מדרש לפירושים/חלק א/כ
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש העשרים - ה' חסדים וה' גבורות
[עריכה]חמשה גבורות הם סוד ה' אותיות אלהים שהם סוד ה' אותיות מנצפ"ך שבגימטריא פ"ר דינין הנודעים במקומות הרבה. וכל עבודתינו הוא להמתיק את הגבורות עם החסדים. והנה להלן בסמוך אי"ה אבאר שזהו סוד שני שמותיו של יעקב. שם 'יעקב' מורה על הגבורות, ושם 'ישראל' מורה על מיתוק הגבורות על ידי החסדים.
והנה מה ששם יעקב מורה על הגבורות נמצא כתוב בכמה מקומות בדברי מרן האר"י זלה"ה שסוד יעקב בגימטריא ב' שמות אלהים ב' שמות אלהים שווה 172 וי' אותיותיהם. ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד "ויעקב איש תם יושב אהלים" - בהיפך אתוון יש בו אלהים. ומזה תבין מה שנקרא תחלה בשם 'יעקב' ואח"כ 'ישראל', כי הגבורות הם הראשונים במעלה כאמור בדרוש שלפני זה, והם המתפשטים תחלה בגופא דזעיר אנפין, ואחר כך באים החסדים וממתיקין את הגבורות כנודע. לכן נקרא אח"כ 'ישראל' כמ"ש לקמן אי"ה.
ומזה תבין ומובן מזה היטב לשון הפליאה בענין שמים שהבאתי בדרוש החמישי. ואם תפתח עיני שכלך תראה שעולה יפה עם דברי האר"י זלה"ה שהבאתי בדרוש שלפני זה. וזהו שכתוב בפליאה "בעבור שהאש למטה מן המים" - ר"ל הבינה למטה מן החכמה. "והוא קרוב וסמוך לאש", ר"ל שיסוד אימא מסתיים בחזה דז"א, וגם כי האורות דאבא אינם מאירים אלא על ידי התלבשם תוך האורות דאימא. נמצא שזעיר אנפין הוא יותר קרוב וסמוך אל האש. על כן הקדים האש מן המים וקראן שמים, והוא מובן. ועיין שם בגלגולים בפרק כ"ג וכ"ו ואז תשכיל, והמשכיל יבין מעצמו מה שיש עוד להעמיק בענין זה.
ומה שכתבו הקדמונים בסוד שם רחמים שהכוונה ר"ח מי"ם, ר"ל יצחק גימטריא ר"ח, ומים חסד. ותפארת נקרא רחמים - גם כן מובן עם האמור.
ואל הדרוש העבר לפנינו ואל הדרוש הזה רמזתי לך פעמים רבות כי באמת מובן בהם כמה עניינים מה שהקדמונים העלימו והכחידו תחת לשונם, כי תדרשנו ימצא לך.
והנה מעתה מאחר ש'יעקב' הוא סוד הגבורות והדינים, יש לשאול מדוע נולד עשו בראשונה? והתשובה היא על דרך שכתבתי בדרוש העבר לפנינו ובאופן אחר קצת, והוא מטעם שהקליפה קודם לפרי תמיד. ולכן מפני ש'יעקב' הוא סוד גבורות קדושים בלתי מעורב טוב ורע כלל, רק טוב לגמרי. ועשו - אם שהוא סוד קין - הנה הוא חלק הרע, רק מעט מזעיר ניצוצי קדושה מעורבים בו בסוד "רישא דעשו" הנודע במקומו. ולפיכך יצא עשו ראשונה מטעם שהקליפה קודם לפרי. ואם תשכיל בספר לקוטי תורה בפרשת וישלח על פסוק "ואלה המלכים" אז תבין הדברים על אמתתן, והמשכיל יבין כי סוד עמוק הוא.
וזה רמוז בחז"ל (בר"ר, סג) וזה לשונם: "למה יצא עשו תחלה? כדי שיצא הוא ותצא סריותו עמו", עכ"ל ועיין שם. וזהו סוד מאחז"ל (שבת עז, ב) "מאי טעמא עזי מסגן ברישא וכו'", ועל דרך שפרשתיו בדרוש העבר לפנינו. והבן.
ונמצא היא הנותנת -- מזה שנולד עשו ראשונה אנחנו יודעים האמת שיעקב הוא העיקר ולו משפט הבכורה מסוד הגבורות קדושים שהם הבכורים כאמור בדרוש שלפני זה. ועיקר הבריאה בשביל הפרי ולא בשביל הקליפה שהוא רק שומר לפרי. וזהו סוד (הושע יד, ט) "ממני פריך נמצא" וכמו שאמר הכתוב (דברים ד, ד) "ואתם הדבקים וגו'".
וזהו סוד (מלאכי א, ב) "הלא אח עשו ליעקב", ר"ל שעשו הוא אח וטפל אל יעקב, וכלומר תיקף כשיצא לאויר העולם הגם שלא יצא יעקב עוד מכל מקום נקרא אז "אח" אל יעקב - כי עיקר בריאת הקליפה הוא רק בשביל הפרי שיהיה שומר אליו. וזהו שכתוב "ואוהב את יעקב" וכאמור. וגם את הדרשה תדרוש הוא מ"ש בדרוש החמישי כי עולה יפה לפי שטתי כאן, עיין שם. וזהו סוד שאמר קין (בראשית ד, ט): "השומר אחי אנכי".
והנה נודע מ"ש הרמ"ז בפירוש זוהר וישלח דף קס"א ע"א (ח"א קסא, א) וזה לשונו: "ידוע שהחיים הם מבחינת החסדים והמיתה היא מן הגבורות. וכן מיתה גימטריא
ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 עם כ"ה אותיותיהם", עכ"ל ועיין שם. ולכן אמר עשו "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". והבן זה עם מה שהארכתי במקומות הרבה. ומפני שיעקב מעותד להמתיק הגבורות עם החסדים כמ"ש להלן - לכן מסר נפשו על הבכורה.
ומזה תבין איך שרצה להמית את יעקב, כלומר להגביר על החסדים את הגבורות ח"ו. ולא עלתה בידו כמ"ש להלן. וז"ש חז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת", והמשיך בכחו את החסדים ומיתק את הגבורות ואז נעשה בכור ממש בסוד גבורות ממותקין וזכה אל הכהונה ואל המלכות כנודע. וזהו סוד "ויעקב איש תם", היפך מת. וזהו שכתוב "יושב אהלים" - כלומר הגם שיש בו אלהים - מכל מקום נעשה תם, שהמתיק הגבורות. אי נמי, "יושב" - ישיבה ממש, "אהלים" - אותיות אלהים. והוא סוד "יתיב על כורסיא", ומלשון חז"ל (מגילה יב, ב) "חמרא דיתיב על דרדייא" שהוא סוד דינין ממותקין כנודע בהאר"י זלה"ה כמה כמה פעמים.
ומזה תבין באמת מה שכתבתי כמה פעמים שהבכורה הוא סוד חסד או דכורא, והברכה בסוד גבורה או נוקבא. ומ"ש במקדש מלך בזוהר ויצא דף ק"ס ע"א (ח"א קס, א) (הבאתיו בדרוש י"ח) -- אינו סותר להנאמר כאן ובדרוש שלפני זה - שהבכורה הוא סוד גבורות - כי עיקר הבכורה היא באמת בגבורות אך מפני שבעולם הזה הדינים נאחזים בהם נטל הבכורה (שהיא הכהונה) מהם ונתן אל החסדים. ולכן כמ"ש הרב זלה"ה אצל קין שהפסיד מעלת הבכורה מפני זוהמת הנחש הנאחז בו -- כמו כן אנחנו נאמר כאן שעשו הפסיד הבכורה ונתנה אל יעקב מפני שיש לאל ידו להמתיק את הגבורות. ונמצא שהכל הולך למקום אחד. והבינהו.
וזהו שאמר יעקב "מכרה כיום את בכורתך" - במלת "כיום", ר"ל כמו שיום הוא סוד החסדים - גובר על הלילה שהם סוד הגבורות. ועיין בדרוש האחד עשר מה שכתבתי שם. וכוונת יעקב להוציא מן עשו ניצוצי קדושה המעורבים בו, ולהמתיקם ולתקנם ולהחזירם לשרשם. ולפי דרכינו נאמר שזה היה כוונת יצחק שרצה לברך את עשו - עיקר כוונתו להמשיך הברכה אל הניצוצים ההם שהיו נתונים בפיו של עשו כנודע, בסוד "כי ציד בפיו". ומה מאוד מובן מזה דברי האורה משער החמישי שהבאתיו כמה פעמים. ולכן כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה" כמ"ש חז"ל (תנחומא ורש"י בחומש). וזהו שאמר עשו "הכי קרא שמו יעקב" דייקא, שמורה על הגבורות דווקא, "ויעקבני זה פעמים" - ואיתא בזוהר "מאי זה? וכו'" - עיין שם. ומובן על דרך שפרשתי בכמה מקומות.
ובכן נבאר הפרשה.
"וישלח וגו'" - הכפל בכל הפרשה עשו אחיו - הכוונה עשו הוא הרע גמור, ואחיו הוא סוד הניצוצי קדושה מן הגבורות קדושים המעורבים בו, והם ממש אחיו של יעקב שהוא סוד הגבורות כאמור למעלה.
"וארבע מאות איש עמו" - כנגד ארבעה בנים דברה תורה הידוע סודם שהם גבורות ממותקים, וכל אחד כלול ממאה ולכן נגד זה לקח עשו ארבע מאות איש. וזהו שאמר יעקב "פן יבא והכני אם על בנים" - הוא סוד בנים אלו האמורים. וז"ש תחלה "עם לבן גרתי" - כבר ידעת סוד לבן שהוא סוד חסדים, מראה לבן. וז"ש יעקב (שהוא סוד גבורות) שמיתקם עם החסדים, וזהו שאמר "עם לבן גרתי", והבן.
ולכן "ויחץ לשני מחנות" נגד חסדים וגבורות. "ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת" - לשון נקבה שהוא סוד הגבורות כנודע, "והכהו" באחיזתו משם שנקרא 'מיתה' כמ"ש כמה פעמים. אמנם "והיה" אותיות הוי"ה "המחנה הנשאר" - דכורא שהוא סוד חסדים, "לפליטה" בוודאי, ששם אינו יכול להתאחז כנודע.
"אלהי אבי אברהם" בסוד ה' חסדים, "ואלהי אבי יצחק" בסוד הגבורות, "ה' האומר אלי" שהוא כולל חסדים וגבורות כנודע. ונודע שסוד ה' חסדים וכל אחד כלול מעשר הוא סוד כל. וז"ש "קטנתי מכל החסדים" - ר"ל ה' חסדים שהם סוד כל.
וזהו שאמר הכתוב "ויותר יעקב לבדו" דייקא, ש'יעקב' שמורה על הגבורות נשאר לבדו, שהחסדים נסתלקו. לכן אז "ויאבק איש", שרו של עשו, "עמו ויגע בכף ירכו" שהוא סוד גבורות, אותו העקב הנודע וכמו שרמזתי בדרוש העבר לפנינו.
עוד תראה מלת "כף" במילוי - כ"ף פ"א גימטריא עם הכולל כמנין יעקב שהוא סוד גבורות, ב' פעמים אלהים ב' פעמים אלהים שווה 172 וי' אותיותיהם כנזכר לעיל. ודע לך מה שאמרתי שהחסדים נסתלקו למעלה ותראה סודו בסמוך.
והנה הוא סוד גיד הנשה - ידוע בדברי האר"י זלה"ה בכמה מקומות שהחסדים נקראים 'טוב' כמו שאמר הכתוב (תהלים כג, ו) "אך טוב וחסד", וזהו סוד גיד - חושבן טוב. הנה
ה' חסד ה' חסד שווה 360ים בגימטריא ש"ס כנודע. וזהו סוד גי"ד הנש"ה - כלומר ה' פעמים חסד שבגימטריא הנשה. וזהו שאמרו חז"ל (חולין צא, א) "למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה", והיינו מה שכתבנו שהחסדים נסתלקו למעלה.
- (וזהו שכתוב שם "וכן הוא אומר "נשתה גבורתם היו לנשים", היינו מש"ל שהעיקר הוא גבורות ממותקות, ובזה אתי שפיר סוד הפסוק שהביא 'נשתה גבורתם', כי אם החסדים מסתלקים גם הגבורות כלא היו, ולכן היו לנשים דייקא, סוד נוקבא גבורות בלתי ממותקות, והמשכיל יבין).
"לא אשלחך כי אם ברכתני וגו' ישראל יהיה שמך", ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הבכורה והברכה. וקשה - היכן רמיזא? וכדי שתבין זה וגם מש"ל ששם 'ישראל' מורה על המתקות הגבורות עם החסדים אאריך קצת.
שמענה ואתה דע לך כי ישראל עם הכולל עולה תקמ"ב. וכבר כתבתי לעיל סוד שם 'יעקב' שמורה על הגבורות, ולכן בגימטריא קפ"ב - חושבן ב' פעמים אלהים ב' פעמים אלהים שווה 172 וי' אותיותיהם. והנה אם תסיר מן תקמ"ב קפ"ב - נשאר ש"ס - הוא סוד ה' חסדים, ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360 גימטריא ש"ס כנודע. נמצא שם ישראל יתר על שם יעקב - ש"ס, מורה על הא דאמרן שהגבורות נמתקו עם החסדים.
ואיתא במדרש (בר"ר פמ"ו ופע"ח) על פסוק "ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל", עכל"ה. וזה לשון המדרש: "תני לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא כי אם ישראל יהיה שמך - ישראל עיקר ויעקב טפלה. ר' זבדא משום רב אחא מכל מקום שמך יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך - יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו", עכ"ל. ועיין למעלה דרוש השביעי שהבאתי דברי יפה תואר מ"ש בזה איך ששניהם מן המקרא הזה לומדים, ושם כתבתי איך מר אמר חדא ולא פליגי, עיין שם היטב.
וכאן לפי דרכי אומר, שדעת התנא קמא - מאחר שבאו החסדים ומיתקו את הגבורות - הרי ישראל עיקר ויעקב טפלה. ור' זבדא סובר מאחר שגם עתה בשם 'ישראל' עצמו תמצא בתוכו השם יעקב, רק שנתוסף על מספר יעקב חשבון ש"ס שסודו ה' חסדים -- לכן אמר יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו. דוק בלשון "מוסיף" שאמר ולא אמר "טפלה" כלישנא דתנא קמא, אך הוא הדבר האמור - ששם ישראל הוא מורה במספרו שהוא רק מוסיף על מספר שם יעקב, וגם שם 'יעקב' נשאר עתה בתוך שם 'ישראל', ולכן יעקב עיקר.
ותנא קמא סובר מאחר שבאו החסדים והמתיקו הגבורות לכן ישראל עיקר, הגם ששם יעקב גם עתה הוא בתוך ישראל לא איכפת לן כי הם גבורות ממותקות. ושניהם מודים ששם יעקב אינו נעקר ממקומו, כי הרי גם כשנקרא ישראל השם יעקב רמוז בו וכאמור. ולכך באמת הקורא לישראל יעקב אינו עובר בעשה. וכל זה מבואר בכתוב הנ"ל, "שמך יעקב", ר"ל גם עתה, אך לא יקרא שמך עוד יעקב בפירוש כי אם ישראל יהיה שמך הנ"ל, דהיינו יעקב כמ"ש "שמך יעקב". וכאילו נאמר כי אם בתוך ישראל יהיה רמוז שמך יעקב. וז"ש "ויקרא את שמו ישראל" - את כמו עם, ר"ל ויקרא עם שמו (שהוא יעקב) קראו ישראל, כי מה שנקרא ישראל כולל עמו שם יעקב.
עוד רומז סוד האמור שנתוסף על מספר יעקב ש"ס, ה' פעמים חסד, ואז נעשה ישראל. וזהו שכתוב "שמך יעקב" - שמך גימטריא ש"ס נוסף על יעקב. וזהו שכתוב "כי אם ישראל יהיה שמך", כלומר מה שאני קורא אותך ישראל הוא רק בשביל הוספה שמך, ה' פעמים חסד.
ועיין זוהר וישלח דף קע"ד ע"א (ח"א קעד, א) וזה לשונו: "כמה דקב"ה אתקרי ה' ולזמנין אתקרי אלהים, הכי נמי לזמנין אקרי ישראל ולזמנין אקרי יעקב", עכ"ל. ועיין שם היטב כל המאמר ותבין עם האמור. ועיין מה שכתבתי לעיל בדרוש השביעי שהכל הולך למקום אחד.
ואפשר לפרש שזהו סוד "ויאמר לו אלהים שמך יעקב", כלומר ששם יעקב הוא סוד אלהים, אך מעתה לא יקרא וגו' כי נתעלית לבחינת החסדים. ובזה מדוקדק היטב מש"ל בסוד "קטנתי מכל החסדים", "ויותר יעקב לבדו", והמשכיל יבין. וז"ש בתיקון ס"ט דף ק"ה ע"ב וזה לשונו: "יעקב כליל תרוייהו - מסטרא דיצחק קרי ליה יעקב, מסטרא דאברהם וכו' קרי ליה ישראל", עכ"ל. והיינו כאמור, כי ידוע באמת שיצחק סודו ה' גבורות ואברהם סודו ה' חסדים. ומדוקדק גם כן מ"ש התנא קמא "ויעקב טפלה" בלשון נקבה, כי ה' גבורות הם סוד הנוקבא כנודע.
ומעתה ממילא מבואר שבזה שקרא שמו 'ישראל' הודה לו על הבכורה והברכה שסודם גבורות ממותקים כמ"ש לעיל. וז"ש "כי שרית עם אלהים ועם אנשים" הנאחזים בגבורות, והבן. ואתה אחי המעיין, לך נא ראה בדרוש החמישי והששי והשביעי, ואז תדע ותבין הדברים ההם, ותראה מבורר איך שהלבשתי הדברים אלו בתוך לבוש יפה שיובן בנקל, וכן לשונות הפליאה שהבאתי בדרוש שבעה עשר אחר שתשים עין עיונך בדרושים אלו תוכל ליישבם קצת על פי האמור, והמשכיל יבין.
"וישתחו ארצה שבע פעמים" - הוא סוד הגבורות הנחשבים לשבעה כנודע בכוונת ספירת העומר, וז"ש "עד גשתו עד אחיו" העומד בחוץ, והמשכיל יבין.
"ויפול על צוארו וישקהו" ואמרו חז"ל (תנחומא) שרצה לנשכו בצוארו - הסוד תדע כי צואר עם האותיות גימטריא אלהים דיודין עם הכולל, כדאיתא במאורי אור עיין שם. והנשיכה זו הוא סוד אחיזתו ויניקתו מן הקדושה. וכבר ידעת שירידה ממדריגה אצל הקדושה נקרא בשם 'מיתה', והוא סוד מאחז"ל (סנהדרין לז, ב) שעשה קין בהבל אחיו חבורות חבורות פציעות פציעות שלא היה יודע מהיכן נשמה יוצאה עד שהגיע לצוארו. והנה עשו כבר ידע הסוד מן קין ולכן רצה לנשכו תיכף בצוארו, והיינו מש"ל שרצה עשו להמית את יעקב. ואמנם לא עלה בידו כי יעקב הוריד החסדים מן י"ש עלמין עילאין על הצואר שהוא אלהים דיודי"ן שבגימטריא ש' האמור. וז"ש (שם בתנחומא) נעשה צוארו של שיש - ש' צוואר נמתק על ידי י"ש עלמין, והמשכיל יבין.
"ויאמר מי אלה לך" - הוא סוד אלהים. ועל זה השיב יעקב "הילדים אשר חנן אלהים את עבדך", בסוד גבורות ממותקים על ידי י"ש עלמין האמורים.
"ויאמר עשו יש לי רב" - להגביר גם על הי"ש עלמין. ועל זה השיב יעקב "וכי יש לי כל", כלומר כל הי"ש עלמין שלי, וכדאיתא בלקוטי תורה מהאר"י זלה"ה, עיין שם.
"יעבר נא אדוני לפני עבדו" הוא סוד שהקליפה קודם לפרי כמש"ל, וכדאיתא מפורש בלקוטי תורה סוף פרשת וישלח עיין שם.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם" - הנה שכם גימטריא ש"ס שהוא סוד ה' חסדים כנז"ל, ובחמשה חסדים אלו נעשה יעקב שלם מן אחיזת עשו, כי הגבורות שהם סוד יעקב כנז"ל נמתקו עם החסדים. וז"ש "אשר בארץ כנען" - שנקרא ארץ ישראל שהוא מורה על המתקות הגבורות עם החסדים כנז"ל בסוד ישראל וכנודע במק"א. ועיין למעלה סוף דרוש העשירי.
וז"ש "ויחן את פני העיר" - גימטריא אלהים. וסוד עיר הוא חושבן פ"ר דינים, חושבן מנצפ"ך כנודע. וזהו לשון "ויקרא לו אל אלהי ישראל" ואמרו חז"ל (מגילה יח, א) "ויקרא לו ליעקב אל, ומי קראו אל? אלהי ישראל", עכ"ל. והוא סוד הי"ש עלמין הנז"ל, כי י' פעמים א"ל י' פעמים א"ל שווה 310 בגימטריא י"ש כנודע במק"א. וידוע כי אל הוא סוד החסד. ונמצא מורה על הא דאמרן שנמתקו הגבורות עם החסדים. ולפיכך נאמר כאן "אלהי ישראל", אם שעדיין לא נקרא 'ישראל', כי מאחר שנמתקו הגבורות עם החסדים אז ממילא נעשה מן יעקב ישראל וכמש"ל.
וראה והבן בשם ישראל תמצא י"ש מצד זה, א"ל מצד זה, ואות ר' שהוא דין חזק, אחורי אלהים[1] כנודע, הוא באמצע מורה על מיתוק הגבורות מכל צד ופנה(?), והמשכיל יבין. ולכן ראשי תיבות יעקב שלם הוא י"ש עלמין.
העולה מכל זה שלא עלתה ביד עשו מה שרצה להגביר סוד המיתה שהוא סוד ה' גבורות, ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 עם כ"ה אותיות כנז"ל, שזהו סוד "ויעקב איש תם", היפך מת, כי לא מת. וזהו סוד "יושב אהלים" - מהיפוך אתוון אלהים.
ואפשר לפרש עוד שזהו סוד ששלח מתחלה "כה תאמרון לאדוני וגו'", ואיתא במגלה עמוקות אופן קצ"ב שהוא סוד כ"ה אתוון דיחודא, עיין שם. ולדעתי הכוונה שביטל בזה ומיתק כ"ה אתוון של חמשה אלהי"ם, סוד ה' גבורות וכאמור. ובכח הזה זכה אל החיים הנצחיים והבן. ומעתה מאחז"ל (בר"ר, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" -- הרי הוא כמבואר.
- נשלם דרוש העשרים בס"ד
- ^ א אל אלה אלהי אלהים