין סימן תק"ג.
סעיף כב[עריכה]
(כא) בעירוב וכו': ומברך בתחלה. ש"ג.
(כב) לא: ויש"ש וב"ח פסקו כסברא ראשונה.
סעיף כד[עריכה]
(כג) והותיר אחת: היינו קדירה אחת אסור לאכלו דבהערמה חיישינן שילמדו אחרים לעשות כן משא"כ במזיד: וכתב ט"ז וקשה דלעיל סכ"א הבי' י"א דמותר קודם האכילה מטעם שיאכל מכל אחד ולמה אסר כאן. ע"כ נ"ל דכאן מיירי במבשל מין אחד בשני קדירות דבזה לא מהני מה שרוצה לאכול ממנו מעט דהא טעם אחד לשניהם אבל אם יש שינוי ביניהם בטעם מהני אפי' בשני קדירות קודם אכילה הערמה זו לאכול מעט ממנו עד כאן לשונו.