רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/פרשת ויגש
(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו... דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – יִכָּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ (בראשית רבה צג,ו).
וְאַל יִחַר אַפְּךָ – מִכַּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁדִּבֶּר אֵלָיו קָשׁוֹת.
כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה – חָשׁוּב אַתָּה בְעֵינַי כַּמֶּלֶךְ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: סוֹפְךָ לִלְקוֹת עָלָיו בְּצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקָה פַרְעֹה עַל יְדֵי זְקֵנָתִי שָׂרָה עַל לַיְלָה אַחַת שֶׁעִכְּבָהּ. דָּבָר אַחֵר: מַה פַרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, אַף אַתָּה כֵּן! וְכִי זוֹ הִיא שִׂימַת עַיִן שֶׁאָמַרְתָּ לָשׂוּם עֵינְךָ עָלָיו? דָּבָר אַחֵר: "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" – אִם תַּקְנִיטֵנִי אֶהֱרוֹג אוֹתְךָ וְאֶת אֲדוֹנֶךָ (בראשית רבה צג,ו).
(יט-כ) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו – מִתְּחִלָּה בַעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ: לָמָה הָיָה לְךָ לִשְׁאוֹל כָּל אֵלֶּה? בִּתְּךָ הָיִינוּ מְבַקְּשִׁים, אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה מְבַקֵּשׁ? וְאַף עַל פִּי כֵן וַנֹּאמֶר אֶל אֲדוֹנִי – לֹא כִחַדְנוּ מִמְּךָ דָּבָר (בראשית רבה צג,ח).
וְאָחִיו מֵת – מִפְּנֵי הַיִּרְאָה הָיָה מוֹצִיא דְבַר שֶׁקֶר מִפִּיו. אָמַר: אִם אוֹמַר לוֹ שֶׁהוּא קַיָּם, יֹאמַר: "הֲבִיאוּהוּ אֶצְלִי" (בראשית רבה צג,ח).
לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ – מֵאוֹתָהּ הָאֵם אֵין לוֹ עוֹד אָח.
(כב) וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת – אִם יַעֲזוֹב אֶת אָבִיו, דּוֹאֲגִים אָנוּ שֶׁמָּא יָמוּת בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי אִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ מֵתָה.
(כט) וְקָרָהוּ אָסוֹן – שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה (בראשית רבה צא,ט).
וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי... – עַכְשָׁיו כְּשֶׁהוּא אֶצְלִי, אֲנִי מִתְנַחֵם בּוֹ עַל אִמּוֹ וְעַל אָחִיו. וְאִם יָמוּת זֶה, דּוֹמֶה עָלַי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן מֵתוּ בְּיוֹם אֶחָד (בראשית רבה צא,ח).
(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת – אָבִיו מִצָּרָתוֹ.
(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר – וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה אֲנִי נִכְנָס לַתִּגָּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֶחָי? הֵם כֻּלָּם מִבַּחוּץ, וַאֲנִי נִתְקַשַּׁרְתִּי בְקֶשֶׁר חָזָק לִהְיוֹת מְנֻדֶּה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
(לג) יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ... – לְכָל דָּבָר אֲנִי מְעֻלֶּה מִמֶּנּוּ: לִגְבוּרָה, וּלְמִלְחָמָה, וּלְשַׁמֵּשׁ (בראשית רבה צא,ו).
(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים – לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ מִצְרִים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם (תנחומא ה).
(ב) וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה – בֵּיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, כְּלוֹמַר, עֲבָדָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ (אונקלוס). וְאֵין זֶה לְשׁוֹן בַּיִת מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּמוֹ "בֵּית יִשְׂרָאֵל" (שמות טז,לא; תהלים קטו,יב); "בֵּית יְהוּדָה" (מל"א יב,כא; שמ"ב ב,ד), מיישניד"א [meisnede = בני הבית[1]] בְּלַעַ"ז.
(ג) נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו – מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה (תנחומא שם).
(ד) גְּשׁוּ נָא אֵלַי – רָאָה אוֹתָם נְסוֹגִים לְאָחוֹר; אָמַר: עַכְשָׁו אַחַי נִכְלָמִים. קָרָא לָהֶם בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְתַחֲנוּנִים, וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל (שם; ב"ר צג,י).
(ה) לְמִחְיָה – לִהְיוֹת לָכֶם לְמִחְיָה (תרגום יונתן).
(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב – עָבְרוּ מִשְּׁנֵי הָרָעָב.
(ח) לְאָב – לְחָבֵר וּלְפַטְרוֹן (ב"ר צג,י).
(ט) וַעֲלוּ אֶל אָבִי – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת (קידושין ס"ט ע"א; סנהדרין פ"ז ע"א; זבחים נ"ד ע"ב).
(יא) פֶּן תִּוָּרֵשׁ – "דִּלְמָא תִּתְמַסְכֵּן" [לפנינו באונקלוס: "דִּלְמָא תִּשְׁתֵּיצֵי"], לְשׁוֹן "מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב,ז).
(יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת – בִּכְבוֹדִי (בראשית רבתי), וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם, שֶׁאֲנִי מָהוּל כָּכֶם. וְעוֹד, כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (ב"ר צג,י; תנחומא ה).
וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין – הִשְׁוָה אֶת כֻּלָּם יַחַד, לוֹמַר: שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין לִי שִׂנְאָה עַל בִּנְיָמִין אָחִי, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בִּמְכִירָתִי, כָּךְ אֵין בְּלִבִּי שִׂנְאָה עֲלֵיכֶם (מגילה ט"ז ע"ב).
(יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ – עַל שְׁנֵי מִקְדָּשׁוֹת שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְסוֹפָן לֵחָרֵב (ב"ר צג,יב; מגילה שם).
וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו – עַל מִשְׁכַּן שִׁילֹה שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְסוֹפוֹ לֵחָרֵב (שם).
(טו) וְאַחֲרֵי כֵן – מֵאַחַר שֶׁרָאוּהוּ בּוֹכֶה וְלִבּוֹ שָׁלֵם עִמָּהֶם, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ, שֶׁמִּתְחִלָּה הָיוּ בּוֹשִׁים מִמֶּנּוּ (תנחומא ה).
(טז) וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה – כְּמוֹ 'בְּבֵית פַּרְעֹה'; וְזֶהוּ לְשׁוֹן בַּיִת מַמָּשׁ.
(יז) טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם – תְּבוּאָה.
(יח) אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם – אֶרֶץ גֹּשֶׁן (בראשית מז,ו). נִבָּא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה נִּבָּא; סוֹפָם לַעֲשׂוֹתָהּ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים (ברכות ט' ע"ב).
חֵלֶב הָאָרֶץ – כָּל חֵלֶב לְשׁוֹן מֵיטַב הוּא.
(יט) וְאַתָּה צֻוֵּיתָה – מִפִּי לוֹמַר לָהֶם, זֹאת עֲשׂוּ: כָּךְ אֱמֹר לָהֶם, שֶׁבִּרְשׁוּתִי הוּא.
(כג) שָׁלַח כְּזֹאת – כַּחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה; וּמַהוּ הַחֶשְׁבּוֹן? עֲשָׂרָה חֲמוֹרִים וְגוֹמֵר.
מִטּוּב מִצְרָיִם – מָצִינוּ בִּגְמָרָא שֶׁשָּׁלַח לוֹ יַיִן יָשָׁן, שֶׁדַּעַת זְקֵנִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ (מגילה ט"ז ע"ב). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל (ב"ר צד,ב).
בָּר וָלֶחֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ ["עֲבוּר וּלְחֵים", תבואה ולחם].
וּמָזוֹן – לִפְתָּן (שם).
(כד) אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ – אַל תִּתְעַסְּקוּ בִּדְבַר הֲלָכָה, שֶׁלֹּא תִּרְגַּז עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ (תענית י' ע"ב). דָּבָר אַחֵר: אַל תַּפְסִיעוּ פְּסִיעָה גַסָּה, וְהִכָּנְסוּ בְּחַמָּה לָעִיר (ב"ר צד,ב). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא יֵשׁ לוֹמַר: לְפִי שֶׁהָיוּ נִכְלָמִים, הָיָה דּוֹאֵג שֶׁמָּא יָרִיבוּ בַּדֶּרֶךְ עַל דְּבַר מְכִירָתוֹ, לְהִתְוַכֵּחַ זֶה עִם זֶה וְלוֹמַר: עַל יָדְךָ נִמְכַּר, אַתָּה סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו וְגָרַמְתָּ לָנוּ לִשְׂנֹאתוֹ.
(כו) וְכִי הוּא מֹשֵׁל – וַאֲשֶׁר הוּא מוֹשֵׁל.
וַיָּפָג לִבּוֹ – נֶחֱלַף לִבּוֹ וְהָלַךְ מִלְּהַאֲמִין; לֹא הָיָה לִבּוֹ פּוֹנֶה אֶל הַדְּבָרִים. לְשׁוֹן "מְפִיגִין טַעֲמָן" בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (פסחים מ"א ע"א; ביצה י"ד ע"א); וּכְמוֹ: "מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג,מט). "וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר" (ירמיהו מח,יא), מְתַרְגְּמִינָן "וְרֵיחֵיהּ לָא פָג".
(כז) אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף – סִימָן מָסַר לָהֶם בְּמָה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפָּרַשׁ מִמֶּנּוּ, בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה (ב"ר צד,ג; שם צה,ג; תנחומא יא). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף, וְלֹא נֶאֱמַר "אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה".
וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב – שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה שֶׁפָּרְשָׁה מִמֶּנּוּ (מדרש תנחומא וישב ב).
(כח) רַב עוֹד – רַב לִי עוֹד שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, הוֹאִיל וְעוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי.
(א) בְּאֵרָה שָּׁבַע – כְּמוֹ "לִבְאֵר שָׁבַע": הֵ"א בְּסוֹף תֵּבָה בִּמְקוֹם לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ (יבמות י"ג ע"ב).
לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק – חַיָּב אָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו יוֹתֵר מִבִּכְבוֹד זְקֵנוֹ (ב"ר צד,ה), לְפִיכָךְ תָּלָה בְּיִצְחָק וְלֹא בְּאַבְרָהָם.
(ב) יַעֲקֹב יַעֲקֹב – לְשׁוֹן חִבָּה.
(ג) אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה – לְפִי שֶׁהָיָה מֵצֵר עַל שֶׁנִּזְקַק לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ (פדר"א פל"ט).
(ד) וְאָנֹכִי אַעַלְךָ – הִבְטִיחוֹ לִהְיוֹת נִקְבָּר בָּאָרֶץ (ירושלמי סוטה א,י; קה"ר ז,ו).
(ו) אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – אֲבָל מַה שֶּׁרָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם, נָתַן הַכֹּל לְעֵשָׂו, בִּשְׁבִיל חֶלְקוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה; אָמַר: נִכְסֵי חוּצָה לָאָרֶץ אֵינָן כְּדַאי לִי. וְזֶהוּ "אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי" (בראשית נ,ה), הֶעֱמִיד לוֹ צִבּוּרִין שֶׁל זָהָב וְשֶׁל כֶּסֶף כְּמִין כְּרִי וְאָמַר לוֹ: טֹל אֶת אֵלּוּ (תנחומא ישן וישלח יא).
(ז) וּבְנוֹת בָּנָיו – סֶרַח בַּת אָשֵׁר וְיוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי.
(ח) הַבָּאִים מִצְרַיְמָה – עַל שֵׁם הַשָּׁעָה – קוֹרֵא לָהֶם הַכָּתוּב בָּאִים; וְאֵין לִתְמֹהַּ עַל אֲשֶׁר לֹא כָּתַב "אֲשֶׁר בָּאוּ".
(י) בֶּן הַכְּנַעֲנִית – בֶּן דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לִכְנַעֲנִי. כְּשֶׁהָרְגוּ אֶת שְׁכֶם – לֹא הָיְתָה דִּינָה רוֹצָה לָצֵאת, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לָהּ שִׁמְעוֹן שֶׁיִּשָּׂאֶנָה (ב"ר פ,יא).
(טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה... וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ – הַזְּכָרִים תָּלָה בְּלֵאָה, וְהַנְּקֵבוֹת תָּלָה בְּיַעֲקֹב; לְלַמֶּדְךָ, אִשָּׁה מַזְרַעַת תְּחִלָּה – יוֹלֶדֶת זָכָר, אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה – יוֹלֶדֶת נְקֵבָה (נדה ל"א ע"א).
שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ – וּבִפְרָטָן אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם? אֶלָּא זוֹ יוֹכֶבֶד, שֶׁנּוֹלְדָה בֵּין הַחוֹמוֹת בִּכְנִיסָתָן לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲשֶׁר יָלְדָה אוֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כו,נט); לֵדָתָהּ בְּמִצְרַיִם, וְאֵין הוֹרָתָהּ בְּמִצְרַיִם (ב"ב קכ"ג ע"א).
(יט) בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב – וּבְכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן "אֵשֶׁת"? אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עִקָּרוֹ שֶׁל בַּיִת (ב"ר עג,ב; תנחומא ישן ויצא טו).
(כו) כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב – שֶׁיָּצְאוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לָבֹא לְמִצְרָיִם. וְאֵין "הַבָּאָה" זוֹ לְשׁוֹן עָבַר אֶלָּא לְשׁוֹן הֹוֶה, כְּמוֹ :"בָּעֶרֶב הִיא בָאָה" (אסתר ב,יד), וּכְמוֹ: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן" (בראשית כט,ו); לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַטָּה בָּאָלֶ"ף, לְפִי שֶׁכְּשֶׁיָּצְאוּ לָבוֹא מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וְהַשֵּׁנִי, "כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים" (בפסוק הבא) – הוּא לְשׁוֹן עָבַר; לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה בַּבֵּי"ת, לְפִי שֶׁמִּשֶּׁבָּאוּ שָׁם הָיוּ שִׁבְעִים, שֶׁמָּצְאוּ שָׁם יוֹסֵף וּשְׁנֵי בָנָיו, וְנִתּוֹסְפָה לָהֶם יוֹכֶבֶד בֵּין הַחוֹמוֹת. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר: תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הַשְּׁבָטִים (ב"ר פב,ח), צְרִיכִים אָנוּ לוֹמַר שֶׁמֵּתוּ לִפְנֵי יְרִידָתָן לְמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְנוּ כָּאן. [מָצָאתִי בְּוַיִקְרָא רַבָּה (ד,ו): עֵשָׂו – שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת הָיוּ לוֹ, וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָן "נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ" (בראשית לו,ו), לְשׁוֹן רַבִּים, לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה. יַעֲקֹב – שִׁבְעִים הָיוּ, וְהַכָּתוּב קוֹרֵא אוֹתָן "נֶפֶשׁ", לְפִי שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לְאֵל אֶחָד].
(כח) לְהוֹרֹת לְפָנָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ ["לְפַנָּאָה קֳדָמוֹהִי"]; לְפַנּוֹת לוֹ מָקוֹם, וּלְהוֹרוֹת הֵיאַךְ יִתְיַשֵּׁב בָּהּ.
לְפָנָיו – קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ לְשָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, לְהוֹרוֹת לְפָנָיו, לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד, שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה (תנחומא, יא; ב"ר צה,ג).
(כט) וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ – הוּא עַצְמוֹ אָסַר אֶת הַסּוּסִים לַמֶּרְכָּבָה, לְהִזְדָּרֵז לִכְבוֹד אָבִיו (מכילתא בשלח, פ"א; ב"ר נה,ח).
וַיֵּרָא אֵלָיו – יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו.
וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד – לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה. וְכֵן: "כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד" (איוב לד,כג), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא, אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עִלּוֹת נוֹסָפוֹת עַל חַטָּאָיו; אַף כָּאן, הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ (ראו דרך ארץ זוטא א); וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע.
(ל) אָמוּתָה הַפָּעַם – פְּשׁוּטוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ ("אִלּוּ אֲנָא מָאִית זִמְנָא הָדָא, מְנַחַם אֲנָא בָּתַר דַּחֲזֵיתִנּוּן לְאַפָּךְ, אֲרֵי עַד כְּעַן קַיָּים אַתְּ"; =אִלּוּ אֲנִי מֵת בַּפַּעַם הַזֹּאת, מִתְנַחֵם אֲנִי אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עֲדַיִן אַתָּה חַי). וּמִדְרָשׁוֹ, סָבוּר הָיִיתִי לָמוּת שְׁתֵּי מִיתוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא; שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנִּי שְׁכִינָה, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁיִּתְבָּעֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיתָתְךָ. עַכְשָׁו שֶׁעוֹדְךָ חַי, לֹא אָמוּת אֶלָּא פַּעַם אַחַת (תנחומא ט).
(לא) וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וְגוֹמֵר – וְעוֹד אוֹמַר לוֹ: "וְהָאֲנָשִׁים רוֹעֵי צֹאן" וְגוֹמֵר (בפסוק הבא).
(לד) בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – וְהִיא צְרִיכָה לָכֶם, שֶׁהִיא אֶרֶץ מִרְעֶה; וּכְשֶׁתֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁאֵין אַתֶּם בְּקִיאִין בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת, יַרְחִיקְכֶם מֵעָלָיו וְיוֹשִׁיבְכֶם שָׁם.
כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן – לְפִי שֶׁהֵם לָהֶם אֱלֹהוֹת.
(ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו – מִן הַפְּחוּתִים שֶׁבָּהֶם לִגְבוּרָה, שֶׁאֵין נִרְאִים גִּבּוֹרִים, שֶׁאִם יִרְאֶה אוֹתָם גִּבּוֹרִים יַעֲשֶׂה אוֹתָם אַנְשֵׁי מִלְחָמָה. וְאֵלֶּה הֵם: רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יִשָּׂשכָר וּבִנְיָמִין – אוֹתָן שֶׁלֹּא כָּפַל מֹשֶׁה שְׁמוֹתָם כְּשֶׁבֵּרְכָן. אֲבָל שְׁמוֹת הַגִּבּוֹרִים כָּפַל: "וְזֹאת לִיהוּדָה שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה" (דברים לג,ז), "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד" (דברים לג,כ), "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי" (דברים לג,כג), "וּלְדָן אָמַר דָּן" (דברים לג,כב), וְכֵן לִזְבוּלוּן (דברים לג,יח) וְכֵן לְאָשֵׁר (דברים לג,כד). זֶהוּ לְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (צה,ד), שֶׁהִיא אַגָּדַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בַּתַּלמוּד בַּבְלִית שֶׁלָּנוּ מָצִינוּ שֶׁאוֹתָן שֶׁכָּפַל מֹשֶׁה שְׁמוֹתָן הֵם הַחַלָּשִׁים, וְאוֹתָן הֵבִיא לִפְנֵי פַרְעֹה. וִיהוּדָה שֶׁהֻכְפַּל שְׁמוֹ לֹא הֻכְפַּל מִשּׁוּם חֲלָשׁוּת, אֶלָּא טַעַם יֵשׁ בַּדָּבָר כִּדְאִיתָא בְּבָבָא קַמָּא (צ"ב ע"א). וּבְבָרַיְתָא דְּסִפְרֵי שָׁנִינוּ בָהּ בִּ"וְזֹאת הַבְּרָכָה" כְּמוֹ תַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ.
(ו) אַנְשֵׁי חַיִל – בְּקִיאִין בְּאוּמָּנוּתָן לִרְעוֹת צֹאן.
עַל אֲשֶׁר לִי – עַל צֹאן שֶׁלִּי.
(ז) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב – הִיא שְׁאֵלַת שָׁלוֹם כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּרְאִים לִפְנֵי הַמְּלָכִים לִפְרָקִים, שלודי"ר [saluder = לשאול בשלום[2]].
(ט) שְׁנֵי מְגוּרַי – יְמֵי גֵרוּתִי. כָּל יָמַי הָיִיתִי גֵר בָּאָרֶץ.
וְלֹא הִשִּׂיגוּ – בַּטּוֹבָה.
(י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב – כְּדֶרֶךְ כָּל הַנִּפְטָרִים מִלִּפְנֵי שָׂרִים, מְבָרְכִים אוֹתָם וְנוֹטְלִים רְשׁוּת. וּמַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ? שֶׁיַּעֲלֶה נִילוּס לְרַגְלָיו, לְפִי שֶׁאֵין אֶרֶץ מִצְרַיִם שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים, אֶלָּא נִילוּס עוֹלָה וּמַשְׁקָה. וּמִבִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וָאֵילַךְ הָיָה פַרְעֹה בָא עַל נִילוּס וְהוּא עוֹלֶה לִקְרָאתוֹ וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ (תַּנְחוּמָא).
(יא) רַעְמְסֵס – מֵאֶרֶץ גֹּשֶׁן הִיא.
(יב) לְפִי הַטָּף – לְפִי הַצָּרִיךְ לְכָל בְּנֵי בֵיתָם.
(יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ – חוֹזֵר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן, לִתְחִלַּת שְׁנֵי הָרָעָב.
וַתֵּלַהּ – כְּמוֹ "וַתִּלְאֶה", לְשׁוֹן עֲיֵפוּת כְּתַרְגּוּמוֹ ("וְאִשְׁתַּלְהִי"). וְדוֹמֶה לוֹ (משלי כו,יח): "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיּוֹרֶה זִקִּים".
(יד) בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים – נוֹתְנִין לוֹ אֶת הַכֶּסֶף.
(טו) אָפֵס – כְּתַרְגּוּמוֹ: "שְׁלִים".
(יז) וַיְנַהֲלֵם – כְּמוֹ "וַיְנַהֲגֵם", וְדוֹמֶה לוֹ: "אֵין מְנַהֵל לָהּ" (ישעיהו נא,יח), "עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי" (תהלים כג,ב).
(יח) בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית – לִשְׁנֵי הָרָעָב.
כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף... – כִּי אֲשֶׁר תַּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה וּבָא הַכֹּל אֶל יַד אֲדוֹנִי.
בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ – כְּמוֹ "אִם לֹא גְוִיָּתֵנוּ".
(יט) וְתֶן זֶרַע – לִזְרוֹעַ הָאֲדָמָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף: "וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (לעיל מה,ו), מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאָה בְרָכָה לְרַגְלָיו, וְהִתְחִילוּ לִזְרוֹעַ וְכָלָה הָרָעָב. וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה (י,ג).
לֹא תֵשָׁם – לֹא תְהֵא שְׁמָמָה, "לָא תְבוּר" (אונקלוס). לְשׁוֹן "שְׂדֵה בוּר" (עירובין יז ע"ב) שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ.
(כ) וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה – קְנוּיָה לוֹ.
(כא) וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר – יוֹסֵף מֵעִיר לְעִיר (לפי התרגום "מִקְּרֵי לִקְרֵי"), לְזִכָּרוֹן שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהוֹשִׁיב שֶׁל עִיר זוֹ בַּחֲבֶרְתָּהּ. וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לִכְתּוֹב זֹאת, אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל יוֹסֵף: שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו, שֶׁלֹּא יִהְיוּ קוֹרִין אוֹתָם "גּוֹלִים" (חולין ס' ע"ב).
מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם... – כֵּן עָשָׂה לְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם, מִקְצֵה גְבוּלָהּ וְעַד קְצֵה גְבוּלָהּ.
(כב) הַכֹּהֲנִים – הַכּוֹמָרִים (לפי התרגום "כּוּמְרַיָּא"). כָּל לְשׁוֹן "כֹּהֵן" מְשָׁרֵת לֶאֱלֹהוּת הוּא, חוּץ מֵאוֹתָן שֶׁהֵם לְשׁוֹן גְּדֻלָּה כְּמוֹ: "כֹּהֵן מִדְיָן" (שמות ב,טז), "כֹּהֵן אוֹן" (לעיל מא,מה).
חֹק לַכֹּהֲנִים – חֹק כָּךְ וָכָךְ לֶחֶם לְיּוֹם (ביצה ט"ז ע"א).
(כג) הֵא – כְּמוֹ "הִנֵּה". כְּמוֹ: "וְגַם אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי" (יחזקאל טז,מג).
(כד) לְזֶרַע הַשָּׂדֶה – שֶׁבְּכָל שָׁנָה.
וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם – וְלֶאֱכוֹל הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם.
לְטַפְּכֶם – בָּנִים קְטַנִּים.
(כה) נִמְצָא חֵן – לַעֲשׂוֹת לָנוּ זֹאת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ.
וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה – לְהַעֲלוֹת לוֹ הַמַּס הַזֶּה בְּכָל שָׁנָה.
(כו) לְחֹק – שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר.
(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – וְהֵיכָן? "בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן", שֶׁהִיא מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
[וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ – לְשׁוֹן אֲחִיזָה.]
[וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ – קָנוּ בָתִּים וּנְחָלוֹת וְעָשׂוּ אֲחֻזּוֹת.]
[וַיִפְרוּ וַיִרְבּוּ – עַל הֶעָתִיד.]