שולחן ערוך אורח חיים תרנא יד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרנא · יד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
לא יוסיף מין אחר על ארבעת המינים, משום בל תוסיף (דברים ד, ב):
מפרשים
לא יוסיף כו'. בטור כתוב לא יפחות מהן ולא יוסיף כתב ב"י אינו מדוקדק לשון רבינו ל"ל לכתוב לא יפחות דהא כבר כתב ד' מינים מעכבין זא"ז בשלמא בגמרא אמר כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין וקמ"ל רבותא לענין אין מוסיפין אפי' בלא אגד אבל אין פוחתין ליכא רבותא ונ"ל דקמ"ל רבותא דמיירי אפי' כבר נטל כל הד' מינים ויצא בהן בשעת נטילה אלא שאח"כ ביום משום חבוב מצוה רוצה לתפוס הלולב בידו כדאית' לקמן סי' תרנ"ב שיש חבוב מצוה בזה עז"ק שלא יקח ג' מינים לחוד לשם מצוה דעובר על לא תגרעו ובגמ' הוצרך לרבותא אחרת ולא אמר רבותא שזכרנו דאמר שם כשם שאין פוחתין כך אין מוסיפין משמע דיש בהוספה רבותא אחריתא ממה שיש בפחת כ"ז נ"ל נכון מאד:
אחר שכתבתי זה ראיתי שהקש' ב"י על רבינו הטו' במ"ש אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב איכ' בל תוסיף הא קי"ל בס"פ ראוהו ב"ד דלעבור בזמנו לא צריך כוונה פי' דלענין לעבור על בל תוסיף עובר אפי' אם לא נתכוין לשם מצוה ולמה כתב הטור דוקא נתכוין לשם מצות לולב עובר הא אפי' בלא נתכוין עובר:
אמרתי ע"ז שישו בני מעי אם על ספיקו' שלכם כך ק"ו על הודאי כי במ"ש ליישב הקושי' ראשונה של הב"י שהיא מכח דקדוק הלשון הנה מוכח כן בפירוש מכח קושיא השניה מצד הדין ובאמת שניהם מתורצים בדבר אחד דגם כאן נתכוין הטור למ"ש דמיירי אחר הברכה רק מכח חבוב מצוה אז ודאי צריך כוונה כדאיתא בס"פ ראוהו ב"ד והא דזכר רבינו הטור בזה איכא בל תוסיף ולא זכר בל תגרע לפי שלפעמים נוטל אפי' פחות מד' מינים דהיינו בשעה שאין לו כולם אז נוטל את מה שיש לו כדי שלא תשתכח תורת לולב כדאיתא לקמן אבל במוסיף יש איסור אם כוון לשם מצוה ואם יש לו כל ד' מינים ונוטל פחות משום חיבוב מצוה אה"נ דעובר על לא תגרע והטור נקט מילתא דפסיקא דהיינו במוסיף:
ראיתי למו"ח ז"ל שטרח הרבה לתרץ קושיית ב"י והוא ללא צורך ומ"ש נראה ברור בס"ד. ונ"ל דאם אין נתכוין להוסיף דהיינו לשם מצוה דאז אינו עובר אבל מ"מ יזהר שאפי' בלא מתכוין לשם מצוה לא יוסיף דמ"מ נראה כמוסיף ודומה לאוכל בסוכה בח' כדלקמן סי' תרס"ו:
(כז) משום בל תוסיף: בטור כתוב דוקא אם נטלו לשם מצוה והקשה הרב"י דהא איתא בר"ה דף כ"ח דלעבור בזמנו לא בעי כונה עכ"ל ולכן סתם פה בש"ע לומר דאפי' לא נטלו לשם מצוה עובר ולא ראה מ"ש רי"ו נ"ג ח"ג דהנ"מ אליבא דמ"ד מצות א"צ כוונ' אבל לדידן דצריכים כוונה כמ"ש סי' ס' סעיף ד' אינו עובר עד שיכוין וכ"ה ר"פ י' דערובין בגמ' ודעת המ"מ והר"ן דאין עובר משום בל תוסיף דהאי לחודיא קאי והאי לחודיא קאי אלא דלכתחלה לא יעשה כן דנראה כמוסיף ואפשר שזהו דעת הטור והב"י ומ"ש הטור אם נטלו לשם מצות לולב כוונתו לתרץ מ"ש מאגד דשרי שלא במינו וע"ז כתב דהתם אינו עושה למצוה אלא לנוי בעלמא והתו' כתבו דשאני אגד דאינו נוטלו דרך גדילתו:
(כד) בל תוסיף: הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהא נראה לח אין בו משום בל תוסיף שבות יעקב ח"ב סי' ק"ח. ועט"ז ומ"א.
(נח) לא יוסיף מין אחר וכו' - עיין בב"י דדעתו דאפילו אם אינו מכוין בהדיא לשם מצות לולב ג"כ אסור ועיין בבה"ל:
(*) משום בל תוסיף: הנה יש דיעות בין הראשונים אית דאמרי דאע"ג דאמרינן בגמרא (סנהדרין פח, א) דלפי מה דקי"ל לולב א"צ אגד אפילו אם אגדו למין החמישי ביחד עם הארבעה מינים כמאן דלא אגדו דמי וכל אחד לחודיה קאי היינו רק לענין שאין מגרע בזה את הארבעה מינין ויוצא בהן אבל עכ"פ עובר בזה על הלאו דבל תוסיף (עיין בתוס' סוכה ל"א ע"ב ד"ה הואיל) אכן בזה ג"כ יש דיעות דמטור משמע דאינו עובר עד שיכוין לשם מצות לולב ובא"ר מוכיח מהרא"ש דס"ל כהב"י (ודלא כרי"ו) דכיון שהוא בזמנו אפילו בסתמא ג"כ עובר אם לא דהוא מתכוין לשם נוי בעלמא ואית דאמרי דכיון דכל אחד לחודיה קאי ממילא אינו עובר ג"כ על בל תוסיף אבל מ"מ לכתחלה אסור מדרבנן לכו"ע דנראה כמוסיף (שם בסנהדרין בתוספות והרה"מ והר"ן) ושיטה זו הזכיר הגר"א בביאורו ואף דלענין אגד מקילינן לעיל בס"א לאוגדו במין אחר אף לכתחלה ולא חיישינן להוספה שאני אגד דאינו נוטלו דרך גדילתו א"נ התם מוכח דאינו עושה למצוה אלא לנוי בעלמא משא"כ בענינינו. הצובע את הלולב בצבע ירוק כדי שיהיה נראה לח אין בו משום בל תוסיף [שבות יעקב ח"ב סימן ק"ח] ובספר א"ר מפקפק בזה ע"ש: