מדרש לפירושים/חלק א/י
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש העשירי - ספירת הוד
[עריכה]לא נעלם מעיני המשכיל מה שאמרו מגורי האר"י זלה"ה סימן לדבר הנודע שהחיצונים נאחזים מנצח והוד, והוא רמוז במלואיהם:
- מלוי נצח כזה: ו"ן ד"י י"ת - בגימטריא ת"פ, חושבן לילי"ת, נוקבא דס"מ.
- ומלוי הוד כזה: י' ו' ל"ת - גימטריא מות.
וסוד הדבר עם הנודע שזו"ן דקליפה יונקים מזעיר ונוקבא דקדושה בזה האופן: דוכרא יונק מנוקבא, ונוקבא מדוכרא. ולכן במילוי נצח רמוז נוקבא דקליפה - כי נצח הוא סוד דוכרא דקדושה בסוד "איהו בנצח ואיהי בהוד". ולכן בהוד שסודו נוקבא דקדושה - רמוז במלויו סוד מות שהוא דכורא דקליפה. ועיין בזוהר בלק דף קפ"ט ע"א (ח"ג קפט, א) וזה לשונו: "דכורא מה תבן וכו' כקוף בתר בני נשא וכו'".
וזה לשון מקדש מלך:
- "נ"ב פי' כי יש גם כן בקדושה מוץ ותבן. מו"ץ בגימטריא קל"ו - ה' חסדים שמקבלת מתפארת שהוא ו'. תבן - ת' מלכות, ב"ן שבמלכות, עכ"ל."
- "ולפי זה מוץ - שהוא נוקבא דקליפה - יש לו קצת יניקה מתפארת. ותבן שהוא דכורא - יש לו קצת יניקה ממלכות דקדושה. ולפי שלא ינקו הרבה - לכך לא נעשית יניקות נוקבא דקליפה מנוקבא דקדושה, ודכורא מדכורא." עכ"ל מקדש מלך.
הרי מפורש שיניקת הקליפות מן הקדושה הוא דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא.
ובזה יש גם כן לפרש דברי האר"י זלה"ה שהבאתי בדרוש העבר והוא מ"ש על הפסוק (שמואל א טו, כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר", שהשקר אינו אוחז בנצח, והשקר אין לו רגלים רק רגל אחד שהוא ההוד וכו'. והקשיתי לשאול ממה שמצינו מפורש כמה פעמים שהחיצונים נאחזים מן הנצח גם כן, ועי"ש למעלה מ"ש. ועם האמור כאן יש לומר גם כן עם הנודע ששקר הוא דכורא דקליפה, וזהו סוד (תהלים לג, יז) "שקר הסוס לתשועה" - הסוס גימטריא סמא"ל - הרי שקר הוא דכורא. ושפיר נאמר שהשקר דייקא אינו אוחז בנצח. ובכל מקום הנמצא כתוב שהחיצונים נאחזים בנצח -- היינו נוקבא דס"מ שהיא הנאחזת מן הנצח וכמדובר, והבן.
ואמנם יש להקשות לכאורה ממה שנמצא מפורש במקומות עָצְמו מספר בזוהר ותיקונים וכתבי האר"י זלה"ה שיניקת הקליפות מן הקדושה הוא שיונקים דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא - הפך מן האמור. ואם אמנם שאין הקושיא זו עלי - כי תליתי א"ע את עצמי באילן גדול הרב הנ"ל - מכל מקום להוציא הספק מלבך ולהעמיד אותך על אמתיות תורותינו הקדושה באתי להאריך קצת.
והט אזניך ושמע כי בודאי שניהם אמת, צדקו יחדיו. רצוני לומר שני מיני יניקת ואחיזת החיצונים מן הקדושה האמורים -- דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא, וכן נוקבא מדכורא ודכורא מנוקבא -- הכל אמת. ופעם יונקים כך ופעם כך, כאשר אומר לך.
והוא שמתחלה נחקור ונאמר שבודאי אופן יניקה אחת היא יניקה מרובה יותר מן האופן השני, כלומר שאם יונקים החיצונים מן הקדושה באופן אחד משני האופני יניקה האמורים - יש להם יניקה יותר מרובה ממה שיונקים באופן השני. דאי לאו כן אלא ששני אופני היניקה הנ"ל שוים -- קשה, מדוע עשה ה' ככה ליתן להם חיות בשני אופנים? אם אמנם שרצון הבורא ליתן חיות אל הקליפות עד שיהיה הזמן גרמא ויקוים "בלע המות לנצח" וכנודע -- מכל מקום אפשר לתת להם חיות גם אם יהיה אופן יניקתם מן הקדושה באופן אחד דווקא, ושני האופנים למה לי? וכי עביד קב"ה דבר אחד למגן חס ושלום?
אלא ודאי בכוונה נעשה כן מפני שיניקתם באופן אחד הוא יניקה מרובה יותר מן היניקה באופן השני, ובכוונה נעשה כן שיכלו לינוק לפי הזמן ולפי המעשה, וכאשר ארמוז לך.
ומעתה נשאר עלינו לחקור דבר זה באיזה אופן משני אופנים הנאמרים היא יניקה מרובה, ובאיזה אופן יניקתם מועטת? ודרשתי וחקרתי ומצאתי שדבר זה היא פלוגתא בין החכמים. והוא על פי מה שאיתא בזוהר בלק דף רי"א ע"א (ח"ג ריא, א) וזה לשונו: "און לקבליה דיעקב וכו' ואי תימא בהני לא יכילנא וכו' כי לא נחש ביעקב", עכ"ל ועיין שם.
וכתב במקדש מלך וזה לשונו:
- "גם יש לפרש "לא הביט און" הוא דכורא דקליפה, "ביעקב" שהוא מלכות דקדושה. "ולא ראה עמל" שהוא נוקבא דקליפה, "בישראל" שהוא דכורא דקדושה. וכדי שלא תאמר שהדכורא אינו יכול לינוק מהנוקבא והנוקבא מהדכורא אבל נוקבא מנוקבא ודכורא מדכורא יש להם ח"ו יניקה -- להכי כתיב קרא אחריני "כי לא נחש" - שהיא נוקבא, "ביעקב" - שהוא מלכות דקדושה, "ולא קסם" - שהוא דכורא, "בישראל" - שהוא זעיר דקדושה. וזה דיוק לשון הזוהר שאמר "ואי תימא בהני לא יכילנא וכו'", עכ"ל מורינו ז"ל וכו'."
- "אבל לפי מ"ש הר' חיים ויטל ז"ל בדף ר"ז ע"א: "קסם - נוקבא דנוגה. נחש - דכורא דנוגה". יש לפרש בהיפך - און נוקבא, עמל דכורא. ור"ל שלא תינק נוקבא מנוקבא ודכורא מדכורא. ושמא תאמר דוקא כך, אבל דכורא דקליפה אפשר שייניק מנוקבא דקדושה או נוקבא דקליפה תיניק מזעיר דקדושה -- לכך כתיב "כי לא נחש" שהוא דכורא, "ביעקב" שהוא מלכות דקדושה, "ולא קסם" שהוא נוקבא, מזעיר דקדושה. וגם כן אתי שפיר מ"ש "ואי תימא וכו'" - דר"ל מלכות ממלכות ודכורא מזעיר לא יכילנא אבל להיפך יכילנא, לכך כתיב "כי לא נחש". ולפי זה צדקו יחדיו דבריו הרח"ו ז"ל דלעיל עם פירושו דהכא", עכ"ל מקדש מלך.
העתקתי כל לשונו שאם תשכיל היטב תראה מבורר החילוק בין פירוש מור"ו ובין פירוש מוהרח"ו ז"ל - הוא הדבר האמור של פירוש מור"ו יניקה דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא. ולפירוש מוהרח"ו ז"ל הוא בהיפך ממש, והיינו שלפירושו יניקת דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא היא מרובה מן יניקת דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא. הרי מזה שכולי עלמא מודו שאופן אחד היא יניקה מרובה מן האופן השני, ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, ובהא פליגי, ודו"ק.
והנה אנו אין לנו אלא דברי מוהרח"ו ז"ל, כי מימיו מן המקדש הם יוצאים, וגם אני בדרוש הזה הולך בעקבותיו וממנו לא אטה ימין ושמאל.
ומעתה נחקור עוד ונאמר בלי שום ספק שאותו האופן שהיא יניקה המועטת -- דהיינו יניקת דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא -- לאופן הזה דווקא היתה תכלית כוונת בריאת הקליפות, ומאז ניתן להם אופן יניקה זו כדי שיחיו ולא ימותו מפני שהם צורך עולם כנודע, ולכן ניתן להם יניקה זו המועטת כדי חיותם. ואמנם אופן השני -- שהיא יניקה דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא -- שהוא יניקה מרובה, האופן הזה הוא דווקא לעתים ידועים כשישראל אין עושין רצונו של מקום ובזמן החורבן וכיוצא ח"ו, שאז יונקים יותר מכדי חיותם. ובכוונה נעשה כן כי גם זה צריך לעתים ידועים, רחמנא ליצלן.
היוצא מכל זה הוא איך שיש שני מיני יניקות החיצונים מן הקדושה:
- הא' הוא דכורא מנוקבא ונוקבא מדכורא, וזו היא הנקראת יניקה תמידיות הנעשית משעת בריאת הקליפות עד שיהיה הזמן גרמא ויקוים "בלע המות לנצח", והוא רק כדי חיותם.
- ובאופן השני הוא היניקה דכורא מדכורא ונוקבא מנוקבא, והיא יניקה המרובה ביותר מכדי חיותם כשישראל חוטאים ח"ו.
והנה אם תדקדק בלשון המקדש מלך הנ"ל בענין מוץ ותבן תמצא מכוון כמו שכתבנו, שכתב וזה לשונו: "ולפי זה מוץ שהיא נוקבא דקליפה, יש לה קצת יניקה מתפארת וכו' ולפי שלא ינקו הרבה לכך לא נעשית יניקת נוקבא דקליפה מנוקבא דקדושה ודכורא מדכורא", עכ"ל. "קצת" דייקא, "הרבה" דייקא, "נעשית" - ר"ל מתחלת הבריאה שהיא יניקה המרובה - שלא נעשית מתחלה רק היניקה מועטת.
הנה המתיק תחת לשונו הדבר האמור בשם מוהרח"ו שהלכה כמותו, והמשכיל יבין.
נחזור לדברינו שלכן מילוי נצח בגימטריא לילי"ת שהיא נאחזת ויונקת מן הדכורא דקדושה, סוד 'נצח'. ומילוי הוד בגימטריא מות שהוא דכורא דקליפה כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא טז, א) "הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות", ולפיכך נאחז ויונק מן ההוד דקדושה - סוד נוקבא.
ומזה תבין סוד עמוק בחז"ל (ברכות יח, ב) "רשעים שבחייהם קרויים מתים". רשעים הם דוכרין דקליפות כנודע, ועיקור החיות שלהם הוא מן מלוי הוד, והרי הוא בגימטריא מות כאמור. נמצא שבחייהם קרויים מתים. והבן זה כי סוד עמוק הוא, והוא סוד (קהלת ח, ט) "אשר שליט[1] האדם באדם לרע לו", וסוד שכינה בגלות בסוד "ומלכותו בכל משלה". דוגמת שעיר לעזאזל. והמשכיל יבין.
והנה כתב האר"י זלה"ה בטעמי מצות פרשת כי תצא וזה לשונו: "מצוה לא תחרוש בשור וחמור יחדיו (דברים כב, י), דע כי שור הוא נגד ס"ם וכו' אבל לילי"ת היא חמור - קליפות ישמעאל וכו' ולכן אסור לחרוש בשור וחמור יחדיו", עכ"ל.
והנה עם מה שכתבתי לעיל תבין שזהו סוד חשמל דסטרא אחרא - נוטריקון חמור שור מות לילית. כי חמור נוקבא יונקת מן הנצח שמילויו גימטריא לילית. ושור הוא ס"ם דכורא דקליפה יונק מן ההוד שמילוי גימטריא מות - הרי חשמל דקליפה.
והיינו מ"ש האר"י זלה"ה כשחס ושלום עוונות ישראל גוברים - הוסר החשמל דבינה השומרת זו"ן, ונוגה נדבקת עם ג' קליפות אחרות ומלבשת זו"ן ואז יש לו כתנות עור, משכא דחויא. ואז היא גונבת מן הקדושה ומוציאה לחיצונים השפע ונקראת חשמל, כי חש וממהרת לינק מן הקדושה בזמן שערלה קיימא על גבי ברית, אך כשהוא מל - הוסר הרע שבה ויצא לג' קליפות אחרות ונשאר הטוב לבדה. ונקר"א מ"ל כי נגלה עטרת היסוד בקדושה, מילה עליונה, וכידוע ליודעי חן, ואין כאן מקומו.
ואתה המעיין, עיין היטב בספר קול ברמה על מאמר "עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא" בדף נ"ב ע"א, מ"ש האר"י זלה"ה וההגהות צמח בסוד המלך חשם מארץ התמני. ועיין בשער קליפות נוגה פ"ב (עץ חיים שער מט, פרק ב), עי"ש. והמשכיל יבין וידום.
נחזור לענינינו ונאמר שמזה תשכיל ותבין ביותר מ"ש למעלה בדרוש העבר בדקדוק לשון האר"י זלה"ה והיינו בדכורא דקליפה שאין דרכו לינק רק מן הוד דקדושה. ואמנם כשהחטא גורם ח"ו - נאחז גם מן הנצח. וכן היה בנגיעת הכף, שהיה ס"ם דוכרא כנודע, ונאחז מן הנצח. ונמצא דברי הזוהר בראשית דף כ"א ע"ב (ח"א כא, ב) ודברי האר"י זלה"ה המובאים במקדש מלך מפורשים יפה, וכמו שכתבתי בדרוש נצח עי"ש והבינהו.
הנלע"ד כתבתי כדי שלא יסתרו מכתבי קודש להאר"י זלה"ה אהדדי. ובזה באתי להמליץ עוד בעד רבינו יהודה חייט מ"ש "כי קודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וההוד לצד ימין, והוא הפך שניהם בתפלתו", עכ"ל. ודקדקתי בדרוש העבר במ"ש "לצד שמאל" ולא "בצד" באות ב'. ובזה יתבאר שכוונתו מה שנאחז הדכורא דסטרא אחרא העומד תמיד בצד שמאל, ועתה נאחז מן הנצח. נמצא שהשפיע הנצח לצד שמאל, כלומר כמו שאמרנו שדרך אחיזתו מן ההוד דווקא שהוא שמאלי, ועתה נאחז מן נצח. וז"ש "לצד שמאל". וכן ההוד נאחז בה הנוקבא הנאחזת מן הנצח דווקא שהוא ימיני. וז"ש "וההוד לצד ימיני", וכלומר שבאחיזה זו הוי ליה כאילו נהפכו.
וזהו גם כן כוונות הזוהר הנ"ל באומרו "נצח ירכא שמאלא דיעקב", כי מי שנאחז תמיד מן ירך שמאל עתה נאחז מן הנצח, ובדבר זה נעשה נצח כמו הוד. ומפני שזהו עיקר הנפגם בנגיעות הכף על ידי ס"ם דוכרא -- לפיכך מזכיר בזוהר נצח דווקא. ואמנם באמת שגם ההוד נפגם מה שיונקים יותר מן הראוי, אך לא ניכר הצליעה כל כך. והמשכיל יבין בדרוש העבר.
ומה שכתב "עד דאתא דוד וכליל ליה בימינא" - ר"ל שביטל משם יניקת ס"ם על ידי הורדת אור החסד בכח תפלתו. והמשכיל יבין. ואם חס ושלום שגיתי - האל הקדוש יכפר.
ועתה אבאר ענין יעקב ועשו האמורים בפרשה על סוד ספירת הוד. ומה שיש לפרש על כללות נצח והוד - יבואר אי"ה בדרוש שאחרי זה.
ונאמר בענין הבכורה איך שהיא בסוד הוד, והוא על פי מה שאיתא ריש ספר טוב הארץ וזה לשונו:
- "ושמעתי מהחכם השלם מוהר"ר משה זכות נר"ו, שארץ כנעני בגימטריא מלכות דקדושה, מפני שנתחבר עמה שם י"ה בסוד (ישעיה נח, יא) אמרתי לא אראה י"ה י"ה בארץ החיים. וכן יה במלוי מלואו, כזה: יו"ד וי"ו דל"ת, ה"ה ה"ה - עולה מלכות וארץ הכנעני - שכל כחה(?) היא משם י"ה בסוד (משלי ג, יט) י"י בחכמה יסד ארץ, ולכן אויר שלה מחכים דאיתגלי בה אור י' וכו', וסודו הוא מ"ש בזוהר אבא יסד ברתא כו' והיודע מדרגת חם בן נח שעליה נאמר (איכה א, יג) כל היום דוה - ישמח ויבין כי נהפך להוד והדר, פי' כי בהגלות קרני ההוד דאיהו י"ה, על ארץ כנען שהיתה דוה בנדתה -- אז נתקדשה, וזהו סוד (תהלים קיח, יט) פתחי לי שערי צדק אבא בם אודה י"ה. ולכן דוד שהוא בסוד 'איהי בהוד' - חיבר ק"ן הודאות -
י' פעמים י"ה י' פעמים י"ה שווה 150", עכ"ל עי"ש.
מבואר מזה שסוד נוקבא - שהיא סוד הוד - נתחבר עמה שם י"ה שבחכמה, ומה שהיה ארץ כנע"ן סוד דוה ונדה - נתחבר י"ה ונעשית ארץ הכנעני - בגימטריא מלכות. ולכן הוד גימטריא י"ה. והוא סוד "י"ה בארץ החיים" - חכם גימטריא חיים כנודע.
ונודע שסוד הבכורה הוא בחכמה בסוד "בני בכורי ישראל" - "ישראל עלה במחשבה" כמו שהזכרנו כמה פעמים. גם תראה י"ה פעמים י"ה י"ה פעמים י"ה שווה 225 - גימטריא רכ"ה, ועם ב' אותיות והכולל - גימטריא בכור. וזהו סוד (תהלים סח, ה) "רוכב בערבות בי"ה שמו".
הנה הראתיך לדעת שהבכורה היא בסוד הוד שבגימטריא י"ה בארץ החיי"ם. אמנם עשו - שהוא דוכרא דסטרא אחרא - נאחז מן המילוי, שבגימטריא מות, היפך החיי"ם האמורים. והוא בסוד (דניאל י, ח) "והודי נהפך עלי למשחית" - נהפך דייקא, שהוד נהפך ונעשה דוה על ידי אחיזת עשו למטה בסוד "שכינה בגלות" להיודע סודו. וזהו סוד מארז"ל (פסיקתא וילקוט) שעשו שתה במעי אמו דם נדתה, והמשכיל יבין.
עוד פירוש אחד על פסוק "והודי נהפך וגו'" - מצאתיו בספר קול ברמה דף נ"ב ע"א בהגהות צמח וזה לשונו: "והנה ההוד היא ספירה חמשי"ת שנהפך חמשית ונעשה משחית, וזהו והודי נהפך למשחית", עכ"ל עי"ש.
והנה לדעתי זה היה כוונת עשו להגביר סוד המו"ת הנ"ל על ההו"ד ויתהפך הוד חמשית ויהיה ח"ו דוה משחית, ומכח זה הוא יהיה בכור אל יעקב בבחינה זו שהיא הוד שאנו מדברים בה עתה. והבן כל זה.
וזה לדעתי פי' הפסוק שאמר עשו "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" - סודו בקיצור - "הנה אנכי הולך" - והליכה ברגלים, ואמנם שקר אין לו רגלים אלא רגל אחד והוא הו"ד, ומילוי עושה עשו ממנו סוד מות כאמור לעיל. וזהו שכתוב "למות" את אחרים, ומפרש למי, ואמר "ולמה זה" - נוטריקון ולמילוי הוד זה, ואז ממילא "לי בכורה" - שאני אהיה הבכור מאחר שאגביר סוד המיתה, וכבר כתבתי כמה פעמים שירידה ממדריגה אצל הקדושה נקרא 'מיתה' והמשכיל יבין.
ומזה תבין איך שרצה עשו להמית את יעקב בבחינה זו, כלומר להגביר עליו סוד המות. ואמנם לא עלתה בידו כי יעקב המשיך אור י"ה בארץ החיים כמ"ש להלן אי"ה. וז"ש חז"ל (תענית ה, א) "יעקב לא מת", וזהו סוד "ויעקב איש תם" - היפך מת.
מן אלו הדברים הבנתי מאחז"ל (שוחר טוב מזמור ק"ט) וזה לשונם:
- "חלצני י"י מאדם רע וגו' מי הוא זה עשו הרשע. ומה היא רעתו - מות. כך אמר הקב"ה כשאפדה אתכם מיד מות אני אפדה אתכם שנאמר (הושע יג, יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם. אהי דברך מות. הרי המות עשו הרשע. לכך נאמר חלצני י"י מאדם רע וגו'. וכן יעקב אמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו", עכ"ל. והוא פלאי.
ולדרכי האמור מובן היטב. כי עשו הרשע הוא דוכרא דקליפה, והוא סוד נחש דכורא כנ"ל בדברי מהרח"ו ז"ל בסוד "כי לא נחש ביעקב". והוא סוד מות, כי נאחז ממילוי הוד שבגימטריא מות. ורוצה להמית בחינת דוד נוקבא איהי בהוד. ושם נאמר (תהלים קמ, ד) "שננו לשונם כמו נחש וגו'" ושפיר נדרש על עשו, וסוד מות וכאמור, והמשכיל יבין.
ועתה אודיעך סוד מאחז"ל (סנהדרין עח, א) "כשתמצי לומר לדברי ר' יהודה ארס נחש בין שיניו הוא עומד", עכ"ל עי"ש. והוא מובן עם הנודע שאות חי"ת מורה על הוד - ספירה ח' מלמעלה למטה, וכדאיתא במאורי אור עי"ש. והנה הנחש שהוא דכורא הוא נאחז מן הוד ומשם עיקר החיות שלו, ובסוד מילוי הוד שבגימטריא מות כנ"ל.
והנה באותיות נחש תמצא אותיות שן מהצדדים, ואות ח באמצעיתו. והוא מורה שאוחז בשיניו ויונק מן אות ח' סוד הוד. וממנו עיקר כח ארסו. וז"ש "ארס נחש בין שיניו הוא עומד" - בין אותיות ש"ן. והמשכיל יבין.
ואם תדע שסוד חטא הוא בסוד הוד כנזכר בכוונת י"ג תיקוני דיקנא, והוא סוד אות ח' כנזכר במאמר הזוהר בראשית בסוד האלפ"א בית"א, עי"ש. וכן הוא במאורי אור אות ח', עי"ש מפורש, ואז תבין עמקות מאחז"ל (ברכות לג, א) "שאין ערוד (מין נחש) ממית אלא החטא ממית", עכ"ל. והנה הוא סוד ח' - ארס נחש בין שיניו עוד, והוא החטא אשר ממית בסוד המילוי שבגימטריא מות ודו"ק. ולפי דרכי הזה שעיקר יראת יעקב היה בשביל בחינה זו - מדוייק מאחז"ל (ברכות ד, א) "וכתיב ויירא יעקב מאד - אמר שמא יגרום החטא", עכ"ל. והיינו דאמרו חטא דוקא. וזהו סוד "הצילני נא" - נוטריקון ארס נחש. והבן כל זה.
והנה ידועים דברי האר"י זלה"ה בסוד החדשים, שחודש אב הוא בסוד הוד, ולכן נחרב בו הבית. וכן נודע שאלף החמישי הוא הוד, ועליו נאמר "כל היום דוה" שנהפך הוד ונעשה דוה, וכמו שנתבאר לעיל. וזה לדעתי סוד מאמר עשו "יקרבו ימי אבל אבי" - ר"ל חודש אב שלי, ואז "ואהרגה את אחי" - נוטריקון אל"ף ח"מישי שלי, כאשר באמת גברו החיצונים באלף החמישי ונתגבר סוד המות הנ"ל. והיינו כמו שבארנו כמה פעמים שעל ידי חטאים ח"ו נתעורר נגיעות הכף בעונותינו הרבים.
וזהו סוד הכתוב (משלי יז, יז)"אח לצרה יולד" - נוטריקון או"ת ח"ית, א"לף ח"מישי, ח"ודש א"ב. ולכן אמר אליו יצחק "והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוואריך" ותרגום אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", והיינו כי על ידי עסק התורה ממשיכים אור החכמה העליונה - סוד שני אותיות י"ה, ואז נעשה ארץ הכנעני כנ"ל בדברי הרמ"ז ז"ל, ואז נעשה מן דוה - הוד, סוד י"ה בארץ החיים. וההפך מובן.
ומזה תבין באמת איך שהברכה תלוי בבכורה גם בבחינה זו. ולפיכך כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה" כמו שאמרו רז"ל וכן פירש"י בחומש. ואפשר לומר שזהו סוד "גם ברוך יהיה" - נרמז ב' פעמים י"ה. הראשון מורה על אור החכמה, והשני על הוד שבגימטריא י"ה, והיינו כדבר האמור שהוריד יעקב סוד י"ה העליון אל ההו"ד לתקנו.
ועתה נבוא לבאר איזו פסוקים מן הפרשה זו.
"וישלח יעקב מלאכים". אמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) "מלאכים ממש" - לדעתי רמז גדול הוא שרמזו המלאכים אשר שלח היה כדי להכניע מדת עשו שהוא שור מות כנזכר לעיל. וזהו סוד "ממש" - נוטריקון - מ"כניעין ש"ור מ"ות.
וזהו שכתוב "אל עשו אחיו" - בסוד הוד הרמוז במלת אח כנ"ל.
"עם לבן גרתי". הוא סוד לובן העליון - חכמה, ונוטריקון ל"ב נתיבות, ור"ל שהמשכתי למטה סוד י"ה מן החכמה עליונה. ומפרש באיזה כח ואמר "גרתי" ואמרו חז"ל "תרי"ג מצות שמרתי" - בכח התורה וכנ"ל.
"ויירא יעקב מאוד" ואמרו חז"ל "שמא יגרום החטא" - מפורש לעיל.
"הצילני נא" - גם כן מפורש לעיל.
"ויחץ וגו' לשני מחנות" - אפשר לפרש מחנה אחת בסוד הוד, ומחנה ב' בסוד מילוי הוד. וז"ש "אם יבא עשו אל המחנה האחת" בסוד המילוי, "והכהו" בסוד מות הנעשה אצלו מן המילוי, "והיה המחנה הנשאר לפליטה" - אמר לשון זכר כי כן שורשי האותיות הם דוכרא נגד המלואים, והמשכיל יבין.
"פן יבא והכני אם על בנים" - הוא רזא מ"ש בזוהר "אימא עילאה עד הוד אתפשטת", וסוד נודע.
"ויאבק איש עמו וגו'" - כבר אמרתי מה שיש בו די.
"ויאמר שלחני וגו' ישראל יהיה שמך", ואמרו חז"ל שבזה הודה לו על הברכות. וקשה - האיך רמיזא? ולדרכי יתכן כי "ישראל עלה במחשבה" סוד חכמה כמו שכתבנו כמה פעמים, וכנודע. והורה לו בזה איך שיוכל לתקן את ההוד על ידי אור החכמה העליונה. ובזה תלוי סוד הבכורה והברכה כמש"ל. ונמצא ממילא הודה לו בזה על הברכה. וק"ל.
"וירץ עשו וגו' וישקהו", ואמרו חז"ל רצה לנשכו בשיניו - הוא מש"ל בסוד "ארס נחש בין שיניו עומד".
"יש לי רב" - יש ראשי תיבות י'רך ש'מאלי. וזהו שכתוב "אחי" - או"ת ח"ית, ח"ודש א"ב, א"לף ח"מישי.
"וישתחו ארצה שבע פעמים" - אפשר לפרש שהוא סוד ז' אתוון של הוד במילוי כזה: ה"י ו"ו דל"ת, ובזה ביטל שבעה רישין של נחש, וכדאיתא במקדש מלך וכנודע לקדמונים. ולדרכי מובן היטב כי מכאן נאחז הנחש. והבן.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען" - דייקא מה שהיה ארץ כנען נעשה ארץ הכנעני - באותיות י"ה שבגימטריא מלכות, ואיהי בהוד שנתקן על ידי י"ה.
וזהו סוד "עיר שכם" - ראשי תיבות שם כבוד מלכותו, והיינו כמ"ש הרמ"ז ז"ל המובא למעלה. ואוסיף עוד מה שנלע"ד לומר עוד בזה על פי מ"ש בעץ חיים שער הירח פרק ה' בדרוש א"ט ב"ח (עץ חיים שער לה, פרק ה) וזה לשונו שם:
- "ק"ץ בהוד וכו' וץ' פשוטה היא תת"ק וכו' וכבר ידעת כי ה' גבורות מנצפ"ך הם כסדר אותיות - ך' ם' ן' ף' ץ', והם מתחלקים מחסד עד הוד, שהגבורה המגעת להוד היא ץ' פשוטה, והוא אות ץ' מן ק"ץ וכו' ולא גדלו על המים המגדילין אותן רק חלק א' והוא ק' - הרי ענין ק"ץ."
- "והנה כל החיצונים נאחזים בכאן בספירת הוד לטעם הנ"ל, ושמו מוכיח עליו - ק"ץ - סוד קץ כל בשר בא לפני (בראשית ו, יג) כנודע שהם החיצונים, ולכן גם ס"ם לא היה יכול ליעקב רק בכף ירכו השמאלית שהיא הוד. ובזה תבין סוד נפלא כי בהתאחז בו החיצונים נהפך ונעשה דוה, והוא סוד "והודי נהפך עלי למשחית וכו'" שהיא נדה האמורה בתורה, וזהו "נתנני שוממה כל היום דוה". ובזה תבין סוד נפלא במארז"ל כי ימי הגלות הם אלף שנין וכו' והענין כי שית אלפי שנין הוי עלמא, והם מחסד עד יסוד וכו'. והנה חורבן בית המקדש היה סמוך לאלף החמישי שהוא הוד, שבו נאחזין החיצונים", עכ"ל. ועיין שם באורך גדול.
המובן מדבריו שחשבון אלף שנים הוא ק"ץ גבורות ההוד. והם אלף שנים דגלות. ומה שנמשך הגלות בעו"ה כל כך באלף הזה הששי -- עיין בזוהר שמות דף י"ז ע"א (ח"ב יז, א), וזה לשונו: "אמר ר' יוסי, אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזירת מלכא הוא אלא על דלא בעיין למהדר לקבליה", עכ"ל.
ובפרשת פקודי דף רכ"ז ע"ב (ח"ב רכז, ב), וזה לשונו: "ועל דא אתערו חברייא אינון יומין דגלותא אלף שנין הוו", עכ"ל ועין שם. ועיין בהדרת מלך סימן מ"ב שהאריך בזה, עיי"ש היטב.
כלל העולה שסוד גבורות הוד הם סוד קץ כל בשר. ולפי מה שכתבתי לעיל שסוד אות חי"ת הוא בהוד - יובן הפסוק (בראשית כז, מו) "קצתי בחיי מפני בנות חת" - בסוד ק"ץ האמור. ואמרה "בחיי" מפני ששם הוא סוד המות - חושבן מילוי הוד הנזכר לעיל. והיינו סוד ארץ כנען שבגימטריא קץ האמור.
והנה כבר הודעתיך למעלה סוד "ויעקב איש תם", היפך מת, כי "יעקב לא מת". ועתה אומר עוד שנרמז במלת תם איך שמיתק ותיקן את הגבורה זו אות ץ' פשוטה שבהוד שבגימטריא תת"ק. וזהו סוד תם - ראשי תיבות תשעה מאות. גם אם תחשוב מ"ם סתומה של תם לששה מאות[2] כנודע - אזי עולה מלת תם בחושבן אל"ף, היינו הסוד ק"ץ האמור, סוד אלף שנין דגלותא. וזהו שאמר הכתוב "אשר בארץ כנען" דייקא, שסודו ק"ץ האמור.
ומעתה מ"ש במדרש (בראשית רבה עט, ג) וזה לשונו: "שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל - אשר על זה בניתי כל הבנינים. ועם האמור הרי הוא כמבואר.
גם שלם נוטריקון - לבטל שור מות. והמשכיל יבין היטב וישביע בצחצחות נפשו.
- נשלם דרוש העשירי בס"ד