קטגוריה:בראשית כו כג

יצחק גורש מגרר. יצחק התקדם במעלה נחל גרר וחפר לאורכו בארות. רועי הפלישתים רבו איתו ולקחו לו את המים. יצחק המשיך מזרחה וחפר באר נוספת שהוא קרא לה "רְחֹבוֹת", ומכאן והלאה הפלישתים עזבו אותו לנפשו ולא רבו איתו.

בכל זאת, יצחק כנראה התפלא על כך שהפלישתים הפסיקו לעשות לו צרות, כדבריו: "כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנו,ּ ופָּרִינו בָּאָרֶץ" (ביאור:בראשית כו כב). יצחק הכריז שזה הגבול בין ארץ הפלישתים לשטחו, והמשיך משם לבאר שבע שהיתה המרכז שלו ושל אברהם.

כשיצחק הגיע לגרר אלוהים אמר לו: "וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכו בְּזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית כו ד). אבל מאז, ובמשך שנים רבות מאוד, אלוהים לא דיבר עם יצחק. למרות שאלוהים נתן ליצחק ברכה בשדות ובמקנה ועזר לו לחפור בהצלחה בארות חדשות, הוא לא דיבר איתו.

עכשיו, בלילה הראשון לאחר שיצחק חזר לבאר שבע, אלוהים הראה שהוא מרוצה מכך שיצחק סוף סוף חזר, ככתוב: "ויֵַּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהואּ, ויַֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ. אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי ובֵּרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ, בַּעֲבורּ אַבְרָהָם עַבְדִּי" (ביאור:בראשית כו כד).