לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כתובות/פרק שלושה עשר

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלושה עשר – שני דייני גזלות

[עריכה]

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה א

[עריכה]

מתני’: שני דייני גזילות היו בירושלם. °אדמון אדמון ו°חנן בן אבשלום חנן בן אבשלום. °חנן חנן אומר שני דברים. ו°אדמון אדמון אומר שבעה. מי שהלך לו למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות. °חנן חנן אומר, יג_אתישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תישבע בתחילה ובסוף. אמר °רבי דוסא בן ארכינס רבי דוסא בן ארכינס כדבריהם. אמר °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי, יפה אמר °חנן חנן. לא תישבע אלא לבסוף:

גמ’: לא כן אמר רבי פינחס רבי פינחס° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ארבע מאות וששים בתי כניסיות היו בירושלם. וכל אחת ואחת היה לה בית ספר, ובית תלמוד. בית ספר למקרא, ובית תלמוד למשנה. ורק אילו הם ממונין

-----------------------------------דף סח

[עריכה]
ירושלמי מאיר כתובות סח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סח עמוד א] על הגזל? אלא שרק להם נתנו כח לגזור ולענוש מחוץ לשורת הדין, ללמדך שכל מי שהוא ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו. תני בשם °רבי נתן רבי נתן. אף °נחום המדי נחום המדי היה עמהן. על דעתיה ד°רבי נתן רבי נתן, שלשה דייני גזילות היו בירושלם. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אחא רב אחא°. רבי חייה רבי חייא רבה° דריש שלש מקראות שנראות כאילו נעשו שם עברות חמורות לשבח. כתיב (בראשית וישב לח יד) ותשב בפתח עינים. ואיפשר כן? אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שתלת עיניה לפתח שכל העינים מצפות לו הקדוש ברוך הוא. אמרה לפניו רבון כל העולמים. אל אצא ריקם מן הבית הזה. דבר אחר. בפתח עינים. שפיתחה לו את העינים שהיא מותרת לו. שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני. כתיב(שמואל א ב כב) ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל את אשר ישכבון את הנשים הצבאות פתח אהל מאד. ישכיבון כתיב. שהיו הנשים מביאות קיניהן. והיו משהין אותן והיו לנות שם ולא חוזרות לבעליהן. הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°. וכן הוא. שהרי כאשר הקדוש ברוך הוא נגלה לשמאל הוא מקנתר לון (שמואל א ב כט) למה תבעטון בזבחי ובמנחתי. אין תימר עבירה חמורה יש כאן. מבריחן מן החמורה, ומקנתרן בקלה? כתיב על בניו של שמאל (שמואל א ח ג) ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע. שהיו נוטלין מעשר ודנין. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° מברכתא  שיירה היתה עוברת, והיו מניחין צרכיהן של ישראל, והיו הולכין עוסקין בפרקמטיא. מעשה ב°רבי ישמעאל רבי ישמעאל כנראה ברבי יוסי שפסק מזונות לאשה שהלך בעלה למדינת הים, בשוקי ציפורי שמע °רבי רבי יהודה הנשיא ואמר, מאן אמר ליה שלא שילח לה? מאן אמר ליה שלא הניח לה בעלה מזונות? ועברין. תנן, מי שהלך לו למדינת הים, ואשתו תובעת מזונות. °חנן חנן אומר, תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, תישבע בתחילה ובסוף. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר. רב רב (אמורא)° בעי, הרי במשנה מפורש שמי שהלך בעלה למדינת הים נותנים לה מזונות. ולמה אמר °רבי רבי יהודה הנשיא שלא יתנו? האם מיסבר סבר °רבי רבי יהודה הנשיא דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה? שהרי במשנה אין מחלוקת שנותנים לה מזונות וכל המחלוקת רק אם צריכה שבועה. שמואל שמואל (אמורא)° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין, באלמנה היא מתניתא. אמר רבי אבין רבי אבין°, תני דבית °רבי רבי יהודה הנשיא כן שבמשנה מדובר באלמנה. מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות. הוון בעי מימר, מאן דאמר יג_בבאשת איש היא מתניתא, משביעין אותה בתחילה שלא שילח לה. ובסוף שלא הטמינה ושלא הערימה. מאן דאמר באלמנה היא מתניתא. בתחילה נשבעת שלא הניח לה, בסוף נשבעת שלא הטמינה ושלא הערימה. אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה שמואל אחוה דרבי ברכיה°. מתי יש לה מזונות? יג_גבשלא מחלה ליתומים על כתובתה. אבל אם מחלה, אף מזונות אין לה. הרי שיצא הוא ואשתו למדינת הים. ובאת ואמרה יג_דמת בעלי. תזון, ואם רצתה תטול כתובתה. גירשני בעלי, תזון מכתובתה דמה נפשך? אם היא אשת איש, משל בעלה היא ניזונת. אם אינה אשת איש, מכתובתה היא ניזונת. הרי משבא ממדינת הים ואשתו תובעת מזונות, שאומרת שכל זמן שהיה בחוץ לארץ לא השאיר לה כלום, יג_הואמר יצאו מעשה ידיה במזונותיה שטוען שאמר לה לפרנס עצמה, שומעין לו. ואם פסקו בית דין. מה שפסקו פסקו. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר הברייתא שאמרה שתובעת מזונות, בשאין מעשה ידיה כדי מזונה, וכהדא שומעין לו? הרי אין מעשה ידיה מספקין? כמאן דאמר אין מזונות לאשה מדבר תורה. כהדא דתני, יג_ואין בית דין פוסקין לאשה מזונות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סח עמוד ב] מדמי שביעית, אבל ניזונת היא עם בעלה בשביעית. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, בשיש במעשה ידיה כדי מזונות. כהדא מה שפסקו פסקו? הרי יש לה די? תיפתר בשפסקו ליתר הדברים שלא היה סיפק בידה. הרי שהיה נתון במדינת הים יג_זואמר, יינתנו אילו לבניו, בנותיו בכלל. אם בשעת מיתה אמר יינתנו אילו לבניו, אין בנותיו בכלל. רבי זעירא רבי זעירא° ורב חננאל רב חננאל° אמרו בשם רב רב (אמורא)°, ורבי זעירא רבי זעירא° אמר בשם אבא בר ירמיה אבא בר ירמיה°. שני דברים שאמר °חנן חנן, הלכה כיוצא בו. שבעה דברים שאמר °אדמון אדמון, אין הלכה כיוצא בו. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° בשם רב יצחק בר חקולא רב יצחק בר חקולא°, בכל מקום ששנינו אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל רואה אני את דברי °אדמון אדמון, הלכה כיוצא בו

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו. °חנן חנן אומר, איבד את מעותיו. נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו, ישבע כמה הוציא ויטול. אמר °רבי דוסא בן הרכינס רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם. אמר °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי, יג_חיפה אמר °חנן חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי:

גמ’: רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי, האם גם פורע שטר חובו של חבירו שלא מדעתו, תפלוגתא ד°חנן חנן ובני כהנים גדולים? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, טעמון דבני כהנים גדולים תמן, דלא עלתה על דעתו שתמות אשתו ברעב. יג_טברם הכא יכול לומר הלוה, מפייס הוינא ליה והוא מחיל לי. הגע עצמך דהוה גביה משכון? יכול לומר מפייס הוינא ליה והוא יהיב לי משכוני. עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק. ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק? שמעינן מן הדא דתנן, גבי מי שהיה חברו מודר ממנו הנאה, יג_יושוקל את שקלו ומחזיר אבדתו. והרי אם לא שקל וכי אין ממשכנין אותו? הדא אמרה, שאינו חייב לשלם ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק, שאינו אלא כמבריח ארי. שאני התם דכיוון שלא נכנס לתוך ידו כלום, אינו עובר על נדרו. תדע לך שהוא כן, דתנינן, יג_יאומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות. אלא כיוון שלא נתן לתוך ידו כלום אינו נחשב כאילו נתן לו, ואף שמודר ממנו מותר . אבל כאן אולי צריך לשלם כיוון שפרע חובו. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, יג_יבאין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו, אלא בארנונא ומס ובגולגולת שכך דינא דמלכותא, שאם אחד פרע לחברו חייב הלה לשלם לו מה שפרע. רב רב (אמורא)° אמר, כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו. חייליה דרב רב (אמורא)° מן הדא דתנן, הגוזל שדה ונטלוה מציקין אם מכת מדינה פטור ואם בגללו חייב. ולא שמע מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאין זה מן הדין אלא קנס קנסו בגזלן? שהרי קרקע אינה נגזלת ואף על פי כן חייב. רבי אבון רבי אבין° בעי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


2 יג_ב מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ע' סעיף ה', סמ"ג לאוין פא:

3 יג_ג מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה כ', מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה כ"ג, מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף י"ט:

4 יג_ד מיי' פי"ח מהל' אישות הלכה כ"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף י"ז:

5 יג_ה מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה כ"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ע' סעיף ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ע' סעיף י"א:

6 יג_ו מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ד:
[ע"ב]


7 יג_ז מיי' פ"ו מהל' זכיה ומתנה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' רמ"ז סעיף א':

8 יג_ח מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' ע' סעיף ח', סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

9 יג_ט מיי' פכ"ו מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' קכ"ח סעיף א':

10 יג_י מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה ד', סמ"ג לאוין רמב:

11 יג_יא מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה ה', סמ"ג לאוין רמב:

12 יג_יב מיי' פ"ח מהל' חובל ומזיק הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ח סעיף ו':

-----------------------------------דף סט

[עריכה]
ירושלמי מאיר כתובות סט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סט עמוד א] וההן דהוה רבה סוג של מס. האם גם הוא כארנונא ומס ובגולגולת? רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורבי חייה בר לוליינו רבי חייה בר לוליינו° תריהון אמרי בשם שמואל שמואל (אמורא)°. הפורע שטר חוב של חברו. חד אמר כארנון וכגולגולת וחייב להחזיר לו. וחרנה אמר, אינה כארנון וכגולגולת. תמן תנינן, המדיר את חברו, יג_יגמרפאהו ריפוי נפש בני אדם. אבל לא ריפוי ממון בהמות. וקשה הרי אמרו שמחזיר אבדתו ולמה לא ירפא בהמתו? רב יהודה רב יהודה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. חד אמר, כאן במדירו מגופו אבל לא הנאת נכסיו לכן מחזיר לו אבדתו. כאן במדירו מנכסיו לכן לא ירפא בהמתו. וחרנה אמר, כאן בשיש לו מי ירפא את בהמתו, וכאן בשאין לו מי שירפאנו שזה כמו שאין מי שיחזיר את אבדתו. אם מי שיש לו מי ירפאנו, אפילו רפואת נפש לא ירפאנו? לא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. תנן, במקום שנוטלים שכר על השבת אבדה, תיפול הנאה להקדש. הלא רק ניכסי המחזיר את הפרה הן שהן אסורין לבעל הפרה. אבל נכסי בעל הפרה מותרים למחזיר. ולמה לא יקח השכר לעצמו? אמר עולא בר ישמעאל עולא° בשם רבי יצחק רבי יצחק°. בשהיו נכסיו של זה אסורין לזה, ונכסיו של זה אסורין לזה. מאן תנא יג_ידתפול הנייה להקדש מה הקשר בין נדרים להקדש? °רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר, מועלין באסורות בקונמות ממש כמו בקדשים, שאיסור קונמות כאיסור הקדש ולכן תיפול הנאה להקדש. רבי אבון בר חייה רבי אבון בר חייה° בעי, נדר הנאה מן הככר. מהו לחמם בו את ידיו? נישמעינה מן הדא דתנן, אמר יג_טוהככר הזה הקדש. אכלו בין הוא בין אחר, מעל. לפיכך יש לו פדיון. אם אמר הרי זה עלי. אכלו מעל בו דברי °רבי מאיר רבי מאיר שאיסור קונמות כאיסור הקדש. אחרים לא מעלו. לפיכך אין לו פדיון שאין פדיון אלא להקדש גמור שנאסר על הכל. לא אמר אלא אכלו. הא לחמם בו את ידיו, מותר. תלמידוי דרבי יונה רבי יונה° אמרי בשם רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°. כיני, באומר לא אוכלינו ולא אטעמינו. לא אסרו עליו אלא לאכילה. אבל יג_טזעד כדון צריכה  עדיין יש מקום להסתפק אם נדר מן הככר סתם האם מותר לחמם ידיו או שאסר כל הנאה. תני, מי שהלך למדינת הים, ועמד אחר ופירנס את אשתו. °חנן חנן אומר איבד מעותיו. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, לא אמר אלא אחר. שיכול לאמר לו מי אמר לך לפנס אותה. הא האב, גובה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר יג_יזבין אב בין אחר אינו גובה. ואתיין אילין פלוגוותא כהילין פלוגוותא דתנינן תמן. יג_יחוזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, יג_יטובהפר נדריה. יג_כומקבל גיטה, יג_כאואינו אוכל פירות בחייה, וחייב יג_כבבמזונותיה, ובפירקונה, ובקבורתה. לא רצה הבעל לקברה, האב קוברה ומוציא ממנו בדין. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, לא אמר אלא האב. הא אחר, אינו גובה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, יג_כגבין אב בין אחר גובה. על דעתיה דרבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, בין לקבורה בין למזונות, האב גובה אחר אינו גובה. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אף שלמזונות בין אב בין אחר אינו גובה. לקבורה יג_כדבין אב בין אחר גובה. שלא עלת על דעת, שתהא אשתו מושלכת לכלבים. ובמזונות, בין אב בין אחר אינו גובה

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ג

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סט עמוד ב] מתני’: °אדמון אדמון אומר שבעה דברים. מי שמת והניח בנים ובנות. יג_כהבזמן שהנכסים מרובין, הבנים יירשו והבנות יזונו. נכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. °אדמון אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי? אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל, רואה אני את דברי °אדמון אדמון:

גמ’: כמה הן נכסים מרובין? רבי זעירא רבי זעירא° ורב יהודה רב יהודה° אמרי בשם רב רב (אמורא)°. כדי שיהא שם מזון י"ב חודש לאילו ולאילו. שמע שמואל שמואל (אמורא)° ואמר, זו דברי רבן גמליאל ברבי רבן גמליאל ברבי°, אבל חכמים אומרים, צריך שיהיה מספיק למזונות הבנים ולבנות יג_כועד שיבגורו או עד שינשאו. בעון קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, את מה שמעת מן רבי יוחנן רבי יוחנן°? אמר לון נפרש מיליהון דרבנין מן מיליהון. דרבי נתן בר הושעיה רבי נתן בר הושעיה° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°, בשעת מיתה היה שם מזון לי”ב חדש ונתמעטו הנכסים מהו? אמר ליה, מכיון שהתחילו היתומין להיות אוכלין בהיתר, יג_כזאוכלין והולכין עד שתיכלה פרוטה האחרונה. מכאן שלרבי יוחנן רבי יוחנן° נכסים מרובין זה נכסים שמספיקים לי”ב חדש. מאימתי שמין להן? רבי מנא רבי מנא° אמר, שמין להן בסוף כשבאים לגבות. אמר ליה רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, מיליהון דרבנין לא שמעין לך? דרבי נתן בר הושעיה רבי נתן בר הושעיה° בעא קומי דרבי יוחנן רבי יוחנן°, היה שם מזון שנים עשר חדש ונתמעטו הנכסים מהו? אמר ליה, מכיון שהתחילו היתומין להיות אוכלין בהיתר, אוכלין והולכין עד שתיכלה פרוטה האחרונה. אלא משעה ראשונה משעת מיתה שמין להן. רב חסדאי רב חסדאי° בעי, לא היה שם מזון י”ב חדש בשעת מיתה יג_כחוהוקירו הנכסים מהו? נישמעינה מן הדא, דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, יג_כטעמדו היתומין ומכרו אפילו בנכסים מועטים, שלהן מכרו. משמע שאף שהבנות נזונות הנכסים שיכים לבנים ולכן. אף הכא הוקירו שלהן הוקירו והם יורשים המותר . לא היה שם מזון י"ב חדש לאילו ולאילו אלא רק לבנות ועוד קצת, מהו שיאמרו בנים לבנות, טלו את שלכם וצאו? אמר רבי אבא רבי אבא° הדא מתניתא אמרה שאין אומר להן. דתנינן תמן, מי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו, ואחר כך מת הוא. והיתומין מבקשין כתובות אמותיהן, ואין שם אלא כדי שתי כתובות. חולקין בשוה. היה שם מותר דינר, אילו נוטלין כתובת אימן, ואילו נוטלין כתובת אימן. יג_לואם אמרו היתומין, הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יפה דינר כדי שיטלו כתובת אימן אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין. אף כאן אין שומעין להם. כמה דאת אמר שנכסים מרובין זה נכסים שמספיקים לי”ב חדש, יג_לאחוץ מכתובתה, חוץ מקבורתה, חוץ ממלוה בעדים, חוץ ממלוה בשטר, האם גם חוץ מפרנסת בנות עישור נכסים לנדוניה? מאן דאמר יג_לבגובין פרנסה מן המשועבדין, יג_לגפרנסת בנות קודמות כאילו נגבת באותו רגע וגם אותם צריך להוריד מהחשבון. ומאן דאמר אין גובין פרנסה מן המשועבדין, אין פרנסת בנות קודמות אלא רק ברגע שתתחתן תקבל אותם נישמעינה מן הדא דתנן, יג_לדאלמנה ובנים שניהן שוין. אלמנה ובנות שתיהן שוות. אין אלמנה דוחה את הבנים, ואין אלמנה דוחה את הבנות. היך עבידא? היה שם מזון י"ב חדש, ואלמנה לזון. הדא היא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


13 יג_יג מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף ד', סמ"ג לאוין רמב:

14 יג_יד מיי' פ"ז מהל' נדרים הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף ג', סמ"ג לאוין רמב:

15 יג_טו מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ט':

16 יג_טז טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף א':

17 יג_יז טור ושו"ע אה"ע סי' ע' סעיף ח':

18 יג_יח מיי' פי"ז מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ר סעיף ב', סמ"ג עשין מח , סמ"ג עשין עד:

19 יג_יט מיי' פי"א מהל' נדרים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

20 יג_כ מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"א סעיף ד', סמ"ג עשין נ:

21 יג_כא מיי' פ"ד מהל' חובל ומזיק הלכה י"ט, טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ד סעיף ז', סמ"ג עשין ע:

22 יג_כב מיי' פי"ב מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ס"ט סעיף ב', סמ"ג עשין מח:

23 יג_כג מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה כ"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ט סעיף ב':

24 יג_כד מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה כ"ד, טור ושו"ע אה"ע סי' פ"ט סעיף ב':
[ע"ב]


25 יג_כה מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ז, מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ג, סמ"ג עשין מח, סמ"ג לאוין פא:

26 יג_כו מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ז, מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ג, סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

27 יג_כז מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ז, מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"א, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ג, סמ"ג עשין מח, סמ"ג לאוין פא:

28 יג_כח מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ד, סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

29 יג_כט מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ד, סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

30 יג_ל מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"א סעיף ה', סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

31 יג_לא מיי' פי"ט מהל' אישות הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף ט"ו, סמ"ג עשין מח , סמ"ג לאוין פא:

32 יג_לב מיי' פ"כ מהל' אישות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ה':

33 יג_לג טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ג סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ב סעיף י"ז:

34 יג_לד טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ג סעיף ד':

-----------------------------------דף ע

[עריכה]
ירושלמי מאיר כתובות ע


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ע עמוד א] פעמים שאלמנה דוחה את הבנים על ידי הבנות שאחר שמורידים את מזונות האלמנה נעשו הנכסים מועטים והבנים נדחים והבנות ניזונות. כשם שהיא דוחה את הבנים על ידי הבנות, למה לא תדחה אותן על ידי הבנים ותגבה למזונות ראשונה? ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה. וכיוון שלא בהכרח שיש לה מזונות אינה דוחה את הבנים. תנן, והבנים ישאלו על הפתחים. אית תניי תני ישאלו על הפתחים ואית תני, ישענו על הפתחים. מאן דאמר ישענו כדכתיב (בראשית וירא יח ד) והשענו תחת העץ. מאן דאמר ישאלו על הפתחים דכתיב (תהלים ק"ט, י') ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם. רב זעירא רב זעירא° ורב חננאל רב חננאל° אמרו בשם רב זעירה רב זעירה° שאמר בשם אבא בר ירמיה אבא בר ירמיה° שני דברים שאמר °חנן חנן, הלכה כיוצא בו. שבעה דברים שאמר °אדמון אדמון, אין הלכה כיוצא בו. אמר רבי אדא בר זבדא רבי אדא בר זבדא° בשם רבי יצחק בר חקולה רבי יצחק בר חקולה°. בכל מקום ששנינו אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל רואה אני את דברי °אדמון אדמון. הלכה כיוצא בו

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: הטוען את חבירו כדי שמן, והודה לו בקנקנים. אדמון אומר, הואיל והודה מקצת הטענה ישבע. וחכמים אומרים, אין הודייה מקצת הטענה שכשאמר כדי שמן התכוון רק למידה. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל, רואה אני את דברי °אדמון אדמון:

גמ’: תנן התם, טענו חטין והודה לו בשעורים פטור ו°רבן גמליאל רבן גמליאל מחייב. מתניתין בשטענו חטים והודה לו בשעורים. יג_להאבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, דברי הכל חייב. רבי אימי רבי אמי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לא סוף דבר מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אלא אפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, לדברי חכמים פטור. אם אפילו בטענו שני מינים והודה לו באחד מהם פוטרים חכמים, ולמה תנינן טענו בחטים והודה לו בשעורים פטור ו°רבן גמליאל רבן גמליאל מחייב, שאפשר להבין מכאן שבטענו שני מינים והודה באחד מהם גם חכמים מודים שחייב? אם כדברך היה צריך לומר חידוש גדול יותר שאפילו בטענו חיטים ושעורים והודה לו באחד מהם חכמים פוטרים? בא להודיעך כח °רבן גמליאל רבן גמליאל עד היכן הוא מחייב. רבי אבהו רבי אבהו° כהדא דרבי אימי רבי אמי° שאפילו אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, פטור . רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים. אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן, דברי הכל חייב. רב רב (אמורא)° כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דחד בר נש אזיל בעי מידון עם חבריה קומי רב רב (אמורא)°. יג_לושרי מיטען עימיה  התחיל לטעון עליו שחייב לו שערין חטין וכוסמין והנתבע הודה באחד מהם. אמר ליה רב רב (אמורא)°, כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל, ובסופא הוא מישתבע לך חדא על כולהן. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. כך משיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° את רבי יוחנן רבי יוחנן°. על דעתך דאת אמר טענו שני מינין והודה לו באחד מהן לדברי חכמים פטור. והא תנינן, יג_לזטענו כלים וקרקעות. הודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים פטור שאין כפירה או הודעה בקרקעות מביאה לידי שבועה. אם כלים בכלים הוא פטור, כלים בקרקעות לא כל שכן, אז מה חידשה המשנה? מה עבד לה? דו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ע עמוד ב] פתר ליה, סיפא איצטריכה ליה שזוקקו שבועה על הקרקע אם הודה במקצת כלים. והתנינן, הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים. מה אנן קיימין? אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו באחת מהן. כל עמא מודיי שהוא מין הטענה. ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים. כל עמא מודיי שאין הודייה מין הטענה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° אמר רבי אבונה רבי אבונה° בשם רב רב (אמורא)°. בשטענו קנקיני שמן היא מתניתה. ההין אמר מלאין, וההן אמר ריקנין. ניחא שאפשר לטעון שהתכוון לקנקנים ללא שמן. אבל איך אפשר לטעון שהתכוון יג_לחלשמן בלא קנקנים? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי אבון רבי אבין°, במפיק לישנה דמחצין דמשח מידה של קנקני שמן שימלא בכליו מתוך החבית. ולית סופיה משאלה למה לא נשאל למה התכוון? בההוא דנשתתק

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, תהא יושבת עד שתלבין ראשה. °אדמון אדמון אומר,יכולה לומר לו יג_לטאילו אני פסקתי על עצמי, אהא יושבת עד שתלבין ראשי. אבא פסק עלי, מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל, רואה אני את דברי °אדמון אדמון:


גמ’: מתניתא בשפסק במעמדה שהיתה שם והסכימה. אבל אם לא פסק במעמדה, אף רבנין מודיי. תני אמר °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה. לא נחלק °אדמון אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, שלא תהא יושבת עד שילבין את ראשה. ועל מה נחלקו? יג_מעל שפסקה לעצמה. °אדמון אדמון אומר, יכולה היא שתאמר, סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן. ועכשיו אין אבא רוצה ליתן, מה אני יכולה לעשות? או כנוס או פטור. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל רואה אני את דברי °אדמון אדמון

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: העורר על השדה והוא חתום עליה בעד. °אדמון אדמון אומר,יכול לומר השני נוח לי, והראשון קשה הימיני. וחכמים אומרים, יג_מאאיבד את זכותו. יג_מבעשאה סימן לאחר, איבד את זכותו:

גמ’: ולא סוף דבר בשעשאה סימן לאחר כגון שמכר שדה וכתב ששדה שמעון היא גבול השדה, אלא יג_מגאפילו עשאה אחר סימן לאחר והוא חתום עליה עד, מכיון שהוא חתום עליה עד איבד את זכותו

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו. °אדמון אדמון אומר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


35 יג_לה מיי' פ"ג מהל' טוען הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ח סעיף י"ב, סמ"ג עשין צה:

36 יג_לו מיי' פ"א מהל' טוען הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ז סעיף כ"ד:

37 יג_לז מיי' פ"ה מהל' טוען הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ה סעיף ה', סמ"ג עשין צה:
[ע"ב]


38 יג_לח מיי' פ"ג מהל' טוען הלכה י"ג, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ח סעיף י"ח, סמ"ג עשין צה:

39 יג_לט מיי' פכ"ג מהל' אישות הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' נ"ב, סמ"ג עשין מח:

40 יג_מ מיי' פכ"ג מהל' אישות הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' נ"ב, סמ"ג עשין מח:

41 יג_מא מיי' פט"ז מהל' טוען הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ז סעיף ב':

42 יג_מב מיי' פט"ז מהל' טוען הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ז סעיף ב':

43 יג_מג מיי' פט"ז מהל' טוען הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ז סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ז סעיף ב':

-----------------------------------דף עא

[עריכה]
ירושלמי מאיר כתובות עא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עא עמוד א] ילך לו בקצרה. וחכמים אומרים יג_מדיקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר:

גמ’: רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, בטוען בראיות, אבל אם אין לו ראיות שהיה לו שביל גם °אדמון אדמון מודה. מילתיה אמר שמה שאמרו חכמים, יג_מהוהן שיהו ארבעה מקיפין אותו, לכן אף שיש לו ראיות שהיה לו שביל כל אחד יכול לדחותו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, אפילו אחד הבא מכח ארבע מקיפו מכל צד שלאדמון יכול לומר לו ממה נפשך יש לי דרך אצלך, ולחכמים אומר לו אם תקנה ממני אמכור לך בזול. ואם לאו אחזיר לאחד המוכרים ולא תוכל להוציא מאיתנו. והא מתנאי יהושע שמי יג_מושהיה טועה בכרמים ובשדות. מקדד ויוצא עד שהוא מגיע לדרך, או עד שהוא מגיע לביתו אפילו שדה מליאה כרמים, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. ואם כן לחכמים למה שלא יוכל ללכת בדרך הקצרה שיבחר? תנאי יהושע לצאת, שמא להיכנס? תנאי יהושע בגופו שאם הוא עצמו טעה מותר לו לקדד ולצאת, שמא בפרתו? וכאן הרי רוצה להיכנס עם פרתו לחרוש. ולמה לדבורים תיקן יהושע שיהא אדם הולך לתוך שדה חבירו וקוצץ את סוכו ונוטל את נחילו ואילו הכא אמרינן שאינו נכנס להוציא פרתו אם היא טועה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, פרה דרכה לחזור. נחיל של דבורים, על ידי שאין דרכו לחזור עשו אותו כגופו. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. °אדמון אדמון ו°רבי עקיבה רבי עקיבא, שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן, מכר את החצר והשאיר לעצמו את הבור והדות יש לו דרך שמשייר משייר בעין יפה. אם אחר כך יג_מזמכרן לבור ודות לאחר °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך שמוכר בעין יפה וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך: ולא שמע דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בסתם חלוקין. מה אנן קיימין? אם דבר בריא שמכר לו דרך, כל עמא מודיי שאין צריך ליקח לו דרך. ואם דבר בריא שלא מכר לו דרך, כל עמא מודיי שהוא צריך ליקח לו דרך. אלא כן אנן קיימין בסתם. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אינו צריך ליקח לו דרך. ורבנין אמרין, צריך ליקח לו דרך. והכא אפילו דבר בריא שיש לו דרך, כל עמא מודיי שהוא צריך ליקח לו דרך. ואולי אפילו °רבי עקיבא רבי עקיבא יודה שצריך ליקח לו דרך

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: המוציא שטר חוב על חבירו, והלה הוציא שמכר לו שדה. אדמון אומר, יכול לומר לו, אילו חייב הייתי לך היה לך להיפרע את שלך כשמכרת לי את השדה ולהחזיק בכסף ולא לתת לי את השדה. וחכמים אומרים, יג_מחזה היה פיקח שמכר לו את הקרקע, מפני שהוא יכול למשכנו:

גמ’: רבי יונה רבי יונה° אומר, ביפה ערך הקרקע בערך החוב. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר אף בשאינו יפה בערך החוב. שיכול לומר לו היה לך לקחת לפחות חלק מהחוב.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עא עמוד ב] הגע עצמך דהוה ליה קרקע, מה יאמרו חכמים? שהרי גם בלי למכור לו קרקע יש למלוה ממה לגבות. יכיל הוא מימר ליה קרקע טב אנא בעי. הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב? יכיל הוא מימר ליה, דידי אנא בעי ולא רוצה עוד קרקע אחרת. ולא עוד, אלא יכיל הוא מימר ליה, לית בחיילי טעין טרחותהון  אין בכחי לשאת טירחה דתרי שדות.

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה ט

[עריכה]

מתני’: שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה. °אדמון אדמון אומר, יכול לומר לו, אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לווה ממני? וחכמים אומרים, יג_מטזה גובה שטר חובו, וזה גובה שטר חובו:

גמ’: זה לוה מזה מנה, וזה לוה מזה מאתים. רב הונא רב הונא° אמר, איתפלגון רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° ורב ששת רב ששת°. חד אמר, יוציא מנה כנגד מנה ובעל מאתים יגבה רק את המנה העודף. וחרנה אמר, זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו. מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה, יליף לה יג_נמשוורים תמים שחבלו זה בזה, דמשלמין במותר חצי נזק. מאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו, יליף ליה מרבנין ד°אדמון אדמון שאמרו זה גובה שטר חובו, וזה גובה שטר חובו. ולא היא. רבנין ד°אדמון אדמון מודיי, שיוציא מנה כנגד מנה. אלא בגין דתנינן אדמון אומר אילו חייב הייתי לך, כיצד אתה לווה ממני? היינו שטוען שהשטר מזויף ולא חייב כלום, לפיכך צריך מימר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו, אבל אם היו מודים שהשטרות טובים, גם לחכמים היו מקזזים וגובים רק את ההפרש. מחל של מאתים לזה של מנה, ושל מנה לא מחל. מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה וזה קורה באופן אוטומטי, כבר יצא מנה כנגד מנה, ומה שמחל זה רק על מה שנשאר אחרי הקיזוז. מאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו. אותו שמחל, אינו גובה שמחל על חובו. ואותו שלא מחל, גובה. כתב של מאתים בשטר, ושל מנה לא כתב. מאן דאמר יוציא מנה כנגד מנה, אותו של מאתיים גובה ממשועבדים רק מנה, שכבר יצא מנה כנגד מנה. ומאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו, אותו שכתב גובה את כל המאתיים ממשועבדים, ואותו שלא כתב אינו גובה כלום

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה י

[עריכה]

מתני’: יג_נאשלוש ארצות לנישואין. יהודה עבר הירדן והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר, ולא מכרך לכרך. אבל באותה הארץ, מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך, אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר. מוציאין מנוה הרע לנוה היפה, אבל לא מנוה היפה לנוה הרע. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, יג_נבאף לא מנוה הרע לנוה היפה, שהנוה היפה בודק:

גמ’: תנן, אין מוציאין מעיר לעיר, ולא מכרך לכרך. מתניתא כשהיה מיהודה והלך לגליל ונשא אשה מגליל. מגליל והלך ליהודה ונשא אשה מיהודה. יג_נגאבל אם היה מיהודה ונשא אשה מיהודה בגליל. מגליל ונשא אשה מגליל ביהודה. כופין אותה לצאת שודאי לכך היתה כוונתם לחזור למקומם. אם היה כתוב בשטר הכתובה אני פלוני

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


44 יג_מד מיי' פט"ו מהל' טוען הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ח סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ח סעיף ב':

45 יג_מה מיי' פט"ו מהל' טוען הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ח סעיף א', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ח סעיף ב':

46 יג_מו מיי' פ"ה מהל' נזקי ממון הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ד, סמ"ג עשין סו, סמ"ג עשין סז:

47 יג_מז מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף ב':

48 יג_מח מיי' פכ"ד מהל' מלוה הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ה סעיף א':
[ע"ב]


49 יג_מט מיי' פכ"ד מהל' מלוה הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ה סעיף ג':

50 יג_נ מיי' פ"ט מהל' נזקי ממון הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ב, סמ"ג עשין סו , סמ"ג עשין סז:

51 יג_נא מיי' פי"ג מהל' אישות הלכה ט"ז, מיי' פי"ג מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ה סעיף א', סמ"ג לאוין פא:

52 יג_נב טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ה סעיף ב':

53 יג_נג טור ושו"ע אה"ע סי' ע"ה סעיף א':

-----------------------------------דף עב

[עריכה]
ירושלמי מאיר כתובות עב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עב עמוד א] שמיהודה ונשא אשה מיהודה, כופין אותה לצאת. נשא מגליל אין כופין אותה לצאת. אני פלוני שמגליל ונשא אשה מגליל, כופין אותה לצאת. מיהודה אין כופין אותה לצאת. תני יג_נדמוציאין מעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות לעיר שכולה ישראל. אבל לא מעיר שכולה ישראל לעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף לא מנוה הרע לנוה היפה, שהנוה היפה בודק: ומניין שהנוה היפה בודק? אמר רבי לוי רבי לוי° בשם רבי חמא רבי חמא° בשם חנינה חנינה° דכתיב (בראשית לך לך יט יט) פן תדבקני הרעה ומתי. והרי לוט גר בסדום שהייתה במשרה עמק והלך סמוך להרים שאמרו לו המלאכים ההרה הימלט. והרי האויר בהרים טוב יותר ואת אמר אכין? אלא מכאן שנוה היפה בודק ששנוי ווסת אפילו לטובה תחילת חולי

ירושלמי כתובות, פרק יג, הלכה יא

[עריכה]

מתני’: יג_נההכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין. הכל מעלין לירושלם, ואין הכל מוציאין. אחד אנשים ואחד נשים. כיצד? נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפודקייא. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפודקייא וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ממעות קפודקייא. נשא אשה בקפודקייא וגירשה בקפודקייא, נותן לה ממעות קפודקייא:

גמ’: הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה, יג_נוכופין אותה לעלות. היא רוצה והוא אינו רוצה, אין כופין אותו לעלות. הוא רוצה לעלות לירושלם והיא אינה רוצה, כופין אותה לעלות. היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה, אין כופין אותו לעלות. הוא רוצה לצאת לחוץ לארץ והיא אינה רוצה, אין כופין אותה לצאת. היא רוצה לצאת והוא אינו רוצה, כופין אותה שלא לצאת. תנן נותן לה ממעות ארץ ישראל: הדא אמרה שמטבע ארץ ישראל יפה מכל הארצות. הדא מסייעא למאן דאמר, כתובת אשה מדברי תורה. ודלא כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל דתני, כתובת אשה מדברי תורה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, יג_נזאין כתובת אשה אלא מדברי סופרים

הדרן עלך פרק שני דייני גזילות וסליקא לה מסכתא דכתובות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כתובות וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת כתובות וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת כתובות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת כתובות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_כתובות/פרק_שלושה_עשר"