מדרש לפירושים/חלק א/כח
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש העשרים ושמונה - התקשרות לאה ורחל[עריכה]
צאל"ד [1]בחינת התקשרות שיש בין לאה ורחל כמ"ש בעץ חיים (שער לאה ורחל פרקים ג'-ד'). ואציגה דבריו עמך בתכלית הקיצור. זה לשונו:
- "והנה אמרו רז"ל על פסוק עקב ענוה יראת ה' מה שעשתה יראה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסנדלה. ביאור הדברים האלה כי שרש נשים האלו של זעיר אנפין לאה ורחל נקראים ענוה ויראת ה'. ואמנם רחל נקרא "יראת ה' ראשית חכמה" כי היא ראשית כל הספירות מתתא לעילא, והיא פתח לכלם, והיא הנקראת 'אשת חיל יראת השם' שהוא סוד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך שהם גימטריא חי"ל."
- "אבל לאה נקרא 'ענוה' לפי שהיא למעלה באחורי רישא דזעיר אנפין. ונודע כי הענוה ניכרת באדם בהשפל ראשו וכופפו למטה נגד בני אדם מפני ענותנותו וכו' באופן כי בסיום רגלי ועקבי לאה - משם מתחיל כתר רחל למטה מרגלי לאה. וזהו שאמרו חז"ל מה שעשתה יראה עטרה על רישא עשתה ענוה עקב לסנדליתא. ר"ל רגליה דלאה שהיא ענוה עשתה יראה שהיא רחל כתר לראשה, כנ"ל. "
- "אבל הלשון עדיין צריך ביאור. כי מלשון רז"ל נראה כי מהעקב עצמו של ענוה נעשה עטרה ליראה, ולא אמרו שכתר היראה היא תחת עקב ענוה. לכן צריך לבאר הענין יותר בפרטות. כי הנה כפי הנ"ל נמצא שמראש כתר דלאה עד סיום רגלי דרחל הם ז' ספירות - דעת חג"ת נה"י (כי המלכות שבזעיר אנפין היא עצמה שורש רחל כנודע). ומהראוי היה ששתי נשים הללו וכו' וירשו מקום בעלה שוה בשוה, ותקח לאה ג' ספירות וחצי (שהם דעת חסד וגבורה וחצי תפארת העליון) ותקח רחל מחצי תפארת ולמטה עד סיום רגלי זעיר אנפין (שהם ג' ספירות אחרות וחצי תחתון של תפארת). ואמנם אין הדבר כן. אלא שלאה לוקחת שליש העליון מג' שלישים דתפארת ורחל לוקחת כל ב' שלישים תחתונים דתפארת דזעיר אנפין לכתר שלה כמבואר במק"א וכו'. והנה בזה תהיינה צרות זו לזו ותפול ביניהם קנאה על הדבר הזה. לכן מה עשה המאציל העליון? עשה באופן ששליש העליון של תפארת יהיה כולו ללאה ושליש תחתון כולו לרחל, אבל שליש האמצעי יהיו שני אחיות משמשות שוה בשוה וכו', ומתלבשים רגלי לאה בכתר של רחל כשיעור שליש אמצעי בלבד - והרי שתיהן משתמשין בשוה. וז"ש ארז"ל מה שעשתה ענוה עקב לסנדלותה שהם רגלי לאה - מהם עצמותה נעשה ראש וכתר של רחל הנקרא 'יראה'."
- "אמנם דע כי פעמים שרחל לוקחת כל מקום אותו שליש אמצעי ואין רגלי לאה מתפשטים בתוך כתר רחל כשיעור שליש ההוא. וזהו סוד מ"ש אצלינו בכוונות קריאת שמע בפסוק "ואהבת" צריך לכוין לתת ב' אורות לרחל כמנין ואהבת שהם
ב' פעמים או"ר ב' פעמים או"ר שווה 414. ורחל נקרא את כמ"ש למטה בע"ה כמארז"ל "אתין וגמין רבוין הם". וזהו "ואהבת את" - ר"ל שתאהב את רחל הנקרא 'את'. והוציא בלשון 'אהבה' על דרך "ויאהב יעקב את רחל", כי האהבה יתירה הוא שנתן לה חלק יתר על לאה כנ"ל, והם ב' אורות אלו כמנין ואהבת וכו'. נמצא כי יש זמן שלוקחת רחל ב' שלישים לבדה, ויש זמן ששליש אמצעי אעפ"י שהוא לעולם שלה -- עם כל זה יש זמן שרגלי לאה מתלבשין בכתר שלה בתוכו ממש כשיעור שליש אמצעי לבד. גם לפעמים לוקחת רחל שליש זה בגניבה ממש כשיעור שליש זה אמצעי לבד. אבל לעולם שיעור זה הכתר הוא ב' שלישים. וזהו סוד "ותגנוב רחל את התרפים אשר לאביה וכו'" - הנה לבן רומז לחכמה שנקרא "לבנון", ויעקב רומז לזעיר אנפין, ורחל רומז לנוקבא דזעיר אנפין וכו'."
- "ואמנם ענין גניבת רחל את התרפים ואיך על ידי זה לא הגיד ללבן כי בורח הוא - והענין כמ"ש בלק ובלעם עזא ועזא"ל, עיין שם היטב. ושם נתבאר כי הנה מקום חזה הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע בנוגה דאצילות אשר בו חטא אדם הראשון וחוה, כי שם הוא מקום גלוי החסדים של הדעת לזעיר אנפין בחזה שלו. ולכן יש שם יניקה ואחיזה אל החיצונים הנקרא רע בעצם. מה שאין כן למעלה כשהאורות מכוסים. "
- "והנה האורות - ה' חסדים אלו המתגלים ויוצאין אל החיצונים הוא על ידי אותם הרגלים של לאה הנכנסין תוך כתר רחל כנ"ל, והם כנגד פתיחת פי היסוד של תבונה, כי כאשר האורות ההם יוצאין מן היסוד דתבונה עד מחוץ אל זעיר אנפין לעשות כתר לרחל כנודע -- אז על ידי התלבשות רגלי לאה תוך הכתר של רחל האור מתמעט ונחשך וכו'. ונודע כי העקביים דלאה הם דינין קשין וגמורים לגמרי וכו', כי נה"י אינון לבר מגופא. ונוסף על זה כי הם רגלי לאה אשר בכל בחינתם הם דינין קשים וכו'. לכן יש מקום אחיזה ויניקה אל הקליפות, וכמ"ש בדרוש בלק ובלעם עזא ועזאל וכו'. לכן היה הולך בלעם אל הררי קדם אל עזא ועזאל כמ"ש בזוהר וכו', כי בחינת בלעם היה מהאורות היוצאין מאותן עקביים דלאה הנבלעים תוך כתר רחל אל החיצונים. וזהו פי' בלע"ם. ולכן היה הולך אצל הררי קדם לעזא ועזאל שיניקתן משם."
- "וכבר נתבאר לעיל כי לבן הארמי אבי אביו של בלעם, והוא עצמו נתגלגל בבלעם וממנו למד בלעם בן בנו מעשה כשפים וכו'. וזה ענין חכמת התרפים אשר ללבן אשר על ידי אלו התרפים היה משיג כל הארותיו. וכאשר רחל גנבתם ולא יצאו האורות ההם אל עקבי של לאה לחוץ אל החיצונים להאיר להם ולא ידע כי בורח הוא, באופן שהתרפים הם בחינת אורות היוצאין אל החיצונים מן התורף של תבונה שהוא יסוד שלה המלובש במקום החזה של זעיר אנפין וכו'. "
- "והוא עצמו משארז"ל שחטא חוה היה שסחטה ענבים ונתנה לו, ופירוש הענין כי הנה העקביים של לאה הנכנסין בכתר רחל הם בחינת ענבים - גימטריא עקב, בסוד "עקב ענוה" הנ"ל. והיין שבענבים הם דינין שבעקביים האלו. ונודע שאין החיצונים נזונין אלא מפסולת היין מן השמרים שבו שהם שמרי היין הקדוש, וחוה גרמה שזה השפע שיונקים החיצונים שהוא דין קשה והוא יין עכור מלא שמרים והוא בלוע תוך העקביים של לאה, דמיון היין הבלוע תוך הענבים. וחוה סחטה אותן ענבים וכוונתה היה שעל ידי הסחיטה ההיא יצאו השמרים הבלועים שם ומהם שתו אדם וחוה מן היין ההוא כוס התרעלה, כוס החיצונים הנקרא סטרא דמותא. ולכן נענשו בעון מיתה וגרמו עליהם מיתה. ואפשר גם כן שזהו סוד מיתת רחל מחמת התרפים כמארז"ל. "
- "והבט נא וראה כי הענבים גימטריא עקב כנ"ל, לכן אין נדרכות הענבים להוציא מתוכם יינם אלא בעקביים. וענבים אלו הם לשון רבים שהם ב' עקביים הנ"ל אשר כל אחד מהם הוא נקרא אלהים להיות דינין כנ"ל. והנה ב' רגלים הם ב' שמות אלהי"ם וכו' והם גימטריא עקב, כי אלהים שהוא שורש הדין הוא בחינת ענבים ובתוכו גנוז היין ומובלע בתוכו". עכ"ל עץ חיים.
ובלקוטי תורה פרשת בלק זה לשונו:
- "ונבאר עתה מארז"ל על מחזה שדי יחזה נופל אלו עזה ועזאל הם אותן הב' אורות הנעשים מעקביים דלאה, עזה מימין ועזאל משמאל. ומשם יניקת בלעם. לכן היה הולך תמיד אצלם ללמד עמו. ובזה תבין למה עזא ועזאל היו מקטריגים בבריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו יותר משאר מלאכים. והענין כי כיון שבבריאת אדם נודע שתחלה היו זעיר ונוקבא אחור באחור, וכשרצה לברא אדם הראשון היו צריכין לחזור פנים בפנים, ואם היו חוזרין פנים בפנים היתה חסרה אותו ההארה של עזה ועזאל וכו', כי הרי אין עקביים דלאה נתונים בראש רחל רק בהיות אחור באחור, אך כשרחל חוזרת פנים בפנים אין עקביים דלאה בתוכה ואותן ההארות שהיו יוצאין אל האחור להכניס בכתר רחל, והיו לוקחין אותן העקביים דלאה ומשם היו נותנין אל המלאכים אלו עזא ועזאל ועתה נתבטלו אותן ההארות כי כל הארות נמשכין בפנים כי שם עומדת רחל, לכן היו מונעים עזא ועזאל בריאת אדם הראשון כדי שלא יחזרו פנים בפנים והם יתבטלו", עכ"ל.
ועיין שם הטעם למה לפעמים כתיב עזה באות ה' ולפעמים עזא באות א', עיין שם.
ומעתה אקדים לך עוד מ"ש הרב זלה"ה במקומות מפוזרות ואח"כ נבוא אל המכוון בעז"ה.
דע לך שסוד בלק בלעם בחושבן רע"ד הוא חושבן לאה רחל. והיינו מטעם האמור, כי בלק ובלעם נאחזים ויונקים ממקום התקשרות לאה ורחל, דהיינו מן עקביים דלאה הנכנסים בראש רחל. וקליפות עמלק יוצא משניהם - ע"מ מן בלעם, ל"ק מן בלק. והם יוצאים מסיגי המלך הראשון ממלכין קדמאין דמיתו והוא בלע בן בעור. וזהו סוד בלעם בן בעור. והוא סוד סיגי הדעת כנודע. וזה סוד (במדבר כד, כ) "ראשים גוים עמלק ואחריתו עדי אובד" בסוד הכלי ראשון שנשבר ונאבד. ובסוד (תהלים לא, יג) "הייתי ככלי אבד" וכדאיתא בלקוטי תורה עיין שם.
וזהו סוד (במדבר כא, א) "הכנעני מלך ערד" ואמרו רז"ל (רבה חקת) שזה היה עמלק, והיינו הקליפה גדולה האמורה הנאחזה מן עקביים דלאה. וכן המן הרשע הוא סוד קליפה זו ומדרכי ביטל אותו. ולפיכך מרדכי בגימטריא רע"ד - חושבן לאה רחל כאמור.
והדרושים אלו ארוכים מארץ מדה כנודע ליודעי חן, ולא הבאתי רק ראשי דברים כמציץ מן החרכים.
ומעתה נאמר מלבד שעשו הוא כלל הקליפות כמ"ש במק"א - הנה בפרט הוא בעצמו הקליפה האמורה וכנודע מדברי הרב זלה"ה ומדברי הרמ"ז בפירושו על הזוהר במקומות הרבה. ואמרו חז"ל (במדבר רבה דף ר"ס ע"ג) וז"ל: "בלע בן בעור והוא הנקרא על שם עשו שהיה בלע ומכר בכורתו בשביל בליעתו", עכ"ל, ועיין שם. ומובן עם הסוד האמור.
וזה לדעתי סוד מאחז"ל (שוחר טוב משלי) וזה לשונו: "טוב רש הולך בתומו - זה יעקב, מעקש דרכים והוא עשיר - זה עשו הרשע", עכ"ל. כי רחל הוא סוד רש ועני בסוד "תפלה לעני" כנודע. ולאה הוא סוד תם כמ"ש בדרוש שלפני זה. ויעקב לקח שתיהן. וזהו שאמר הכתוב (משלי כח, ו) "טוב רש" רחל "הולך בתומו" לאה, שהולכים יחד ומחוברים ומקושרים באחורי זעיר אנפין, ומי הוא המחברם ואמר זה יעקב שלקח שתיהן לו לנשים, ובזה עשה כוונים למלכות שמים כנודע. ובהיפך אצל עשו נאמר "מעקש דרכים" - אותיות מרדכי, חושבן לאה רחל, שהוא מעקש את השפע בדרך עקלתון אל החיצונים ובזה נעשה עשיר. ויש להאריך, והמשכיל יבין.
ורצה עשו לעורר חטא אדם הראשון שאמרו חז"ל (בראשית רבה, יט) סחטה ענבים ונתנה לו וכנ"ל ענבים גימטריא עקב. וזהו סוד (בראשית ג, טו) "ואתה תשופנו עקב" שמשם אחיזת הנחש. וזהו סוד (בראשית כה, כז) "ויהי עשו איש יודע ציד" ותרגם אונקלוס "נחש ירכן", כלומר שהנחש שהוא עשו נאחז מירכים דלאה. וזהו סוד "יודע" מלשון 'דעת' כנודע. והוא סוד סיגי הדעת, בלע בן בעור כנ"ל.
וזהו סוד "וידו אוחזת בעקב עשו", ר"ל בעקב שממנו נאחז עשו ומיתק יעקב על ידי יו"ד אותיות של שני אלהי"ם כמ"ש במק"א. ועל ידי שקנה הבכורה ביטל אחיזת עשו מעקב ימיני, סוד עזא. ובברכה ביטל אחיזתו מעקב שמאלי - סוד עזאל. וז"ש "הכי קרא שמו יעקב" פעם אחד "ויעקבני זה פעמים, את בכורתי וגו'" וביטל ההארתי גם מן העקב שמאלי.
והבן היטב כי קצרתי מאוד. ובאמת הדבר צריך כמה הקדמות. וצריך שתבין היטב ענין קין והבל וסוד בלק ובלעם כמבואר בלקוטי תורה ואז תבין גם כאן, ותבין גם כן איך שהברכה היה תלוי בבכורה כמו שאמרו חז"ל (תנחומא ופירש"י בחומש) "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה". וכן בזוהר תולדות "בכרתי אהדר ליה זימנא אחרא ברכתי", עיין שם. ואם באתי לפרש הכל - קצרה היריעה מהכיל. והמשכיל יבין.
וזהו סוד "הקול קול יעקב" - ב' פעמים קול ב' פעמים קול שווה 272 עם ב' מלות בגימטריא רע"ד, חושבן לאה רחל כנ"ל. וזהו סוד "ויבא לו יין" - לא כמוה שסחטה ענבים, והמשכיל יבין.
ודע והבן שיעקב בכחו גרם לזיווג זעיר ונוקבא פנים בפנים ואז ממילא נתבטלה הארת עשו מן עקביים דלאה וכנ"ל שלכן עזא ועזאל קטרגו בבריאת אדם הראשון. ויש להאריך והמשכיל יבין.
ובכן נא"ה
"וישלח וגומר עם לבן גרתי" והוצאתי בלעו מפיו ובטלת אחיזתו מן התרפים כנז"ל. וז"ש "ואחר עד עתה", כלומר עד שגנבה רחל את התרפים ולא ידע כי בורח הוא כנז"ל. וחז"ל אמרו (בראשית רבה, עה) שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש -- אפשר לפרש כי בכח יוסף שהוא יסוד נזדווגו זעיר ונוקבא פנים בפנים ואז ממילא נתבטלה הארת עשו כנז"ל, ולכן יוסף הוא שטנו של עשו. וזה גם כן סוד מאחז"ל "תרי"ג מצות שמרתי", כלומר שבכחם החזיר זו"נ פנים בפנים. וזהו סוד שלא מצא יצחק שום ברכה לעשו רק "והיה כאשר תריד" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי וכו'" - כי אז יחזרו בסוד אחור באחור ותקבל אתה הארתך וחיותך.
"ויהי לי שור וחמור" - כלומר שהשור והחמור הם תחת ידי וברשותי. שור הוא בלק שעיקרו מן קין ולכן אמר "כלחוך השור". ובלעם הוא חמור שעיקרו מן הבל, וזהו סוד אתונו של בלעם, והמשכיל יבין.
"וארבע מאות איש עמו" - היינו בסוד ארבע בחי' שיש בבלק ובלעם, כי שניהם כלולים מן הרע של קין והבל, ודו"ק. גם הוא בסוד ארבע שמות אלהי"ם - סוד ב' עקביים דלאה שכל אחד גימטריא ב' פעמים אלהי"ם. והנה כל שם הוא עולה למאה כמשפט כל דבר שבקדושה, ולפיכך "וארבע מאות איש עמו" בהתאחזתו מהם.
"אלהי אבי אברהם" - לבטל בלעם שעיקרו מן הבל. "ואלהי אבי יצחק" - לבטל בלק שעיקרו קין. "ה' האומר אלי" - לבטל כללות שניהם.
וזהו סוד גם כן אשר חצה לשני מחנות, ועל דרך שכתבתי כמה פעמים. והמשכיל יבין.
"ויקח מן הבא בידו מנחה וגו'" - כלל כונת המנחה היתה ליתן לו אחיזה על כל פנים כשאין ישראל עושין רצונו של מקום, כי אז חוזרים זעיר ונוקבע אחור באחור ואז יונק עשו מעקבי לאה כנ"ל. לפיכך כל בהמות המנחה היו כולם בעלי מומים כמ"ש חז"ל כי מום גימטריא אלהי"ם. והבן.
"ויאבק איש עמו". ומצאתי ראיתי בספר טוב הארץ, וזה לשונו: "ס"ם הלך להררי קדם ליטול עצה מעזא ועזאל איך יעשה עם יעקב כדי שיוכל לו", עכ"ל עיין שם.
והנה על פי דרכי יתכן מאוד מה שהלך אצליהם דווקא ודו"ק.
"ויגע בכף ירכו" - ר"ל בעקביים דלאה. ומפני שיעקב הוא כלל הקדושה נאמר ירכו. ודע והבן כי כף ירכו עם האותיות והתיבות בגימטריא שמ"ד - חושבן ב' פעמים עק"ב ב' פעמים עק"ב שווה 344. ומשם באו גזירות שמד על ישראל, רחמנא ליצלן. וזהו סוד מה שישראל לא קבלו את התורה ברפידים כמו שאמר הכתוב (שמות יט, ב) "ויסעו מרפידים וגומר" שהוא חושבן שמד, וכדאיתא בספר הפליאה. יובא אי"ה במק"א.
ולדעתי זהו סוד (שמות יז, ח) "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" דייקא, שמשם אחיזתו. וחז"ל אמרו (בכורות ה, ב) שריפו ידיהם מדברי תורה, עיין שם, וכלומר כשאין ישראל עוסקים בתורה אז יש אחיזה גדולה לעמלק, ולכן הוא מוכן לפורעניות כנודע. עוד אמרו (במגילת אסתר רבה) שהלך עמלק אצל בלעם עיין שם, והכל מובן עם האמור.
וראה נא אחי מאחז"ל (בראשית רבה, עז) וזה לשונם: "ויגע בכף ירכו - נגע בנביאים ובנביאות, נגע בצדיקים ובצדקניות וכו', ואיזו זה דורו של שמד", עכ"ל. ועל פי דרכי מובן מאוד שמד דייקא. וסוד נביאים וצדיקים הם סוד נה"י בכל מקום כנודע ליודעי חן. וכאן מורה על יסוד דתבונה וכאמור בסוד התרפים, והמשכיל יבין.
"אציגה נא עמך מן העם וגו'" - לדעתי הוא נוטריקון הכנעני מלך ערד. והבן היטב כל זה כי קצרתי מאוד.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עט) "שלם בבניו" - היינו נצח הוד דלאה, ונצח הוד נקראים 'בנים' בכל מקום כנודע. ולזה כיון יעקב בתפלתו "פן יבא והכני אם על בנים" - ר"ל בנים של לאה הנקראת 'אם' כנודע שהוא סוד מלכות דתבונה.
"עיר שכם" - ראשי תיבות שם כבוד מלכותו - סוד לאה. וז"ש "אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם" - כלומר בכח באו מלבן הארמי ביטל הכנעני מלך ערד וכנז"ל בסוד "ואחר עד עתה". ומפרש הכתוב באיזה בחינה ביטל אותו ואמר "ויחן את פני העיר" - פני דייקא - זיווג פנים בפנים. ואז ממילא נתבטל הארתו של מלך ערד שמפניו היה ירא מאוד.
וזהו לדעתי סוד עצום בחז"ל (ברכות ד, א) "וירא יעקב וכו' שמא יגרום החטא" - היינו משחז"ל (ברכות לג, א) שאין ערוד ממית אלא החטא ממית, והיינו מלך ערד האמור. וכנודע (שם) והראהו חורו והניח עקבו על פתחו. ובסוף ספר ויקהל משה מפורש סודו. והחטא שסחטה חוה ענבים גרם מיתה על ידי ערד האמור.
ואמנם יעקב תיקן חטאו. וזהו סוד מאחז"ל (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת", כי תיקן חטא אדם שגרם מיתה. וזהו סוד "ויעקב איש תם" - בעלה של לאה, שהיא סוד תם, היפך מת כמ"ש האר"י זלה"ה. ובילקוט משלי גרם "טוב רש הולך בתומו - זה יעקב שנאמר ויעקב איש תם", עכ"ל. עיין שם. ומובן עם האמור. וזהו שכתוב "מעקב דרכים" גימטריא ערד וכמש"ל.
ומעתה מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל, הרי הוא כמבואר. ודו"ק היטב.
- נשלם דרוש שמונה ועשרים בס"ד
- ^ ר"ת צריך אתה לדעת (מופיע בצורה פתוחה כמה פעמים בספר זה).