טור אורח חיים תרסה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תרסה | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

אתרוג בשביעי אסור, שהרי הוקצה לכל הז'. ואפילו נפסל אסור כל ז' הימים.

ובשמיני עצרת מותר. ולדידן דאית לן תרי יומי, בשמיני ספק ז' אסור, אבל בתשיעי ספק שמיני מותר. וכתב ה"ר פרץ שאם חל יום טוב האחרון של חג באחד בשבת, שאסור אף בט', אע"ג דקי"ל שמותר בט' היינו בשאר ימים, אבל הכא אסור משום הכנה, דכיון דשבת לפניו אין שבת מכינה ליום טוב. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל דלא שייך ביה הכנה, וכן נוהגין בה היתר.

הפריש ז' אתרוגים לז' ימים, כל אחד יוצא בו ואוכלו למחר. אבל ביומו אסור, שהוקצה לכל אותו היום.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אתרוג בשביעי אסור שהרי הוקצה לכל שבעת הימים ובשמיני עצרת מותר בפרק לולב וערבה (מז.) איפליגו אמוראי במלתא ופסקו הפוסקים כר"י דאמר אתרוג בז' אסור בשמיני מותר וא"ת אמאי מותר בח' הא ע"כ בין השמשות אסור דשמא יום הוא וכיון דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא כבר תירץ הרא"ש דבכה"ג לא שייך למימר מגו דאתקצאי לבין השמשות כיון דלא נאסר בין השמשות אלא מחמת ספק יום שעבר וכן נמי אמרינן הפריש ז' אתרוגים לז' ימי החג כל א' יוצא בו ואוכלו למחר ואע"ג דאתקצאי מחמת יום שעבר וכ"כ התוס' בפ"ק דסוכה גבי עטרה בקרמים והר"ן תירץ דליכא למימר דמגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא משום דלבין השמשות גופיה לא אתקצאי שהרי בין השמשות אינו ראוי למצות אתרוג שאפילו לא נטל כל היום אינו נוטלו בין השמשות דכיון דלולב בזמן הזה מדרבנן בר מיום ראשון ובין השמשות ספק הוא ספיקא דרבנן לקולא:

ומ"ש רבי' ולדידן דאית לן תרי יומי בשמיני ספק שביעי אסור אבל בט' ספק ח' מותר הכי אסיקנא בפרק לולב וערבה וא"ת כיון דלא נטלינן ליה בח' אמאי אסור דליכא למימר דאסור משום דכיון דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולי יומא מהטעמים שכתבתי כבר תירץ הרא"ש דטעמא משום דכיון דאם יבא אליהו ויאמר דעברוה לאלול הוי שמיני ז' והר"ן תירץ דטעמא משום דאי שרית ליה אתי למימר דלא מספקו בז' כלל אלא ודאי ח' ולא ישמע לנו לישב בסוכה:

וכתב הר"פ שאם חל י"ט של חג בא' בשבת וכו' כ"כ הרא"ש וכתב עליו ולמאי דפרישית דלא שייך כאן הכנה מותר וכן עמא דבר עכ"ל. ונראה שמה שפי' דלא שייך כאן הכנה היינו מ"ש דלא מתסר מטעם דאתקצאי לבין השמשות ויותר נראה שרומז למ"ש בריש מסכת י"ט דהא דא"ר שיורי פתילה שכבו בשבת אסור להדליק בהן בי"ט לא קי"ל הכי משום דמטעם קדושה אחת אסרי ליה ולא מטעם הכנה דלא שייך הכנה בכה"ג ומה"ט נמי כי מקלע ש"ת באחד בשבת שרי אתרוג באכילה אע"ג דבשבת אסור דב' קדושות הן והכנה אין כאן עכ"ל והר"ן כתב בהדיא כדעת הרא"ש דלא מיתסר משום הכנה והתוס' בפ' המביא כדי יין (ל.) כתב בדברי הרי"ף ונתנו טעם לדבריהם דהואיל ובע"ש היה אסור שהוא ט' והוא י"ט אם היה נאכל בשבת מוכן לי"ט אסור לשבת דהוי כעין נולד כיון שבא עתה ראויות שלו ולא בא בי"ט:

הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כל אחד יוצא בו ואוכלו למחר וכו' שם פלוגתא דאמוראי ופסקו הפוסקים כרב אסי דאמר כל א' וא' יוצא בו ואוכלו למחר וכתב הר"ן בריש ביצה בשם הרא"ה דה"ט דלא אמרי' בכל חד מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא דכיון דהפריש ז' אתרוגים לז' ימים הרי הוא כמתנה בפירוש שאינו מקצה אותו אלא למצותו: כתוב בא"ח ירושלמי אתרוג שנפסל ביום א' מותר לאכלו עכ"ל ויש לתמוה ע"ז אמאי לא מיתסר משום דאתקצאי לבין השמשות כתוב בהגהות אשיר"י פרק המביא כדי יין בשם א"ז עבדה להושענא ולא אגדה למיפק ביה שרי בהנאה דהזמנה לאו מלתא היא:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • אתרוג בשביעי אסור כו' בפרק לולב וערבה פליגי בה ר"י ורשב"ל ומשמע בסוגיא דקי"ל כר"י דאמר אתרוג כשר כל יום ז' ואפילו לאחר שיצא בה דלכל יום ז' אתקצאי דקאמר ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק ז' אסור ט' ספק ח' מותר מרימר אמר אפילו ח' ספק ז' מותר והילכתא כאביי פירוש אנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן מי אסרינן ליה כיומא קמא משום ספק ז' או לא אלמא דפשיטא לן דביום ז' אסור וכן פירש"י:
  • ומ"ש ואפי' נפסל כו' מימרא דר' זירא שם והב"י העתיק ירושלמי אתרוג שנפסל ביום א' מותר לאוכלו עד כאן לשונו נראה בעיני דהכי פירושו שנפסל ביום ראשון קודם שיצא בו דאין לו דין מוקצה מאחר שלא עשה מעשה בגוף האתרוג אלא הזמנה בעלמא דלאו מילתא היא דדוקא כשבירך עליו אז הוקצה לכל ז' ימים ושוב אין לו היתר אפי' נפסל אחר כך וה"ה נמי דאפילו לא נפסל מותר לאכלו אם יש לו אתרוג אחר לצאת מטעם דהזמנה לאו מילתא היא אלא דאורחא דמילתא נקט כנ"ל לפרש שלא יחלוק הירושלמי אתלמודא דידן ועדיין צ"ע לענין מעשה ומה שהקשה אמאי מותר בשמיני ולא אמרינן כיון דאתקצאי לב"ה דשמיני ספק שביעי אתקצאי לכולי יומא כבר האריכו התוס' על זה בפ"ק דסוכה בדף י' והרא"ש בפ' לולב וערבה ע"ש ומ"ש בשם הר"פ ושהרא"ש כתב כתב עליו דלא נהירא דלא שייך בזה הכנה נראה בעיני ליישב דהר"פ לאו הכנה ממש קאמר אלא כעין הכנה מאחר דבשבת היה אסור אם היה מותר ביום א' הוי כעין נולד כיון שעכשיו בא ראויות שלו וכן צריך לפרש בהכנה שאמרו בביצה בפ"ק די"ט בשבת וי"ט הסמוכים דלאו הכנה ממש קאמר כמו שפי' התו' והר"ן להדיא לשם גם בתוס' בפ' המביא כדי יין מבואר שמזה הטעם נהגו העולם איסור באתרוג וכך היא העיקר כדברי הר"פ ז"ל נ"ל: הפריש ז' אתרוגים כו' שם פלוגתא דרב ורב אסי והילכתא כמ"ד דביומו אסור לגמרי דקיימי בשיטת ר"י דאמר לכולי יומא אתקצאי: