ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוטה/פרק ראשון

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ראשון – המקנה לאשתו[עריכה]

-----------------------------------דף א[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה א


ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה א[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני': המקנה לאשתו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מקנא על פי שנים, ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. א_אמקנא על פי שנים, א_בומשקה על פי שנים: גמ’: תנן, המקנה לאשתו. כתיב (במדבר נשא ה יד) ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו'. ועבר עליו רוח קנאה רוח טהרה. שלא יקנא לה, א_גלא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דבר של אימא. אלא מתוך מתון. בנחת כדי להדריכה בדרך ישרה. מה דאיתאמרת שלא יקנא לה, לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דבר של אימא, למצוה או לעיכוב? נפקא מינא אם עבר וקינא לה מתוך אחד מכל הדברים הללו. אין תימר למצוה, קינויו קינוי. אין תימר לעיכוב, אין קינויו קינוי. אתייא כהדא דתנן. כל מקום שנאמר חוקה או תורה מעכב. והכא נמי כתיב זאת תורת הקנאות. שמע מינא לעיכוב. הקינוי. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס א_דחובה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר רשות. אמר רבי אלעזר בן רבי יוסי רבי אלעזר בן רבי יוסי°, קומי רבי יסא רבי אסי°. אתייא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°בית שמאי בית שמאי. וד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה כ°בית הלל בית הלל. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°בית שמאי בית שמאי, ד°בית שמאי בית שמאי אומרים, לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה. מצא בה דברים כעורין מה יעשה? לגרשה אינו יכול, שלא מצא בה ערוה. לקיימה אינו יכול, שמצא בה דברים כעורין. לפום כן הוא אומר חובה לקנא. והא תני משום °בית שמאי בית שמאי. אין לי שרשאי לגרשה, אלא כשמצא בה דבר ערוה. מצא בה דברים כעורים כגון, היוצאה וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרעותיה חלוצות מנין שיכול לגרשה? תלמוד לומר (דברים כי תצא כד א) כי מצא בה ערות דבר, לרבות דבר מכוער שמביא לידי ערווה. ולמה אמרתה של°בית שמאי בית שמאי אם מצא בה דבר כעור אינו יכול לגרשה? אמר רבי מנא רבי מנא° קיימתיה כאן שיכול לגרשה בשיש עדים. וכאן שלא יכול לגרשה כשאין עדים. וד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה כ°בית הלל בית הלל. ד°בית הלל בית הלל אמרי, אפי' הקדיחה תבשילו. לפום כן הוא אומר רשות. רצה לקנאות יקנא. רצה לגרש יגרש. תנן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מקנא על פי שנים. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? דכתיב כי מצא בה ערות דבר. מצא בה ערוה, זו סתירה. דבר, זה קינוי שבא על ידי דיבור. וגמרינן בגזרה שווה דבר דבר מעדות. כתיב הכא כי מצא בה ערות דבר, וכתיב התם (דברים שופטים יט טו) על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר . מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים, אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים. אבל אם נסתירה משקה על פי עד אחד או על פי עצמו. דכתיב (במדבר נשא ה יב) ומעלה בו מעל שמעלה בתנאים שהיתנה עמה כשקינה לה על פי שני עדים וזה אפילו בעד אחד או על פי עצמו. תני °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר משום °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מקנא על פי עד אחד או על פי עצמו. ומשקה על פי שנים. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? שנאמר כי מצא בה ערות דבר. מצא בה ערוה, זו סתירה. ואין מציאה בכל מקום בתורה, אלא בעדים. מה מקיים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דבר? שמצא בא דבר שהוא מרגיל לבא לידי ערוה. ומקנא על פי עד אחד או על פי עצמו דכתיב, ומעלה בו, בקינוי בו משמע בלי עדים. עד אחד מנין שישקה הרי נאמר מעלה בו. אולי רק הבעל יכול להעיד על הקינוי אבל לו עד אחד? קל וחומר, מה אם פיו שאינו זוקקו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] לשבועת ממון כשכופר בכל, הרי הוא משקה. עד אחד שהוא זוקקו לשבועת ממון לא כל שכן? קרוב מהו שישקה? מי קרוב מבעלה? והרי בעלה משקה על פי עצמו, קל וחומר על פי שאר קרובים. עד מפי עד מהו שישקה? וכי מה בינו לבין הקרוב? מה זה פסול והכשרתה אף זה פסול ותכשיר. קרוב אף על פי שאינו כשר עכשיו, כשר הוא לאחר זמן, אם תיפסק הקרבה כגון שימות או יגרשנה. עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ולא לאחר זמן. תנן, °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. מקנא על פי שנים, ומשקה על פי שנים. מה טעמא ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה? דכתיב, כי מצא בה ערות דבר. דבר זה הקינוי שבא על ידי דיבור וגמרינן בגזרה שווה דבר דבר מעדות. כתיב הכא כי מצא בה ערות דבר, וכתיב התם (דברים שופטים יט טו) על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר. מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים, אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים. כי מצא בה, זו סתירה, ואין מציאה בכל מקום בתורה, אלא בעדים. מה מקיים °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ערוה. ערוה סתירה שהיא באה מכח דבר קינוי, וכמו שהסתירה צריכה שני עדים אף הקינוי צריך שני עדים. תני °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר משום °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מקנא על פי עד אחד או על פי עצמו. ומשקה על פי שנים. השיבו על דברי °רבי יוסי בן יהודה רבי יוסי בן יהודה. אם כן, אין לדבר סוף. הכל ממנו לקנאות לה על פי עצמו, ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה? שהרי אם יבואו עדים שנסתרה יכול לשקר ולטעון שקינא אף שלא קינה והיא לא תזהר . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מה טיבה להיסתר? וכיוון שלא עשתה כהוגן שהרי עברה על איסור יחוד, לא לנו מוטל לדאוג לה, ואין מקום לקושיה על דברי °רבי יוסי בן יהודה רבי יוסי בן יהודה. אלא מה שהקשו חכמים ואמרו אם כן, אין לדבר סוף, אתיא על מתניתין דתנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר מקנא על פי שנים, ומשקה על פי עד אחד, או על פי עצמו. הכל ממנו לקנות לה על פי שנים, ולומר שנסתרה ולפוסלה מכתובתה? הרי יכול לשקר ולומר שנסתרה אף שלא נסתרה. אמר רבי מנא רבי מנא°. אפילו כהדין תנייא על דברי °רבי יוסי בן יהודה רבי יוסי בן יהודה אתייא היא. כמאן דאמר מקנא לה אפילו מאביה ומבנה שלא תתיחד עימם. הכל ממנו לקנות לה מאביה ומבנה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה? הרי אם יבואו עדים שנסתרה עימם, יכול לשקר ולטעון שקינא אף שלא קינה. אין תימא מה טיבה להיסתר להתיחד? אין זו טענה, שהרי התורה התירה להיסתר להתיחד עימם. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° משום °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי. כתיב (דברים ראה יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר. וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית? אלא דיברה תורה בהווה. במי שמותר ורגיל להיות עמך בסתר. ונאמר בתך בסתר. אמך בסתר. מכאן אמרו חכמים, מתייחד אדם עם אמו ודר עמה. עם בתו ודר עמה. עם אחותו ואינו דר עמה. א_העידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין ואינם משלמים. שיכולים לאמר, מי יימר שתיסתר . עידי סתירה שנמצאו זוממין אתה אמרתה לוקין מקל וחומר, ומה עדי קינוי שאינם אוסרים אותה, לוקים. עדי סתירה לא כל שכן?

-----------------------------------דף ב[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] מהו שישלמו? לא מכוחן היא מפסדת כתובתה וישלמו? או ייבא כיי דאמר רבי אבא רבי אבא° אמר רב יהודה רב יהודה° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין. וכיוון שיכולים לומר לאסרה על בעלה באנו וגם אין הכרח שתפסיד כתובתה דאפשר שתשתה ותיפטר. לוקים ואינם משלמים? למאן דאמר סתירה בשנים. נסתרה בעד אחד בשחרית ובעד א' בין הערבים מהו? ייבא כהדא דתניא המגרש את אשתו, א_וונתייחדה עמו בפני שנים. צריכה הימנו גט שני. שמא בא עליה לשם קידושין באחד, אינה צריכה הימינו גט שני. באחד בשחרית ואחד בין הערבים. זה היה מעשה. ושאל °רבי אלעזר בן תדאי רבי אלעזר בן תדאי את החכמים ואמרו, אין זה ייחוד. למאן דאמר קינוי בשנים. קינא לה בעד אחד בשחרית, ובעד אחד בין הערבים מהו? מאחר שהוא האיש והיא האשה. שהרי שני העדים מעידים. שהזהיר הבעל אשה זו שלא תסתר עם איש זה קינויו קינוי? מחלוקת תנאים היא, ויבא כהדא דתנן, אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת. °רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה אומר ואפילו באו זה אחר זה. רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי שמואל בר יצחק רב שמואל בר יצחק° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. מודין חכמים ל°רבי יהושע בן קרחה רבי יהושע בן קרחה, בעידי הבכורה שאם עד אחד מעיד שבפניו אמר האב בבקר שזה הבכור, ועד שני מעיד שבפניו אמר האב בין הערבים שזה הבכור, מצטרפים. וכן בעידי החזקה שאם עד אחד אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בבקר, ועד אחר אומר בפני עדר והחזיק בנכסי הגר בין הערבים, מצטרפים. אמר רבא רבא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. אף בעידי סימנין כן. פשיטא אם זה אמר ראיתי שתי שערות בגבו. וזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו, מצטרפים. שהרי שניהם מעידים שהוא גדול. זה אומר ראיתי שערה אחת בגבו. וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסו, לאו כלום הוא. שהרי זה חצי עדות וחצי סימן. וכל שכן אם זה מעיד שראה שערה אחת בגבו, וזה מעיד שראה שערה אחת בגבו, דלאו כלום הוא. דאפשר ששניהם מעידים על אותה שערה יחידית.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו מהו? רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ורבי הושעיה בריה דרבי שמי רבי הושעיה בריה דרבי שמי°. חד אמר פסול. וחד אמר כשר. מאן דאמר פסול, כמעיד על חצי סימן שהרי אלו שמעידים שראו אחת בגבו, מעידים גם שבדקו בכריסו ולא מצאו, ואלו שמעידים שראו אחת בכריסו מעידים גם שבדקו בגבו ולא מצאו והרי זו עדות מוכחשת. ומאן דאמר כשר, אני אומר שמא נשרו. א_זאחד אומר שתי שערות בגבו ואחד אומר שתי שערות בכריסו. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° אומר, דברי הכל פסול, דאף למכשיר הכא פסול, דעדיף חצי דבר ועדות שלמה שכל שנים מעידים על שערה אחת, מדבר שלם וחצי עדות שכל אחד מעיד על שני שערות. רבי אבא רבי אבא° אמר, דברי הכל כשר, דאף הפוסל יכשיר כאן שהרי יש כאן סימן שלם. וחצי עדות על סימן שלם שכל אחד מעיד על שני שערות, עדיף על עדות שלמה בחצי סימן שכל שנים מעידים על שערה אחת. רבי יודן רבי יודן° אמר, אף זה במחלוקת. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, אף זה במחלוקת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. והא רבי יודן רבי יודן° סבר כוותי? אמר ליה, על רבי אבא רבי אבא° רביה אנא פליג  אני חולק. לא כל שכן עילויה? אמר רבי מנא רבי מנא°. יאות אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° שדברי הכל פסול. אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים, וקרא עילויה ערער. ובאו שני עדים לקיימו. זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים, שמא כלום הוא? ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° יליף  למד לה משני חזקה. אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית. ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא? וכי אין כל חזקה וחזקה צריכה ב' עדים? אף הכא כל סימן וסימן צריך שני עדים

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ב[עריכה]

מתני’: כיצד הוא מקנא לה? א_חאמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודיברה עמו. עדיין מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומה. א_טנכנסה עמו לבית הסתר

-----------------------------------דף ג[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] ושהת כדי טומאה. אסורה לביתה א_יואסורה לוכל בתרומה. ואם מת א_יאחולצת ולא מתייבמת:


גמ’: תנן, כיצד הוא מקנא לה? אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני וכ”ו. משמע, שסוף דבר אינה נאסרת עד שתדבר עמו. הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירתה כלום. והא כתיב ונסתרה והיא נטמאה. משמע שסתירה לחוד אוסרת? ועוד איך אפשר לאמר שאם רק דיברה אתא מימור לך שתאסר? הרי בהמשך נאמר דאפילו דיברה עמו ולא נסתרה, עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה? אלא ודאי מה שאמרה המשנה אל תדברי. לשון נקי הוא מתניתא. וכוונתו לאמר, אל תתייחדי עם איש פלוני. מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת, אף שאין איסור יחוד בשנים כשרים? רבי יודן רבי יודן° אמר במחלוקת. מאן דאמר מקנא לה מאביה ומבנה אף שאין בהם איסור יחוד, א_יבמקנא לה משני בני אדם כאחת. מאן דאמר אינו מקנא לה מאביה ומבנה, אף משנים אינו מקנא לה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. למאן דאמר שמקנא אפילו משנים. האם דווקא בשניים, שיכול לאמר שאף שבנינו הם מוחזקים לכשרים, בעניו הם חשודים. אבל במאה שלא יתכן שאין בהם כמה כשרים אינו יכול לקנות לה. או שהכל תלוי בדעתו של הבעל ואם ירצה, מקנא לה אפילו ממאה בני אדם? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. נשמעינה מן הדא דתנן. אמר לה אל תיכנסי לבית הכנסת. נכנסת עמו עם בעלה. מכאן שקינוי לרבים נחשב קינוי, שהרי אסורה להכנס לבית הכנסת ללא בעלה. תנן, נכנסה עמו לבית הסתר ושהת כדי טומאה. אסורה לביתה ואסורה לוכל בתרומה. אמר רבי מנא רבי מנא° לא אמר אלא עמו הא זה אחר זה לא. רבי אבין רבי אבין° אמר אפילו זה אחר זה. דמכל מקום יש רגלים לדבר. נכנסו לפלטיא בלילה או לחורבה ביום או למבואות אפילות ביום, הרי זה סתירה. שאלו את °בן זומא שמעון בן זומא. הרי כל הספקות מדרבנן. מפני מה החמירו בספק רשות היחיד שהוא טמא? אמר לון. סוטה מהיא? אמרו ליה ספק זונה. אמר לון, ואף על פי כן מצינו שהיא אסורה לביתה. מכאן אתה דן לשרץ. מה כאן מקום הסתירה רשות היחיד, אף להלן רשות היחיד. ומה כאן שיש בו דעת לשאול, אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול. מיליהון דרבנן פליגין וסוברים שדין ספק טומאה לא נלמד מסוטה. דאמר רבי זעירא רבי זעירא° אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. קטנה שזינתה אפילו ברצון, אין לה רצון להיאסר על בעלה, ואפילו אם קינה לה ונסתרה אינה נאסרת מדין סוטה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] והא לענין טומאה ברשות היחיד תנינן, כל שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא. הא כל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. ברם הכא בסוטה קטנה, אף על פי שיש בו דעת לישאל ספיקה טהור. עוד שאלו את בן זומא. מפני מה הקלו בספק רשות הרבים שהוא טהור? אמר לון, מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה בשעה שרובן טמאין. מה טומאה ידוע הותרה לציבור. קל וחומר ספק טומאה. תמן תנינן, כל העריות עשה בה את המערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה. החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג. והקל בשיפחה שאינו חייב אלא על גמר ביאה. מאי טעמא הקלו בשיפחה? רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. דכתיב, איש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש. ואין נקרא שכבת זרע, עד שיפלוט. הכא גבי שפחה כתיב שכבת זרע. והכא בסוטה כתיב שכבת זרע. הכא גבי שפחה את אמר שכבת זרע, מלמד שאינו חייב עד שיפלוט. למה גבי סוטה אין את אמר שאינו חייב אלא בגמר ביאה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שנייה היא דכתיב, ונסתרה והיא נטמאה. כיון שנסתרה, התורה קראה טמאה. ברם הכא גבי שיפחה דכתיב שכבת זרע, אינו חייב עד שיפלוט. אי הכי ליידא מילה כתיב שכבת זרע בסוטה? לשעורין. כהדא דתני ונסתרה והיא נטמאה. כמה היא סתירה? כדי טומאה. כמה היא כדי טומאה? כדי ביאה. וכמה היא ביאה? כדי הערייה. כמה היא הערייה? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר

-----------------------------------דף ד[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] כדי חזירת דקל שנד ברוח. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, כדי מזיגת הכוס. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר, כדי לשתותו. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, א_יגכדי גילגול ביצה. °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא אומר, כדי לגימת שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. רבי אלעזר בן פנחס רבי אלעזר בן פנחס° אומר, א_ידכדי שיקשור גירדי את הנימה. מיניימין מיניימין° אומר, כדי שתושיט ידה ותיטול ככר לחם מן הסל. אף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר יש. דכתיב (משלי ו', כ"ו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כל אילין שיעוריא לאחר התרת הסינר. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל אחד ואחד בעצמו שיער. ו°בן עזאי שמעון בן עזאי נשא אשה מימיו? אם כך מהיכן ידע? אית דבעי מימר נתחמם מחלום. ואית דבעי מימר בעל ופירש יש אומרים שנשא את ביתו של °רבי עקיבא רבי עקיבא. ואית דבעי מימר (תהלים כ"ה, י"ד) סוד י"י ליראיו ובריתו להודיעם. כתיב, ונסתרה והיא נטמאה. וכתיב, ועבר עליו רוח קינאה וקינא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנה את אשתו והיא לא נטמאה. תני, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר , שלש טומאות אמורות בפרשה. אחת לאוסרה לבעל, ואחת לבועל, ואחת לתרומה. למה לי פסוק לאוסרה לתרומה. וכי מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת בתרומה? למה לא? אילו בת כהן שנישאת לישראל ונאנסה, שמא אינה מותרת לביתה ואסורה לאכול בתרומה? רואים שאין תלות בין איסור לבעל ואיסור בתרומה. ולא היא דאף שמצינו מותרת לבעלה ואסורה בתרומה, לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה, ומותרת לוכל בתרומה. אלא אמר רבי אבין רבי אבין° הכי איתאמרת. אחת לבעל, ואחת לבועל, ואחת ליבם. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, מתניתא אמרה כן דתנן, ואם מת חולצת ולא מתייבמת. תנא רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° קומי רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° כתיב (במדבר נשא ה כ) ואת כי שטית תחת אישך, פרט לאונסין. אך את שמע מינה איך הלימוד מהפסוק? אמר ליה, מה תחת אישך לרצון. אף כאן לרצון. סוטה, כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל שאסורה ליבם אם מת בעלה, כך היא אסורה לאחיו של בועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל שצרת סוטה אסורה ליבם, כך אסורה לאחיו של בועל? נישמעינה מן הדא דתנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך. והויא לה יבם כאן ויבמה ומת. ואחר כך בא בעלה. אסור בה ומותר באשתו האחרת שהיא בצרתה. אסור בה ומותר באשת אחיו אם מת אחיו בלא בנים. ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא? הדא אמרה, שצרת סוטה, מותרת לאחיו של בועל. אמר רבי יודן רבי יודן°, אתייא כרבנן דתמן. דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, תניי תמן. כל העריות אינן צריכות גט שברור לכולם שלא היה כאן נישואים, חוץ מאשת איש שיחשבו שהיו לו בה נישואים גמורים שבעלה גרשה וזה נשאה ויצאה ממנו בלא גט. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] אף אחות אשתו, ואשת אחיו, שיחשבו שהיו לו בה נישואים גמורים שמתה אחותה ונשא אותה ובאשת אחיו יחשבו שמת אחיו ויבם אותה. נמצא שלפי רבנן דתמן, לדעת חכמים אשת אח אינה צריכה גט. לפי שהכל יודעים שנשאה בטעות ואינה נראת כאשתו. ממילא אשתו השניה אינה נחשבת כצרתה ומותרת לו. ברם לרבנן דהכא שאמרו כדאמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, שהכל מודין במי שחשב שמת אחיו ויבם את אשתו ונודע שהוא חי שהיא צריכה הימינו גט. דמשום שנשאת לו בהיתר, הרואה חושב שקנה בה קנין גמור. והרי היא נראת כערוה סוטה. וערוה פוטרת צרתה, ולמה אמרנו שאם מת צרתה מותרת ביבום? אמר רבי חיננא רבי חיננא°, אפי' כרבנן דהכא אתיה היא. מה שחייבו לתת לה גט אין זה אלא קנס בעלמה, כדי שלא תוכל לחזור לבעלה הראשון כדי שלפני שתתחתן תבדוק טוב. כי היכא דאמרינן בעלמא לענין ממון, בה קנסו ולא ביורשיה. הכא נמי, בה קנסו ולא קנסו באשת אחיו לענין מצות יבום. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°. רק כרבנן דהכא אתיא. שכיוון שהצריכוה גט. אם תשוב לבעלה הראשון, יאמרו גרש זה ונשא זה. אבל אין כרבנן דתמן שלא הצריכו גט, למה אסור בה? הרי מזה שאינה צריכה גט משמע שלדעתם הכל יודעים שהיתה אנוסה, אז למה אסורה לחזור לבעלה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. צרת סוטה אסורה, שכתוב בסוטה טומאה כעריות, וצרת מחזיר גרושתו מותרת לביתה ליבם. אמר רבי יעקב רבי יעקב° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל הצרות שאינם צרות ערווה כגון צרת איילונית צרת ממאנת צרת מחזיר גרושתו, מותרות, חוץ מצרת סוטה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, אף גרושה עצמה מותרת לביתה ליבם. האם הוא חולק על החכמים שאמרו שצרת גרושה מותרת, דמשמע שגרושה עצמה אסורה? לעולם גם לחכמים גרושה עצמה מותרת. אלא בגין דהוון עסיקין בצרות, אמרו שצרת גרושה מותרת ולא אדכרון  הזכירו דין גרושות. איתמר כל הצרות מותרות חוץ מצרת סוטה. צרת סוטה למה היא אסורה? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מריח ערוה נגעו בה. רב רב (אמורא)° אמר. מפני שכתוב בה טומאה כעריות

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ג[עריכה]

מתני’: א_טואילו אסורות לוכל בתרומה. האומרת טמאה אני לך. ושבאו לה עדים שהיא טמאה. והאומרת איני שותה. ושבעלה אינו רוצה להשקותה. ושבעלה בא עליה בדרך. כיצד הוא עושה לה אחר שניסתרה? מוליכה לבית דין שבאותו המקום. ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בעלה נאמן עליה:


גמ’: תנן, אילו אסורות לוכל בתרומה. האומרת טמאה אני לך. מתני' כמשנה הראשונה דתנינן תמן. בראשונה היו אומרים, שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה. האומרת טמאה אני לך. שמים ביני לבינך.

-----------------------------------דף ה[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] ונטולה אני מן היהודים. דאי כמשנה אחרונה, כשאומרת טמאה אני, אינה נאמנת ואפילו בתרומה אוכלת. אמר רבי אבין רבי אבין° ואפילו תאמר כמשנה האחרונה מכל מקום אסורה בתרומה שיש רגלים לדבר, שהרי כאן מדובר בסוטה אחרי קינוי וסתירה. תני כתיב (במדבר נשא ה כ) ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך. מבלעדי לשון קדימות. פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת לאישך שאז אין המים בודקים. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° כענין שנאמר (במדבר פינחס כח כג) מלבד עולת הבוקר, שעולת הבקר קדם למוסף. תנן ושבעלה בא עליה בדרך. מכאן שאם בא עליה שוב אין המים בודקים אותה. והא תנינן א_טזכשם שהמים בודקין אותה כך הן בודקין אותו. א_יזכשם שהיא אסורה לבעל, כך היא אסורה לבועל. וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל. כך היא אסורה לאחיו של בועל. כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל, כך הן בודקין אותו. משמע שהמים בודקים אותה אף אחר שבא עליה בעלה? אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. כאן ביודע כאן בשאינו יודע. רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° שלח בתר איתתיה שעלה לארץ בגפו ללמוד אצל רבי יוחנן רבי יוחנן° והחליט להשאר ושלח להביא את אשתו. אמר יסקון עמה תלת תלמידין, שאם יפנה אחד מהן לצורכו, תתייחד עם שנים. למה הצריך שלושה? והא תנינן ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. אמר רבי אבין רבי אבין° עם בעלה הרי שלשה. תנן התם, עיר שכבשה כרכום, כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ואם יש להן עדים אפילו עבד אפילו שפחה, הרי אלו נאמנין. ואין נאמן אדם על ידי עצמו. אמר °רבי זכריה בן הקצב רבי זכריה בן הקצב, המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלים ועד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו. אף הוא שכר לה בית והיה מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה. וקרא על עצמו הפסוק הזה (ירמיהו מ"ה, ג') יגעתי באנחתי, ומנוחה לא מצאתי. תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בעלה נאמן עליה מקל וחומר. ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת. הרי הוא נאמן עליה. זו שאין חייבין עליה כרת, אינו דין שיהא נאמן עליה? אמרו לו לא. אם אמרת בנדה שיש לה היתר לאחר איסורה. תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה? ואומר (משלי ט', י"ז) מים גנובים ימתקו וגו'. אמר להן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי גזירת הכתוב היא דכתיב (במדבר נשא ה טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו' משמע שנאמן עליה. אמרו לו ובלבד בעדים:

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ד[עריכה]

מתני’: א_יחהיו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים. ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות, ואומר לה. בתי, הרבה יין עושה. הרבה שחוק עושה. הרבה ילדות עושה. הרבה שכינים הרעים עושין. אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים. ואומר לפניה דברים שאינה כדי לשומען, היא וכל משפחת בית אביה:

גמ’: תנן, היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים. ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות, כשם שמאיימין עליה שתחזור בה. כך מאיימין עליה שלא תחזור בה. ואומר לה בתי. אם טהורה את דבריא לך שאת טהורה, עמדי על בורייך. שאין המים האילו דומין. אלא לסם יבש שהוא נתון על גבי בשר חי ואינו מזיקו. מצא שם מכה, התחיל מחלחל ויורד. רבי זבדיה חתניה דרבי לוי רבי זבדיה חתניה דרבי לוי° הוה משתעי הדין עובדא. רבי מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא. והוה תמן חדא איתתא יליפה שמעה קליה. חד זמן עני דריש. אזלת בעית מיעול לבייתה, ואשכחת בוצינא מיטפי. אמר לה בעלה, אין הויית? אמרה ליה, מישמעא קליה דדרושא. היה מספר מעשה הזה רבי מאיר היה רגיל לדרוש בבה”כ של חמת כל ליל שבת והיתה שם אשה אחת שהיתה רגילה לשמוע הדרשה, פעם אחת היה רבי מאיר מאריך בדרשתו. הלכה ורצתה לשוב לביתה ומצאה הנר כבה. א”ל בעלה. היכן היית? אמרה ליה הלכתי לשמוע קול הדורש אמר לה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה. עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא. צפה רבי מאיר ברוח הקודש, ועבד גרמיה חשש בעייניה. אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחושי. אמרין לה מגירתא. הא ענייתיך תיעלין לביתיך. עבדי גרמיך לחשה ליה, ואת רקקה גו עייניה. אתת לגביה. אמר לה, חכמה את מילחוש לעיינא? מאימתיה עליה אמרה ליה לא. אמר לה. רוקקין בגויה שבע זימנין, והוא טב ליה. מן דרקקת, אמר לה. אזלין אמרין לבעליך. חד זמן אמרת ליה. והיא רקקה שבעה זימנין  נשבע שאין האשה הזאת נכנסת לביתה עד זמן שהיא תלך ותרוק להדורש בפניו. ראה °רבי מאיר רבי מאיר ברהכי קאמר כל המעשה הזה, ועשה עצמו כאלו יש לו מיחוש בעינו. אמר °רבי מאיר רבי מאיר כל אשה שיודעת ללחוש על העין תבוא ותלחוש אמרין לה שכינותיה הא הגיע עתך שתחזרי לביתך עשי עצמך כאלו את לוחשת ותרוקי ל°רבי מאיר רבי מאיר בפניו, באתה אשה זו לפני °רבי מאיר רבי מאיר. אמר לה °רבי מאיר רבי מאיר יודעת את ללחוש ע”ג העין? מרוב המורא שהיתה יראה ממנו אמרה לו שאינה יודעת. אמר לה. שתרוק בלא לחש שבע פעמים ויהא לו לרפואה. לאחר שרקקה א”ל שתלך לבעלה ותאמר לו שהוסיפה על דבריו שהוא אמר לה שתרוק פעם אחת בפני הדורש והיא רקקה בפניו שבע פעמים. אמרו לו תלמידיו °רבי רבי יהודה הנשיא. כך מבזין את התורה? אילו אמרת לן? לא הוינן מייתי ליה ומלקין ליה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה כופין אותו שיתרצה וירצה את אשתו {{{2}}}? אמר לון. ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו. ומה אם שם הקודש שנכתב בקדושה. אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. וכבוד מאיר לא כל שכן? פיסקא. ואומר לפניה דברים כפשוטו של מקרא שגם גדולי ישראל חטאו והודו שאינן כדיי לשומען היא וכל משפחת בית אביה. כגון מעשה ראובן בבלהה. מעשה יהודה בתמר. כתיב (איוב ט"ו, י"ח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם אילו ראובן ויהודה. ומה שכר נטלו על כך? (איוב ט"ו, י"ט) להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם. הברכות של שניהם נאמרו ברצף שכשבא משה לברכן נאמר (דברים וזאת הברכה לג ו) יחי ראובן ואל ימות. וזאת ליהודה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אחא רב אחא°. רבי חייה רבי חייא רבה° דריש שלש מקראות שנראות כאילו נעשו שם עברות חמורות לשבח. כתיב (בראשית וישב לח יד) ותשב בפתח עינים. ואיפשר כן? אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שתלת עיניה לפתח שכל העינים מצפות לו הקדוש ברוך הוא. אמרה לפניו רבון כל העולמים. אל אצא ריקם מן הבית הזה. דבר אחר. בפתח עינים. שפיתחה לו את העינים שהיא מותרת לו. שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני. כתיב(שמואל א ב כב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל את אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מאד. ישכיבון כתיב. שהיו הנשים מביאות קיניהן והיו משהין אותן והיו לנות שם ולא חוזרות לבעליהן. הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°. וכן הוא. שהרי כאשר הקדוש ברוך הוא נגלה לשמאל הוא מקנתר לון (שמואל א ב כט) למה תבעטון בזבחי ובמנחתי. אין תימר עבירה חמורה יש כאן. מבריחן מן החמורה, ומקנתרן בקלה? כתיב על בניו של שמאל (שמואל א ח ג) ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע. שהיו נוטלין מעשר ודנין. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° מברכתא  שיירה היתה עוברת, והיו מניחין צרכיהן של ישראל, והיו הולכין עוסקין בפרקמטיא

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ה[עריכה]

מתני’: אם אמרה טמאה אני, שוברת כתובתה ויוצאה. א_יטאם אמרה טהורה אני. מעלין אותה לשערי מזרח, לשערי ניקנור

-----------------------------------דף ו[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] א_כששם משקין את הסוטות, א_כאומטהרין את היולדות, א_כבומטהרין את המצורעין. א_כגוכהן אוחז בבגדיה. אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבה. וסותר את שערה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם היה לבה נאה, לא היה מגלהו. ואם היה שערה נאה, לא היה סותרו:


גמ’: כתיב (במדבר נשא ה יח) והעמיד הכהן את האשה לפני י"י. זה שער ניקנור. כל מקום שנאמר לפני י"י, זה שער ניקנור. כתיב (מלכים א ח') את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° פתר קרייה בבועל. ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° פתר קרייה באשה. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° פתר קרייה בבועל שאותו מוכיח הפסוק, ההין בעלה זן ומפרנס. ואת אתי על דעתך ובא על אשתו. ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° פתר קרייה באשה שעליה התוכחה. ההין זן ומפרנס, ואת תלית עינים על חורן. תנן וכהן אוחז בבגדיה. ומבזין על הספק? ואולי לא זינתה? אמר רבי שמלאי רבי שמלאי°. בכל מקום שאת מוצא זנות, את מוצא אנדרולמסיה באה בעולם וצדיקים נענשים עם רשעים. תנן, מעלין אותה לשערי מזרח, לשערי ניקנור. וכהן אוחז בבגדיה. אם נקרעו נקרעו. משמע שקריעת הבגדים זה המעשה הראשון שעושים לה. קרייא אמר מקרין ואחר כך מבזין. ומתניתא אמרה מבזין ואחר כך מקרין? אמר רבי אילי רבי אלעאי (אמורא)° מכיון דכתיב (במדבר נשא ה טז) והקריב אתה הכהן והעמדה לפני ה’ וכתיב (במדבר נשא ה יח) והעמיד הכהן את האשה לפני ה’ ופרע את ראש האשה. וכי יושבת היית? אלא הכי קאמר והעמיד הכהן את האשה, וכבר בעמידה הראשונה פרע את ראשה. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם היה לבה נאה, לא היה מגלהו. ואם היה שערה נאה, לא היה סותרו. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי  האם °רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי חזר בו? תמן הוא אמר האיש והאשה נסקלים ערומים אלא שהאיש מכסין אותו מלפניו. והאשה מלפניה ומלאחריה. מכאן של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי האשה נסקלת ערומה. אלמא דלא חייש להרהור. והכא הוא אמר הכין דאם לבה נאה לא היה מגלה דחיישינן להרהור ? תמן מכל מקום למיתה היא מתוקנת ולא יבא לידי עבירה. ברם הכא, שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פירחי כהונה. מחלפה שיטתהון דרבנן  האם חכמים חזרו בהם? תמן אינון אמרין האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. והכא אינון אמרין הכין שקורע את בגדיה ולא חוששים להרהור? תמן כתיב (ויקרא קדושים יט יח) ואהבת לרעך כמוך. יבור לו מיתה קלה שבקלות. ודי שנסקלת ולמה לביישה. ברם הכא מצווה לביישה דכתיב (יחזקאל כ"ג, מ"ח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזימתכנה

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ו[עריכה]

מתני’: א_כדהיתה מכוסה בלבנים, מכסה בשחורים. היו עליה כלי זהב, קטליות נזמים וטבעות, א_כהמעבירים ממנה כדי לנוולה. ואחר כך מביא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה. א_כווכל הרוצה לראות בא ורואה. א_כזחוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שליבה גס בהן. ושאר כל הנשים מותרות לראותה שנאמר (יחזקאל כ"ג, מ"ח) ונוסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה:


גמ’: תנן מכסה בשחורים. מתניתא בששחורים אינן נאין לה. אבל אם היו נאין לה לא בדא. תנן, מביא חבל מצרי. ולמה חבל מצרי? אמר רבי יצחק רבי יצחק°. לפי שעשת כמעשה מצרים. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. חבל המצרי מעכב? כפיפה מצרית מעכבת? משל מי הן באין? ייבא כיי דאמר °רבי רבי יהודה הנשיא. ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר. אמת המים וחומת העיר ומגדלותיה, וכל צורכי העיר, באין משירי הלישכה. אף הכא כן שגם זה מצרכי העיר

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ז[עריכה]

מתני’: במידה שאדם מודד, בה מודדין לו. היא קישטה את עצמה לעבירה. והמקום ניוולה. היא גילתה את עצמה. והמקום גילה עליה. הירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן. לפיכך ילקה הירך תחילה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט:


גמ’: תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר. במדה שאדם מודד, בה מודדין לו. מאי טעמא? דכתיב (ישעיהו כ"ז, ח') בסאסאה בשלחה תריבנה. בסאה סאה. בסאה חטא בסאה נענש. אין לי אלא סאה שחטא חטא גדול. מניין לרבות תרקב, וחצי תרקב. וקב וחצי קב. ורובע, ותומן, וחצי תומן, ואוכלא? תלמוד לומר (ישעיהו ט', ד') כי כל סאון סואן ברעש. ריבה כאן סאות הרבה. אין לי אלא דבר שהוא של מידה שיש בו שיעור. מניין לפרוטות קטנות שהן מצטרפות לחשבון מרובה? תלמוד לומר (קהלת ז', כ"ז) אחת לאחת למצוא חשבון. דבר זה נדרש לטובה ולרעה לטובה. בנוהג שבעולם. אדם נכשל בעבירה שחייבין עליו מיתה בידי שמים. מת שורו. אבדו תרנגולתו. נשברה צליחותו. נכשל באצבעו והחשבון מתמצה. דבר אחר. לרעה. אחת מתארעה מצטרף לאחת ולבסוף נענש על הכל והחשבון מתמצה. וכמה הוא מיצוי חשבון? עד אחת שעל הראשונה אין הקדוש ברוך הוא מעניש דכתיב נושא עוון. תני בשם °רבי מאיר רבי מאיר. כשם שיש דיעות במאכל ובמשתה. כך יש דיעות באנשים. יש לך אדם, שזבוב נופל לתוך כוסו. והוא נוטלו וזורקו ושותהו. זה כשאר כל אדם. שהוא רואה את אשתו מדברת עם שכיניה ועם קרוביה ואינו מקפיד. או יש לך אדם, שפורח זבוב על גבי כוסו. ואף שהזבוב לא נגע בכוס הוא חושש שמא נגע והוא נוטלו ושופכו ואינו טעמו. זה הוא חלק רע באנשים שחושד באשתו כל הזמן בלי סיבה ומסתמא מדובר שנתן עיניו בה לגרשה. ויש לך אדם, זבוב שוכן על כוסו והוא נוטלו ומניחו כמות שהוא ואף שלא נגע הזבוב ביין אינו שותיהו. זה פפוס בן יהודה שנעל את הדלת בפני אשתו. אמרין לית נהיגין הוון אבהתך עבדין כן? ויש לך אדם זבוב מת לתוך כוסו. והוא נוטלו ומוצצו ושותיהו. זה הרשע. שהוא רואה את אשתו ליבה גס בעבדיה. ליבה גס בשפחותיה. והוא מצוה עליה לגרשה שנאמר (דברים כי תצא כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הכתוב קראו אחר שאינו בן זוג של ראשון. שהוא הוציא את אשתו משום ערוה, והלה נכשל בה. אם זכה הוא לשמים, הרי הוא מגרשה. ואם לאו, סוף שהיא קוברתו. שנאמר (דברים כי תצא כד ג) או כי ימות האיש האחרון. ראוי היה זה למיתה, שהאשה הזאת הכניס לתוך ביתו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר


-----------------------------------דף ז[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] פורשים מן המזנה. ואין פורשין מבתה. ואתייא כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אשת איש שזינתה, הוולדות לבעל ואינם ממזרים. מפני שרוב בעילות מן הבעל. כתוב אחד אומר (במדבר נשא ה כב) לצבות בטן ולנפיל ירך. וכתוב אחר אומר (במדבר נשא ה כז) וצבתה בטנה ונפלה יריכה. וכתוב אחר אומר (במדבר נשא ה כא) בתת ה’ את ירכך נופלת ואת בטנך צבה. למה המשנה פסקה שהירך נענשת תחילה ואחר כך הבטן הרי רק פסוק אחד אומר כך ושנים אומרים הפוך? וכי מקרא אחד מכריע שני מקראות? אמר רבי מנא רבי מנא°. כאן למעשה וכיוון שהמים מגיעים קדם לבטן, היא נענשת תחילה, וכאן לתנאין. שכשמשביעה אותה בסדר הזה צריך לאמר לה. אמר רבי אבין רבי אבין° ואפילו תימר כאן וכאן למעשה או כאן וכאן לתנאין ואין סתירה בין הפסוקים. כשהבועל קיים ושניהם נענשים, לצבות בטן ולנפיל ירך לבועל. וצבתה בטנה ונפלה ירכה לאשה. אבל כשהבועל כבר מת לנפיל ירך ולצבוט בטן. שהדעת מכרעת, ירך התחילה בעבירה תחלה ואחר כך הבטן. לפיכך תלקה הירך תחלה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט. רבי אבא בריה דרבי פפי רבי אבא בריה דרבי פפי°, עבד לה לדרשת אפטרה כשדרש בשיבחה של האכסניה. מה אם מידת הפורענות מעוטה אבר אחד לוקה ושאר כל האיברים מרגישין. מדת הטובה המרובה על אחת כמה וכמה?

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ח[עריכה]

מתני’: שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו. אבשלום נתנווה בשערו, לפיכך נתלה בשערו. לפי שבא על עשר פילגשי אביו, לפיכך ניתנו בו עשר לנביות. שנאמר [שמואל ב יח טו] ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב. ולפי שגנב שלש גניבות. לב אביו, ולב בית דין, ולב ישראל. לפיכך נתקעו בו שלש שבטים. שנאמר (שמואל ב יח יד) ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום:


גמ’: תנן, שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו. תני °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. לפי שתחלת קלקלתו בעזה, לפיכך עונשו בעזה. והרי קדם כתיב (שופטים י"ד, א') וירד שמשון תמנתה? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, דרך נישואין היו שגייר אותה ואין זה קלקול. כתוב אחד אומר, וירד שמשון תמנתה משמע שהיתה במקום נמוך. וכתוב אחר אומר (בראשית וישב לח יג) הנה חמיך עולה תמנתה משמע שהיתה במקום גבוה. רב רב (אמורא)° אמר, שתי תימניות היו. אחת של יהודה ואחת של שמשון. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר, תמנתה אחת היא. ולמה כתב בה עלייה וירידה? אלא של יהודה על ידי שהיתה לשם שמים. לפיכך כתיב בה עלייה. ושל שמשון על ידי שלא היתה לשם שמים, כתיב בה ירידה. רבי אייבו בר נגרי רבי אייבו בר נגרי° אמר. בשיפוע ההר הייתה, עולים לו מכאן ויורדים לו מכאן כגון הדא בית מעין שיורדין בה מפלטתה, ועולין בה מטבריה. כתיב (שופטים י"ד, ה') ויבואו עד כרמי תמנתה. אמר רב שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה זרועים כלאים ואומרים לו, בני, כשם שכרמיהן זרועין כלאים, כך בנותיהם זרועות כלאים. (שופטים י"ד, ד') ואביו ואמו לא ידעו כי מי"י הוא, כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם ואמר רבי אבין רבי אבין°,לאסור שבעה עממין. והכא הוא אמר הכין שזה היה רצון ה’? אמר רבי יצחק רבי יצחק° (משלי ג', ל"ד) אם ללצים הוא יליץ, בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו. כתיב (שופטים י"ג, כ"ה) ותחל רוח י"י לפעמו במחנה דן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] בין צרעה ובין אשתאול. תרין אמורין. חד אמר בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו, היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול. וחורנה אמר. בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, היו שערותיו מקישות כזוג וקולן הולך כמצרעה לאשתאול. (שופטים י"ג, כ"ד) ויברכהו י"י. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, שהיתה תשמישו שוה לכל אדם שבדרך הטבע לא היה אפשרות שאדם כזה חזק יוכל לשמש עם אשה. כתיב (שופטים ט"ז, כ"ח) ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים. אמר רבי אחא רב אחא°. אמר לפניו רבונו של עולם, תן לי שכר עיני אחת בעולם הזה. ושכר עיני אחת מותקנת לי לעתיד לבוא. כתוב אחד אומר, וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה. וכתוב א' אומר (שופטים ט"ז, ל"א) והוא שפט את ישראל עשרים שנה. למה הכפילות? אמר רבי אחא רב אחא°. מלמד שהיו הפלשתים יראים ממנו עשרים שנה לאחר מותו שמא השאיר בן כמותו, כדרך שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו: אבשלום נתנווה בשערו. רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר כחרובית עץ חרוב גדולה היה. יכול ככידון כולם בצמה אחת? אמר רבי ביבי רבי ביבי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° בדין בדין היה עשוי. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. כד סלקית להכא. נסבית איזורא דברי ואיזורא דחמרי, מקפא כורתא דחרוביתא דארעא דישראל, ולא מטון  נטלתי חגור דבני וחגור של חמי להקיף כוורת שהיה בחרוב בארץ ישראל ולא הספיקו ארך שניהם להקיפו. וקצית חד חרוב. ונגר מלא ידויי דבש. אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. יפה סיפסוף תאנים גרועות שאכלנו בנערותינו, מפנקריסין תאנים משובחות שאכלנו בזקנותינו. די ביומוי אישתני עלמא. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°. בראשונה היתה סאה ארבלית מוציאה, סאה סולת. סאה קמח, סאה קיבר, סאה סובין, סאה מורסן. וכדון, אפילו חדא בחדא לא קיימא. כתיב (שמואל ב יד כה) וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד. יכול בכל? תלמוד לומר מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום. כתיב (שמואל א ט ב) ולו היה בן ושמו שאול. בחור וטוב. ואין איש מבני ישראל טוב ממנו. יכול בכל? תלמוד לומר (שמואל א ט ב) משכמו ומעלה גבוה מכל העם. אבל באבנר מהו אומר? (שמואל ב ג לח) הלא תדעו כי שר וגדול נפל ביום הזה מישראל. ולא פרטו במה היה גדול לפי שהיה גדול בכל. ואבנר למה נהרג? רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° ורבנן. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר. על ידי שעשה דמן של נערים שחוק. דכתיב(שמואל ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד. הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג יב) וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר, למי ארץ. ממה שנאמר תחתיו משמע שהקדים את שמו וכתב מן אבנר לדוד. ורבנין אמרין על ידי שלא הניח לשאול להתפייס מדוד. הדא הוא דכתיב (שמואל א כד יא) ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי. אמר ליה מה את בעי מן גלגוי  דברי גאוה דהדין? בסירה הוערת בסירה קוצנית נאחז בגדך ונחתך הכנף. וכיון שבאו למעגל שישנו במעגל לשמור מכל הכיוונים ודוד חדר לתוך המעגל ולקח את החנית והצפחת של שאול אמר לו (שמואל א כו יד) הלא תענה אבנר. גבי כנף אמרת בסירה הורעת. חנית וצפחת, בסירה הוערת? ויש אומרים על ידי שהיתה ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה: תנן, ולפי שגנב שלשה גניבות. לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל. לפיכך נתקעו בו שלש שבטים. לב אביו דכתיב (שמואל ב טו ז) ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה’ בחברון. והא כל עצמו של דוד לא מלך אלא ארבעים. והכא הוא אמר הכין? אלא ארבעים שנה משעה ששאלו ישראל מלך. אמר אבשלום לדוד(שמואל ב טו ח) כי נדר נדר עבדך. אמר לו. ומה את בעי כדון? אמר לו כתוב חד פיתק דתרין גוברין דנסבינון עימי  שילכו עמי. אמר ליה. אמור לי למאן דאת בעי  את מי אתה רוצה ואנא כתוב. אמר ליה, כתוב לה סתם ואנא למאן דבעי אנא נסב  ואת מי שארצה אקח. כתב ליה סתם.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]


-----------------------------------דף ח[עריכה]

ירושלמי מאיר סוטה ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] אזל וצמת  הלך ואסף ליה תרין תרין גוברין. עד דצמת ליה  עד שאסף לו מאתן גוברין. הדא הוא דכתיב (שמואל ב טו יא) ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלים קרואים והולכים לתומם. קרואים מדוד. והולכים לתומם מאבשלום. ולא ידעו כל דבר מעצת אחיתופל. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי אחא רב אחא°. וכולהו ראשי סנהדריות היו. וכיון דחמין דמילייא אתיין לידי חילופין  כשראו שבאין לידי מרד בדוד. אמרין, רבון כל העולמים נפלה נא ביד דוד, ואל יפול דוד בידינו. שאם אנו נופלין ביד דוד, הרי הוא מרחם עלינו. ואם חס וחלילה יפול דוד בידינו, אין אנו מרחמין עליו. הוא שדוד אמר (תהלים נ"ה, י"ט) פדה בשלום נפשי מקרב לי. כי ברבים היו עמדי שאף אלו שהלכו עם אבשלום התפללו בעדי. תנן, ולב בית דין דכתיב (שמואל ב טו ד) ויאמר אבשלום מי ישימני שופט הארץ וגו'. (שמואל ב טו ו) ויעש אבשלום כדבר הזה שאמר שאין זה תפקידו של מלך לשפוט. תנן, ולב אנשי ישראל דכתיב (שמואל ב טו ו) ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל:

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה ט[עריכה]

מתני’: וכן לענין הטובה. מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר (שמות שמות ב ד) ותתצב אחותו מרחוק. לפיכך נתעכבו לה כל ישראל שבעת ימים במדבר, שנאמר (במדבר בהעלותך יב טו) והעם לא נסע עד האסף מרים:


גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. פסוק זה ברוח הקודש נאמר שידעה שמשה ינצל והמתינה לראות כיצד. וכל מילה רומזת לרוח קודש. ותתצב אחותו וכתיב (עמוס ט', א') ראיתי את י"י נצב על המזבח. אחותו וכתיב (משלי ז', ד') אמור לחכמה אחותי את. מרחוק. וכתיב (ירמיהו ל"א, ב') מרחוק י"י נראה לי. לדעה וכתיב (ישעיהו י"א, ט') כי מלאה הארץ דעה את י"י. מה יעשה לו. וכתיב (עמוס ג', ז') כי לא יעשה י"י אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים:

ירושלמי סוטה, פרק א, הלכה י[עריכה]

מתני’: יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו שנאמר (בראשית ויחי נ ז) ויעל יוסף לקבור את אביו. מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו שנאמר (שמות בשלח יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (דברים וזאת הברכה לד ו) ויקבור אותו בגיא מול בית פעור וגו'. ולא על משה בלבד אמרו, אלא בכל הצדיקים שנאמר (ישעיהו נ"ח, ח') והלך לפניך צדקך וכבוד י"י יאספך:

גמ’: תנן, יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו שנאמר (בראשית ויחי נ ז) ויעל יוסף לקבור את אביו. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. כתיב (בראשית ויחי נ ט) ויהי המחנה כבד מאד מלמד שכבוד חי העולמים היה עמהן. כתיב (בראשית ויחי נ י) ויבואו עד גורן האטד. וכי יש גורן לאטד. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד. אלא מהו אטד? אלו הכנענים שהיו ראויין לידוש באטד. ובאי זו זכות ניצולו. בזכות (בראשית ויחי נ יא) וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד. ומה חסד עשו עמו? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר איזוריהם התירו שבה החנית לאות אבילות. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר. קישרי כתפיהן התירו סימן אבלות כחלוצי כתף. רבנן אמרין, זקפו קומתן ועמדו לכבודו. אמר רבי יודן בר שלום רבי יודן בר שלום° הראו באצבע ואמרו (בראשית ויחי נ יא) אבל כבד זה למצרים. ומה אם אילו שלא עשו חסד. לא בידיהן ולא ברגליהן. ראו מה פרע להן הקדוש ברוך הוא. ישראל שהן עושין חסד בידיהן וברגליהן, עם גדוליהן ועם קטניהן. על אחת כמה וכמה. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. כל אותן שבעים יום שבין איגרות של המן לאיגרות של מרדכי דשל המן בי”ג בניסן היו ושל מרדכי בכ”ג בסיון נכתבו, כנגד שבעים יום שעשו המצריים חסד עם אבינו יעקב. כתיב (שמואל ב א יז) ויקונן דוד את הקינה הזאת וגו' ויאמר ללמד בני יהודה קשת. לא מסתברא דא אלא ללמד בני יהודה קינה. ממי היה ירא? אלא אמר דוד כיון שהצדיקים מסתלקין השונאין באין ומתגרין בישראל. (שמואל ב א יח) הלא היא כתובה על ספר הישר. תרין אמורין. חד אמר. זה ספר בראשית דהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים. וחרנה אמר. זה חומש הפיקודים דכתיב ביה תמות נפשי מות ישרים. מאן דאמר זה ספר בראשית, ניחא שבמות יעקב נרמז על מלחמה דכתיב (בראשית מ"ט, ח') יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך. ומאן דאמר זה חומש פיקודים מה מלחמה היתה שם? דכתיב (דברים עקב י ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסירות מת אהרן? והלא בהר ההר מת. הדא היא דכתיב (במדבר מסעי לג לח) ויעל אהרן הכהן אל הר ההר וימת שם. אלא כיון שמת אהרן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] נסתלקו ענני כבוד. וביקשו הכנענים להתגרות בישראל הדא היא דכתיב (במדבר חקת כא א) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים. מהו דרך האתרים? שמע שמת אהרן התייר הגדול שלהן, שהיה תר להן את הדרך. אמר בואו ונתגרה בהן. וביקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחריהן שמונה מסעות. ורץ אחריו שבטו של לוי, והרג בהן שמונה משפחות. אף הן הרגו ממנו ארבע. הדא היא דכתיב (דברי הימים א כ"ו, כ"ג) לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי וכללם כאחד שנשארו מעטים. אימתי חזרו ונתרבו? בימי דוד. הדא היא דכתיב (תהלים ע"ב, ז') יפרח בימיו צדיק. אמרו מי גרם לנו כל הדמים הללו? אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק והלכו וקשרו לו הספד וגמלו לצדיק חסד. והעלה עליהם הכתוב כאילו מת שם ונקבר שם. כי שם גמלו לצדיק חסד. כתיב (שמות בשלח יג יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו. אמר רבי קריספא רבי קריספא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. עמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חסד עם נפשך את עבד. אמר רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא°. משל למלך שהיה משיא את בנו. ובא איפרכוס ראש השרים לטעון באפיריון, ולא הניחו לו שאינה לפי כבודו. אמר המלך. הניחו לו. למחר הוא משיא את בתו ואני מכבדו במה שכיבדני. ככתוב (בראשית ויגש מו ד) אנכי ארד עמך מצרים, ואנכי אעלך גם עלה. מה תלמוד לומר גם עלה? שאמר לו הקדוש ברוך הוא, אותך אני מעלה ואף את כל השבטים אני מעלה. מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו. תני בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אילולא שהדבר כתוב, לא היה איפשר לאומרו. מלמד שכשמת משה, היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל. מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד. שהרי מת בנחלת בני ראובן, ונקבר בנחלת בני גד. ומניין שמת בנחלת בני ראובן? שנאמר (במדבר מטות לב לז) ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו. וכתיב (דברים האזינו לב מט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו ומות בהר אשר אתה עולה שמה. ומניין שנקבר בנחלת בני גד? שנאמר (דברים וזאת הברכה לג כ) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' כי שם חלקת מחוקק ספון. והקדוש ברוך הוא היה אומר (דברים וזאת הברכה לג כא) ויתא ראשי עם. ומלאכי שרת היו אומרים (דברים וזאת הברכה לג כא) צדקת י"י עשה. וישראל היו אומרין (דברים וזאת הברכה לג כא) ומשפטיו עם ישראל. אילו ואילו היו אומרים (ישעיהו נ"ז, ב') יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

הדרן עלך פרק המקנא לאשתו

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סוטה/פרק_ראשון&oldid=2815894"