מדרש לפירושים/חלק א/כז
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש כ"ז - לאה ורחל
[עריכה]ידועים דברי הקדמונים מה שכתבו בפסוק "וירא כי לא יכול לו" שלא מצא ס"ם שום אחיזה ביעקב אבינו ע"ה כי אם במה שנשא שתי אחיות, וזהו "ויגע בכף ירכו". והאריכו בזה מאוד. וכבר ניקו את יעקב מכל עון באמרם שלא קיימו האבות את התורה רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. ועיין ברמב"ן זלה"ה. עוד כתבו בזה הרבה, ולקצר אני צריך.
ובאמת למי שיודע ומבין סודות רבינו ק"ק האר"י זלה"ה לא קשה מידי. והוא כי יש בזעיר שני בחינות נגד שני נוקבין - לאה ורחל. וזהו סוד מאחז"ל (סנהדרין צז, א) "שית אלפי שני הוי עלמא" נגד שני בחינות אלו שבזעיר, והם שני שמות מ"ה שבהם ששה אלפי"ן. וזהו סוד (תהלים צ, א) "תפלה למשה איש האלהים" ואמרו חז"ל (שוחר טוב ובילקוט) "ממחציתו ולמטה איש, ממחציתו ולמעלה אלהים". כי מחציו ולמעלה אותו בחינה שכנגד לאה הוא סוד אלהים שהוא סוד מי אלה - סוד לאה. ומחציו ולמטה איש - אותו בחינה שכנגד רחל שנאמר אצלה "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת".
ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד מה שאמרו חז"ל (שם בשוחר טוב) בשעה שהיה עומד לפני פרעה נקרא אלהים שנאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה וכו', שמר אמר חדא וכו' ולא פליגי, רק משמעות דורשין איכא בינייהו. והכוונה גם כן כאמור. ור"ל אותו בחינה שעומד לפני פרעה, כלומר נגד העורף שהוא סוד פרעה שמשם נאחז כנודע. ושם סוד לאה בסוד, קשר תפילין של ראש. וז"ש "לפני פרעה", כלומר בפנים שכנגד העורף - בחינה זו נקראת אלהים. והמשכיל יבין.
והנה שם בדברי מרן האר"י זלה"ה נאמר שזהו סוד מאמר יעקב "ואנכי איש חלק", כלומר מחולק לשני חלקים, שני בחינות שבזעיר האמורים. ויש שני בחינות יסודות. יסוד א' מזדווג עם לאה למעלה ויסוד ב' המזדווג עם רחל למטה. והיסוד הא' המזדווג עם לאה הוא נעשה על ידי הגדלות דזעיר אנפין. שאז נתעלה שליש העליון של יסוד ונעשה ממנו בחינת תפארת. כי מב' שלישים עליונים של תפארת נעשה בחינת דעת. ומשליש התחתון של תפארת ושליש העליון של יסוד נעשה בחינת תפארת. והוא אותו בחינה המזדווג עם לאה. אלה דברי הרב זלה"ה בכמה מקומות. ועיין בעץ חיים שער לאה ורחל, פרק ט' (עץ חיים שער לח, פרק ט), עיין שם.
והנה בזה ממילא לא קשה מידי - כי יעקב הבין השורש שלו וסוד הדבר איך הוא דוגמא עליונה, ולכן לו לבד הותרה הרצועה. ואדרבה היה מעורר את השורש למעלה.
ובזה הבנתי מה שכתבו הקדמונים ש ב' פעמים יעקב ב' פעמים יעקב שווה 364 בגימטריא שס"ד - בחושבן השטן, שיעקב מבטלו. עכ"ד. ולכאורה דברים אלו אין להם שחר - מדוע נחשוב שני פעמים יעקב - היאכל תפל בלי מלח? ואמנם עם דברינו יונעם למשכיל מדע, והיינו סוד "איש חלק" האמור, שר"ל מחולק לשני חלקים, והיינו שני פעמים יעקב שאמרו הקדמונים. ובזה הוא מבטל השטן שעיקר קטרוגו הוא בשביל שתי אחיות שנשא. ומאחר שנתגדל בסוד הגדלות ואז נעשה איש חלק בסוד שני פעמים יעקב - אז ממילא נתבטל השטן ואין לו מקום לקטרג עליו ולהתאחז בו.
וזה לדעתי סוד (במדבר כג, כג) "כי לא נחש ביעקב" עם הנודע שנחש הוא סוד שטן. ולכן נחש עם הכולל בגימטריא שטן, וכדאיתא במאורי אור. ומלת "ביעקב" - ר"ל ב' יעקב, וכלומר שנתגדל ונעשה ב' בחינות יעקב, איש חלק כאמור. ואז אין השטן שהוא נחש שולט עליו. וזהו "כי לא נחש ביעקב" דייקא.
והיינו מטעם האמור, כי יש לו שני בחינות יסודות. א' המזדווג עם לאה והב' עם רחל. והנה נא ידעת שיסוד בכל מקום הוא סוד יוסף. ומזה תבין סוד הכתוב (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש". והכוונה לומר שנתגדל יעקב ונעשה בית יעקב - שני בחינות יעקב. וזהו סוד "אש" - נוטריקון למפרע שתי אחיות. וכלומר ששני בחינות של יעקב הם נשאו ש"תי א"חיות ושפיר עביד. ולכל בחינה יש יסוד א' המזדווג. וז"ש "ובית יוסף" - כלומר שני יסודות המזדווגים עמהם, ובכח זה להבה להיות גירא בעינא דשטנא, ולא נמצא לו מקום לקטרג כלל.
ואם בעל נפש אתה תמצא במלת להבה רמוזים לאה ורחל, כי הם סוד שני ההי"ן כנודע, ולאה הוא סוד אות ל, בחינת נצח הוד יסוד דאמא. ורחל הוא סוד אות ב - סוד "ביתו זו אשתו". וזהו סוד להבה - ל"ה לאה, ב"ה רחל. ויש עוד כמה רמזים במלה זו. והמשכיל יבין.
וז"ש "ובית עשו לקש" - שעל ידי הגדלת יעקב נעשה בית עשו לקש בסוד (תהלים צב, י) "יתפרדו כל פועלי און" וכנודע.
והנה איתא בתיקונים ריש תיקון ס"ה דף צ"ט ע"א וזה לשונו:
- "א"ל רבי אלעזר וכי תרין נשין הוי ליה. אמר ליה אין וכו'. חדא מסטרא דעצם תקיפא דינא קשיא, וחדא מסטרא דבשרא וכו', ועלה איתמר לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת. ולא אחרא דאתנטלית מגרמא דגרימת ליה מיתא", עכ"ל.
וסודו ידוע שהוא סוד לילית, חוה ראשונה, וכדאיתא בזוהר ויקרא דף י"ט ע"א (ח"ג יט, א) וזה לשונו: "** לילית שמה והיא אשתכחת בקדמיתא לגבי אדם וכו'", עיין שם. ופירוש הפסוק "זאת הפעם" נחה דעתי, כי הראשונה תקיפא "עצם מעצמי", אבל "לזאת" השנית שהיא "בשר מבשרי" יקרא אשה.
וסוד הדבר מבואר באר היטב בעץ חיים שער לאה ורחל פרק ב'. ואציגה נא עמך מעט מלשונו ז"ל:
- "והנה להיות כי בחינת לאה היא דינין קשים מאד לסיבה הנ"ל אע"פ ששם למעלה בעולם העליון של אצילות היה קדושה גמורה -- עם כל זה בעולם התחתון שהוא חומרי לא יכלה בחינת לאה לצאת ממותקת בסוד הקדושה בעת בריאת אדם הראשון ויצאה בחינת דינין קשים מאוד בסוד קליפה חויא בישא. וזהו בחינת לילית, חוה ראשונה וכו'. אבל אחר כך כאשר בא יעקב ששופריה מעין שופרא דאדם, ותיקן פגם העריכות של אדם הראשון וכו' אז לקח שניהן, כי אז נתמתקה לאה והיתה בסוד הקדושה ונסתלקה מן הקליפה. וזהו סוד שאמרו רז"ל על ועיני לאה רכות מדמעות שהיתה בוכה על שהיתה עתידה להיות בחלקו של עשו, ועל ידי תפלותיה ודמעותיה נתמתקה ואז נתנה בחלקו של יעקב. והבן זה היטב". עכ"ל.
ונראה בעיני לומר שזהו סוד קניית הבכורה שקנה יעקב מן עשו ומסר נפשו עליה - כל כוונתו היה לתקן חוה ראשונה, סוד לאה כאמור. ומפני שהיא היתה הראשונה לפיכך הבכורה רומז עליה. והוא סוד מאחז"ל (משנה, בכורות ח) "הבכור נוטל פי שנים" - לדעתי רומז על סוד לאה ורחל שכל אחת הוא סוד פה - סוד "תורה שבעל פה" וכנודע. ומפני שיעקב קנה הבכורה לפיכך נטל פי שנים - לאה ורחל וכאמור.
וזהו סוד מאמר עשו "הנה אנכי הולך למות" - היפך תם שהוא סוד לאה, ואם כן "למה זה לי בכורה", ולפיכך "הנה אנכי הולך למות" - ראשי תיבות לאה. וכוונת עשו היה שיגביר סוד המות ותהיה לאה ברשותו, כי היא דינא קשיא, סוד "עצם מעצמי", ויוכל להתגבר עליה.
והנה אמנם על ידי הבכורה זכה יעקב גם כן אל הברכה מאביו יצחק, סוד הגבורות קדושים, וכנודע מאחז"ל (תנחומא ורש"י חומש) "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה", וכמ"ש פעמים רבות. וז"ש עשו "הכי קרא שמו יעקב" דייקא, שם אחד יעקב, "ויעקבני זה פעמים" - כאילו נקרא שמו ב' פעמים יעקב ב' פעמים יעקב שווה 364 שבגימטריא שס"ד וכנזכר סודו למעלה בסוד "ואנכי איש חלק". וז"ש "וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" דייקא, סוד הגבורות. ובכח הברכה זו זכה יעקב ליקח שתיהן לאה ורחל. ועיין זוהר קדושים ובעץ חיים הנז"ל ואז תבין.
וז"ש עשו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי" - סוד הדבר נודע בדיני האבילות בט"מ בטעמי המצות(?) שהמוחין מסתלקין ואז ממילא "ואהרגה את אחי" בכח קטרוגי על מה שנשא שתי אחיות מאחר שהגדול נעשה קטן ליכא למימר כנ"ל, ואז קול קטרוגי יעלה יפה לפני בית דין העליון ואהרגה את אחי. ויש להאריך בסודות נפלאים ויראתי לגשת אל הקודש. והמשכיל יבין אחר שפתחתי פתחו של אולם.
ובכן נא"ה נבא אל הפסוקים/הביאור(?):
"וישלח וגו' עם לבן גרתי" ואמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - כלומר הגם שהייתי אצל לבן ולקחתי שתי בנותיו - לא עברתי על תרי"ג מצות ובהיתר נשאתי אותם. וראיה לדבר אמר "ואחר עד עתה" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, וכן אמרו חז"ל (בבא בתרא קכג, ב) שיוסף שטנו של עשו, עיין שם. ואי סלקא דעתך שלקחתים באיסר אם כן יוסף נולד מאיסורי ביאה, כי מכיון שלקח את לאה - רחל אסורה לו משום אחות אשתו ויוסף נולד מאיסורי ביאה, אלא ודאי שבהיתר נשאה וכנז"ל.
וז"ש עוד "ויהי לי שור וחמור", וכבר נודע מאחז"ל (בראשית רבה, עה) "שור זה משוח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו, וחמור זה מלך המשיח שנאמר עני ורוכב על חמור וגו' וכו'", עיין שם. והראה בזה שעל ידי שני אלו הנולדים מלאה ורחל יהיה גאולתן של ישראל אי"ה. וז"ש "צאן ועבד ושפחה" המורים על כלל ישראל כדאיתא שם במרש. והנה הא ראיה ברורה שבהיתר נשאה, ואדרבה תיקון גדול תיקן יעקב בזה את חטא אדם הראשון כנודע וכנז"ל.
"וישובו וגו' וגם הולך לקראתך" וקשה - מאי "וגם" ומאי בא לרבות? וכן מ"ש "וארבע מאות איש עמו" צריך ביאור.
ועל פי דרכי סוד גדול רמוז כאן, והוא סוד מה שאמרו חז"ל "את גם - רבוי", ומפורש סודו בעץ חיים שער לאה ורחל פרק ה' שלאה לוקחת ג"ם אורות מרבוע אהי"ה שבגימטריא ד"ם, ואור אחד מהם ניתן אל רחל שהיא נקראת ת' לסבת היותה נגד ד' ספירות דזעיר אנפין תנה"י, עיין שם היטב. והודיעו לו המלאכים שהולך בדעתו להתאחז בשתיהן. וזהו שאמרו "וגם הולך לקראתך" נגד ג"ם אורות דלאה, "וארבע מאות איש עמו" נגד רחל שהיא סוד ת', ועם הכולל הוא סוד א"ת. הרי סוד "אתי"ן וגמי"ן רבוין", שרצה להתאחז בהן.
"ויחץ את העם וגו' לשני מחנות" - בסוד שני בחינות שבו כנ"ל, בסוד "ואנכי איש חלק" - מחולק.
"כי במקלי עברתי וגו'" וכתבו הקדמונים במקלי חושבן יעקב[1]. ולפי עניות דעתי מקושר הכתוב היטב ואמר כשעברתי את הירדן הייתי בסוד יעקב אחד בסוד הקטנות, "ועתה הייתי לשני מחנות" - סוד הגדלות, והוא סוד ב' פעמים יעק"ב כאמור למעלה.
"ואתה אמרת היטב איטב וגו'" - סוד שני הטבות אלו הם סוד שני בחינות שבו המזדווגים עם לאה ורחל.
"ויקח מן הבא בידו מנחה וגו'" - הסוד לתת לו אחיזה רק כדי חיותו מן אחורי לאה. ועיין בעץ חיים שער יעקב ולאה סוף פרק ב' (עץ חיים שער לז, פרק ב), עיין שם, ואז תבין זה. ולפיכך נמנו ת"ם בהמות טהורים קודם אל הגמלים שהם חלק עשו הנקרא 'גמל' - להורות שנאחז מן אחורי לאה שהיא סוד תם. ועל דרך שהודעתיך כמה פעמים, ואיני רוצה להאריך בכל פעם.
ואחר הגמלים נמנו חמשים טהורים ונחלקים למ"י - פרות ארבעים ופרים עשרה. להורות שמן בחינת אמא, סוד מי דאלהים, אינו נאחז רק מסוד אלה דאלהים שהוא סוד לאה מאחוריים שלה. ועיין שער לאה ורחל פרק ב' ותבין. והמשכיל יבין קצת מאחז"ל (בראשית רבה, עו) "ולמה הוא נותן הגמלים באמצע וכו'", ועל דרך שפרשתיו כמה פעמים ודו"ק.
ואם תדקדק היטב בכל הא דאמרן תבין היטב מאחז"ל (רבה קהלת על פסוק טובה חכמה) "התקין עצמו לשלשה דברים: לתפלה ולדורון ולמלחמה וכו'", עיין שם. וכן פירש"י בחומש. והיינו תפלה על רחל מפני שהיא מעותדת אל הפגם שרגליה יורדת מות, הוצרך להתפלל עליה. לדורון - היינו סוד אחוריים לאה שמשם יש להם אחיזה כדי חיותם בלבד. ולמלחמה - נגד כלל בחינת לאה שיש לו כח להלחם בכח אימא עילאה שממנה נבנית לאה. גם למלחמה נגד בחינת עצמותו שלא יפגום ביעקב עצמו שהוא סוד זעיר אנפין.
עוד אמרו (שם רבה קהלת) "אמר רבי לוי זיינם כלי זיין מבפנים והלבישן לבנים מבחוץ", עכ"ל. אפשר לומר שהיינו הסוד מה שרחל וזעיר אנפין עומדים אחור באחור ורוח החיצונים לא יבא ביניהם והמשכיל יבין. ועיין בשער לאה ורחל פרק ב' ואז תבין.
ועתה אודיעך לפי דרכי סוד מאחז"ל (רבה ותנחומא פרשת קרח) שחושבים שם חמשה אותיות מנצפ"ך הכפולים איך מורים על הגאולות, ושם נאמר נ"ן גאולת יעקב. וכבר פרשתיו כמה פעמים, וכאן יובן גם כן בסוד לאה ורחל שהם המה סוד שני נונין - פשוטה וכפופה, כדאיתא במאורי אור. וזה לשונו: "הנה אות הנו"ן כפופה - רחל, שצריכה להיות כפופה מפחד החיצונים. ונו"ן פשוטה - לאה, שאין צריכה לכפוף עצמה", עכ"ל. וכן הוא בכמה מקומות. ומעתה מובן היטב שהם המה גאולת יעקב. ודו"ק.
"ויותר יעקב לבדו ויאבק וגו' ויגע בכף ירכו וגומר" - הנה כבר אמרו הקדמונים שהיינו עון אשר חטא בירכו במה שנשא שתי אחיות. וגם זה לא היה חטא גמור רק כמו אבק עבירה מלשון "אבק ריבית". וזהו שכתוב "ויאבק איש עמו" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד", כלומר אדם כזה החקוק בכסא כבוד גם אבק עבירה פוגמת בו. עיין בדבריהם שהאריכו. ועיין בשל"ה דף רצ"ד ע"ב.
והנה אינהו בדידהו ואנן בדידן. הלא תדע מה שהודעתיך בדרושים שלפני זה בסוד הגדלות יעקב שאז נקרא ישראל - סוד לי ראש. ושם יעקב אינו נעקר רק ששם ישראל מוסיף עליו בסוד המוחין. עיין עליו שהארכתי. והנה לפי מש"ל - כאן יש בו שני בחינות המזדווגים עם לאה ורחל שהוא בסוד הגדלות וכנז"ל. ונמצא אם כן כל זמן שהיה יעקב בסוד הגדלות לא מצא השטן שום טענה לקטרג עליו. אך אמנם כשנסתלקו המוחין ונשאר בסוד יעקב לבדו - שהוא סוד הקטנות, אז - "ויאבק איש עמו" בכח קטרוגו על מה שנשא שתי אחיות לאה ורחל. ובזה מדוקדק לשון ויותר יעקב לבדו ויאבק וגו'. וזהו שכתוב "ויגע בכף" - נוטריקון כפופה פשוטה, שהם רחל הכפופה ולאה הפשוטה כנז"ל.
עוד נוכל לומר "וירא כי לא יכול לו" - חשבון לאה - מפני שעומדת למעלה ואינו יכול להתאחז שם, אך "ויגע בכף ירכו" - סוד רחל העומדת נגד הירכים, ורגליה יורדת מות, ומצא מקום להתאחז בה. ולפי פשוטו כי לאה שלקח מתחלה היתה בהיתר אך רחל באיסור לקחה. ודו"ק.
ובספר ציוני וזה לשונו: "ויגע בכף ירכו - רמז לו שיצטער ביוסף יוצא ירכו", עכ"ל. היינו באומרו שיוסף נולד מאסורי ביאה וכמ"ש.
(גם אפשר לפרש בהיפך - "וירא כי לא יכול" למטה ברחל מפי שעומדים אחור באחור ורוח זר לא יבא ביניהם, אך "ויגע בכף ירכו" בלאה. ומה שרמוזה בירך מפני שנבנית מנצח הוד יסוד מלכות דאמא).
"ותקע כף וגו'" - כלומר שנסתתמו טענותיו כמ"ש הקדמונים "ישראל יהיה שמך" ובזה הודה לו על הבכורה והברכה, כי בהתגדלו יש בו שני בחינות כי דווקא מתחלה כשהיה בסוד יעקב - דווקא אז נאמר "ויאהב יעקב את רחל" ולא לאה, שאינו משיג בה רק כשהוא בסוד 'ישראל' וכאמור שם בעץ חיים.
"ויזרח לו השמש" - הוא סוד המוחין, ואז יש בו שני שמות מ"ה והמילוי של כל אחד כמנין חוה, וזוכה גם אל חוה ראשונה הנמתקה עתה. וזהו סוד השמש - נוטריקון שני שמות מ"ם ה"א.
ובמדרש הנעלם וזה לשונו: "ויזרח לו השמש דאיהו משה", עכ"ל. והסוד כי משה זכה אל בחינת לאה בסוד (במדבר יב, ג) "והאיש משה עניו מאד" וכנודע "מי אלה לך", כלומר מי נתן לך את לאה זו ששלי היא. והשיב יעקב "אשר חנן אלהים את עבדך" - סוד חיבור מי אלה ונעשה אלהים, והמשכיל יבין.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - כבר הודעתיך בדרוש המוחין שמלת שלום[2] מורה על המוחין שנגדל יעקב בהם והקטן נעשה גדול. ועל פי דרכינו נאמר שעל ידי זה זכה יעקב להזדווג עם לאה. והנה נא ידעת סוד מלת שלם מורה על הארת לאה העומדת מאחורי הפנים ומקבלת ש"ע נהורין שבפנים. והוא סוד שלם מן ירושלם הרומז על לאה כדאיתא בכוונת חצות בביאור "עד אנה בכיה בציון ומספר בירושלם", עיין שם.
וזהו שכתוב "ויבא יעקב שלם" הוא סוד לאה.
"עיר שכם אשר וגו'" - הוא סוד רחל כמ"ש כמה פעמים. ובספר הפליאה וזה לשונו: "מאי שלם וכו'? זה יוסף", עכ"ל. הכוונה מפני שיש ביעקב שני בחינות להזדווג עם שתיהן - בזה נמצא יוסף שלם מכל צד, היפך ממחשבת עשו שיוסף נולד מאיסורי ביאה כנז"ל.
והנה זהו סוד הכתוב "ויעקב איש תם יושב אהלים" - לענ"ד הוא גם כן כמו שנאמר אצל משה "מחצי ולמטה איש, ומחציו ולמעלה אלהים", וכמבואר למעלה סודו - כן נאמרו כאן שני בחינות אלו - "איש תם" הוא בחינתו למטה הנקרא 'איש', "יושב אהלים" בהיפך אתוון יש בו אלהים, כלומר שיש בו גם כן בחינה אחת מה שהוא סוד אלהים והוא בחינתו למעלה המזדווג עם לאה.
והאר"י זלה"ה כתב סוד איש תם - בעלה של לאה שהיא סוד תם - סוד ד' אלפ ד' אלפ שווה 444י"ן דד' שמות אהי"ה מלאים בהסרת ד' השרשים. ולפי זה פירוש הכתוב בחינה זו עצמה מה שהוא איש תם בעל לאה יושב אהלים - יש בו אלהים בסוד מחציו ולמעלה אלהים וכאמור.
ומעתה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל -- הרי הוא כמבואר.
- נשלם דרוש הך"ז בס"ד
- ^ ראו בספר הקרניים פרק ה' ובמפרשים שם - ויקיעורך
- ^ אינני זוכר מה כתוב בדרוש, וצע"ע, ואולי צריך להגיה כאן 'שלם' - ויקיעורך