מדרש לפירושים/חלק א/יד
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הי"ד - כללות נה"י
[עריכה]במסכת יבמות (יבמות קג, א): "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים", עכ"ל.
על המאמר זה נגלה לי פעם אחת בחזוון לילה ג' פירושים כתובים במק"א. ואציגה עמך כאן חד מנהון אשר עליו יהיה סובב הולך הדרוש הזה. והוא על פי מה שכתבתי בדרוש השביעי פירוש הפסוק (משלי יב, י) "ורחמי רשעים אכזרי", שהרשע הוא רק רע כל היום מצד הטומאה, ומהיכן יהיה לו בחינות הרחמנות ששורשו מן הקדושה. אמנם הוא מן הניצוץ של הקדושה הצפונה בו בסוד "ראש פתנים אך זר" עמהם רק הוא מן הקדושה. וז"ש "הלא הוא כמוס עמדי וגו'". וזהו שכתוב "ורחמי רשעים" הוא בא מן חלק א"ך זר"י - ראש פתנים האמור.
והנה ידוע שאותו הניצוץ של הקדושה הוא חיות של הקליפות, ולעתיד במהרה בימינו כשיתעלו הניצוצות אל הקדושה אזי ממילא יהיו פגרים מתים, כי מצד עצמם הם מתים באמת כנודע בדברי מרן האר"י זלה"ה בסוד (ישעיהו כה, ח) "בלע המות לנצח". וכבר האריכו המקובלים שבכל הקליפות יש טוב ורע, וזהו סוד מלאך המות - 'מלאך' הוא חלק הטוב, 'המות' חלק הרע. וכן ס"ם - חלק הרע, א"ל - חלק הטוב שבו. ועיין גלאנטי על פסוק (איכה ד, כא) "שישי ושמחי בת אדום", עיין שם שהאריך.
העולה מזה שכל צד הרחמנות או איזה טובה מן הטובות שעושה רשע מפורסם ידוע שהוא מן אותו הניצוץ של הקדושה. וזהו שאמרו "טובתן של רשעים" שהוא מן אותו הניצוץ, הנה היא "רעה אצל הצדיקים", והלואי מי יתן ויוסר מהם השורש הזה כמו שיהיה לעתיד אי"ה ב"ב.
וזה שפירש"י ז"ל "רעה היא - ששונאים הרשעים וקצה נפש צדיק בהנאתן, הלכך לאו הנאה היא", עכ"ל. והיינו כאמור. ודו"ק.
וראיתי ס' ד"נ(?) דף ח' ע"ב שכתב בענין זה וזה לשונו:
- "וצריך הבנה איך הטוב יהיה רע שהוא הפכו וכו' כי הקליפה נקרא שקר כנודע וכו'. והנה ב' אותיות משקר דהיינו ש"ר הם נמצאים ברשע, לפי שרובו רע, רק הע' שברשע הוא מורה על מיעוט הטוב שבו. ובצדיק לא יש רק אות אחד משקר שהוא הק' להורות שמיעוטו רע וכולו טוב וכו'. ולפי זה אם תצרף הטוב של הרשע שהוא הע' שבו, עם צדיק יהיה גימטריא רע"ד, ועם הכולל - שהוא הרשע עצמו המתחבר עמו לעשות לו טובה זו - גימטריא רעה. וזהו "טובתן ש"ר של רשעים רעה הוא אצל צדיקים". ורמז נכון הוא". עכ"ל.
והנה דבריו אין להם טעם וריח. חדא מה שכתב שאות ע' שברשע הוא מורה על מיעוט הטוב שבו - מנא ליה הא? ומה ענין אות ע' זו? והשנית, אם שהרמז יפה - איך יפורש בו גוף הענין שאם הרשע עושה טובה לצדיק יהיה רעה אצלו? ואמנם עם מה שכתבתי מובן בעז"ה.
וכדי שתבין באמת בענין סוד אות ע' זו האמורה אודיעך קושט ודברי אמת על פי מ"ש מרן האר"י זלה"ה שיניקת הקליפות מן הקדושה הוא בסוד ע' אורות חסדים המגולים דנצח והוד וב' שלישים תחתונים דתפארת, שהם שני הויות וב' שלישי הויה[1] - בגימטריא ע'. וזהו סוד ע' תלויה במלת רשעים בפסוק (איוב לח, טו) "וימנע מרשעים אורם", וכמ"ש בליקוטי תנ"ך וזה לשונו:
- "ע' תלויה ונשאר מרשים, וזהו שאין לרשעים אחיזה בקדושה אלא אלא בחסדים הנגלים שהוא בחינת ע' כנודע שהם ב' חסדים - ב' הויות, ושני שלישי דתפארת וכו'. וזהו "וימנע מרשעים אורם", כי אור אין להם אלא מן המגולה כי מן המכוסה אין להם אחיזה בו, וכשהוא מסתלק נמנע מהם אורם", עכ"ל. ועיין שם.
והנה לפי זה ממילא מבואר איך שהאות ע' של רשע הוא חלק הטוב שבו, כלומר אחיזתו מן הקדושה, סוד חסדים מגולים הנזכר. והנה זאת היא רעה אצל הצדיקים מה שיונקים רשעים ארורים מן הקדושה. והכל הולך למקום אחד. ויתר הסוד תמצא להלן בסמוך אי"ה.
ועל פי זה פירשתי מה שיסד הפייטן בתפלה האוחז ביד, וכבר גלה לנו האר"י זלה"ה שנרמזו בה כמה סודות. ושם נאמר "הסובל ומעלים עין מסוררים...העליון ועינו אל יראיו". ורומז על סוד האמור.
ואמר "הסובל" - שהקב"ה סובל מה שנותן לחיצונים אחיזה מן הקדושה על דרך מאחז"ל (סוכה נב, ב) "ארבעה הקב"ה מתחרט עליהם וכו'", עי"ש. והנה הוא סובל עד לעתיד במהרה בימינו ואז "ומעלים עין מסוררים" - שיסור אות עי"ן האמור מן הרשעי"ם וישארו רשי"ם. והע' אורות אלו ניתן אל הצדיקי"ם - סוד צדיק וצדק, וסוד על דרך מאחז"ל (חגיגה טו, א) "זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן".
וז"ש "העליון ועינו אל יראיו" - כלומר סוד עי"ן זה אל יראיו נותן אותם. והוא סוד הפסוק (תהלים לג, יח) "הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו" - חסדו דייקא. ואמר "העליון" כי אז כשיבוטל אחיזת החיצונים מן הקדושה נתעלה הקב"ה כמו שהיה קודם שחטא אדם הראשון כנודע.
וזה לדעתי סוד מאחז"ל (תנחומא ריש פרשת קדושים) "אימתי נעשה הקב"ה גבוה בעולמו? כשיעשה משפט ברשעים", עכ"ל עיין שם. וברבה (ריש קדושים) "אימתי שמו של הקב"ה מתגדל בעולמו וכו'". וזהו שאמר "העליון". אז כשיעלים עי"ן מסוררים נעשה עליו"ן. והמשכיל יבין כל זה כי צריך הרבה הקדמות להבין זה.
והנה ביטול הרשעים לעתיד הוא רק על ידי שיוסר מהם ע' אורות אלו, ואז נשארו פגרים מתים כנודע וכנז"ל קצת. וזהו סוד מאחז"ל (נדרים סד, ב) "שעני וסומא חשובים כמתים". לדעתי רומזים על ביטול הקליפות על ידי הסתלקות עי"ן ונשאר כסומא בלא עי"ן. וכן מן רשע נשאר רש שהוא עני. וחשובים כמתים מאחר שהחיות יסולק ממילא נשארים מתים, ודו"ק.
ועתה, אומר אני שזהו סוד שם עשו. ע' הוא הטוב שבו, ושני אותיות ש"ו - חלק הרע שנאחזים מן אות ע'. ורובו רע ומיעוטו טוב כמו רשע הנז"ל. ולכן נקרא בכל מקום עשו הרשע. ואיתא במדרש (בראשית רבה, סג) וזה לשונו: "ויקראו שמו עשו - הא שוא שבראתי בעולמו", עכ"ל. וקשה - אות ע' מאי דרשינן ביה? וכבר הרגיש בזה מהר"מ אלשיך בפסוק וימלאו ימיה ללדת, עי"ש. ולדרכי אתי שפיר, כי חלק הרע דווקא לשוא נברא אבל הקדושה יחזור לשרשו לעתיד במהרה בימינו.
וכדי שתבין כל זה היטב אציגה עמך לשון האר"י זלה"ה בקיצור מה שכתב בטעמי מצות בדרוש מצות מילה וכוונתיה, זה לשונו:
- "דע כי במצות מילה יש ב' דברים. הא' כריתות הערלה, שאז מתגלה ב' חסדים מגולים וב' שלישי חסד דתפארת. ואחר כך על ידי פריעה מתגלה גם שליש העליון דחסד שבתפארת. וכו'. כי הנה בתחלת שרשם שנתפשטו החסדים בו' קצוות כנודע - הנה אז הערלה, שהיא קליפת נוגה, חופפת ונאחזת ביסוד שלו סביב, וזהו "לנוגה סביב וכו'". אין החסדים יורדים עד היסוד כדי שלא יינקו הקליפות מהם וכו'. ועל כן הם נשארים למעלה בשרשם בדעת דזעיר, ואינם מתפשטים למטה כי נאחזה הערלה ביסוד שלו. ואח"כ כאשר נימול - כורתין הערלה ההיא, מסתלקת משם קליפת נוגה הנזכר. ואז יורדים חסדים הנזכר וכו'. ע' אורות מגולים שהם גימטריא מ"ל מחשמל הנזכר בזוהר ויקהל "דכד איתעברי' קליפות נוגה אקרי מ"ל ". וכאשר הערלה קליפת נוגה הנאחזת משם מחמת עוונות יונקת מאלו האורות המגולים אקרי חשמ"ל שמיהרה הקליפה לקבל אור מן מ"ל הנזכר. "
- "ונחזור לענין, כי הנה על ידי המילה שהוא כריתות הערלה - עדיין הע' אורות מגולים הנזכר לא נתפשטו רק בב' שלישין תתאין דתפארת ובנצח והוד, אבל עדיין לא ירדו ביסוד עצמו דזעיר וכו'. על ידי ברכת היין יורדים עד היסוד דזעיר ואז מתמתקין הגבורות אשר שם וכו' להורות שביין הם ע' אורות הגבורות הנמתקין על ידי אורות דחסדים היורדים עתה ביסוד וכו'".
- "ועתה נבאר מצות פריעה וכו'. כי עתה יתגלה שליש העליון המכוסה ויהיו ג' חסדים גמורים דתפארת-נצח-הוד מגולים, וימתקו ג' גבורות שלימות שביסוד וכו'. והנה מלת פריעה - ר"ל פרע י"ה, לפי ששליש העליון נקרא י"ה לפי שהנה נתבאר שהם ח' נקודות, ח' חסדים וסתומים שם וכו'. והנה ח' חסדים וח' גבורות גימטריא י"ה עם הכולל. וזה ענין פריעה - פרע י"ה וכו'".
- "כך ענין מילה - מ"ל י"ה וכו'. וטעם לזה כי אף על פי שב' אותיות י"ה אינם נגלים עד הפריעה - עם כל זה עיקר גילויים הוא מחמת המילה וכו'. גם זה ענין הפסוק "ביום הגמל את יצחק", וחז"ל דרשו על המילה וחלקו התיבה - ה"ג מ"ל - שעשה סעודה ביום המילה".
- "והענין הוא כי הגמל גימטריא ע"ח שהם כל הג' חסדים שלימים וכו'. וביאור הכתוב: היכן נתגלו ע"ח אורות אלו? ואמר שנתגלו ביסוד ונתחברו עם הגבורות אשר שם כנ"ל הנקרא יצחק. וזהו "את יצחק" - ר"ל עם יצחק וכו'. ואם תדקדק היטב איך תחלה לא היו הגבורות רק כמנין ק"ל שהם ה' גבורות/ה' הויות, ועתה אשר ירדו ג' הויות/ג' חסדים, ומתקו את ה' גבורות -- נמצאו ח' הויות[2] שהם בגימטריא יצחק,
ד' פעמים ב"ן ד' פעמים ב"ן שווה 208, בסוד מה שאומרים בהגדה "נגד ד' בנים דברה תורה". והוא חיבור ג' חסדים בג' גבורות - הרי הם ג' פעמים ב"ן ג' פעמים ב"ן שווה 156, ועוד ב"ן רביעי שהוא חיבור שני גבורות שלא נמתקו. ואמנם לפי שהע' אורות נתגלים תחלה ואח"כ הח' אורות סתומים בשליש העליון - לכן חלקו רז"ל תיבת הגמל לב' תיבות - מ"ל הם ע' אורות המגולים, וה"ג הם ח' אורות הסתומים בשליש העליון. ולהיותם עליונים נזכר תחלה ה"ג ואחר כך מ"ל". עד כאן לשון הזהב של רבינו הקדוש זלה"ה.
עוד שם מתלמידי הרב וזה לשונם: "ערלה גימטריא אלהים מלא וה' אותיות כמנין ש"ה". עכ"ל.
ובזה תבין ביותר סוד שם עשו שהוא סוד הערלה כמו שכתבנו בדרוש היסוד, עי"ש. והנה אות ע' שבו הוא אחיזתו מן ע' אורות המגולים, סוד מ"ל. ושני אותיות ש"ו, חלק הרע, עם ב' אותיות - בגימטריא ח"ש, וממהר על ידי עוונות לינוק מן סוד מ"ל. הרי שעש"ו הוא סוד אותו חשמ"ל האמור.
גם שני אותיות ש"ו הוא חושבן ערלה עם הכולל. ונאחז מן מ"ל כדבר האמור.
וזהו סוד הכתוב (עובדיה א, ד) "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים וגו'", וכדאיתא שם בליקוטי תנ"ך על פסוק (עובדיה א, ח) "והאבדתי חכמים מאדום", וזה לשונו:
- "הנה עשו היה ניצוצי קדושה בג' ראשונות שלו גנוזות בפיו, בסוד 'כי ציד בפיו'. ולכן כשחתך חשם את ראשו דלג הראש למעלה ונקבר עם יצחק, כי הקדושה היתה בראשו לבד, לכן נקבר שם. ובהיותו מקום זה היה מתגאה - לכן אמר 'אם תגביה כנשר וכו'. ועל זה נאמר 'והאבדתי חכמים מאדום'", עכ"ל.
ולדעתי הקלושה הכל סובב הולך על סוד אות ע' האמור, והוא סוד רישא דעשו - ר"ל אות הראשון שלו, וגאותו היה במה שיונק מן ע' אורות אלו. וידוע בעץ חיים שער רחל ולאה פרק ג' (עץ חיים שער לח, פרק ג) מסוד הכוכבים וזה לשונו: "והנה הכוכבים הם אורות החסדים היוצאים משם ונופלים לתוך יסוד דזעיר אנפין כנודע, ומכים שם בכח ומתפזרים ונעשים ניצוצות דקים בסוד הכוכבים המאירים", עכ"ל.
וזהו שאמר הכתוב "ואם בין כוכבים שים קניך" - בסוד אחיזתו משם כאמור, והמשכיל יבין.
וזהו סוד מאחז"ל (סוטה מז, ב) "משרבו מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה", עכ"ל. ופירש"י "מושכי הרוק - מאריכי הרוק, מדת גאוה", עכ"ל. הנה מלבד סודו הגדול הנודע במקומו, אפשר לפרש סודו על עשו, ששני אותיות ש"ו הרע שלו, והם חושבן רוק, וגאותו הגדולה במה שנאחז מן אות ע', ולכן נקראים בעלי גאוה מסטרא דעשו "מושכי הרוק" - שעושים מן ש"ו שבגימטריא רוק - עשו בשלימות שבגימטריא מושכי. וזה שפירש"י "מאריכי הרוק" - כי מאריכים ש"ו ונעשה עש"ו. וכן ס"ם שהיה רק בעל ו' קצוות, נתארך ונעשה בן י' ספירות, והמשכין יבין.
והנה ע' אורות אלו הנ"ל הם בנצח הוד ובתפארת. ונודע שנצח והוד הם "תלמיד"י חכמ"ים", ותפארת הוא תורה - עץ חיים. וכשהחיצונים נאחזים מן ע' אורות אלו נחשב פגם אל התורה - תפארת, ותלמידים - נצח והוד. וז"ש "נתמעטו התלמידים והתורה חוזרת וכו'". והמשכיל יבין.
וזה לדעתי סוד מאחז"ל (תנחומא פרשת נח) "אמר ר' חייא בשם ר' לוי אסור ליתן רוק על גבי עין בשבת", עכ"ל. הכוונה שלא ליתן אחיזה ח"ו אל רוק - ש"ו, מן העי"ן אורות אלו הנאמרים בשבת, שאז נאמר "יתפרדו כל פועלי און". ועיין בענין ברירה(?) בשבת ואז תשכיל.
ובזה מובן מאחז"ל (בראשית רבה, סז) "ויאמר הכי קרא שמו יעקב - ריש לקיש אמר, התחיל מחכך בגרונו כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו", עכ"ל. והוא פלאי. וכן בזוהר "אפיק צוצא דרוקא וכו'" - וכי להראות רוקו היה צריך?
אמנם שצווח עשו ככרוכיא שעל ידי הבכורה והברכה ביטל ממנו אחיזתו מסוד ע', וכמש"ל אי"ה. ואמר עשו שלא נשאר ממנו כי אם חושבן רו"ק. וזהו שאמרו "וזורק רוק מפיו". והבן. וסודו הגדול יבואר בעז"ה בדרוש המוחין.
והנה עשו הוא חזיר כנודע. וכדאיתא במגלה עמוקות אופן קמ"ז, עי"ש. ולכן בפסוק (תהלים פ, יד) ע' תלויה של "יכרסמנה חזיר מיער". ואמרו חז"ל (ויקרא רבה, יג) "ואת החזיר - זה אדום". וכתיב (דניאל ז, ח) "ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא", ואמר ר' יוחנן (בראשית רבה, עו) "זו מלכות הרשעה שהיא מכנסת עי"ן רעה בממונו של אדם", עיין שם. הנה הוא סוד עי"ן של עש"ו האמור.
והגם שאמרתי שהוא חלק הטוב וכאן אני קוראו עי"ן רע"ה - אך דע שמובן על פי הדברים שבארתי באורך בעולם הפוך, ורמזתי קצת למעלה בדרוש הששי איך שסטרא אחרא אית להו דינא דתתאה גבר, וגם הטוב נהפך לרע ממש כל זמן שכפוף תחת יד הקליפה הוא רע ממש, ולכן נקרא "עין הרע". והבינהו.
ולכן תראה ע' במילוי - עי"ן - עם הכולל גימטריא כמנין ס"מ[3]. והנה הוא בעצמו מלאך המות כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא טז, א) "הוא שטן וכו'". וזהו סוד מאחז"ל (ע"ז כ, א) "אמרו עליו על מלאך המות שכולו מלא עינים וכו'", כלומר סוד עי"ן במילוי. וזהו סוד "הרוצה להמית חזיר לכהיין לעיניו", כי כאשר יוסר אות ע' מן עשו לגמרי נשאר מת כנ"ל. והרב מגלה עמוקות שיטה אחרת יש לו בכל זה - ואני לפי דרכי הולך ודבק(?).
וכזה אפשר לפרש גם כן סוד מאחז"ל (הנ"ל) "עני חשוב כמת", ר"ל סוד עין שהוא עני אצל עשו, חשוב גם הוא "כמת", והיינו כמו שהודעתיך כמה פעמים שאצל דבר שבקדושה ירידה ממדרגה נקרא בשם 'מיתה' כנודע בסוד מיתת המלכים.
וזהו סוד מאחז"ל (ברכות יח, ב) "רשעים בחייהם קרוים מתים", כלומר שעם חיותם נקראים 'מתים', וחיותם של רשעים הוא אות ע' - חלק הטוב שבו, וגם הוא נקרא מת כי שני אותיות ר"ש של שקר גוברים על המיעוט ומבטלים אותו.
ועם הקדמה זו מובן מאחז"ל הנ"ל (יבמות קג, א) "כל טובתן של רשעים - רעה היא אצל צדיקים", כי גם אות ע' שהוא טובתן - נהפך לרע ונעשה עין הר"ע.
וראה זה מצאתי לחז"ל (שוחר טוב פ') וזה לשונם: "יכרסמנה חזיר מיער - העי"ן תלויה, אם זכית - מיאור, מה דגים שביאור אין עין הרע שולטת בהן שנאמר וידגו לרוב, כך ישראל. ואם לאו - מיער, מן חיזרתא דחורשא", עכ"ל. ויתפלא לבב אנוש - עי"ן הר"ע מאי עבידתיה הכא? ועל פי דרכי יתכן מאוד כי סוד עי"ן זו הוא בעצמו סוד עי"ן הרע. וזהו סוד מאחז"ל (סוטה לו, ב):
- "וידברו בני יוסף וכו' אמר להם לכו והחביאו עצמיכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רעה. אמרי ליה זרעיה דיוסף לא שלט ביה עינא בישא דכתיב בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. וא"ר אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. ר' יוסי ב"ח אמר מהכא: וידגו לרב בקרב הארץ - מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהם", עכ"ל.
וארמוז סודו בקיצור מופלג.
מה שאמר להם יהושע להחביא ביערים דווקא - סודו כדי לבטל סוד חזיר מיע"ר, ששם עי"ן תלוי שסודו עי"ן הרע כאמור. ואמרו לו זרעיה דיוסף, יסו"ד, ששם מתקבצים כל החסדים והמוחין עליונים - ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מלובשין תוך נה"י דאימא, שהם ג' שמות אהי"ה מלאים - קס"א קנ"א קמ"ג - עולה פורת עם הכולל. ולכן היה יוסף פותר חלומות, כי החלום הוא בסוד המוחין בהיותם סתומים, והפת"רון הוא בהיותם מגולים למטה ביסוד.
ועיין בלקוטי תורה פרשת וישב בענין החלומות של פרעה, עיין שם היטב. ועיין שם בפרשת ויחי בסוד הפסוק "בן פורת יוסף" וזה לשונו: "היסוד אין לו חסד והוא גדול ופרה ורבה עם ב' חסדים המגולים שבנצח הוד שמכה אותם ביסוד, וזהו "בן" - הב' חסדים הם ב' הויות עולה ב"ן. ועל ידי זה "פורת יוסף". ועוד יש לו בן אחר, שהם ב' שלישים חסד דתפארת המגולים שמכים גם הם ביסוד, וכל שליש הוא הוי"ה - הרי ב"ן. וזה שחזר לומר '"בן פורת עלי עין וכו'" - עולי עין וכו' '", עיין שם היטב ואז מובן המאמר.
ומה שאמר ריב"ח "מה דגים וכו'" - גם הוא נתכוין אל הסוד האמור. ומר אמר חדא וכו' ולא פליגי, כי אם משמעות דורשין איכא בינייהו. כי ידוע סוד ד"ג שהוא יסוד בבחינת החסדים, והוא שט בימים ובנחלים - יסוד דנוקבא, וכדאיתא במאורי אור. ונודע בסוד (יונה ב, יא) "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה" כדאיתא בתיקון כ' דף מ"ו ע"א, ועיין שם בכסא מלך. וזהו שאמר "מים מכסים עליהם ואין עין הרע שולטת בהם", והמשכיל יבין.
והוי יודע עוד מ"ש בסוד עי"ן הר"ע הוא כי נגד ע' אורות דחסדים יש ע' גבורות, ועל ידי עוונות לא נמתקו על ידי החסדים, וזהו סוד עי"ן הרע, כי כבר נודע סוד יצר הטוב נמשך מן החסדים, ויצר הרע מן הגבורות. והמשכיל יבין.
העולה מזה בסוד שם עשו - שהוא ס"מ כנודע - אות ע' הוא עי"ן הר"ע האמור, ואותיות ש"ו - קליפה גמורה לשוא נברא, ואין לו חיות רק מן אות ע' האמור.
ואפשר לפרש בזה מאחז"ל (סנהדרין צג, א) "ורבנן להיכן אזלי, אמר רב בעין הרע מתו. ושמואל אמר ברוק טבעו", עכ"ל. וכן פליגי שם ר"א ור"י, עיין שם. והנה עם האמור - מר אמר חדא וכו' ולא פליגי. והמשכיל יבין.
והנה נודע בכתבי האר"י זלה"ה ששמשון בן מנוח היה בו ניצוץ נשמה מן עשו הרשע, וכתב הרב ר' שמשון אוסטרפאליער הי"ד השם ינקום דמו וזה לשונו (ליקוטי שושנים, אות ט"ו):
- "וזהו לדעתי מה שלא הביא עשו לאביו יין גם כן כמו יעקב - לכן גבי שמשון (שופטים טז, ה) 'נזיר אלהים יהיה הנער וכו'. והכה הפלשתים שוק על ירך (שופטים טו, ח), שתיקון סוד נחש יר"כין דעשו כמ"ש בתרגום אונקלוס בפסוק 'איש יודע ציד וכו'. עשו גרם לאביו שנעשה סומא - לכן נקרו הפלשתים את עיניו (שופטים טז, כא). עשו היה כאדרת שער - לכן היה כחו בשער וכו'". עיין שם שהאריך.
ואני אוסיף נופך ואגלה הסוד ביותר מה שנעשה יצחק סומא על ידי עשו - הסוד יצחק הוא יסוד, ק"ץ ח"י, ונעשה סומא בעיניו דייקא - סוד עי"ן אורות דחסדים הממתיקים עי"ן אורות דגבורות, והוא סוד "עני חשוב כמת" כמש"ל.
וזהו סוד מאחז"ל (סוטה ט, ב) וזה לשונם: "תנו רבנן, שמשון בעיניו מרד וכו' לפיכך נקרו פלשתים את עיניו", עכ"ל. והיינו כאמור, כי מה שהיה ראוי לתקן עינ"י יצח"ק אביו, והוא בעיני"ו מרד, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו - פלשתים גימטריא י' פעמים אלהי"ם כנודע. והנה נתגברו גבורות על החסדים ונקרו את עיני"ו.
וכל כחו על הפלשתי"ם היו בשערותיו - הוא סוד (שיר ה, יב) "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב". והמשכיל(?) יבין(?) היטב.
ועתה נאמר שסוד הבכורה והברכה הם בע' אורות אלו, כי הם חסדים שהם בכורים תמיד כנודע. ומה גם כי הם ביסוד שהוא בכור כדאיתא ברעיא מהימנא פנחס דף רנ"ג ע"ב (ח"ג רנג, ב), עיי"ש. וגם הברכה הוא שם(?) ביסוד שנקרא ברוך כנודע. ולכן הברכה תלויה בבכורה כמ"ש כמה פעמים.
וזהו סוד זוהר תרומה דף קל"ה ע"ב (ח"ב קלה, ב) וזה לשונו: "מבורך - כמה דאת אמר בן פורת וכו'", עיין שם. ועם מה שכתבנו לעיל מובן.
וזהו סוד (משלי כב, ט) "טוב עי"ן הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל" - הנה החסדים הם "טוב", וע' אורות דחסדים הם סוד "טוב עין הוא יבורך" ביסוד.
והנה אחר כך גם ח' נקודות דשליש העליון יורד, ונשלם ע"ח אורות - חושבן הגמל כנז"ל. והוא סוד לחם בחושבן. וז"ש "כי נתן מלחמו לדל", ר"ל לנוקבא המקבלת הלחם מן יסוד.
וזהו סוד מאחז"ל (סוטה לח, ב) "ואמר ריב"ל אין נותנין כוס של ברכה אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך וכו'", עיין שם. וסוד כוס של ברכה - נוקבא דזעיר אנפין כנודע. וזהו סוד מאחז"ל (ברכות נא, א) "צריך ליתן עיניו בכוס", והמשכיל יבין.
ולפי פשוטו: "טוב עין" הוא יעקב, "הוא יבורך" שהוא קיבל הברכות מטעם "כי נתן מלחמו" - לחם ונזיד עדשים, "לדל" - הוא עשו, הדל מן המצות, וקנה מאתו הבכורה, ולפיכך גם כן יבורך כי הברכה תלויה בבכורה כמו שכתבנו כמה פעמים.
ואמנם עשו הוא רע עי"ן כנודע. וכדאיתא בזוהר תולדות דף קמ"ד ע"א (ח"א קמד, א) וזה לשונו: "ועשו אחיו בא מצידו - מן הציד לא כתיב אלא מצידו וכו' דלא הוי ביה ברכה ורוח הקודש צווחא ואמרה אל תלחם את לחם רע עין", עכ"ל. הרי שהוא 'רע עין'. וזה סוד (משלי כג, ז) "כי כמו שער בנפשו וגו'", היינו שאותיות ש"ר של שקר מסבבים אות ע' מכל צד וגוברים עליו, והוא סוד "כלו כאדרת שער" - אותיות רשע.
והנה על ידי הבכורה והברכה לקח יעקב הארה זו ונתנו ליוסף יסוד וגירש את עשו שהוא הערלה משם ולא מצא יצחק פתח ברכה לעשו רק "והיה כאשר תריד" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", כי אז ח"ו חוזר לשם בסוד חשמל הנז"ל, ואין להאריך.
ועתה אודיעך סוד צדי"ק מה שכתבנו לעיל שרובו טוב הם אותיות צדי - והדבר טעמא בעי. ולדעתי הוא הסוד האמור בדברי הרב זלה"ה בסוד ב"ן פורת - ב' פעמים ב"ן שהם סוד שבעים אורות אלו. והנה ב' פעמים ב"ן ב' פעמים ב"ן שווה 104 גימטריא צד"י, והבינהו. ומזה תשכיל ותראה איך הצדי"ק לעומת רש"ע ממש זה לעומת זה.
וזהו סוד "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" - שיש לו כח לינק מהם כשישראל אין עושין רצונו של מקום ח"ו. ומזה הבין שישראל יהיו בגלות תחתיו ולכן אהבו, כדאיתא בשערי אורה שער החמישי, הבאתי מעט מדברי קדשו למעלה בדרוש הששי. ומה מאוד ימתקו דבריו לחיך עם האמור כאן. והמשכיל יבין.
ובכן אבא אל הפרשה.
והנה כפל הלשון "עשו אחיו" - לפי דרכי לאות ע' קראו "אחיו", ואותיות ש"ו קרא "עשו" שגבר הרע כנז"ל.
"עם לבן גרתי" - הנה מה שלמדו חז"ל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים הוא מן לבן ממה שכתוב (בראשית לא, כד) "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע - בשלמא רע לחיי וכו'". וידוע שלבן הארמי הוא קליפות נוג"ה הארמי"ת, והנה מזה מובנים היטב דברי חז"ל על פי מ"ש מה שכתבנו/מה שנתבאר. ושם נאמר (בראשית לא, כט) "אמש אמר אלי וגו'". וראיתי כתוב שראשי תיבות אספקלריא שאינה מאירה. ואני אומר שראשי תיבות שבעים אורות מגולים. והמשכיל יבין. וזהו שכתוב "עם לבן גרתי" - ושם תקנתי סוד ע' האמור.
"למצוא חן בעיניך" - הוא סוד עי"ן האמור.
"אלהי אבי אברהם" - נגד חסד דנצח. "אלהי אבי יצחק" - נגד חסד דהוד.
"ה' האומר אלי וגו'" - נגד ב' שלישים דתפארת. ונגד ג' בחינות אלו - תפארת נצח הוד. וכל חסד הוא טוב כנודע, לכן אמר ג' פעמים "ואטיבה היטיב אטיב". אי נמי, "היטב איטיב" נגד ב' שלישים דתפארת. והמשכיל יבין.
"הצילני נא" - ראשי תיבות נוגה ארמית, שהוא החשמל הנ"ל.
"פן יבא והכני אם" - ראשי תיבות אורות מגולים. "על בנים" - מיעוט רבים שנים, הם המה ב' פעמים ב"ן האמור למעלה. והבן.
"ויגע בכף ירכו", ואיתא בציוני וזה לשונו: "רמז לו שיצטער ביוסף יוצאי יריכו", עכ"ל - הוא הדבר האמור בסוד ערלה החופה על הברית הקודש שיוצא מן הירכים ולמעלה. והמשכיל יבין.
"בכף" עם האותיות - גימטריא ב' פעמים ב"ן ב' פעמים ב"ן שווה 104 עם הכולל.
"ותקע" - גימטריא רשע - הוא עשו הרשע האמור לעיל סודו.
"שלחני כי עלה השחר" ואמרו חז"ל (חולין צא, ב) "אמר ליה וכי גנב אתה וכו' שאתה מתירא מן השחר", עיין שם. ואני לפי דרכי אומר שסוד עמוק יש כאן עם הנודע חילוק שבין גנב לגזלן. הגנב הוא פוגם באורות מכוסים, וגזלן באורות מגולים דנצח והוד וב' שלישי תפארת. וז"ש לו "וכי גנב אתה", והלא אין אתה אלא גזלן הפוגם באורות מגולים וכאמור. והמשכיל יבין.
"וישתחו ארצה שבע פעמים", ואמרו בזוהר שהשתחוה אל השכינה. והנה כל דבר שבקדושה כלול מי' - הוא סוד ע' אורות הנ"ל.
"קח נא את ברכתי" - ראשי תיבות נא - נוגה ארמית.
"ויאמר נסעה ונלכה" - הסוד בזה מובן על פי מ"ש בליקוטי ויחי שסוד החסדים הם בסוד נסע, עיין שם באמצע המאמר. ועיין בליקוטי ישעיה סוד (ישעיהו לח, יב) "דורי נסע", עי"ש. ואמר אותו רשע שיונק מהם.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - בע' אורות אלו רמוזים באותיות מ"ל מן שלם. ואות ש' רומז בג' ראשין דיליה על תפארת נצח הוד. ובזה ביטל חשמל דקליפה.
ובספר הפליאה: "מאי שלם וכו' זה יוסף", עכ"ל. היינו שנסתלקה הערלה מברית קודש.
"עיר שכם" - ראשי תיבות ש"ם כ"בוד מ"לכותו, כי השפיע לנוקבא, סוד דגים שבים שאין עי"ן הרע שולטת בהם. עיר אתוון יער - שמבטל חזיר מיער, סוד עין הרע, עין תלויה כאמור למעלה.
"אשר בארץ כנען" - הוא סוד (דברים לג, כח) "עין יעקב אל ארץ וגו'". ואפשר לומר עוד איך שכל זה נרמז בשם יעק"ב עצמו שהוא נוטריקון יסוד ברית קודש, ואות ע' הוא סוד ע' אורות הנאמרים באמת. וסודו כי יעקב נבנה מהארת יסוד אבא המגיע עד יסוד זעיר אנפין. והבינהו. וגם כפשוטו, כי גוף וברית חשבינן חד.
ומזה מובן התאבקות יעקב ועשו בשביל אות ע'. וזהו סוד "עי"ן יעק"ב". ולכן כשרצה יעקב להתברך מן אביו יצחק הביא לו יין, היינו הסוד האמור בטעמי מצות בנ"ל בסוד ברכת היין שעל ידה יורדים הע' אורות עד היסוד דזעיר.
ומזה תבין מאחז"ל (מגילה ו, א) "קסרין וירושלים וכו' ולאום מלאום יאמץ". והמשכיל יבין הכל בסוד אות ע' האמור.
והנה רצה עשו להמית יעקב סוד "עני חשוב כמת" האמור. ועל זה אמרו חז"ל "יעקב לא מת". וזהו סוד "ויעקב איש תם", היפך מת. וסוד איש - ראשי תיבות שבעים אורות יסוד. וז"ש "ויהי עשו איש יודע ציד" - ב' פעמים ב"ן ב' פעמים ב"ן שווה 104 הנזכר לעיל. ולא עלתה בידו רק "ויעקב איש תם" וכאמור.
"יושב אהלים" - שממתקין הע' דינין, סודם אלהי"ם כנודע.
ומעתה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל הרי הוא כמבואר. ודוק.
- נשלם דרוש הארבע עשר בס"ד