מגן אברהם על אורח חיים תרנא

►| מגן אברהם • על שולחן ערוך אורח חיים תרנא |◄

סעיף א

מבואר בסימן תקצ"ה דבי"ט ראשון יותר טוב לילך למקום שיש בו לולב מלילך למקום שמתפללין:

(א) בחד דלא קטום:    והרמב"ן ס"ל דאפי' בחד וקטים סגי כמ"ש הרב"י והר"ן וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק ועיין סי' תרמ"ה סס"ו:

(ב) סביב ההדס:    ומיהו אפי' אגדו בלולב שלא במינו אינו חוצץ דכל לנאותו אינו חוצץ [כ"ה בגמ'] והוא הדין אם אגדו להדס בלולב [כ"מ בתוס']:

(ג) וכן נוהגין:    אפי' בחול [ד"מ]:

(ד) גבוה יותר:    הטעם ע"פ הקבל' [ד"מ מהרי"ו] עיין בלבוש ובכתבי האר"י כת' לאגוד ג' הדסים א' בימין הלולב וא' בשמאל וא' באמצע וב' ערבות א' בימין וא' בשמאל ושל"ה כת' בשם מט"מ ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע:

(ה) ג' קשרים:    נגד ג' אבות [מרדכי]:

סעיף ב

(ו) בידו הימנית:    משום דהני תלתא מצוה ואתרוג חדא מצו' [גמרא] ויש מקשים ל"ל האי טעמא תיפוק ליה דכל דבר שמברך עליו צריך ליטלו בימינו כמ"ש סי' ר"ו ס"ד ובברכות פ"ח גבי שמן והדס וי"ל דה"ק לולב בימין ואתרוג בשמאל כלו' מפני מה אין לוקחין שניהם בימין ועז"ק הני תלתא וכו' כלומר דהפסוק הפריד הני ג' מצות לחוד שהרי כ' וענף עץ עבות וערבי נחל וגבי כפות תמרים לא כ' וי"ו [עמ"ש ס"ד] א"נ אתא לאשמעינן דאפי' בירך עליו כבר ואח"כ נוטלו פעם ב' צריך ליטלו בימין כגון בשע' אמירת הושענו' ועיין מהרי"ל עוד מזה:

(ז) ועקריהם:    ואף על גב דאתרוג תלוי באילן ועוקצו למעלה מ"מ מקרי דרך גדילתו עוקצו למטה [מ"כ בשם רי"ץ גיאות]:

סעיף ג

(ח) ויש ליטול:    יטול תחלה האתרוג וכשמסלק יסלק הלולב תחלה דומיא דתפילין [מט"מ] ולכן לא יתננו לחבירו בידו אלא יניחנו ויתן לחבירו האתרוג של"ה: כתב האבודרהם בשם ר' סעדי' שפני הלולב יהיה אליו והשדרה כלפי חוץ ויש שאוחזים אותו להיפך וכדי הגאון לסמוך עליו עכ"ל וכ"פ בש"ג בשם כמה גדולים ושל"ה הכריע להפוך השדרה אליו ע"ש:

(ט) ואם היפך יצא:    משמע אפי' מי שאין אטר אם היפך יצא ובגמ' דף מ"ב אמרי' כשהפכו, ומ"כ בשם ר"ח פי' כשנטל הלולב בשמאל ואתרוג בימין עכ"ל משמע דס"ל דלא יצא לכן טוב לחזור וליטלו בלא ברכ':

סעיף ד

(י) לולב בזרועו וכו':    כמו גבי אין לו בוהן בסנהדרין דף מ"ה נותן על מקומו ויוצא ויותר טוב ממה שיקח הלולב ואח"כ האתרוג או אם אין לו אלא שמאל או אטר עכ"ל הרוקח וצ"ע כיון שאין לו יד כלל מאי קאמר ויותר טוב ממה שיקח וכו' דהא מ"מ יצטרך ליטול בזרועו ובב"י בשם הרוקח הגיה גדם שאין לו אלא יד וכו' והרב"י ס"ל שתיבת אלא ט"ס הוא אבל ברוקח ד"ה הגי' גדם שאין לו אלא יד א' כו' וה"פ שיקח הלולב בידו והאתרוג בזרועו ויותר טוב וכו' או אם אין לו אלא יד שמאל ר"ל דיקח ג"כ הלול' ביד שמאלו דזה עכשיו ימין דידיה והאתרוג בזרועו או אטר יקח ג"כ האתרוג בשמאל שלו שהוא ימין כל אדם וכ' ב"י בשם א"ח דאם נטל שניהם בידו א' לא יצא מדלא כתוב וכפות ע"ש ומ"מ צ"ע דמאי מייתי הרוקח ראיה מר"א דהא קי"ל כת"ק דאם אין לו בהן יד אין לו טהרה עולמית וכ"פ הרמב"ם פ"ה ממחוסרי כפר' ואפשר דס"ל להרוקח כסוגיא דספ"ו דנזיר דמוחלפת השיטה וע"ש בתו' בד"ה דתני וגם ס"ל כר"ת דאם נוטלן זא"ז לא יצא וכ"מ ממ"ש אח"כ ע"ש אבל להרמב"ם מוטב שיטלם בידו זא"ז דיוצא בזה כמ"ש סי"ב ואפשר דהכא מודה דדי שיטלנו בזרוע דמי כתיב ולקחתם ביד וכה"ג אמרי גבי חליצה פ"ב דביבמות:

סעיף ה

(יא) קודם שיטול האתרוג:    ולאחר שנטל הלולב ולא קודם לכן עיין סי' כ"ה ס"ח ואם שכח לברך קודם לקיחה מברך עדיין עמ"ש סי' קס"ז ס"ח:

(יב) עד שיברך:    ואם לא נתכוין לצאת עד שיברך מותר (ש"ג) ומ"מ אין לעשות כן לכתחילה דהא י"א דמצות א"צ כונה כמ"ש סי' ס' ס"ד ומיהו נ"ל שיקח מחבירו הלולב בשמאל תחלה ואח"כ יטול האתרוג גם כן בשמאלו ואח"כ יקח הלולב בימין ונמצא יוצא ידי שניהם וע' בשל"ה בשם אבן שועב:

(יג) מעומד:    ונטילתו תהיה ג"כ מעומד [ש"ל]:

סעיף ז

(יד) בית יד:    כגון שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר לא הוי חציצה כיון שאין אוחז הלולב בידו:

(טו) הלולב בכלי:    אם אוחזו בדופני הכלי הוי חציצה ואם מניח ידו תחת שוליו או אוחז בבית יד של כלי הוי לקיחה ע"י ד"א דרך בזיון ופסול [ב"י בפי' התוס'] וצ"ל דמ"ש אם אוחז בדופני הכלי הוי חציצה היינו שתוחב הלולב בקנה חלול ואוחזו וע' בב"ח שפי' בע"א ול"נ כפי' הב"י מדנקט שאחזו בדופני הכלי ולא נקט שאוחז בדופני הכלי:

(טז) י"א דלא יצא:    כ' בלשון י"א משום דהר"ן ס"ל דיצא דבטל לגבי ידו אבל אם כרך סודר על הלולב אף הר"ן ס"ל דלא יצא משום חציצה:

(יז) להסיר התפילין:    משם מהר"ן לחלוץ תפילין קודם נטילת לולב: יברך תחל' בסוכה על הלולב ואח"כ יעשה שאר הנענועים בבה"כ [של"ה בשם האר"י]:

(יח) ואין כל היד כו':    הקשה הב"ח דהא בגמ' בעי למימר דאגד הלולב הוי חציצה אף על פי שאין כל היד מכוסה ול"נ דס"ל להאגודה דכל שאין כל היד מכוסה בטל לגבי היד כמש"ל משא"כ באגד של לולב:

סעיף ח

(יט) בשעה שמברך:    אפילו נוטל שלא בשעת הלל מנענע לכל הרוחות ואף על פי שיחזור ויטלנו בשעת הלל (ר"ל חביב סי' פ') בתוספות ורא"ש וכ"מ ממ"ש סי' תרנ"ז:
יחלק הנענועים בהודו לה' כי טוב קצת וקצת בכי לעולם חסדו וכן באנא (מ"צ) ולא ינענע שאומ' השם (כל בו הג"מ ד"מ) וא"כ בהודו יעשה בכל תיבה נענוע אחד ובאנא בכל תיב' ב' נענועים ובכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה [כתבים]:

סעיף ט

(כ) וההולכה וההובאה וכו':    צ"ע דלעיל פסק כדעת הר"ן טורף הלולב וכו' וכבר כת' הרב"י שהם דיעות חלוקות ובד"מ משמע דס"ל דה"פ שא"צ לנענע שם במקום שהוליכו ג' נענועים אלא מוליך ומביא ג"פ ועם ההולכ' והובא' טורף הלולב וכו' כ"כ שם בשם רא"פ ובתשו' רש"ל כ' והמחמיר יעשה ג' הולכות וג' הובאות וגם ינענע שלשה כחות בהולכ' ובהובא' ראשונ' והמוסיף נקרא הדיוט ע"כ נראה מדעתו במקום שמוליך שם ינענע ג' כחות ודעת הב"ח שדי כשטורף העלין בשעת הולכה וכן נוהגין:

סעיף י

(כא) דרך ימין:    ע' בלבוש והסי' ימין ה' רוממה ובכתבים איתא מזרח דרום צפון מעלה ומטה מערב ולעולם יעמוד בפניו למזרח [מ"צ] נ"ל דאיטר יקיף ג"כ כסדר הזה דאזלי' בתר ימין דעלמא וראיה ממשנה ב' פ"ב דמדות דאמרי' כל הנכנסין בהר הבית נכנסין דרך ימין וכו' חוץ ממי שאירעו דבר שהיה מקיף לשמאל וא"ל מה לך מקיף לשמאל מפני שאני אבל השוכן בבית זה הוא ינחמך וקשה מאי שאלה היא זו דלמא איטר הוא וע"ק דגם במקיף דרך ימין ה"ל לשואלו דלמא אבל הוא וזהו שמאל דידי' אלא ע"כ לא אזלינן בתר ימין דידי':

סעיף יא

(כב) שנענע יצא:    צ"ע דהא אפי' לא נענע כלל יצא כדאמרינן בגמ' מדאגבהי' נפק ביה וי"ל דאם לא נענע טוב לחזור וליטלו ולנענע:

סעיף יב

(כג) בין ביום אחד:    וכ"פ הב"ח ורש"ל בתשו' סי"ח כ' שהורה לש"ץ ליטול ולנענע קודם הלל ובשעת הלל אבל אחרים לא יטלו דחיישי' שיבוא ליטול ג"כ בשנה אחרת ולברך עכ"ל:

(כד) כולם לפניו:    כלו' סמוכים לו שלא יצטרך להפסיק ביניהם:

(כה) ואם סח:    ז"ל הג"מ וע"ז כ' רבי' שמחה שאם שח בין מין למין חוזר ומברך עכ"ל מזה הלשון מוכח דר"ש לשיטתי' אזיל שפסק ג"כ שופר שאם סח חוזר ומברך כמ"ש הג"מ שם בשמו אבל לדידן קי"ל בסי' תקצ"ב דאינו מברך משום דחדא מצוה היא א"כ ה"נ אינו חוזר ומברך דהא חדא מצוה היא כדאיתא במנחות ואפשר כיון דהראב"ד ס"ל דאפי' לא סח מברך על כל אחד בפ"ע לכן פסק רמ"א לברך עכ"פ אם סח בנתיים: כתוב בא"ח מעשה בהר"מ שנטל לולב ובירך ואח"כ ראה שלא היה בו ערב' וחזר ונטלו עם הערבה ובירך על נטילת ערבה ושהחיינו משום ערבה נהי שא"צ ליטול אלא הערב' בלבד מ"מ מצוה מן המובחר ליטול הד' מינים בבת א' וכ"כ הראב"ד עכ"ל ב"י וצ"ע דבסי' תרע"ב כ' בשם א"ח אם לא הדליק בליל ד' אלא ג' נרות יחזור וידליק א' ולא יברך כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשהו עכ"ל וכ"מ סי' ר"ו ס"ה וקע"ז ס"ד דאע"פ שלא היה לפניו בשעת ברכ' כיון שדעתו עליו ועיין סי' ר"ט ס"ב בהג"ה ולכן נ"ל דהא"ח וראב"ד לשיטתם אזלי דס"ל דצריך לברך על כל א' בפ"ע אבל לדידן א"צ לברך אא"כ סח בנתים ולכן השמיטו דין זה בש"ע וכ"כ הרד"א בשם הרמב"ם שאם בשעה שהדליק נר הראשון היה כוונתו להדליק אחרות א"צ לברך ואם בירך והדליק ואח"כ נזדמן לו נרות מברך בכל פעם:

סעיף יג

(כו) לא יקח מין אחר:    דאתי למטעי ליקח ג"כ בשאר שנים משא"כ כשחזר מין א' ליכא למטעי שהכל יודעים שצריך ד' מינים [הרא"ש]:

סעיף יד

(כז) משום בל תוסיף:    בטור כתוב דוקא אם נטלו לשם מצוה והקשה הרב"י דהא איתא בר"ה דף כ"ח דלעבור בזמנו לא בעי כונה עכ"ל ולכן סתם פה בש"ע לומר דאפי' לא נטלו לשם מצוה עובר ולא ראה מ"ש רי"ו נ"ג ח"ג דהנ"מ אליבא דמ"ד מצות א"צ כוונ' אבל לדידן דצריכים כוונה כמ"ש סי' ס' סעיף ד' אינו עובר עד שיכוין וכ"ה ר"פ י' דערובין בגמ' ודעת המ"מ והר"ן דאין עובר משום בל תוסיף דהאי לחודיא קאי והאי לחודיא קאי אלא דלכתחלה לא יעשה כן דנראה כמוסיף ואפשר שזהו דעת הטור והב"י ומ"ש הטור אם נטלו לשם מצות לולב כוונתו לתרץ מ"ש מאגד דשרי שלא במינו וע"ז כתב דהתם אינו עושה למצוה אלא לנוי בעלמא והתו' כתבו דשאני אגד דאינו נוטלו דרך גדילתו:

סעיף טו

(כח) מלולב אחד:    י"א דאם נוטל ב' לולבים או אתרוגים עובר משום ב"ת עב"י כתב ד"מ אמרי' בירושלמי ספ"ג הניחו על הארץ אסור לטלטלו משמע דס"ל דלאחר גמר מצות לולב אם הניחו על הארץ אסור שוב לטלטלו וצ"ע דהא קי"ל אין מוקצ' לחצי שבת והאי הוי ראוי בין השמשות ועיין סי' של"א ס"ו מ"ש: