בראשית רבה צא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · צא · ט · >>

הוסף ביאור

ט. [עריכה]

ט ויצו יוסף וימלאו וגו' וישאו את שברם על חמוריהם ויפתח האחד וגו' ויאמרו איש אל אחיו וגו' כד דמיך רבי סימון בר זבידא עאל רבי אלעא ופתח עלוהי (איוב כח) והחכמה מאין תמצא וגו' ונעלמה מעיני כל חי וגו' תהום אמר לא וגו' ארבעה דברים הן הן תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להם חילופין ואלו הן (שם) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה ת"ח שמת אין אנו מוצאים תמורתו אמר רבי לוי שבטים מציאה מצאו כתיב ויצא לבם ואנו שאבדנו את ר' סימון עאכ"ו ויבאו אל יעקב אביהם וגו' מלמד שהיו הדברים קשים עליהם כקורות דבר האיש אדוני הארץ וגו' ויהי הם מריקים שקיהם וגו' מלמד שחשדן אביהם ויאמר אליהם יעקב אביהם וגו' כבר יוסף איננו ושמעון איננו עלי להעמיד שנים עשר שבטים ויאמר ראובן אל אביו וגו' רבי אומר הרי זה בכור שוטה בניך לא בני הם אתמהא ויאמר לא ירד בני עמכם וגו' רבי חנינא ורבי מרינוס תרויהון אמרין בשם אבא נהוראי בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון היה אומר כפתור ופרח ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם בדרך אשר תלכו בה וגו' הא בבית לא א"ר אליעזר בן יעקב מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה: