חסד לאברהם/מעין ב/נהר מד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נהר מד - לבאר מיני תפלות ועיון הכונה:[עריכה]

הענין כי התפלה שהיא עבודה שבלב היא אל האדם על שני פנים, האחד הוא סוד המשכת השפע למלכות ולהשפיעה, והעובד על דרך זה אין כונתו בתפלתו וברכותיו אל הדברים הגשמיים רק אל מזון השכינה וקישוטיה, ועל זה נאמר את תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, ותפלה כזו אינה מתקבלת ע"י מטטרו"ן שהוא עבד, מפני שמטטרו"ן הוא שר להנהגה הגשמית התחתונה וקבלת השפע הבא אל עולם התחתון הגשמי, ותפלה זו שאין בה חלק גשמי אינו כעבד אלא כבן המשמש לאביו שלא על מנת לקבל פרס, ולזה אינה מתקבלת על ידי מטטרו"ן אלא על ידי היסוד. אמנם מה שפירשו רז"ל שיהיה האדם בג' ראשונות כעבד המסדר שבח לפני רבו וכו' היינו בבחינת אדם שהוא כעבד בתפלותיו כנזכר, על מנת לקבל פרס דהיינו הכונה הגשמיית, ולכך שכר שכיר נקרא התפלה ההיא, והשכיר הוא מטטרו"ן שהוא שכיר להנהגת התחתונים, ושכרו הוא התפלה להשפיע ההנהגה התחתונה, ולפיכך הוא המקבל אותה התפלה כנזכר:

אמנם ענין הכונה בתפלה, דע להיות אדם חלק אלו"ה ממעל אחוז בשרשרות הקדושה ע"י שלשלת השתלשלות נשמתו ממדרגה למדריגה, הנה שלשלת הנז' תהיה סולם שבו תעלה התעוררות מעשיו עד שתתייחדנה הספירות העליונות על ידו, ובו ימשוך שפע הברכה אל הספירות, מהראשונה אל האחרונה, ומהם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליו דרך הסולם הנזכר, וכפי שיעור התעוררות והכשר המעשה כך יהיה התרחבות הצינור והארת השפע העליון, וכן כפי מקום אחיזת הנשמה כן תהיה מדריגות הצינור וההארת ההשפעה, ועם כל זה לא תהי' מדריגת האור הנשפע על ידי אחד כמדריגת האור אשר יהיה נשפע ע"י זולתו, וכן לא יהיה פגם הנעשה על ידי אחד כפגם הנעשה על ידי זולתו, וכן לא יוכל לתקן זה פגמו של זה, ואין תקנה לפגם אלא ע"י עצמו שיחזור בתשובה או יתגלגל. ועם זה יתבאר טעם מאמר רז"ל שהא"ל יתברך מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה דכתיב וסביביו נשערה מאד, והענין כשימנע הצדיק מעשות אחד מן המצות ימעיט גדולת שפע האור הראוי להיות נשפע על ידו אם היה עושה אותה, מה שלא היה חסרון כל כך אם היה מונע ממנו אחד מן הרקים שאפילו היה עושה אותה לא היה נשפע על ידו כל כך אור ושפע, וכן לא יהיה דומה הפגם שעושה הצדיק לפי מדריגת מעלת מקום אחיזת נשמתו לפגם שיעשה אחד משאר העם שמדרגתו מטה מטה:

וזולת סיבת מדרגות אחיזת הנשמות יש הבדל רב בין מעשה בעלי החכמה לעם הארץ, כי החכם בטוב כוונתו כאשר יכוין במעלות הסולם תתעלה נשמתו בהתעוררתו ממדרגה למדרגה ומסיבה לסיבה ומעילה לעילה עד שתגיע ותראה ותרצה לפני קונה ותדבק במקורה במקור החיים, ואז ישפיע עליה משם שפע רב ויהיה הוא מקום ומושב ומכון להשפעה וממנו יתחלק לכל העולם כנזכר בזוהר פרשת תרומה, עד שתדבק בו השכינה, כי אחר שהשפע בא על ידו נמצא שהוא מקום הצינור הגדול במקום צדיק יסוד עולם ולכן תדבק בו השכינה. ולא ידמה המכוון בפשט הדברים למכוון בתפלתו ע"ד הסוד, כי כפי מקום עליות המחשבה כן תהיה ההשפעה כנז' בזוהר פרשת חקת שמי שאינו מכוון בתפלתו ע"ד הסוד לא יכנס לראות פני השכינה, ואפילו שיענו אותה תהיה הענייה כמו שמשיב למי שעומד אחורי כתיפיו כי הוא בהסתר פנים ועל ידי שליח מבחוץ. ולהבין תכלית עיקר הכונה כי צריך המכוון להמשיך הרוחניות ממדרגות העליונות אל האותיות שהוא מזכיר כדי שיוכלו לעלות האותיות ההם עד המדרגה העליונה לעורר לעשות שאלתו, והכונה, כי כפי האדם אינו דבר ריק הוא אבל הוא רוחניות מתהווה ממנו, ואל הרוחניות ההוא צריך להמשיך כח מלמעלה להפריח שאלתו ולעלות אותיותיו עד המדרגה הנרצית לו, וזה עיקר הכוונה להמשיך כח עליון כדי שבכח ההוא יעלו האותיות למעלה ויתהוו במקום רומו של עולם וימהרו בקשתו:

אמנם בכלל התפלה צריך שנכוון שהקול בת"ת והדיבור במלכות שהם ידו"ד אדנ"י ויכון שיהיו מתייחדים יחד קול בדיבור אז רומז אל שם יאהדונה"י שהוא רומז אל יחוד שניהם, ועוד יכוין כי הקול ודיבור כלולים מאש ומים ואויר שעל ידי שלשתם שהם סוד חג"ת יהי' הייחוד נגמר כנודע שהקול יוצא מורכב מאש ומים ואויר. עוד ראוי לכוין בכל תפלה ותפלה למדה השולטת בזמנה לפי חילוף העיתים אם שחרית או מנחה או ערבית, ובבחינת אותה המדה תהיה כל כוונתינו לפי עניינו ושעתו. עוד ראוי לכוין בדבריו ומלותיו בשמות ובכינויים אל הספירות ר"ל שיכוון בשמות ההוי"ה הרומזים לעצם הספירות ואל הרוחניות הפנימיות הנעשה לבוש אל העצמות המתפשט מא"ס המיוחד בתכלית הייחוד שאין לנו דבר שנוכל להגבילו ולא לרמוז אליו רק בהוי"ה ההיא המיוחדת בנקודות ההם ואז ילך לבטח דרכו. ואין לנו לגלות יותר בזה הספר, וכבר כללנו פרטיות הכונה בתפלות בספר בפני עצמו וקראנוהו ספר כנף רננים בס"ד. וזמש"ל: