פרקי דרבי אליעזר פרק לט

<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק לט · >>

ירידה רביעית שירד למצרים, שנ' אנכי ארד עמך מצרימה. שמע יעקב על יוסף שהוא חי והיה מהרהר בלבו ואומ', איך אעזוב ארץ אבותי וארץ מולדתי ואת ארץ ששכינתו של הב"ה בקרבה ואלך אל ארץ טמאה, לתוך העבדים בני חם, בארץ שאין יראת שמים ביניהם, אמ' לו הב"ה יעקב אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך. ושמע יעקב את הדבר הזה ולקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ובנות בניו, וכתיב אחר אומ' ואת דינה בתו. וכאן אומ' בנותיו. ללמדך שבנותיו של יעקב הם נשי בניו ועל זרעו של יעקב לקחו אחיותיהם ושאר בשרם כדי שלא יתחתנו בעמי הארצות, לפיכך נקראו זרע אמת, כולו זרע אמת. וכשבאו לגבול מצרים נתייחסו כל הזכרים ששים ושש איש, ויוסף ושני בניו במצרים הרי תשעה וששים. וכתי' בשבעים נפש. מה עשה הב"ה, נכנס במניין עמהם ועלו במספר שבעים נפש, לקיים מה שנ' אנכי ארד עמך מצרימה. וכשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הזכרים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הב"ה נכנס במניין עמהם ועלה במספר עמהם, לקיים מה שנ' ואנכי אעלך גם עלה. ר' ישמעאל אומ' עשרה פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו, ושמע יוסף ושתק, ושתיקה כהודאה דמייא, לפי' נתקצרו מחייו עשרה שנים, ושמע שבא אביו לגבול מצרים ולקח את כל האנשים עמו ויצא לקראת אביו, וכל העם יוצאים לקראת המלך, וכי מלך היה, אלא ללמדך שאבא של אדם כמלכו. ר' פנחס אומ' שרתה רוח הקדש ורוח חכמה על יוסף מנעוריו ועד יום מותו, והיתה מנהגת אותו בכל דבר חכמה, כרועה שהוא מנהיג את צאנו, שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף. ובכל חכמתו הטתו אשה, וכשבקש להרגיל עבירה ראה דיוקנו של אביו וחזר לאחריו וכבש את יצרו, שלשה כבשו יצרן לפני יוצרן ואלו הן, יוסף ובועז ופלטיאל בן ליש. והיה ראוי לעמוד מיוסף זרע של שנים עשר שבטים, ויצאו מראשי אצבעותי' זרע של עשרה שבטים, שנ' ויפוזו זרועי ידיו. ונשתיירו שנים מנשה ואפרים, והביאה עליו האשה עלילות דברים להרגו, ונחבש בבית האסורים עשר שנים, ושם פתר את החלומות של עבדי פרעה כשם שהיו הדברים, שנ' ויהי כאשר פתר לנו כן היה. ופתר את חלום פרעה כששרתה עליו רוח הקדש, שנ' הנמצא כזה וכו'. וכל הלשונות היו באים אל יוסף לשבור אוכל מיוסף, והיה יוסף מדבר לכל עם ועם כלשונו, והיה יודע מה הם מדברים, לפי' נקרא שמו יהוסף, שנ' כי שומע יוסף כי המליץ בינותם. ועוד כשהיה יוצא לשוק היה רואה את העמים עשויים כתים כתים וחבורות חבורות, והיו מדברים איש כלשונו והיה יודע מה הם מדברים, שנ' עדות ביהוסף שמע וכו'. ועוד שהיה רוכב במרכבת ועובר בכל גבול ישמע"אל, מצרים ומצריות מצעדות לו על החומות ומשליכות עליו טבעות זהב, אולי יסתכל בהם לראות את יופי תארו שזפתו עין אדם, והיה פרה ורבה בכל עין, שנ' בן פרת יוסף בן פורת עלי עין. כי המליץ בינותם והם שוברים רעבון בתיהם, ואלו באין לשבר אכל, והיו שואלים אלו את אלו בכמה הוא משבר בשוק, אי זה מהם ובמה היו פותחים את שער המכר, וכשהיו באין אל יוסף היה אומ' להם כשם ששמעתם כן הוא, בשביל שלא להוציא שער המכר פחות, שכל המוציא שער המכר פחות אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' נחום אומ' צוה יוסף ובנו את האוצרות בכל עיר ועיר, וקבץ את כל תבואות הארץ לאוצרות, והיו המצריים מלעיגין ואומ' עכשו התולעים אוכלים את אוצרות יוסף, ולא שלטה בהם רמה ולא חסרו עד יום מותו, וכלכל את הארץ ברעבון לחם, לפיכך נקרא שמו כלל, ועוד שכלכל את אביו לחם שובע, שנ' ויכלכל יוסף. ר' אליעזר אומ' בשעת אסיפתו של יעקב קרא ליוסף בנו ואמ' לו בני יוסף השבעה לי בברית מילה שאתה מעלה אותי לקבור עם אבותי לארץ כנען למערת המכפלה, מתחילה הראשונים היו נשבעין בברית מילה עד שלא נתנה התורה, שנ' שים נא ידך תחת ירכי. ונשבע לו ושמר ועשה, שנ' אבי השביעני לאמר וכו'. ועלו עמו כל גבורי מלכות לקברו לגמול חסד עם אבינו יעקב, שנ' ויעל יוסף לקבור את אביו. ויעלו עמו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים, נמצא מחנה של יוסף, אמ' להם הב"ה אתם עושים חסד עם יעקב, אף אני נותן לכם שכרכם ולבניכם בעה"ז ובעה"ב, וכשמתו המצריים בים סוף לא נשארו במים אלא זכו ליקבר בארץ, ואמ' להם הב"ה אתם צדקתם עליכם את הדין, אף אני אתן לכם מקום לקבורה, שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ. וכשבאו למערת המכפלה בא עליהם עשו מהר חורב לחרחר ריב, ואמ' שלי הוא מערת המכפלה, מה עשה יוסף שלח לכבוש במזלות ולירד למצרים, ולעלות כתב עולם שהיה בינם, לכך הלך נפתלי שהוא אילה שלוחה. חושים בן דן היה פגום באזנו ובלשונו, אמ' להם מפני מה אנחנו יושבין כאן, הראהו באצבעו אמ' לו בשביל האיש הזה שאינו מניח אותנו לקבור את יעקב, שלף את חרבו והתיז את ראשו של עשו, ונכנס הראש לתוך מערת המכפלה, ואת גוייתו שלח לארץ אחוזתו בהר שעיר, מה עשה יצחק, אחז בראשו של עשו והיה מתפלל לפני הב"ה ואמ' לפניו, רבון כל העולמים יוחן רשע בל למד צדק. יוחן רשע זה שלא למד כל המצות שבתורה, שנ' בל למד צדק. ועל ארץ ישראל ועל מערת המכפלה בעול הוא מדבר, שנ' בארץ נכוחות יעול. השיבתו רוח הקדש ואומרת חי אני לא יראה גאות ה', שנ' בל יראה גאות ה':

פירושים

פר אחד

איך אעזוב ארץ אבותי ומולדתי וארץ שכינתא הי"ל להקדים העיקר שכינתא קדמא ואתיא אך נראה דכונתו נסיון זקני היה זה לך לך אך היה מארץ טמאה לארץ קדושה ועתה עולם הפוך ראיתי ועיין בס' ןלע"א [ולא עוד אלא] אופן אחר.

נכנס עמהם במנין העלו למספר ע' וכשעלו ממצרים נכנס במספר עמם ועלו ס"ד לקיים אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה. וזה רמז דוד המע"ה במזמור כ"ד אספרה דהיינו במספר להשלים שמך לאחיי בע' נפש שבטי י'ה וגם בתוך קהל אהללך בס"ד ומ"ש שמע יעקב טעות הניכר שהוא יוסף ובא לחדש דאע"ג דכבדו במה שיצא לקראתו בחיל גדול ובכבוד לא הועיל לו כדי לנכות שתכפר על יו"ד עבדיך יען זה ללמדך דאביו של אדם כמלכו כי זה כל האדם דמחוייב בדבר אפי' אביו הדיוט כ"ש יעקב בחיר שבאבות ומלך בא"י כאומרם ז"ל ולא עשה עדיפות כדי שתיהוי ליה כפרה.

ואין המלך יוצא לראת אדם מוה"ר ולע"א [ולא עוד אלא] הביא בנוסחתו ואין אדם יוצא לקראת אדם ואנה מצא נוסחא זו כי בכל הפוסקים ליתא.

שלי היא מערת המכפלה עמ"ש הרב ברך יצחק ס' חיי שרה והרב דובר משרים דרוש ז'.

והתיז את ראשו ונכנס לתוך מע"ה ואת גויתו שלחו לארץ אחוזתו להר שעיר מה עשה יצחק אחז בראשו של עשו וכו' השיבתו רוה"ק וגו' וזה רמוז בחזון עובדיה מחמס אחיך יעקב תכסך בושה דהיה שטר ובאת בטענת חמס וזה גרם לך ונכרת לעולם דנכרת גופו דהיינו ראשו במערה וגויתו בהר שעיר נכרת לעולם ולזה אמר אח"ך גמולך ישוב בראשי'ך דבא חושים בן דן והתיז את ראשו ויצחק אחז בראשו עד שהשיבה רוה"ק ובל יראה גאות ה'.