ספר קרניים/ו

<< · ספר קרניים · ו · >>

ספר קרניים - מאמר ו

טבת הוא סוד הטובה.^(א)
והמת בו נדבק בשכינתא הנקרא 'אתי',^(ב)
כמו שמוכיח בפסוק גדלו לה' אתי.
ומיתת האזרחי מוכיח
והוא הבשורה טובה כמו שנרמז בו.^(ג)
והוא המבטל קליפה שכנגדו^(ד)
מסוד הדין באת ונתמתקה בחסד
וכאשר באה לענפו אז נכנע מפני הקדושה בסוד האש המרמז בו.

ובקליפה נדבקים בו עזי נפש,^(ה)
תשעה מאות ומ"ד,
והמה יונקים מהכלב הרע, בעל צפון,
אשר תחתיו י"ג מאות וד' כלבים בשמו.
והתנא רבי מאיר מוכיח שמבטלו,^(ו)
בסוד שם של ארבע,
וענין הרמז אלף וששה,^(ז)
והוא רותת בדמו.

וקבלה אשכנזית קבלתי בלחישה מסוד רש"ת ד"ם^(ח)
והבן מאד.

פירוש דן ידין

(א) טבת הוא סוד הטובה:    כי חדש טבת מורה טובה - טבת מלשון טובה.

(ב) והמת בו נדבק בשכינה הנקרא אתי וכו':    פי' דע כי טבת גימטריא תי"א, וזהו אתי, והיא השכינה הקדושה כנודע בסוד "גדלו לה' אתי" - "לה'" הוא ת"ת, "אתי" - זה עטרת כנודע, וק"ל.

(ג) ומיתת האזרחי מוכיח והוא הבשורה טובה וכו':    פי' מיתת אברהם הנקרא "איתן האזרחי" שמת בטבת כנודע מספרי המקובלים בסוד הכתוב {{צ|ת'קבר ב'שיבה ט'ובה - ראשי תיבות למפרע טבת, והוא הבשורה טובה כנודע, וזה שנרמז בו ר"ל בקרא כדפי'.

(ד) והוא המבטל קליפה כנגדה וכו':    ר"ל יש בקליפה גם כן נקרא 'טבת' בסוד ובת טבת הכתוב בספר דניאל, והיא באה מצנור השמאלי שבבינה שדינין מתערין מינה כנודע, ושם סוד נקודת צירי כנודע. נקודת שבא הוא סוד הגבורה, כי שבא אותיות באש - "כי באש ה' נשפט", וכאשר הקליפה טבת הולך דרך חסד אז נכנעת ונשפלת ואין לקליפה תקומה כלל ואז אש הגבורה, סוד שבא, באשו באת ושורפת. וז"ש "מסוד הדין" באה ונתמתקה בחסד, "וכאשר באה לענפו" - ר"ל גבורה הוא ענף בינה כנודע, אזי אז תכנע מפני הקדושה "בסוד האש המרמז בו" - ר"ל אש המרמז בשבא כדפירשנו - שבא אותיות באש וק"ל.

(ה) ובקליפה נדבקים וכו':    פי' עזי נפש יונקים ונדבקים בה, תתקמ"ד כלבים הנקראים 'עזי נפש', והמה יונקים מהכלב הרע, בעל צפון, כלב הנקרא 'חציר' כמ"ש הקדוש לקמן סוד "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב" -- יחר"ץ אותיות חצי"ר, אשר תתקמ"ד^[1] כלבים במספרו דהיינו כלב גימטריא תתתק"ד כזה:

כ' פעמים כ' כ' פעמים כ' שווה 400 - הוא ת'.

ל' פעמים ל' ל' פעמים ל' שווה 900 - הוא תת"ק מאות.

ב' פעמים ב' ב' פעמים ב' שווה 4 - הוא ד'.

• הכל תתקמ"ד.

הרי כלב מספרו ממש י"ג מאות וארבע 1304.

וז"ש הקדוש "אשר תחתיו י"ג מאות וד' כלבים בשמו" - ר"ל בשמו כלב ממש, וק"ל.

(ו) והתנא ר"מ מוכיח וכו':    פי' כוונתו, ידוע תדע דאיתא בגמרא בע"א (עבודה זרה יח, ב) שנתן ר"מ סימן "כשתאמרי אלהא דמאיר ענני, אלהא דמאיר ענני" ינצל מכלב הרע, ויש נוסחאות בתלמוד דידן דגרסי' "אלהא דמאיר ענני ענני, אלהא דמאיר ענני ענני", וסודו נפלא. והכוונה כי ב' פעמים - אלהא דמאיר ענני אלהא דמאיר ענני - גימטריא שלו עולה ממש תתקמ"ד כמנין כלבים הנדבקים תחת קליפת טבת, והוא בגימטריא רש"ת ד"ם. ואם הגי' כפל ב' פעמים - אלהא דמאיר ענני ענני אלהא דמאיר ענני ענני - אז מספרו ממש תתתקמ"ד כמספר הכלבים שתחת בעל צפון, והוא מספר מכוון ממש אות באות ודוק.

(ז) בסוד שם של ארבע וענין הרמז שבו אלף וששה וכו':    פי' כוונתו שרבי מאיר ביטל כלבים הללו בסוד שם של הויה העולה תתר"ו. ודע מספרו כזה, שם ס"ג כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י

• מספרו

יו"ד פעמים יו"ד יו"ד פעמים יו"ד שווה 400 עולה ת'.

ה"י פעמים ה"י ה"י פעמים ה"י שווה 225 - עולה רכ"ה.

ו"ו פעמים וא"ו ו"ו פעמים וא"ו שווה 156 - עולה קנ"ו.

ה"י פעמים ה"י ה"י פעמים ה"י שווה 225 - עולה רכ"ה.

• הכל עולה תתר"ו.

ובזהר שיר השירים דף ב' ע"ג וז"ל: שיר תתר"ו באתוון גליפן דשמא קדישא וכו', עי"ש.

והנה סוד זה שהוא המבטל קליפת כלבים עד שהרס שפך עליהם בסוד דם רות"ת שכתבו המקובלים, והדם רותת בארץ. וזהו סוד שכתב הקדוש בעל מאירת עינים כלב רותת ודמו נשפך. והבן זה מאד. ויש בזה הענין רזין דרזין סתרי דסתרין. ומפני סכנת נפשות אסור לגלותם כלל. ועיין בספרי מחנה דן עניינים נוראים נפלאים - תראה משם בעהש"י. וז"ש "שבו אלף וששה" - 'בו' דייקא כדפי' כי בשם הוי"ה כנ"ל נרמז תתר"ו בסוד ויקח'ו מעפ'ר שריפ'ת החטא'ת, דסופי תיבות זה אותיות תתר"ו למפרע.

(לע"ד נראה שטעם רמז זא בא בפרשת פרה שאמרו רז"ל כי הפרה סוד הבינה והבינה היא בשם ס"ג העולה תתר"ו כמ"ש הק' הרש"מ ז"ל. ואפשר לומר שזש"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש, כי תורת ה' - ר"ל הוי"ה שעולה תורת - הוא מכניע קליפת הכלבים שנקראים עזי נפש. וז"ש "משיבת נפש". ושמעתי מרב חביבי חיבת עין ימין החו"ן כה"ר יצחק שמאשא הי"ו שזש"ה בפרשת בא למען תהיה תורת ה' בפיך, כי התפלין רמוזים בבינה שהוא בחינת שם ס"ג, שכן עולה שם הוי"ה דס"ג תתר"ו. וזהו תורת ה' דקאמ'. ודברי פי חכם חן ש"ך).

(ח) וקבלה אשכנזית קבלתי בלחישה וכו':    פי' כמו שפי' למעלה רש"ת ד"ם גימטריא תתקמ"ד, שהמה נדבקים בסוד הקליפה טבת הרמז בת טבת, והוא בסוד הכלבים הנדבקים בשכחה הקלי' נק' אנשי דמים ומשפך דם נדה לסוד כלב רע הנק' בעל צפון, הגם שמתקבלים מהם כחם ידוע, כי בעל צפון גימטריא שכ"ח בסוד "ולא שכח צעקת ענוים כי דורש דמים וכו'". ואין להרהר בסוד נפלא זה ונורא, וכבר מוזהר אתה שאל תבין הדברים כהוייתן ופשוטן חלילה וחס, ורזי דרזין גדולות עיין בספר מחנה דן והבן מאד מאד.

פירוש קרן הצבי

(א*) טבת וכו':    טעם אומרו טבת סוד הטובה הוא כמו שתדע דאמרו ז"ל "טבת מנוולתא - שתא טבתא" (תענית ו, ב). ותשכיל היטב הלא תראה דכשם שאי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, כך אי אפשר להשיג הטוב בלי שיושג מן הצער, והאי איהו הטעם דג' מתנות טובות אינם באים אלא על ידי יסורין: תורה וארץ ישראל ועולם הבא. ולזה טבת לשון נופל על הטובה הא לא אלא בהדי דיקרום בו מן הצער דניוולה, ולפיכך המת בו דנגע לו מן הצער דמיתה דקשה הפרידה - הנה חזר להיות ביותר טוב מן הכל, שנדבק בשכינה שבה ודאי האיש משתאה לה.

והנה זה באיש שהוא צדיק, שבזמן שהצדיק בעיר - הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, פנה משם - פנה הודה פנה זיווה פנה הדרה. ואשתארת איהי בניוולא. ועם דמצטערים בעולם במיתת הצדיק וספדו לו כל העם גם בדמעות שליש ומדאים^[2] העם דאשתארת העולם בניוולא מחמת העדר איש האלהים מינה, וכמ"ש הספדנא בגמרא "וי דחסרא ארעא גברא רבא", ובכח זה נמשך הטוב בכפרת אשמם כמ"ש ז"ל מיתת צדיקים מכפרת. גם אמרו המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. טעם זה בסופרן - כי תחשוב דמעה - ב' פעמים דמעה ב' פעמים דמעה שווה 238 איהו עולה רח"ל דאיהי המבכה על בניה ודמעות יורדים מב' עיניה בסוד הפסוק "עיני עיני יורדה מים" - יורדה ביחידות דמעה דמעה מב' עיניה, והיא דמעת דם שאינה אלא ביחידות בסוד טיפת דם, ובסיבת זה נעשית היא עולמתא שפירתא דלית לה עיינין, והאי להאי אמרו סופרן דמעה דמעה ומניחן בבית גנזיו - דא איהו שכינתא דבה גניז כל טוביה. ובין כך ובין כך הצדיק - דבא זה מחמתו - נדבק איהו בשכינה המתפלל על החיים שגרמו לו כל זה התועלת שיתכפר אשמם.

ועוד תשכיל שאמרו ז"ל אם ירדו גשמים על המת סימן יפה לו כי הלא יאמרו אין טיפה יורדת מלמעלה אלא עד שטפחיים עולות כנגדה, והוא הסוד מ"ן עולות תחלה אחרי זה יורדים מיין דכורין שהוא סוד הגשם ומרחמים העולם. והאי איהו הסוד אומרם ז"ל מטרא בעלא דארעא.

ולפיכך אמרו אם טבת מנוולתא ברבוי גשמים כוליה שתא טבתא איהו דא איהו סימן יפה לו ובכוליה שתא סוחרניה דההוא ירחא כוליה ובדא הוי מקושר מאמר הזה עם המאמר דלעיל הסמוך לו שבו אמר שניסן טוב שמו ושנתו שנה תמימה בכוליה ירחי דההוא שתא אמ' הכי שגם טבת הכי הוי לפרקים כענין שאמרו ז"ל אם טבת מנוולתא כוליה שתא^[3].

ובטעם דקרא לשכינה אתי לפי שהיא נקראת את דכלילה מאלף עד תי"ו, ובסטרא דידה אתרבו תלמידי חכמים מאת בכח איהי נמי דנק' "חכמה זעירא" בסוד הפסוק "ותרב חכמת שלמה", ולפיכך המת בטבת נדבק בשכינה הנקרא אתי כי היא השכינה אתי איהו בטעם סגי כדאמרן לפי שהוא נקרא את ועמה נמי דביקו של חכמה הנקרא י'. והא שמת בטבת נדבק בה לפי ששוה חשבונא דאתי לחשבון טבת.

(ג*) ואמר ומיתת האזרחי מוכיח:    שהוא מת בטבת ועליו אסהיד בכתוב "ואברהם זקן בא בימים" דאמור בזוהר אינון יומין עילאין דאתחזו בשכינתא. ועם זה אמר "וה' בירך את אברהם בכל" דאמרו רז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה - דא איהי שכינתא. ועם שזה אמור קודם מיתתו של אברהם -- הנה הוא לא הוה ידע בנפשיה אלא בכח הבשורה טובה שנתבשר "תקבר בשיבה טובה" דאיהי ראשי תיבות למפרע טבת. ונמצא בההוא דנתבשר שימות בטבת ידע בנפשו דאתדבק בשכינה והא להאי נתברך בכל דאיהו השכינה לפי שמלכותו בכל משלה. וה"נ בטבת דאיהו שכינתא הא משיך טבתא דיליה בכוליה שתא.

(ד*) והוא המבטל קליפה שכנגדו:    כתב מהרש"מ כי גם בקליפה יש שנקרא טבת בסוד הפסוק בדניאל "ובת טבת". ונ"ל כי לדא באברהם דכתיב ביה "וה' בירך את אברהם בכל" אמרו "בת היתה לו לאברהם ובכל שמה" - כי זה בת דקדושה נגד בת דקליפה הנקרא בת טבת, "ובכל שמה" - שמלכותו בכל משלה, יכולה היא להכניע הך בת טבת שכנגדו.

וטעם אומרו "מסוד הדין באת" - נ"ל שהוא עם מ"ש בספר הכונות דר"ה, כי תרין ירחין טבת ושבט אתרמיזו בתרין עיינין. ונמצא שבט איהו עינא שמאלא, סוד הדין. והאי קליפה דבת טבת איהו מסוד הדין דעין שמאלא הרמוז בשבט. ולזה נקרא בת מאיר בת עין. והנה מראית ניוולה בעיקול הדרכים מצד עכירו דמייא ורוח נשבא בעפר הרבה עד מאד עד דנעשית הארץ גומות - הנה נמתקה תחלה בחסד שהוא המים דגשם היורד בטבת הרבה מאד, עד דמראה ניוולה בפרסת רגל מצד הגשם. אזי כאשר בא הדבר לענפו דאיהו בחדש שבט שבו הרוח מתרבה ומושך הקרירות ביותר - הנה כבר נמתק הרוח בגשם דאיהו החסד ונכנע אז ההוא דבא מצד הדין מפני הקדושה שהוא בסוד האש המרמז בו, דהיינו שבא אותיות באש כי לולי דנמתק הרוח תחלה בחסד הנה כאשר בא אז לענפו איהו מראה גבורה ואינו נכנע מפני האש של הקדושה לפי שעיקרו בא משורשו לא יתפחד ממנו. אבל אחר שנמתק איהו בחסד ונתבטל כחו בגבורתו - אז איהו אתחלש חיליה ונכנע איהו מפני האש.

(ה*) ובקליפה נדבקים בה עזי נפש וכו':    נראה מכוון זה בחשבון כלבים עזי נפש כזה: תחשוב כלבים כפשוטו שהוא ק"ב. ובמלות עזי נפש לפי שהם בעזות חשוב אותם בריבוע כזה: ע' עז עזי נ נפ נפש -- הרי הכל תתקמ"ו - נוסף על חשבון עצמם (תתקמ"ד - שהם בחושבן רש"ת ד"ם) שנים לפי שהם אתיין בהו בכח הדביקו שנדבקו בקליפות טבת - הא חד, שנית בכח יניקתם מן הכלב הרע - הא תרי.

ואמר "אשר תחתיו וכו'" - נ"ל שלכוונה זו הוה גריס בגמרא הכפל המכופל ענני ענני ולא קאי לומר שמבטלו ברמז אלא להאי אשר תחתיו ועמו הוא בעל צפון עצמו דאתי בכח הצפוני יצהר. והאי דאתרמיז בחושבן "אלהא דמאיר וכו'" -- איהו דוקא למי שתחתיו, אבל לבעל צפון לא צריכא כי אחר שנתבטל ממשלתו איהו רק למותר, דעני חשוב כמת. וכן להינך עזי נפש - הא לא הו"ל מה לינק מן הכלב הרע שאין נשאר בו הכח ונמצאת היא ממלכה שפלה.

(ז*) וענין אומרו בסוד שם של ארבע וכו':    לומר כי זה מורה בכפל אלהא דמאיר וכו' שהוא בד' אנפין. חד באומרו "אלהא דמאיר ענני" מסתיין, הא דאצטריך לומר ענני הא חד יתיר, והא דכפל "אלהא דמאיר ענני ענני" הא הוי יתיר נפיש בד' אנפין לרמוז על שם ד' שבו. והכאה מיניה וביה בכל אתוון ד' שבו ירמוז אלף וששה כמנין תתר"ו, והוא רותת שמכה בכלב הרע עד שנעשה דמו רותת. והאי הרמז באלף וששה לרמוז על אלף למודו בכל ששה סדרי משנה ותלמודא.

(ח*) ואמר קבלה אשכנזית קבלתי וכו':    האי איהו סובר למגרס "אלהא דמאיר ענני" בלא כפל "ענני" ב' פעמים אלא חד "ענני" הוא דאיכא בצד האחד, דבהכי סליק למנין רש"ת ד"ם ולומ' דלא הוה רבי מאיר מוכח שמבטל אלא להכלבים עזי נפש אבל להכלב הרע וכל אנון שתחותיה - כל עוד ימי הגלות - לא יכיל שום איניש לבטלו. ואם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שבו ותער^[4] משיח דחושבניה עם ד' אותיות איהו שס"ב לקבל קליפת כל"ב חצי"ר דחושבניה עם כללות הב' תיבות איהו שס"ב.

פירוש פרשת אליעזר

דרך כלל

פירוש המאמר דרך כלל

ראה נא אחי מ"ש הרב הגדול זלה"ה בלקוטי תורה פרשת ויצא מענין י"ב חדש וי"ב מזלות וזה לשונו:

"ואלו הי"ב הם מניסן ועד אלול - הוא הקיץ, זכרים מעילא לתתא, חג"ת נה"י וכו'. ומתשרי עד חודש אדר גבורת גשמים - אור חוזר, נוקבא וכו'. גם תדקדק כי טלה הוא החסד ושור גבורה וכו' אח"כ מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים כסדר - דגים ביסוד דנוקבא אור חוזר", עכ"ל. ועיין שם באורך.

והיוצא מזה שחודש טבת ומזלו גדי הוא בסוד הנצח שסודו טוב כנזכר במאמרים שעברו. ולכך גדי גימטריא טוב. אך מה שאמר לשון טובה ולא טוב כמו שאמר במאמר שעבר אצל ניסן "טוב שמו" -- הוא מובן על פי האמור כי כל חדשי החורף הם בחינת אור חוזר שהוא בחינת נוקבא כנודע. ולכן אמר המאמר שהמת בו נדבק בשכינה - וקשה? מאי ענין שכינה אצל חודש טבת? אם שבגימטריא "אִתי" המורה על השכינה כמרומז בכתוב (תהלים לד, ד) "גדלו ליהו"ה אתי"; "יהו"ה" - תפארת, "אתי" - מלכות. ואתי גימטריא טבת.

אין זה ראיה כי כבר הודעתיך כמה פעמים שאין הגימטריא כי אם לרמז ולראה לעיקר החכמה אבל חלילה לסמוך על הגימטריא בלבד אשר זהו שאמרו חז"ל (משנה, אבות ג) "גימטריאות פרפראות לחכמה". עיין מדרש לפירושים דרוש ל"ב מחלק ב'. אבל עם האמור לא קשיא מידי, כי בחינת אור חוזר הוא תמיד מסוד הנוקבא. והבן גם השייכות הפסוק "גדלו" אל חודש טבת - תראה דבר הפלא ופלא - כי י"ב צירופי הוי"ה הם בי"ב חדשים. ובחודש ניסן הוא צירוף הראשון - שם בן ד' כפשוטו, והוא כולל בעצמותו כל הצירופים כנודע. ולכן מובן מ"ש בסוף מאמר העבר בדרך כלל. והנה אמנם הצירוף השולט בחודש טבת הוא הי"הו - יוצא מסופי תיבות "ליהו"ה אתי ונרוממה שמו", וכמפורש במ"ח מסכת טבת ושבט פיסקא א', עיין שם, ודו"ק.

ודע והבן כי נגד נוקבא דקדושה יש בקליפה נוקבא דס"ם - סוד לילית, הנאחזת מן ה' גבורות, ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 - גימטריא ת"ל הרמוז בה כמבואר במק"א, והיא סוד ארץ כנען - גימטריא תפ"א, כי היא רוכבת על ת"פ מחנות כמנין שמה - הרי תפ"א. ובעלה ס"ם הוא סוד כנען הנאחז מן י' פעמים חו"ה י' פעמים חו"ה שווה 190 - גימטריא קץ הימים, קץ כל בשר. וכללותם הוא ארץ כנען. ארץ - נוטריקון אשה רעה צרעת לבעלה (סנהדרין ק, ב). ומלת צרעת גימטריא שור חמור שמהם יוצא סוד הכלב כנודע בסוד (איוב כח, ג) "קץ שם לחשך" - ראשי תיבות חמור שור כלב. ומלת קץ גימטריא כנען.

ואמנם כאשר מתפשט מן הג' ראשונות שם י"ה בסוד (שיר ח, ו) "רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה" - אזי נעשה מן ארץ כנען - ארץ הכנעני. בתוספות אותיות י"ה הזה הוא מתפשט עד הוד שבגימטריא י"ה בסוד "פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה" (תהלים קיח, יט). ולכן דוד המלך שהיה בסוד "איהו בהוד" חיבר ק"ן הודאות - י' פעמים י"ה י' פעמים י"ה שווה 150.

ואם תרצה לעמוד על הדברים אלו - עיין ריש ספר טוב הארץ מה שמביא בשם הרמ"ז ז"ל (דף ח' ע"ב ד"ז), והוא מוסיף שם בסוד הכתוב (תהלים פא, ג) "שאו זמרה ותנו תוף וגו'". וזה לשונו: {{צ|ותנו תוף שתכניע הלילית שגימטריא ת"ף ואז כנור נעים עם נבל וכו' - ראשי תיבות הוא כנען, להורות שנכנע ארץ כנען וכו', עיין שם באורך.

ודע והבן כי סוד ארץ הכנעני האמור כשהוא בקליפה בסוד ארץ כנען שסודו ס"ם ולילית הם עצמם סוד שור וחמור; שור - ס"ם, וחמור - לילית כמ"ש הרב זלה"ה בטעמי מצות כי תצא בפסוק (דברים כב, י) "לא תחרז בשור ובחמור יחדיו", עיין שם. וידוע כי מחיבור שור וחמור יוצא סוד כלב הרע, בעל צפון שבגימטריא חשך בסוד "קץ שם לחשך", וכמו שכתב הרמ"ז זלה"ה בפירוש הזוהר ריש פרשת מקץ על זה. וכל בחינת הכלבים נקראים 'עזי נפש' כמ"ש (ישעיהו נו, יא) "והכלבים עזי נפש". וטעם הדבר מבואר בדברי רבינו זלה"ה בטעמי מצות פרשת ואתחנן בענין פרק שירה במציאת שיר הכלבים שהם נמשכים מצד הנפש העזה שבקליפת עשייה. עיין שם היטב.

וזה לדעתי גם כן רמז בסוד כנען, נוטריקון - כלבים נובחים עזי נפש. והנה הם נקראים בכל ספרי הקדמונים בשם "אנשי דמים". וסוד הדבר רמזתי לך למעלה במאמר השלישי בדרך פרט סימן י"ב, כי הם נאחזים מסוד הרע של שני מיני דמים - דם טהור ודם טמא, ב' פעמים ד"ם ב' פעמים ד"ם שווה 88 - גימטריא פ"ח, סוד ידים ידי עשו כמו שמאריך בסוף ויקהל משה, עיין שם.

וכבר הארכתי במדרש לפירושים (דרוש הט"ז מן חלק ב') ובשאר מקומות. ולכן אקצר כאן. אך אודיעך דבר חדש אשר ממנו תבין גם למעלה במאמר ג' למה נקרא שר הכלבים פח על פי מ"ש הרב זלה"ה בכוונת (תהלים לג, כ) "נפשי חכתה ליהוה" - ראשי תיבות נחל, סוד ב"ן ול"ו אותיות דמילוי המילוי גימטריא נחל, סוד מיין נוקבין. ושם זה הוא נפש דעשיה, עיין שם. ואחר שתעיין בטעמי מצות ואתחנן הנ"ל שורש סוד הכלבים ואחיזתם - תבין מאוד שלכן השר שלהם נקרא פח נגד בחינה זו. והוא נפלא לדעתי.

ועתה אודיעך סוד מספר תתקמ"ד היונקים מן הכלב הרע על פי האמור בעץ חיים בדרוש אטב"ח (שער ל"ה הירח, פרק ד') שסוד אות ץ פשוטה האחרונה מהג' היא בהוד, ומשם נאחזים החיצונים, והיא בגימטריא ט' מאות 900, עיין שם היטב. והבאתי דבריו במדרש לפירושים (דרוש י' מחלק א'), עיין שם בסוף הדרוש, ותבין גם כן סוד כנען הנ"ל שבגימטריא קץ כל בשר. והנה הם בחינת ד"ם כדבר האמור ונאחזים מן אות ץ פשוטה שבגימטריא ט' מאות^[5] -- הרי תתקמ"ד. וזהו סוד רשת דם שהזכיר בעל המאמר; כי רשת סודו אות ץ. והמשכיל יבין.

ואמנם עם הכלב בעל צפון עצמו הם כולם תתקמ"ה - בגימטריא לא תחרוש ממש. הגם כי "תחרש" כתיב חסר בתורה -- כבר ידוע לבעלי גימטריאות כי יש אם למקרא וכמאחז"ל (סוכה ו, ב). וכמו כן תראה כי "בעל צפן" חסר כתיב בתורה ואף על פי כן נחשב במקובלים למספר חשך כנז"ל וכנודע. ואמנם לפי מה שכתוב בתורה חסר ו' הוא בגימטריא ממש כלב רע.

כן מצאתי בדברי הרב זלה"ה ומובא במאורי אור וזה לשונו: "בעל צפן גימטריא כלב רע, כי היה חקוק עליו צורת כלב. וזהו סוד (שמות יא, ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב", עד כאן. ואמנם אתה תראה כפי מה שאחז בעל המאמר בלשונו לשון הזהב "הכלב הרע בעל צפן"^[6] - עולים בגימטריא ממש י"ג מאות וארבע 1,304 כלבים. והם "תחתיו" ורמוזים בשמו כאמור. ודו"ק.

והנה הביטול של הכלבים הוא על ידי שם אחד שבגימטריא תתר"ו - מצאתיו בדברי רבינו זלה"ה בליקוטי תהלים בכתוב (תהלים יט, ח) "תורת ה' תמימה" וזה לשונו:

"ודע כי תורת ה' שהוא בחסד, ושם הוי"ה זו גימטריא תורת שהוא סוד תתר"ו. וזהו סוד שיר הנזכר בשלמה המלך (מ"א ה, יב) ויהי שירו חמשה ואלף, עם כללות -- הרי ו' ואלף. והנה שם ע"ב דידוי"ן כאשר תכה

יו"ד פעמים ה"י יו"ד פעמים ה"י שווה 300 - ש', ה"י פעמים וי"ו ה"י פעמים וי"ו שווה 330 - ש"ל, וי"ו פעמים ה"י וי"ו פעמים ה"י שווה 330 - ש"ל. הרי תתק"ס. ומ"ו דע"ב^[7] -- הרי תתר"ו". עכ"ל הרב זלה"ה.

ובכח השם הזה הכלב רותת ודמו נשפך, כמו שמביא מהר"ש הי"ד בש' הקדוש בעל מאירת עינים.

והנה התנא ר' מאיר מוכיח שמבטל את הכלב והוא כי כתיב (משלי טז, ז) "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו", ואמרו חז"ל (ירושלמי תרומות פ"ח דף מ"ו ע"א) (תרומות פ"ח ה"ג) "ר' מאיר אומר זה הכלב. ריב"ל אומר זה הנחש". ומדאמר "זה הכלב" מוכח שידע לבטל הכלב. ודע סודו כי סופי תיבות של "ברצות יהו"ה דרכי איש" - הוא תשי"ו שהוא סגולה לנגד הכלבים כמו שבארתי הסוד באר היטב בדרוש הט"ז מחלק ב' בספר מדרש לפירושים, עיין שם ותראה נפלאות. וכמה עניינים השייכים לכאן.

וזהו סוד מאחז"ל (ע"א פרק קמא דף י"ח ריש ע"ב) "הוו הנהו כלבי וכו' אמר אלהא דמאיר ענני, שבקום", עיין שם. וגם מהר"ש הי"ד מביא מאמר זה בגירסא אחרת, עיין שם. ואמנם באיזה כח ביטל את הכלב - על כרחינו לומר בכח השם האמור שבגימטריא תתר"ו. וזה שאמרו חז"ל (ב"ר סוף פרשה ך') "בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור" - בתורתו דייקא, סוד תתר"ו, סוד תורת ה' האמור.

ודע סוד הדבר כי עצום הוא. ואם כי אינו שייך כל כך לכאן אני מוכרח להעמידך על קרן האורה. הנה נאמר (בראשית ג, כא) "כתנות עור", ואיך היה כתוב אצל ר' מאיר אור? לך נא ראה בספר יושר לבב (בית ב' חדר ב' פרק ה' בסופו), וזה לשונו: "וכן יהיה מה שמצאו כתוב בתורתו של ר' מאיר וכו' דקאי בתורתו שבמרום וכו'. וכמו כן במעשה התחתונים מתהפכים העניינים ממטה למעלה, מחשך לאור", עכ"ל.

ופירוש הדברים, דאם נשתנה איזה ענין למעלה מחמת מעשה בני אדם, מטוב לרע - יכול הצדיק אחר כך במעשיו הטובים לחזור הענין לקדמותו בתורה העליונה. ולכן מאחר שכתנות אור נשתנה על ידי חטא אדם הראשון, ור' מאיר תיקון חלקו בשורש נשמתו, ודו"ק. ועיין בשל"ה דף כ"א ע"א שמאריך מאוד בזה. ותורף דבריו כי עור הוא לשון עִוֶר, חושך ולא אור, עיין שם היטב. ומה ששייך לומר כן דווקא אצל ר' מאיר הוא מובן על פי מאחז"ל (עירובין יג, ב) "לא רבי מאיר שמו אלא ר' נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו ר' מאיר שמאיר עיני חכמים בהלכה", עכ"ל. ולכן הוא האיר אות עין מן עור ונעשה אור. ולכן אמר רב (שם בעירובין) "האי דמחדדנא מחבראי וכו'".

וזהו סוד מאחז"ל (מגילה פ"ב דף י"ח, עיין שם) "שאני ר' מאיר דמיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדיך", עכ"ל. והוא פלאי - הלא אסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב, ולמה ישונה רבי מאיר? אך שתיקן בחינת עִוֶר ועיניו היו מאירות. וז"ש (שם להלן) "מאי ועפעפיך וכו' אלו דברי תורה דכתיב בהו (משלי כג, ה) התעיף^[8] עיניך בו ואיננו, ואפילו הכי מיושרין הן אצל רבי מאיר", עכ"ל. כי ענין התעיף עיניך וגו' זה גרם חטא אדם הראשון בסוד עור בעין, אבל ר' מאיר תיקן זה במה ששייך לשורש נשמתו.

והנה כתנות עור הוא מסוד הנחש כידוע, וכבר הודעתיך בדרוש הט"ז מחלק ב' במדרש לפירושים שהכל הוא יוצא מן שורש הנחש הנחשים, עיין שם היטב. לכן מזה מבואר ממילא אחר שתיקן כתנות עור ועשה אותו אור -- ממילא נתבטלו הכלבים. ודו"ק.

דרך פרט

ועתה אפרש דרך פרט

א - טבת הוא סוד הטובה:    פי' חודש טבת הוא בסוד נצח שהוא טוב כמבואר במאמרים שעברו, אך מפני שסודו באור חוזר שהוא תמיד מבחינת נוקבא כנודע אמר "טובה" ולא "טוב".

ב - והמת בו נדבק בשכינה הנקרא אתי:    פי' שהשכינה נקראת אתי שבגימטריא טבת, והוא אור חוזר - סוד הנוקבא. לכן נדבק בשכינה.

ג - כמו שמוכח בפסוק גדלו לה' אתי:    פ' כי "ליהוה" תפארת, "אתי" מלכות - סוד דוד. וכן פירש מהר"ש הי"ד. וכבר הודעתיך למעלה שהצירוף השייך לחודש טבת הוא יוצא מזה הכתוב - לפיכך מביאו לראיה לדבריו.

ד - ומיתת האזרחי מוכיח:    פי', מיתת אברהם שנקרא "איתן האזרחי" שמת בטבת כנודע מס' המקובלים.

ה - והוא הבשורה טובה:    פי' שנאמר (בראשית טו, טו) "תקבר בשיבה טובה" - היינו טבת, סוד הטובה.

ו - כמו שנרמז בו:    פי' "תקבר בשיבה טובה" - ראשי תיבות למפרע טבת. כל זה כתב מהר"ש הי"ד. ואני בעניי אשתומם על המראה שהרי מפורש (בראש השנה פ"ק דף י"א ע"א) "בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות" לדעת ר"י, עיין שם. ולא מצאתי שום תשובה רק על פי מ"ש בסוף מאמר העבר לפנינו שבחודש ניסן כלולים כל החדשים, עיין שם היטב, ונמצא שיש בניסן ימים השייכים לחודש זה וימי' לזה. והבן. ואם כן באמת מתו בניסן, אך באותן הימים השייכים לחודש טבת. ודו"ק.

ז - והוא המבטל קליפה שכנגדו:    פי' סוד טבת - נוקבא דקדושה, מבטלת המתנגד לה - הקליפה לילית, סוד ארץ כנען בחושבן.

ח - מסוד הדין באה ונמתקנה בחסד:    פי' שהיא באה מכח הדין - ה' גבורות^[9], ה' פעמים אלהים ה' פעמים אלהים שווה 430 שבגימטריא ת"ל הרמוז בשמה כמו שכתבתי במדרש לפירושים כמה פעמים. ועל ידי חסד נמתקנה.

ט - וכאשר באה לענפו אז נכנע מפני הקדושה:    פי' כאשר באה להוד - ענף הגבורה, אז נעשה מן כנען - נכנע, בכח שם י"ה שמתפשט בהוד שבגימטריא י"ה. כי אימא עילאה עד הוד אתפשטת ונעשה ארץ ה'כנענ'י בסוד הקדושה.

י - בסוד האש המרמז בו:    פי' בסוד "רשפי אש שלהבת י"ה", וכמש"ל באורך. ויש לפרש עוד "לענפו" על נצח - ענף החסד. והמשכיל יבין מעצמו.

יא - בקליפה נדבקים בו עזי נפש:    פי' בבחינת כנען נדבקים כלבים עזי נפש.

יב - תשעה מאות וארבעים וארבעה:    פי' כל כך מספר הכלבים.

יג - והמה יונקים מהכלב הרע בעל צפון:    פי' שממנו יונקים. נמצא שעמו הם תתקמ"ה כמספר לא תחרוש בשור ובחמור, שמהם יוצאים הכלבים כנודע.

יד - אשר תחתיו שלשה עשר מאות וארבע כלבים בשמו:    פי' כי הכלב הרע בעל צפן^[10] (חסר ו' כמו שכתוב בתורה) בגימטריא ממש תתתק"ד. וזהו שאמר "בשמו". ודו"ק.

טו - והתנא ר' מאיר מוכיח שמבטלו:    פי' מדאמר "גם אויביו ישלים אתו - זה הכלב".

טז - בסוד שם של ארבע:    פי' בכח שם של ארבע במספר ההכאה.

יז - וענין הרמז אלף וששה:    פי' שרמוז בחשבון אלף וששה כלשון הרב זלה"ה, ובכח הזה מבטל ר' מאיר את הכלבים בסוד "בתורתו של ר' מאיר" - כתנור אור וכו'.

יח - והוא ר"ותת בדמו:    פי' על ידי השם הזה שבגימטריא תתר"ו.

יט - וקבלה אשכנזית קבלתי בלחישה מסוד ר"שת ד"ם:    פי' הוא מספר הכלבים הנ"ל הנאחזים מן אות ץ פשוטה - גימטריא רשת, והוא סוד כנען שבגימטריא "קץ שם לחשך". ור' מאיר הפך החשך לאור, אך הוא לא תיקן רק מה ששיך לשורש נשמתו, אבל לעתיד על ידי תרין משיחין יבוטלו שור וחמור ועל ידי אליהו יבוטל הכלב הרע - ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.

הערות

1. המספר לא מובן, ולקמן כתוב מפורש תתתק"ד, ועיקר הקושי הוא בכך שכל הדפוסים גורסים "תשע מאות וארבעים וארבע" בתורף הגירסה של ספר קרניים עצמו, ולא ראיתי שום הערה להגיה על כל, וצע"ע - ויקיעורך
2. אולי צ"ל ומראים, לא ברור בסריקה - ויקיעורך
3. כך מופיע בדפוס והיה נראה לכאורה שחסר מילה וצריך להוסיף 'כוליה שתא טבתא' - ויקיעורך
4. אולי צ"ל יתער - ויקיעורך
5. דהיינו תת"ק - ויקיעורך
6. כאשר מתחשבים בן' פשוטה שווה 700 - ויקיעורך
7. דהיינו אותיות המילוי של שם ע"ב, 72 - 26 - ויקיעורך
8. כאן הגהתי. ובדפוס כתוב "התעטף" וכן לקמן, ומכיון שהדבר מנוגד לפסוק אצלנו אני לכן הגהתי - ויקיעורך
9. כאן הגהתי על פי סברת דעתי, ובדפוס כתוב הג' - ויקיעורך
10. כנ"ל כאשר ן' פשוטה נחשב 700 - ויקיעורך