מדרש לפירושים/חלק ב/א
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
חלק שני מספר מדרש לפירושים
דרוש א' - אמת[עריכה]
אמרו רז"ל (שבת קד, א):
- "ש' שקר, ת' אמת. מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה? שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח. ומאי טעמא שקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבין לבוניה? קושטא קאי, שקרא לא קאי", עכ"ל.
בתחלה אבאר מה שאמרו "ת' - אמת" - אם שהוא אות אחרון שבאמת, ואינו דומה אל אות ש' המורה על שקר שהוא אות ראשון שבו.
וכדי שתבין זה אקדים מ"ש בספר האורה שער החמישי וזה לשונו:
- "ודע כי הספירה הזאת נקראת בכל התורה אמת. ופירוש הדבר, כי כמו שהשם מיוחד הוי"ה יתברך הוא מכוון באמצע וכל הצדדים פונים לו, ובו כולם מתאחדים מלמעלה ולמטה ומן הצדדין. כך מדת אמת כלולה מכל האותיות כולן - ראשן וסופן ואמצעיתן. ולפיכך אמרו ז"ל כי אמת חותמו של הקב"ה, ומה טעם אמרו כי אמת הוא. וכבר ידעת כי שם הוי"ה הוא באמצע, ושם אל מימין, ושם אלהים משמאל. וכשהשם יתברך דן את בריותיו - כתות הימין מלמדין זכות וכתות השמאל מלמדין חובה כמו שהודעתיך. וכשנגמרה הדין נגמר בשלשתן וכו' ולפיכך כתוב בחותמו אמת. ולהודיעך כי כל צבאות האותיות שהם מאל"ף ועד מ"ם שהוא באמצע הפכו לזכותו בימין. וכתות האותיות שהם מן המ"ם ועד התי"ו הפכו לחובתו מן השמאל וכו'. וכמו שאמרתי לך אל מימין, הויה באמצע, אלהים משמאל - כך תמצא א' עם כל צבאותיו מימין, מ' באמצע, וממנה עד תי"ו וכו' עם כל צבאותיו משמאל. ולפי שאמת הוא סוד קו האמצעי ניתן ליעקב שהוא באמצע. והסוד תתן אמת ליעקב וכו' הרי לך מבואר בכל מקום שאתה מוצא אמת הכוונה למדה הממוצעת הכלולה מכל הפנים ומכל הצדדין", עכ"ל.
ודע לך מה שבכתבי הרב זלה"ה איתא שאות א' בדעת, ואות מ"ם בתפארת, ואות ת' ביסוד ומלכות. וכדאיתא במאורי אור וזה לשונו: "אמת נקרא הזעיר אנפין כי הוא המכריע בסוד הדעת למעלה - א' - ראש האותיות, ובמקומו בתפארת מ' - אמצע האותיות, ועל ידי היסוד במלכות - תי"ו - סוף האותיות", עכ"ל. וכבר העיד הרב זלה"ה על ספר האורה שכולו אמת קבלה אמיתית.
ולכן אומר אני שלא פליגי כלל. כי נודע שתפארת הוא מכריע האמצעי ושם סוד הויה, והוא כדמיון גוף האילן, ושאר כל השמות הם כדמיון ענפי האילן. וכולם מתאחדים בו למעלה ולמטה ולשאר כל הצדדין. ואם כן מ"ש האר"י זלה"ה הוא בסוד מלמעלה למטה - דעת תפארת יסוד מלכות - קו האמצעי. ומ"ש בעל האורה הוא בסוד מן הצדדין - חסד גבורה תפארת. ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ואפשר לפרש שזהו כוונת בעל האורה באומרו "וכל הצדדים פונים לו כו' מלמעלה ולמטה" - להורות על האמור. וזהו שמסיים "הכלולה מכל הפנים ומכל הצדדין". ואומרו "מכל הפנים" ר"ל מלמעלה למטה, "ומכל הצדדין" ר"ל חסד גבורה או נצח והוד, או למעלה בסוד חכמה ובינה. וז"ש "ולפי שאמת הוא סוד קו האמצעי ניתן ליעקב וכו'" - הרי מפורש כמ"ש הרב זלה"ה. וחדא מנייהו נקט.
ואם תעמיק ביותר תבין שאין ביניהם שום הפרש, כי הדעת הוא סוד חסד, ותפארת מכריע. ויסוד נטיל לשמאלא. הרי דעת-תפארת-יסוד וחסד-גבורה-תפארת הכל אחד. והמשכיל יבין.
והנה כבר הודעתיך בדרושי חסד וגבורה איך שהגבורות מתפשטים תחלה ואחר כך החסדים. עיין עליו שהארכתי מאד. וזהו באמת לדעתי סוד מאחז"ל (יומא סט, ב) "חותמו של הקב"ה אמת" - כלומר כמו חותם המתהפך אותיותיו בדבר הנחתם בו, כי למעלה בזעיר אנפין אות ת' בא יבא בראשונה כי הגבורות מתפשטים תחלה בזעיר אנפין, והיינו אות תי"ו וצבאותיו שהם סוד הגבורה, וכאמור בשערי אורה, ודו"ק היטב.
וזהו לדעתי סוד "בראשית ברא אלהים" - סופי תיבות תא"ם - היינו סוד אמת, שמתחלה מתפשטים הגבורות סוד ת' ואח"כ החסדים סוד א', ותפארת עצמו הוא סוד אות מ"ם שבאמצע האותיות. וכנז"ל. וז"ש "את השמים" שסודו אש ומים, וכמו שכתבתי בדרושי חסד וגבורה באורך. ושם הודעתיך שהמים מכבים את האש בסוד מאחז"ל (ראש השנה יז, א) "ורב חסד - מטה כלפי חסד", עיין שם. וכנודע באמת שכאשר החסדים מתפשטים - נדחים הגבורות למטה. ולכן "ברא אלהים את" - סופי תיבות אמת כסדר. ואות ת' נדחה למטה והחסדים גוברים. והמשכיל יבין.
וידוע מ"ש בפרקי היכלות פ"ז "מימינו חיים, משמאלו מות". ועל פי דרכנו נאמר כי כשהחסדים גוברים אזי גם התי"ו היא בסוד "תי"ו תחיה", ולהיפך ח"ו אז הוא בסוד "תי"ו תמות". והנה אותיות אמת הם בסוד האבות שהם המרכבה כנודע. נמצא אם כן כשהחסדים גוברים אז אות תי"ו הוא סוד "תחון זכות אבות", ולהיפך ח"ו אז הוא סוד "תמה זכות אבות".
ומעתה תבין היטב סוד (יחזקאל ט, ד) "והתוית תיו על מצחת האנשים", ואמרו חז"ל (שבת נה, א) "ומאי שנא תיו? אמר רב תי"ו תחיה, תי"ו תמות. ושמואל אמר תמה זכות אבות. ור"י אמר תחון זכות אבות. ור"ל אמר תי"ו סוף חותמו של הקב"ה". עכ"ל. ולכאורה קשה על ריש לקיש - למה הרשעים סוף חותמו דווקא? ועל פי דרכי יתכן מאוד כי בתחלת התפשטות תי"ו הוא הראשון ובתכלית הכוונה. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כלל. כי לאנשים הצדיקים החסדים גוברים ואז תי"ו תחיה ותחון זכות אבות. ולרשעים שהגבורות גוברים ואז תי"ו תמות ותמה זכות אבות, כי הצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, ורשעים בהיפוך. וכמ"ש בדרושי חסדים וגבורות. ומעתה יפה אמרו חז"ל "ש' - שקר, ת' - אמת". כי ת' הוא אות הראשון באמת. ויש להאריך. והמשכיל יבין.
ועתה אבאר יתר המאמר הנז"ל שיש לדקדק שבתירוץ הראשון אחזו בלשונם השקר תחלה באמרם "שקרא שכיח, קושטא לא שכיח". ובתירוץ השני אחזו חז"ל בלשונם האמת תחלה ואח"כ השקר באמרם "קושטא קאי, שיקרא לא קאי". ונמצא שיש שינוי בלשון חז"ל וצריך ביאור.
ולענ"ד, כי הנה היפך אמת הוא שקר, ואמת מדתו של יעקב, ושקר מדתו של עדו כנודע. וכמ"ש להלן בסמוך אי"ה. וידוע אצל יעקב ועשו כשזה קם זה נופל, וכמ"ש חז"ל (מגילה ו, א) "קסרין וירושלים וכו' ולאום מלאום יאמץ", עיין שם. וכן פירש"י בחומש כשזה קם זה נופל, והיינו כי אי אפשר לאמת ושקר שיהיו ביחד.
והנה אצל כל אחד מהם תמצא דבר והפכו. כי הנה אצל שקר יש מעלה אחת שאותיותיו מקרבין. וחסרון אחד שאין לשלשה אותיות אלו רק רגל אחד. ובודאי הוא מורה על שאין לו קיום כמו העומד על רגל אחד שאינו יכול לעמוד הרבה כי סופו ליפול בוודאי. וההיפך נמצא אצל אותיות אמת שיש לו שני רגלים ומורה על עמידתו לעולמים. ואמנם איזה צד חסרון שאותיותיו מרוחקין. וכל זה מורה על ענין יעקב ועשו כשזה נופל זה קם. ובזמן הגלות שעשו שהוא שקר גובר בעולם - אזי נאמר (ישעיהו נט, טו) "ותהי האמת נעדרת".
אמנם סוד הדבר יהיה בעז"ה במהרה בימינו שיקום יעקב - הוא האמת, ויפול עשו שהוא שקר לגמרי, בנפילה שאין אחריו תקומה. וז"ש חז"ל "מאי טעמא שקרא מקרבן מיליה, קושטא מרחקא מיליה?" - כלומר ובזה נמצא איזה צד מעלה למדת השקר וחסרון ח"ו למדת האמת. ועל זה מתרצינן "שקרא שכיח, קושטא לא שכיח". הכוונה לומר בזמן שהשקר שכיח בעולם - שהוא בזמן הגלות והחורבן - אז קושטא לא שכיח כמו שאמר הכתוב "ותהי האמת נעדרת", כי עשו קם ויעקב נופל. ואמרו "ומאי טעמא שקרא אחדא כרעיה וכו'" שבזה דבק החסרון במדת השקר וגדלה המעלה במדת האמת. ועל זה מתרצים "קושטא קאי, שקרא לא קאי" - הכוונה על העתיד במהרה בימינו שהאמת יש לו קיום כמי שעומד על שני רגליו ואז השקר אין לו קיום כלל, והוא ממש כשיעקב קם עשו נופל. ומה שעשו עומד כעת בזמן הגלות הוא רק כמי שעומד על רגל אחד שסופו ליפול בוודאי וכאמור.
ונמצא שאחזו חז"ל בלשונם מתחלה אותו הקם והצד שכנגדו נופל ממילא. ואמרו תחלה "שקרא שכיח, קושטא לא שכיח" והוא ממש כאילו יאמרו נא(?) עשו קם יעקב נופל. ואח"כ אמרו "קושטא קאי, שקרא לא קאי" - הוא ממש כאילו יאמר יעקב קם, עשו נופל. והטיבו אשר דברו והסוד תמצא להלן בסמוך אי"ה.
והיינו מ"ש בתיקונין תיקון ס"ג דף צ"ז ע"ב וזה לשונו: "אמת א' ברישא דאלפא ביתא, מ' באמצעיתא, ת' בסופיה וכו'. ובגלותא אתמר ותהי האמת נעדרת ושקרא שלטא בעלמא. ובזמנא דאתתקן אמת ואסתלק לאתריה אתמחי שקרא מעלמא וכו' מאי אמת עמודא דאמצעיתא וכו' ומאן שקר? דא ס"מ. בזמנא דאמת שלטא אתעבר שקרא מעלמא". עכ"ל. והיינו כאמור.
ומעתה נאמר איך עשו הוא סוד שקר, כי הוא סוד נחש הדובר שקר כנודע בזוהר. וזהו סוד "איש יודע ציד" תרגם אונקלוס "נחש ירכין". וזהו סוד (תהלים לג, יז) "שקר הסוס לתשועה" - הסוס חושבן ס"מ[1].
והנה נודע עיקר אחיזת עשו מן הקדושה הוא דוקא מבחינת פחד אביו יצחק שהוא סוד אות ת' של אמת כנ"ל. וזהו שרמזו חז"ל בדבריהם "ש' שקר, ת' אמת" - כלומר עיקר אחיזת שקר מן הקדושה הוא דוקא מן אות תי"ו של אמת. ולכן אחר אותיות שקר באלפ"א בית"א באה אות תי"ו להורות מקום אחיזת שקר מן הקדושה הוא באמת - תי"ו דוקא. ולכן באמת אותיות שקר הם בתוך מערכת צבאות אות תי"ו שהם השמאלים, ושקר אין לו רק רגל אחד, ר"ל שאינו נאחז רק ברגל השמאלי - סוד הו"ד, סוד (איכה א, יג) "כל היום דוה", סוד (דניאל י, ח) "והודי נהפך עלי למשחית". אבל לא ברגל הימיני - סוד נצח. וזהו סוד (שמואל א טו, כט) "גם נצח ישראל לא ישקר" - כלומר שהשקר אינו נאחז מן הנצח כדאיתא בלקתנ"ך. גם סודו שאין לו רגלים כי נקצצו רגליו של נחש הדובר שקר כנודע.
והנה אם תדקדק בדברי שערי אורה הנ"ל תראה שהאלפ"א בית"א הנזכר היינו עם האותיות הכפולות. דאי לאו כן נמצא סך האותיות כ"ב, ושני אותיות כ"ל הם האמצעיים. ואיך אמר שאות מ' הוא האמצעית. אלא ודאי שהוא עם האותיות מנצפ"ך הכפולים. וסך האותיות כ"ז, ואם כן י"ג אותיות מצד ימין והם א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ך ל, וי"ג אותיות מצד שמאל והם ם נ ן ס ע פ ף צ ץ ק ר ש ת, והאות האמצעי הוא מ' פתוחה.
ולפי זה סימן אותיות הימינים הוא אל. וזהו סוד (תהלים נב, ג) "חסד אל כל היום", כי הם סוד חסד כנ"ל. וסימן אותיות השמאלים שהם סוד גבורה הוא מת, כי מתחילים באות ם' סתומה ומסיימין באות ת'. וזהו מ"ש בפרקי היכלות "מימינו חיים משמאלו מות". וק"ל. ואות מ"ם האמצעי הוא מ' פתוחה, וסודו תפארת כנ"ל.
והנה לאות אל"ף - לו משפט הבכורה, כי הוא הראשון באותיות. ולפיכך יעקב שהוא סוד מ"ם פתוחה מסר נפשו על הבכורה כדי שיהיה אות מ"ם מטה כלפי חסד ואז ממילא גם אות תי"ו יתמתק ברוב שהם שני אותיות א"מ. ואז ממילא יתבטל אחיזת עשו מן אות תי"ו מאחר שהגבורות יומתקו ויובטלו ברוב. וז"ש "מכרה כיום את בכורתך לי" - כלומר בסוד "חסד אל כל היום" שגובר על מדת לילה שהוא סוד הגבורות. וזהו שאמר עשו "הנה אנכי הולך למות" דייקא, להתאחז במערכת צבאות אותיות השמאליים שהם סוד מ"ת כאמור. ולכן "ולמה זה לי בכורה". ולפיכך "ויאכל וישת וגו' ויבז עשו את הבכורה" באומרו שיותר טוב לו אחיזתו מצד הגבורה שמשם נמשך תאות עולם הזה כמ"ש כמה פעמים.
והנה אמנם על ידי הבכורה זכה יעקב אל הברכה גם כן כמ"ש חז"ל (ב"ר פס"ז ותנחומא) שאמר יצחק לבכור ברכתי גם ברוך יהיה, והיינו כאמור שגם אות תי"ו שהוא סוד יצחק נתבטל ברוב ונתמתק, ולפיכך נתברך מאביו יצחק - סוד אות תי"ו. ולפיכך "וישטום עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" דייקא. והבכורה לא נזכרה שבעצמו ביזה אותה כאמור. ואמנם הבין עשו סוד הדבר שעל ידי הבכורה זכה אל הברכה ועל הבכורה לא היה יכול בעצמו לעורר מפני שאין אחיזתו רק מסוד פחד אביו יצחק, סוד אות תי"ו כנ"ל, לכן התחכם בתחבולה נפלאה ואמר "יקרבו ימי אבל וגו'" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, סז) "אמר עשו אלך ואתחתן עם ישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה", עכ"ל. והיינו כי ישמעאל יש לו אחיזה מן אותיות הימינים, סוד אברהם אביו, ולכן "והוא" דייקא "בא ועורר עמו על הבכורה".
ובזה תבין איך שרצה עשו להמית את יעקב, כלומר להתאחז מן אותיות השמאלים שהם סוד מ"ת להגבירם על הימינים ובסוד "תי"ו תמות" כנ"ל. ועל זה אמרו חז"ל (תענית ה, ב) "יעקב לא מת". וזהו סוד "ויעקב איש תם" - היפך מת.
עוד תדע סוד "איש תם" על פי הנודע בתיקון ס"ט דף ק"ה ע"ב וזה לשונו: "יעקב כליל תרוויהו מסטרא דיצחק קרי ליה יעקב ומסטרא דאברהם וכו' קרי ליה ישראל", עכ"ל. הנה מבואר ששמו יעקב הוא בחינתו מצד יצחק. וזהו שאמר הכתוב "ויעקב איש תם" - יעקב דייקא הוא איש תם, סוד אותיות השמאלים - אות תי"ו עם כל צבאותיו למפרע עד מ"ם סתומה. וזהו תם. והוא סוד שמא אלהי"ם כנ"ל. וז"ש "יושב אהלים" בהיפך אתוון - יש בו אלהים. ובאמת מיתק יעקב הדינים אלו על ידי המשכת אותיות החסדים וכנ"ל. וזהו סוד (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב", והיינו בסוד שנקרא ישראל וכדלהלן אי"ה.
ובכן נא"ה
"וישלח יעקב מלאכים" ואמרו חז"ל (ב"ר פע"ה) מלאכים ממש היו - סוד ממש נוטריקון מבטלים מדת שקר.
"עם לבן גרתי" - כלומר עם מדת אמת שהוא מ"לבן לבונ"יה כלשון חז"ל הנ"ל. וז"ש "עם לבן גרתי" - לבן דייקא. ודע והבן שיש גם בזה סוד מ"ש מלב"ן לבוני"ה הוא מה שנודע שכל מראה לבנה הוא השתלשלות החסד, וכדאיתא בהקדמת התיקונים דף ט' ע"ב ובזוהר שמות דף כ' ע"א וע"ב (ח"ב כ, א), עיין שם. וז"ש חז"ל "מאי טעמא שקרא אחדא כרעא קאי?" - היינו כמ"ש האר"י זלה"ה שאין לשקר רק רגל אחד מן הקדושה - רגל השמאלי דוקא וכנ"ל. ולא כן אמת שכולל מדת הלבן שהוא סוד החסד, סוד א' עם צבאותיו.
ומה גם עם הנודע שתפארת מטה כלפי חסד. וז"ש "מלבין לבוניה" - היפך השקר שאוחז מצד שמאל שהוא סוד מראה אודם, וכמ"ש שם בהקדמת התיקונים עיין שם. וזהו סוד "ויצא הראשון אדמוני" ולכן קנה יעקב הבכורה בעד מאכל אדום וכמ"ש במקומו.
עוד אמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - הוא סוד (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו", וכנודע שהתורה הוא סוד אמת. ואם ידעת סוד (שיר ד, ח) "אתי מלבנון תבואי" - ראשי תיבות אמת - תבין ביותר סוד "עם לבן גרתי". וז"ש חז"ל מלב"ן לבוני"ה. והמשכיל יבין.
"ואחר עד עת" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש, עיין שם. וסוד הדבר תבין על פי מ"ש האר"י זלה"ה בסוד תי"ו של אמת שהוא סוד יסוד ומלכות כנ"ל. ולכן יוסף שהוא יסוד - הוא שטנו של עשו הנאחז מן אות תי"ו של אמת וכנ"ל. והמשכיל יבין.
"ויהי לי שור וחמור" - כלומר שהשור וחמור - עשו ישמעאל - הם תחת ידי וברשותי כדי לבטל טענות עשו "אלך ואתחתן וכו'" וכנ"ל. ואפשר שגם זה רמוז במאמר הנ"ל שאמרו "שיקרא שכיח" - מלת שכיח חושבן ס"ם רה"ב - שרים של עשו וישמעאל, וכנודע במק"א, והבן.
"וארבע מאות איש עמו" - הכוונה לומר שהאיש אשר עמו שהוא ס"מ הנאחז מן אות תי"ו שבחושבן ארבע מאות וכנ"ל. והמשכיל יבין.
"ויחץ וגו' לשני מחנות" - נגד שני מערכות האותיות, ימינים ושמאלים. וזהו "את העם אשר אתו" - את דייקא, א' וצבאותיו ת' וצבאותיו. ויעקב עצמו הוא סוד מ' האמצעי. ולפיכך נאמר "את העם אשר אתו".
וז"ש "אם יבא עשו אל המחנה האחת" - לשון נקבה, סוד הדינים, סוד אות ת' וצבאותיו. "והכהו" - במה שנאחז מהם שנקרא מיתה אצל הקדושה כנודע בסוד מיתת המלכים. אמנם "והיה המחנה הנשאר" - לשון זכר, סוד החסדים, סוד אות א' וצבאותיו "לפליטה" - בלשון ודאי, כי אינו נאחז משם וכנ"ל. ובזה מותרים כמה ספיקות וגם דברי הזוהר מובנים על דרך שפירשתי כמה פעמים. והמשכיל יבין.
ועל מ"ם האמצעי שהוא סוד בחינת יעקב עצמו היה מתפלל ואמר "הצילני נא". וכדי להשלים מדתו שהוא סוד אמת אמר "אלהי אבי אברהם" - הוא סוד אות א' וצבאותיו, "אלהי אבי יצחק" - הוא סוד אות ת' וצבאותיו. "ה' האומר אלי וגו'" - סוד מ' האמצעי. וז"ש "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" דייקא.
"מיד אחי מיד עשו" - כפל בסוד עשו וישמעאל הנאחזים משני ידים דקדושה. ובכח ישמעאל בא לעורר על הבכורה שהוא סוד א' וצבאותיו, ונמצא שיתאחז בסוד א"מ של אמת גם כן נוסף על אחיזתו. וז"ש "פן יבא והכני אם" דייקא "על בנים" - הם האותיות השמאלים בסוד ב"ן, ור"ל נוסף על אחיזתו מבנים. וז"ש "על בנים". והמשכיל יבין.
"ויקח מן הבא בידו מנחה" ופירוש בלק"ת שהכוונה בידו אחת השמאלית - ליתן לו אחיזה ויניקה משם, עיין שם. ולפי דרכי הוא סוד י"ג אותיות השמאלים - ת' וצבאותיו. וזהו סוד בא בידו - בא בגימטריא ג', ועם ידו שהוא יו"ד - הרי י"ג, והיינו י"ג אותיות השמאלים.
ולפיכך ת"ם בהמות טהורים מנויים במנחה קודם אל הגמלים, וכדאיתא בספר חסד לאברהם (מעיין שני, נהר מ"ד), עיין שם. ובספר המגיד. ולדעתי כי עשו נקרא 'גמל' כמו שאמרו רז"ל (במדבר רבה פי"ד, ופכ"א), וכמ"ש רש"י ז"ל בפסוק "הלעיטני נא" והורה לו שנאחז מן אותיות השמאלים שסימנם ת"ם כנ"ל. ולכן הפסיק בגמלים באמצע הטהורים לומר לך שנתן לו אחיזה מן האותיות השמאלים דוקא. ובזה תוכל לפרש מאחז"ל (בראשית רבה, עו) "ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע וכו'", ועל דרך שפרשתיו כמה פעמים, והמשכיל יבין.
ובככל דברינו תבין מאחז"ל (קהלת רבה) שהתקין יעקב את עצמו לג' דברים: לדורון, לתפלה, ולמלחמה. עיין שם. כי הדורון הוא סוד אותיות השמאלים. לתפלה - הוא סוד אות מ' האמצעי. למלחמה - הוא סוד אותיות הימינים כמש"ל "והיה המחנה הנשאר לפלטה" ופירש"י "כי אלחם עמו", והמשכיל יבין.
"ויותר יעקב לבדו ויאבק וגו'" - הוא מש"ל בשם תיקונים ששמו יעקב הוא מסטרא דיצחק, וזהו סוד "ויעקב איש תם", וכנ"ל. ולכן בלילה ההיא שהחסדים נסתלקו ונשארו אותיות השמאלים לבדם. וז"ש "ויותר יעקב לבדו" ולכן אז "ויאבק איש עמו". וז"ש "ויגע בכף ירכו" - כלומר אותיות השמאלים שהם אחרונים כמו ירך. וגם כי שקר אין לו רק רגל אחד השמאלי כנזכר לעיל. ואם תפרש שם יעקב על כלל אמת תבין ביותר. "וירא כי לא יכול לו" לעצמו בסוד מ"ם אמצעי, ומכל שכן במערכת אות הא'. אמנם "ויגע בכף ירכו" - אותיות השמאלים. והבינהו.
"ישראל יהיה שמך" ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הברכות, וכדאיתא בזוהר תולדות דף קמ"ד ע"ב (ח"א קמד, ב), וזוהר תזריע דף מ"ה ע"א (ח"ג מה, א), עיין שם. ומובן על פי מאמר התיקונים הנ"ל מסטרא דאברהם קרי ליה ישראל, והוא סוד אותיות הימינים שהחסדים מתקו הגבורות בסוד "תי"ו תחיה" הנ"ל. ונמצא ממילא הודה לו על הבכרה והברכה. והמשכיל יבין.
וזהו סוד "כי אם ישראל" - ר"ל ששם ישראל הוא סוד שני אותיות אם, ובזה נמתק אות ת'. ונמצא ששם יעקב אינו נעקר רק שנמתק. וזהו סוד (בראשית לה, י) "שמך יעקב וגו' ויקרא את שמו ישראל". כי הא' המתיק ת'. ובזה מובן מאחז"ל (בר"ר, מו) (בר"ר, עח) "תני לא שיעקר שם יעקב וכו'" על דרך שפרשתיו כמה פעמים, והמשכיל יבין. ורמז נכון בשמו ישראל - בנוטריקון - אמת יש לו רגלים. וכן שקר אין לו רגלים.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - כלומר מה שהיה סוד יעקב סוד אותיות השמאלים מסטרא דיצחק, נעשה שלם באותיות הימינים שהם גם כן י"ג. וזה "יבא" - בגימטריא י"ג. וראשי תיבות לבטל מדת שקר. כשהאמת שלטא אתעברא שקרא מעלמא כנז"ל.
וזה מה שיסד הפייט במוסף דראש השנה "אמת חותמו" - להודיע כי הוא אחד מלבד מה שפרשתיו במק"א יש לומר עוד שלכן יש מספר י"ג אותיות בכל צד להורות שהכל אחד בחושבן י"ג. וכל זה הוא בסוד אמת וכאמור. ומזה תבין מאחז"ל (רבה קהלת) "וחוטא אחד - זה עשו וכו'", והיינו שהוא שקר היפך אמת שסודו אחד - לכן נקרא "חוטא אחד".
וזהו שאמר הכתוב "אשר בארץ כנען" - כי שם מקום האמת בסוד (תהלים פה, יא) "אמת מארץ תצמח" וכנודע במק"א. וז"ש "ויקרא לו אל אלהי ישראל" - הוא סוד אותיות הימינים שנתוספו עליו שהוא סוד אל - מן אל"ף עד למ"ד, וכנז"ל. וחז"ל אמרו (שבת לג, ב) "שלם בגופו" - הוא סוד מ"ם האמצעי. "שלם בממונו" - הוא סוד אותיות השמאלים כמו שאמר הכתוב (איוב לב, כב) "מצפון זהב יאתה". "שלם בתורתו" - הוא סוד אותיות הימינים כמו שאמר הכתוב (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו" וכמ"ש במק"א. ונשלמה מדתו שהיא אמת.
ומעתה ממילא מובן מאחז"ל (בראשית רבה, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל, והמשכיל יבין. גם מלת איש - ראשי תיבות אמצעי ימיני שמאלי - שהוא ממש סוד אמת, וכלומר מה שהיה תם נעשה איש ונשלם אמת. ודוק.
וזה גם כן רמז {{צ|ובית עשו לקש - מה שהיה נאחז מן ת' נעשה ק"ש. גם רמוז קיומו וביטולו במלת לקש שהוא ראשי תיבות קושטא לא שכיח. שקרא ל קאי. כי לית מלה דלא רמיזא בתנ"ך. והמשכיל יבין היטב.
- נשלם דרוש הראשון בס"ד
- ^ סמא"ל