פרקי דרבי אליעזר פרק לח
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק לח · >>
כתיב "ובא אל הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש" וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש - ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור, שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ. מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לו, מתופפות, ויצאה 'דינה לראות בבנות הארץ' המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת. ואמרו בני ישראל להורגה, שעכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב., מה עשה יעקב? הביא ציץ וכתב עליו שם הקדש, ותלה על צוארה ושלחה והלכה. והכל צפוי לפני הקב"ה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לביתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה. והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה שנאמר "ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע".
שמעון ולוי קנאו על הזנות הרבה מאד שנ' "הכזונה יעשה את אחותנו" ולקחו 'איש חרבו' והרגו את כל אנשי שכם. וכששמע יעקב נתיירא מאד שאמ' "עכשו יאמרו לכל עמי הארץ ויאספו עלי ויהרגוני" התחיל לקלל רגזם של בניו שנ' "ארור אפם כי עז" ועוד שקלל את חרבם בלשון יונית שנ' "כלי חמס מכרותיהם". שמעו כל עמי ונתייראו מאד ואמרו: אם שני בני יעקב עשו את כל הדבר הזה, אם יאספו כלם יכולים הם להחריב את העולם. ונפל פחדו של הב"ה עליהם שנ' "ויסעו ויהי חתת אלהים" ולקח יעקב בניו ובני בניו ונשיו והלך לקרית ארבע, אצל יצחק אביו, ומצא שם את עשו ואת בניו ואת נשיו יושבים באוהל יצחק. ותקע לו אהלו חוצה לה. וראה יצחק את יעקב ואת נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו לשנ"י בני"ו ושמח בלבו מאד. ועליו הוא אומ' "וראה בנים לבניך שלום על ישראל"
ר' לוי אומ': בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנהו ואת כל קניינו ואת כל אשר לו לשני בניו, לפיכך גמלו חסד לו שניהם שנ' "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו". אמ' עשו ליעקב: נחלוק כל מה שהניח לנו אבא לשנים ואני בורר שאני בכור. אמ' יעקב: הרשע הזה לא מלא עינו מן העושר שנ' "וגם עינו לא תשבע עושר" מה עשה יעקב אבינו? חלק לשני חלקים - כל מה שהניח אביו חלק אחד, ואת ארץ ישראל חלק אחר. מה עשה עשו? הלך אצל בנו של ישמעאל. אמ' לו ישמעאל לעשו: "האמורי והכנעני אז בארץ" ויעקב בוטח לרשת את הארץ ולכן טול אתה מה שהניח אביך ואין ליעקב מאומה ולקח עשו כל מה שהניח אביו וארץ ישראל ומערת המכפלה לקח יעקב וכתבו כתב עולם ביניהם אמ' לו יעקב לעשו לך מארץ עשו ולקח עשו את נשיו ואת בניו ואת כל אשר לו ולך אל ארץ וכו' ובשכר שפנה את כליו בשביל יעקב אחיו נתן לו הב"ה מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל ומגדיאל זה שנ' אלוף מגדיאל אלוף עירם אז ישב יעקב בטח ושאנן ושלו בארץ כנען ובארץ מולדתו ובארץ מגורי אביו שנ' וישב יעקב בארץ מגורי אביו ר' ישמעאל אומ' כל בן זוקן חביב לאביו יותר מדאי שנ' וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו וכי בן זקונים היה לו והלא בנימין היה בן זקונים אלא על ידי שראה בנבואתו שהוא עתיד למלוך לפיכך היה אוהב אותו מכל אחיו וקנאו בו קנאה גדולה ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וכו' ועוד שראה אותו בחלומו שעתיד למלוך והגיד לאביו והוסיפו לו שנאה קשה שנ' ויוסיפו עוד שנא אותו ועוד שראה בני פלגש אביו אוכלים בשר איל ובשר כבשים כשהם חיים והוציא עליהם דופי אל יעקב אביהם שנ' ולא יכלו דברו לשלום אמר יעקב ליוסף בני הרי יש לי כמה ימים שלא שמעתי את שלום אחיך ואת שלום הצאן ותראם והנער היה הולך ותועה בדרך ופגע גבריאל המלאך שנ' וימצאהו איש והנה תועה בשדה ואין איש אלא גבריאל שנ' והאיש גבריאל אמ' לו מה תבקש אמ' לו את אחי אנכי מבקש והוליכו אצל אחיו וראו אותו ובקשו להרגו שנ' ויראו אותו מרחוק ויתנכלו אותו להמיתו אמ' להם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וימות שם ואל תשפכו דם וישמעו לו אחיו ולקחו את יוסף והשליכו אותו אל הבור שנ' וישליכו אותו הבורה מה עשה ראובן הלך וישב לו באחד ההרים לירד בלילה ולהעלות את יוסף מהבור ובשעה אחת אחיו היו יושבים במקום אחד ולב אחד ועצה אחת ועברו עליהם ארחת ישמעאלים ואמרו בואו ונמכרנו לישמעאלים ויהיו מוליכין אותו לקצה המדבר ואין יעקב אבינו שומע שמע עוד ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם שנ' על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים אמרו נשים חרם בינינו שאין אחד ממנו מגיד הדבר ליעקב אבינו אמרו ביניהם ראובן אין כאן בנימין אין כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה ואנו תשעה אם כן היאך נעשו שתפו המקום עמהם והיו עשרה וחרמו ביניהם שלא יגיד שום אחד מהם סוד זה ליעקב ירד ראובן בלילה להעלות יוסף מן הבור ולא מצאו שם אמר להם ראובן הרגתם את יוסף ואני אנה אני בא מצרת אבינו ויגידו לו אחיו הדבר שעשו ואת החרם שהחרימו ושתק וגם הב"ה שתק ומפני החרם לא הגיד הדבר ליעקב וכתי' בו מגיד דבריו ליעקב לפיכך לא ידע יעקב את הדבר שנעשה ליוסף ולכן אמ' טרוף טורף יוסף ר' ינאי אומ' מעון שעשו השבטים במכירת יוסף לא נתכפר להם עד עת מיתתם שנ' באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה עד תמותון ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים וירדו אחי יוסף לשבר אוכל במצרים ומצאו את יוסף שהוא חי והתירו את החרם ושמע יעקב על יוסף שהוא חי והיתה רוחו של יעקב שנ' ותחי רוח יעקב אביהם וכי מת היתה רוחו של יעקב אביהם ר' עקיבא אומ' החרם הוא שבועה והשבועה הוא החרם שכל מי שהוא יודע ומפר החרם כאלו הוא מפר את השבועה וכל מי שיודע הדבר ואינו מגיד יפול עליו החרם ומכלה את עציו ואת אבניו שנ' וכלתו את עציו ואת אבניו תדע לך שהחרם הוא דבר קשה וכבד בא וראה כח החרם כמה הוא גדול שיהושע בן נון החרים יריחו ואת כל אשר בה שרף באש ועכן בן זרח בן כרמי ראה את התרפים ואת הכסף שהיו מקריבים לפניו ואת האדרת שהיתה פרושה לפניו ולשון הזהב אחד בפיו וחמד אותן בלבו והלך ולקחם וטמנם בתוך אהלו ועל מעט אשר מעל מתו שלשים ושש אנשים צדיקים שנ' ויכו מהם אנשי העי וכו' והלך יהושע וקרע בגדיו ונפל על פניו ארצה לפני ארון ה' ובקש תשובה ונרצה לו הב"ה ואמ' לו יהושע דע כי מעל ישראל בחרם שנ' חטא ישראל וגם עברו את בריתי ראה יהושע בשנים עשר אבנים של כהן גדול שהם כנגד שנים עשר שבטים וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר עבירה לא היתה מגיה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד עכן בן כרמי שנ' וילכד עכן בן כרמי ולקח יהושע את עכן בן כרמי ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו והעלם לעמק עכור וסקלם ושרפם שם והלא כתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות אם כן הבנים והבנות של עכן מה חטאו שהעלם לעמק עכור וסקלם ושרפם שם היה לו לסקול ולשרוף עכן לבדו שמעל בחרם אלא על שידעו בדבר ולא הגידו סקלם ושרפם גם הם ולמה שרפם על שמתו עליו ששה ושלשים צדיקים שנ' ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ועל שנתן הודאה לפני הב"ה יש לו חלק לעה"ב שנ' יעכרך ה' ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבא ותדע לך כח החרם בא וראה מן השבטים שקנאו על הזנות על שבט בנימין אמ' להם הב"ה קנאתם על הזנות על שבט בנימין ולא קנאתם על פסל מיכה לפיכך הרגו בהם על בנימין פעם ראשונה ושנייה ושלשית עד שהלכו ונפלו על פניהם ארצה לפני ארון ה' ועשו תשובה גדולה ונרצה להם וחרמו שיהיה כל ישראל שלום אחריהם ועשו תשובה מקטון ועד גדול שנ' כי השבועה הגדולה וכו' וכי נשבעו שבועה כל ישראל אלא שחרם זו היא השבועה אנשי יבש גלעד לא בא עליהם בקהל ונתחייבו מיתה שנ' לאשר לא עלה בקהל לאמר מות יומת תדע לך כח החרם בא וראה משאול בן קיש שהחרים שיצומו כל העם מקטון ועד גדול שנ' ארור האיש אשר יאכל לחם וכו' ויהונתן לא שמע ואכל מעט דבש ונהרו עיניו שנ' ותאורנה עיניו ראה שאול את הפלשתים חוזרים על ישראל וידע שמעלו ישראל בחרם וראה בשתים עשרה אבנים שכל שבט ושבט שהיה עושה דבר מצוה היה אבנו מגיה אורה וכל שבט ושבט שהיה עושה דבר עבירה לא היתה אבנו מגיה אורה וידע ששבט בנימין מעל בחרם והפיל גורלות ונלכד שאול ויהונתן שנ' וילכוד שאול ויהונתן ולקח שאול את חרבו להרוג את בנו שנ' כה יעשה אלהים לי וכה יוסיף כי מות תמות יהונתן אמרו לו העם אדוננו המלך שגגה היא והקריבו עליו קרבן עולה על שגגתו ויעתר לו ופדאוהו העם ממות שנ' ויפדו העם את יהונתן ולא מת הכותיים אינן נחשבים לגוי משבעים לשונות אלא מיתר חמשה גוים שנ' ויבא מלך אשור וכו' ר' יוסי אומ' הוסיף עליהם עוד ארבעה גוים וכלם גם הם שנ' דיינייא ואפרסתרא וכ' וכשגלו ישראל ממקומם משומרון לבבל שלח המלך עבדיו והושיבו אותם בשומרון להעלות מס למלכות מה עשה הב"ה שלח בהם את האריות והיו הורגים בהם שלחו ואמרו למלך בבל אדוננו המלך הארץ ששלחנו עליה אינה מקבלת אותנו כי נשארנו מעט מהרבה שלח המלך וקרא לכל זקני ישראל ואמ' להם כל השנים הללו שהייתם בארצכם לא שכלה אתכם חיית השדה ועכשו אינה מקבלת אתכם אמרו לו דבר של עצה אולי ישיב אותם לארצם אמרו לו אדננו המלך הארץ ההיא אינה מקבלת גוי שאינו נמול אמ' להם תנו שנים מכם וילכו וילמדו תורה ודבר המלך אין להשיב ושלחו וקראו את ר' דוסתאי ואת ר' ינאי ומלו אותם והיו מלמדים אותם תורה שבכתב נוטריקון ובוכים והגוים האלה היו הולכים בחוקות התורה ובחוקות אלהיהם את ה' היו יראים ואלהיהן היו עובדין עלה עזרא מבבל וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק והתחילו בונים בהיכל שנ' באדין זרובבל בן שאלתיאל וכו' ובאו עליהם השומרונים למלחמה מאה ושמונים אלף וכי שומרונים היו והלא כותיים היו אלא על שם עיר שומרון נקראו שומרונים ועוד שבקשו להרוג נחמיה שנ' לכה ונודעה יחדו ועוד שבקשו לבטל מלאכת שמים שתי שנים והיתה בטלה עד שנת היובל מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק קבצו כל ישראל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופורות ושלש מאות ספרי תורות והיו תוקעים בהם והלויים משוררין ומזמרין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש בכתב הנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון שלא יאכל אדם פת כותיים עד עולם מכאן אמרו כל האוכל בשר משחיטת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ואל יתגייר אדם כותי ישראל ואין להם חלק בתחיית המתים שנ' לא לכם ולנו לא בעה"ז ולא בעה"ב ועוד שלא יהיה להם חלק ונחלה בירושלם שנ' ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם ושלחו החרם אצל ישראל ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם והמלך כורש קבע עליהם חרם עולם שנ' ואלהא די שכן שמיא תמן:
פירושים
[עריכה]שהיתה בתו של יעקב יושבת אהלים ולא היתה יוצאת החוצה מה עשה שכם וכו'. מאמר זה סותר למאמר המדרש דיצאנית היתה והא גרמה לה, והוסיפו לומר דנאחזת מאמה דכאמה בתה. ולפי מאמר זה דל מהכא שום דופי ומה שהפכנו בזכות לאה דבעבור עשו היתה יושבת בפרשת דרכים, לפי מאמר זה הנה נכון. ומה שפי' במאמר זה קדמני מוה"ר ולא עוד אלא והם דברים אמתיים לפי סודן של דברים ראה דבריו כי נעמו. ומ"ש מעלת המגיה מר יאודה נר"ו הוא נכון הדבר, אך לא ראה מ"ש לעיל פל"ו שהוא לאידך גיסא יע"ש
ועוד שקלל את חרבם בל' יונית. עיין בספר ולע"א [ולא עוד אלא] מה שפירש, ולי הפעוט נראה דרצה לכלול בקללה על העתיד כדתנן בשבת פרק ו' משנה ד' וחכמים אומרים אינו אלא לגנאי וכתתו חרבותם וכו'.
שראה בני פלגשי אביו אוכלין בשר כשהן חיים. לפי המדרשים על כל אחיו היה, ולפי מאמר זה לא יכון עם האחרת דמזלזלין בבני השפחות דהוו תרתי דסתרי זכות וחובה.
ומפני החרם לא הגיד הדבר ליעקב. זה סותר מאמר אחר שאמרו באגדת בראשית פרק ס"ט, וע"ש בחידושי דכדי להורות שהנבואה ביד הקדוש ברוך הוא והנביאים אינן כלום העלים מיעקב מכירת יוסף, וכן עשה אפילו למשה דין בבנות צלפחד ולא משום החרם. ושמא הוא כההיא דלוי אטלע דהא והא גרמא ליה, דאגב חדא תרתי מצא השעה כדי להורות שהנבואה בידו יתברך ונתגלגל ע"י החרם, דהא אם היה רוצה הקדוש ברוך הוא לא היה משתתף עמהם והכל בידו, ונתרצה כדי להוציא לפועל מה שהיה רצונו להעלים הנבואה ממנו וברור. ומזה ראינו גם כן מפלאות תמים דעים גם ענוש לצדיק להעלים ממנו הנבואה להורות דאין בידו כלום, במקום שמצינו גדולתו שם מצינו ענותנותו וטובו הגדול דאינו עושה מדיליה שיתראה זה, אלא מוצא עילה וסיבה נורא עלילה על בני אדם, דכן יאמר ה' מה אעשה הטילו החרם ומוכרח אני להעלים ממנו, וזה כדי שילמוד האדם מדרכיו יתברך בכל המעשה אשר יעשה.
והקריבו עליו קרבן עולה על שגגתו. זה צריך ביאור דעולה על השגגה היכן מצינו. ושמא דכיון דיהונתן לא שמע בהשביע אביו כדגלו קרא אינו נכנס אפילו בסוג שוגג בפועל כי אם ע"ד דעולה בא על הרהור הלב דאבעי ליה לחשוב יהונתן כמו שהשביע אביו מסברתו לדון כך. ועיין חומת אנך בשמואל א' סס"י י"ד
ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש. עיין בחי' למסכת כותיים בסה"ק עיני כל חי.
ומ"ש ועוד הוסיפו עליהם חרם על חרם והוסיף עוד המלך כורש וקבע עליהם חרם עולם שנאמר ואלהא די שכן שמיה תמה. הדברים מגיעים למ"ש מהרשד"ם בחו"מ סס"י שס"א דנידוי מלך מאומות העולם אי מהני. ומ"ש הרב כסא אליהו ביו"ד סימן של"ד ובתשו' הגאונים בספר שערי צדק וכנסת הגדולה יו"ד סימן שס"ט הגהות ב"י אות ס' בשם תשו' מהר"י גאליקו כ"י. ועיין הרשב"א ח"ה סימן רמ"ד. וכבר רשמתי בזה בסה"ק תנופה חיים סדר בלק אות א', והכא זה הוא החידוש דהמלך הוסיף ולא היה הוא המטיל חרם, ונפק"מ דלית חשש דאם לא היה ברשות המלך לא הוה מהני הכא אית להו לתרוייהו ונתחזק החרם מכל הצדדים.