מדרש לפירושים/חלק ב/יג
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הי"ג - בלק ובלעם
[עריכה]ראיתי להאריך בענין בלק ובלעם למען תדע שורש דבר נמצא בהם ותבין כמה מאמרים סתומים בזוהר ומדרשים.
איתא בספר עמק המלך דף ק"ח ע"ב:
- "סוד בלק בן צפור - צפור ממש, שהיה עושה עוף אחד על ידי כישוף בשעתו ויומו ומזלו וכו'. והעוף הזה עולה עד מקום עזא ועזאל, ואותו גילוי עינים מודיעים לו סודות גדולים וכו', ואותו הצפור הוא הכישוף שאסרה תורה ושמו ידעוני מפני שיודע רזין וסודין מגילוי עינים מה שנעשה בכל העולם ומה שיהיה אחר זמן רב, ומגלה לו עתידות. ובזה הכישוף היה יודע בלק מה לעשות - הכל מעז"א ועזא"ל, רק שלא היה יודע לשוט ולפרוח שם. ובלעם במילולא דיליה פרח ושמע מעז"א ועזא"ל, אבל בלק לא היה יודע כי אם בעובדא דהיינו באותו מעשה צפור של ידעוני", עכ"ל.
ורצונו בזה למ"ש במדרש הנעלם שבלק כחו היה בעובדא ובלעם בפיו, והכישוף צריך שניהם. עכ"ד. וז"ש בלעם במילולא דיליה - שכחו היה בפיו. אבל בלק לא היה יודע אלא בכח שעשה הכישוף ולא יותר. וכן איתא בזוהר פרשת בחקותי שקסם תלוי במעשה, ונחש בפה. ובלק היה בקי בקסמים ובלעם בנחשים, עיין שם.
והנה איתא במדרש הנעלם פרשת בלק דף פ"ז ע"א (ח"ג פז, א) וזה לשונו:
"בלק ובלעם היו בעצה אחת. בלעם עשה נחשים עם שם יעקב, ובלק עשה קסמים עם שם ישראל. באותו שעה יצא רוח מסטריה דיוסף מבין ענפי אילן ונשיב באינון נחשים ובטיל להון, והיינו כי נחש ינחש איש אשר כמוני - ר"ל איש דלעילא שהוא מסטרא דיליה, הוא יבטל הנחשים. ונשיב רוחא מאילנא דלתתא ובטיל לקוסמין. כיוון דחמא בלעם כן אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", עכ"ל כפי המובא ביר"ג. וכן הוא גם כן בזוהר חדש בלשון אחר עיין שם.
והנה קצת מן המאמר הזה פרשתיו במקומות הרבה, וכאן באתי ליישב קושיא עצומה לענ"ד, והוא שהרי נודע בדברי הרב זלה"ה שבלק הוא נגד מלכות - נוקבא דזעיר אנפין בסוד שהוא "מלך מואב" דתמן רות המואביה - מילוי אדני גימטריא רות, וכדאיתא בלקוטי תורה פרשת ויצא עיין שם. ובלעם הוא נגד דכורא דקדושה זעיר אנפין, וכדאיתא בספר עמק המלך דף ק"ד ע"א וזה לשונו: "אבל באומות העולם קם, ומנו? בלעם. ופירושו כמו שמשה רבינו ע"ה הוא סוד הדעת בסטרא דקדושה -- כן בלעם בסוד הדעת בסטרא אחרא. ולפיכך בלעם היה משתבח בעצמו ואומר "ויודע דעת עליון"", עכ"ל. הרי מפורש שבלעם הוא סוד דוכרא.
ונודע גם כן שבלעם בגימטריא קמ"ב - הוא חושבן ס"מ עם י"א ארורים, וכדאיתא מפורש במגלה עמוקות אופן פ' שבלק ובלעם הם אתחברותא דס"ם ונחש - זעיר ונוקבא דקליפה. בלעם - דכורא, ובלק - נוקבא. וכן הוא בכמה מקומות. אם כן קשיא על מ"ש במדרש הנעלם שבלק עשה קסמים עם ישראל ובלעם עשה נחשים עם שם יעקב -- הלא שם ישראל הוא גבוה מבחינת שם יעקב? בפרט אם תאמר כאן ששם ישראל הוא סוד זעיר ויעקב נוקבא כמ"ש בכמה מקומות - אם כן מהראוי שכל אחד יפגום ח"ו בצד שכנגדו.
ונלע"ד שהוא מובן על פי הקדמת הרב זלה"ה - מובא במקדש מלך בזוהר בלק דף קפ"ט ע"א (ח"ג קפט, א) בענין מוץ ותבן וזה לשונו:
- "כקוף בתר בני נשא - נ"ב כי יש בקדושה גם כן בחינת מוץ ותבן. מוץ בגימטריא קל"ו -- ה' חסדים שמקבלת מתפארת שהוא ו'. תבן - ת' מלכות, ב"ן שבמלכות, עכ"ל[1]. לפי זה מוץ שהוא נוקבא דקליפה יש לו קצת יניקה מתפארת, ותבן שהוא דכורא יש לו קצת יניקה ממלכות דקדושה. ולפי שלא ינקו הרבה - לכן לא נעשית יניקת נוקבא דקליפה מנוקבא דקדושה ודכורא מדכורא", עכ"ל מקדש מלך. ועיין מ"ש מזה בדרוש ספירת הוד בעזרת השם שהארכתי.
ועל פי זה מובן המדרש הנעלם האמור. כי בלק - שהוא נוקבא דקליפה - יונק מן ישראל דוכרא דקדושה. ובלעם - דוכרא - יונק מן יעקב נוקבא דקדושה. והבן. וזהו שכתב "עם שם ישראל עם שם יעקב", ומהראוי שיאמר "על שם ישראל על שם יעקב" - אך הכוונה על היניקה. וז"ש עם שם ישראל - כלומר עם הכח שיונק מן ישראל, וכן עם שם יעקב. וק"ל.
ולפיכך בלעם שהוא דכורא עשה נחשים דוקא, ובלק נוקבא עשה קסמים. וכנודע בזוהר בלק דף ר"ו ע"א (ח"ג רו, א) - שם מבואר שנחש דכורא וקסם נוקבא, עיין שם. וכן הוא בליקוטים סוד קסם הוא רבוע אלהים בחושבן, עיין שם.
ובזה מובן מ"ש במדרש נעלם "יצא רוח מסטרא דיוסף וכו' ונשיב באינון נחשים ובטיל להון וכו'". כי יוסף יסוד דוכרא דקדושה מבטל דוכרא דקליפה. "ונשיב רוחא מאילנא דלתתא ובטיל לקוסמין וכו'" - כי המלכות נוקבא דקדושה מבטל הקסמים נוקבא דקליפה. וז"ש "כיון דחמא בלעם כן אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" -- היינו כאמור, שנתבטל יניקת נחש דוכרא מן יעקב נוקבא דקדושה, ויניקת קסם נוקבא מן ישראל דוכרא דקדושה.
והנה זהו טעם להא דאמרן שבלק כחו במעשה לבד ובלעם בפיו; כי מעשה הוא סוד נוקבא - סוד עולם עשיה. וקול הוא סוד דכורא כנודע. וז"ש בזוהר בחקותי הנ"ל שקסם תלוי במעשה ונחש בפה. ומובן גם כן מ"ש בתיקונים תיקון ע' דף קכ"ג ע"א וזה לשונו: "נחש רכיש על קלא דעורבא אל אחר. קסם רכיבת על תנועין דגופא דעורבא", עכ"ל. והוא כי עורב הוא כלל סטרא אחרא ובהיפך אתוון רע בו, וכמ"ש במק"א, והוא סוד קליפות שחורים עוף טמא. ולכן נחש שהוא דכורא תלוי בקול של עורב. וקסם נוקבא תלוי בגופא דעורבא - סוד מעשה לחוד שלא היה יכול בלק רק לעשות את גוף העוף וכנ"ל.
ובזה מובן גם כן מ"ש במדרש נעלם הנ"ל שבלעם אמר כי לא נחש וגו', וקשה למה הזכיר בלעם את הקסם חלק בלק, והוא לא עשה רק נחשים? וגם למה לא אמר בלק גם כן המקרא הזה שהרי שניהם שוים לרעה - בלעם בנחשים ובלק בקסמים? אך הוא מובן עם הנודע שכל פעולות של דכורא יוצאים לפועל על ידי נוקבא, ואף על פי כן עיקר הפעולה נתייחס לדוכרא כי הוא הפועל העיקרי, ואין ביד הנוקבא לפעול שום פעולה בלי התחברות דכורא עמה אשר מטעם זה אמרה תורה "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו" דייקא וכנודע.
והנה כי כן הדבר הזה שבלק לא היה יכול לפעול שום פעולה רעה, ולכן לא היה אומר המקרא הזה כי בלאו הכי לא היה יכול לפעול רע כלל שהוא נוקבא. אך שלח אל בלעם שיבוא אליו ויתחבר עמו ובלעם שהוא דכורא הוא הפועל העיקרי אבל מכל מקום הוא צריך אל הנוקבא שעל ידה יצא הפעולה ההיא וכאמור.
וזהו סוד גוף הענין הנ"ל שבלק היה עושה צורת העוף ושמו ידעוני וכו' ובלעם עשה הכשפים שלו על ידי אותו העוף שעשה בלק. והדבר טעמא בעי. אך הוא כי אותו העוף הוא סוד נוקבא דקליפה, ולפיכך על ידה פעל בלעם כל פעולותיו כדי שיצא הפעולה לעולם. והבן. ולפיכך הזכיר בלעם המקרא הנ"ל "כי לא נחש וגו'" והזכיר גם כן את הקסם - אם שהיא מעשה בלק - כי הדכורא צריך לנוקבא והדכורא הוא העיקר. וכשנפל דכורא נפל גם נוקבא עמו. וז"ש "כי לא נחש וגו'". והבן כל זה.
ועתה אציגה נא עמך מאמר אחד מזוהר ופירושו במקדש מלך. והוא בפרשת בלק דף ר"ז ע"א (ח"ג רז, א) וזה לשונו:
- "בלעם הוה אתי לגבי אתנא ועביד עובדא, ואמר מילוי וכו' וכדין הוה אתי מאן דאתי ואוליף ליה על ידי דהאי אתון וכו', ולא אשכח סטרא דיהא הוא ברשותיה אלא מסטרא דאתנא. והיינו דאמר ר"י אר"י באילין כתרין תתאין אית ימינא ואית שמאלא. מסטרא דימינא - חמורים כמה דאוקימנא, ומסטרא דשמאלא - אתני. ותאני עשרה אינון לימינא ועשרה לשמאלא וכו'. א"ר יוסי אינון דימינא כלילין כולהו בחד דאקרי חמור וכו', ואינון דשמאלא כלילין בחד דאקרי אתון וכו'. והני עשרה מימינא ועשרה משמאלא ואתכלילן בהני תרי כולהו, ואינון משתכחי בקסם. ואית עשרה אחרנין דימינא ועשרה דשמאלא דמשתכחי בנחש. ועל דא כתיב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל - מאי טעמא? כי י"י אלהיו עמו - מסטרא דנחש נפיק שור ודא איהו שור וחמור", עכ"ל.
ופירושו במקדש מלך וזה לשונו:
"וכדין אתנא אודע לי - פי' שס"ם היה מתלבש באתון והיה מודיע לו על ידו. וז"ש בסמוך "וכדין הוה אתי מאן דאתי ואודע ליה על ידה דהאי אתון""
"מסטרא דימינא חמרין - פי' שהחמור הוא דכורא דקליפה ולכך הם עשרה חמורים נגד י' ספירות שלו. והנוקבא היא האתון והם גם כן עשרה אתונות נגד י' ספירות שלה. והדוכרא נקרא ימין והנוקבא נקרא שמאל כנודע. "
"והני עשרה מימינא - פי' עשרה שהזכיר לעיל שכלולים בחמור ועשרה כלולים באתון"
"ואתכלילין בהני תרי כולהו - פי' כל הקליפות כלולין באלו."
"ואינון משתכחי בקסם - נ"ב נוקבא דנוגה."
"ואית עשרה אחרנין וכו' דמשתכחי בנחש וכו' - נ"ב דכורא דנוגה, עכ"ל."
"ונלע"ד פירוש הענין כי נודע שהדכורא כלול בנוקבא והנוקבא בדכורא, ולכך בעשרה דאתון כלולים בה עשרה של חמור שהוא דכורא, ונמצא שהם עשרים, ויונקים מנוקבא דנוגה שהיא קסם. וכן בחמור יש בו עשרה וכלולים בו עשרה של אתון הם גם כן עשרים ויונקים מדכורא דנוגה שהוא נחש."
"נפיק שור - נ"ב דכורא"
עד כאן לשון מקדש מלך.
העולה מזה שנחש שהוא דכורא הוא סוד חמור - סטרא דימינא. וקסם שהוא נוקבא הוא סוד אתון - סטרא דשמאלא. כי דכורא הוא ימין ונוקבא שמאל. ומזה תבין מ"ש המקובלים שבלעם ובלק הם ימין ושמאל דקליפה, ולמעלה הודעתיך שהם דוכרא ונוקבא דקליפה - אמנם הכל אחד - כי דכורא ימין ונוקבא שמאל. ועיין במגלה עמוקות (אופן פ') ותבין עם האמור.
והנה מ"ש בזוהר "בלעם הוה אתי לגבי אתנא וכו' ואוליף ליה על ידי דהאי אתון" -- הגם שבלעם הוא דכורא דקליפה - מובן עם הנז"ל שאין יכול להוציא שום פעולה אם לא על ידי התלבשותו בנוקבא שהיא האתון. וז"ש המפרש שס"ם היה מתלבש באתון והיה מודיע לו על ידה - והיינו כי בלעם עצמו הוא סמא"ל עם י"א ארורים כנז"ל, והיה מתלבש באתון נוקבא והיה מודיע לבלעם בארץ והכל על ידי האתון. והבן.
וזה לדעתי סוד מאחז"ל (סנהדרין פרק י"א דף ק"ה ע"א וב') שבלעם בא על אתונו, עיין שם, והיינו כאמור והבן. וזהו סוד בזוהר הנ"ל "בלעם הוה אתי לגבי אתנא ועביד עובדא" - היינו מלאכתו ממש, והבן. וז"ש בזוהר ואמר מילוי ה"ס מש"ל שבלעם כחו בפ"ה במילולא דיליה כמבואר סודו והבן. ועיין בזוהר בלק דף רי"א ע"א (ח"ג ריא, א) "ואי תימא בהני לא יכילנא וכו'" והביא שם בעל מקדש מלך שני פירושים. פירוש מו"רו שקסם דכורא ונחש נוקבא. ופירוש הרח"ו זלה"ה שנחש דכורא וקסם נוקבא - עיין שם שהאריך. ועיין מה שכתבתי בו והארכתי בעז"ה בדרוש ספירת הוד - עיין שם היטב הדק.
ונאמר מעתה שמוכח כדברי הרח"ו זלה"ה מן מאמר דמדרש הנעלם האמור היות ידוע ומפורסם שבלעם דכורא ובלק נוקבא. וכיון שבלעם עשה נחשים ובלק קסמים - מוכח שנחש דכורא וקסם נוקבא. הגם שעל פי רוב נחש הוא סוד נוקבא כידוע. והמשכיל יבין.
והנה מה שמסיים בזוהר "מסטרא דנחש נפיק שור" צריך ביאור, שהרי ידוע ששור הוא שמאל תמיד, ואם כן איך הוא נפיק מסטרא דנחש שהוא דכורא שהוא ימינא שהוא חמור וכמ"ש בעצמו "מסטרא דימינא חמורים" וכנז"ל.
ונלע"ד שלאו לכל מילי שוה לנחש כי אם כמו שנחש הוא דכורא כמו כן שור הוא דכורא. וז"ש המקדש מלך "נ"ב דכורא" - ותו לא. ולעולם שהוא סוד שמאל דדכורא; כי הרי לדכורא עצמו יש ימין ושמאל. כמו שתפארת בקדושה הוא כלול מחסד וגבורה -- כמו כן בסטרא אחרא טמא טמא יקרא, סוד נחש הוא נגד תפארת קו האמצעי והשור הוא צד שמאל של הנחש. וז"ש "מסטרא דנחש" - ר"ל מצד הנחש שהוא צד שמאל של הנחש.
והבן זה עם מה שאודיעך עוד להלן אי"ה בדרוש שור וחמור סוד נחש שהוא נוטריקון נחש חמור שור - הרי שאות ש' של נחש המורה על שור הוא מצד הנחש והוא מורה על צד שמאל שלו. וז"ש בזוהר "מסטרא דנחש נפיק שור ודא איהו שור וחמור", עכ"ל. ור"ל חמור ימין של נחש, שור שמאל של נחש. ובדרך כלל נקרא הנחש גם כן ימין מפני שהוא דכורא וכמ"ש הרח"ו זלה"ה. והבן מאוד. ובזה כל המקובלים צדקו יחדיו.
גם מ"ש המקובלים קדמונים שאתחברותא דבלק ובלעם הוא אתחברותא דשור וחמור -- היינו כי בלק שהוא סוד נוקבא הוא סוד שור שהוא סוד שמאל, כמו שבקדושה הנוקבא נקראת בשמות הגבורה והפחד כנודע, והבינהו. ובלעם הוא סוד חמור דכורא ימין, וכדמוכח במגלה עמוקות (אופן פ') עיין שם ודוק.
ומ"ש בזוהר "מימינא חמורים ומסטרא דשמאלא אתני", ובכל המקובלים איתא שסוד חמור הוא עצמו סוד אתון וסוד ישמעאל בגימטריא אתן. ומה גם כי נמצא מפורש בעמק המלך דף ח' שישמעאל עצמו נתגלגל באתונו של בלעם, ושם נתקן על ידי שמתה באותו מעשה של מלאך כמו שאמרו חז"ל (במדבר רבה, כ) בפסוק (במדבר כב, לג) "ואותה החייתי" ועיין שם. וכן הוא בפ' עשרה מאמרות דף ל"ג ע"ג עיין שם. הנה מכל זה מוכח שחמור הוא סוד אתון. אך הוא מובן בסוד כללותם כמ"ש בזוהר הנ"ל שבעשרה חמורים כלולים גם כן עשרה אתונות ויונקים מדכורא סוד נחש. וכן בהיפך. ומעתה לא קש מידי. ודוק. ואולי שיתיישב בזה גם כן מה שיש להקשות מספר הליקוטים ע"פ "לא תחרוש בשור וחמור וגו'" בפרשת כי תצא. והמשכיל יבין.
העולה מכל זה שבלעם הוא סוד דכורא וממנו יונקים עשרה חמורים, והוא רצה להגביר נחשים. ובלק הוא סוד נוקבא וממנו יונקים עשרה אתונות והוא רצה להגביר קסמים. ומ"ש בזוהר בלק דף רי"א ע"א (ח"ג ריא, א) שבלעם עצמו רצה לפגום בשני השמות יעקב ישראל - זעיר ונוקבא דקדושה - מובן עם מה שכתבנו לעיל שדכורא הוא הפועל העיקרי אך עיקר פעולתו יוצא על ידי נוקבא - סוד גוף הצפור שעשה בלק. ואותו העוף אינו פועל מאומה כי אם על ידי מילולא דבלעם שהוא דכורא. ובזה מבואר שבלעם על ידי מילולא דיליה הגביר שניהם - נחש וקסם - שהם דוכרא ונוקבא וכנז"ל וק"ל.
וזהו סוד מ"ש המקובלים - וכן הוא בפי' (ע"מ עשרה מאמרות דף ל"ד ע"ד) וזה לשונו: "מן ארם ינחני בלק - ארם ראשי תיבות אש רוח מים", עכ"ל. והיינו כי בלעם הוא דכורא - סוד "ויודע דעת עליון" (במדבר כד, טז) וכנודע - ולכן כמו שדוכרא דקדושה כולל אש מים רוח ומשפיע למלכות נוקבא כנודע -- כמו כן אמר על עצמו "מן ארם" שהוא אש רוח מים שאני כוללם "ינחני בלק" שהוא נוקבא כדי להשפיע בו מדה שלי. והבן.
ואני אוסיף נופך ואומר סוד הכתוב (במדבר כג, יא) "וישא משלו ויאמר מן ארם וגו'" עם הנודע בלקוטי תנ"ך בפסוק (מ"א ה, יב) "וידבר שלשת אלפים משל" - סוד משל הוא חג"ת; מ' - חסד, ש' - גבורה, ל' - תפארת. והראש באמא - "מגדל הפורח באויר". עיין שם. וזהו שאמר הכתוב "וישא משלו" דייקא - כלומר 'משל שלו' נגד משל דקדושה האמור. ומפרש הכתוב "מן ארם ינחני" שהוא סוד אש רוח מים. וזה מה שנשא משל שלו נגד משל דקדושה בסוד 'אדמה לעליון'. והבן.
וליודעי חן יומתק סוד ההוא עובדא שפרח בלעם באויר כמ"ש חז"ל (במדבר רבה, כב) ובזוהר דף קצ"ד ע"א (ח"ג קצד, א) עיין שם. והוא סוד רוח דקליפה נגד רוח דקדושה - סוד תפארת דכורא, והוא סוד אויר כנודע. וביותר עמקות תראה שהוא סוד אות ל' של משל האמור שהוא סוד "מגדל הפורח באויר" כאמור, ולפיכך בלעם פרח באויר ועשה תשובה וזכר שם המפורש ונשתטח תחת כסא הכבוד כנודע במגלה עמוקות (אופן ל"ה). והכל מובן למשכילי מדע. והבן זה.
עוד פירוש אחר על הכתוב "מן ארם ינחני" הוא בכתובים שם במגלה עמוקות (אופן ל"ה):
- שידוע שכל יניקתו דבלעם הוא מצד נהירא דקיק - קליפה נוגה הנקרא 'ארם'. וזהו סוד (דברים כו, ה) "ארמי אובד אבי" - כי גם לבן הארמי הוא גלגול בלעם בן בעור כדאיתא בתרגום יונתן פרשת בלק "בגלגולא קדמאה דילי" - הכל היה עניינו על ידי קליפת נוגה. ועל זה אומר משה "אעברה נא" - רוצה אני להעביר רעת בעור שהוא גימטריא אעברה - שכל יניקתו מן "נא" - נוטריקון נוגה ארמית.
עד כאן לשון מגלה עמוקות.
וסודו כי הוא סוד נחש דוכרא דנוגה וכמש"ל. וזהו סוד (בראשית ל, כז) "נחשתי ויברכני ה' בגללך". וכן אצל בלעם כתיב (במדבר כד, א) "ולא הלך וגו' לקראת נחשים". והוא סוד נחש כאמור. והבן כל זה - שים עיניך על הדברים היטב.
ומעתה נאמר שעשו הוא עצמו סוד בלעם וכדאיתא בחז"ל (במדבר רבה, יד) וזה לשונם: "בלעם בן בעור והוא הנקרא על שם בלע, ומכר בכורתו בשביל בליעתו. בן בעור - עשה עצמו כבהמה שנאמר "הלעיטני נא" כמה דתנן אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו", עכ"ל. הרי מפורש שהיינו עשו היינו בלעם. וסוד הדבר מובן בסוד בלע המלך הראשון מן המלכים אשר מלכו בארץ אדום כמו שאמר הכתוב (בראשית לו, לב) "וימלוך באדום בלע בן בעור ושם עירו דנהבה" וכנודע ליודעי חן. וז"ש חז"ל "והוא הנקרא על שם בלע" - והבן.
וגם כי ס"מ[2] שרו של עשו עם י"א ארורים בגימטריא בלעם וכמ"ש במגלה עמוקות (אופן פ') באורך. גם סוד בעור הוא סוד עורב הקליפה כנודע.
והנה בלעם כחו בפה כנז"ל, וזהו שאמר הכתוב "כי ציד בפיו" דייקא. וגם סוד קסם רמוז כאן כי אם תחבר מלת ציד אל פיו גימטריא קסם שהוא סוד רבוע אלהים כנ"ל. והיינו כמש"ל שבלעם היא הכולל שניהם - קסם ונחש. ומה שאמר הכתוב "ויאהב יצחק וגו'" - מובן עם האמור בשערי אורה ועל דרך שכתבתי כמה פעמים.
והנה כתיב (במדבר כב, ה) "וישלח מלאכים אל בלעם וגו'" ואיתא בזוהר דף קצ"ב ע"א (ח"ג קצב, א) וזה לשונו: "הכא אית עשרין ותמניא תיבין לקבל כ"ח דרגין דחרשי קוסמין דציפור", עכ"ל. וכתוב סודו במגלה עמוקות (אופן מ"א) שכוונתו היה לבטל כ"ח עתים של לבנה שהם כ"ח מחנות שכינה. וזהו סוד (במדבר כב, ו) "לכא נא ארה לי" - ארה נוטריקון ארבע ראשי השבוע. כי
ד' פעמים ז' ד' פעמים ז' שווה 28 (שהם ד' שבועות) הם כ"ח ימים של לבנה, והוא סוד
ב' פעמים י"ד ב' פעמים י"ד שווה 28 עיין שם.
ואני אוסיף נופך מפני שבלק עשה קסמים שהם סוד נוקבא דקליפה - לכן רצה לבטל כ"ח מחנות שכינה דווקא. ולפי מ"ש האר"י זלה"ה סוד קסם שהוא סוד אלהים ברבוע כנז"ל - יהיה סוד "ארה" רומז על זה שהוא ראשי תיבות למפרע הוא רבוע אלהים. וק"ל. זכור ואל תשכח כל אלו הקדמות הרמות.
ובכן נא"ה.
"וישלח יעקב מלאכים וגו'" עד "עתה" יש גם כן כ"ח תיבין - לבטל כ"ח קוסמין ולתקן כ"ח מחנות שכינה. וכמו שנאמר בסטרא אחרא "וישלח בלק מלאכים" כן נאמר בקדושה "וישלח יעקב מלאכים". ובלק הוא נוקבא דקליפה ויעקב נוקבא דקדושה. וכמו שזה שלח אל בלעם כן זה שלח אל עשו שהוא בלעם.
ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש" - ראשי תיבות מן מחנות שכינה. ורמזו עוד שמבטל מלאכים ממש ששלח בלק וכאמור שם במגלה עמוקות (אופן מ"א) עיין שם. וכמו שנאמר שם (במדבר כב, ה) "פתורה אשר על הנהר" וסודו ידוע -- כן נאמר כאן "ארצה" ואחר כך "שעיר", וכן "שדה אדום", והמשכיל יבין.
וכפל הלשון בכל הפרשה - "עשו אחיו" - הוא סוד קליפות נוגה ארמית הנז"ל. וידוע שחציו טוב וחציו רע. וזהו סוד "עשו" - רע, "אחיו" - טוב. גם בשם עשו רמוז עשרים ושמונה קוסמין הנז"ל. ובמלת אחיו נרמז בראשי תיבות י' אתונות וחמורים הנאמר למעלה.
"כה תאמרון וכו'" - הוא סוד (במדבר כג, טו) "ואנכי אקרה כה" שאמר בלעם אעקור כ"ה מאתרה כנודע (בזוהר בלק דף קצ"ט ע"א ור"י ע"ב). וז"ש "כה תאמרון.. כה אמר" שאני תקנתי את השכינה שהוא סוד כ"ה. ומפרש האיך תיקן אותה, וז"ש "עם לבן גרתי" שהוא סוד לבן הארמי - נוגה ארמית, ושם הוצאתי בלעו מפיו - הניצוצות קדושים שהיו גנוזים שם - סוד לאה ורחל כנודע.
וז"ש "ויהי לי שור וחמור" שהם קסם ונחש, הם תחת ידי ורשותי.
"וארבע מאות איש עמו" - כי בנחש כלולים י' אתונות וי' חמורים, וכל אחד כלול מי' כקוף בפני אדם. הרי ר'. וכן בקסם. הוא סוד ארבע מאות איש שעם עשו.
"ויחץ את העם וגו'" - נגד שני בחינות טוב ורע שבקליפות נוגה. והרע נקרא עשו כנז"ל. וז"ש "אם יבא עשו" דייקא. והבן.
"אלהי אבי אברהם" - לבטל נחש. "ואלהי אבי יצחק" - לבטל קסם.
"הצילני נא מיד אחי" - ראשי תיבות יו"ד אתונות חמורים. וזהו סוד (מלאכי א, ב) "הלא אח עשו ליעקב" - שרצה להגביר עליו אתונות חמורים. ואמר ב' פעמים יד - "מיד אחי מיד עשו" - הוא סוד כ"ח קוסמין האמורים שרצה להגביר על כ"ח מחנות שכינה. וז"ש "והכני אם על בנים". אם היינו השכינה, ובנים הם כ"ח מחנות שלה הנקראים בניה כנודע. וכלל כוונת המנחה היה ליתן לו אחיזה כדי חיותו כי הקליפות צורך עולם וכמ"ש כמה פעמים.
"ויאבק וגו'" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד" - מובן עם הנז"ל בסוד בלעם שפרח באויר ונשתטח תחת כסא הכבוד. והמשכיל יבין ברמז.
עוד אודיעך דברים נפלאים הנלע"ד בזה כי איתא בספר עשרה מאמרות וז"ל: "משה הוא גלגול הבל. וקין אמר לו פרח באויר כשחלקו העולם. ולכן משה עלה למרום", עכ"ל. ומובא ביר"ג פרשת יתרו. והנה גם בלעם הוא סוד הבל - סוד (במדבר כג, כ) "הנה ברך לקחתי" - ראשי תיבות הבל וכנודע. ולכן פרח גם כן באויר. ועיין בלקוטי תורה שבלעם הוא סוד הבל ובלק ה"ס(?) קין, עיין שם.
והנה מה שקין והבל חלקו העולם - קין לקח הקרקעות והבל המטלטלין. ואחר כך אמר לו "פרח באויר" כמ"ש חז"ל (בראשית רבה, כב) והוא משולל הבנה כמ"ש המפרשים. ואומר אני כי קין הוא סוד נוקבא, ולכן לקח הקרקעות - סוד הגבורות - סוד מאחז"ל (סנהדרין עד, ב) "אסתר קרקע עולם היתה" וכנודע. והבל שהוא סוד דכורא - סוד החסדים - שמהם בנין זעיר. ולכן לקח המטלטלין שהם סוד ו' קצוות כנודע בדרושי אונאה[3] בפירוש מאחז"ל (משנה, גיטין ה) "הפעוטות מקחן מקח במטלטלין". והמשכיל יבין.
והנה עיקר הו' קצוות הוא קו האמצעי - סוד רוח. ולכן אמר לו קין "פרח באויר" דייקא. ודוק. והנה בלעם הוא סוד הבל. ועיין בלקוטי תורה שהוא סוד הבל היוצא מן הפה - סוד אור מקיף, ולכן כחו בפה עיין שם. ולכן זהו סוד מה שפרח באויר. וזהו סוד (במדבר כד, יא) "ברח לך אל מקומך" שאמר לו בלק, שהוא קין שיברח אל מקומות - בחינת הרוח כמ"ש קין פרח באויר. וראשי תיבות בלעם בחילוף א' עם ע' במוצא אחה"ע כנודע למעמיקים, והדברים עתיקים.
והנה זהו סוד שהאבק פרח באויר ועלה עד כסא הכבוד. והבן. גם על פי מ"ש בלקוטי תורה וזה לשונו: "וכבר ידעת צרופי אהי"ה והויה שהם בבריאה ומשם רצה לקללם כי עד שם מגיעין שליטת החיצונים וכו'. ואור מקיף הוא סוד אהי"ה ומתמן סוד בלעם", עכ"ל. ועיין שם באורך. וז"ש חז"ל "עד כסא הכבוד" שהוא סוד הבריאה וכנודע. וסוד אבק - נודע בזוהר וישלח. וזהו סוד (במדבר כג, א) "מה אקוב". והמשכיל יבין.
"ויגע בכף" - הוא סוד אתחברותא דבלק ובלעם; בלק בכ"ח ובלעם בפ"ה שהוא סוד כף - ראשי תיבות כ"ח פ"ה.
גם ר"ל בכָף שהוא עשרים - י' אתונות וי' חמורים הנז"ל.
גם ר"ל ב' כף - ב' פעמים כ"ף - בגימטריא רבוע אלהים שהוא סוד קסם.
גם ר"ל בעקבי לאה הנכנסים ונבלעים בראש רחל שמשם אחיזת בלק בלע"ם שחשבונם רע"ד - חושבן לאה רחל כנודע. וז"ש "ב' כ"ף ירכו" - ב' עקביים דלאה. וכבר הארכתי בזה בדרוש התקשרות לאה ורחל עיין שם.
"תקע כף" - הנה נא ידעת סוד עשו שהוא סוד נחש חי, ואם תצרף אליו קסם - אז בגימטריא ותקע. וזהו סוד גיד הנשה. וכתב במקדש מלך וזה לשונו: "ודע כי גיד הנשה יש לו עשרה ענפים ואמר הציוני שהם עשר כחות הטומאה. ויש להוסיף כי עם הגיד עצמו הם י"א - יו"ד אל"ף בגימטריא ס"מ", עכ"ל. ולדרכי י' ענפים אלו הם סוד י' אתונות וי' חמורים הנ"ל, ועם גיד הם י"א. וכשתחברם אל הס"ם - אז הוא חושבן בלעם וכנז"ל.
וזהו סוד נשה עם ג' אותיות - גימטריא נחש שעשה בלעם. והמשכיל יבין.
"ויאמר שלחני כי עלה השחר" ואמרו חז"ל (חולין צא, ב) שאמר לו יעקב "וכי גנב אתה או קוביוסטת שאתה מתיירא מן השחר", ופירש"י קוביוסטות - גונב נפשות. הוא סוד נוגה ארמית הגונבת נפשות קדושות מן הקדושה בסוד (משלי ט, יז) "מים גנובים ימתקו" וכדאיתא בלקוטי תורה סוף פרשת בראשית על פסוק "הוא ישופך וגו'" עיין שם. וכנודע בסוד (קהלת ד, א) "ראיתי דמעת העשוקים וגו'". והנה בתוספות שם ובמסכת כתובות דף נ"ח ריש ע"א דחו פירש"י ממאחז"ל (בכורות ה, א) שאמר ההגמון לר"י בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטת - מה שייך שם גונב נפשות וכו'. ופירשו בשם רבינו חננאל קוביוסטת - משחק בקוביא וכו', עיין שם. ועיין מהרש"א בחידושי אגדות שם בבכורות שכתב ליישב קושיית התוספות, עיין שם.
ואני אומר שהכל הולך למקום אחד. כי נודע שנוגה היא סוד 'כף הקלע' וכדאיתא בסבא דמשפטים דף צ"א ע"ב (ח"ב צט, ב) עיין שם. ובלקוטי תורה פרשת בלק על פסוק "ויקר אלהים אל בלעם" שנוגה הוא סוד "טיקלא דעשיקת נשמתן" עיין שם. וזהו לדעתי סוד "משחק בקוביא" והבינהו. וזהו סוד "ויאבק איש עמו" - מלת ויאבק בהיפוך אתוון קוביא. והמשכיל יבין כי פלא הוא. ומה שאמר ההגמון "משה רבכם וכו'" -- הוא בסוד "מי יתן טהור מטמא" הנודע בריש גלגולים ובליקוטי איוב, ואינו גונב כי אם שלו לוקח ודו"ק. עוד תבינהו בסוד הכרוז שבבית דין כדי שילך המלך זקן וכסיל. והבן היטב כי לא פירשתי הסוד.
והנה נוגה - חציה טוב וחציה רע. וזהו סוד מאחז"ל (חולין צא, א) "חד אמר כעכו"ם נדמה לו וחד אמר כתלמיד חכם נדמה לו", עיין שם. ולדעתי מר אמר חדא ולא פליגי. מ"ד כעכו"ם נדמה הוא חלק הרע ומאן דאמר כתלמיד חכם הוא חלק הטוב. והבן כל זה. ובזה אפשר לפרש גם כן סוד "ויגע בכף" - ר"ל בכח כף הקלע שלו שהיא קליפת נוגה. והמשכיל יבין.
"ויזרח לו השמש" ואיתא במדרש הנעלם דף ל"ו (זהר חדש קלד, ב)[4] וזה לשונו: "ויזרח לו השמש - דאיהו משה", עכ"ל. וקשה - משה מאי עבידתיה הכא? אמנם הוא מובן על פי מה שאמרו חז"ל (מדרש רבה סוף פרשת נשא) בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ומנו? בלעם. וכידוע סודו. וזהו סוד (במדבר כב, כח) "זה שלש רגלים" - סופי תיבות למפרע משה. וזה סוד מאחז"ל (במדבר רבה, כ) שבקש בלעם לעקור שלש רגלים מישראל - הוא סוד שלשה קוין כנודע, כי הוא דכורא דקליפה המנגד לשלש רגלים בסוד "וישא משלו" הנז"ל.
"יש לי רב אחי וגו'" - הוא מה שכתבתי לעיל שבלעם הוא כולל נחש וקסם. הגם שקסם הוא סוד נוקבא - חלק בלק - אינו יכול לפעול שום פעולה אם לא על ידי מילולא דבלעם דוכרא אשר על כן בלעם דווקא אמר המקרא זה "כי לא נחש וגו'". וגם הודעתיך שי' חמורים יונקים מן הנחש וי' אתונות מן הקסם - והנה עשו שהוא בלעם היה משתבח בעצמו ואמר "יש לי רב" - ג' מלות אלו עם האותיות בגימטריא נחש קסם. ומלת "אחי" - ראשי תיבות י"וד חמורים אתונות. והחמורים הם מסטרא דימינא ואתונות מסטרא דשמאלא כנ"ל. וזהו סוד "יש" ראשי תיבות ימין שמאל; כי הדכורא ימין ונוקבא שמאל כנ"ל במקדש מלך.
"קח נא את ברכתי" - קח נא ראשי תיבות קסם חמורים נחש אתונות - כי כוונות המנחה ליתן לו יניקה כדי חיותו כנ"ל.
"ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי" - אודיעך בזה פרפרות נאה כי הנה אמרו חז"ל
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
- ^ עד כאן לשון הגהות מהרח"ו על הזוהר שם, המקדש מלך מצטט אותו לרוב בפתיחת נ"ב (נכתב בצדו), מכאן ואילך דברי המקדש מלך.
- ^ סמא"ל
- ^ אני מצאתי אזכור הענין בספר עץ חיים במקומות הבאים: שער הכללים/ח, שער כ"ה ו', שער כ"ב א, וכן עוד - ויקיעורך
- ^ הקישור אל זהר חדש הינו משלי ואינו מופיע בדפוס - ויקיעורך