מדרש לפירושים/חלק א/ד
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש הרביעי - כללות כח"ב
[עריכה]"עין לא ראתה וגו'" - בפירוש הכתוב זה פליגי חז"ל (ברכות לד, ב) וזה לשונם:
- "אמר ר' יהושע בן לוי, זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר זו עדן שעדיין לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר אדם היכן היה דר? בגן. ושמא תאמר גן זה עדן? תלמוד לומר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן - גן לחוד ועדן לחוד", עכ"ל.
וכדי שתבין איך מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי - אפרש מתחלה שורש פלוגתייהו והוא מ"ש "ר' יהושע בן לוי זה יין המשומר וגו'" כוונתו על בינה כמ"ש בדרוש שלפני זה, "ריש לקיש אמר זו עדן" - כוונתו על חכמה, כידוע בסוד (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", וכדאיתא בזוהר (יתרו דף צ' ע"א) וכן בפרשת ויקרא (דף ד' ע"א, ודף י"א וי"ג). וזהו (ישעיהו סד, ג) "עין לא ראתה אלהים זולתך" - כי החכמה נקרא גם כן 'אלהים' כנודע בזוהר בראשית בסוד הפסוק (תהלים סג, יא) "והמלך ישמח באלהים", וכדאיתא בזוהר (ויקהל דף ר"י ע"ב) וכמו שמפרש שם במקדש מלך, עי"ש.
והנה לא נעלם ממני שיש בזוהר ותיקונים הרבה פנים אחרים על הפסוק "ונהר יוצא מעדן":
- דעת ר' חייא בפרשת יתרו (ח"ב צ, א) "ונהר" - חכמה, "יוצא מעדן" - כתר, "להשקות את הגן" - בינה.
- ובהקדמת תיקונים (דף י"ב ע"א) ונהר - ז"א, יוצא מעדן - כתר, להשקות את הגן - מלכות,
- ובפרשת ויקהל דף הנ"ל תמצא שגם מלכות דאצילות הוא סוד 'עדן', עי"ש.
- ובפרשת תרומה (ח"ב קלז, א) ונהר - ז"א, יוצא מעדן - בינה, להשקות את הגן - מלכות.
- ובתיקונים (דף צ' וצ"א) תמצא פירושים שונים.
ואמנם אין כאן מקום להאריך בזה, רק הכלל הזה תדע שכל בחינה עליונה נקרא 'עדן' נגד בחינה שלמטה ממנו. ועיין בכסא מלך. וכאן אני מפרש על פי הנמצא ברובו מקומות בדברי האר"י זלה"ה. "ונהר" - יסוד בינה, "יוצא מעדן" - חכמה, "להשקות את הגן" - זעיר אנפין.
וז"ש ריש לקיש "ואם תאמר אדם היכן היה דר? בגן" - תפארת, כי אדם - מ"ה.
"ושמא תאמר גן זה עדן ת"ל ונהר יוצא וכו'" - וכאמור שעדן הוא חכמה.
הנה זה שורש פלוגתייהו. ר' יהושע בן לוי דורשו על בינה, וריש לקיש על חכמה.
ומעתה ממילא מבואר שמר אמר וכו', כי אבא ואמא הם כלולים זה בזה כנודע בסוד האמור בספר יצירה "הבן בחכמה וחכם בבינה", ובאמת על שניהם נאמר "עין לא ראתה". ולכן תמצא שסוד יין מורה על שניהם כמ"ש האר"י זלה"ה בכוונות הקידוש שסוד יין בגימטריא ז' יודין של שני שמות ע"ב ס"ג שהם בחכמה ובינה.
ומזה תבין זוהר תרומה (ח"ב קמז, א) בפסוק "כי טובים דודיך מיין וכו'": "מההוא יין דמנטרא ודא אלהים חיים וכו' ותו "מיין" - מההוא שמא דאיקרי הויה דא איהו יין", עכ"ל. ועיין שם פירושו במקדש מלך דאקרי הוי"ה נ"ב(?) ז' יודי"ן דע"ב ס"ג. ומ"ש תו מיין - לפירוש הראשון "מִיַין" הוא בינה ולפירוש זה "מִיַין" הוא שם קדוש הנזכר, עכ"ל מקדש מלך.
ולדעתי הוא כי לפירוש השני קאי על שניהם - חכמה ובינה - שבהם ע"ב ס"ג, ומרבה במלת "תו" גם חכמה.
עוד נודע בדברי האר"י זלה"ה שיש ב' יינות - יין לבן בסוד חכמה, ויין אדום בסוד בינה. והרמז לענ"ד יין במילוי כזה: יו"ד יו"ד נו"ן - הרי המילוי[1] גם כן יין, ואות ו' הנוסף מורה על זעיר אנפין שמקבל ב' יינות אלו. וזהו סוד (דברים לג, כג) "ומלא ברכת ה'" - מלא דייקא, סוד יי"ן במילוי, "ברכת ה'" - שהוא ת"ת נתברך מהם. ו ב' פעמים יי"ן ב' פעמים יי"ן שווה 140 גימטריא חכמה בינה. יין גימטריא ע'ין, וב' עינים בסוד חכמה ובינה כנודע[2]. ולפי זה גם ר' יהושע בן לוי רומז על חכמה ובינה. וז"ש "מאי עי"ן לא ראתה - אמר ריב"ל זה יין המשומר בענביו" - בענביו בגימטריא חכמה בינה - חושבן ב' פעמים יין.
וז"ש בתרגום יונתן על הפסוק "ויבא לו יין" (בראשית כז, כה) וזה לשונו: "ואייתי ליה חמרא דאצטנועי בענבוי מן יומא דקם עלמא", עכ"ל. בענבו"י בגימטריא חכמה בינה, שבגימטריא ק"ם. וז"ש "מן יומא דקם עלמא"[3]. והבן.
ובזוהר (שיר השירים דף ח' ע"ג): "דחדוה ורחימו לאו איהו אלא מגו חמרא טבא". לדעתי "חדוה" - בינה, "ורחימו" - חכמה. "לאו איהו אלא מגו חמרא" - ז' יודין דע"ב ס"ג.
ולכן הביא יעקב ליצחק אביו מההוא חמרא טבא להתברך משם.
ואיתא בתיקוני תשובה להאר"י זלה"ה (בסוף השער) ומובא במ"ח מסכ' התשוב' פ' יוד משנה ב')
- "השותה סתם יינם צריך להתענות ע"ג תעניות כמספר יי"ן עם ג' אותיותיו. ויכוין בשם ס"ג עם יו"ד אותיותיו והוא היין המשומר בחכמה שבו שם ע"ב שעם הכולל בגימטריא ע"ג". עד כאן דבריו בשינוי קצת, עי"ש.
ולפי עניות דעתי הכוונה הוא גם חכמה שבגימטריא ע"ג. שוב מצאתי כן בתיקוני תשובה של הרב מהרמ"ע הנדפס בסוף קיצור ראשית חכמה, עי"ש. וזה לשונו:
- "או יכוין בע' ימים ראשונים לז' יודין אשר בשני שמות שימתיקו שם אדנ"י ואותיותיו והמלה. וביום ע"א - לע"ב לבדו. וביום ע"ב - לע"ג לבדו. וביום ע"ג - לשניהם יחד". עכ"ל. ועיין שם בפרק י"ט.
ובזה נלע"ד טעם הגון במאמר אסתר (אסתר ד, טז) "וצומו עלי וגו' שלשת ימים לילה ויום" כדי לתקן מה ששתו יין נסך בסעודת אחשורוש עכ"פ בע"ג שעות לכוונה הנ"ל.
והבנתי מזה מאחז"ל (בילקוט שמעוני מובא) וזה לשונם: "והאיך היו צמים שלשת ימים לילה ויום ולא מתים? אלא שהיו מפסיקים מבעוד עוד", עכ"ל. והיא פלאי כי אנן חזינן צמים משבת לשבת ואינם מתים. ובפרט תשובתו "אלא וכו'" - מחזיק הקושיא ביותר. אך הנה משמעות הכתוב "שלשת ימים לילה ויום" משמע מצומצמין לכאורה, ונמצא שלא היו רק ע"ב שעות ועדיין לא נתקן החטא מה שנתחייבו כליה מפני שנהנו מסעודה וכו', וכנ"ל. וז"ש "ולא היו מתים" מחמת החטא יין נסך הנ"ל. ושפיר השיב שהיו מפסיקין וכו' והיה באמת ע"ג שעות ותיקון חטא ההוא. ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו.
וכבר ידוע שג' ראשונות נחשבות כאחד, וממילא מבואר מזה שמר אמר חדא וכו' ולא פליגי וכנ"ל. ומובן גם כן כל מאמרי הזוהר ותיקונים הנ"ל שנראים לכאורה כסותרים זה את זה, וגם מה שנראה בסוד 'עדן' שהוא סוד מלכות דאצילות הנז"ל מובן גם כן אחר שנודע שעולם האצילות בדרך כלל הוא בסוד חכמה ולא קשיא מידי. והבן כל זה.
ועתה אודיעך סוד שם יעק"ב שבגימטריא קפ"ב. ואמר, כי הנה יעקב הוא סוד שם מ"ה כנודע בסוד מאחז"ל (בבא מציעא פד, א) "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם", שבגימטריא מ"ה. וידוע כי שם מ"ה יוצא מזיווג שני שמות ע"ב ס"ג. ולכן חשבון יעקב הוא ע"ב ס"ג מ"ה עם שני כוללים של ע"ב ס"ג שהם המוצאים שם מ"ה. והבן.
וידוע סוד קו"ל במקומות עָצמו מִסַפר שהוא סוד שם מ"ה. ומזה תבין סוד "הקל קול יעקב וגו'" - "הקל" חסר כתיב בגימטריא ע"ב ס"ג, ומהם יוצא "קול יעקב" - סוד מ"ה וכאמור.
ואמר "והידים ידי עשו" ופירשו המקובלים סודו שעשו נאחז מן הידים דקדושה בסוד (משלי ל, כח) "שממית בידים תתפש", כי למעלה בג' ראשונות אין לקליפה שום אחיזה כלל, ואדרבה כשיוצא אור מן ג' ראשונות בורחים כל הקליפות לנוקבא דתהומא רבא כידוע בסוד (שיר ח, ו) "רשפי אש שלהבת יה".
ומזה תבין מאחז"ל (בראשית רבה, סה) וזה לשונם: "אין יעקב שולט אלא בקולו - הקל קול יעקב. והידים ידי עשו - אין עשו שולט אלא בידים", עכ"ל.
עוד אמרו (שם בבר"ר) "בזמן שקולו וכו' אין הידים ידי עשו, ואם לאו - הידים ידי עשו וכו'". והיינו כאמור, כי קול יעקב כחו מן הק"ל שבגימטריא ע"ב ס"ג, ואז בורחים הקליפות ואין עשו נאחז מן הידים דקדושה. והמשכיל יבין כי זה מדוקדק בלשון המדרש שם ומיושב בזה כמה דברים אלא שאין רצוני להאריך.
ועתה אומר בקיצור בסוד הבכורה והברכה. שהבכורה בסוד החכמה בסוד "בני בכורי ישראל", שהוא סוד "ישראל עלה במחשבה" כידוע. והברכה בסוד הבינה - מי ברכ"ה העליונה. ואבא ואמא הם רעים דלא מתפרשין, לכן הברכה תלוי בבכורה וכמו שאמרו חז"ל ופירש"י בחומש שאמר יצחק "לבכור ברכתי גם ברוך יהיה".
וזהו סוד הכתוב "הכי קרא שמו יעקב וגו'", והוא בסוד האמור בשם יעק"ב שמורה איך יוצא מן אבא ואמא ע"ב ס"ג, והנה הם סוד י"ה שבמילוי יודי"ן - גימטריא ל"ה כמנין הכי. וזהו שאמר "הכי קרא שמו יעקב" - סוד י"ה, חכמה ובינה, "ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח" - בסוד חכמה, "ועתה לקח ברכתי" - בסוד בינה.
וז"ש בזוהר תולדות (ח"א קמה, א) "מלה חד הוי תרי, זימנא בכרתי אהדר ליה זימנא אחרא ברכתי", ורומז כי משום הכי אותיותיהם שוות, כי אחד הם כאמור. וגם שהוא כחותם המתהפך מדוכרא לנוקבא. ובחכמה בכרתי נעשה בבינה ברכתי. והבן היטב.
"ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי", ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) "אהרוג את יצחק אבי תחלה ואח"כ אהרוג את יעקב אחי", עכ"ל ועין שם.
ואודיעך בזה סוד נמרץ, כי איתא בספר קרניים (סוף מאמר השמיני) שאחא"ב פגם באבא ואימא, וזה רמוז בשמו אח'א'ב - נוטריקון א"ין ח"כמה א"ין ב"ינה, א"בא ח"כמה א"ימא ב"ינה, עי"ש היטב. ובפירוש דן ידין (בסימן י"ט כ"א), עי"ש. וכבר ידעת שאחיזת החיצונים הוא ממטה למעלה. וז"ש תחלה "אהרוג את אבי" - רומז אימא בינה - אב מן אחאב. ואח"כ "אהרוג את אח"י" - רומז אבא חכמה - אח מן אחאב. ואחיזת החיצונים בקדושה נקרא 'מיתה והריגה' כידוע בסוד מיתת המלכים.
והפשט עם הסוד עולים בקנה אחד, כי אבי"ו יצחק הוא באמת סוד בינה כנודע, ואחיו יעקב הוא סוד חכמה - כח מה, בסוד "נובלת חכמה תורה". וגם עם מ"ש בדרוש החכמה שיעקב ועשו הם נעשים מן ההארות יסוד אבא ושבחינה זו הוא 'אחיו', עי"ש.
וענין הפגם בחכמה ובינה -- הגם שהם רעים דלא מתפרשין לעלמין, ואין מגיע שם שום פגם -- זהו דווקא בענין השפע לצורך חיות העולמות, אבל לענין רבוי שפע - יש פגם על ידי עוונות כנודע בדברי האר"י זלה"ה בסוד מאחז"ל (תענית ה, א) "נשבע הקב"ה שלא יבא בירושלים שלמעלה וכו'", והבן זה.
עוד אומר בסוד הבכורה שהוא בסוד ג' ראשונות כנודע בכוונת האר"י זלה"ה בסוד מכת בכורות שסוד ג' אותיות בכר הוא סוד ג' ראשונות, כי הוא נוטריקון - ב"ינה כ"תר ר'אשית חכמה, עי"ש. וכבר ידעת שג' ראשונות הם סוד חיים - סוד אהי"ה הוי"ה אהי"ה - גימטריא חיים. וממילא תבין מכל זה מה שרצה עשו להמית את יעקב, היינו שרצה לפגום בסוד ג' ראשונות שהם סוד חיים כאמור, ועל זה נתעוררו חז"ל ואמרו (תענית ה, ב) "יעקב לא מת", כי קיבל הארה מג' ראשונות, סוד חיים. וזהו סוד "ויעקב איש תם" - היפך מ"ת, ונעשה תם בהארת ג' ראשונות. וזהו סוד איש תם - מלת איש מורה על ג' ראשונות כדאיתא בתיקונים (דף פ"ח ע"ב בתיקון מ"ט), וזה לשונו: "א' כתר עילאה, י' חכמה, ש' שרשא דאילנא דאיהי אימא עילאה", עכ"ל.
ומזה תבין מדרש תנחומא (בפרשת שמות) התמוה מאוד, וזה לשונו על הפסוק (שמות ב, יב) "ויפן כה וכה וכו' וירא כי אין איש - שהוא חייב מיתה", עכ"ל. נראה שלומד שהוא חייב מיתה מן "וירא כי אין איש". אך הכוונה כאמור - "כי אין איש" - ג' ראשונות שהם סוד חיים, וממילא הבין וראה משה שהוא חייב מית"ה, והבן מאוד.
והנה אומר כי רש"ע הוא מנגד לג' ראשונות, כי אות ר' של רשע נגד ר'אשית חכמה, ואות ש' נגד שרשא דאילנא אימא וכנ"ל, ואות ע' הוא נגד עינא פקיחא דאריך כמבואר באדרא רבא (דף ק"ל ריש ע"א) בסוד הכתוב (משלי כב, ט) "טוב עין הוא יברך", עי"ש. ולפיכך נקרא "עשו הרשע". וזהו סוד מאחז"ל (מגילה ו, א) "אמר יצחק לפני הקב"ה רבונו של עולם יוחן עשו" - ור"ל במתנת חנם שבא מן ג' ראשונות כנודע. ועל זה שפיר השיב לו הקב"ה: "רשע הוא" - רשע דייקא המנגד לג' ראשונות. וידוע כי ג' ראשונות נחשבות כאחת, בסוד אות א' - יוד לעילא, יוד לתתא, ו' באמצעיתא. ולכן "והנה תומים בבטנה" - חסר א כתיב, מפני שאחד מהם רשע היה - רש"ע דייקא המנגד לג' ראשונות שהם סוד א.
ומובן מזה זוהר יתרו (ח"ב עח, ב) ומאחז"ל (בראשית רבה, פה) (ורש"י בחומש), ועל דרך שהודעתיך בדרושים לפנינו. והבן. ולפיכך לא מצא יצחק שום פתח ברכה לעשו רק לומר לו "והיה כאשר תריד ופרקת וגו'", ותרגם אונקלוס: "כד יבטלון בנוהי מפתגמי אורייתא וכו'" - כי תדע שבכח התורה ממשיכים אור ג' ראשונות - עיין זוהר ויקרא (ח"ג יג, א) ובמקדש מלך שם. ומספר תריד הוא מספר חכמה בינה דעת. ובמקום אחר אאריך אי"ה בזה.
ועתה אבאר קצת פסוקים מן הפרשה זו.
"וישלח וגו' כה תאמרון וגו' כה אמר וגו'" - ב' פעמים כ"ה בגימטריא נו"ן שערי בינה שממנה באים המוחין מסוד נצח הוד יסוד שבה המלובשים בזעיר אנפין כנודע. וזהו סוד "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" הנ"ל. והבן היטב.
"עם לבן גרתי" - סוד לבן מורה ל"ב נתיבות חכמה, ן' שערי בינה. וגם רומז על כתר עליון - סוד "מחשוף הלבן" - הרי סוד ג' ראשונות.
"גרתי" עם הכולל תרי"ד - גימטריא חכמה בינה דעת. וחז"ל אמרו "תרי"ג מצות שמרתי" - היינו סוד רמ"ח ושס"ה שהם סוד י"ה כנודע.
"ויהי לי שור וחמור" - דע סודו כי מ"כ מצאתי כתוב סוד שור חמור בגימטריא תש"ס כמנין כתר חכמה בינה. שהם המנגדים לג' ראשונות. והנה לכן לקח עשו את מחלת בת ישמעאל לאשה כדי לחבר שור וחמור. כי עשו הנאחז מצד שמאל הוא סוד שו"ר, וכן במילוי עי"ן שי"ן וא"ו עם ג' אותיות השרשים בגימטריא שור. וישמעאל שנאחז מצד ימין הוא סוד חמור, שלכן נאמר אצל אברהם "ויחבוש את חמורו" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, סז) "שאמר עשו אלך ואתחתן עם ישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה". ולדרכי יתכן מאוד כי הבכורה הוא סוד ג' ראשונות כמו שנזכר לעיל, ולכן רצה לחבר שו"ר וחמו"ר המנגדים לג' ראשונות ובכח הזה יוכל לעורר על הבכורה.
ולכן אמר יעקב: "עם לבן גרתי" - סוד ג' ראשונות בקדושה, ועל ידי זה "ויהי לי שור וחמור", שאני מושל עליכם. והבן. ובמקומו הארכתי.
"וארבע מאות איש עמו" - דע סודו כי עמוק הוא, מסוד קוצי דשערי היוצא ממוחא סתימא ועולה דרך אוירא דכיא וגולגלתא, ותמן נחית על ארבע חיוורתא אשר בגלגלתא דאריך ונעשה בזעיר ארבע מאות שקל כסף. ובהתחבר ע"ב ס"ג מ"ה אשר הם בשלש אלה -- בגלגלתא ואוירא דכיא ומוחא סתימא -- סך הכל עולה בגימטריא תפילין כדאיתא במצת שמורים באורך. והנה עשו רצה להתנגד לזה, לכן "וארבע מאות איש עמו" נגד ארבע מאות שקל כסף הנ"ל.
וזהו סוד (מלאכי א, ב) "הלא אח עשו ליעקב" - אח נוטריקון א'רבע ח'יוורתי. והבן זה. ועיין לקוטי תורה על הפסוק "הן עשו אחי איש שעיר וגו'".
"אלהי אבי אברהם" - סוד חכמה, "ואלהי אבי יצחק" - סוד בינה, "ה' האומר אלי" - ברוח התיכון העולה עד הכתר.
"הצילני נא" ואמרו חז"ל (מדרש רבה ותנחומא פרשת קרח) שחמשה אותיות מנצפ"ך מורים על גאולות. כ"ך באברהם - "לך לך", מ"ם ביצחק - "כי עצמת ממנו מאד", נ"ן ביעקב - "הצילני נא" וכו', עי"ש. ומ"ש נ"ן גאולת יעקב - מפורש אצלי בכמה אופנים, וכאן אומר לפי דרכי רמז נאה עם מ"ש האר"י זלה"ה שזיווג אבא ואמא נמשך מזיווג עליון של שני מזלות - "נוצר" "ונקה". ועל תרין מזלות אלו נ"וצר ונ"קה רומזים תרין נונ"ין אלו שהם גאולת יעקב כשמקבל הארת י"ה וכנ"ל. וזהו סוד מלת נא - רומז נוצר אבא נקה אימא. וז"ש "מיד אחי" - בסוד חכמה אבא, "מיד עשו" - בסוד אימא בינה.
ועתה נבא לענין התאבקות.
"ויאבק איש עמו וגו'" ואמרו חז"ל (חולין צא, א) "העלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד". הנה סוד כס"א - בינה, וכבו"ד - חכמה כנודע. ובעצמם אין שום פגם רק "ברגליהם" - סוד נצח הוד יסוד. וז"ש שהעלו אבק ברגליהם דייקא.
"ויגע בכף ירכו" - סוד כ"ף הוא סוד תרין נוני"ן הנ"ל שבגימטריא כף. ומלת ירך עם האותיות גימטריא ע"ב קס"א - סוד אבא ואמא כדאיתא בספר מאורי אור.
גם סוד כף רומז על עשר ספירות דאבא ועשר ספירות דאימא שעולים כָף. והנה כי כן מצאתי מפורש בדברי האר"י זלה"ה בסוד כסא שרומז על עשר ספירות וזה לשונו: "כ' - סוד חכמה ובינה. ס' - סוד ו' קצוות כל אחד כליל מעשר. א' - סוד מלכות", עכ"ד. הרי מפורש שאות כ' רומז על חכמה ובינה.
"ותקע כף וגו'" - דע סוד מלת ותק"ע לפי דרכי: שני אותיות ת"ע שבו בגימטריא עשרה הויו"ת שבאבא ועשרה אהי"ה שבאימא. כידוע בדברי האר"י זלה"ה בסוד הדעת. ואותיות ק"ו דמלת "ותקע" הוא סוד "קו המידה". גם הוא בגימטריא נו"ן. והבן.
"וירץ עשו לקראתו וגו'" - ואמרו חז"ל (תנחומא) וזה לשונו:
- "בקש עשו לנשכו ונעשה צווארו של שַיש, לכן נקוד 'וישקהו' שלא היתה נשיקה של אמת. ויבכו - ולמה בכו? משל למה הדבר דומה, לזאב שבא לחטוף את האיל, התחיל האיל לנגחו, נכנס שיני הזאב בקרני האיל. זה בוכה וזה בוכה. הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגהו. אף כך עשו ויעקב. עשו בוכה על שנעשה צוואר יעקב כשיש, ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו. על יעקב הכתוב אומר "צווארך כמגדל השן", ועל עשו נאמר "שני רשעים שברת".", עכ"ל.
והוא תמוה:
- א - למה עשה הקב"ה נס באופן זה דווקא, שנעשה צווארו של שיש שעדיין היה יעקב בוכה שמא יחזור וינשכנו?
- ב - קשה באמת על יעקב למה בכה כיוון שראה שהקב"ה עשה לו נס?
- ג - כיון שעשו רצה לנשכו איך נעשה מן נשיכה נשיקה?
- ד - למה נשקו - הרי היה בוכה על שאינו יכול לנשכו, ואיך נשקו אחר כך?
- ה - למה היה יעקב ירא וחרד עד אשר בכה שמא יחזור וינשכנו מאחר שנשקו? ואינו דומה למשל כלל.
אמנם כל זה מובן עם מה שנתבאר לעיל בדרוש הכתר, כי שם דווקא הוא סוד הנשיקה שהוא בחז"ל לשון קירוב ודביקות גמור. ואין שום התחלה להתנוצצות הדין רק מחכמה ולמטה, עי"ש היטב. והנה סוד הנשיכה מורה על יניקה וקבלת השפע - דוגמת האכילה בשיניים וכנודע. והנה נא ידעת כי אבא ואמא מתחילים מן הגרון דאריך ומלבישים אותו עד טבורו. וזהו סוד שרצה עשו לנשכו בצווארו - סוד אבא ואמא. ועל דרך שהודעתיך לעיל.
מה עשה האין סוף ברוך הוא? העלה את אבא ואמא עד מקום הכת"ר, וזהו סוד "נעשה צווארו של שיש" - י' האמצעי עולה לכאן ולכאן, ובגימטריא כתר כנודע. ושם אין יכולים הדינים להתאחז כלל, ואדרבה שם הוא אחדות גמור שהוא סוד הנשיקה ממש. והנשיקה זו נעשית ממילא. ואין הכתוב מדבר פעולת עצמית של עשו, רק הדבר אשר בא ממילא וכאמור.
ולכן עשו בכה באמת שאין יכול לינוק מן השפע ההיא, ויעקב בכה מפני שראה כחו של עשו כי רב ועצום הוא להתאחז גם מהארות חכמה ובינה, לולי ה' היה בעזרו, ופן יגרום החטא ויחזרו למקומם ואז ינשכנו ח"ו. ומובן גם כן ברייתא דספרי מובא ברש"י ועל דרך שהודעתיך בדרוש הכתר.
ואמר "על יעקב הכתוב אומר "צוארך כמגדל השן"", וכמ"ש בסע"ה בספר ערוגות הבשם(?) וזה לשונו שם:
- "אף שהגרון הוא שמות אלהים ולפיכך צואר הוא שם אלהי"ם דההי"ן - גימטריא רצ"ה עם הכולל כשמאירים בה התכשיטין שהם תרי"ג מצות וכו' נעשה הגרון ממותק ואין להחיצונים אחיזה בשמות אלהים שבה ואדרבה הוא מגן כמגדל השן, שהשיניים טוחנים להדינין, כי שן גימטריא קפ"ד קס"ו - שם ע"ב וס"ג ברבוע, ואז משם אלהים נמשך יראה לכל העולמות בסוד שי"ן של תפילין בסוד (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא וגו' - ראשי תיבות שי"ן", עכ"ל. ועיין שם.
והנה מה שכתב "גימטריא רצ"ה עם הכולל" - אין החשבון מדוקדק, וכמדומה לי שטעות נפל בדפוס וכן צריך להגיה: "הוא שם אלהי"ם דיודין עם הכולל - גימטריא צוא"ר עם האותיות". וכדאיתא מפורש במאורי אור, עי"ש. ויש להאריך ואין כאן מקומו.
אך ארמוז קצת כי תדע באמת שמבואר בשער חו"ג שהשיניים הם סוד גבורה שבה' גבורות ולכן הם בסוד עצם - דינא קשיא. אך הם נמתקים ונתלבנים מהארה פנימיות דאבא ואמא - סוד ב' פעמים אהיה דיודין[4] - גימטריא שכב, ועם כ"ז אתוון דמילוי מילוי עם הכולל גימטריא ש"ן. עיין היטב בסע"ה בספר ערוגות הבשם (?) על הפסוק (שיר ד, ב) "שניך כעדר הקצובות". והנה גם בסוד "צוארך כמגדל השן" צ"ל כן. והבן.
ומכל זה מובן שעל עשו נאמר "שני רשעים שברת" - כי עשו רצה לנשכו בשניו - כלומר בכח הגבורות, ואמרו חז"ל (ברכות נד, ב) "אל תקרי שברת אלא שרבבת". ולדידי סוד עמוק רמוז פה, והוא מה שאמרתי שנתעלו אבא ואמא עד לאריך והדינים נמתקו. והמשכיל יבין.
ועתה אומר סוד מאמר עשו "יש לי רב" - כוונתו על חכמה ובינה - י חכמה, ש' בינה כנודע. והם סוד אותיות רב כנודע. גם נודע בדברי האר"י זלה"ה סוד י"ש עלמין בסוד ל"ב נתיבות חכמה. נתיב אחד "לא ידעו עיט" - הרי ל"א נתיבות, כל אחד כלול מעשר שנותן לבינה - גימטריא י"ש.
גם שורש ס"ג שבבינה שהוא ייא"י בגימטריא אל - י' פעמים א"ל - גימטריא יש.
גם נוטריקון ש'ני י'ינות שהוא סוד יי"ן לבן יי"ן אדום שכתבתי לעיל שהוא סוד "עין לא ראתה", כי יין בגימטריא עי"ן. וסוד עינים הם חכמה ובינה כנודע, אשר זהו סוד מאמר חז"ל (פסיקתא רבתי וילקוט איוב) שכהו עיניו של יצחק מפני שאהב את עשו, עי"ש. והיינו מדה כנגד מדה, מפני שאהב את עשו שרצה לפגום בסוד ש'ני יי'נות אלו שסודן ב' עי"נים - לכן כהו עי"ניו.
גם י"ש נוטריקון יין שמן, עם הנודע בסוד (שמות ל כ"ה כ"א) "שמן משחת קודש", וידוע ומפורסם במקומות עָצמו מספר בזוהר ותיקונים וכתבי קודש ששמן בסוד חכמה. ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד מאחז"ל (שבת כג, א) "כל השמנים יפים לדיו", עכ"ל. והיינו עם הנודע בכוונות התפילין סוד די"ו הוא יו"ד שבחכמה. והבן.
ויי"ן ברובי מקומות מורה על בינה. וזהו סוד יי"ן שמ"ן במלת י"ש. ומה שאות י' שבחכמה מורה על יי"ן שבבינה, ואות ש' שבבינה מורה על ש"מן שבחכמה -- היינו בסוד "הבין בחכמה וחכם בבינה" כנודע.
גם סוד י"ש מורה על סוד (משלי ד, ה) "קנה חכמה קנה בינה" - שהוא סוד יש עלמין וכנודע בדברי האר"י זלה"ה.
- ואתה המעיין, אל יפול לבך בראותך שאני מביא בשם האר"י זלה"ה בסוד י"ש עלמין שהם בחכמה וכן בבינה, וכאן אני מביא בשמו שהם קנ"ה וקנ"ה בחכמה ובינה - הרי דברי הרב זלה"ה נראין כסותרין?
- כי כבר תירץ הרב הרמ"ז בפירושי זוהר בשלח דף מ"ה ע"א בסוד (חבקוק ג, ב) "ה' שמעתי ש"מעך י"ראתי", וזה לשונו: : "פירוש בו הרב ז"ל שיש לכתר תר"ך אורות, ונותן י"ש לאבא וי"ש לאמא. ושל אמא הם י"ש עולמות שתחת כסא הכבוד המתחלקים לחג"ת. והגם שבכוונות ראש השנה כתב שאין לאבא ואמא אלא י"ש לשניהם - קנ"ה חכמה קנ"ה בינה. הנה י"ש אורות אחרים - קנ"ה לישראל סבא וקנ"ה לתבונה. והעליונים שניהם נקראים 'אבא' בסוד יוד של שם. והתחתונים נקראים אימא בסוד ה' של שם. ואלו מתחלקים תחת כסא הכבוד", עד כאן לשון הרמ"ז ז"ל, ואין כאן מקום להאריך בזה.
גם יש ראשי תיבות - ש"בעה י"ודין, שהם ז' יודין דע"ב ס"ג שהם סוד יין כנז"ל.
ראה נא אחי התפארות של אותו רשע איך שנאחז במקום גבוה ונשא מאוד.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - ראשי תיבות י"ש עלמין, שנעשה יעקב שלם בכל בחינות י"ש עלמין האמורים. ואמרו חז"ל (שבת לג, ב) "שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו" - הוא סוד כתר חכמה בינה. "בגופו" - כתר, סוד בריח התיכון העולה עד הכתר בקו האמצעי. "בממונו" - סוד בינה. "בתורתו" - חכמה כנודע. ובזה נעשה שלם מן שור חמור שבגימטריא תש"ס מנין כתר חכמה בינה כנזכר לעיל.
ואמר "עיר שכם וגו'" - דע סודו כי נאמר (בראשית מח, כב) "ואני נתתי לך שכם אחד וגו' בחרבי ובקשתי", ומבואר סודו בספר קרניים (מאמר י"ב) ובפירוש מהר"ש בסוד השם כהשי"ם שסודו שכם יה, כי חרב סוד י', וקשת - ה'. וזהו "בחרבי ובקשתי", עי"ש, אשר לדעתי סוד עצום הנאמר בישמעאל (בראשית כא, כ) "והוא רובה קשת", ואצל עשו (בראשית כז, מ) "על חרבך תחיה" -- כי הם שו"ר חמו"ר הנאחזים ומנגדים לג' ראשונות סוד י"ה.
ומה שלכאורה הוא בהיפוך -- אין קושיא, וכמ"ש במקומות אחרים באורך, כי אחיזת החיצונים כן הוא, כי תדרשנו ימצא לך. והמשכיל יבין. הרי מה שכתוב "עיר שכם" מורה על סוד י"ה.
וזהו סוד (מלאכי א', ב'-ג') "ואהב את יעקב" - ואהב עם הכולל גימטריא י"ה - ג' ראשונות.
"ואת עשו שנאתי" - שנאת"י גימטריא שור חמור עם הכולל. והבן זה.
וכבר הודעתיך לעיל סוד "ויעקב איש תם" - שנעשה תם בג' ראשונות הרמוזים במלת איש, ולכן תם היפך מת בסוד "יה בארץ החיים". ומעתה ממילא מבואר מאחז"ל (בראשית רבה, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם יושב אהלים לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל.
וזה גם כן סוד "והיה בית יעקב אש" בסוד (שיר ח, ו) "רשפיה רשפי אש שלהבת יה". ועל ידי זה "ובית עשו" - ד' מאות איש שעמו - "לק"ש" - על ידי סוד ד' מאות שק"ל כסף מסוד קוצי דשערי הנודע בכוונות התפילין, ונזכר לעיל קצת, והמשכיל יבין.
- נשלם דרוש הרביעי בס"ד