מדרש לפירושים/חלק א/כה
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש כ"ה - כללות המוחין
[עריכה]הנה הרב בעל כלי יקר כתב בספרו עיר גבורים בפרשה זו איך מה שאמרו חז"ל (נדרים סד, ב) שעני וסומא ומצורע חשובים כמתים הם נגד גוף ממון תורה. עני מממון. סומא נגד התורה, שאם אינו עוסק בה נקרא סומא. מצורע נגד גוף. והאריך הרחיב מדרשו מילתא בטעמא איך שעשו רצה לעשות את יעקב בעל מום בשלש אלה לו יעשה. ועל זה נאמר "ויבא יעקב שלם", ולפיכך אמרו חז"ל "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו" נגד שלשה אלו. זה תורף דבריו. ועיין שם שהאריך בדרושיו כדרכו תמיד.
והנה אנכי הצעיר לא לדרשה קאתינא כי אם לגלות סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, ולא באתי לסתור דברי קדמונים ז"ל רק אדרבה להחזיק את דבריהם. ולהודיע ולהוודע שרוח ה' דבר בם ומלתו על לשוניהם, למען דעת כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם. וזה דרכי להיות סניף לאריות ולשתות בצמא את דבריהם. ואתן טעם לשבח על מאחז"ל האמור, שעני סומא מצורע חשובים כמתים, גם אם המה בחיים חיותם, הלא כמו זר נחשב. ואם אמנם שחכמינו ז"ל למדו מן המקראות - מכל מקום טעמא בעי.
ואומר אני שיובן עם הנודע שעיקר שורש החיים הם סוד המוחין - סוד אהי"ה הוי"ה אהי"ה - גימטריא חיים - כנודע בכוונות התפילין וכמו שהבאנו כמה פעמים. ולכן מפני ששלשה אלה - עני סומא מצורע - מורים על העדר המוחין, לפיכך חשובים כמתים.
ואשיב ואומר כי הנה סוד העושר תמצאנו בסוד חב"ד.
- כי איך שהוא בסוד בינה ידוע לכל, בסוד (איוב לז, כב) "מצפון זהב יאתה", ובסוד (בראשית ב, יג) "וזהב הארץ ההיא טוב", ובסוד מאחז"ל (בבא בתרא כה, ב) "הרוצה להעשיר יצפין", וכנודע בזוהר ותיקונים במקומות הרבה עָצמו מסַפר.
- ואיך שהעושר הוא בסוד חכמה הוא בסוד (קהלת ט, טז) "וחכמת המסכן בזויה". ולהלן אי"ה בדרוש הזה אאריך מזה איך שהעושר הוא סוד החכמה. (וכמו כן מצאתי בספר טהרת הקודש בכוונות "והעושר והכבוד מלפניך", עיין שם).
- ואיך שהעושר בסוד דעת מובן ממילא מאחר שהוא בסוד חכמה ובינה - ממילא הוא בדעת המזווג חכמה ובינה כנודע.
ועוד איתא בתיקונים תיקון י"ח דף ל"ד ע"א וזה לשונו: "אל יתהלל עשיר בעשרו דתמן עותרא לצפון", עכ"ל. ועיין שם פירושו בכסא מלך שבהתעלות תפארת למעלה ראש נקרא 'עשיר', עיין שם.
וברעיא מהימנא פרשת כי תשא דף קפ"ז ע"ב (ח"ב קפז, ב) וזה לשונו: "העשיר לא ירבה - דא עמודא דאמצעיתא, לא ירבה על י', והכי אתמר בספר יצירה - עשר ספירות בלימה, עשר ולא אחד עשר", עכ"ל. ופירושו נלע"ד פשוט עם האמור שהדעת נקרא 'עשיר'.
וידועים דברי הרב זלה"ה בעץ חיים שער מוחין דצלם פרק ח' (עץ חיים שער כג, פרק ח) סוד מ"ש בספר יצירה "עשר ולא אחד עשר" שבא להורות על הכתר והדעת שסודם אחד, רק שהכתר נמנה מצד פנימיות הספירות והדעת נמנה מצד חצוניותם. עיין שם היטב. ובמ"ח מס' בריאת אדם קדמון פרק א' משנה ג'ד'ה'. ובזה מובן. וז"ש "העשיר לא ירבה - דא עמודא דאמצעיתא" - ר"ל הדעת שנקרא כן כנודע. וז"ש "לא ירבה על י'", והיינו כאמור, שלכאורה כאשר נמנה גם הדעת *** יותר מעשר ספירות. ובאמת אינו כן. כי כאשר נמנה הדעת אזי הכתר אינו נמנה וכמ"ש. וז"ש "והכי אתמר בספר יצירה וכו'". וקל להבין. ויש להאריך ואין כאן מקומו.
הנה מבואר שסוד העושר הוא בסוד חב"ד. ולכן עני חשוב כמת כי מורה בהעדר המוחין, סוד חיים, והבן.
וכן סומא - עם הנודע סוד עינים שהם סוד חכמה ובינה. ומצאתי כתוב רמז לדבר שעיני בגימטריא ק"ם, בגימטריא חכמה בינה. עד כאן מצאתי. והנה דעת הוא המזווג ומחבר חכמה ובינה. הרי מבואר שגם סומא הוא מורה על העדר המוחין וחשוב כמת.
וכן מצורע - כי מצאתי כתוב סוד צרעת גימטריא תש"ס, חושבן כתר חכמה בינה. עד כאן מצאתי. ובמק"א הארכתי בזה מאד. ובלאו הכי מפורסם בדברי האר"י זלה"ה בסודות המצורע שהיא בהסתלקות המוחין. ועיין בס"ד דיעקב פ' מצורע, עיין שם. הרי מבואר שגם מצורע הוא מורה על העדר המוחין.
ונמצא ממילא מובן טעם הגון למה שלשה אלו - עני סומא מצורע - חשובים כמתים, כי אין להם חיים, סוד אהי"ה הוי"ה אהי"ה, סוד חב"ד, וכאמור.
ועתה אחי המעיין, אל יפול לבך באמרי שסוד העושר הוא בכלל שלשה עליונות חב"ד -- שהרי מפורש בזוהר ותיקונים לאין מספר שהעושר הוא בבינה דוקא וכמש"ל. לכן באתי להאיר בזה וממנו תראה וכן תדע בכל שאר הדברים הדומים לזה.
דע לך באמת שעיקר העושר הוא דווקא בסוד הבינה שהוא סוד צפון, ובסוד "מצפון זהב יאתה" וכהנה רבות בכל ספרי המקובלים בראיות ברורות נודעים למשכילים. ואמנם מש"ל שגם בחכמה הוא סוד העושר -- היינו בסוד כלילות בינה בחכמה כנודע, בסוד חכמה ובינה שהם כלולים זה בזה בסוד מה שכתוב בספר יצירה "הבן בחכמה וחכם בבינה", וגבורות דאבא הם חסדים דאמא וחסדים דאמא הם גבורות דאבא. והם כלולים זה בזה בכל הפרצופים כנודע ליודעי חן. ונמצא מה שכתבתי למעלה שהעושר הוא בחכמה - היינו דווקא בבחינת בינה שבחכמה, באותו בחינה תמצא סוד העושר, והמשכיל יבין. ובזה הבנתי כמה דברים הנראים כסותרים זה את זה. ומובן בזה גם כן כמה מאמרי חז"ל הסתומים בגמרות ומדרשים.
וכדי שיובנו הדברים ביותר - אציגה נא תרי ותלתא מילי מה שנלע"ד לפרש בזה מאחז"ל הסתומים וחתומים.
אמרו חז"ל (שבת סג, א) וזה לשונם: "אמר רבא בר רב שילא, ואמרי לה וכו' מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד? אלא בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא!" (פירש"י בתמיה, כיון דאיכא אורך ימים כל שכן עושר וכבוד) "אלא למיימינים בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא", עכ"ל.
וכבר צווחו ביה קמאי דקמאי והרי"ף ז"ל שהרי גם קושיות המקשן היה מכח 'כל שכן' כפירש"י הנ"ל, וקושיתו היה שאף שכל שכן היא - ראוי שיוכתב בפירוש גם עושר וכבוד בימינה. ואם כן מה תשובה השיב התרצן "אלא וכו' וכל שכן וכו'" -- עיין עליו שהאריכו. עוד הקשו למה משנה בתירוצו לשון הכתוב "בימינה..בשמאלה" ואמר "למיימינים..למשמאילים" מאחר שעיקר תירוצו לומר שכל שכן הוא.
ואשכילך ואורך פירוש המאמר זה בעזה"י. שמענה ואתה דע לך שקושיות המקשן לא היה מכח 'כל שכן' כלל - דאם כן מה הקשה - שהרי אין צריך הכתוב להזכיר עושר וכבוד כיון שכל שכן הוא. אך תדע קושיותו שהנה משמעות הכתוב "אורך ימים בימינה וגו'" שבא הכתוב לחשוב מעלות הנמצאות בתורתינו הקדושה, ואמר שבימינה של התורה עצמה שם תמצא אורך ימים, ובשמאלה של התורה שם תמצא אוצר עושר וכבוד. והוא כי התורה היא כלל עשר ספירות כנודע, ולכן בימין שלה סוד חכמה - ראשית קו ימיני - שם יש אוצר של אורך ימים, וכנודע באמת שעיקר סוד אורך ימים הוא סוד החכמה, ושלכן חכם גימטריא חיים. ובשמאל שלה סוד בינה - ראשית קו שמאלי - שם יש אוצר של עושר וכבוד בסוד "מצפון זהב יאתה" וכנודע.
והכתוב חושב מעלות הנמצאות בתורה עצמה. ועל זה שפיר הקשה המקשן "אלא בימינה אורך ימים איכא, עושר וכבוד ליכא?" - כלומר שהרי גם בחכמה נמצא סוד עושר וכבוד כנז"ל בסוד "וחכמת המסכן בזויה" וכאמור בסוד כללות בינה שבחכמה, כי כוללים זה בזה. ואם כן מכיון שבא הכתוב לחשוב האוצרות הנמצאים בימינה ובשמאלה של התורה עצמה שהם המה החכמה והבינה -- יאמר נא גם בימינה עושר וכבוד!
ועל זה שפיר משיב ואומר שלא בא הכתוב להורות ולחשוב דברים הנמצאים ותלויים בימינה ובשמאלה של התורה עצמה, דאם כן היה שפיר קשיא - לחשוב נמי עושר וכבוד בימינה. אך אמנם לא כן הוא, כי אם שהכתוב בא להורות לנו בני אדם שהעוסקים בתורה לשמה אזי זוכים לאורך ימים, והיינו מפני שעל ידי זה זוכים להתעלות מעלה מעלה אל החכמה עליונה שהיא ימינה של התורה ונקראים מיימינים. ולא כי העוסקים שלא לשמה. שאינם זוכים כי אם לעושר וכבוד שהיא בשמאל של התורה עצמה ונקראים משמאילים. והפסוק הוא קאי על בני אדם הלומדים התורה ועוסקים בה, ולא על התורה עצמה.
ומעתה לא קשה מידי. כי הנה ידוע שהימין הוא תמיד למעלה מן השמאל וקודם אליו לכל דבר. ומן הימין מתחיל תמיד המספר והחשבון. והבן. וחכמה למעלה מן הבינה. ומעתה מובן ממילא מאחר שקאי על עוסקי התורה ומיימינים הם העוסקים לשמה שזכו להתעלות עד הימין של התורה אשר שם הוא שורש האורך ימים -- הנה בוודאי קודם שבאו אל הימין צריכים מתחלה להיות בצד שמאל, כי דרך השמאל צריכים לעלות אל הימין כסדר המדריגות. ולכן קודם שהגיעו אל מדריגה זו לזכות אל אורך ימים היו זוכים מקודם אל עושר וכבוד, כי קודם שהגיעו אל החכמה היו תחלה בבינה, כי כן דרך עלייתם והוא מובן. אבל המשמאילים שלא זכו רק אל בחינת השמאל דווקא, ולכן אין להם כי אם עושר וכבוד - שלא זכו כלל אל הימין. והבן כל זה.
וז"ש "אלא למיימינים בה" - מיימינים דייקא שהם המה הבני אדם העוסקים בתורה ומהם קא מיירי. והנה בהם אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, והיינו כאמור מכיון שעלו עד לחכמה ממילא כבר זכו לבינה אשר בה עיקר העושר והכבוד. ואף אם לא היה תלוי בחינת העושר גם בחכמה כנ"ל -- מכל מקום זוכים מיימינים אל העושר שבבינה עצמה דרך עלייתם. ולכן הגם שתאמר באמת שהפסוק מיירי בימינה ובשמאלה של התורה עצמה כמשמעותה - מכל מקום עיקר בא הכתוב להורות לנו העוסקים בתורה שזוכים למדריגות אלו שהם נמצאים בתורה עצמה. ולכן אין מן הצורך להזכיר עושר וכבוד אצל ימין כאמור. ומה גם שאף אם היה מזכיר גם אצל ימין עושר וכבוד - אף על פי כן ממנו לא נדע כלל שהעושר תלוי בחכמה גם כן, כי גם אם תאמר שאינו תלוי בחכמה רק בבינה - מכל מקום זכו מיימינים לעושר וכבוד בדרך עלייתם עד החכמה שהיא למעלה מן הבינה. ודו"ק.
והנה מה שמסיים בתירוצו למשמאילים עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא -- גם זה צריך ביאור, שהרי בזה לא הקשה כלל והוא שפת יתר. ועל פי דרכי יבא הכל על נכון בעזה"י. כי הנה כתבתי לעיל שאורך ימים הוא בסוד כלל המוחין חב"ד, סוד אהיה הוי"ה אהיה, גימטריא חיים. וגם כאן קשיא הרי כאן אמרו חז"ל בפירוש למשמאילים אורך ימים ליכא. וכן הוא בכמה מקומות בכתבי הרב זלה"ה שסוד חיים הוא בחכמה דוקא בסוד חכם גימטריא חיים, ובסוד (קהלת ז, יב) "החכמה תחיה בעליה". ואם כן סתרי אהדדי?
אמנם לא קשה מידי, והוא ממש על דרך שכתבתי בבחינת עושר וכבוד שעיקרו בבינה, ומה שהוא בחכמה היינו דווקא בבחינת כללות בינה שבחכמה בסוד "הבן בחכמה" - כן הדבר הזה של אורך ימים שעיקרו בחכמה, ומה שנמצא לפעמים בבינה היינו דווקא בבחינת כללות חכמה שבבינה בסוד "וחכם בבינה". ואם תדקדק בדברי הרב זלה"ה במקומות הרבה תראה מבורר שנכונים דברי ויותרו כמה ספיקות אשר יפול לב האדם עליהם, ואין להאריך כאן.
הנה אמנם מזה מובן שקושיות המקשן הוא גם כן על אורך ימים שסודו גם כן בשמאלה של התורה - סוד בינה. וחדא מנייהו נקט המקשן בדבריו. ומה גם שהוא הראשון הנזכר בכתוב. ולפיכך הוסיף התרצן לתרץ גם את זה, וזהו שאמר "למשמאילים עושר וכבוד איכא, אורך ימים ליכא". ודע סודו מכיון שעיקר הכתוב בא להורות גודל כח העוסקים בתורה איך שעולים מעלה מעלה כנז"ל - לכן הגם שאורך ימים הוא גם כן בסוד הבינה - היינו בסוד כלילת חכמה שבבינה בסוד "חכם בבינה", וכיון שהם משמאילים לא עלו והגיעו רק למדריגות הבינה עצמה שהיא שמאל, ומהיכן יזכו לאורך ימים? וגם לבחינה זו של אורך שבבינה אינם זוכים מאחר שאינו בבינה עצמה אלא מן החכמה. ואינם זוכים רק למדריגות שהם בבינה עצמה בלתי כלילות החכמה שעמה. והיינו עושר וכבוד דווקא. ולכן למשמאילים בה עושר וכבוד איכא - אורך ימים ליכא. והדברים נכונים בעזה"י.
הכלל העולה מזה שאורך ימים עיקרו בחכמה. ומה שהוא בבינה - היינו דווקא בסוד כלילות חכמה שבבינה. וזה לדעתי סוד מאחז"ל (שבת קה, ב) וזה לשונם: "כל המתעצל בהספידו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה", עכ"ל. והוא פלאי. ולדרכי יתכן מאוד חכם דייקא שבגימטריא חיים שסודו בחכמה. ולכן לא אמרו "אדם כשר" כמ"ש שם מקודם, עיין שם - להורות על האמור מפני שלא נהג כבוד עם סוד החכמה, סוד חיים - לכן אינו מאריך ימים. וז"ש "מדה כנגד מדה". וק"ל.
ויש להאריך מאוד במאמר ההוא מה שאמרו (שבת קה, ב) "ימים האריכו ולא שנים וכו' ברכה שאני וכו'", עיין שם. ויובא במק"א אי"ה. וכאן ארמוז בקיצור מופלג. כי הנה עיקר סוד אורך ימים הוא סוד הגדלת ו' קצוות דזעיר אנפין לפרצוף שלם, והוא אריכות ו' ימי בראשית. ועיין במאורי אור ערך א"א, עיין שם. והנה אז מקבל סוד "שנות חיים" שהם סוד המוחין, סוד ד' אה"י וד' יה"ו במלואם כנודע[1]. והיינו דוקא אצל ברכ', ודו"ק, והמשכיל יבין סוד עמוק הזה לפרש בו מאחז"ל שם.
והנה אם תדקדק בפסוק הנ"ל באומרו (משלי ג, טז) "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד" - וראוי להעיר בשנותו רישא מסיפא. וכה יאמר: "אורך ימים בימינה, עושר וכבוד בשמאלה", או "בימינה אורך ימים, בשמאלה עושר וכבוד". או יאמר "ובשמאלה" בוא"ו. ואמנם מורה באצבע על כל הא דאמרן. ומלת "בשמאלה" קאי על "בימינה" המוקדם, וכלומר בשמאל של ימין יש עושר וכבוד והוא סוד גבורות דאבא. וכן איפכא - מלת "בימינה" קאי על "בשמאלה" המאוחר, וכלומר בימין של שמאל יש אורך ימים והוא סוד חסדים דאמא. ועל כל פנים בכלל הימין הוא סוד אורך ימים ובכלל השמאל עושר וכבוד כפשטיה דקרא. ופלא הוא והבינהו.
ובזה תבין מאחז"ל (בבא בתרא כה, ב) "אמר ר' יצחק הרוצה להחכים ידרים, שיתעשר יצפין. וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ריב"ל אמר לעולם ידרים שמתוך שמתחכם מתעשר שנאמר אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", עכ"ל. והנה עם האמור לעיל מובנים דברי ריב"ל בטוב טעם ודעת, והיינו כמ"ש בפירוש למיימינים וכו' כי מכיון שעולה אדם התחתון במחשבתו עד לחכמה אשר שם אורך ימים - אז ממילא זכה מתחלה לעושר וכבוד שבבינה, כי דרך הבינה עלה אל החכמה. וזהו שאמר ר' יהושע בן לוי "שמתוך שמחתכם מתעשר" - מתוך דייקא, כלומר בדרך עלותו בסדר המדריגות. וז"ש "שנאמר וכו'" והיינו למיימינים וכו' וכנז"ל.
גם רמז ריב"ל על העושר והכבוד שבחכמה עצמה שהוא סוד השמאל שבימין, גבורות דאבא, ששם גם כן עושר וכבוד. וז"ש "שנאמר וכו'" והיינו כמש"ל בסמוך מכוון הכתוב.
ונמצא מר אמר חדא וכו' ולא פליגי, כי ר"י מיירי בבחינת הפרטיות וריב"ל מיירי בבחינת הכללות. ודוק היטב.
נחזור לענינינו שעשו רצה לעשות יעקב בעל מום בשלש אלה - עני סומא מצורע. ובזה רצה להמיתו כי חשובים כמתים וכמש"ל, ולא עלתה בידו וכמ"ש בדרושים שלפני זה. וכלל הפרשה מתפרשים כמ"ש בדרושים שעברו לפנינו המדברים מסוד המוחין דזעיר אנפין. ואין להאריך.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" שנעשה אדם שלם ופרצוף גמור עם המוחין באהבת כללותיהם. וז"ש חז"ל (שבת לג, ב) שלם בגופו נגד מצורע, שלם בממונו נגד עני, שלם בתורתו נגד סומא. כמו שכתב בספר עיר גיבורים עכ"ל.
(וז"ש "עיר שכם" - נוטריקון שלשה מוחין כלילים שהם סוד חכמה בינה דעת).
והנה נודע סוד מוח חכמה הוא ע"ב, ומוח בינה ס"ג, ודעת מ"ה. וזה לדעתי סוד עני סומא מצורע - ראשי תיבות עס"ם, סוד ע"ב ס"ג מ"ה. שמפני שמורים על העדר המוחין רמוזים בראשי שמותיהם. ולפי מ"ש במק"א סוד יעקב שבגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה עם ב' כוללים - מובן ביותר "ויבא יעקב שלם" - יעקב דייקא.
וז"ש חז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת" - הכוונה על ע"ני ס"ומא מצור"ע החשובים כמתים. וז"ש "ויעקב איש תם" - היפך מת, כי לא מת. ומלת איש - נוטריקון אמצעי ימיני שמאלי - שהם סוד חכמה בינה דעת, ועמהם נעשה תם ושלם.
ומעתה מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" -- הרי הוא כמבואר.
- נשלם דרוש החמשה ועשרים בס"ד
- ^ לא מכיר למה הכוונה. ושמא הכוונה למילוי הזה: ד' פעמים אל"ף ה"י יו"ד ד' פעמים אל"ף ה"י יו"ד שווה 584 ועוד ד' פעמים יו"ד ה"ה וא"ו ד' פעמים יו"ד ה"ה וא"ו שווה 172. וצע"ע - ויקיעורך