מדרש לפירושים/חלק א/יט
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הי"ט - התפשטות חו"ג[עריכה]
צריך אתה לדעת שורש קין והבל על פי דברי ק"ק מרן האר"י זלה"ה ותלמידו מוהרח"ו זלה"ה המבואר בספר גלגולים מפרק כ"ב והלאה. ומפני שהדברים ההם ארוכים מארץ מדה אקצר בלשונו כפי יכולתי.
בפרק כ"ב זה לשונו:
- "ונמצא עתה כי קין והבל הם הגבורות והחסדים שבהוד ובנצח דעתיק הנמשכים מדרגה אחר מדריגה עד זו"ן. וקין הוא בחינת הגבורות והוא בסוד מלכות, והבל הוא מבחינת החסדים והוא בסוד זעיר", עכ"ל ועיין שם.
ובפרק כ"ג וזה לשונו:
- "ועתה נבאר ההפרש שיש בין קין והבל עצמם. כבר נתבאר כי קין הוא בחינת הגבורות והבל הוא בחינת החסדים. וכבר ידעת כי החסדים מצד הדכורא, והגבורות מצד הנוקבא. ואלו החסדים וגבורות הם עולין מדריגה אחר מדריגה עד החו"ג דאריך ועתיק יומין וכו'. ונמצא כי מי שהוא מבחינת הגבורות יש יכולת בידו לתקן נשמתו ולהעלותו וכו' מה שאין כן במי שהוא מן החסדים וכו'".
- "עוד טעם אחר, כי הגבורות הם היוצאות ומתגלות תחלה מתוך היסוד דאמא תוך גופא דזעיר כנ"ל, ולכן קין היה הבכור בסוד אשת חיל עטרת בעלה, כי הוא מבחינת הגבורות שהם בחינת מלכות. גם אמרו רז"ל בעולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, בסוד עטרה שהיא מלכות על ראש צדיק שהוא הזכר שהם החסדים. ולעתיד לבא כל הנשמות שהם מן הגבורות מבחינה זו של קין יהיו כהנים, כי כבר ידעת כי החסדים הם כהנים בעולם הזה והגבורות הם לוים. ולעתיד לבוא יהיה להיפך. כי לכן בתחלה היה העבודה בבכורים שהם מבחינת הגבורות. וכן דוד שהוא מצד המלכות נאמר בו 'אף אני בכור אתנהו' - בסוד ה' על ו'. ואחר כך נטלה העבודה מהם ונתנה אל הכהנים שהם מצד החסדים. ולעתיד כשיתוקנו הגבורות - יחזור העבודה אל הבכורות שהם הלוים."
- "וזהו סוד שניבא יחזקאל "והכהנים הלוים בני צדוק" - ר"ל שהכהנים לעתיד יהיו מן הלוים וכו'. וסוד הענין הוא כי כל הכהונה אין שרשו החסד אלא מצד הגבורה, כי הגבורה הוא הבכור ולו משפט הבכורה, והבכור הוא נוטל כתר כהונה גם כן אלא שבעולם הזה החסדים יותר נטהרים והרע שבהם מועט כנודע, כי אין הקליפות נאחזות אלא בגבורות, שמרי יין. ולכן אלו הם כהנים בעולם הזה וכו'. לכן קין - להיות שהוא מבחינת הגבורות ואחוזים בו הקליפות - ולכן הפסיד מעלות הבכורה שהיא הכהונה. אך לעתיד שיטהרו כל הנשמות של קין לגמרי - אזי יוחזר להם בכורתם וכהונתם וכו', ואז יתקיים מה שאמר לו הקב"ה לקין "הלא אם תטיב שאת וכו'", וכבר נודע כי 'שאת' היא הבכורה והכהונה מלשון "וישא אהרן את ידיו" שהיא הכהונה כמ"ש רז"ל. וזהו נרמז בפסוק "יתר שאת ויתר עז" שתרגום "לך הוה ראוי למיסב כהונתא ובכורתא וכו'". ואבד ראובן ולא נתקן עד יתרו. וזהו יתר שאת, בסוד יתר חותנו. וכן ויתר עז הוא אותיות יתרו, וכנזכר בפרשת בראשית דף ל"ו (ח"א לו, א) הלא אם תטיב שאת כדכתיב יתר שאת דהא בוכרא שבחא אית ליה בכלהו תדיר. ואלו הם דברים מוכרחים וידועים למשכילים."
- "ונמצא עתה כי האמת כי קין לא על חנם היה בכור ונאמר לו מפיו יתעלה "הלא אם תטיב שאת" כנזכר, אלא שסוד הענין הוא על דרך מה שנתבאר בענין "ואלה המלכים אשר מלכו וגו'" - כי כולם בחינת המלכות הם, ולהיותם סוד הגבורות לכן שם ניתנו כל הקליפות ונתאחזו עד שהוצרכו למיתה כמ"ש וימת וימלוך. עד שבא החסד שהוא המלך השמיני - שם מ"ה הנקרא הדר, ואז נתקנו הגבורות על ידי החסדים. ואחר כך יחזור שם ב"ן שהם הגבורות למקומם גבוהים על שם מ"ה וכו'."
- "וכן הענין בקין והבל, כי קין להיותו מסוד הגבורות הוא גדול מן הבל, אלא לסיבות היותו גבורות נדבקו ונאחזו בו החיצונים זוהמת הנחש עד מאוד, כי הוא מצד הגבורות שהם בחינת הנוקבין כנזכר באדרת נשא דף קמ"ג (ח"ג קמג, א) וכו'. אמנם כשיתוקנו יהיה קין גדול מהבל במאוד מאוד. והראיה לזה הזהב שהוא חשוב יותר מן הכסף. וגם בפסוק הקדים זהב לכסף כמ"ש "וזאת התרומה וגו' זהב וכסף", כי הזהב הם הגבורות והכסף הם החסדים. ולכן שלמה המלך ע"ה לא החשיב את הכסף כי אם בזהב, ועם כל זה נענש כי אין הזהב נמתק רק על ידי הכסף שהם החסדים, אך ודאי שהזהב עליון מן הכסף", עכ"ל.
ובפרק כ"ד האריך בענין חטא אדם ומסיים בסוף הפרק וזה לשונו:
- "והנה כבר נתבאר לעיל בפרקין כי הה' גבורות נתפשטו תחלה בגופא דזעיר להיות שירד הדעת למטה, ונמצא כי כשנזדווגו זעיר ורחל - הטיפה שהוריד תחלה היתה מן הגבורות שקדמו לצאת ולהתפשט בו, ומהם יצא קין ראשונה בחינת הגבורות, ולו משפט הבכורה. ואחר כך יצאו מן החסדים שהוא הבל, וכמ"ש בע"ה", עכ"ל.
ופרק כ"ו האריך בסוד ג' גלגולים של קין שסודם ביסוד אימא, וג' גלגולים של הבל שסודם ביסוד אבא. ושם נאמר וזה לשונו:
- "ולפי שבתחלה מתגלים האורות שביסוד דאמא מפני שהיסוד שלה מסתיים בחזה דז"א -- לכן קין יצא ראשונה כי ראוי הבכור לצאת ראשונה. וגם בזה תבין מעלת קין על הבל, כי גם האורות של אבא אין להם מעבר להאיר אלא על ידי התלבשם תוך האורות דאמא. ונמצא כי הנשמות של הבל צריכים לינוק השפע שלהם באמצעות הנשמות של קין. והבן זה היטב. " עכ"ל.
(ובפרק כ"ז האריך בסוד תאומה יתירה שנולדה עם הבל שהוא סוד 'רשימו דמלכות דאבא' - עיין שם היטב. וכן בפרק כ"ט, עיין שם).
ובפרק ל"ג כתב וזה לשונו:
- "וזהו שאמר הכתוב "כי שבעתים יקם קין", כי הנקמה שעתיד הקב"ה לפרע ולהנקם מן קין הוא על ידי איש אחד שיש לו שבעה שמות שהוא משה שיש לו שבעה שמות כמו שאמרו רז"ל, שהוא הרג את המצרי שהוא קין. ואמנם אמרו "שבעתים" ולא אמר "שבע" -- לרמוז שעל ידי שני שבע' יקם קין, ר"ל על ידי שני אנשים שכל אחד יש לו שבעה שמות, והוא משה יתרו כמו שאמרו רז"ל. ועל ידי שניהן נתקן קין", עכ"ל ועיין שם.
זכור ואל תשכח כל הדברים אלו חזור עליהם.
והן עתה אציגה נא עמך מ"ש עוד שם בגלגולים בענין יעקב ועשו האמורים בפרשה והוא בפרק ל"ד וזה לשונו:
- "והענין במה שביארנו בענין לאה שעתידה היתה להיות בחלקו של עשו. והנה עשו יצא אדמוני שופך דמים, חלק הרע של קין. ויעקב נטל חלק הטוב של קין שהוא מבחינת העקב כנ"ל פרק כ"ט, שלהיות מצד הנוקבין של גבורות נתאחזו בו הקליפות בסוד הנחש שנאמר "ואתה תשופנו עקב". וזה העקב נטלו עשו ולכן יצא גם כן בכור כמו קין. ואח"כ כשיצא יעקב אחז ידו בעקב הקדוש שלקח עשו וזהו אחיזתו בעקב עשו, פירוש בעקב שלקח עשו ולא בעקב עשו עצמו".
- "וכבר ידעת כי כמו שקין נתאחזו בו זוהמת הנחש כך נתאחזו בעשו, וכמ"ש בפרשת תולדות דף כ"ו (ח"א כו, א) עשו נתאחז מסטרא דחויא. ונודע כי יעקב הוא גלגולו דאדם, ולפי שתחלה על ידי חטא אדם הראשון גרם שיתאחז הנחש בזה העקב (כי בכל בחינת הנוקבין שיש - בכולם הטיל הזוהמה, והבן זה היטב) - ולכן נתאחז בזה העקב. ולכן יעקב שהוא אדם עצמו תיקן במה שעשה תפלה ונטל אותו יעקב מעשו שהוא הרע שבקין ובכור כמוהו. ואמנם נטלו ואחזו בידו. וזהו סוד זרוע השמאלי, כי שם הוא בחינת העקב הזה בכתף השמאלי. ולזה לא אמר "ידיו" אלא "ידו" אחת."
- "וכבר ידעת כי יעקב הוא האחוריים של אבא שהוא אדם, ונרמז ביו"ד דשמא קדישא. ויו"ד מתהפך בהיפוך אתוון ידו. כי על ידי היות יעקב מצד אבא הנקרא יו"ד - יכול לתקן את העקב הזה ההוא מצד אמא, וכנזכר בפקודי: במחשבה - שהוא אבא אתברירו ניצוצי דינין. ונמצא כי יעקב שהוא בחינת אחוריים של יו"ד הנזכר - על ידי אותו היו"ד אחז בזה העקב. ולכן נקרא שמו יעקב שהוא צירף יו"ד עם עק"ב. והבן זה". עכ"ל.
ועיין שם עוד בענין סוד ראובן; שיעקב חשב שהוא בנו בכורו דוגמת קין שיטול זה העקב שהוא עיקר הכל שהוא הבכורה הנרמזת במלת שאת - "הלא אם תטיב שאת", שהוא אשת - מלכות הנקראת עקב. וגם הכהונה הנקראת שא"ת. ועיין שם באורך בסוד ית"ר שא"ת וית"ר ע"ז שהמלכות נקראת עז, עיין שם באורך, כי לא הבאתי רק ראשית בכורי דברי קדשו, ותוכל לעמוד עליו ממקום כבודו.
ודע לך מ"ש שיעקב נטל חלק הטוב של קין -- אין הכוונה לומר שהיה יעקב בסוד קין, שהרי נודע שיעקב הוא נבנה מהארת יסוד אבא שהוא סוד הבל, וכמ"ש בעצמו בסוד יו"ד וכנזכר לעיל. וכן איתא בתיקוני זהר דף קי"ז ע"ב וזה לשונו: "יעקב כגוונא דהבל, עשו כגוונא דקין", עיין שם. ועיין גם כן בספרא דצניעותא דיעקב[1] על פסוק ויצא הראשון אדמוני וזה לשונו: "כי עשו מסטרא דשמאלא, בחינת קין, מרע שבאדם שאכל מעץ הדעת טוב ורע. ויעקב מסטרא דטוב, בחינת הבל", עכ"ל ועיין שם.
אך הכוונה באמרו שיעקב נטל חלק הטוב של קין לומר שיעקב נטל מן עשו את חלק הטוב שהיה מעורב ברע של עשו מבחינת קין -- אותו נטל יעקב מאתו בכח התפלה וכמ"ש אח"כ וכנזכר לעיל. כן נראה לפי עניות דעתי לפרש דבריו. ועוד יש לומר באופן אחר קצת, ותמצאנו אי"ה להלן בדרושינו.
העולה מכל אלה הדברים - שהיינו טעמא מה שנולד עשו קודם אל יעקב, כי הוא ממש כמו שנולד קין קודם אל הבל, והיינו כי הגבורות נתפשטו תחלה בגופא דזעיר, והוא סוד "ואלה המלכים וגו'" וכנז"ל.
ובזה נלע"ד לפרש מאחז"ל (שבת עז, ב) "מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אימרי? א"ל כברייתא של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא", עכ"ל. הכוונה על יעקב ועשו, מאחר שידע הקב"ה שלא לעשו יהיה הבכורה מדוע עשה י"י ככה שיולד עשו ראשונה, והוצרך יעקב לקנות מאתו הבכורה, ומפני זה באו לידי קטטות ומריבות?
והנה עשו נקרא ע"ז מלשון "עז פנים לגיהנם", ויעקב נקרא שה כמו שאמר הכתוב (ירמיה נ, יז) "שה פזורה ישראל", וכמ"ש מהר"מ אלשיך בפירוש הפסוק "ואיה השה לעולה" שקאי על יעקב, עיין שם. וזהו שאמרו "מאי טעמא עזי מסגן ברישא" - שעשו יצא תחלה לאויר העולם. "והדר אימרי" - הוא יעקב. ומ"ש "עזי" וכן "אימרי" בלשון רבים - מורה ברמז גם על קין והבל שמשפט אחד להם, והבן.
ועל זה שפיר השיב "כברייתא של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא" - היינו סוד "ואלה המלכים" בסוד מלכין קדמאין דמיתו הנודע בס"ד בספרא דצניעותא(?). וז"ש "דברישא חשוכא" - שיצאו בסוד ב"ן וכמו שכתוב (בראשית א, ב) "וחשך על פני תהום" - סופי תיבות כלים. ו"תהום" בהיפך אתוון - המות כנודע.
"והדר נהורא" - שנתקנו על ידי שם מ"ה בסוד (בראשית א, ג) "ויהי אור". ומכל מקום עתה הגבורות הם שפלים במעלה בעבור אחיזת החיצונים בהם וכאמור למעלה. וכן אף אתה אל תתמה על החפץ מה שנולד עשו בראשונה, ודו"ק.
ומה שהשיב לו ממלכין קדמאין ולא השיב לו בדרך רמז ממה שהגבורות נתפשטו תחלה בגופא דזעיר וכנזכר לעיל -- יש בזה סוד עמוק לענ"ד, והוא כי משום הא לא ארי' - שזה נעשה על ידי חטא אדם הראשון שירד הדעת למטה כנודע, אבל קודם החטא החסדים נתפשטו תחלה וכנודע. ולכן השיב לו משרש שרשיהם בעת אצילות העולמות שיצא תחלה סוד שם ב"ן - גבורות ודינים, ואחר כך שם מ"ה שרש החסדים. ומזה בוודאי מוכח שדווקא לגבורות משפט הבכורה. ומה שבעת אצילות קודם חטא אדם ירדו החסדים תחלה -- היינו מפני ההכרח לפי שהיו במקום צר כדי להרחיב הצינור, וכדאיתא בפרק כ"ה מספר גלגולים. ודו"ק היטב.
הנל"ד כתבתי. ואם תדקדק היטב תבין זה בכמה מקומות שם בגלגולים ובשאר מקומות והמשכיל יבין, כי איני רוצה להאריך.
גם רמזו חז"ל ב"עזי" הנ"ל אל סוד עז שהוא סוד מלכות בסוד ויתר עז האמור בגלגולים. והמשכיל יבין. והוא גם כן מלשון 'עז' ותוקף הדינים. וז"ש רש"י ז"ל "סתם עזים שחורות" - הוא סוד הדינים כנודע. וזהו סוד "ויצא הראשון אדמוני" - במלת אדמוני פירושי קא מפרש למה יצא ראשון. וזהו שכתב "ויצא הראשון" דייקא "אדמוני" - אדמימות הדינים. והוא סוד (נדה יט, א) "האי שחור אדום הוא אלא שלקה", והיינו מה שעזי מסגן ברישא וכאמור. ולכן מפני שהוא אדמוני יצא ראשון. והמשכיל יבין.
עוד תדע באופן אחר קצת מ"ש האר"י זלה"ה שיעקב נטל חלק הטוב של קין - היינו לומר באמת שיעקב עצמו הוא סוד קין. והכוונה כי שני שמות היה לו - יעקב ישראל. 'יעקב' מורה על הקטנות כנודע במקומו, ולכן בשם 'יעקב' נרמז אותו העקב שלקחו מן עשו, והוא סוד קין כנז"ל וכדאיתא שם באורך בפרק כ"ב וכ"ט, עיין שם. ונמצא בשם יעקב עצמו נרמז סוד חלק הטוב של קין ואז נשאר עשו רע גמור. ואם תדקדק אי"ה להלן בדרוש חסדים וגבורות תבין זה, ואז תדע שהכל הולך למקום אחד והדברים אמיתים ואין להאריך.
והנה אמרו חז"ל (בראשית רבה, סג) על פסוק "יודע ציד" וזה לשונם: "צד בבית, צד בשדה וכו'" - יש בזה רמז אל אותו המצרי שהיה גם כן נפש הרע של קין וכתיב (שמות ב, יא) "וירא איש מצרי וגו'" ואמרו רז"ל (שמות רבה, א) "ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה", וסודו מבואר שם בגלגולים פרק ל"ג, עיין שם. והמשכיל יבין.
עוד אמרו חז"ל (בראשית רבה, סג) "מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה דתנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות וכו'", עיין שם. ועם סוד הנז"ל בדברי האר"י זלה"ה מובן היטב.
ודע והבן שעיקר כוונת יעקב על אותו העקב הנז"ל שהוא סוד הבכורה לקחתו מעם עשו ולתקנו עם אות י' - הכל כמבואר למעלה. ובעקב הזה תלוי הברכה גם כן כמ"ש כמה פעמים שהבכורה והברכה סודם אחד ולכן אותיותיהם שוים. וזה היה כוונת יצחק סוד גבורות - להמשיך הברכה אל סוד העקב הזה. ולכן אמר "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה". וזה גם כן כוונת הזוהר "מאי זה וכו'" על דרך שפירשתי כמה פעמים.
וזהו סוד הכתוב (בראשית ג, טו) "הוא ישופך ראש וגו'" - הכוונה על יעקב ועשו, שיעקב נמשך את עשו עם הראש - ר"ל עם אות הראשון שלו שהוא יו"ד הנז"ל. "ואתה תשופנו עקב" דווקא בלא יו"ד. אבל כבמתגל' הארת י' - אז נעשה יעקב בשלימות הכל בקדושה, כי נברר הטוב מן הרע. והיינו סוד "וידו אוחזת בעקב עשו", וכנז"ל. ועל זה נאמר "ולאום מלאום יאמץ". וז"ש חז"ל (מגילה ו, א) "קסרין וירושלים אם יאמר לך אדם וכו'".
וזהו סוד הכתוב "ויבא עשו מן השדה" - הוא סוד אותו שדה של קין והבל שנאמר (בראשית ד, ח) "ויהי בהיותם בשדה וגו'". וז"ש "והוא עיף" - גימטריא קין. וז"ש חז"ל (בבא בתרא טז, ב) שהרג את הנפש - הוא סוד מה שקין הרג את הבל. עוד אמרו (שם) שבא על נערה המאורסה - הוא סוד התאומה יתירה שנולדה עם הבל. עוד אמרו (שם) שכפר בתחיית המתים וביזה העבודה וביזה הבכורה -- הכל מובן בסודות המבוארים למעלה, כי סוד התחיה הוא בסוד מלכין קדמאין דמייתו כנודע במקומו. וכן העבודה והבכורה נתבאר לעיל שהם סוד הגבורות הקודמים במעלה. ומפני שיש חמשה גבורות - לכן נגדם עבר עשו הרשע חמשה עבירות ופגם בהם, לפיכך מסר יעקב נפשו על הבכורה לברור ממנו סוד הטוב - הוא סוד העקב הנ"ל.
ודוק בדבריהם שאמרו "נפשו", כי הכל הוא בסוד נפש, סוד ה' גבורות, ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 - גימטריא נפש. והמשכיל יבין. אמנם עשו הרג את הנפש, בסוד ירידה ממדריגה שנקרא 'מיתה' כמו שכתבתי כמה פעמים. וזהו שאמר "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", והמשכיל יבין.
ובכן נבאר הפרשה:
"וישלח וגו' אל עשו אחיו" - ר"ל לתקנו ולהעלותו ממדריגה למדריגה עד שיהיה אחיו ממש. ועיין ריש פרק ל"ג מספר גלגולים.
"וישובו וגו' אל אחיו אל עשו", ואיתא בזוהר וישלח דף קס"ז ע"ב (ח"א קסז, ב) וזה לשונו: "באנו אל אחיך - ואי תימא דהדר בתשובה - לאו הכי, אלא עשו הרשע כדמעיקרא", עכ"ל. ממה שכתב "ואי תימא" משמע שזה היה כוונות יעקב וכדאמרן.
"ויחץ וגו' לשני מחנות" - בסוד שמו -- י' עקב. ועקב הוא סוד נוקבא כנז"ל, לכן אמר "אם יבא עשו אל המחנה האחת" לשון נקבה, "והיה המחנה הנשאר" - סוד י' "לפליטה" בלשון וודאי, כי על יו"ד נאמר "הוא ישופך ראש וכו'". וזהו שכתב רש"י ז"ל "כי אלחם עמו".
וכוונת המנחה היה על דרך שכתבתי כמה פעמים ליתן לו אחיזה מן העקב כשאין ישראל עושין רצונו של מקום ח"ו. ובזה מובן גם כן מאחז"ל (ב"ר פע"ט) "ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע וכו'" על דרך שפירשתיו כמה פעמים, והכוונה באמצע שמו יעקב הוא סוד יו"ד עקב, ודווקא מן העקב נאחז ולכן שלח הגמלים באמצע הטהורים, והמשכיל יבין.
והנה עיקור[2] התאבקות היה בשביל העקב הזה. וז"ש "ויאבק איש עמו" - הנה מלת אבק בחילוף א' עם ע' יעשה עקב שהוא רגל. וזה לשון חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם". והמשכיל יבין מה שאמרו "עד כסא הכבוד" הוא סוד הנז"ל מגלגולים פרק כ"ו שבתחלה מתגלים האורות דיסוד אימא וכו', ואימא נקראת 'כסא הכבוד' כנודע, והמשכיל יבין כי סוד עמוק הוא.
"ויגע בכף יריכו" - היינו סוד עקב האמור כמשמעו.
"וישתחו ארצה שבע פעמים" - הוא סוד "שבעתיים יוקם קין" הנז"ל, שיתרו היה לו ז' שמות תקנו ואז נעשה אחיו ממש. וזהו סוד "עד גשתו עד אחיו" דייקא. וזה גם כן סוד "ויזרח לו השמש" ואיתא במדרש הנעלם דאיהו משה, וקשה משה מאי בעי הכא? ולדרכינו יתכן מאוד, כי משה ויתרו תקנו את קין. והמשכיל יבין.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - ר"ל שנעשה כל השם שלם ונתחבר י' עם עקב ונעשה יעקב, ונתקן העקב הזה.
וז"ש "עיר שכם" - נוטריקון שם כבוד מלכותו, שהוא סוד עקב הנ"ל.
"ויחן את פני העיר" - סופי תיבות יתר - הוא מה שכתבנו לעיל בסוד "יתר שאת ויתר עז". והנה מבואר שם בסוף פרק ל"ג מגלגולים שאות ו' שהוסיפו ליתר ונעשה יתרו הוא סוד "וישם ה' לקין אות" (בראשית ד, טו) שהוא אות ו' זה של יתרו, עיין שם באורך. ו' במילוי וא"ו גימטריא אחד, עיין שם. וזה לדעתי סוד "ויבא" - ר"ל ו' שבגימטריא יבא - בכחו נעשה יעקב שלם.
והנה זהו סוד "ויעקב איש תם" - ראשי תיבות אות - הוא האות הניתן לקין. וסופי תיבות בשם - הוא מה שנאמר (שמות לג, יב) "ידעתיך בשם", וכנודע, והוא מורה על האמור שיתרו ומשה תקנו את קין. גם ר"ל שנעשה תם בשמו יעקב שהוא סוד י' עקב.
ומעתה מאחז"ל (בר"ר, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם" עכ"ל -- הרי הוא כמבואר. וזהו שאמר הכתוב "ויקן" אותיות קין "את חלקת השדה" - סוד עקב נוקבא כנודע. והמשכיל יבין.
- נשלם דרוש התשעה עשר בס"ד