ספר קרניים/יב

<< · ספר קרניים · יב · >>

ספר קרניים - מאמר י"ב

אמו של איוב נקראת מדוה.^(א)
ונשמת גבר היה בה ממש [ככתוב]^[1](ב).
איש היבם^(ג).
ואביו נקרא ברים^(ד).
והוא בא בגלגול יצירה ואח"כ בריאה
בסוד המרומז בו^(ה)
בסוד עניו בשליש מלמעלה מטטרו"ן
צדיק בשנית מלמעלה
המשמש בא"ל שד"י
והמקום מגלה סוד.

והנה ג' שמות יש לחַמָה^(ז)
ובשבת קדש מתלבש שמש סוד שבעים ענפים מהמקור שנים ושבעים^(ח).
וכן בשני הפוכו^(ט).
והוא אל שדי^(י)
הממונה להשמיע תפלת עניים^(יא) מסוד ו' קטנה
שמשם הודו והדרו
בסוד צעקה שמיעה שבו כפלים לשמע ככתוב
הן לטוב להנותן הן להעניש להמקפץ^(יב).
מסוד המלואים הללו^(יג)
והמקור שבהם סוד יַכֵהְ"שַיִם ^(יד)
השולט על של"א קליפות הנק' בתי"ב
והמקור השם כֶּהְשַיִם^(טו) כמ"ש בקבלת ר' חגי קלגילא.

והנה סיסרא פגם בסוד מוחא קדישא^(יז)
וארבעה מאות וארבע עשרה אותיות
סוד ג' בריתות דהיינו הנרכב^(יח)
סוד ותחס וכו' הממונה להכניע אויבים
ובזה תבין שמו^(יט) ומה נגזר עליו
ובסוד הקלי' הנק' שנש"ע המבטלה
עשר מלואים^(כ) שהמה בשוה
אשר בהם מלאך הממונה הנק' שמאל^(כא) להליץ בא ליתן התורה למלאכים
והפסיד באיסורים
ובזכות המעשר שישראל נותנים^(כב)
כי היא דוחה הקליפה בסוד השם יר"ת
ובסוד חמש עשר מאות ומ' תק"מ - 540 רקיעין
המשפיעין ברכה להנותן
בסודו המרומז בו^(כג).

והיו תרין פריצין^(כד) בחרבן הבית מסוד הקליפה בתי"ב
והיו נק' לבן נבות
נבות היה הורג אב ואם
ולבן היה מחריב את הבית אחריו
ועליהן קונן ירמיה "נחלתנו נהפכה לזרים וכו'"^(כה) (איכה ה, ב).

והמה ממציאים מהם שר הכלבים^(כו)
לפי דעת האפלנטי נק' צחיר
ולדעת המאור הגדול רבינו מאיר נק' אוב"ץ
הנקראים דמים
והם מרומזים בפסוק אחד^(כז)
וסוד ש"ל קליפות שבהם היה איוב נאחז^(כח)
ואב ואם תמצא בקללה^(כט)
ועליו אמר שלמה דור אביו קלל^(ל)
ובזה תבין איוב לא היה ולא נברא^(לא)

וסתום הדברים ובין תבין מאד מאד
ואל תהיה כמתנמנם
קום קרא להשכיל זה.

פירוש דן ידין

(א) אמו של איוב נקראת מדוה וכו':    זה מצאתי כתוב בספר כוונת הנכתב ואם קבלה נקבל.

(ב) ונשמת גבר היה בה ממש וכו':    תוכן כוונתו - ידוע תדע ונאמ' היא אם נשמת בן יעקב והוא סוד "ולילה אמר הורה גבר" דייקא, ואצל יהודה כתיב ד"יהודה גבר באחיו" (דה"א ה, ב), והוא סוד מ"ש רז"ל איוב בן יבמה היה, סוד יהודא היה היבם הראשון. וז"ש המחבר "גבר ממש ככתוב" - ר"ל כמ"ש יהודא גבר באחיו.

(ג) איש היבם:    ר"ל שהוא יבם תמר כלתו - הוא היבם הראשון. ועיין נפלאות במחנה דן עניינים נפלאים.

(ד) אביו נקרא ברים:    לקמן מפיק ליה מהיכן קא דייק זה.

(ה) (ו) והוא בא בגלגול יצירה ואח"כ בריאה בסוד המרומז בו:    פי' איוב סוד מעולם היצירה - עולם מטטרו"ן, ומסוד עולם הבריאה - עולם הכסא דתמן א"ל שד"י, וזה נרמז בו בשמו איוב - ראשי תיבות אשר יצר וגם ברא, וסוד "מארץ עו"ץ" - ראשי תיבות עניו וגם צדיק. וכבר ידעת 'עניו' הוא עולם היצירה בסוד "והאיש משה עניו וכו'", משה ראשי תיבות מטטרון שר הפנים, שהוא ביצירה כדפירשנו. 'צדיק' - ידוע שהוא בעולם הבריאה בסוד יסוד צדיק - יסוד עולם הבריאה.

ודע סוד כבש הוא מסוד כסף שטר ביאה, ראשי תיבות כבש. כבשה - כב"ש ה' - כידוע מסוד צדיק יסוד עולם. כשישראל זוכים - אזי נקרא יסוד עשיר ונתחבר בעטרת - אימא תתאה. וכשישראל ח"ו חוטאים - אזי נקרא 'עני' בסוד ונהר יחרב ויבש בעונותינו הרבים, ואז נקרא 'רש' - עני מחיבור מטרוניתא קדישא, כי ה' מן שרה נפרחה ונשאר אותיות ר"ש. וכאשר שכינה קדישא מתלבשת סוד כב"ש ה"ס הוא סוד(?) ש"ל קליפות שבעולם עשיה כנודע, וכשישראל ח"ו אינם זוכים אזי ושכב איש אותה בעו"ה, ובפשעיכם שולחה אמכם, אז יש חלילה לש"ל קליפות כח וגבורה בסוד "ושפחה כי תירש גברתה" מה שרי מתחלה מפני שרי גברתי אנכי בורחת, והוא בסוד של נעלך מעל רגלך, בסוד ח' קליפות, ח' שרצים מתחברים וצועקים הללו עע"ז וכו' ואזי סוד שכ"ב וסוד ח' - גימטריא של בסוד ובפשעיכם שלחה אמכם - שלח ה' זעירא, סוד עטרת. גם "של תשולו וכו'" גבי רות שהיא סוד השכינה ואזי ישראל סחופים ודחופים מצרה אל צרה, ואין מרחמין עליהן. אבל כשישראל זכאין - אז השכינה הקדושה והטהורה עולה למעלה - סוד יצירה בריאה אצילות מלמטה למעלה, ונקרא בתולה קדישתא, רבקה בת בתואל, בסוד בתולה. ואיש לא ידעה. והבן זה מאד כי אסור לכותבו בפירוש מפני סכנת נפשות. ואז של קליפות יורדין לנוקבא דתהומא רבא בסוד "יתפרדו כל פועלי און" כנודע. וכבר ידוע כי הוי"ה סוד היה הוה יהיה, והכל הוא מסוד עולם היצירה בסוד "היה היה דבר ה' אל יחזקאל וכו'" כנודע כל 'היה' ו'יהיה' מסוד עולם היצירה שהוא עולם מטטרו"ן. גבי הבל כתיב "ויהי הבל רועה צאן", גבי משה כתיב "ומשה היה רועה וכו'" - משה ראשי תיבות מטטרון שר הפנים.

והנה כתבנו סוד יצירה הוא ע' וסוד בריאה צ' כדפי' בסוד עוץ שהוא ראשי תיבות עניו וגם צדיק. ובזה תלוי פלוגתא בבבא בתרא פרק קמא יתיב ההוא מרבנן קמיה דרשב"ן ואמר איוב לא היה ולא נברא וכו', ור"ל דהוי מחולקי' מהיכן היה נשמת איוב נאצלה, והאי תנא אמר "איוב לא היה" - ר"ל לא מעולם היצירה הנקרא 'היה' כנ"ל, "ולא נברא" - ר"ל ולא מעולם הבריאה. וא"ת אם כן נשמתו מעולם האצילות - על זה אמר לא תאמר כן, אלא "משל היה" - ר"ל מעולם העשייה ששם ש"ל קליפות כנודע, וקרי ביה בחירק תחת המ"ם ובפתח תחת השי"ן ודו"ק.

והקשה לו אידך, עליך אמר קרא איש היה בארץ עוץ איוב שמו - ר"ל אתה אומר לא היה ולא נברא, והרי בהדיא כתיב "איש היה" וסוד 'היה' ו'יהיה' הוא הכל מסוד היצירה, וגם כתיב בארץ עוץ ואם כן קשיא לדידך. ותירץ לו וא"ל אלא מעתה "ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה וכו'" מיה הוה, אלא משך הוא, הכא נמי משל הוא דהואיל וכתיב כבשה היינו בסוד כבש ה', סוד שכב וכו' שהוא סוד כשישראל אינם זוכים נקרא יסוד עולם 'רש', ואז סוד שכב בסוד קליפות ש"ל כדפי'. והואיל ואמר קרא ר"ש - שמע מינה אז היה בכלל של סוד עולם העשיה ושם נאמר לשון הוה דהא כתיב שם "שני אנשים היו וכו' עשיר היה וכו' ולרש אין כל וכו'", ואפילו הכי הוא לא מעולם היצירה ולא מעולם הבריאה אלא מסוד כבש - ר"ל מסוד התלבשות כבש, סוד של קליפות שהוא מסוד עולם העשיה ודוק.

והשיב לו רשב"ן אם כן שמו ושם עירו למה לי? הכוונה שהשיב לו תדע איוב מעולם היצירה וגם מעולם הבריאה, שהרי ב' סימנים יש כאן - שמו ושם עירו, דהיינו שמו ראשי תיבות אשר יצר וגם ברא, ושם עירו ראשי תיבות עניו וגם צדיק כדפירשנו. הרי דיש ב' סימנים שהיה מיצירה ומבריאה. ודוק והבן זה. ויש בזה סודות נפלאין ועיין במחנה דן.

אם כן סוד ע' עניו סוד עולם יצירה, וסוד צ' עולם הבריאה כדפירשנו. ז"ש הקדוש המחבר "בסוד עניו בשלישי מלמעלה מטטרו"ן צדיק בשנית מלמעלה המשמש באל שד"י והמקום מגלה זה" פי' כדפירשנו מ"ש בשלישי מלמעלה היינו יצירה הוא עולם שלישי מעולמות אבי"ע ששם סוד עניו, ועולם שני מלמעלה הוא בריאה סוד צדיק מטטרו"ן.

ומ"ש "המשמש באל שד"י" פי' כבר ידעת סוד אל אדנ"י הוא משמש בעולם העשיה, אל הוי"ה משמש בעולם היצירה, אל שד"י משמש בעולם הבריאה.

"והמקום מגלה זה" - ר"ל מקומו ועירו של איוב גילה זה שנקרא עוץ שהוא ראשי תיבות עניו וגם צדיק, וכמפרש ואזיל סוד אל שדי. ודוק.

(ז) והנה ג' שמות יש לחמה וכו':    עתה בא לבאר סוד של שם אל שד"י, והוא סוד שלשה שמות - אל שדי, אל הוי"ה, אל אדנ"י. כי יש לחמה ג' שמות -- שמש, חמה, חרס. והנה

• שמש בבריאה ותמן 'אל שדי',
• חמה ביצירה דתמן 'אל הויה',
• חרס בעשיה דתמן אל אדני.

והוא בסוד התדבקות עטרת בת"ת בעלה, בסוד שהוא מטרוניתא ונקר' ירח, סהר לבנה.

והנה כשבא שבת קדש אזי תתלבש מטרוניתא - סוד שמש דת"ת - בסוד נפלא, מילוי של שם הוי"ה כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י - גימטריא ע"ב. ובריבוע גם כן מספר ע"ב^[2]. וקח ב' מזה וב' מזה - סוד מקור ד' אותיות של הויה - נשאר ע', מסוד ע' ענפין מסטרא דימינא וע' ענפין מסטרא דשמאלא. וכן שם של דין במילוי כזה: אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם - גימטריא ש', ובריבוע כזה א אל אלה אלהי אלהים - גימטריא ר'. הרי ש"ר.

ע' ע' דשמות הוי"ה כנ"ל מספרו ק"ם.
ש"ר ק"ם - גימטריא תמר בסוד "זאת קומתך דמתה לתמר", והוא מספר שמ"ש, והוא סוד ע' ענפין לב' סטרין.

וז"ש המחבר בשבת קדש מתלבש בסוד שמש כדפירשנו ודוק.

(ח) סוד ע' ענפין מהמקור שנים ושבעים:    פי' המקור רק ע' ע'. הגם שיש ב' - ע"ב ע"ב - כדפירשנו, מכל מקום קח ד' למקור ונשאר ע' ע' ענפין קדישין מהמילוי וכן מריבוע כדפירשנו.

(ט) וכן בשני הפוכו:    ר"ל וכן שם אלהים שהוא הפוכו של שם הוי"ה, כי שם הוי"ה רחמים אבל שם אלהים הוא דין. והיא מפורסם. אם כן שם אלהים במילוי יודי"ן כנ"ל שהוא גימטריא ש', וריבועו כנ"ל שהוא גימטריא ר' -- הרי בין הכל בחשבון שמש שהוא חשבון תמר וכנ"ל. ודו"ק.

(י) והוא סוד אל שדי:    סוד שמש הוא אל שדי כדפירשנו.

(יא) הממונה להשמיע תפלת עניים:    ר"ל שם אל שד"י ממונה להשמיע תפלת עני לסוד עולם אצילות, ושם בבריאה סוד צעקה והשמיעה כידוע. והכל כפול בבריאה וממהרים לפעול בקשות עני. וזהו סוד ו' קטנה התכובה בספר תורה - "והאיש משה עניו מאד" - אינו כתוב עניו כא' ו' קטנה עני, ובסוד אל שד"י הוא גימטריא משה, ומשם נטל משה קרני ההוד. שאם היה כתוב ו' גדולה לא היה נשאר כלום בקולמוס. עכשיו שכת' ו' קטיעא ו' זעירא - נשתייר מעט דיו בקולמוס ומשם זכה משה לקרני הוד כמו שפירשו כל המפרשים. ועיין יפ"ת פרשת כי תשא פ' מ"ו.

וז"ש "מסוד ו' קטנה שמשם הודו זיו הדרו בסוד צעקה שמיעה שבו כפולים לשמע ככתוב" - כדפירשנו, דהיינו כתוב בפרשת משפטים "אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו" -- בכל הפסוק הזה מדבר לשון כפול, והוא קאי על אל שד"י - סוד עולם הבריאה, ואמר כפול להחזיק הענין, לשמע לסוד אורנין פקיחין כדאיתא באדרא דנזיר והאזינו, עי"ש. אך תימא, המקרא הזה מדבר בענין אלמנה ויתום כדחשיב בהדיא "כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם וכו'". ומצאתי כתוב בשם הראב"ד ז"ל בענין "וריב אלמנה לא יבא" שאין עני גדול מיתום או אלמנה שאין מי שיעמוד בעזרתם לולי רחמי ה' עליהם, עכ"ל.

ותמהני שהקדוש כתב "ככתוב" ולא הביא כלל הפסוק, ועמו מתה החכמה. ומ"ש לע"ד כתבתי ופטרתי אך לפעם.

(יב) הן לטוב להנותן הן להעניש להמקפץ:    פי' הקב"ה שמע קול של עני, הן ליתן לו טובה להנותן לו צדקה, והן להעניש להמקפץ ידו כדפירשנו.

(יג) מסוד המילואים הללו:    פירוש, מסוד מלואים שפירשנו למעלה, סוד הוי"ה אלהי"ם, כל אחד במילוי יו"ד ובריבוע כדפירשנו למעלה. והוא בסוד "שמש ומגן ה' אלהים", בסוד שבת קדש, סוד שמש שבו מתלבשת מטרוניתא קדישא כדפירשנו. וזהו סוד 'שמש ומגן' - עתיק יומין מג' אורות קדושים המשמשין בשבת כדפירשנו. והבן זה מאד מאד.

ובז"ת ובזה תובן מה שאמרו רז"ל בתענית ובזהר פרשת בראשית עמוד ק"ה שמש בשבת צדקה לעניים, דו"ק.

(יד) והמקור שבהם סוד יכהשי"ם וכו':    פי' כוונתו, המקור של שני מלואים אלו הנ"ל הם סוד שם אחד - יכהשי"ם - השם זה ממונה להכניע של"א קליפות הטומאה, והשם הזה אחיזתו ריש האצילות.

(טו) והמקור השם כהשי"ם:    דע שהשם הזה מספרו שע"ה ובו פגם קין בסוד הפסוק "ואל קין ואל מנחתו לא שע"ה", והוא סוד צפורה אשת משה, בסוד תאומה שנולדה ובסוד "וישמע יתרו את כל אשר עשה וכו'" - עשה גימטריא שם כהשי"ם, מה שפגם קין, ויתרו הוא גלגול קי"ן כידוע, משה הוא גלגול הבל, ע"כ עתה נתן למשה צפורה ובסוד היו"ד שאז השם יכהשי"ם מספרו שפ"ה כמנין שכינה בסוד מיטטרו"ן ביו"ד. ויש בזה הענין פלאות גדולות, ומפני סכנת נפשות יראתי וזחלתי לנגוע בקצהו. ועיין פלאות בשר שלום עניינים נפלאים בסוד י"ה הוא חרב קש"ת - חרב הוא י', וקשת הוא ה', בסוד כהשי"ם - אותיות שכ"ם י"ה, ואני נתתי לך שכם וכו', בחרבי - י', ובקשתי - ה' -- הרי אותיות שכ"ם י"ה. והבן זה מאד.

(טז) והשל"א קליפות הטומאה נקר' בתי"ב והוא סוד בבית, כמות אותיות בתי"ב, ויש בקדושה של"א ניצוצות קדושות המבטלים בסוד שם זה כל של"א קליפות בסוד "ויטע אשל בבאר שבע".

(יז) והנה סיסרא פגם כו':    ראוי שתדע שסיסרא הרשע פגם בסוד מוח קדישא, כי יש במוח תי"ד אורות, מנין קדיש. והנה דע כי מוח קדיש גימטריא שם תח"ס שזכרתי למעלה בסוד ג' פעמים כוס יין ג' פעמים כוס יין שווה 468 שהוא גימטריא ג' פעמים יוסף ג' פעמים יוסף שווה 468 - גימטריא תח"ס בסוד "ותחס עליך" כמ"ש למעלה במאמר ט', עיין שם היטב.

ודע סיסרא גימטריא של"א - סוד של"א קליפות הנקר' בתי"ב, והשם השולט עליהם כהשי"ם. זהו הסוד שכתוב בסיסרא "ותכסהו בשמיכה" - אותיות כהשי"ם - שמיכה. וזהו סוד שדרשו רז"ל "שמיכה - שמי כה עמיד וכו'", ודבריהם מתקו מדבש ונופת צופים. וזה סוד נפלא שלקחה יע"ל ית"ד האהל ותקעה במוחו, לפי שסיסרא פגם במוחא דתמן תבנית:ית"ד אורות כנ"ל, וכאשר תבין כל זה תבין מ"ש הקדוש בלשונו הצח כשמש.

(יח) סוד ג' בריתות דהיינו הנרכב:    פי' תדע כדפירשנו למעלה, יוסף הוא יסוד בסוד 'יוסף הצדיק', וכתיב "צדיק יסוד עולם" - הרי יוסף נרכב ליסוד, והוא ממש ברית כידוע, וג' פעמים יוסף גימטריא תחס כדפרשתי למעלה. והבן זה.
וז"ש הקדוש הנרכב סוד 'ותחס' כדפרשתי וק"ל.

(יט) ובזה תבין שמו:    ר"ל סיסרא מספרו של"א קליפות. "ומה נגזר עליו" - ר"ל כדפירש' שהרגוהו ביתד אל מוח, סוד מוח תי"ד אורותיו שבו פגם כנ"ל. והוא מבואר הטיב במה שפירשתי.

(כ) ובסוד הקליפה הנקרא שנש"ע המבטל עשר מלואים:    פי' סוד של"א קליפות המה בסוד הקליפה המבוארת בכל המקובלים הנקרא שנש"ע - ראשי תיבות סוד שפחה נבל שנואה עבד, כדכתיב "תחת שלש רגזה ארץ וכו' תחת עבד כי ימלוך וכו'". וכתובים הני ד' קליפות גבי הדדי. וראשי תיבות שלהם שנש"ע ומספרו תש"ך מספר צל"ם במ"ם רבתי דאי"ק בכ"ר. י' פעמים ע"ב י' פעמים ע"ב שווה 720 גימטריא תש"ך אורות קדישין.

וז"ש המחבר "המבטל עשר מילואין שהמה בשוה", ר"ל המבטל לקליפה זו שנש"ע הוא י' פעמים שם של הוי"ה במלואיו והם שוים במספר תש"ך כדפירשנו למעלה בסמוך.

(כא) אשר בהם מלאך הממונה הנק' השמאל וכו':    פי' אשר בהם דהיינו בעשר שמות הללו - שהם מספר תש"ך - יש בהם מלאך א' הנקרא השמאל והוא נכנע תחת י' פעמים הוי"ה במילואיו כדפירשנו.

ודע שהמלאך הזה היה קורא תגר לפני הקב"ה שלא ליתן תורה לישראל כי אם דוקא למלאכים, והשיב לו הקב"ה היאך אתם רוצים התורה, הרי כתוב בה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם אכלתם בשר בחלב כשבאתם אצל אברהם דכתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, מיד נסתתם מלאך 'השמאל'. וזהו הסוד בפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט) וסמיך ליה "הני אנכי שולח מלאך לפניך" (שמות כג, כ) - ראשי תיבות השמאל, ור"ל בשביל לא תבשל גדי וכו' עשיתי ושלחתי המלאך 'השמאל' שהיה מליץ בעד המלאכים, ואמרתי לו שאפילו תינוקות של בית רבן וכו' כדאיתא במדרש, ולכן אוכלים מאכל חלב בשבועות מטעם זה.

עוד מטעם אחר דאיתא במדרש ח' שמות יש להר הזה, וחד מנהון 'גבנונים' מלשון נקי כגבינה וכו'. עיין שם. וזהו גם כן "לא תבשל כדי וכו'" (שמות לד, כו) וסמיך ליה "כתוב לך את הדברים וכו' כרתי אתך ברית את ישאל" (שמות לד, כז), והוא פסוק בכי תשא, כלומר מכח לא תבשל וכו' כרתי ברית עם ישראל ולא עם המלאכים. ואין כאן מקום ביאור סוד בשר בחלב. ועיין בספרי שמש ומגן כי שם ביתו, לשכנו תדרשו, עי"ש פלאות גדולות ונפלאות.

וז"ש הקדוש "המלאך הממונה הנקרא השמא"ל להליץ בא ליתן התורה למלאכים והפסיד באיסורים" כדפירשנו, שהפסיד ממה שאכלו דבר האסור, בשר בחלב. וכן איתא להדיא במדרש.

(כב) ובזכות המעשר שישראל נותנים דוחין הקליפה בסוד השם יר"ת:    ידוע תדע שגדול זכות המעשר כי דוחה כל הקליפות, ואם באתי להביא כאן כל זכות המעשר יהיה קטנה היריעה מהכיל, כי סודו גדול ונורא. וכבר ידעת סוד שם אחד משמות ע"ב הנקרא יר"ת - גימטריא אתרוג, שבו פגם אדם הראשון בסוד שבא אדה"ר ליטול עלה לכסות ערותו, צווח האילן אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים על תנידני, כי הוא הסוד עץ שאכל אדם הראשון אתרוג היה, וראשי תיבות פסוק זה "אל תבואני רגל גאוה ויד" - אתרוג, שבו פגם אדם הראשון. ולכן נתדבקו בו כל ק"ל שנה שפירש מאשתו כנודע. ויש סוד יתר יתרו ואסור לגלותו.

והנה דע מעשר גימטריא יר"ת שבו דחה הקב" למלאכים כמבואר בפנים, וגם בספר נעימות נצח. וכמו שאירעו ליעקב -בשביל שלא קיים "כל אשר תתן לי עשר" - כתיב ביה "ויאבק איש עמו", והוא הקליפה, שר של עשו כנודע ממדרש. וידוע שיש תתתש"מ רקיעים המשפיעים טובה לנותן מעשרותיו כראוי כמו שמבואר בפנים. וז"ש עשר תשער - גימטריא ממש תתתש"מ.

וז"ש הקדוש "חמשה עשר מאות וארבעים רקיעים המשפיעים וכו'" - כדפירשנו.

(כג) בסודו המרומז בו:    זהו כדפירשנו עשר תעשר גימטריא תתתש"מ. וזהו סוד "לא תבשל גדי וכו' עשר תעשר" - אנן דדרשינן סמוכים, בשביל לא תבשל גדי בחלב ובשביל עשר תעשר כדפירשנו בסוד דכתיב "ובחנוני נא בזאת", ואין 'זאת' אלא תורה שנאמר "וזאת התורה", וכמ"ש מעשרות סייג לתורה^[3]. וז"ש "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך וכו'" - כלומר ולא המלאכים, הוא בשביל לא תבשל גדי וכו עשר תעשר וכו', וק"ל.

(כד) והיו תרין פריצין וכו':    לא ידעתי מאין זה להקדוש. ומצאתי כתוב בכתב ישן נושן שהב' קליפות אלו ממונים להעניש מי שאוכל בשר בחלב. ואיתא בזוהר פת בג שאכל נבוכדנצר הוא היה בשר בחלב בסוד פת בג המלך - גימטריא דזה היה בשר בחלב. רק הגי' שמ"כ הגירסא שמצאתי כתוב(?) הוא "מנבל נבות" - ולדעתי סוד נפלא. מנבל נבות - גימטריא ממש פת בג המלך, וגימטריא תקף. אבל מה אעשה שכאן גורס "לבן נבות".

ובזה נראה לתרץ היאך נסמך זה לכאן כדי לסמוך לקליפת בתי"ב הנזכר למעלה ודוק.

(כה) ועליהן קונן ירמיה נחלתינו וכו':    פי' ידוע תדע שהני תרי קליפות פריצין נרמזים בפסוק זה וסודו "נחלתינו נהפכה לזרים בתינו" - ראשי תיבות לב"ן. וכתיב מיד בתריה "יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות" - סופי תיבות נבות. והכוונה בפסוק זה נבות הרג אב ואם לפני הבן כמ"ש "יתומים היינו ואין אב וכו'", לבן היה מהפך הבתים כמ"ש "נחלתינו נהפכה לזרים בתינו וכו'".

(כו) והמה ממציאים שר הכלבים:    פי' תרין קליפות אלו - לבן נבות - מוציאין מעצמם סוד שר הממונה על הכלבים כדמפרש ואזיל לפי דעת האפלנטין - חכם מהחכמים - הוא אומר ששר הכלבים נקרא צחור, "ולדעת ר' מאיר וכו'" - הוא רבינו מאיר בעל ההקדמות בספר נפלאות ה', "אומר ששר נק' אובץ", והם נקראים אנשי דמים ומרמה לא יחצו וכו' כנודע מסוד כלב שכולו רותת דמים כמ"ש למעלה במאמר ז' עי"ש בסוד "כי דורש דמים" והוא ידוע.
וז"ש הקדוש "הנקרא דמים" כדפירשנו.

(כז) והם מרומזים בפסוק אחד:    פי' ידוע תדע דכתיב גבי יציאת מצרים "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". והנה האפלנטין והאיש הקדוש - נבדל נבדל מהטומא' בקדושתו ר"מ ז"ל - שניהם מקרא אחד דרשו. והסוד לפי האפלנטין שנקרא צחיר מרומז בתיבת יחרץ - אותיות צחיר. ולדעת הקדוש ר"מ ז"ל שנקרא אוב"ץ נפקא ליה "לא יחרץ כלב לשונו" - סופי תיבות אובץ, והוא פלא גדול.

(כח) וסוד של קליפות שבהם היה איוב וכו':    עתה חזר לבאר מסוד חיוב שהיה נדבק בש"ל קליפות ואחר כך נזדקק ונצרף בכור סיגים ונדבק בשני' בסוד שנותיו של איוב היו ר"י שנים כמנין שע"ף כנזכר לעיל במאמר י"א - עיין מה שפירשתי מסוד שם זה. ותימא גדולה - היאך נסמך זה לכאן וגם זה אינו פי' בו כלום רק סתם ש"ל קליפות שבהם היה איוב. ודע כי סוד ש"ל קליפות אחיזתם בשר של כלבים כמו שמסיים בעצמו לעיל. והוא סוד לשונו "לשונו וכו'", שהוא גימטריא שצ"ב. והכוונה ידוע תדע שכתוב בספר גלי רזייא, איוב מקור שמו ליו"ב, בסוד יובל - ב' פעמים י"ו הוא ל"ב. והנה יש בזה דבר סתר ופלא אסור לגלותו ודע לך כוונתו "ולכל בני ישראל לא" - ראשי תיבות יובל, סוד איוב.
גם תחליף ל' של "לא" בא"ל ב"ם ויהיה ממש איוב.

ודע השכינה עם הכולל - גימטריא שצ"א - גימטריא לא יחרץ כלב ממש. והכוונה שמתחילה חסר היה איוב מסוד המטרוניתא.

והנה פירוש הקדוש וכתב "והם מרומזים בפסוק אחד וסוד ש"ל קליפות שבהם היה איוב נאחז בו", וכרוך ותני שבפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ וכו'" מרומז שר הכלבים, גם מרומז איוב כנ"ל שנאחז מש"ל קליפות בסוד לשונו לש"ונו וכו' - ל"ש רומז ש"ל קליפות כדפירשנו ולכך סמיך ליה הכא. ודוק ועיין בשמש ומגן.

(כט) ואב ואם תמצא בקללה:    פי' קאי על מה שפירשתי למעלה שאביו של איוב הנקרא ברים ואמו מדוה פירושו, רְאֵה בקללה של איוב שקילל את עצמו - שם תמצא מרומז בו אביו ואמו, והיינו "יאבד יום הולד בו והלילה" - סופי תיבות מדוה. ואביו מרומז בזה "אמר הרה גבר היום" - אותיות שניות ברים, וק"ל.

(ל) ועליו אש"ל וכו':    פי' עליו רמז שלמה ברמז "דור אביו קלל וכו'", ר"ל שלא היה לו לרמוז אבי ואמו בקללה - אתמהה, גם אביו אותיות איוב.

(לא) ובז"ת איוב לא היה ולא נברא:    פי' על מ"ש פלוגתא איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה. ועיין לעיל. אך תימא - הוה ליה לאורויי זה למעלה, כי שם ביתו. והיאך נסמך לכאן. ונ"ל דהסמיך כאן הואיל ורחוק מן השכל שירמוז אביו ואמו בקללה מוכיח שלא היה ולא נברא ע"פ האמת שמייתי כאן מדוה ברים - מספרם בכללם יחרץ - סוד שר הכלבים לדעת האפלטין, ומקור ש"ל קליפות בשר הכלבים כמדוכח לעיל, ואם כן אביו ואמו מרומזים בקליפה דהיינו תדע בסוד עולם העשיה - עולם הקליפות. וזהו "משל היה" כדלעיל. וכאשר תבין בסוד עולם העשיה דתמן מקנן סנדלפו"ן בסוד מטרוניתא, ועליו נאמר "אופן אחד בארץ", וסוד חיי איוב בתחלה ע' שנה ואח"כ הוסיפו לו ק"ם שנה בסוד ההשפעה שקיבל מסוד ע' עטרין ד"ת מלכא קדישא, מלך שהשלום שלו -- הרי סוד ר"ף כמנין סנדלפו"ן, ובסוד לשונו גימטריא שכינה עם הכולל כדפירשנו למעלה. ועיין רזין עילאין בספר מחנה דן בפרשת ויחי.

פירוש קרן הצבי

(א*) אמרו אמו של איוב נקר' מדוה:    הכי גמרא גמיר לה ומקביל לזה "ויקלל איוב את יומו" על שם אמו דאיהי נקראת מדוה ממנה נמשך לו להיות "דותה עליו".

ואמר ונשמת גבר היה בה^[4] ממש ככתוב:    איהו סבר בפירוש הכתוב "והלילה אמר הורה גבר" - "הורה" איהו עומד על אמו שנקראת 'גבר', שהיא קיבלה הריון, ולזה ויקלל את אמו איהו קאי בין ליום הלידה בין ליום העיבור, אמר "יאבד יום הוולד בו והלילה אמר הורה גבר" דקאי בזה להלילה שנתעברה בו אמו, ותלה המקולקל בקלקול דאיהו אמו, שהיא גבר, וקבלה הריון. ועל זה קאי לומר שהוא גבר ממש ככתוב דהיינו הכתוב "והלילה אמר הורה גבר" דסבר למשמע בפירוש מלת "הורה" עומד על קבלת ההריון, שלא כפירוש הפשטנים שפירשו מלת "הורה" פועל יוצא וקאי גבר על אביו שפעם ההריון. כמו כן מצאתי לה"ר אברהם בן עזרא בפירוש מגלת איכה על הפסוק "כי ה' הוגה על רוב וכו'", אמר הינה כמו הרה שתנד'(?) דצונו כמו הרה גבר, לפי שהוא נראה עומד מבנין הקל ואלו היה מפעיל היה בא בדגוש, ואהא הוצרך לומר שעם שהוא מבנין הקל איהו יוצא כמו הורה גבר.

כנ"ל כן נראה לי (?) כוונת הקדוש המחבר. שלא כפירוש מהרש"מ ז"ל דקאי לומר "ככתוב" על פסוק "יהודה גבר באחיו". ואם קבלה הוא נקבל בהאי נשמת גבר דאיהו יהודא שבו נאמר "גבר באחיו", וכמו שהוא מדברי המחבר לקמן. אבל אין כוונת המחבר באמרו "ככתוב" ע"פ על פסוק(?) זה אלא איהו ע"פ "הורה גבר", והיינו דייק אומרו "ממש", לאפוקי מפירוש הפשטנים כאמור. וזה נ"ל ברור כשמש. ודוק ותשכח.

ואמר על נשמת הגבר שהיה בו דאיהו איש היבם שהוא יהודא דאיהו נקרא בעל היבם לפי שהוא הראשון ביבום, וגם קיום המלכות בזרעו איהו על ידי היבום ברות. ולרמז זה שמתי היום כמו ארבעים שנה מסבא פרישא כמה"ר שלם בסיס נ"ע על רמז במלת יבום דאיהו קיום בזרע יהודא בתמר ורות, כי תקח ת"ר מתמר ות"ר מרות - איהו י"ב מאות. והנשאר איהו מ' מתמר, ו' מרות - הא איהו י"ב של מאות, עם ו' מ' של אמצע חבורא דתרוויהו -- איהו יבו"ם.

והנה הוא מבורר בזה לטעם המאות דיחזרו לקטן באחדים לפי שהוא כעניינו האיש הגדול יעשה קטן שהרי אשתו עצמה תעשה אמו. והנה מ"ש רז"ל איוב בן יבמה היה - אין זה נוגע למ"ש הקדוש "איש היבם", דבו קאי על יהודא דאיהו נשמת גבר היה באמו. ואי משום זה הול"ל "איוב בן היבם". אלא משמע דקאי לומר שגם אמו נפלה יבמה לפני אביו ואביו עצמו היה יבם, והא לזה מכוון שם אביו ברים שבו אותיות יב"ם. והנשאר הוא אות ר' - עם ד' אותיות של מלת ברים ועם המלה עצמה - איהו גבר. והרי בזה מורה על קלקול בריאתו, בין מצד אביו דאיהו יב"ם - נשמת גבר, ובין מצד האם עצמה דאיהי נשמת גבר ואיש היבם.

והרי הוא בתכלית ביאת הקטנות, דהוא עצמו היה בעל של אמו ונעשה בנה. וזה טעם אומרו "בן יבמה" ולא "בן היבם", לפי שהוא השינוי טפי, דבעלה נעשה בנה ונוסף בו כל אותם השינויים דנשמת גבר היה באמו והקלקול הוה מיניה וביה, שהיה בעלה. וגם מצד אביו שהוא יבם הבא על יבם, ואיהי עצמה הות יבם ונעשית יבמה -- מכל זה נתקלקל הצורה והיו בורות נשברים כשם אביו ברים. גם נעשה רש עני השפע דלזה נמי רמיז ר' של ברים.

(ה*) והוא בא בגלגול יצירה וכו':    הוא מבואר מן הקדום שביאתו לעולם הזה בגלגול בראשון הוא היה בעל של אמו, ואחר כך נתגלגל להיות בנה, אמר שהגלגול הראשון איהו בסוד יצירה ואחר כך בגלגול השני איהו סוד הבריאה, כי כך המדה שמתחלה לא יהבין ליה אלא המועט, זכה יתיר - יהבין ליה יותר.

ואמר כי הוא "בסוד המרומז בו" - כתב הר"ש ז"ל כי ראשי תיבות של איוב - אשר יצר וגם ברא. וגם בשם מקומו עוץ איהו ראשי תיבות עניו וגם צדיק. והיינו הך, כי סוד עניו איהו בעולם השלישי מלמעלה דאיהו היצירה שבו מטטרו"ן, והאי איהו סוד הכתוב בבחינת משה "והאיש משה עניו מאד", ונרמז בראשי תיבות של משה - מטטרו"ן שר הפנים, דאיהו היצירה. גם תבית עניו - ענו כתיב, וגם הו"ו זעירא המורה עני הרמז על אומרם ז"ל "אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד" - אתוון הלכה - הכלה, נקראת דל"ת על שם דלותא ועניותא, אין לו להקב"ה בעולמו - בעולם ו', דאיהו היצירה, אלא לתקון ד' אמות של הלכה - אתוון הכלה שהוא עולם העשייה.

וזה סוד הלוכן של ישראל במדבר מ' שנה בארץ ציה ושוחה, להכרית החוחים וקוצים מן הכרם בסוד "מחצדי חקלא", למתקן לה ולחברה בהדי בעלה היצירה דאתרמיז בארץ ישראל כידוע. גם לזה הסוד איכא מ' דורות מימות משה רבינו ע"ה עד רבינא ורב אשי דחתמו התלמוד, דאינהו הוו מתעסקי בסדר המשנה ולימודה דאיהי המשנה אתרמיזא ביצירה כידוע.

ובבחינה השנית דאתרמיז במלת "צדיק" איהו הנרמז בעולם השנית מלמעלה שהוא הבריאה שבו מקנן אל שדי. והאי איהו נמי סוד הבריאה בבחינת משה, כי כן משה חושבניה אל שדי. והנה אל שדי מלא עולה אלף, כמנין מטטרון שר הפנים - הראית דדא ודא אחת היא - הוא משה שהיה בבחינת היצירה, הוא משה שהיה בבחינת הבריאה.

גם איוב הכי הוא מצד הב' גלגולים. ולזה נתאוה לו משה למכתב מילוי כאומרם ז"ל.

ואמר "והמקום מגלה סוד" הנזכר, כי לפי שקשה - אחר שהשם והמקום איהו מרמז ענין אחד, מה שהשם מורה איהו המקום מורה, הא קשיא - תרתי למה לי? והשיב כי הוא המגלה סודו בהיה ונברא, שאי לאו כן הוינא אמרין דאיהו משל כמו ההוא מרבנן דהוה יתיב קמיה דרשב"ן וקאמר הכי. ועיקר התשובה היא לו במסקנא, אם כן שמו ושם עירו למה לי, כי זה שהיה בכפל דבר איהו לחזק הדבר ההוא ולאמתו כדרך שירות הנבואה.

(ז*) והנה ג' שמות יש לחמה וכו':    הג' שמות הם שמש חמה חרס דאתרמיזו בגמ'^[5] בריאה יצירה עשיה לדכורא. לקבלייהו ג' שמהן בנוקבא - ירח סהר לבנה. ובשבת קדש מתלבש שמש לפי שהוא עידן לשמשא בסוד אמרם ז"ל עונתן של תלמידי חכמים מליל שבת לליל שבת.

(ח*) "סוד שבעים ענפין וכו'" לתרין סטרין ימין ושמאל נמשך איהו "מהמקור שנים ושבעים", כי לפי שהע"ב שהוא חכמה איהו מקור לכולהו הויין בסוד הכתוב "כולם בחכמה עשית", והנה הוא השם ע"ב בהוי"ה איהו בתרין סטרין, אם במילוי דיודי"ן, ואם בריבוע השם בפשוט. ולפיכך הלוקחים הע' ענפין דאינון ע' עטורין לה בתרין.

"וכן בשני" - השם דאלהים בדוגמא זו, דהיינו מלוי אלהים דיודי"ן איהו ש', וריבוע אלהים פשוט איהו ר', והיינו דכתב "וכן בשני הפוכו", כלומר וכן תקח בשנים מן השם דאלהים שהוא ההיפוך מן החסד והרחמים, כי הוי"ה חסד ואלהים דינא - הנה הכל עולה כמנין שמש.

וטעם שאין לוקחין מן הע"ב אלא ע', כי לפי שהוא למשמע מן השם דחושבניה שנים ושבעים איהו למימר שנים שבעים, דהיינו הכוונה ב' פעמים שבעים.

והרי לקחנו ב' פעמים ע' ב' פעמים ע' שווה 140 דאיהו ק"מ, בהדי הש"ר של חשבון אלהים מלא דיודי"ן וגם בריבוע פשוט -- הרי הכל עולים למנין שמש. וכן לענין תמ"ר דאיהו זווגא יאה כדקא יאות בסוד הכתוב "זאת קומתך דמתה לתמר", דלא סלקא דכורא בלא נוקבא, ולא נוקבא בלא דכורא, דהלא שויין אינהו בשמא, דשמש ותמר חד מיינא הוא.

ועוד ע' עטורין אינהו סוד מרגלאן דשבת, כי אינהו אתיין בכח זווגא עילאה דאבא ואמא, דאתרמיזו בי"ה, ואינון בסוד הוי"ה ואהי"ה, דלכי תמלא כל השם דהוי"ה בד' מילואין (דאינון רל"ב), והשם דאהי"ה בג' מילואין (העולים תנ"ה) -- הרי ז' מילואין בשמות אלו דאבא ואמא דאתרמיזו בי"ה - אינהו ז' מרגלאן טבן. ואינהו עצמן ע' עטורין לשכינה, כי הם ע' אתוון עם כללותם.

והנה תחשוב כל מילויי דהויה העולים רל"ב וכל מלואין דאהי"ה העולים תנ"ה (דאינון ז' מרגלאן כאמור) עם אתוון דאתרמיז להו שהם י"ה -- הכל עולים כמנין שבת^[6]. וז"ש הכתוב "שלהבת יה" האמור בשבת - שלהובא דאשא, להבת אשא דקדושה של יה בשבת לה' תתאה. וזהו נוטריקון דשלהבת - שבת לה', כלומר התמשכות שבת דשל אתוון יה, לה' תתאה. וזהו סוד האמור בשבת ע' עטורין לה'. וידעת שבשבת עולין זו"ן נגד מקום הנקרא אבא ואמא, ונקר' גם אינהו 'קדש' כמו אבא ואמא.

ואמר כי זה שמש דאשתמש בשבת איהו בחינת אל שדי שבבריאה, בחינת מש"ה, ולזה אמרין בשבת "ישמח משה במתנת חלקו וכו'". גם לזה נהר סבטיון איהו בסטרא דבני משה.

ואמר כי הוא אל שדי שבבריאה - הוא הממונה להשמיע תפלת עניים, כי עד שם בבריאה עלתה צעקתם, ואל שד"י שמקנן שם איהו משדד המערכה נגד האצילות להשמיע עד שם תפלת עניים.

ואמר שגם הוא שד"י מסוד ו' קטנה, כי לפי ששדי דאיהו היסוד - הנה רמיז בו' זעירא, כידוע דוא"ו הגדולה איהו בת"ת והוא"ו זעירא ביסוד, דלזה גוף וברית חשבינן חד. והא להאי במלת "עניו" דכתיב גבי משה "והאיש משה עניו מאד" - וא"ו ד"עניו" כתיב זעירא, דאיהו היסוד דרמיז בא"ל שד"י שחושבניה משה - איהו הממונה להשמיע תפלת עניים. ולפיכך בתפלת שבת בנשמת אומר "שועת עניים אתה תשמע וכו'". והבן.

ואמר על וא"ו קטנה הנזכר שמשם הודו והדרו של משה, כי הלא הוא רמוז בהיסוד דאבא - דכל היסוד דדכורא רמוז בוא"ו זעירא. והנה הוא היסוד 'עניו' אקרי, לפי ששייף עייל שייף נפיק (סנהדרין סח, ב), והוא היסוד - כל הכורע כורע בברוך דאיהו היסוד.

ואמר בסוד צעקה וכו' - כלומר כי זה האמור דאיהו הממונה להשמיע תפלת עניים, איהו בסוד הכתוב צעקה שמיעה, שבו כתוב כפול. ועל זה הוא דקאי לומר "ככתוב", דהיינו הכתוב "כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו", דהכפל בו - בין בצעקה בין בשמיעה.

ואמר לשמע איהו לומר בטעם הכפל אם לצעקה איהו להחזיק הענין לשמע לומר שבודאי שומע צעקתו והוא כדרך שירות הנבואה הכפל בו איהו להחזיק הדבר ולאמתו. ואם לשמיעה - הא איהו למימר בכפל שהוא בתרין גוונין.

(יב*) הן לטוב להנותן הן להעניש להמקפץ:    ואמר כי זה האמור דהוה לצדדים בשכר ועונש - אין זה אלא מסוד המלואים הללו שהם הנזכרים לעיל, שהם סוד הויה אלהים העולים שמש. וזה טעם הכפל בין בהוי"ה בין באלהי"ם, דחשבינן בתרוויהו המלוי וגם הריבוע לפי שיש בו הכפל מ"שמוע אשמע". ועם דאמרינן דאצטריכו תרוויהו - חד לטוב להנותן, וחד להעניש להמקפץ -- מכל מקום מחמת דסמיכי אהדדי יהבי כל חד את של זה בזה וזה בזה למהוי תרוויהו בכפל. ואמנם כל חד דאיין(?) בדידיה בדון מינה ואוקי באתרא, דזה בשל הוי"ה רחמי וזה בשל אלהים דינא.

וזה טעם הכתוב "כי שמש ומגן ה' אלהים" - שהרצון בו, שמש שיש בו מגן איהו ה' אלהים - רחמי ודינא. הללו מתרפאין בו ומתחפאין בצלה, והללו נכוים בה. והאי איהו הכתוב "שמש צדקה ומרפא בכנפיה".

עוד יש לצדד בהני שמהן הוי"ה אלהי"ם שהם להעניש וליתן שכר במדה שמדד, והוא כי תמלא השם דהוי"ה דיודי"ן (דאיהו ע"ב) עם אלהים מלא דיודי"ן (שהוא ש') - הא איהו שב"ע. וזהו שכרו דמשביעו לההוא דיהיב לרעב שהוא העני, כי כך המדה כנגד דיהיב ליה לעני ומשביעו גם מן השמים יהבין ליה שובעא כדקא יאות לו לההוא דיהיב. ואין נסתר מלחמו.

וריבוע דהוי"ה (העולה ע"ב) בהדי רבוע אלהים (העולה ר') - איהו רע"ב - זהו להעניש להמקפץ, כי לפי שהוא מקפץ גם איהו מרעיב.

ואת זה עצמות בההוא צרופא דשמש מנו"ל^[7] שהוא מכח מניינא דש"ר וק"ם, כי אתוון שר איהו רש - להעניש להמקפץ בדלות, למהוי רש כמה דאיהו בעי בחבירו ולא יהיב ליה. ולההוא דיהיב - קם איהו - קימה הוה ליה ולא יחסר לחמו.

(ולזה נקרא העני ר"ש לפי שהעני כשבא לפני בעל הבית הוא בא בב' תיבות. אם נותן לו או מצרף ש' עם ע"ב, ואם אינו נותן לו הוא מצרף ר' עם ע"ב. ש"ך ושמעתי מידיו אף רוחי בקרבי החו"ן כה"ר יצחק שמאמא הי"ו ובבנים זכרים יפקדהו בי"ר שזהו סוד הפסוק "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'", ר"ל שה' מצרף שמו - עם השי"ן כשנותן לעני, וכשלא יתן מצרף שמו עם הרי"ש ויהיה מלת "כולם" בין לשי"ן בין לרי"ש, ודברי פי חכם חן).

(יד*) והמקור שבהם סוד יכהשי"ם וכו':    לא נתבאר לי מזה השם יכהשי"ם מאין מוצאו, וגם מהרש"ם לא הראה את מקומו. אבל הדרש בו איכא למדרש ממ"ש מהרש"מ כי יש בקדושה של"א ניצוצות קדושות המבטלים בשם זה כל של"א קליפות בסוד הפסוק "ויטע אשל בבאר שבע", מזה ידענו נאמנה כי יש אש"ל ניצוצות במלכות הנקראת 'באר שבע'. והיא נקראת י"ם כנודע. איכו השתא בזה השם יכהשי"ם הא איהו עולה במנין של"א י"ם, ולזה אשל של י"ם דאיהו המלכות יפה כחו לבטל של"א קליפות, כי זה אש"ל נקרא נטע נעמן וזה שלא איקרי מש"ה וכל דיירי ארעא כלא חשיבין.

אמר עוד "והמקור השם כהשי"ם" כתב הר"ש דאיהו אותיות שכ"ם י"ה - סוד הפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וכו' בחרבי ובקשתי". "בחרבי" - י', "ובקשתי" - ה'. ואני אומר דאיהו אותיות מש"ך י"ה, ואם יהיה המשך י"ה להיות בסוד חוזר כזה: י' י"ה - הא הוי השם יכהשי"ם כחושבן שכינ"ה. והמקור עצמו בלי התמשכות הנזכר דאיהו כהשי"ם - חושבניה שע"ה דאיהו רמיזא גם בשכינתא, סוד אמרם ז"ל "אין לך אדם שאין לו שעה" - על ישראל נאמר, הוא הנקרא 'אדם' כענין שאמר הכתוב "אדם אתם". אין לך אחד מישראל שהוא הנקרא 'אדם' שאין לו החלק בשכינה הנקרא 'שעה'. וזהו "כי חלק ה' עמו" - סוד חק"ל תפוחין. ואם תרצה תרגום "איש חלק" - "גבר שעיע" - כי אין נאות שער באשה וד"ל.

והנה עוד איכא התמשכות הי"ה לצרוף גדול, והוא כי אותיות י"ה אתרמיזו באבא ואמא, ולהם ב' שמות - הוי"ה אלהים - דאינון במלוי ורבוע עולים כמנין שמ"ש דאתלבשא בו שכינתא בשבת כנזכר לעיל. ועוד זה להם ב' שמות הוי"ה אהי"ה דבכל צד מלואן איהו תרפ"ז, ועם אתוון י"ה דאתרמיז להו - הא איהו כמנין שב"ת שהוא סוד הבריאה, ששם מקנן א"ל שד"י. הרי הכל אחד.

ואמר "והנה סיסרא פגם בסוד מוחא וגם תי"ד אורות שבתוכו" דאינון אורות תקועות במוח ההוא כית"ד, ולפיכך אותיות אתקריאו. והנה מו"ח ותי"ד הנזכר - חושבן תרוייהו איהו תח"ס שהוא מנין ג' בריתות הממונה להכניע האויבים כנזכר לעיל במאמר ט'. ובזאת הפעם סיסרא שחושבניה של"א (סוד של"א קליפות), גבר אויב לפגום במו"ח ותי"ד אורות שיש בו שחשבונם תח"ס, ולפיכך עשתה יעל בחכמה שבתחי' "ותכסהו בבשמיכה" - אותיות כה"שים, הוא השם השולט על של"א קליפות כמנין סיסרא. אחרי זה לקחה יעל יתד האהל ותקעה במוחו וממילא בנפול זה ש"ל^[8] של קליפה את מוחו ביתד -- קמה וגם נצבה מוחו של קדושה עם היתד שלו על עמדו כמשפט הראשון.

וזהו שאמר "ובזה תבין שמו ומה נגזר עליו" - את זה למדתיו מפירוש הר"ש והוא פלא.

(כ*) ואמר ובסוד הקליפה הנקרא שנש"ע וכו':    פי' כי זה הוא הדוגמא להנזכר בסוד הקליפה הנקרא שנש"ע שהמבטלה איהו עשר מילואים של ע"ב שהמה שוים למניינם, דומיא להך הנזכר שסוד תח"ס של קדושה איהו דרצץ את מוחו של סיסרא עם תי"ד קליפות שבמוחו.

ולא תימא שבדרך מקרה אירע כך, שלקחה יעל יתד האהל ותקעה במוחו - אלא איהו בכוון מתכוין לתח"ס של ג' בריתות נגד מילה ופריעה ואטיפו דדמא, דבכח הכוונה של אלו הוא דעשתה לתקוע את מוחו עם היתד שבו, ואיהי דעשתה בזה איהו התבוננות דבר על ידי אדם מתחת, בסוד הפסוק "וידי אדם מתחת כנפיהם", "מעשה ידינו כוננה עלינו" - בידי אדם מתחת, "ומעשה ידינו כוננהו" - בצד עילאה.

והנה י' פעמים ע"ב (שהמה תש"ך) הם צירוף תיבת בראשית^[9] שהיא התיבה המתחל' בתורה והא להאי בראשית דהאי של תורה איהי מנגדת להאי קליפה שנש"ע דאתרמיזא בראשית ד' קליפות דכתיבן גבי אהדדי - שפחה, נבל, שנואה, עבד.

(כא*) ואמר אשר בהם מלאך הממונה וכו':    טעם לזה כי לפי שהמלאך הזה הנקרא 'השמאל' איהו נרמז בכתוב "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" - דראשי תיבות זה איהו השמא"ל, ונראין הדברים דעל המלאך הזה איהו האומר "ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וכו'", דאיהו מפסוקי הע"ב שמות. וכיון שכן נכון אומרו על שמות הע"ב אשר בהם מלאך הממונה הוא זה הנקרא 'השמאל'.

והנה היות זה המלאך נרמז בראשי תיבות "הני אנכי וכו'" - לזה הוא נגדיי לישראל בענין קבלת התורה הנקרא 'ראשית', ובעי שתהיה נתונה דוקא למלאכים, לפי שהם קדמו לבריאת אדם וראשית הוא להם בבריאה.

וטעם אומרו "להליץ בא" - לפי שכבר הם נשתתקו בתשובת משה שאמר "כתוב בתורה לא תנאף - מי בכם ניאוף", וזה המלאך איהו בא אחרי זה להליץ עליהם לומר תן להם מיהא המצוות עשה אשר יעשון. ולזה חשבון המלאך הנזכר איהו עש"ה עם הכולל.

ואמר "והפסיד באיסורים" כי זה תשובת האל דבההוא דאתארח אצל אברהם בכח שליחותו של מקום בההיא מ"ע עצמה שעברו אכלו בשר בחלב ועברו על לאו "לא תבשל גדי בחלב אמו". והנה עם שבודאי אברהם היה נזהר בזה, שהרי מדין תורה לא אסור אלא בישל בשר בחלב בעירוב אהדדי, אבל כי בשלן כל אחד לחודיה ואחר כך ערבן - לית לן בה אלא איסור דרבנן. ונראה מן התורה כי עביד איהו כל חד לחודיה שהרי כתיב "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה" - דמשמע כל חד לחודיה תיקון מאכלו, דאי לאו כן האי אומרו "אשר עשה" הוא אך למותר, וכתיב "ויתן לפניהם והוא עומד עליהם" לשמור שלא יערבבו זה את זה.

ומכאן נראה טעם אומרם ז"ל "אברהם אבינו קיים אפילו עירובי תבשילין" - האי איהו עירובי תבשילין של בשר בחלב, שכבר הם מבושלים כל חד לחודיה ועירובן של אחר כך, שכבר הם מבושלים, אינו אלא דרבנן. איהו אברהם אבינו עליו השלום קיים, שהרי הוא עומד עליהם לשמור פתחי פיהם שלא יערבבו המאכל זה בזה. ואף שתערובתו בזה אינו אלא מדברנן - מכל מקום כיון שהוא נזהר בזה באיסור דרבנן שעיקר איסורו מן התורה לא תבשל גדי בחלב אמו, ואינהו המלאכים אמרו ז"ל שאכלו הכל בבליעה אחת בצד חיבוב מאכלו מאחר שלא הרגישו לעשות במאכל כל א' לחודיה כמו שהוא עשה ונתן לפניהם - הא להאי חשוב להם "הפסידו באיסורים".

ואפשר כי הוא הכוונה בתשובת האל כשבאתם אצל אברהם הראיתם שהוא סבל בעצמו לעשות גדר ולאסור איסר בההוא דהוה עיקר איסורו מן התורה, ואתם לא חשתון בההוא גדר ואיסור דרבנן - אם כן הוא יותר טוב מכם לקבל תורתי לפי שהוא עושה משמרת למשמרתי. ולזה יאות לזרעו לקבל את התורה יותר מכם "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וכו'".

(כב*) ובזכות המעשר שישראל נותנים וכו':    כי גם בזכות המעשר שישראל נותנים נדחו המלאכים מקבלת התורה וניתנה לישראל, כי דרשינן סמוכים - "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך וכו'" - אתה ולא המלאכים, הוא בשביל "לא תבשל גדי וכו' עשר תעשר וכו'".

ואמר כי הוא המעשר דוחה את הקליפה של מוץ ותבן מן החטה ונשארת מנוקה ומבוררת מן החטא דיצר למהוי בטרפה כ"ב אתוון של תורה כמספר חט"ה. וזהו ענין אומרם ז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", והאי איהו נמי ענין אומרם ז"ל "אם אין קמח אין תורה". ובטעם הכפל - "אם אין תורה אין קמח" - הכא אתרמיז מה שאמרו ז"ל "מי שהוא גדול מחבירו יצרו גדול הימנו", ולפי שהוא יעקב איחר נדרו במה שאמר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" - הא להאי קאים ביה "ויאבק איש עמו" דאיהו שרו של עשו בסטרא דמלאך הנקרא השמאל דחושבניה דדין כחושבניה דעשו דאיהו נגדיי לישראל בקבלת התורה כנזכר.

ואמר על המעשר שישראל נותנים איהו "בסוד שם יר"ת" - דחושבן מעשר איהו יר"ת, דאיהו שם אחד משמות ע"ב לומר כי יאות זה דע"ב שהוא חכמה בישראל לפי שהוא ישראל עלה במחשבה תחלה להבראות.

ואמר כי גם הוא "בסוד חמש עשרה מאות וארבעים רקיעים המשפיעים להנותן ברכה", כי סכום זה איהו במספר עשר תעשר, ולזה אמרו "עשר בשביל שתתעשר".

וז"ש "בסודו המרומז בו" - קאי בזה בין לעשר תעשר דאיהו סכום חמש עשרה מאות וארבעים רקיעים המשפיעין להנותן, וגם למלת מעשר דחושבניה יר"ת שהוא שם אחד משם ע"ב למתקן ליה בחכמה של תורה. והאי איהו ענין אמרם ז"ל "מעשרות סייג לתורה". ולז"א השלם 'תפארת חכמים עושרם' (משלי יד, כד עי"ש) וד"ל ודי למבין.

(כד*) והיו תרין פריצין בחרבן וכו':    נ"ל דהני תרין פריצין ישראל אינון דנק' לבן נבות, שכל השם הרמז בו לטובה ולרעה כדלעיל במאמר ח', דאם הוו טובים הא שם לבן שבו איהו מורה על ליבון העון, ונבות איהו גימטריא חת"ן כדלעיל דבחבורא דתרוויהו הנה מורה לטובה על דהוה ליבון בחתן דאיהו שחקים להיות שוחקים מָן לצדיקים.
אבל היותם מפסידים ברעה עד שנתפרצו - אז היה הרמז בשמם לרעה, דבחבורא דתרוויהו הא אינון בחושבן עולים תק"ם - נוסף על מנין בתי"ב קכ"ו (דאיהו ריבוע אדני^[10]), להורות כי הפריד החתן מן הכרם והפריד שחקים שהוא הבירור במקום דהוה לבן המלבן ומברר נעשה איהו לבן הארמי ברמאות, והגביר דינא בשכינה הנקרא אדנ"י. ואהאי נק' עתה בשמם לבן נבות בבחינת המרמז בשמם לרעה.

ואמר "נבות היה הורג וכו'" כי נוסף בעצמו בחושבן נבות על הקליפה בתי"ב מספר ארבעים וארבעה כמספר ד"ם - להורות על שהיה איש הדמים בכחו של ההיא קליפה בתי"ב, כי היה הורג אב ואם.
וקשיא - הא קרא המרמז לזה בירמיה "יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות" - דסופי תיבות זה "ואין אב אמותינו כאלמנות" איהו נבות - הא בההוא קרא לא אדכר מהריגת האם אלא "ואין אב". ותו קשיא אקרא גופיה מהו "אמותינו כאלמנות", והא כיון שאמר "ואין אב" הא הוי אמותינו אלמנות ממש.
וי"ל דבמה שכתבנו ניחא, והאי דאמר שהיה הורג - אינו ממש, אלא על ידי היותו מפריד שחקים וחתן מן הכרם - הא הוי כהורג אותם. וזהו "יתומים היינו ואין אב" בכח שהפריד החתן שחקים שבזה נעשו "אמותינו כאלמנות" - בהרחק את הבעל ממנה. ואת זה אחשיב כמי שהורג אותם.

ואמר "ולבן היה מחריב את הבית אחריו" - דבמקום דהוה מלבן ומברר בירורים דהוו בחוץ למהוי הפנים בבית, הא עביד בהפך להחריב הבית ולהיות כל אשר בבית החוצה לאיש זר. וזהו "נחלתינו נהפכה לזרים בתינו לנכרים" - ראשי תיבות נהפכה לזרים בתינו איהו נבל. ועם שזה הוא כתוב קודם הפסוק "יתומים היינו ואין אב וכו'", והקדוש המחבר כתב שלבן איהו מחריב את הבית אחריו -- אין מוקדם ומאוחר בתורה.

ואמר "והמה ממציא י' מהם שר הכלבים" שנקרא "לפי דעת האפלטני" - שהוא שם חכם אחד "חציר. ולדעת ר' מאיר נקרא אובץ", ואיהו הקדוש המחבר סבר דשניהם נתכוונו לאמת, ששני שמות היו אלו לשר של כלבים - חציר אוב"ץ. הראיה שהם מרומזים בפסוק אחד - "לא יחרץ כלב לשונו"; אחד להדיא - אתוון יחרץ, ואחר הוא הנרמז בסופי תיבות "לא יחרץ כלב לשונו" - אוב"ץ. עם ח' אתוון דבהו איהו תי"ה נוסף על מספר בתי"ב אחד - איהו לומר דבכח התחברותם כאחד לרעה בהדי הקליפה דהוה בידייהו המציאו זה שר הכלבים דבב' שמות אלו - חצי"ר אוב"ץ איהו מכוון החשבון.

ואמר "והם הנק' דמים" בסוד הכתוב "אנשי דמים ומרמה", שלכן נרמז בשם נבות שבו נוסף בחשבון על הקליפה בתי"ב מספר ד"ם להורות על שהיה איש הדמים בכחו של ההיא קליפה בתי"ב כמו שביארתי. ולבן שהוא היה מחריב את הבית אחריו - איהו נעשה לבן הארמי להחריב ברמאות. ועליהם הוא דאמר הכתוב "אנשי דמים ומרמה וכו'". דמים - איהו נבות שהיה הורג אב ואם, ומרמה אחריו - איהו ללבן אחריו שנעשה לבן הארמי.

ואמר "וסוד ש"ל קליפות שבהם היה איוב נאחז" - פירושו גם שר של כלבים הנזכר איהו סוד קליפת ש"ל, כי הלא לעיל במאמר ששי קראו 'בעל צפון' על שם הצפוני דמכמין להרוג בני נשא, כענין הכתוב "אנשי דמים ומרמה". והנה חושבן תיבות אלו בע"ל צפו"ן - איהו שכ"ח - סוד הכתוב "לא שכח צעקת ענוים". מה שאין כן בסטרא אחרא דאיהו סטרא דשכחה, כי אנשי דמים אקרו על שם דמנשי.

והנה צרף חשבון הב' תיבות עם חשבון בעל צפון (דאיהו שכ"ח) - איהו ש"ל - דא היא קליפה שבה היה איוב נאחז בסוד אמרם ז"ל "לא היה ולא נברא אלא משל היה", שפירושו מִן של, שהמ"ם ד"משל" נקוד חירק כמתבאר להלן.

ולפיכך בלעם הרשע שהיה קוסם קסמים בכח אחיזת הקליפה צחי"ר אוב"ץ דחושבן של שניהם איהו ת"ז, כי מטו שנותיו של בלעם למהוי ל"ג נצרף ל"ג של שנותיו עם הקליפה הנזכר דאיהו ת"ז למהוי מת, ולא אפשר ליה להחיות יותר, כי כן דרכו של שטן - יורד ומשטין, עולה ומקטרג בעת הסכנה. ועל זה אמר "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם". והא על זה אמר לבן הארמי דאיהו בסטרא דבלעם "עד הגל הזה", ודי למבין.

(כט*) ואמר ואב ואם תמצא בקללה:    כי הלא אמר "יאבד יום אולד בו" (איוב ג, ג) על אמו דילדתו, "והלילה אמר הורה גבר" על אביו שעיבר את אמו. ועם שכת' שהוא סבור "הורה" עומד על אמו הנקרא 'גבר' שקיבלה הריון -- מכל מקום הפשט לא יופשט דמלת "הורה" איהו יוצא על אביו שמפעיל ההריון.

ובפירוש הר"ש אמר דנרמז שם אביו ואמרו בזה הקרא - "יאבד יום אולד בו והלילה" - סופי תיבות מדוה שם אמו. "אמר הרה גבר היום" - אותיות שניות ברים שם אביו.

(ל*) ואמר ועליו אמר שלמה דור אביו קלל וכו':    ולא אדכר מאמו בזה, לפי שהיא נרמזה להדיא, מה שאין כן אביו שאינו להדיא אלא בכח דדחיק ומוקי קרא אנפשיה דמלת "הרה" איהו למשמע נמי יוצא ועל אביו קאי, לזה עשה לו חיזוק ביותר לומר דגם אביו קלל. ולזה כי בעי למימר לעיל נשמת גבר היה בה אמר ממש "ככתוב" - כלומר כי זה הוא דמשמע טפי מן הכתוב איהו ממש על אמו שנשמת גבר היה בה לפי שמלת "הרה" עומד, מה שאין כן אהך דאיכא לפרש' על האב יוצא. ודוק.

וזהו נמשך מדבריו לעיל דאמר "והיו תרין פריצין וכו' נבות היה הורג אב ואם וכו'" והמה ממציאם בכח פריצותם באחדות ובכח הקלפיה דאחוזה בהון שהיא בתי"ב מחבורא דתרוויהו נפקא כלבא בישא מבינייהו דאיהו שר הכלבים מסטרא דבעל צפון הנקרא צחי"ר אוב"ץ, מידי דהוה בזווגא דשור וחמור דאמרו ז"ל מחבורא דתרוויהו כלבא בישא נפקא מבינייהו, לפי שהם בפריצותא טפי חבורא דדכיו במסאבא. וככה בכח זווגא וחבורא דשל קליפה - בתי"ב בהדי התרין פריצין מישראל, דאיהו חבורא דדכיו במסאבא נפקא מבינייהו כלבא בישא הנזכר מסטרא דבע"ל צפו"ן שחושבנם עם כללות הב' תיבות איהו ש"ל.

ודא הוא דהות ליה באיוב דאחציף אנפוי נגד אביו ואמיה לקללם. ואמר "ובזה תבין איוב לא היה ולא נברא" - דקשיא, מאין נמשך לו לההוא תלמיד קמיה דרשב"ן לומר כך, אלא מצד כי נחה רוח הקדש עליו לפי שהאמת הוא כך, בשניה שקלל אביו ואמו נמשך לו זה מהקליפה של ש"ל דהות אחוזה ביה דאיהי מעיקרא 'לא היה ולא נברא', אלא איהי יוצאת תולדה איהי בכח חבורא דתרוויהו של סטרא דמסאבא בדכיא דכלבא בישא נפקא מבינייהו היא הנקרא ש"ל כאמור. וזהו "משל היה" - קרי ביה מ' ד"משל" בחירק, כלומר מִן ש"ל איהו. ואמנם אח"כ אתדבק בשכינה ואתפרש מן הקליפה כמתבאר במאמר שאחרי זה.

פירוש פרשת אליעזר

דרך פרט

והנה כמו שעשיתי במאמר שמיני שלא ראיתי לפרשו רק בדרך פרט מן הטעמים האמורים שם -- כמו כן אנכי אעשה במאמר הזה הארוך, ואתחיל ואומר פירוש המאמר.

א - אמו של איוב נקראת מדוה:    כבר כתב מהר"ש שכך מצא כתב ואם קבלה נקבל. ולי יש בו סוד נעלם - אודיעך להלן אי"ה.

ב - ונשמת גבר היה בה ממש ככתוב:    פי' ככתוב (איוב ג, ב) "והלילה אמר הרה גבר" ואין ספק אצלי שכוונת בעל המאמר ליישב בזה מאחז"ל (נדה טז, ב) וזה לשונם: "ור' יוחנן אם כן נכתוב קרא גבר הורה - מאי הורה גבר? וכו'", עיין שם היטב. ולכאורה קשיא זה לריש לקיש, וחז"ל לא הקשו כלל כדרכם "וריש לקיש?", והיינו טעמא כי נשמת גבר היה בה ואתי שפיר הלשון "הורה גבר" ודו"ק.

ג - איש היבם:    פי' כמו שאמרו חז"ל "איוב בן יבמה היה".

ואם נפרש המאמר זה כפשוטו אתי נמי שפיר מ"ש למעלה "ונשמת גבר היה בה ממש ככתוב" שכוונתו על איוב עצמו שנקרא 'גבר' שעליו אמר אליהוא (איוב לג, כט) "פעמים שלש עם גבר" וכנודע. וכבר ידוע בסבא דמשפטים (ח"ב ק, ב) וזה לשונו: "בת זוגי' דהות ליה אתעבידה אמיה ואחוה אבוה", עכ"ל. נמצא שאיוב היה מתחלה בעלה ממש, ועתה נעשה בנה. ולפיכך אמר "נשמת גבר היה בה ממש ככתוב", וכאמור שנתעברה מנשמת בעלה שהוא גבר ככתוב (משלי ל, יט) "ודרך גבר בעלמה", וק"ל.

ואמנם אם תרצה לידע שורש סוד היבום וחליצה - לך נא ראה ברעיא מהימנא כי תצא (ח"ג רפ, ב) "פקודא דא ליבם אשת אח וכו'" -- עיין שם היטב. ובדברי הרמ"ז ז"ל בפירושו לזוהר חוקת (ח"ג קפא, א) "אלעזר קום בקיומך וכו'" שהאריך שם הרמ"ז מאוד בביאור סודות יבום וחליצה. ובתיקון כ"א (דף ס' ע"ב) ובכמה מקומות שם. ובספר הכוונות בכוונות "רצה והחליצנו" ובלקוטי תורה פרשת כי תצא - משם בארה, כי סוד יבום הוא במט"ט שעל ידו הזיווג ביומין דחול, ובו מתלבש זעיר ומזדווג עם נוקבא. וסוד יבם בגימטריא ב"ן - סוד "רוחא דשביק בה בעלה". ואין כאן מקום להאריך.

ד - ואביו נקרא ברים:    לקמן מבאר זה.

ה - והוא בא בגלגול יצירה ואח"כ בריאה בסוד המרומז בו:    פי' בסוד (איוב לד, יד) "אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף", ואמרו בזוהר קרח (ח"ג קעז, א) וזה לשונו: "אם ישים אליו לבו - ברעותא דלבא דכוין לגביה, כדין - רוחא ונשמתא אליו יאסוף ואתמשך גביה", עכ"ל. ועיין שם באורך שדורש הכתוב זה על סוד היבום שצריך היבם לכוין ואז מחבר הרוח והנשמה אל הנפש אחיו ושלשתן מתוקנים, וכמפורש בגלגולים פי"ב באורך איך שיכול כל אדם לעשות תיקון לזה שיכוין בסוד (תהלים לא, ו) "בידך אפקיד רוחי" ובסוד (ישעיהו כו, ט) "נפשי אויתך בלילה". ואז נשאר שם שנפש והרוח יורד ע"ש שזהו סוד (תהלים כד, ה) "ישא ברכה מאת יהו"ה" - שראשי תיבות יבם, כי הוא מתקן כמו ביבום. ואין כאן מקומו כלל.

והנה אמנם כלל הרוח הוא בסוד יצירה, וכלל הנשמה בסוד בריאה -- לכן אחר שאמר שאיוב בן יבמה היה וכאמור, אומר עתה שהוא "בא בגלגול יצירה" - ר"ל שהרוח נתגלגל ובא אליו, "ואחר כך בריאה" - ר"ל הנשמה ממש כמו שנאמר "רוחו ונשמתו אליו יאסוף" וכדבר האמור. ולכן סופי תיבות "ישים אליו לבו" גימטריא יבם כמ"ש הרמ"ז ז"ל שם בזוהר קרח שהאריך מאוד בענינים אלו.

ואל תקשה שהרי לפי דברי מרן האר"י זלה"ה רוח ונשמה מתקשרים זה בזה ובאים יחד, ובעל המאמר אומר "ואחר כך בריאה" - זה לא קשיא מידי, כי מפני שאוחז בלשונו לשון עולמות יצירה ובריאה הוכרח לומר על סדר העולמות יצירה ואחר כך בריאה. ובלאו הכי לא קשיא מידי למשכיל ומבין, ואין להאריך.

ולפי דברי מהר"ש הי"ד לשון גלגול אינו מדוקדק כלל, וגם אין למאמר הזה שום חיבור והתקשרות. אבל לדרכי הכל מקושר היטב כמו שתראה אי"ה.

והנה לכן מפני שאיוב בן יבמה היה רמוז התיקון בשמו איוב - נוטריקון אור יצירה ואור בריאה, או ואחריו בריאה כלשון המאמר. וז"ש "בסוד המרומז בו" בשמו כאמור.

ו - בסוד עניו בשלישי מלמעלה מט"ט:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שבחינת ע"ניו הוא הוא, ובסו' עול' השלישי מלמעלה למטה שהוא עולם היצירה. וכן משמע במגי' אופן קע"ח עיין שם.

ז - צדיק בשנית מלמעלה המשמש באל שדי והמקום מגלה סוד זה:    פי' מהר"ש הי"ד כי בחינת צדיק הוא בעולם השני מלמעלה והוא עולם הבריאה אשר שם השם אל שדי כנודע. "והמקום מגלה סוד זה" - פי' מקומו ועירו של איוב שנקרא עוץ מגלה הסוד זה שנוטריקון עניו וגם צדיק. ועיין בדבריו שהאריך מאוד. ואני בעניי איני יודע לכוין זה על פי דברי מרן זלה"ה איך השם צדיק מורה על סוד הבריאה דווקא. וגם למה מפרש בבריאה השם המשמש ולא כן ביצירה?

ואמנם תדע מה שיזכיר השם אל שדי שבבריאה מובן בסוד (איוב לד, י) "חלילה לאל מרשע ושדי מעול", אך אחר שתעיין פירוש הכתוב זה בזוהר קרח (ח"ג קעז, א) "דא סמיך לקבלא דא", ובדברי הרמ"ז בפירושו שהאריך בזה על פי הקדמת הרב זלה"ה מדרוש ג' עלמין, עיין שם היטב, ותבין ולא יקשה מידי בזה כי אין רצוני להאריך בדברים שתוכל לעמוד עליהם ממקומם. אך בענין שם צדיק שהוא בסוד הבריאה צריך עיון. ויש ליישב. ודו"ק.

ח - והנה שלש שמות יש לחמה ובשבת קודש מתלבש שמש:    פי' כי ידוע ג' שמות החמה הם בתפארת דג' עולמות בי"ע. שמש - תפארת דבריאה, חמה - תפארת דיצירה, חרס תפארת דעשיה. והנה בימין דחול הזיווג הוא בסוד מט"ט שביצירה, אבל בשבת קודש הוא בסוד חלוץ הנעל - והזיווג בסוד הבריאה כאמור בכוונת "רצה והחליצנו", ומובא ברמ"ז ריש פרשת חוקת, עיין שם בסוד היבום. וזהו סוד מאחז"ל (תענית ח, ב) "שמש בשבת צדקה לעניים" - שמש דייקא שהוא שולט בשבת וכאמור. ובזה מקושרים דברי המאמר בסוד היבום, ודו"ק.

ט - סוד שבעים ענפים מהמקור שנים ושבעים:    נלע"ד שהוא בסוד ה' חסדים שהם נכללים ביסוד וכן במלכות, והרי הם שבעה חסדים, כמפורסם בדברי רבינו זלה"ה במקומות עָצמו מסַפר. והנה בכללות עשר -- הרי שבעים. וה"מקור" הוא חסד שבגימטריא ע"ב. ובזה מדוייקים דברי המאמר.

ומזה הבנתי גם כן מה שאיתא במקדש מלך בזוהר ריש תצוה (ח"ב קפ, ב) "לסלקא לתשעין ורין", וזה לשונו: "פי' שם ע"ב עיקרו הם ע' שמהן - כי שנים אינם נמנים כמ"ש הזוהר בפרשת ויקהל דף ר"כ ע"ב (ח"ב רכ, ב), ועם כ"ב אתוון הם צ"ב", עד כאן לשון מקדש מלך.
ותדע כי מ"ש בשם זוהר ויקהל ר"כ ע"ב -- הוא טעות סופר וצ"ל דף ר"ב ע"ב (ח"ב רב, ב), כי כן מביא שם בד"ה לשבעין תרעין, עיין שם. וגם לזה כוונת המאמר. והכל הולך למקום אחד, ודו"ק.

י - וכן בשני הפוכו:    פי' כמו כן בה' גבורות, שהגבורה הפוכו של חסד. וגם כן בדרך הנ"ל שסודם ע' גבורות וכמפורסם בדברי רבינו זלה"ה. ודע כי כל זה רמוז בסוד שמש. כי ז' פעמים הוי"ה ז' פעמים הוי"ה שווה 182 בגימטריא קפ"ב, ו ז' פעמים דין ז' פעמים דין שווה 448 בגימטריא תמ"ח -- הרי תר"ל. ועם שרשם שהם י' (ה' חסדים וה' גבורות) -- הרי תר"ם, גימטריא שמש. ובזה מקושר המאמר ואין להאריך.

יא - והוא א"ל שד"י:    פי' כידוע בדברי רבינו זלה"ה סוד ה' חסדים וה' גבורות הם עולים עד אֶלף - סוד אל שדי במילוי^[11] - בגימטריא הכי הוי. וכנודע בסוד (תהלים קד, יד) "מצמיח חציר לבהמה" ואמרו בזוהר בראשית (ח"א יח, ב) "דא בהמה דרביעא על אלף טורין", עיין שם. ועיין גם כן בזוהר וארא (ח"ב רז, ב) "אלף יאורין", עיין שם. ובפקודי (דף רכ"ז ע"א וב') "אלף יומין", עיין שם. ובמקומות הרבה מבואר כל זה.

ודע והבן שכל זה רמוז גם כן במלאך מט"ט^[12] שבגימטריא שדי בסוד (שמות כב, כא) "כי שמי בקרבו" - בגימטריא שדי. וידוע שראש מט"ט בבריאה וגופו ביצירה. ולכן מטטר"ון שר הפנים גימטריא כמנין אל שדי במלואו. וידוע שהכל רמוז בסוד משה שבגימטריא אל שדי, ונוטריקון מ"טט שר הפנים.

והנה נאמר (במדבר יב, ג) "והאיש משה ענו מאוד" - כתוב ו' קטנה ונדרש לשון עני בממאר חקון הדין (ח"ב פ"ג), עיין שם. ולדעתי הוא סוד עי"ן אורות דחסדים ודגבורות האמורים למעלה. גם מורה על השכינה - דלה ועניה, כנודע בסוד (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף", והתלבשותה במט"ט ונעשה מלא י' - מיט"ט^[13] כנודע. והמשכיל יבין, כי אין כאן מקום להאריך בזה.

יב - הממונה להשמיע תפלת עניים מסוד ו' קטנה שמשם הודו והדרו:    פי' כי מלאך מט"ט ממונה להשמיע תפלת עניים כנודע, ובפרט על ידי התלבשות השכינה כדבר האמור בסוד "תפלה לעני כי יעטוף". וז"ש "מסוד ו' קטנה" במלת ענו שדרש מלשון עני כנזכר לעיל. וז"ש "שמשם הודו והדרו" של המלאך מט"ט על ידי שהשכינה מתלבש בתוכו בסוד "כי שמי בקרבו" הנ"ל.

ובאומרו כפל לשון - "הודו והדרו" - מורה על הא דאמרן לעיל בסוד חסדים וגבורות. כי סוד י' המתלבשת בו ונעשה מיט"ט ביו"ד כלול מחסדים וגבורות כנודע. והמשכיל יבין.

יג - בסוד צעקה שמיעה שבו כפליים לשמע ככתוב:    פי' בסוד (שמות כב, כב) "כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו" - נכתב ב' פעמים 'צעקה' וב' פעמים 'שמיעה'. הכוונה בסוד חסדים וגבורות הנז"ל. וידוע למדקדקים בכל מקום הכפול מורה על חיזוק הענין. ולכן גם כאן מחזק הענין מבחינת חסדים ומבחינת גבורות. והבן.

וז"ש יד - הן לטוב להנותן הן לענוש להמקפץ:    פי' לטוב להנותן מצד החסדים, ולענוש להמקפץ ידו מצד הגבורות.

טו - מסוד המלואים הללו:    פי' אל שדי במילוי שבגימטריא אלף שסודם ה' חסדים וה' גבורות - ת"ק כתף ימיני, ות"ק כתף שמאלי כנודע וכמש"ל. והמשכיל יבין כי הדברים נפלאים.

ואם כי הדברים מובנים היטב -- עם כל זה לא אמנע מלהודיע שנלע"ד שרומז בעל המאמר במ"ש "בסוד צעקה וכו'" גם לדברי הזוהר (ח"ב יט, ב) "אמר ר' יהודה הלכך גדולה צעקה מכולן וכו' ת"ר האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה האי צלותא שלימתא וכו'", עיין שם כל הענין באורך. ונלע"ד שהג' בחינות האמורים שם - אנחה שועה צעקה - הם כסדרן ממטה למעלה בג' עולמות עשייה יצירה ובריאה. וצעקה בבריאה. ולפיכך אמרו שם שצועק ואינו אומר כלום כי הוא למעלה מן קול ודבור שביצירה עשיה. ולכן קרובה להקב"ה - סוד אצילות, יותר מהאחרים. ועיין שם ודו"ק.

עוד תדע בסוד שמש הנ"ל אם תחשוב אות מ' לכאן ולכאן כמו שמצינו כמה פעמים דוגמתו - יהיה ב' פעמים שם ב' פעמים שם שווה 680. תצרף לאחד ע' דחסדים ולשני ע' דגבורות -- הרי כפל שמע. והבינהו. וזהו סוד עצום בפסוק (שמות כב, כה) "עד בא השמש תשיבנו לו", וסוד (שמות כב, כו) "ושמעתי כי חנון אני" - במלת שמעתי יש שני פעמים שמע, ודו"ק.

וידוע כי מט"ט^[14] עם האותיות הוא סוד ש"ך. ומצד חצוניותו ל"ב 'אלהים' - כל אחד כלול מי' -- הרי ש"ך. ובפנימיותו ל"ב פעמים הוי"ה ל"ב פעמים הוי"ה שווה 832 - גם כן גימטריא ש"ך. שלכן נקרא נער כנודע. והנה ב' פעמים ש"ך הוא סוד שמש. והכל סובב הולך בסוד "חלילה לאל מרשע ושדי מעול" המבואר בזוהר קרח הנ"ל, ובדברי הרמ"ז שם שהאריך מאוד, עיין שם. הרי קשר הדברים. והכל ברזא דאיוב. והמשכיל יבין.

טז - והמקור שבהם יַהָכְשַיִםְ השולט על של"א קליפות הנקראים בתי"ב:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שהשם הזה בגימטריא שכינה בסוד התלבשותה במט"ט, ושולט על של"א קליפות הטומאה הנקראים בתיב בסוד (איכה א, כ) "בבית כמות" - אותיות בתי"ב. עד כאן דבריו עיין שם.

יז - והמקור השם כָהָשַיִםְ כמו שכתוב בקבלת ר' חגי קלניא:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד שהוא בגימטריא שעה ובו פגם קין בסוד (בראשית ד, ה) "ואל קין ואל מנחתו לא שעה". ויתרו שהיה גלגול קין תיקן זה במה שנתן צפרה בתו למשה, שהיא סוד התאומה יתירה כנודע. ונתנה למשה שהוא גלגול הבל. עד כאן תוכן דבריו. **. ואם כי דבריו אלו הם מפורסמים מאוד בדברי המקובלים -- לא נא ראה בספר מגלה עמוקות (אופן פ"ז ופ"ח) שאריך הרבה בזה משם בארה -- עם כל זה אין דעתי נוחה לדעת מזה ענין השם האמור ושרשו. וגם כי לפי דבריו אין ענין זה מקושר עם מה שלמעלה רק למטה לענין סיסרא. וגם בענין הנקודות של השם האמור נעלם ממני לגמרי. וראיתי דפוס הראשון שנדפס קמץ תחת אות כ ובדפוס אמשטרדם נדפס סגול.

ואומר אני מה שנלע"ד בדרך אפשרי עד יערה עלינו רוח ממרום בענין השם זה שמורה על חסדים וגבורות; כי אותיות כשם שבו הם גימטריא ה' פעמים חסד ה' פעמים חסד שווה 360, ואותיות ה"י שבו הם סוד ה"י מן אלהים - סוד הגבורות. ואות י' הראשונה מורה על שורש כלל המספר - ה' חסדים וה' גבורות. ולפיכך אמר ש"המקור השם" הוא בלא יו"ד הראשונה - אחר שאינו רק שורש האותיות האחרונים המורים על חסדים וגבורות כאמור.

ורמוז אצל משה (שמות ב, י) "ותקרא שמו משה ותאמר כי" - הרי השם האמור. והוא בסוד עולם הבריאה שהוא עולם הכסא. ולכן רמוז בפסוק (מלכים א י, יח) (דה"ב ט, יז) "ויעש המלך כסא שן גדול", ואיתא במאורי אור ערך 'כסא' וזה לשונו: "ובמלואו כף ס"מך אל"ף בגימטריא אשל", עכ"ל. ולכן הוא מבטל של"א קליפות המנגדים לסוד הכסא.

עוד שם במאורי אור וזה לשונו: "כסא שן נקרא עולם הבריאה", עכ"ל. ולדעתי לכן אל שדי עם האותיות בגימטריא ש"ן.

ואשר נקרא בתי"ב -- כי הם מנגדים בסוד יתד במקום נאמן (ישעיהו כב, כג) הידוע אצלי סודו במק"א.

כנלע"ד בדרך אפשרי. ובזה מקושרים הדברים. ודו"ק. ומה שיש אתי בענין הנקודות יראתי לפרש הדברים בעת הזאת.

יח - והנה סיסרא פגם בסוד מוחא קדישא וארבע מאות וארבע עשרה אותיות:    הנה זה לשון רבינו זלה"ה בליקוטים על פסוק (שופטים ה, כ) "הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא":

"טעם למה הוצרכו הכוכבים וכו' דע כי סיסרא סוד הדעת של זעיר אנפין וכו', והוא יוזק מכל בחי' הדעת שהם י' הויות (ה' חסדים וה' גבורות). וזהו סוד ס"ר מן סיסרא שבגימטריא י' הויות. והנה כולם הם סוד מילוי אל"פין. וכבר ידעת כי מ"ה וכ"ו הוא בחינת זעיר אנפין, ושניהם גימטריא ע"א. וזהו סי"א מן סיסרא וכו'. "

"ולפי שמסוד הדעת הזה יוצא ללאה בסוד ד' קשר של תפילין וכו'. וזהו (שם כ"ו) 'מחצה ראשו ומחצה וחלפה רקתו' - כי המניע אותו המקום שהיה יונק סיסרא, לכן כל גוף נקמה זו, ולא באה אליו אלא על ידי אשת חבר הקני שהוא משורש קין וכו'. וכבר הודעתיך גלגול יעל ומצאתה, והוא משורש קין", עכ"ל. ועיין שם.

ומצאתי כתוב בסוד (שופטים ד, יג) ת"שע מ"אות ר"כב ב"רז"ל ואצל פרעה נאמר (שמות יד, ז) שש מאות רכב -- כי פרעה רצה לפגום בסוד ו' קצוות, אבל סיסרא גלגולו רצה לפגום גם במוחין, לכן הוסיף שליש מלבר, והיינו כאמור בסוד הדעת הכולל חכמה ובינה כנודע. ועיין מגלה עמוקות אופן פ"ז שכתב "תשע מאות רכב ברזל" ראשי תיבות תמר"ב - בגימטריא מרכבה שלמה. והכל מובן בסוד האמור.

וכבר הודעתיך במדרש לפירושים סוד יתד במקום נאמן שסודו ממטה למעלה בקו האמצעי -- יסוד תפארת דעת. וידוע כי סוד אחד להם, וכל אחד הוא בחינת יסוד כנודע למשכילי מדע ובקיאים בדברי הרב זלה"ה. ונוקבא קדישא מזדווגת בשלשתן בסוד חירק שורק חולם, וכמו שהודעתיך במאמר שלפני זה. ובכל יסוד ו' הויות^[15] שבגימטריא יוסף כנודע -- הרי בג' בחינות אלו ח"י הויות^[16] בגימטריא תח"ס שהודעתיך במאמר התשיעי. ודוד המלך שסודו נוקבא הוא הנרכ מג' יסודות אלו שסודם יתד וכאמור.

ומכל זה מובן הפסוק (שופטים ד, כא) "ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו' ותתקע את היתד ברקתו וגו'". יעל אשת חבר הוא בסוד מאחז"ל (שבועות ל, ב) "אשת חבר הרי היא כחבר" בסוד (שופטים ד, יא) "וחבר הקני נפרד מקין" וכדאיתא במגלה עמוקות אופן פ"ז. וסוד יתד הוא האמור בסוד הדעת - ותתקע ברקתו לבטל אחיזתו כמ"ש הרב זלה"ה כנ"ל.

עוד ידוע כי קדוש עם ד' אותיות גימטריא יתד, והכל ברזא דדע"ת וכאמור. ואמרו "יתד האהל" - סוד לאה שבאחורי הדעת כנז"ל. גם רומז על סוד השמש הנז"ל וככתוב (תהלים יט, ה) "שמש שם אהל בהם". והנה שמש עם ב' כוללים (של ב' פעמים ש"ך הנ"ל) בגימטריא תרמ"ב - מבטל ת"שע מ"אות ר"כב ב"רזל הנ"ל.

ומעתה תבין גם כן מה שנקראים של"א קליפות בשם בתי"ב שבגימטריא יתד דקליפה, וסיסרא גימטריא של"א וכמ"ש מהר"ש גם כן. ולדעתי זהו סוד (שופטים ה, כח) "ותיבב אם סיסרא" -- תיבב הוא סוד בתי"ב והיא "אם סיסרא" - של"א קליפות. וזהו סוד (שופטים ה, כה) "מים שאל". זכור כל זה ויובן ממנו דברי המאמר.

וז"ש שסיסרא "פגם בסוד מוחא קדישא" - סוד מוח הדעת, "וארבע מאות וארבע עשרה אותיות" - ר"ל קדוש עם האותיות בגימטריא הכי הוי.

יט - סוד שלש בריתות:    פי' סוד דעת תפארת יסוד שהם שלשה יסודות כנודע. "דהיינו הנרכב" - פי' כי דוד המלך ע"ה הוא הנרכב לג' בחינות אלו בסוד חולם שורק חירק כנודע. "סוד ותח"ס וגו' הממונה להכניע אויבים" - פי' כמו שאמר בסוף מאמר התשיעי בסוד "ותחס עליך", ע"ש שבגימטריא י"ח פעמים הוי"ה י"ח פעמים הוי"ה שווה 468. ודוד הוא הנרכב מלשון "כי תרכב על סוסיך" האמור במאמר העשירי.

כ - ובזה תבין שמו ומה נגזר עליו:    פי' שמו סיסרא שבגימטריא י' הויו"ת. "ומה וכו'" - כמ"ש הרב זלה"ה ומה נגזר עליו מחקה ראשו וגו' -- הכל כמו שכתב הרב זלה"ה. ונכון הוא מאוד בדברי הרב זלה"ה בלבד, אך מה שהוספתי נופך הוא רק לקשר דברי המאמר וגם שיובנו הדברים בפנים שונים, כי כן דרך הקדמונים מרמזים כל העניינים בהרבה פנים והמשכילים מבינים.

כא - ובסוד הקליפה הנקראת שנשע המבטלה עשר מלואים שהמה בשוה:    פי' מהר"ש הי"ד שהקליפה זו היא נוטריקון ארבע בחינות הכתובים (משלי ל', כ"ב-כ"ג) עבד נבל שנואה שפחה. ועשר שמות ע"ב מבטלים אותם שמספרם שוה. ולפי דבריו אין הענין מקושר.

ולכן אומר אני סוד הקליפה זו בסוד (תהלים קכ, ו) "נפשי עם שונא שלום" - ראשי תיבות הקליפה זו, ובסוד עשו המנגד שהוא ליסוד שלום, וכמו שהדעתיך במאמר השני. ובזה מקושר הענין היטב עם סוד סיסרא שפגם בשלש בריתות כדבר האמור למעלה למשכיל. והכל בכח עשו המנגד ליסוד וכולל כל הקליפות כנודע.

גם בענין עשר מלואים יש לומר על פי דרך הרב זלה"ה הנז"ל בסוד סיסרא והם י' שמות מ"ה כי גם הם בסוד ע"ב כנודע בדרוש רפ"ח ניצוצין, כי מ"ה עם כ"ו השורש, ועם הכולל -- הרי ע"ב. ועשרה שמות אלו הם בסוד הדעת. ונכון ביותר. ודו"ק.

כב - אשר בהם מלאך הממונה הנקרא השמאל להליץ היה בא ליתן התורה למלאכים והפסיד באסורים:    פי' שהמלאך גבריאל הנאחז מצד השמאל ונקרא 'מלאך השמאל' כנודע, וכבר ידענו כי תורה שבכתב סודו מ"ה, ו י ו"ד שמות מ"ה י ו"ד שמות מ"ה שווה 450 בגימטריא תמ"י, וכמו שהודעתיך בסוד (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמ"י מ"ה" במדרש לפירושים (ח"ב דרוש כ"ח), עיין שם נפלאות מתורתנו הקדושה. וכאן לקצר אני צריך. והוא היה מליץ ליתן התורה למלאכים, ואמנם "הפסיד באסורים" - כי הוא בעצמו אכל בשר בחלב אצל אברהם אבינו ע"ה וכנודע. והבן מאוד. ודו"ק במלת "בהם" שאמר.

כג - ובזכות המעשר שישראל נותנין דוחין הקליפות בסוד השם יר"ת:    פי' כי הוא שם אחד מן ע"ב שמות ובגימטריא מעשר. ודעת מהר"ש הי"ד שגם בשביל המעשר נתנה התורה לישראל ולא למלאכים. וראיתי גירסא בדפוס אמשטרדם "ובזכות המעשר שישראל נותנים כי הוא דוחה הקליפה", וזה סיוע לדעת מהר"ש הי"ד וקאי אדלעיל, וק"ל.

כד - ובסוד חמש עשר מאות וארבעים רקיעים המשפיעים ברכה להנותן:    פי' להנותן מעשר כראוי משפיעים לו ברכה אלו הרקיעים.

כה - בסודו המרומז בו:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד עשר תעשר (דברים יד, כב) בגימטריא הכי הוי. והנה אמנם צריך לדעת מספר הרקיעים אלו מאין מוצאם. ואומר אני שסודם שם ישראל אם תחשוב א' לאֶלף כנודע - אזי בגימטריא ממש מספר הרקיעים הללו.

ואתה אחי המעיין לך נא ראה הדרוש ל"ה מחלק שני במדרש לפירושים שהארכתי בענין התאבקות עם יעקב שהיה בשביל עיכוב מעשרותיו, ומעתה תבין שלכן אחר שנתן מעשרותיו נקרא שמו ישראל, ובזה הודה לו על הברכות, והיינו כאמור. ועיין שם היטב ותראה כמה עניינים השייכים לכאן והמשכיל יבין. וכבר ידוע מ"ש בתיקון ס"ט (דף ק"ה ע"ב) "מסטרא דיצחק קרי ליה יעקב ומסטרא דאברהם קרי ליה ישראל", עכ"ל. הרי בסוד חסד וגבורה. ועיין שם במדרש לפירושים ח"ב דרוש ל"ה איך שהשם יר"ת הנ"ל הוא בסוד האבות, עיין שם. ובזה מקושר המאמר ודו"ק.

כו - והיו תרין פריצין בחורבן הבית מסוד הקליפה בתי"ב והיו נקראים ל"בן נ"בות. נבות היה הורג אב ואם, ולבן היה מחריב את הבית אחריו:    פי' הדברים כי הודעתיך למעלה סוד הקליפה בתי"ב שסודה "בבית כמות". והנה כתוב (רות ד, יא) "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל", וסודו בארתי בדרוש כ"ט מן ח"ב במדרש לפירושים - משם תראנו. והן הנה בנות לבן (בראשית כט, טז) "וללבן שתי בנות וגו'". ושתיהן עומדות נגד קו האמצעי - דת"י - שבארתי למעלה וכנודע. ולכן נגדם בסטרא אחרא מסאבא - לבן נבות נגד בנות לבן דקדושה. ובקדושה סוד בנו"ת כולל ב"ן וב"ת כנודע בסוד התבונה. ולהיפך בסטרא אחרא הורג אב ואם. ונגד מה שבנו שתיהם בית ישראל - הקליפה לבן מחריב את הבתים.

כז - ועליהן קונן ירמי' נחלתינו נהפכה וגו':    פי' מהר"ש הי"ד בסוד (איכה ה', ב'-ג') "נהפכה לזרים בתינו" - ראשי תיבות לבן, "ואין אב אמתינו כאלמנות" - סופי תיבות נבות. ואני מוסיף נופך ואומר מפני שהם מורים על החורבן והשממה לכן רמוזים שניהם במלת נבלות. וזהו סוד (איוב ב, י) "כדבר אחת הנבלות וגו'". ואומרו "גם את הטוב וגו'" - כבר פירשו יפה הרמ"ז ז"ל בפירושו לזוהר קרח (ח"ג קעז, א) שכוונתו לומר אם נקבל את הרע באהבה אזי גם את הטוב נקבל מן הרע מה שיוציאו ניצוצות קדושות מן הקליפות, עיין שם ודו"ק.

כח - והמ' ממציאים מהם שר הכלבים לפי דעת וכו':    פי' הדברים דע והבן כמו שבנות לבן דקדושה (שהם לאה ורחל) הולידו את ישראל הנקראים בנים למקום -- כמו כן בסטרא אחרא מסאבא השני קליפות לבן נבות ממציאים ומולידים את כח הכלבים שבגימטריא בנים. ומפני שכבר הארכתי מאוד בדרוש הט"ז מחלק ב' במדרש לפירושים בענין זה - על כן אקצר בו כאן. משם תראנו והמשכיל יבין.

כט - הנקראים דמים:    פי' הדבר זה כבר כתבתי שם במדרש לפירושים, ותורף הדברים שבא בעל המאמר לתרץ כלאחר יד שלא יסתרו דבריו שכתב למעלה במאמר השלישי ששר הכלבים נקרא פח, ועתה מביא שני דעות -- חד אומר שנקרא צחיר, ודעת רבינו מאיר שנקרא אוביץ. לזה בא כמשיב ואומר "הנקראים דמים" - כלומר סוד ב' פעמים דם ב' פעמים דם שווה 88 בגימטריא פח. ואין בזה שום פלוגתא כי הכל מודים שנקראים 'דמים', ויהיה שם השר איך שיהיה, מכל מקום נקרא פח כי דמים תרתי משמע - דם טהור ודם טמא כנודע, וכמו שהודעתיך גם כן במאמר הששי ודו"ק.

ל - והם מרומזים בפסוק אחד:    פי' כמ"ש מהר"ש הי"ד בפסוק (שמות יא, ז) "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" לפי האפלאנטין שנקרא צחיר מרומז בתיבה "יחרץ" - אותיות צחיר. ולדעת הקדוש רבינו מאיר ז"ל שנקרא אוביץ - נפקא ליה מ"לא יחרץ כלב לשונו" - סופי תיבות אובץ. עד כאן דבריו.

נראה מזה שאינו מדקדק אחר אות י' שבמלת אוביץ. ולפי זה אפשר לומר רמז אחר שיהיה מרמז בו גם לבן נבות הממציאם שר הכלבים והוא נאמר אצל סיסרא (שופטים ד, ב) "יבין מלך כנען" - אותיות שניות הם לבן. "אשר מלך בחצור" - עם ד' אותיות -- הרי צחיר. "ושר צבאו סיסרא" - מלת "צבאו" הוא אובץ, שר הכלבים. ומלת "ושר" נדרש לפניו על צחיר ולאחריו על אובץ. "יושב בחרשת העכו"ם^[17] ויצעקו בני" -- סופי תיבות בגימטריא נבות. וזה אתי שפיר טפי שאומרו "והם מרומזים" קאי על הכל, וגם כי מלת כנען נוטריקון כלבים נובחים עזי נפש כמ"ש במאמר הששי, עיין שם.

וגם מה שאמר במאמר תיכוף "וסוד ש"ל קליפות וכו'" שנתקשה בו מהר"ש הרבה - ובזה אתי שפיר שהוא רמוז בסוד סיסרא האמור בפסוק זה שסודו של"א קליפת כנז"ל.

עוד תשוב תראה בסוד הכתוב (משלי יט, ב) "גם בלא דעת נפש לא טוב" שקאי על הכלבים הנקראים (ישעיהו נו, יא) "עזי נפש לא ידעו שבעה", וכמ"ש רבינו זלה"ה - הבאתי דבריו במאמר ששי. ומסיים הכתוב "ואץ ברגלים חוטא" -- מלבד מה שמלת אץ ראשי תיבות אוביץ צחיר, תמצא אותיותיהם בג' מלות אלו ואותיות הנשארים הם בגימטריא פ"ט - סוד פח עם הכולל בסוד (ויקרא יג, מט) "ירקרק או אדמדם" שהודעתיך במאמרים שעברו כמה פעמים. וסופי תיבות הוא צמא - בגימטריא סמא"ל כמ"ש במאורי אור ערך 'צמא', עיין שם. והוא הכלב הרע שרמזו עליו חז"ל (שבת סג, א) "כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד מתוך ביתו שנאמר (איוב ו, יד) למס מרעהו חסד, שכן בלשון יווני קורין לכלב למס", עכ"ל. והוא סוד (יחזקאל ח, ג) "סמל הקנאה המקנה". ועיין שם במאורי אור ותבין סוד "מונע חסד" שאמרו חז"ל כי אחיזתו מן ה' גבורות -- ה' הויות עם הכולל - גימטריא צמא, כי היובש בא מצד הגבורות, והמשכיל יבין. ואץ רגל בגימטריא ש"ל קליפות.

ודע כי יש אתי סודות הרבה בכתוב זה ואין כאן מקומו. ועיין במדרש לפירושים (חלק ב' דרוש ל"א) - אפס קצהו תראה משם.

לא - וסוד ש"ל קליפות שבהם היה איוב נאחז:    פי' שגם ש"ל קליפות נרמזים כאן וכמדובר, ומלת "נאחז" לדעתי הוא להוציא בלעם מפיהם לכן היה נאחז בהם וכמש"ל בשם הרמ"ז ז"ל בסוד "גם את הטוב נקבל וגו'". ואפשר שלכן רמוזים בו ש"ל ולמעלה אמר של"א קליפות -- אך א' הוא הניצוץ המחיה אותם שהוציאו איוב בכח קבלתו יסורין מאהבה. ולפיכך רמוז בראשי תיבות "ואץ ברגלים חוטא" השם הממונה להוציא הניצוצות כנודע, והבן.

לב - ואב ואם תמצא בקללה:    פי' כמ"ש מהר"ש כי בכתובים (איוב ג', ג'-ד') "יום אולד בו והלילה" - סופי תיבות שם אמו מדוה. "אמר הרה גבר היום" - אותיות שניות שם אביו ברים.

לג - ועליו אמר שלמה דור אביו יקלל וגו':    פי' כתוב הוא (משלי ל, יא) "דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך" - מרמז על איוב שרימז אביו ואמו בקללה. וכן פירש מהר"ש.

לד - ובזה תבין איוב לא היה ולא נברא:    מהר"ש האריך בזה ריש המאמר, וכאן כתב דהסמיך זה לכאן הואיל ורחוק מן השכל שירמוז אביו ואמו בקללה מוכיח שלא היה ולא נברא. אך מפני שכותב לעיל פי' המאמר שהיה מעולם עשיה -- לכן הוכרח כאן להוסיף ולומר "בסוד אביו ואמו" שגם המה מסוד הקליפות. ולכן שפיר קלל אותם. עיין בדבריו ודו"ק.

ואמנם אחי ידידי דע באמת שיש לי בכל זה דרך אחרת, וגם במאמר ההוא (בבא בתרא טו, א) "יתיב ההוא מרבנן וכו'" - כל המאמר באורך וברוחב ובעומק - עמוק עמוק, הנה הוא בכתובים במדרש לפירושים חלק ב' דרוש העשרים עיין שם כל הדרוש ההוא ותשביע בצחצחות נפשך. ואתה תדע כי שם כתבתי ההקדמה מגלאנטי בענין מוך שהתקינה לנדתה שהוא עיקר היסוד מן הדרוש ההוא. ואמנם לא ידעתי נפשי אם גם הרב זלה"ה מסכים לזה. ואחר כך בימים לא כבירים מצאתי ראיתי בזוהר שלח (ח"ג קסח, א) וזה לשונו: "ועל דא ה' צדיק יבחן וכו' כמה דאת אמר אבן בחן", עכ"ל. ומביא במקדש מלך בשם מהרח"ו ז"ל וזה לשונו: "המבין יסורין של אהבה יבין זה, כי הצדיק הוא מוך שהתקינה לנדתה", עכ"ל. ובראותי זאת שמח לבי בקרבי.

ובענין זה יש להבין שם אמו מדוה -- הוא ממש סוד (ויקרא טו, לג) "והדוה בנדתה" בסוד הדינים שבנוקבא. ויש להאריך עוד הרבה מאוד, והמשכיל יבין מעצמו אחר שיעיין שם במדרש לפירושים. והנה שם העליתי בסוף הדרוש שנלע"ד שההוא מרבנן ורשב"נ מחולקים אם איוב גלגול תרח היה או גלגול יעקב היה - עיין שם היטב. והן עתה מצאתי בסוף ספר גלגולים בד"ה ליקוטים שורש רב המנונא סבא וכו' בזה הלשון: "איוב היה גלגול תרח דרתח להקב"ה בענן ע"ז, ועל ידי יסורין נתמרק ונתקן. ובחסד לאברהם כתוב שהיה איוב גלגול יעקב שנשא ב' אחיות ועל כן באו לו היסורין. ואפשר לפ"ד הנ"ל שבנשמה חדשה יוכלו ג' נשמות להתגלגל עמהם", עכ"ל.

ועיין גם כן מ"ש במדרש לפירושים בחלק ב' דרוש השמיני מה שכתבתי מענין זה שגלגול יעקב היה. וכבר ידוע כי ע' ענפין לאורייתא, ובזה לא יקשה לך גם בדברי הרמ"ז ז"ל הנ"ל שכתב שיסורין של אהבה היה, וכתב גם כן שהיסורין באו עליו ברזא דגלגולא, וכמו כן במגלה עמוקות אופן קי"ח כתב מפורש שיסורין של אהבה היה וכתב גם כן שם באופן ההוא מפורש שגלגול תרח היה שהיה מתחלה ע"ובד עכו"ם ורתח להקב"ה. וכהנה רבות יאריך זכרם.

אך מלבד הסודות הנמצאים בעניינים הנראים כסותרים הדבר פשוט גם כן כי ע' אנפין לאורייתא וכולי האי ואולי נזכה בדבר אחד לכוין בו אלא מרכז האמת. ודי בזה כאן. ועל כל פנים מבואר במאמר הזה כי דוד המלך עליו השלום הוא הנרכב משלשה יסודות דקו האמצעי - סודם דת"י - אשר נגדם עומדות לאה ורחל בנות לבן דקדושה המבטלת את לבן נבות דסטרא אחרא. וכן תרין משיחין שיצאו מהם בן יוסף ובן דוד יכריתו כל הקליפות יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.

הערות

1. מילה זו לא מופיע בדפוס ליוורנו בפנים לספר הקרניים אבל מובא כך על ידי שני הפירושים דן ידין וקרן הצבי, לכן הוספתי כאן - ויקיעורך
2. י יה יה"ו יהו"ה
3. לכאורה היה נראה להגיה כאן 'סייג לעשירות', וצע"ע - ויקיעורך
4. כאן הגהתי, ובדפוס כתוב "בא" - ויקיעורך
5. כך כתוב בדפוס. לא הבנתי מילה זו - ויקיעורך
6. רל"ב תנ"ה י"ה
7. כך מופיע בדפוס. והיה נלע"ד להגיה משהו כמו "ואת זה עצמו תבין בההוא צרופא דשמש כנז"ל מכח מניינא וכולי", וצע"ע - ויקיעורך
8. היה נראה שצריך להגיה של"א... - ויקיעורך
9. לא הבנתי את כל פסקה זו.. - ויקיעורך
10. א אד אדנ אדני
11. אלף למ"ד שין דלת יוד
12. מטט"רון
13. מיטטרו"ן
14. מטטר"ון
15. מכפלת גימטריא
16. י"ח פעמים הוי"ה י"ח פעמים הוי"ה שווה 468
17. כך מובא בדפוס, ואצלנו בספר שופטים כתוב 'הגוים' - ויקיעורך