שולחן ערוך חושן משפט קמז ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קמז · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

וכן אם העיד לוי בשטר שכתוב בו השדה פלוני של ראובן מצד מזרח או מערב הואיל ועשה השדה סימן לאחר והעיד בשטר איבד זכותו ואינו יכול לחזור ולערער:

הגה: אפוטרופוס או בית דין דזבנו של יתומים בכה"ג לא אבדו זכותם [שיש] להם על השדה (ריב"ש סי' רמ"ד וע"ל סי' קי"א רכ"ו ס"ד) אם המערער שכר הקרקע מן המחזיק הוי כחתום עליה בעד ואבד זכותו [הרא"ש כלל ע' סי' ג'] ועיין לעיל ריש סי' קמ"ב:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

וכן אם העיד לוי בשטר שכתב כו' המ"מ כ' שם דהרמב"ם כוון בזה לדין הכתוב בירושלמי והוא דמיירי שאיש אחר מכר שדה שלו לאיש אחר וכ' שדה זו (דמערער עליו לוי) למיצר מזרח בשם המחזיק ולוי המערער חתם עליו ומדין זה נלמד דכ"ש שהמערער גופיה מכר שדה שלו וכותב שדה שמערער עליו למצר מזרח בשם המחזיק או כשהמחזיק מכר שדה שלו לאחר וכ' שדה זו שמערער עליו לוי למצר מזרח בשמו ולוי המערער חתם עליו לעד כל זה כ' המ"מ שם ובזה ג"כ מיושבים דברי המחבר דקיצר והעתיק לשון הרמב"ם ומה"נ לא הוסיף מור"ם ז"ל כל הנך בבי וגם אם עשאה המחזיק סי' בשם המערער דנותנים להמערער כמ"ש כל זה הטור משום דסמך על זה דנלמדו במכ"ש מהאי דינא דנקט המחבר וק"ל:

ועשה השדה סי' לאחר ☜ כ' ב"י ס"ב ז"ל ואמרי' בגמרא דוקא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי מאי איכא למימר איבעי ליה למסור מודעה חברא חברא אית ליה וכ"כ הרי"ף והרא"ש עכ"ל ד"מ ב':

לא אבד זכותן. שם בריב"ש כ' בל' זה לא אבדו זכותן שיש להן על קרקע ההוא מחמת חוב ושיעבוד ע"ש וכן חזר וכ' שם בסוף התשוב' ע"ש ☜ ונ"ל דדוקא קאמר זכות שיש להן מחמת חוב "ושיעבוד דכיון דאין גוף הקרקע של הב"ד שפיר עבדי דזבני דסברו בעת ההוא לגבות חובם ממקום אחר משא"כ כשבאו הב"ד אחר כך לערער ולטרוף בטענה שהיתה גזולה בידם כי ע"ז כתב הריב"ש בסי' רצ"ב שאבד הדיין את זכותו כיון שכבר הגבה את השדה לאחר והביאו מור"ם בהג"ה בסמוך סעיף ד' כנ"ל ליישב ולחלק בדברי ריב"ש שהביאה מור"ם בשני הגהות הנ"ל דלא יסתרו אהדדי והמחבר ג"כ כתב האי דינא לעיל בסי' קי"א ס"ו וסיים וכתב שם ז"ל חוזרים וטורפים בחובם והיינו כמ"ש וכן מוכח ממה שחזר וכתבו המחבר בר"ס רכ"ו בדינא אחריות דבא לחזור ולטרוף בחובם מיירי. ואע"ג "דבסי' קי"א סי"ז כתב הטור והמחבר האי דינא דלא אבד זכותו גם באינש דעלמא דחתם בעדים מ"מ כתבו ג"כ בב"ד ובאפטרופוס כדי של"ת לחלק בין חתם בעד בב"ד או אפטרופוס דזבנו אותו שדה עצמו המשועבד לו שנראה כמוחל שיעבודו טפי וזה ברור ומור"ם שכ' כאן ז"ל אפטרופס או ב"ד שזבנו של יתומים בכה"ג אל תטעה לומר שר"ל בכה"ג שחתם עליה במכירה סי' דאיירי מיני' המחבר לפני זה דא"כ מנ"ל דהא הריב"ש לא איירי בזה וכמ"ש. והד"מ לא כתב תיבת "בכה"ג ע"ש וצ"ל דמ"ש בכה"ג אדלמטה קאי וה"ק בכה"ג לא אבדו זכותם ור"ל אע"פ שעבדו מעש' ומכרוה ועיין בריב"ש שרצה ג"כ לדמות ביניהן שכ' שם ז"ל וליכא למימר דאבדו את זכותם כדאמרי' בהעורר על השדה ובא וחתם עלי' בעד דאבד את זכותו כיון דעבד מעשה וה"נ כו' "עד שאני התם כיון דחתם בעד אבד את זכותו לומר שהוא שלו כו' אבל זכותו מחמת חוב או שיעבוד שיש לו על השדה לא איבד ולזה כוון מור"ם ג"כ כאן לומר שאין לדמותו ודו"ק ולא כע"ש דלא עיין במוצ' דין זה ופרשהו כפשוטו דקאי נמי אב"ד או אפטרופוס שחתמו השדה או שעשאוהו סי' שמעוררין אח"כ לומר שהוא שלהן וחילק בדברים דחוקים וגם הן היפך האמת דלא איירי מהן הריב"ש כלל וכמ"ש ודו"ק:

אם המערער שכר כו'. עד ע"ל ר"ס קמ"ב ר"ל שם בסוף הג"ה כתב כן בדין אדם ששכר ממנו חזקת ישוב ועמ"ש שם טעם דלא שייך בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא:

ש"ך - שפתי כהן

(ב) ועשה השדה סימן לאח' כו'. דוקא לאחר אבל לעצמו לא איבד זכותו דמימר אמר אי לאו דעבדי הכי לא הוי מזבין לי כן איתא בש"ס וכ"כ הרי"ף והרא"ש ומביאו ג"כ בב"י וסמ"ע עיין בתשו' מ"ע סי' מ"ו.



באר היטב

(ג) סי' קמ"ב:    ר"ל שם בסוף הג"ה כ"כ בדין אדם ששכר ממנו חזקת ישוב ועמ"ש שם טעם דלא שייך בשכירות לומר עביד אינש דזבין דינא עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מ"ע סי' מ"ו.



קצות החושן

▲ חזור לראש