שולחן ערוך אבן העזר עה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · עה · ד · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

אמר האיש לעלות לארץ ישראל, והיא אינה רוצה, תצא בלא כתובה.

הגה: אבל נכסי מלוג שלה, ונכסי צאן ברזל הקיימים, נוטלת; ואם אינם קיימים, אם הוא הפסידן -- נכסי צאן ברזל אין צריך לשלם, ונכסי מלוג צריך לשלם. ואם נגנבו או נאבדו -- נכסי מלוג לית לה, ונכסי צאן ברזל צריך לשלם (במרדכי סוף כתובות בשם מוהר"ם). והא דכתובה אין לה, דוקא שנשאר בארץ ישראל, אבל אם הוא חוזר לסוף כמה שנים להתישב בחוצה לארץ, צריך לשלם לה או ליורשיה אף הכתובה (גם זה שם).

אמרה היא לעלות, והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה. והוא הדין לכל מקום מארץ ישראל לירושלים. שהכל מעלין לארץ ישראל, ואין הכל מוציאין משם; הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין משם:

מפרשים

חלקת מחוקק

(יח) תצא בלא כתובה:    לאו דוקא כאן בדין זה שאינה רוצה לעלו' לא"י אלא בכל מקום שיכול להוצי' והיא אינה רוצה לצאת תצא בלא כתובה וכמ"ש בס"א תצא בלא כתובה ובלא תוספ':

(יט) אבל נ"מ שלה ונצ"ב וכו':    מה שפסק דאם איתנהו נוטלתן הוא פשוט דאפי' זינתה לא הפסידה בלאותיה הקיימין (כתובו' דף ק"א ע"ב) וכן מה שפסק בנ"מ פטור מגניבה וחייב בשליחו' יד ניחא אבל מה שפסק בנצ"ב דאם הוא הפסידן א"צ לשלם ובנגנבו צריך לשלם זה הוא דבר תמוה והמעיין בתשובת מהר"ם במרדכי בסוף כתובות דף תקמ"ז ע"א יראה שדעתו לדמו' אשה זו שאינה רוצה לעלו' לא"י למורד' על בעלה ומורד' על בעלה דיינינן לה בדינא דמתיבתא כדכתב הרי"ף בפ' אעפ"י דמאי דכלה לגמרי ולא אזי לאשתמושי ביה כדמעיקר' וכ"ש מאי דאגנב או אתנס משלם לה בעל מדידיה כדתנן אם מתו מתו לו ובנ"מ אי אתאבדו לגמרי לא מפקינן מיניה דבעל כלו' וא"כ איך פסק כאן הפך המושכל ושלא כדין המורד' ולדעת מהר"ם בתשובה הא דפסקו בדינ' דמתיבתא דבנ"מ אי אבדו לגמרי לא מפקינן מיניה דבעל כלום היינו בלא שלח בהן יד שלא כדין אבל אם שלח בהן יד יותר סברא לשלם בנ"מ מבנצ"ב וכדאיתא בגמרא (כתובו' דף ע"א ע"א) נ"מ דבירושת קיימא אית לה וכ"כ התו' דף הנ"ל בד"ה אילימא אממאנת וכו':

(כ) להתיישב בח"ל:    והוא לא גירשה עדיין ומת בח"ל תגבה ממנו כתובת' ותו' ואם מתה גם היא קודם שגבתה יורשיה גובין במקומה אבל אם גירשה מיד כשהלך לא"י אף שחזר אח"כ לח"ל נראה דאין לה עליו כלום אחר גירושין וגם נראה אם רצה להוציאה מעיר לעיר והיא אינה רוצה לצאת שדינה גם כן שתצא בלא כתובה ואם קודם שגירשה חזר לעירו אפ"ה הפסידה הכתובה ואינה דומה להליכת א"י דהתם מאחר שהוא מאס בא"י קודם מותו ונתיישב בח"ל א"כ לא הפסידה כתובתה מאחר שלא גירשה עדיין אבל בהליכה ממקום למקום מידה שאינה עושה רצונו בזה הפסידה כתובתה ומה לה בכך שהוא אח"כ חוזר למקומו:

בית שמואל

(יז) תצא בלא כתובה אבל נ"מ שלה וכו':    ה"ה בכל מקום אשר הוא יכול להוציאה והיא אינה רוצ' הדין כן:

(יח) ואם אינם קיימים וכו':    ע' במרדכי סוף כתובו' שם כ' במורדת האומרת מאיס עלי לפי דינא דמתיבת' צריך הבעל לשלם לה נצ"ב ונ"מ א"צ לשלם כמ"ש בהרי"ף ובכל הפוסקים ובש"ס מצינו הסבר' להיפוך ס"פ אלמנ' נזונית ומתרץ דינ' דמתיבת' איירי בנגנב ונאבד אז נצ"ב באחריותו הם צריך לשלם ונ"מ אינו חייב באחריותו פטור אבל אם כלו מחמת השימוש שלו אז בנצ"ב פטור ובנ"מ חייב, וכשאינה רוצה לעלות לא"י מדמה לפי דינ' דמתיבת' מ"ה פסק כאן אם הוא הפסידן היינו ע"י שימוש שלו נצ"ב א"צ לשלם כי רשאי להשתמש ונ"מ חייב לשלם ואם נגנבו הוא להיפוך וע' בח"מ מאריך בזה ובזה יש לישב קושית ב"ח שסותר מ"ש במרדכי בשם הר"מ למ"ש הרא"ש בסוגי' בשם הר"מ דדינה כאיילונית דכונתיה כאיילונית מה שאיירי בש"ס ס"פ אלמנה נזונת דהקשה שם אפכ' מבעי' נצ"ב לית לה ונ"מ אית לה היינו כשנפחת ע"י שימוש אז דינה כאיילונית:

(יט) אבל אם הוא חוזר וכו':    לכאור' נ' הטעם משום דאז נתברר דאינו אלא רמאות מה שעלה לא"י לפ"ז אפי' אם גרשה כבר ולא נתן לה הכתובה צריך לשלם לה או ליורשיה הכתובה וכן הדין אם עקר מעיר לעיר וחזר אחר כך, וח"מ כתב אם כבר גירש אותה א"צ לשלם לה הכתובה גם כתב בעקר מעיר לעיר פטור כשלא רצתה לילך עמו ולא עשתה רצונו אפי' אם חזר אחר כך אלא כשחזר מא"י אז הואיל ומאס בא"י חייב ליתן לה הכתובה:

ט"ז

באר היטב

(יז) ונצ"ב וכו':    ה"ה בכל מקום אשר הוא יוכל להוציאה והיא אינו רוצה הדין כן אחרונים.

(יח) לסוף:    הטעם משום דאז נראה דאינו אלא רמאות מה שעלה לא"י. לפ"ז אפילו אם גירשה כבר ולא נתן לה כתובה צריך לשלם לה או ליורשיה. וכן הדין אם עקר מעיר לעיר וחזר אח"כ ב"ש. אבל ח"מ כתב אם כבר גירש אותה א"צ לשלם לה הכתובה: גם כתב בעקר מעיר לעיר פטור כשלא רצתה לילך עמו ולא עשתה רצונו אפי' אם חזר אח"כ ולא גירשה עדיין אלא כשחזר מא"י אז הואיל ומאס בא"י חייב ליתן לה הכתובה כשלא גירשה עדיין אבל אם כבר גירש אותה ומתה אפילו חזר מא"י א"צ לשלם ע"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש