מכילתא על שמות יד

<< · מכילתא על שמות · יד · >>

פסוק ב

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו, ר' שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה. רבי אומר אפילו בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות חוץ משלשה מקומות: וישובו ויחנו לפני פי החירות, מה היו חירות הללו לא היו משופעות אלא גדודיות ולא היו תרוטות אלא מוקפות ולא היו עגולות אלא מרובעות ולא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים ועינים היו להם לפותחות כמין זכר וכמין נקיבה היו דברי ר' אליעזר, ר' יהושע אומר החירות מצד זה ומגדול מצד זה הים לפניהם ומצרים לאחריהם. ד"א פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן של מצריים מקום איטלין מקום עבודה זרה שלהם. לשעבר היתה נקראת פיתום שנא' ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס (שמות א) חזרו להם להקראת פי החירות שהיא מאחרת לעובדיה. נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות. יום חמישי נסעו ממצרים ובאו עד רעמסס וביום ששי ובשבת שבתו שם ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין בהמתם לצאת אמרו להם האקטורין הגיעה פרותזימיה שלכם לחזור למצרים שנ' דרך שלשת ימים אמרו להם ישראל וכשיצאנו ברשות פרעה יצאנו שנ' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אמרו להם האקטורין רוצין ולא רוצין סופכם לקיים דברי מלכות עמדו עליהם ישראל הכו מהם פצעו מהם הרגו מהם הלכו והגידו לפרעה. אמר להם משה חזרו לאחריכם כיון שתקעה קרן לחזור התחילו מחוסרי אמונה שבישראל תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם עד שאמר להם משה מפי הגבורה נאמר לי שאתם בני חורין לפיכך נאמר וישובו ויחנו לפני פי החירות: בין מגדול ובין הים, שם היתה גדולתן של מצריים שם היתה תפארתם שם היתה מיומס שלהם שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב שנ' וילקט יוסף את כל הכסף וגו' (בראשית מז יד): לפני בעל צפון, בעל צפון נשתייר מכל הייראות שלהן בשביל לפתות לבן של מצרים ועליו הוא אומר, משגיא לגוים ויאבדם וגו' (איוב יב): נכחו תחנו על הים, בשביל לפתות לבן של מצרים.

פסוק ג

ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ, אין נבוכים אלא מטורפים שנ' מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר (יואל א). ד"א נבוכים אין נבוכין אלא מעורבבין שנ' והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה (אסתר ג). ד"א ואמר פרעה לא ידע מה אמר, אמר משה הטען ולא היה יודע להיכן מוליכן שנאמר נבוכים אין נבוכים אלא משה שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו (דברים לב). ד"א ואמר פרעה לא ידע מה אמר עתידין ישראל לבכות במדבר שנ' ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו (במדבר יד). ד"א ואמר פרעה לא ידע מה אמר עתידין ישראל לנפול במדבר שנ' במדבר זה יפלו פגריכם (שם): סגר עליהם המדבר, כיון שראו ישראל את הים סוער ושונא רודף הפכו פניהם למדבר והקב"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור שנ' סגר עליהם המדבר ואין סגירה אלא חיה רעה שנ' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמך מלכא חבולא לא עבדת (דניאל ו).

פסוק ד

וחזקתי את לב פרעה שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: ואכבדה בפרעה ובכל חילו, פרעה התחיל בעבירה שנא' כל הבן הילוד (שמות א) ממנו התחילה הפורענות טבע הוא וכל חילו כיוצא בו וימח את כל היקום (בראשית ז) מי שהתחיל וכו' כיוצא בו ואת האנשים אשר פתח הבית (שם יט) מי שהתחיל בעברה וכו' אף כאן אתה אומר ואכבדה בפרעה וגו' מי שהתחיל בעבירה והרי דברים קל וחומר ומה מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה וגו' מדה טובה מרובה לא כל שכן. ד"א ואכבדה בפרעה מגיד הכתוב שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם שנ' ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת (ישעיה סו) וכתיב כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיה אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו ואליך יתפללו בך ואין עוד אפס אלהים ואחריו מה הוא אומר אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע (שם מה) ואומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' (יחזקאל לח) ואח"כ והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (שם) וכתיב ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון וגו' (תהלים עו) ואומר שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה (שם) מהו אומר נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו (שם): וידעו מצרים כי אני ה', לשעבר לא היו יודעין את ה' אבל כאן וידעו מצרים כי אני ה': ויעשו כן, להודיע חכמתם של ישראל שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים שעמם. ד"א ויעשו כן אמרו רוצים או לא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם.

פסוק ה

ויוגד למלך מצרים, מי הגיד לו האקטורין שלו ויש אומרים דורכיות היו לו ויש אומרים עמלק הגיד לו: כי ברח העם, וכי בורחים היו והלא כבר נאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה ומה ת"ל כי ברח העם אלא מתוך שהכו את האקטורין שלו הלכו והגידו לפרעה אמרו לו ראה ישראל הכו ממנו פצעו ממנו הרגו ממנו ולא מיחה אדם בידם אין להם לא מושל ולא שר כענין שנא' מלך אין לארבה ויצא חוצץ כלו (משלי ל): ויהפך לבב פרעה וגו', לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש ועכשיו ויהפך לבב פרעה ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו וגו' אמרו אלו לקינו ולא שלחנו כדי הוא לנו אלא לקינו ושלחנו או אלו לקינו ושלחנו ולא היו נוטלין ממונינו כדי הוא לנו אלא לקינו ושלחנו ונטלו ממונינו. משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק יצא והביא לו דג מן השוק מבאיש אמר לו בגזירה או תאכל הדג, או תלקה מאה מכות, או תתן לי מאה מנה, אמר לו הריני אוכל התחיל לאכול לא הספיק לגמור עד שאמר הריני לוקה לקה ששים לא הספיק לגמור עד שאמר הריני נותן מאה מנה נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן מאה מנה כך נעשה למצרים לקו ושילחו וניטל ממונם. ד"א ויהפך מגיד הכתוב שכשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותם של מצרים שנ' ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים (יחזקאל לב): ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו אמרו עכשיו יהו אומות העולם מקישות עלינו כזוג לומר מה אלו שהיו ברשותם הניחום והלכו להם עכשיו היך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מס ולהביא לנו עבדים ושפחות לכך ויהפך לבב פרעה ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שלטונים מסוף העולם ועד סופו בשביל כבודן של ישראל עליו הוא אומר שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו שמו אדון לביתו מושל בכל קנינו (תהלים קה). וכן אתה מוצא שכל אומה ולשון ששלטה על ישראל שולטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבוד ישראל, במלכי אשור מהו אומר ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסוף ביצים עזובות כל הארץ אני אספתי ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף (ישעיה י), במלכות בבל מהו אומר והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנאצר מלך בבל ואשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל (ירמיה כז), במלכות מדי מהו אומר באדיין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולשניא די דיירין בכל ארעא שלמכון ישגא וגו' (דניאל ו), במלכות יון מה הוא אומר חזה הוית כחזו ליליא וארו חיוא אחרי כנמר ולה גפין ארבע דעוף על גבה וגו' ושלטן יהב (שם ז), במלכות רביעית מהו אומר כן אמר חיותא רבעיתא מלכות פליגא תהוי בארעא די תשנא בכל מלכותא ותיכול ארעא ותדושינה ותדקינה (שם), הא למדת שכל אומה ואומה ששעבדה בהם בישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבוד ישראל. ד"א ויהפך אמרו לא בשבילן היתה הטובה באה עלינו, ר' יוסי הגלילי אומר משל למה הדבר דומה לאדם שנפל לו בית כור בירושה ומכרה בדבר מועט הלך הלוקח ופתח בה מעינות ונטע בה גנות ואילנות ופרדסין והתחיל המוכר ליחנק על שנתן ירושתו בדבר מועט כך נעשה למצריים ששלחו ולא ידעו מה שלחו עליהם מפורש בבקלה /בקבלה/ שלחיך פרדס רמונים (שה"ש ד). ד"א מה זאת עשינו רבי שמעון בן יוחאי אומר משל למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו פלטרית במדינת הים בירושה ומכרה בדבר מועט והלך הלוקח וחפרה ומצא בה אוצרות כסף ואוצרות זהב ואבנים טובות ומרגליות התחיל המוכר ליחנק כך עשו מצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו דכתיב ויאמרו מה זאת עשינו וגו'.

פסוק ו

ויאסור את רכבו, הוא בידו אסרו דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה אבל פרעה הרשע הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו וכיון שראו גדולי מלכות עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן. ארבעה אסרו בשמחה אברהם אסר בשמחה שנא' וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו (בראשית כב) ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד המקום, יוסף אסר בשמחה שנ' ויאסור יוסף את מרכבתו (שם מו) ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד אביו, בלעם אסר בשמחה שנ' ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו (במדבר כב), פרעה אסר בשמחה שנ' ויאסור את רכבו. תבא חובשה של אברהם שהלך לעשות רצון המקום ותעמוד על חובשה של בלעם שהלך לקלל את ישראל, תבא אסרה של יוסף שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע שהלך לרדוף את ישראל. ד"א ר' שמעון בן יוחאי אומר [תבא חרב יד ותעמוד על חרב יד] תבא חרב יד שעשה אבינו אברהם לילך לשחוט את בנו ותעמוד על חרב יד שעשה פרעה הרשע לילך לרדוף אחרי ישראל שנ' אריק חרבי תורישמו ידי: ואת עמו לקח עמו, לקחן עמו בדברים אמר להם דרך מלכים להיות מנהיגין בסוף וחיילותיהם מקדימין לפניהם אבל אני אקדים לפניכם שנאמר ופרעה הקריב, דרך מלכים כל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש אני אשווה אתכם בבזה שנאמר אחלק שלל ועוד שאני אפתח לכם אוצרות כסף ואוצרות זהב ואבנים טובות ומרגליות ואתן לכם לכך נאמר ואת עמו לקח עמו לקחם עמו בדברים.

פסוק ז

ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות אם תאמר משל מצרים היו והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים (שמות ט) ואם תאמר משל פרעה היו והלא כבר נאמר הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה (שם) ואם תאמר משל ישראל היו והלא כבר נאמר וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה (שם י) אלא של מי היו של הירא את דבר ה' נמצינו למדין הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר טוב שבגוים הרוג טוב שבנחשים רצץ את מחו ר' שמעון בן גמליאל אמר בא וראה עושרה וגודלה של מלכות חייבת זו שאין לה נומירון אחת בטלה שכולן רצות ביום ובלילה וכנגדן של מצרים כולהן עומדות בטילות: ושלישים על כולו, אין שלישים אלא גבורים שנא' שלישים וקרואים רוכבי סוסים כלם (יחזקאל כג). ד"א ושלישים על כלו שהיו משולשין בזיין, רשב"ג אמר זה השלישי שעל המרכבה לשעבר לא היו אלא ב' ופרעה הוסיף עליהם עוד אחד בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל. רבי אומר אנטונינוס הוסיף עליהם עוד אחד. ד"א ושלישים שלשה על כל אחד ואחד [וי"א שלשים על כל אחד ואחד] וי"א שלש מאות על כל אחד ואחד. ומנין היה פרעה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפילה וכמה היוצאים ממצרים אלא הוציא טומסין שלהן ולפי הטומסין הוסיף עליהם חיילים. כיוצא בדבר דרש ר' ירמיה ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות (דה"ב יד) ולפי מרכבות הוציא עליהם חיילים. ד"א ושלישים על כלו על מנת לכלות לשעבר כל הבן הילוד אבל כאן ושלישים על כלו על מנת לכלות שנ' אריק חרבי תורישמו ידי.

פסוק ח

ויחזק ה' את לב פרעה שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף: וירדוף אחרי בני ישראל, להודיע שבחן של ישראל שאלו היתה אומה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה: ובני ישראל יוצאים ביד רמה, מגיד הכתוב שכשהיו המצרים רודפים אחרי ישראל היו מנאצים ומחרפים ומגדפים אבל ישראל מרוממים ומשבחים ונותנים שיר שבח וגדולה תהלה תפארת למי שהמלחמה שלו כענין שנאמר רוממות אל בגרונם (תהלים קמט) במקום חרב פיפיות בידם, ואומר רומה על השמים אלהים (שם נז), ואומר ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן (ישעיה כה): ד"א ובני ישראל יוצאים ביד רמה, בריש גלי ד"א ביד רמה שהיתה ידן של ישראל רמה על מצרים.

פסוק ט

וירדפו מצרים אחריהם, מגיד שלא נכשל אחד מהם בדרך שמא ינחשו ויחזרו להם לאחוריהם וכן מצינו שהגוים מנחשים שנ' כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו (דברים יח) וכתיב וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם (במדבר כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (שם לא) וזקני מדין נחשו וחזרו לאחוריהם וישיגו אותם חונים על הים וגו'.

פסוק י

ופרעה הקריב, הוא הקריב את הפורענות לבא עליו כיון שראה פרעה שנשארו בעל צפון אמר בעל צפון הסכים על גזרתי אני חשבתי לאבדם במים ובעל צפון הסכים על גזרתי התחיל מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו לכך נאמר ופרעה הקריב, הקריב לזבח ולקטר. ד"א ופרעה הקריב מה שהלכו ישראל בשלשה ימים הלכו האקטורים ביום ומחצה ומה שהלכו האקטורים ביום ומחצה הלך פרעה ביום אחד לכך נאמר ופרעה הקריב.

וישאו בני ישראל את עיניהם, כיון שהכו ישראל את האיקטורין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהם: והנה מצרים נוסע אחריהם, נוסעים אין כתיב כאן אלא נוסע מגיד שנעשו כולן תורמיות תורמיות כאיש אחד מכאן למדה המלכות להיות מנהגת תורמיות תורמיות: וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד תפסו להם אומנות אבותם אומנות אברהם יצחק ויעקב. באברהם הוא אומר בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' (בראשית יב) ויטע אשל בבאר שבע וגו' (שם כא), ביצחק הוא אומר ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (שם כד) וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה (שם) אין שיחה אלא תפלה שנ' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים נה) וכתיב אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד וגו' (שם קמב) וכתיב תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' וגו' (שם קב), ביעקב מהו אומר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (בראשית כח) אין פגיעה אלא תפלה שנ' ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי (ירמיה ז) וכתיב יפגעו נא בה' צבאות לבלתי בואו הכלים הנותרים בית ה' (שם כז) וכה"א אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל (ישעיה מא) מה תולעת זו אינה מכה את הארז אלא בפה כך אין להם לישראל אלא תפלה ואומר ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מח) וכי בחרבו ובקשתו לקחה אלא לומר לך חרבי זו תפלה בקשתי זו בקשה וכה"א גור אריה יהודה וגו' (שם מט) ואו' וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה (דברים לג) וכן ירמיה אמר ארור הגבר אשר יבטח באדם (ירמיה יז) ובתפלה מהו אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו (שם) וכן אמר דוד לגולית אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי ישראל (שמ"א יז) וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו (תהלים כ) וכן באסא הוא אומר ויקרא אסא אל ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו אלהי כי עליך נשעננו ובשמך באנו על ההמון הזה ה' אלהינו אתה אל יעצור עמך אנוש (דה"ב יד), במשה מהו אומר וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' וירדו אבותינו מצרימה ונצעק אל ה' וישמע קולנו (במדבר כ) אמר להם אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם יצחק דכתיב הקול קול יעקב וישמע ה' את קולינו ואנו מתגאים על מה שהוריש לנו אבינו יצחק דכתיב והידים ידי עשו ועל חרבך תחיה (בראשית כז) הה"ד ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (במדבר כ) שאינן בטוחים אלא בחרב ואף כאן אתה אומר וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' תפשו להם אומנות אבותיהם אומנות אברהם יצחק ויעקב.

פסוק יא

ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים, מאחר שנתנו שאור בעיסה באו להן אל משה ואמרו לו הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים וכי מה אמרו ישראל למשה במצרים הרי הוא אומר ויפגעו את משה ואת אהרן ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט (שמות ה) היינו מצטערים על שעבוד מצרים מיתת אחינו באפלה קשה לנו משעבודנו במצרים היינו מצטערים על מיתת אחינו באפלה מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפלה שאחינו נספדו ונקברו ואנחנו תהיה נבלתנו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה.

פסוק יג

ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו, הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה עומד ומפייס לכל אותם האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר וגו' (קהלת ז): התיצבו וראו את ישועת ה', אמרו לו ישראל אימתי אמר להם משה היום שרת עליכם רוח הקדש שאין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש שנא' ראיתי את ה' נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרוג (עמוס ט) ואומר ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל (שמ"א  ג) ואומר קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצוונו (דברים לא) ואומר ותתצב אחותו מרחוק (שמות ב) ששרתה עליה רוח הקדש. למה היו ישראל דומים באותה שעה ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה אם תכנס לפנים הרי הנחש ואם תצא לחוץ הרי הנץ כך היו ישראל דומים באותה שעה הים סוגר ושונא רודף מיד נתנו עיניהם בתפלה עליהם מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו' (שה"ש ב). כי קולך ערב ומראך נאוה, כי קולך ערב כתפלה ומראך נאוה בתלמוד תורה. ד"א כי קולך ערב בתפלה ומראך נאוה במעשה הטוב. ד"א התיצבו וראו את ישועת ה' אמרו לו אימתי אמר להם למחר אמרו לו משה רבינו אין בנו כח לסבול התפלל משה באותה שעה והראה להם הקב"ה תורמיות תורמיות של מלאכי השרת עומדים עליהם כענין שנאמר וישכם משרת איש האלהים וגו' ויראו והנה חיל סביבות העיר סוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים אש סביבות אלישע (מל"ב  ו) כך התפלל משה באותה שעה והראה להם המקום תורמיות תורמיות של מלאכי השרת עומדים עליהם וכה"א מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש (תהלים יח) עביו כנגד תורמיות שלהם, ברד כנגד בלסטראות שלהם, גחלי כנגד טרמסנה שלהם, אש כנגד הנפט שלהם, וירעם בשמים ה' כנגד אגפת תריסין ושיפת קולגסין שלהם, ועליון יתן קולו כנגד צחצוח חרבות שלהם, וישלח חציו ויפיצם כנגד חצים שלהם, וברקים רב ויהומם כנגד צוחה שלהם. ד"א וישלח חציו ויפיצם שהיו חצים מפזרים אותם וברקים מכנסין אותן ויהמם הממם וערבבם נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה היו עושים. ד"א ויהומם אין הממה אלא מגפה כענין שנאמ' והמם מהומה גדולה וגו' (דברים ז): כי אשר ראיתם את מצרים, בשלשה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים שנא' כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עד עולם, ואומר וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד (שם יז), ואומר והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה (שם כח). בשלשתם חזרו שם ובשלשתם נפלו, הראשונה בימי סנחריב שנ' הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעיה לא), השנית בימי יוחנן בן קרח שנ' והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והחרב אשר אתם דואגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמותו (ירמיה מב), והשלישית בימי טורנינוס. בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו הה"ד אפרים יונה פותה אין לב וגו' (הושע ז). ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים נאמר להם התיצבו וראו את ישועת ה', זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם את מצרים, זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם לכם, זו שאמרה נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון.

פסוק יד

ה' ילחם לכם, לא לשעה זו בלבד ילחם לכם אלא לעולם ילחם כנגדן של אויביכם. ר' מאיר אומר ה' ילחם לכם אם כשתהיו עומדים ושותקין ה' ילחם לכם ק"ו כשתהיו נותנין לו שבח. רבי אומר ה' ילחם לכם המקום יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין אמרו ישראל למשה רבינו משה מה עלינו לעשות אמר להם אתם תהיו מפארים ומרוממים ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת למי שהמלחמות שלו כענין שנאמר רוממות אל בגרונם (תהלים קמט) ואומר רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך (שם נז) ואומר ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן (ישעיה כה) באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה אשירה לה' כי גאה גאה.

פסוק טו

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ר' יהושע אומר אמר הקב"ה למשה משה אין להם לישראל אלא ליסע בלבד. ר' אליעזר אומר אמר הקב"ה למשה משה בני נתונים בצרה הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה. מה תצעק אלי שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך, אל נא רפא נא לה (במדבר יב) הרי זה לקצר ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום (דברים ט) הרי זה להאריך. ר' מאיר אומר אם לאדם יחידי עשיתי לו ים יבשה שנאמר ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א) ולעדת קדושים אלו איני עושה להם את הים יבשה. מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ר' ישמעאל אומר מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים שנ' עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא (ישעיה נב) ואומר עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים (שם נא). ד"א בשביל הבטחה שהבטיחום אבותיהם אני אקרע לכם את הים שנ' והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח). ר' יהודה בן בתירה אומר אמר לו הקב"ה כבר עשיתי הבטחה שהבטחתי אברהם אביכם שנ' וישם את הים לחרבה: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ר' שמעון בן יוחאי אומר כבר חמה ולבנה מעידין בהם שקרעתי להם את הים שנ' כי כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו (ירמיה לא). ר' בנאה אומר בזכות מצוה שעשה אביהם אברהם אני אקרע להם את הים שנ' ויבקע עצי עולה (בראשית כב) וכתיב ויבקעו המים. שמעון התימני אומר בזכות המילה אני אקרע להם את הים שנ' אם לא בריתי יומם חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג) אמרת צא וראה אי זו היא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה הוי אומר זו מילה. ר' אבטולס הזקן אומר משל למה הדבר דומה לאדם שכעס על בנו וטרדו מביתו נכנס אוהבו לבקש הימנו ולהחזירו לביתו אמר לו כלום אתה מבקש ממני אלא מפני בני כבר נתרצתי לבני כך אמר לו המקום מה תצעק אלי כבר אני מרוצה עליהם. ד"א אמש היית אומר ומאז באתי אל פרעה [לדבר בשמך הרע לעם הזה] (שמות ה) ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי. ד"א רבי אומר דבר אל בני ישראל ויסעו יסיעו דברים שהיו דוברים מלבן אמש היו אומרים המבלי אין קברים במצרים ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו יסיעו דברים מלבן. וחכמים אומרים למען שמו עשה עמהם שנ' למעני למעני אעשה וגו' (ישעיה מח) וכתיב בוקע מים מפניהם (שם סג) מפני מה לעשות לו שם עולם. רבי אומר כדי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים שנ' וישובו ויחנו לפני פי החירות. ר' אלעזר בן עזריה אומר בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים שנ' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו וכתיב ויוציא עמו בששון ברנה את בחיריו (תהלים קה). ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר בזכות השבטים אני קורע להם את הים שנ' נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' (חבקוק ג) מהו אומר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו). שמעיה אומר כדי היא האמנה שהאמין בי אברהם אביהם שאקרע להם את הים [שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו). אבטליון אומר כדי היא האמנה שהאמינו בי שאקרע להם את הים] שנ' ויאמן העם וישמעו וגו' (שמות ד). שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים שנ' ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה (בראשית לט) וכתיב הים ראה וינס (תהלים קיד ג). ר' נתן אומר משום אבא יוסי המחוזי והלא כבר הכתבתי בתורתי בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב) אתה ברשותי והים ברשותי ואני עשיתיך עליו גזבר. ר' חנניה בן חלניסי אומר והלא כבר הכתבתי אח לצרה יולד (משלי יז) אח אני לישראל בשעת צרתן אחים אלו ישראל שנ' למען אחי ורעי וגו' (תהלים קכב). ר' שמעון בן יהודה אומר מה תצעק אלי כבר צעקתם קדמה לצעקתך שנ' וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. ר' אחא אומר מה תצעק אלי בשבילך אני עושה אמר הקב"ה אלולי צעקתך כבר אבדתי אותם מן העולם [על עבודה זרה שביניהם שנ' ועבר בים צרה (זכריה י) ואין צרה אלא עבודה זרה שנ' והמסכה צרה כהתכנס (ישעיה כח) ואומר ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויק' יח) ועל צעקתך אני משיב את חמתי] שנ' ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים קו) לכך נאמר מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו מפני צעקתך נוסעים. ר' אליעזר המודעי אומר מה תצעק אלי על בני אני צריך צווי על בני ועל פועל ידי תצווני (ישעיה מה) והלא כבר מוכנים הם לפני מששת ימי בראשית שנ' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים (ירמיה לא). אחרים אומ' דבר גדול עשו ישראל כדי היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה עליהם מפורש בקבלה הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (שם ב) מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה'. ר' יוסי הגלילי אומר כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר ממקומו ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ומערכתו הערוכה עליו ויצחק כאלו עקוד ונתון על המזבח ואברהם כאלו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו שנ' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו (בראשית כב) אמר המקום למשה משה בני נתונים בצרה והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומאריך בתפלה אמר לפניו ומה בידי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך ונטה ידך על הים וגו' ואתה תהא מרומם ומשבח ונותן שיר ושבח והודאה וגדולה ותפארת והוד והלל למי שהמלחמות שלו.

פסוק טז

ואתה הרם את מטך, עשרה נסים נעשו לישראל על הים. נבקע הים ונעשה כמין כיפה שנ' נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני (חבקוק ג), נחלק לשנים עשר גזרים שנ' ונטה את ידך על הים ובקעהו, נעשה הים יבשה שנ' ובני ישראל הלכו ביבשה, נעשה כמין טיט שנ' דרכת בים סוסיך חומר מים רבים (שם), נעשה פירורין פירורין שנ' אתה פוררת בעזך ים (תהלים עד), נעשה סלעים סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים, נעשה גזרים גזרים שנ' לגוזר ים סוף לגזרים (שם קלו) נעשה ערימות שנ' וברוח אפיך נערמו מים, נעשו כמו נד שנ' נצבו כמו נד נוזלים, הוציא להם זיכרי מים מתוקים מתוך מלוחים שנ' ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים (שם עח), הקפיא להם את הים משני חלקים ונעשה כמין בולוס של זכוכית שנ' קפאו תהומות בלב ים.

פסוק יט

ויסע מלאך האלהים ההולך, ר' יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בדרך והיה מנהיג את בנו לפניו באו לסטים לשבותו מלפניו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו בא הזאב ליטלו מאחריו נטלו מאחריו ונתנו מלפניו באו לסטים מלפניו וזאבים מאחריו נטלו ונתנו על זרועותיו התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו אביו בגדו רעב האכילו צמא השקהו. כך עשה הקב"ה שנ' ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים (הושע יא), התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו שנ' פרש ענן למסך ואש להאיר לילה (תהלים קה), הרעיב האכילו לחם שנ' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז), צמא השקהו מים שנ' ויוציא נוזלים מסלע (תהלים עח) ואין נוזלים אלא מים חיים שנ' מעין גנים באר מים חיים ונוזלים וגו' (שה"ש ד) ואומר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה). שאל ר' נתן את ר' שמעון בן יוחאי וימצאה מלאך ה' (בראשית טז) אתה מוצא מלאך ה' בכל מקום ויאמר לה מלאך ה' וירא מלאך ה' וכאן הוא אומר ויסע מלאך האלהים, אמר לו אין אלהים בכל מקום אלא דיין מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים.

פסוק כ

ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך, הענן אל ישראל והחשך אל מצרים מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונין באורה ומצרים באפלה שנ' לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י). וכן אתה מוצא לעתיד לבא הרי הוא אומר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח (ישעיה ס) מפני מה כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. ולא עוד אלא כל מי שהוא נתון באפלה רואה כל מי שהוא נתון באורה שהיו מצרים שרוים באפלה רואים את ישראל שהיו נתונין באורה אוכלים ושותים ושמחים והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא והיה המלאך והענן מקבלן שנ' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (בראשית טו) ואומר מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תושיעני (שמ"ב כב) ואומר מגן הוא לכל החוסים בו (שם): ולא קרב זה אל זה כל הלילה, מגיד הכתוב שהיה המצרי עומד ולא היה יכול לישב יושב ולא היה יכול לעמוד פורק ואינו יכול לטעון טוען ואינו יכול לפרוק מפני שהוא מש באפלה שנאמר וימש חשך. ד"א ולא קרב זה אל זה כל הלילה, לא קרב מחנה מצרים למחנה ישראל ולא מחנה ישראל למחנה מצרים.

פסוק כא

ויט משה את ידו על הים, התחיל הים עומד כנגדו אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית ובא הלוקח ליכנס ולא הניחו השומר אמר לו הלוקח לשומר בשם המלך ולא קבל עליו הראהו את הטבעת ולא קבל עליו עד שניהג הלוקח את המלך בעצמו ובא כיון שבא המלך התחיל השומר בורח אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשיו מפני מה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך, כך עמד משה על הים אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו הראהו המטה ולא קבל עליו עד שנגלה הקב"ה עליו בכבודו וכיון שנגלה הקב"ה בכבודו ובגבורתו התחיל הים בורח שנ' הים ראה וינס (תהלים קיד) אמר לו משה כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך עכשיו מפני מה אתה בורח מה לך הים כי תנוס, אמר לו לא מפניך בן עמרם אני בורח אלא מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלהי יעקב ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה, בעזה שברוחות ואי זו זו זו רוח קדים וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מאנשי דור המבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים עזה שנ' מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו (איוב ד) מנשמת אלוה יאבדו זה דור המבול ומרוח אפו יאכלו אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע המקום מהם אלא ברוח קדים שנא' ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ (בראשית י) ואין הפצה אלא רוח קדים שנ' ברוח קדים אפיצם (ירמיה יח). וכן אתה מוצא במצרים [שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים] שנא' וה' ניהג רוח קדים בארץ (שמות י יג). וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה מעשרת השבטים אלא ברוח קדים שנא' כי הוא בין אחים יפריא יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבש מקורו ויחרב מעיינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה (הושע יג). וכן אתה מוצא בעשרת השבטים שלא נפרע המקום מהם אלא ברוח קדים שנא' ברוח קדים אפיצם. וכן את מוצא בצור שלא נפרע מהם הב"ה אלא ברוח קדים שנ' רוח הקדים שברך בלב ימים (יחזקאל כז). וכן את מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות העליזה אלא ברוח קדים שנ' ברוח קדים תשבר וגו' (תהלים מח). וכן את מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם אלא ברוח קדים שנ' כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה (ישעיה ל) ואומר הגה ברוחו הקשה ביום קדים (שם כז) אף כאן אתה אומר ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואי זו זו זו רוח קדים: וישם את הים לחרבה עשאו כמין חרבה: ויבקעו המים, כל מים שבעולם נבקעו ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות ושבכד ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו שנ' ויבקעו המים כאן [ויבקע הים אין כתיב כאן אלא ויבקעו המים מלמד שכל המים שבעולם נבקעו] ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנ' ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות (תהלים עז) ראוך מים אלו שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקב"ה שנ' הים ראה וינס ראוך מים יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים אף חצציך יתהלכו (תהלים עז) אלו התחתונים [וכתיב תהום אל תהום קורא לקול צינוריך (תהלים מב)] ואומר נתן תהום קולו וגו' (חבקוק ג) וכשחזרו למקומם כל מים שהיה בעולם חזרו שנ' וישובו המים מלמד שכל מים שבעולם חזרו להם למקומם.

פסוק כב

ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ר' מאיר או' בלשון אחד ור' יהודה או' בלשון אחר. ר' מאיר אומר בלשון אחד כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים מתוך שהיו עומדין וצוהבין קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה שנ' שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם שרי זבלון שרי נפתלי צוה אלהיך עוזך עזה אלהים זו פעלת לנו (שם סח) אל תקרי רודם אלא רד ים התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים שנ' שרי יהודה רגמתם. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול העמידני בשלש שעות ביום בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום והקטן אומר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה מתוך שהיו עומדין וצוהבין ננער אביהם אמר להם בני מ"מ שניכם לא כוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם כך אמר הקב"ה מה שכר יטלו בני בנימן שירדו לים תחלה שרת שכינה בחלקו שנ' בנימן זאב יטרף (בראשית מט) ואומר לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו וגו' (דברים לג יב). ומה שכר נטלו שבטו של יהודה שהיו רוגמין אותם, יהודה זכה למלכות שנ' שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות שנ' באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונה והמניכא דדהבה על צואריה והכריזו עלוהי די להוו שליט תלתא במלכותא (דניאל ה). שרי זבולון ושרי נפתלי, בא ולמד שכשם שעשה הקב"ה נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין כך עשה להם לישראל נסים על ידי שרי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק שנ' ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני זבולן ומבני נפתלי ואומר ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין (שופטים ד) ואומר זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה (שם). ור' יהודה אומר בלשון אחר ויבאו בני ישראל בתוך הים כיון שעמדו שבטים על הים זה אומר אין אני יורד תחלה לים וזה אומר אין אני יורד תחלה לים שנ' סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל (הושע יב) מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים עליו הכתוב אומר הושעני אלהים כי באו מים עד נפש ואומר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת מים שטפתני ואומר אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים סט) מיד אמר המקום למשה ידידי טובע בים והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם ומה בידי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך ומה אמרו משה וישראל על הים ה' ימלוך וגו'. אמר המקום מי שהמליכני תחלה על הים אעשהו מלך על ישראל.

כבר היה ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך של יבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט (בראשית לז) להודיע זכותן של צדיקים כמה מסייעתן שאלו ירד הידיד האהוב הזה עם הערביים לא היו ממיתים אותו מריח הגמלים ומריח העטרן אלא זמן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן אמרו לו למדתנו רבינו שעל זכות יוסף היה אמרו לו למדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם אומר אני בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת חי העולמים אמרו לו למדתנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד מברך אמרו לו למדנו רבינו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם רבי טרפון אמרו אתם אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (שם) שהצילו ממיתה אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו או בזכות שאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (שם לח) אמר להם דייה להודאה שתכפר על הביאה, או בזכות מה בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם מד) אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו' (הושע יב) מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות שנ' בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד) לכך ישראל ממשלותיו אמר להם הקב"ה מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל והודו לו הזקנים לרבי טרפון: והמים להם חומה, עשאן כמין חומה [מימינם ומשמאלם מימינם זו תורה ומשמאלם זו תפילין ד"א] מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין.

פסוק כד

ויהי באשמרת הבקר, אתה מוצא שתפלות הצדיקים נשמעים בבקר. בקרו של אברהם מנין שנ' וישכם אברהם בבקר וגו' (בראשית כב). בקרו של יצחק מנין שנ' וילכו שניהם יחדו (שם). בקרו של יעקב מנין שנ' וישכם יעקב בבקר (שם כח). בקרו של משה מנין שנ' וישכם משה בבקר וגו' (שמות לד) בקרו של יהושע מנין שנ' וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים (יהושע ג). בקרו של שמואל מנין שנ' וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (שמ"א טו). בקרים של נביאים העתידים לעמוד מנין שנ' ה' בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה (תהלים ה). בקרו של עולם הבא מנין שנ' חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג). וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבא אלא לבקרים שנ' לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און (תהלים קא ח). אף ירושלם לעתיד לבא כל בקר ובקר דינה יוציא לאור שנ' ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בושת (צפניה ג). ד"א ויהי באשמורת הבוקר זה האיר המזרח: וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן וגו', הקב"ה רופא הוא לכל באי העולם שנ' כי אני ה' רופאך ואומר רפאני ה' וארפא הושיעני ואושע (ירמיה יז) ואומר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (שם ג). בא וראה רפואתו של הקב"ה אינה כרפואת בשר ודם רפואת בשר ודם במה שהוא מכה אינו מרפא אלא מכה באזמל ומרפא ברטייה אבל הקב"ה אינו כן אלא במה שהוא מכה הוא מרפא וכשכה את איוב לא הכהו אלא בסערה שנ' אשר בסערה ישופני והרבה פצעי חנם (איוב ט) כשרפאהו לא רפאהו אלא בסערה שנ' ויען ה' את איוב מן הסערה (שם לח), וכשהגלה הקב"ה את ישראל לא הגלם אלא בעבים שנ' איכה יעיב באפו ה' את בת ציון (איכה ב) וכשהוא מכנסן אינו מכנסן אלא בעבים שנ' מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם (ישעיה ס), וכשפזרן לא פזרן אלא כיונים שנ' ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם הומות איש בעונו (יחזקאל ז), וכשמחזירן אינו מחזירן אלא כיונים שנ' וכיונים אל ארובותיהם, וכשהוא מברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה שנ' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (דברים כו), וכשנפרע ממצרים לא נפרע מהם אלא בהשקפה שנ' וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם וגו' שהיה עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו וטלפות סוסיו משתמטות הזכר מלמעלה והנקבה מלמטה שנ' אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה): ויהם את מחנה מצרים, הממן ערבבן נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה הם עושין. ד"א ויהם את מחנה מצרים אין הממה אלא מגפה כענין שנ' והמם מהומה גדולה עד השמדם (דברים ז).

פסוק כה

ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו, ר' יהודה אומר מחמת האש של מעלה נשרפו הגלגלים של מטה והיו מוטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כרחן שהיו טעונות כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות כדי שיטלו ישראל את הבזה. ר' נחמיה אומר מקול רעם של מעלן נתזו צנורות מלמטן שנ' קול רעמך בגלגל האירו ברקיו תבל (תהלים עז) והיו מוטות ומרכבות רצות מעצמן ונכנסות בעל כרחן לשעבר היו הפרדות מושכות המרכבות ועכשיו מרכבות מושכות את הפרדות: וינהגהו בכבדות, ר' יהודה אומר במדה שמדדו בה מדד להם דכתיב תכבד העבודה לכך נאמר וינהגו בכבדות: ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, הרשעים והטפשים שבהם היו אומרים מפני דווין וכסופים הללו אנו בורחין [אנוסה מפני ישראל] הפקחים שבהם היו אומרים אנוסה מפני ישראל: כי ה' נלחם להם במצרים, אמרו מי שעשה להם נסים במצרים הוא עושה להם נסים על הים. ר' יוסי אומר מנין אתה אומר שבמכות שהיו לוקים אלו על הים כך היו אלו שבמצרים לוקין והיו רואין אלו אלו לכך נאמר ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים ולא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם לישראל על פני כל הדורות שנ' ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו (תהלים עח) ואומר צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו (שם כז) ואומר כמעט אויביהם אכניע (שם פא) [ואומר עשרת בני המן וגו'] ואומר לשבור אשור בארצי (ישעיה יד) ואומר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים (שם יא) כך היא מדה מהלכת על פני כל הדורות שנ' זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה לכל הגוים מפני מה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה מי ישיבנה (שם יד) הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירים להם על פני כל הדורות לכך נאמר כי ה' נלחם להם במצרים.

פסוק כו

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים, אין הים עומד לנגדך ולא ישנה בדבורך: וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו, יחזור עליהם הגלגל ויחזור עליהם זדונם שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני דנן. הם חשבו לאבד את בני במים אף אני איני נפרע מהם אלא במים שנ' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ואומר ישוב עמלו בראשו (תהלים ז) ואומר כורה שחת בה יפול וגו' (משלי כו) ואומר חופר גומץ בו יפול ואומר מסיע אבנים יעצב בהן (קהלת י) וכן שלמה המלך עליו השלום אומר מפרי פי איש תשבע בטנו וגמול אדם ישיב לו (משלי יב) וכן ישעי' הנביא עליו השלום אומר כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם (ישעיה נט) ואומר ומדותי פעולתם וגו' (שם סה) וכן ירמיה הנביא אומר גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיה לב) וכן הוא אומר השמיעו על בבל רבים כל דורכי קשת חנו עליה סביב אל יהי לה פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה לה כי אל ה' זדה ואל קדוש ישראל (שם נ) וכן יתרו אמר למשה עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים (שמות יח יא) מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל בו בדבר נפרע מהם שנ' כי בדבר אשר זדו עליהם.

פסוק כז

ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו, אין איתנו אלא אלא תקפו שנ' איתן מושבך (במדבר כד). ר' נתן אומר אין איתן אלא ישן וקשה שנ' הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם ה' גוי איתן הוא גוי מעולם הוא (ירמיה ה): ומצרים נסים לקראתו, ללמדך שלכל צד שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מבן נץ ונכנסה לטרקלין של מלך פתח לה המלך חלון מזרחית יצאת היונה והלכה לה נכנס בן נץ אחריה נעל המלך בפניו את כל החלונות התחיל המלך מורה בו בחצים כך כשעלה האחרון שבישראל מן הים ירד האחרון שבמצרים לתוך הים התחילו מלאכי השרת לזרוק בהם חצים ואבני אלגביש אש וגפרית כענין שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחזקאל לח): וינער ה' את מצרים, כאדם שמנער את הקדרה התחתון שלה עולה למעלה ועליון יורד למטה. ד"א וינער ה' את מצרים נתן להם כח נערות כדי לקבל את הפורענות, ד"א וינער ה' את מצרים מסרם כאלו בידי מלאכים נערים כאלו בידי מלאכים אכזרים שנ' ומלאך אכזרי ישלח בו (משלי יז) ואומר תמות בנוער נפשם וגו' (איוב לו).

פסוק כח

וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים אף לפרעה דברי ר' יהודה שנ' מרכבות פרעה וחילו וגו'. ר' נחמיה אומר חוץ מפרעה עליו הכתוב אומר ואולם בעבור זאת העמדתיך (שמות ט). ויש אומרים באחרונה ירד פרעה וטבע שנ' כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים.

פסוק כט

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם עובדי עבודה זרה מהלכין ביבשה בתוך הים ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה שנ' והמים להם חומה אל תקרי חומה אלא חמה ומי גרם להם לישראל להנצל מימינם ומשמאלם מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל מימינם שנאמר מימינו אש דת למו ומשמאלם זו תפלה. ד"א מימינם ומשמאלם מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות ומשמאלם זו תפילין. דרש פפוס לססתי ברכבי פרעה (שה"ש א) רכב פרעה על סוס זכר כביכול נגלה עליו הב"ה על סוס זכר שנא' דרכת בים סוסיך וגו' (חבקוק ג) רכב פרעה על סוס נקבה כביכול נגלה עליו הקב"ה על סוס נקבה שנ' לסוסתי ברכבי פרעה, אמר לו ר' עקיבא דייך פפוס אמר לו ומה אתה מקיים לסוסתי ברכבי פרעה אמר לו לססתי כתיב אמר הקדוש ברוך הוא כשם שששתי על המצרים לאבדם כך כמעט ששתי על ישראל לאבדם ומי גרם להם שינצלו מימינם ומשמאלם. דרש פפוס והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש (איוב כג) דן יחידי לכל באי העולם ואין מי ישיב על דבריו אמר לו ר' עקיבא דייך פפוס אמר רבי פפוס ומה אתה מקיים והוא באחד ומי ישיבנו אמר ליה אין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם אלא דן הכל באמת והכל בדין. דרש ר' פפוס הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג) כאחד ממלאכי השרת אמר ר' עקיבא דייך פפוס אמר ליה פפוס ומה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו אלא הקב"ה נותן לפניו שני דרכים אחד של מות ואחד של חיים ובחר לו דרך המות. דרש ר' פפוס וימירו את כבודם (תהלים קו) שומע אני בשור של מעלה ת"ל אוכל עשב אמר לו ר' עקיבא דייך פפוס אמר לו מה אתה מקיים וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב בשור של מטה יכול בשור של ימות השנה ת"ל אוכל עשב אין לך מנוול ומשוקץ יותר מן השור בשעה שהוא אוכל עשב.

פסוק ל

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, כצפור שהיא נתונה ביד אדם שאם יכבוש ידו מעט מיד הוא חונקה שנ' נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו ואומר עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ ברוך ה' שלא נתננו טרף וגו' (שם קכד) וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה שנ' או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שאין ת"ל גוי מקרב גוי אלא כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה ואומר ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל וגו' (דברים ד).

פסוק לא

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, מפני ארבעה דברים ראו ישראל את המצרים מתים כדי שלא יהו ישראל אומרים כשם שעלינו מן הים מצד זה כך המצרים עלו מן הים מצד אחר וכדי שלא יהו אומרים המצריים כשם שאבדנו בים כך אבדו ישראל בים וכדי שיקחו ישראל את הבזה שהיו המצרים טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכדי שיהיו ישראל נותנים עיניהם בהם ומכירים אותם ומוכיחין בהם שנ' אוכיחך ואערכה לעיניך (תהלים נ) ואומר ותרא אויבתי ותכסה בושה (מיכה ז). מת על שפת הים, וכי מתים היו אלא מתים ולא מתים כענין שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה (בראשית לה) וכי מתה היתה אלא מתה ולא מתה.

וירא ישראל את היד הגדולה, מיתות חמורות מיתות משונות זו מזו לפי שהביא עליהם כמה מיתות בים. ר' יוסי הגלילי אומר מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות, במצרים מה הוא אומר ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע וגו' ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' כמה לקו באצבע עשר מכות אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו חמשים מכות. ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וגו'. ר' עקיבא אומר מנין אתה אומר שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של חמש מכות וכו' ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות: ויראו העם את ה', לשעבר במצרים לא היו יראים ה' אבל כאן ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו קל וחומר בה'. בא זה ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן כאלו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם. כיוצא בדבר אתה אומר וידבר העם באלהים ובמשה (במדבר כא) אם באלהים דברו קל וחומר במשה אלא זה בא ללמדך שכל מי שמדבר ברועה נאמן כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם: ויאמינו בה', גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכן אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (בראשית טו):

<< · מכילתא על שמות · יד · >>