מדרש לפירושים/חלק א/יב
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הי"ב - ספירת יסוד[עריכה]
הנה ידוע שיסוד נקרא 'צדיק' כמ"ש (משלי י, כה) "וצדיק יסוד עולם". וגם נקרא 'טוב' כמ"ש (ישעיהו ג, י) "אמרו צדיק כי טוב". וזהו סוד (בראשית לז, ב) "יוסף בן שבע עשרה שנה" - חושבן טוב. כי יוסף מרכבה ליסוד כנודע לכל. ולכן נקרא בכל מקום "יוסף הצדיק". וכל השומר בריתו נקרא 'צדיק יסוד' - סוד ברית קודש. ונקרא 'שלום' כמו שאמר הכתוב (במדבר כה, יב) "את בריתי שלום", וכנודע ומפורסם סודות הדברים בזוהר ומקובלים עָצְמו מספר עד שאיני צריך להאריך.
ואמנם אודיעך איך שעשו הרשע מנגד ליסוד דקדושה, והיינו לומר שהוא סוד שלשה קליפות קשות שהם סביב לאגוז, כנודע סוד אגוז שהוא יסוד ולכן אגוז גימטריא טוב. וזהו סוד כריתת הערלה להעביר ג' קליפין דאגוזא בסוד 'מילה ופריעה ואטיפו דדמא' כנודע. ובהקדמת התיקונים דף י' ע"ב וזה לשונו: "ועוד ברית דתקינו לי' מנא בעפרא וכו' ודם דאטיפין מניה וכו' קליפה דערלה דכסי על י' אית לה תלת קליפין וכו' ואינון כקליפין דאגוזא", עכ"ל.
וכן בתיקון נ"ח דף צ"ה ע"ב וזה לשונו: "דתלת קליפין דאגוזא וכו' ודא רזא דערלה דאית לה תלת קליפין דצריך לאעברא לון מאות ברית קודש", עכ"ל.
והנה יסוד ברית קודש הוא בסוד אות ו' כנודע. וזה לדעתי סוד שמו עשו - ראשי תיבות שלשה ערלות המסבבים לאות ו'. ובזה הבנתי מה שראיתי בספר הפליאה שעיקר הרע של עשו הוא אותיות ע"ש, ואות ו' הוא מן הקדושה. ובמקומו הראוי העתקתי לשון הפליאה ממש. ועם האמור מובן גם כן.
וזהו סוד (עובדיה א, יח) "ובית עשו לקש" - ראשי תיבות שלשה קליפין, שנעשים קש ונתפרדו כמו שאמר הכתוב (תהלים צב, י) "יתפרדו כל פועלי און", וידוע שקאי על ג' קליפין אלו שהם סוד רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת. ואין כאן מקומו. והוא סוד מארז"ל (משנה, סנהדרין ח) "פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם", וכמ"ש במקומו. ולכן עשו חושבן שע"ו כמנין שלום.
וזהו סוד שנקרא בכל מקום "עשו הרשע" - היפך "יוסף הצדיק". וזהו סוד (ישעיהו ג, יא) "אוי לרשע רע" - הפוכו של צדיק טוב האמור. וז"ש "כי גמול ידיו יעשה לו" כמו שאמר הכתוב "והידים ידי עשו" והוא בסוד "אשר שליט האדם באדם לרע לו", והבינהו.
ואתה דע לך שגם יעקב הוא סוד יסוד, כי הוא נבנה מהארת יסוד אבא כנודע. וזהו סוד "ויצא יעקב מבאר" - סופי תיבות אבר, שהוא יסוד - אבר חי, וכדאיתא בלקוטי תורה. ומה גם כי גוף וברית חשבינן חד בסוד "אלה תולדות יעקב יוסף". וזהו סוד (בראשית מט, כד) "מידי אביר יעקב" שהוא סוד יסוד - תקפו של יעקב דהא לא עאל בימא אלא כד איהו בתוקפא. ואביר אותיות אבר י' - הוא היסוד עם השפע שבו שהיא טיפה צורת י כמ"ש במאורי אור, עי"ש.
ועיין בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ז ע"א (ח"א רמז, א) על פסוק "ותשב באיתן קשתו" - עיין שם היטב.
ועתה אודיעך איך שהבכורה והברכה תלוים ביסוד ברית קודש. והוא כמ"ש בספר טוב הארץ בתחלת פירושו למשנה דמסכת כלים וזה לשונו: "והנה בכורים הוא ביסוד כמ"ש בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ג ע"ב (ח"ג רנג, ב) בכורים אתקרי בן בוכרא על שם אות ברית דאיהו י', טפה קדמאה דאתמשך מניה זרע יורה כחץ דאיהו ו', ואיהו י' סליק על ו' כאיבא דסליק על ענפא דאילנא", עכ"ל. ועיין שם בטוב הארץ באורך.
וגם ברוך הוא סוד יסוד זעיר, כדאיתא במאורי אור ערך 'ברוך', עיין שם.
הרי שהבכורה והברכה תלוים במידה זו. ומה גם כמ"ש כמה פעמים שהברכה תלויה בבכורה שלכן אמר יצחק "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה". ולכן אותיות בכור וברוך שוים, ששניהם ביסוד, והוא מלת זה שהוא תמיד ביסוד, וכדאיתא בזוהר נח דף ס' ע"א (ח"א ס, א) וזה לשונו[1]: "אמאי הכא לאמר ואמאי זה? אלא לאמר - דא אתתא, זה - דא צדיק וכו' כתיב הכא זה ינחמנו וכתיב התם זה ה' קוינו לו", עכ"ל.
וכן בתיקונים דף קל"ו ע"ב: "אמר ר' שמעון זה ספר - דא צדיק חי עלמין", עכ"ל עיין שם. וכן הוא נודע בכמה מקומות.
וזהו סוד הפסוק "ויעקבני זה פעמים" - כלומר ששני אלו הבכורה והברכה הם סוד זה, את בכרתי ועתה וגו'. וז"ש בזוהר תולדות דף קמ"ה ע"א (ח"א קמה, א) "מאי זה? ויעקבני פעמים מבעיא ליה? אלא מלה חד הוי תרי זימני, בכרתי אהדר ליה זימנא אחרא ברכתי", עכ"ל. והיינו כאמור ששניהם הם סוד יסוד.
והוי יודע כוונת אותו רשע לפגום ביסוד הקדוש ולעשות ח"ו מן "אבר חי" אבר מת, בהעדר הזיווג וכנודע למשכילים בכמה כנויי היסוד שהם בסוד חי - אל חי, איש חי, אבר חי - כי הטיפה נמשכת דרך ח"י חוליות השדרה לאבר חי הניתן לנוקבא בזווגו עמה.
ועיין בזוהר ויקרא דף י"א ע"א (ח"ג יא, א). וכן בזוהר בראשית דף ו' ע"א (ח"א ו, א), ובזוהר מקץ דף קצ"ג ע"ב (ח"א קצג, ב).
והנה עשו הוא סוד ש"לשה ע"רלות הנ"ל הסובבים לברית קודש ו'[2], ואז נעדר הזיווג ח"ו ונעשה מן אבר חי - אבר מת. וזהו סוד (משלי יז, יז) "אח לצרה יולד" - ראשי תיבות א"ל ח"י, א"יש ח"י, א"בר ח"י. והבינהו מאוד.
וזהו שאמר יעקב "מכרה כיום את בכרתך לי" - כיום עם האותיות גימטריא יסוד.
והשיב עשו ברשעתו: "הנה אנכי הולך למות" - להמית האבר הקדושה ח"ו. וז"ש "ולמה זה" דייקא "לי בכורה" שהיא בסוד זה הנזכר לעיל. והמשכיל יבין.
ומצאתי בחז"ל (פרקי דרבי אליעזר, פרק כט) וזה לשונו: "ר' אמר: יצחק מל את יעקב ועשו מאס במילה כשם שמאס את הבכורה שנאמר ויבז עשו את הבכורה", עכ"ל. וקשה - מנא ליה הא? ולדרכי הדברים נכונים מאד, והיינו הך, ודו"ק.
והנה עשו בעצמו ביזה הבכורה כאמור, אך אחר כך שראה שעל ידה קבל יעקב הברכות - גם ברכות עולם הזה וכמו שהודעתיך פעמים רבות במקומות אחרים - לכך נאמר "וישטום עשו את יעקב על הברכה" דוקא. ומ"ש "את בכורתי לקח" הוא רק כדי לומר שעל ידי זה לקח ברכתי. וזהו "ועתה" דייקא. לכן מה עשה אותו רשע, רצה להמית את יעקב כמ"ש "ואהרגה את אחי", והיינו כדאמרן שיעשה מן א"בר ח"י ח"ו א"בר מ"ת. וז"ש "את אחי", וכמש"ל. ועל זה סובב והולך כל הענין.
וכדי שתבין כל זה ביותר ותדע ענין הפגם שעשו רצה לפגום ביסוד - אציגה עמך מ"ש בהקדמת ספר הזוהר דף ג' ע"א (ח"א ג, א) וזה לשונו:
- "עאלת את ט', אמרה קמיה, רבון עלמא ניחא קמך למיברי בי עלמא דאנת בי אתקריאת טוב וישר. אמר לה וכו' ותו דח' לקבלך וכד תתחברון כחדא הא חט, ועל דא אתוון אילין לא רשימין בשבטין קדישין", עכ"ל.
וכתב האר"י זלה"ה בפירושו בספר זוהר הרקיע וזה לשונו בקיצור:
- "דע כי האבר הקדוש העליון יש לו ב' צנורות בתחתון, כי מבשרי אחזה אלוה, א' משפיע שפע קודש, הב' דוחה המותר ומוציאם לחוץ. והצינורות אלו סמוכים זה לזה ואין ביניהם אלא כקליפת השום. וכנגדם ח' וט' - זה קודש וזה חול. וזהו שאמר "דח' לקבלך" - כי הם סמוכים זה לזה, ובדבר מועט אפשר שיתערב קודש בחול ח"ו. ודע כי בני חת יצאו מצינור הזה החול והמותרות, לכן נקרא בני חת, ולכן לא נרשמו ב' אותיות אלו בשבטים המורים על ב' צינורות אלו להורות כי ממקום גבוה יצאו וכו', ולא כן מקום זה כי שם מתערבים בו לפעמים קודש עם חול, ושם מגיע ח' בט' אשר הוא גימטריא טוב, וכאשר יתגבר צנור שמאל על ימינו יקרא ח"ט, כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים", עכ"ל לשון זוהר רקיע.
והנה במקום זה רצה עשו לפגום לעשות מן טוב - ח"ט. ועיין בלקוטי תורה פרשת מטות דרוש ראובן וגד וחצי שבט מנשה שנשארו בחוץ לארץ, ומה שיש להאריך בזה אין כאן מקומו.
והנה לדעתי זה גם כן פירוש מאחז"ל שפירשתיו בדרושים שעברו לפנינו, והוא (סנהדרין עח, א) "ארס נחש בין שיניו עומד", כי הארס של הנחש - אות ח' הנ"ל - המוציא המותרות ועומד בין שני אותיות ש"ן, וזה "בין שיניו עומד".
והנה כשגובר אות ח' על אות ט' נעשה ח"ט כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (ברכות לג, א) "שאין ערוד (מין נחש) ממית אלא החט"א ממית", והוא החט"א הוא הארס העומד בין ש"יני הנח"ש, והוא הממית בסוד "אבר מת" האמור למעלה. והבן.
ומן אלו הדברים מובן מאחז"ל (בבא בתרא קכג, ב) וזה לשונם: "כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' מאי שנא כי איתיליד יוסף, א"ל ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף", עכ"ל עיין שם. והדבר טעמא בעי. אמנם עם האמור מובן, כי עשו הוא המנגד אל יוסף ולפיכך נקרא יוסף שטנו של עשו בכל מקום.
ובכן נבוא אל הפרשה.
"וישלח וגו' עם לבן גרתי" - הוא סוד לובן העליון, אבא, שיסוד נמשך עד יסוד זעיר אנפין. גם הוא בסוד הטפה הנמשכת מן המוח בסוד "והמן כזרע גד הוא", וכמ"ש להלן אי"ה.
וז"ש "ואחר עד עתה" - שהמשכתי עד בחינת זו, והבן. וזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, עה) "ואחר עד עתה - שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, אבל עכשיו נולד", עכ"ל. והיינו כאמור.
ואמרו חז"ל גרתי - תרי"ג מצות שמרתי -- הסוד לפי דרכי שהוא סוד שנקרא יסוד ברית שעם הכולל גימטריא תרי"ג, שהוא כולל רמ"ח חסדים ושס"ה גבורות. וכן אל חי במילוי - אל"ף למ"ד ח"ת יו"ד - בגימטריא ברית כדאיתא במאורי אור.
"ויחץ את העם וגו' לשני מחנות" - בסוד שני צינורות שביסוד הנ"ל. וז"ש "אם יבא עשו אל המחנה האחת" - צינור השמאלי, "והכהו והיה המחנה הנשאר" - זרע קודש, "לפלטה".
"הצילני נא" - ראשי תיבות ארס נחש.
"פן יבא והכני אם" - א"בר מ"ת (היפך מה שאמר הכתוב (ויקרא כו, ט) "והקימותי את בריתי"), "על בנים" - ר"ל עם הבנים שלו שהם בני חת האמורים למעלה, והמשכיל יבין.
"ואתה אמרת היטב אטיב" - נרמז שם הקדוש בי"ט והוא סוד טוב למבין ומשכיל. והשם הזה ממונה להוציא הנצוצות מן החיצונים, וז"ש "ושמתי את זרעך" - הוא זרע קודש, או"ר ז"רוע לצדי"ק, יסוד עולם. והבינהו. ואמר "כחול הים" - הוא הגבול שיש לים העליון, יסוד דנוקבא, והוא רבוע אהיה - גימטריא חול, שעל שפת הים העליון, והוא חותם ותחום לים הנזכר. וכשיש חו"ש[3] פגם גדול - אזי היין נהפך לדם ויוצא לחוץ ונהפך חותם שגימטריא תנ"ד לנדת, ואז הקליפות יונקים ח"ו. והבן זה כי סוד עמוק הוא.
וזהו שאמר יעקב בתפלתו על אותו זרע קודש הניתן מיסוד זעיר אל הנוקבא שיהיה שמור ביסודה על ידי אותו החול שהוא התחום. וז"ש "אשר לא יספר" הזרע קודש "מרב" - ר"ל מן ר"ב, ר"ל מן עשו שנקרא 'רב' שנאמר "ורב יעבוד צעיר", כי כשהנצוצות הם תחת יד עשו ח"ו אז יש להם מספר. והמשכיל יבין סוד העמוק הזה שקצרתי בו כי כבוד אלהים הסתר דבר.
"ויקח מן הבא בידו", וכתב הרב בליקוטים שהכוונה ליתן לו יניקה מידו אחת השמאלית, עיין שם. ואני לפי דרכי אומר הכוונה על אותו צינור השמאלי שהוא סוד יו"ד השמאלית שעל אות צ' כידוע ליודעי חן. וזהו סוד ידו - אותיות יוד והבינהו.
"ויעבור את מעבר יבק" - הוא שם קדוש הנודע, ולדעתי הוא ראשי תיבות יסוד ברית קודש. ואין זה סותר למ"ש בזוהר משפטים דף קט"ז ע"א (ח"ב קטז, א) שהוא סוד יחוד ברכה קדושה, עי"ש. כי יחוד שהוא ביסוד האמצעי כולל גם ברכה וקדושה ונמצא שהכל אחד, ודו"ק.
וידוע שנגד שם הקדוש הזה יש בקליפה סוד אבק, ואות א' מורה שכל א' מן החיצונים הולך לעצמו, כי נעשים אבק ומתפזרים זה מזה, כי אין ביניהם יחו"ד בסוד "יתפרדו כל פועלי און", וכמ"ש במאורי אור. וזהו שאמר הכתוב "ויאבק איש עמו" ואמרו בזוהר וישלח דף ק"ע ע"א (ח"א קע, א) וזה לשונו: "מאי ויאבק וכו' אבל אבק לא עביד פירין ואיבין לעלמין ובגין כך ויאבק איש דאתיא בההוא אבק ורכיב עליה בגין לקטרגא ליה ליעקב", עכ"ל. ועיין רעיא מהימנא פנחס דף רמ"ג ע"א (ח"ג רמג, א).
ובמלת יאבק רמוז איך שהאבק רוצה להתאחז בקדושה שיהיה לו ייחוד, והבינהו.
"וירא כי לא יכול לו" - ר"ל לוא"ו, סוד תפארת. "ויגע בכף ירכו" - הוא יסוד, סיומא דגופא, והוא סוד יו"ד שבגימטריא כָף כנודע. גם מורה על ב' יודין שבאות צ הנ"ל שגימטריא כָף, וכלומר שגבר אות ח' על אות ט' כנ"ל סודו. וזה סוד מאחז"ל (ברכות ד, א) "וכתיב ויירא יעקב מאוד - אמר שמא יגרום החטא". והבן.
והנה איתא בציוני וזה לשונו: "ויגע בכף ירכו - רמז לו שיצטער ביוסף יוצא ירכו", עכ"ל. ולפי דרכי יונעם למשכילים שהוא יסוד ויוצא מן הירכים ולמעלה, ומבשרי אחזה אלוה. וז"ש "ביוסף יוצא ירכו", והמשכיל יבין.
גם תדע כי יסוד נקרא גם כן רגל, ויוס"ף במילוי - יו"ד ו"ו סמ"ך פ"א - בגימטריא רגל, והוא גימטריא זכור - סוד "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו". ר"ל בסוד אחד שיסוד מחבר א"ח עם ד' בסוד (דה"א כט, א) "כי כל בשמים ובארץ" ומתרגמינן "דאחיד בשמיא ובארעא", כדאיתא בזוהר משפטים דף קט"ז ע"א (ח"ב קטז, א), ותיקון ע' דף קכ"ח ע"א וע"ב - עיין שם.
והנה הוא סוד ירך עם האותיות. והוא אותו העמוד שהארץ עומדת עליו כמארז"ל (חגיגה יב, ב) "ר' אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד עומדת וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם", עכ"ל. וכנודע.
ואמר הכתוב "ותקע כף ירך יעקב וגו'" - והיינו שנתקעה ממקומה. והסוד בזה לפי דרכי עמוק הוא. וארמוז בקיצור. כי תדע מה שאמרתי פגם ביסוד - אין הכוונה ביסוד עצמו חלילה, אמנם הכוונה בסוד העדר הזיווג, שנתעלו ת"ת ויסוד למעלה בסוד (ירמיהו ו, ד) "אוי לנו כי פנה היום" כדאיתא בזוהר אחרי דף ע"ד ע"ב (ח"ג עד, ב) "ר' שמעון אקיש ידוי ובכה וכו' וכד אתרחקא מטרוניתא ממלכא וברכאן אתמנעו ממלכא וזיווג לא אשתכח ברישא דיסוד נטיל ו' עילאה לההוא רישא דיסוד דהוא י' ונגיד ליה לגביה כדין הוא ו"י וכו' אוי כד אסתלק מלכא לעילא לעילא וכו'", עיין שם באורך.
והנה לפעמים מצינו עלייה זו לטובה כדאיתא בסתרי תורה פרשת ויצא דף קנ"ז ע"ב (ח"א קנז, ב) וזה לשונו: "כיון דאסתלק יעקב מתמן וכו' ואיהו סליק לגבי עילא, מה כתיב ותצא לאה לקראתו - אימא עילאה לגבי ברא יחידא, ותאמר אלי תבא - תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקין ועדונין וכו' כדין וישכב עמה בלילה הוא - הוא דסתים מכלא", עכ"ל. ועיין בספר טור ברקת הלכות ט"ב בדף רנ"א ורנ"ב שהאריך על פי הקדמות אלו.
והנה זה שאמר "ותקע כף ירך" - שנתעלה למעלה, ומפרש הכתוב שלא תאמר שעלייה זו היתה לטובה לקבל תפנוקין ועדונין - לזה אומר שלא כן הוא, רק "בהאבקו עמו" - שעלייה זו היה בשביל התאבקות, ולכן עלה למעלה בסוד "אוי לנו כי פנה היום".
וזה לשון מאורי אור: "אוי היינו כשזעיר אנפין מסתלק פנימיותו עד הכתר שהוא סילוק הו' אל ה-א'[4] ואז טפת השפע שבפום אמה הנקרא י' נסתלק עמו ונהר יחרב ויבש, אז נקרא אוי לנו כי פנה היום", עכ"ל. והיינו כאמור.
ובזה מובן מאחז"ל (חולין צא, א) "ואמר ריב"ל ולמה נקרא שמו גיד הנשה? שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים", עכ"ל. והיינו סוד האמור, כי הפנימיות נסתלק ואז החיצוניות נשאר כנשים, והמשכיל יבין.
"ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני" - שתודה לי על הברכות כמו שאמרו חז"ל. והסוד בזה כי מאחר שמלאך רע יענה אמן אז עלייה זו תתהפך לברכה ויקבל תפנוקין ועדונין.
ואמר "ישראל יהיה שמך" והוא סוד לי ראש, סוד המוחין. ונמצא ממילא בזה הודה לו על ברכות. והנה זהו סוד גיד הנשה - וארמוז בקיצור.
איתא בהקדמת ספר הזוהר וזה לשונו: "עאלת את ד' ואת ג'. אמרי אוף הכי. אמר אוף לון: די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא וצריכין לגמול עמהון טיבו. דל"ת איהו מסכנא, גימ"ל גומל לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין", עכ"ל. ועש"פ כי אות ג' משפיע לאות ד' הטפה זרע קודש, אות י' שבאמצע גיד, ואות י' אינו הפסק אלא הוא מייחד אותם, וכדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רל"ד ע"ב (ח"א רלד, ב) "ר' יוסי שאל לר' שמעון וכו' ואע"ג דאית יו"ד לזמנין בין גימ"ל לדל"ת - לא הוי פרודא וכולא קשורא חדא", עכ"ל.
וכן בתיקון י"ט דף מ' ע"א ותיקון כ' דף מ"ו ע"א: "קם סבא מבתר טולא פתח ואמר, והמן כזרע גד הוא, מאי כזרע גד? אלא גד איהו ימינא ושמאלא, גומל דלים, כזרע גד - דא יונה יוד ודאי טפה חוורתא דביה אשתלים גד ואתעביד גיד", עכ"ל.
ומה שכתב "ימינא ושמאלא" - ר"ל דכורא ונוקבא כנודע. ועיין גם כן בזוהר ויחי דף רמ"ד ע"ב (ח"א רמד, ב).
ובזוהר הרקיע בפירוש "עאלת את ד' ואת ג'" הנ"ל, ובליקוטי בהעלותך על פסוק "והמן כזרע ג"ד וכו'": "ג' - יסוד דדכורא, גומל חסדים. ד' יסוד דלה ועניה וכו'. וזהו גיד הזכר הוא ג' והזרע יו"ד והנקבה ד', עזר כנגדו וכו'". עיין שם היטב.
וכאשר תבין כל זה יתבאר היטב סוד גיד הנשה.
גיד גימטריא י"ז, חושבן טוב.
הנשה - גימטריא
ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360 - ה' חסדים שמקבל יסוד דכורא כנודע. וזה לדעתי סוד יוסף צדיק בגימטריא הכי הוי.
"וישתחו ארצה שבע פעמים" - בסוד ג"ד בחסרון היו"ד, שיו"ד נתעלה בסוד אוי, ואז זמן שליטת החיצונים. וז"ש "עד גשתו עד אחיו". ועיין בזוהר הרקיע הנ"ל, ומובא בהדר"מ הדרת מלך דף ל"ז ע"א ואז תבין.
"וישקהו" - ואמרו חז"ל (תנחומא) שרצה לנשכו בשיניו - הוא סוד ארס נחש בין שיניו עומד הנ"ל, שהוא סוד ח"ט, היפך טוב. ובזה מובן מאחז"ל (מדרש חזית דף ק"ט ע"ג) "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה - זה עשו הרשע", עכ"ל. והיינו כאמור כי חָטא[5] בסוד אחד שהוא יסוד, ולפיכך "יאבד טובה הרבה" - טוב שבגימטריא י"ז וכדאמרן. והבינהו.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם", ואיתא בספר הפליאה (ומובא בי"ר) וזה לשונו: "ויבא יעקב שלם - מאי שלם. וכן ויקרא לו ה' שלום מאי שלום? זה יוסף", עכ"ל. והוא פלאי, כשמו כן הוא, כי יוסף מאי עבידתיה הכא? ולפי דרכי יונעם למשכיל מדע. והוא סוד "הנני נותן לו את בריתי שלום". ואמרו חז"ל (קידושין סו, ב) "ו' דשלום קטיעא היא", ולמדו שם חז"ל מזה שכהן בעל מום עבודתו פסולה - כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, עי"ש. הרי שלם ושלום - הכל אחד, ומורה על יסוד ברי"ת קוד"ש. ויוסף היה יפה תואר ויפה מראה מן ש"ע נהורין שבגימטריא שלם. וכן שלום שבגימטריא שע"ו נהורין - הכל אחד כנודע. ועיין בליקוטי חיי שרה סוף הפרשה. ועיין בזוהר מקץ דף קצ"ז ע"ב (ח"א קצז, ב) "תא חזי יוסף ברית שלום הוי וכו'", עי"ש. ונמצא לשון הפליאה מבואר היטב ונעשה יעקב שלם מנגיעת הכף שהיה בסוד יוסף יוצא ירכו כנ"ל.
ואמר הכתוב "עיר שכם" - הסוד לפי דרכי הוא מה שאיתא בספר טוב הארץ וזה לשונו במעלת קצת מקומות של ארץ ישראל וכו': "דע כי ירושלם[6] במספר קטן - י"ט, גם מלכות במספר קטן הוא י"ט, כי ירושלים היא מדת המלכות. ושכם הוא סוד יסוד, כי יסוד רמז ליוסף ולזה שכם נותן ליוסף שמדתו יסוד", עכ"ל.
ולדעתי עוד סוד בדבר הזה כי שכם בגימטריא
ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360 הכלולים ביסוד, שלכן נקרא כל. וזהו סוד (בראשית מז, יד) "וילקט יוסף את כל הכסף", וכמ"ש בלקוטי תורה פרשת וישב, עיי"ש. ונמצא מה שבא "שלם עיר שכם" הוא ממש תיקון גיד הנשה. והמשכיל יבין. וזהו סוד מאחז"ל (סוטה יג, ב) וזה לשונם: "ואת עצמות יוסף וגו' קברו בשכם - מאי שנא בשכם? אמרו משכם גנבוהו ולשכם נחזור אבידה", עכ"ל, והמשכיל יבין.
גם רומז שנעשה שלם ביו"ד, ומן ג"ד נעשה גי"ד והבן.
והנה זהו סוד "ויעקב איש תם" - מה שרצה עשו לעשות אבר מ"ת נעשה ת"ם, היפך מ"ת. וזהו סוד מאחז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת". גם מלת תם מורה על המילה כנודע מאחז"ל (נדרים פרק ג' דף ל"א ול"ב) בפסוק (בראשית יז, א) "התהלך לפני והיה תמים", שלא נקרא תמים עד שמל עצמו, עי"ש. ומעתה המדרש (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל - הרי הוא כמבואר.
- נשלם דרוש השנים עשר בס"ד
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב וגו - ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי, ובדפוס כתוב ח"ו - ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה ח"ו שם - ויקיעורך
- ^ הגהתי קצת, ובדפוס כתוב ה"א שמטעה שהכוונה אל האות ה', לכן שיניתי - ויקיעורך
- ^ הוספת ניקוד הקמץ הוא משלי להקלת העניין - ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי, ובדפוס היה כתוב ירושלים בכתיב מלא - ויקיעורך