ספר קרניים/ז
ספר קרניים - מאמר ז[עריכה]
סוד חדש אייר מסוד שבת רזא דג' סעודות.(א)
ערבית הוא סוד ו' רזא דיעקב מסוד ק"ך המשפיע לו.(ב)
בסוד הצירוף בדין הקשה(ג) כמו שביארתי בספר פרח ציץ.
וסוד יום השבת סוד ד' אותיות קדישין(ד)
בסוד חמשים ושלשה אותיות הקדושים, הוא בסוד גן.(ה)
והשלישי בא להוסיף בסוד הראשון בבחינה השלישית.
רזא י"ג מכילן דרחמי.(ו)
ובאים מן השלישי.(ז)
וסוד סעודה ג' סוד ג' "היום".(ח)
סוד ג' "אני", סוד הזעיר.(ט)
ורמז דסעודה השנית דבקר סוד היחוד כפשוטו.(י)
בסוד שלש מאות ושמונים ושבעה 387 אורות.(יא)
שלשה אהיה
שלש ראשין קדישין ועטרותיהן(יב)
והבן זה מאד ושים עיניך עליו
והוא קבלה מר' אברהם דיאודי.
פירוש דן ידין[עריכה]
(א) סוד חדש אייר וכו': פי' כוונתו כמ"ש המקובלים אייר גימטריא רכא, סוד שבת העליון, סוד קידוש בסוד כוסי רויה - רויה גימטריא רכ"א, המכניע הקליפות בסוד "א'ויבי י'שובו י'בושו ר'גע" - ר"ת אייר, סוד שבת הגדול כנודע בסוד ג' סעודות הקדושים כאשר מבאר והולך והבן סודו.
(ב) ערבית הוא סוד ששה: פירוש וכוונתו סעודת ערבית של שבת בסוד ת"ת נקרא ז"א הנק' ת"ת בסוד ק"ך נימין המשפיע מסוד ראש דראשין לסוד ז"א וכו' בסוד ק"ך צירופי אלהים כנודע.
וסוד סעודה של שחרית הוא חקל תפוחין קדישין, סוד הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י - גימטריא חק"ל בסוד ג"ן אורותיו הקדושים בסוד גן לעילא (ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן).
וסוד סעודה שלישית בסוד עתיקא קדישא בסוד י"ג מכילן דרחמי כנודע סוד של ג' סעודות הללו משפיעין מסוד יעקב דלעילא בחיבור עתיקא קדישא, סוד א מספרו כ"ו כזה: י' לעילא, י' לתתא, ו' באמצע. הרי כ"ו. וסוד עונג דלעילא גימטריא קכ"ט אורותיו ממחשבה קדישא טמירא אדירה בסוד כל השפעות נשמות יתירות בסוד שפ"ז ניצוצות המאירי' בתוקף לסוד ישראל זעיר אנפין כמנין בשכינה שמספרה שפ"ז כמנין
ג' פעמים עונג ג' פעמים עונג שווה 387, סוד ג' אהיה אהיה אהיה - כתר חכמה בינה.
- וסוד אהיה כתר נימין קדישין שיש לו מ"ט נימין קדישין ועם מספר אהי"ה הוא ע' - סוד ע' עטרין סוד כתר שבעים תמרים.
- וסוד אהיה חכמה בסוד נ"ט אורות ועם אהיה הוא פ' - סוד פ' אורות קדישין (ובהעטף) פ' רבתי פ' עטרין קדישין.
- וסוד אהיה בינה - סוד י"ב עטרין, י"ב צרופין הויה ב"ה, ועם אהיה מספרו ל"ג - ל"ג עטרין קדישין מסוד (גל עיני ואביטה) מסוד הגלות אשר העלו ישראל בחטאתם ועוררו עליהם לילית - גימטריא ת"ף, מסוד ג' פעמים אני אני אני בסוד פסוק "ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה וכו'". "ואני" הד'[1] - שהוא כו"ו - אינו נחשב בסוד הקב"ה גואלינו הוציאנו למענו שנאמר למעני למעני אעשה וכו'. סוד מצרים בבל יון - גימטריא שלהם עולה ת"ף, מנין לילי"ת ב"מ בר מינן(?).
והנה יעקב עולה קפ"ב - ג' פעמים אני ג' פעמים אני שווה 183 גימטריא קפ"ג, כי סוד יעקב ועתיקא קדישא סוד א' כדפי' לעיל. הרי קפ"ג.
ודע ג' פעמים היום ג' פעמים היום שווה 183 גימטריא קפ"ג ממש, סוד יעקב א' כדפי'. ויש בזה רזין דרזין, ויראתי לנגוע מפני סכנת נפש בזה הסוד מ"ש הקדוש הזה בפנים.
וז"ש "ערבית הוא ששה וכו'", ר"ל ת"ת הוא ספירה ששית, רזא דיעקב כנודע, תפארת ישראל - ישראל סבא, "מסוד מאה ועשרים וכו'", ר"ל ק"ך נימין קדישין כדפי' לעיל. והבן.
(ג) בסוד הצרוף בדין הקשה: ר"ל סוד ק"ך צירופים והכל כדפי' למעלה.
(ד) "וסוד יום השבת" ר"ל בקר סעודה של שחרית ה"ס "ד' אותיות קדישין" פי' הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י שמספרם חק"ל, סוד סעודה של שחרית, סוד חקל תפוחין קדישין כדפי'.
(ה) בסוד חמשים ושלשה אותיות כו': סוד גן כדפי' וק"ל.
"והשלישית בא להוסיף כו'" - פי' סעודה ג' בסוד כתר בבחי' השלישי הנק' עתיקא קדישא כמבואר בזהר יתרו ומשפטים ופנחס וכיוצא בהם לאלפים וז"ש "בסוד הראשון", ר"ל כתר הנקרא ראשון לכל הספירות, "בבחינתו השלישית" - ר"ל בחי' שלו שהוא בחי' ג' הנקרא עתיקא קדישא כנ"ל.
(ו) רזא די"ג מכילן וכו': פי' כי סוד עתיקא הוא סוד י"ג מכילן דרחמי כידוע למביני דעת כדפי' למעלה שמץ מניה אפס קצהו.
(ז) ובאים מן השלישי סוד סעודות ג': פי' דג' סעודות באים מסוד יעקב שהוא ג' לאבות בסוד והאכלתיך נחלת יעקב שהוא ג' לאבות כמ"ש רז"ל לא כאברהם דכתיב ביה קום התהלך בארץ וכו' ולא כיצחק וכו' אלא כיעקב וכו'. ויש בזה רזין עילאין עתיקין גניזין ואסור לגלות כלל.
(ח) וסוד ג' סעודות הוא ג' פעמים היום: דכתיבי בפרשת המן ו ג' פעמים היום ג' פעמים היום שווה 183 מספרם קפ"ג כמנין יעקב א' - סוד עתיקא קדישא כדפי' למעלה.
וז"ל הקדוש בפנים "ובאים מן השלישי סוד סעודות ג' סוד ג' היום", והבן.
(א) סוד ג' אני סוד הזעיר: פי' ג' פעמים היום ג' פעמים היום שווה 183 מספרו ג' פעמים אני, וה"ס עליון דז"א כדפי' למעלה בסוד פסוק "אני אני וכו' אני אמית וכו'".
(י) ורמז סוד הסעודה הב' דבקר סוד היחוד כפשוטו: ר"ל הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י שמספרם חקל תפוחין קדישין כדפי' למעלה.
(יא) בסוד שפ"ז: אורות קדישין ניצוצין המאירי' ליש"ס לישראל סבא והם סוד ג' פעמים עונג ג' פעמים עונג שווה 387 כמנין בשכינה, דהיינו ג' אהי"ה בסוד כתר חכמה בינה, אהיה כתר - סוד מ"ט נימין קדישין עם שם אהי"ה עולה ע' - סוד ע' עטרין ע' תמרים. וסוד אהיה חכמה בסוד נ"ט אורות ועם שם אהיה - פ', סוד פ' אורות בסוד ובהעטיף כדפי' לעיל. אהיה בבינה סוד י"ב עטרין, י"ב צירופי הוי"ה בסוד "זה שמי וזה" כנודע , ועם שם אהיה הוא מנין ל"ג עטרין קדישין כדפי' לעיל והוא סוד יחוד כנודע.
ויש בזה סודות עמוקים ודברים אחדים דרזין דרזין ואיני רשאי להרחיב בו הביאור כלל. ובז"ת מאמר אחד בזהר חדש וז"ל: ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה, תלת זמנין בחושבן תלת סעודתי דאתקריאו עונג, הה"ד וקראת לשבת עונג. ומהו עונג? ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וכתיבין תלת גליות שאמר משה אהיה אשר אהיה תלת זמנין אנא אהיה בגלותא קדמאה כמ"ש רז"ל גלו למצרים שכינה עמהם וכו' אנא אהיה עמם בגלותא תניינא - גלו לבבל שכינה גלתה עמהון, ואהיה עמהון בגלותא תליתאה - גלו ליון גלתה שכינה עמהון וכו', עכ"ל.
דבר הנצטרך אלינו לעיניינו ע"ש. והנה בכ"ז שביארנו למעלה מבואר היטב המאמר הזה בסוד שפי' למעלה מצרים בבל יון גימטריא שלהם עולה ת"ף. עיין למעלה. הגם שיש עוד רזין עילאין קדישין על המאמר הזה בספר מחנה דן מכל מקום זהו פשוטו גלוי לעין המעיין. ובכ"ז נתיישב היטב דבריו הקדוש שכתב "בסוד שלש מאות ופ' ושבעה אורות".
(יב) סוד ג' אהיה שלש ראשין קדישין שלש וכו': פי' כתר חכמה בינה כדפי' למעלה בסוד העטרות, "והוא קבלה מרבי' אברהם דיאודי ז"ל", ר"ל הראב"ד, ואיני יודע מאין מצא זה. ופשפשתי בסי' בביאור הראב"ד ז"ל ומצאתי קצתו כמו שפי' הקדוש ז"ל אבל בסגנון אחר, ואם בעל נפש אתה תמצאנו בדף ה' ע"א ע"ש. והכל הוא בסוד שבת הגדול כדפי' למעלה אייר מספר רכ"א סוד קידוש - כוסי רויה, גימטריא רכ"א וכו'. ומספר אייר כמנין שם אהיה וריבוע דשם אלהים. גם אייר ראשי תיבות א'ברהם י'צחק י'שראל ר'חל. וסוד נפלא ונורא בסוד השם אייר המבואר במקובלים שסודו בסוד תתע"ו נימין בדיקנא קדישא טמירא כמנין אברהם יצחק יעקב רחל. וסוד הפסוק "משגב לעתות בצרה". והשם אייר מקבל השפעתו מסודו סוד ב' פעמים אלהים ב' פעמים אלהים שווה 172 הוא מנין מקבל שהוא גי' עקב, וזהו סוד אברהם יצחק יעקב רחל - סופי תיבות אותיות מקבל. ויש רזא דרזין ואסור לגלותם כלל. ועיין במחנה דן הארכתי בפרשת לך לך.
פירוש קרן הצבי[עריכה]
(א*) סוד חדש אייר וכו': טעם אומרו חדש אייר מסוד שבת - איבעית אימא לפי שכל החדש ההוא איהו מז' שבתות העומר, ואי בעית אימא במה שתדע כי בדוגמא שיש בשבוע דיומי דאיהו שבת דבראשית, איכא שבוע דשבתות בשנה - הם ימי העומר. ואיכא נמי שבוע דחדשים בשנה. דכל החדש השביעי דאיהו תשרי - רובו ככולו יצא בקדושה; אם ביומי ראש השנה ואם בעשרת ימי תשובה, דכולם ימים נוראים. והיותר מובחר בו יום העשירי דאיהו כפור שמכפר על כל ימי השנה. וגם שבעת שבעת ימי הסוכה ויום ח' חג עצרת. הא רובו ככולו איהו בקדושה. וזהו שבת של חדשים.
ונמצא בשנה האחת איכא בה מג' 'שבתות' - חד דיומי, וחד דשבועי, וחד דחדשים. והאי להאי סוד חדש אייר מסוד שבת של חדשים. והנה עוד שבוע של שמיטה דאיהו לז' שנים - איהו רביעי. ועוד שבוע דשמיטי דאיהו "שבע שבתות שנים, שבע שנים, שבע פעמים" - הא חמשה בבחינת שבועי, נגד ה' עילאה. ולפיכך שנת החמשים יובל היא, ועל יובל ישלח שרשיו אינון דאשתעבידו תחותיה דה"א. וזהו יובל - היא ה"א עילאה דאיתמלאה בחושבנא דה"א דאיהו ה' לחמשה שבועי בכל המין שבעה.
ולפיכך במלה דאמרו "ועבדו לעולם" אמרו רז"ל דאיהו היובל - לפי שבו אשתלים בחינת הה"א עילאה שהיא נקרא עולם עילאה.
ואמר "רזא דג' סעודות" - קאי בזה לסוד שבת דאיהו נוטריקון ש' ב"ת - הרמז על ש' דאיהו שלש סעודות לבת דאיהי שכינתא לקבל שארה כסותה ועונתה.
(ב*) ואמר "ערבית הוא סוד ו'" דכורא דאיהו המקדש אשה בבית אביה, דלזה אנו אומרים בליל שבת בתפלת ערבית אתה קדשת. והנה על הפסוק "בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם" למדונו רז"ל דרך ארץ שאין לאכול בשר אלא בלילה, ואין הדברים כפשוטן על אכילת בשר ממש, אלא איהו על "דרך ארץ" - דאיהו דרך גבר בעלמא, דאפקיה רחמנא לזיווג בלשון אכילה כמש"ה "כי אם הלחם אשר הוא אוכל", גם הוא הכתוב "אכלה ומחתה פיה וכו'", ואין המקרא יוצא מידי פשוטו, דגם הוא לעת ערב שמביאה בביתו להזדווג לה צריך למסעד לה באכילה ושתיה תחלה שבזה מקיים "שארה" במזון כפשטיה. אחרי זה בשאר בשרו דהיינו קירוב בשר להזדווגא בה.
ולפי שבענין המזון אמרו קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף - הא להאי אמר דדא הוא רזא דיעקב על שם הבקיעה.
ואמר "מסוד ק"ך צרופי הדין המשפיע ליה", דהיינו סוד נימין דשערי דאתמשכו מעתיקא לראש דזעיר אנפין, והארתם בוקעת ברישא דז"א ומניה יהיב לזוגתיה בסוד 'שארה' דאתרמיז במל' ההיא - סוד הדינים דאלהים, בין מצד המילוי דאלהים העולה ש' דשארה, ובין מצד ריבוע אלהים העולה ר' דשארה. והנשאר איהו א"ה המורה בדרך כללות על אלהים דמילוי אלפין ועל אלהים דמילוי ההין.
והנה נראה כל זה רמוז במלת יעקב, כי חושבניה קפ"ב. הסר ק"ך דאיהו מסוד האחד א' המשפיע ליה דאיהו עתיקא -- הרי בין שניהם קכ"א. הנשאר איהו ס"א כמנין אני וכמנין היום - הרמז על דאיהו יהיב לה אז לסעודה דנרמז במלת "היום" מן הק"ך דמשפיע ליה עתיקא.
(ד*) וסוד יום השבת וכו': נראה שזה הרמז דאמרינן בתפלת היום "ישמח משה במתנת חלקו" לפי שאז ביום מראית לו תכשיטי לבושין מן הנדוניא שהכניסה לו מבית אביה ואיהו ישמח בה בההיא מתנת חלקו, ומוסיף לה מדיליה בתכשיטי לבוש לנאותה. עוד שלזה רמיז תפלת מוסף, והיא לקבל תוספת כתובה, והאי איהו לקבל כסותה בסעודה שנית.
והנה כל זה רמוז בהאי דמראה לו סוד ד' אותיות קדישין דאנון ד' אתוון של אדנ"י דאינון מתמלאים בי"ב אתוון דאנון י"ב ביניה(?) י"ב שבטי בני יעקב דחשבון כל שמהן כדכתיבי באורייתא - ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן יוסף בנימן דן נפתלי גד אשר עם יעקב אבוהון -- אז עם ד' אתוון אדני - הא אינהו חמשים וג' אותיות קדישין, הוא בסוד "גן נעול אחותי כלה". ולקבל זה גן סדרי אורייתא ביומא דשבתא דכוליה שתא דבו אתרמיז כסויא לפי שכל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה, ואיהו יהיב לה מדיליה ד' אתוון של הוי"ה בכסותה למהוי אנון כיסוייא בה דלא אתקרי השם של הוי"ה אלא באדני.
והנה בכל זה אשתלים שמחת החתן בכלה וכלה בחתן, ואשתלים בתרוויהו למנין יעקב. ועוד א' יתיר להארת העתיקא דאתמשכת ביה ביעקב והוא כי תחשוב ק"ך דשל ערבית וגן - הא אנהו תבנית:קמט דגש, עם ו' דשל ערבית דרמיז בדכורא וד' של היום דאיהו סוד ד' אותיות קדישין דנוקבא -- הא אנהו קפ"ג כמנין יעקב. ונוסף בו אחד דאיהו הארת העתיקא.
וכיון דאשתלים בהאי הסוד "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", אם כן השלישי דאיהו סעודה שלישית - לא צריכא אלא לתוספת קדושה להוסיף על הארת א' דעתיקא שביעקב למהוי אחד בשלימו בחושבניה דאיהו י"ג מרזא די"ג מכילן דרחמי למהוי זה בבחינתו השלישית דאיהו כנגד עונתה דלעומת זה אנו מתפללין בתפלת "אתה אחד ושמך אחד" כי זה עונתה האמיתית בטיפה הזרעית להוליד תולדות לפי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, כי אינה אלא לעשותה כלי מוכן לקבל הזרע.
וז"ש "והשלישי בא להוסיף בסוד הראשון וכו'" - כלומר כי השלישי דאיהו סעודה ג' אינו בא כי אם להוסיף בסוד האר' הראשון דאיהו עתיקא מן פמות(?) א' הקטן לא הגדול כחושבן י"ג מרזא די"ג מכילן דרחמי למהוי בו בבחינתו הג' דאיהו עונתה דבו אנו אומרים אתה אחד ושמך אחד וכו', כי זהו אחדות הגמור בזיווג ההוא לפי שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כבר כלי.
(ז*) ואמר ובאים מן השלישי: שכל הסעודות הללו והארתם אינם באים אלא מן השלישי דאיהו יעקב כמש"ה "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" - אי לזאת אתרמיז החדש אייר לזה דאיהו ראשי תיבות אברהם יצחק יעקב רחל - לומר ברמז כי תלת סעודתי דאינון תלת אורות דאתחזו באבהן הא אינהו אתיין מיעקב דאיהו שלימו דכלהו לרחל. כמו כן הרמז במלת שבת דאיהו ש' בת לומר כי ג' סעודות מן השלישי איהו בא לבת, ולפיכך אמרו ז"ל לא כאברהם דכתיב ביה קום התהלך וכו' אלא כיעקב וכו'.
(ח*) יסוד סעודות ג' סוד ג' היום: הכי אפיקו לה רבנן לחיוב ג' סעודות מכח ג' "היום" דכתיבי בפרשה, והאי הכא אמר איהו נכון למשמע במלת היום לסעודה, כי לפי שהוא מענין הכתוב "היום יודע כי אתה אלהים בישראל" (מלכים א יח, לו), דדינא אתעביד ברשיעייא דמעיקין לישראל והאי חשיב סעודה כענין הכתוב "ואכלת את כל העמים", ולזה סעודה בפת צריכא למהוי בכל ג' סעודות לפי שבהאי חשיבא קליפת ת"ף להיות תפל ובטל, כי ג' היום שהם (ט*) "סוד ג' אני" הם עצמם סוד ג' אהיה האמור עם משה דאמור בזהר חדש "גלו למצרים שכינה עמהון אנא אהיה עמהון בגלו' גלו לבבל ה"נ וכן גלו ליון".
והנה תחשוב גליות אלו - מצרים בבל יון - הם עולין ת"ף. ולפי שעוררו בחטאם הקליפה גדולה - לילי"ת העולה ת"ף, אמר ה' מני ומנך סיועא הוה כן להכניע אותה ולעשותה תפל ולא עיקר, והיינו בכח סעודות ג' בפת. ובכח ההוא דרמיז להו ג' היום ג' היום שווה 183 שהם עצמם סוד ג' אני ג' אני שווה 183 דשוה חשבונם, וג' דאני דג' סעודות עצמם הם עולין למנין יעקב היתיר א' בהון לסוד העתיקא דאתפשט ביה מזה ומזה הויא אכילה לכל העמים דאתיין בכחה דקליפה הנק' ת"ף דאיהי אתרמיזא בג' גליות - מצרים בבל יון[2], ובכח ההוא עונג דשוי לעשות בכל סעודות ג' הא שוי לעשות תענוג בשכינתא ד ג' עונג ג' עונג שווה 387 עולין שפ"ז דאינון חושבן בשכינה. תענוג איהו בשכינה, וממילא הקליפה הנקרא ת"ף שכנו צחיחה ונגע הוא דהוה לה מההוא סעודה.
ותשכיל כי גם השם יב"ק שיש בשם יעקב איהו מרמז שהוא חושבניה הוי"ה אלהים. הוי"ה - רחמי לישראל, ואלהים - דינא לשנאיהון דמעיקין להון.
והנה ג' אהיה דאינון לקבל ג' היום וג' אני - הא חשבון שלשתן איהו ס"ג. והאי איהו דאתרמיז בהוי"ה שבשם יב"ק דאיהו במילוי ס"ג ובהיו' גם השם אלהים שביב"ק זה הנה סליק למהוי בצירוף הדין העולה ק"ך -- חושבן תרוויהו, ס"ג וק"ך - איהו קפ"ג - מנין יעקב בהדי יחודא דעתיקא דאתפשט ביה.
והא להאי בההוא דאתרמיז ערבית מק"ך אלהים ובשחרית מסוד ד' אותיות קדישין דהוי"ה, הנה מורה הרמז דסעודות שחרית סוד היחוד - חבורא דהוי"ה באלהים. וז"ש "ורמז דסעודה השנית וכו'".
ונראה עוד דכנגד דאמר דג' סעודות הם סוד ג' אני שהם העולים כמנין יעקב ונוסף בו האחד הרמז על עתיקא דאתפשט ביה דאיהו יחודא, אמר (י*) "כי זה היחודא אתחזי טפי ברמז סעודה הב' דבקר", לפי שהיא סוד היחוד כפשוטו, דהא אומר בו "דא היא סעודתא דעתיקא". וטעם אמרו בסוד ג' אני שהם סוד הזעיר, לפי שיש בו מבחי' ג' שהם עיבור ויניקה ומוחין. וה"ט דנקרא זעיר לפי שהארותיו נמשכים לאט בסדר המדריגה, זעיר שם זעיר שם. ובכל הגליות אתמר בכולהו ועביד גבורה ותשועה בכולהו. ולפי שאתחזי בהון מן השנוי דלא ראי זה כראי זה מד(?) דהוה בקריעת ים סוף דנדמה להם כבחור ובמעמד הר סיני נדמה להם כזקן, אמר ראו עתה כי אני אני הוא, דנדמה כבחור לעתות אני עצמו דנדמה לזקן ברוב רחמיו. ואין עוד אלהים בלעדי. והוא עצמו דאמרו ז"ל על פסוק "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". ו"אני" האחרון בפסוק ההוא אינו נחשב מן הגליות אלא בו קאי לעת פורקנא בגלות זה האחרון דההכי(?) כתיב בתוספת וא"ו לפי שאתער פורקנא בוא"ו בהדי תוספת קדושה ורוחא מעילאה, והיינו הכתוב "שוקיו עמודי שש", כי גלות האחרון נרמז ברגלים דאינון שוקיו - עמודא ויסודא דיליה בפורקנא איהו שש שהיא ו'.
ואמר "ממולאים בתרשיש" כי הוא ו"ו מלא בתרי שש, לקביל גופא ויסודא. והאי איהו ששים ושש - ו' הגדולה ועוד ו' זעירא. ולזה כתיב לפי שהוא בתרי שש.
ואמר על אינון ג' סעודות דאתרמיזו בג' היום וג' אני - האי אתרמיזו בג' אהיה דאתאמרו עם משה דאיהו סוד השבת כידוע, ואנהו תלת ראשין קדישין ועטרותיהן, כי כל סעודה בפ"ע הארה גדולה אתמשיכא לה בבחינת רישא, כי לדא אמרין דא היא סעודתא דחלק תפוחין קדישין, דא היא סעודתא דעתיקא, דא היא סעודתא דז"א. והנך דלא הוו בבחינת רישא לסעודתא דא - הא אינהו לא אתיין בהאי אלא לסעדא בהדא ואיהי העיקר בהו.
פירוש פרשת אליעזר[עריכה]
דרך כלל[עריכה]
- פירוש המאמר דרך כלל
בהגיעי אל המאמר הזה השתוממתי על המראה כי הוא דורך בדרך חדש(?) בענין שלש סעודות של שבת - לא בדרך הקדמונים שלפני רבינו האר"י זלה"ה, ולא בדרך האר"י זלה"ה. כי ידוע דעת רבינו האר"י זלה"ה שסעודת הלילה בסוד נוקבא דז"א, וסעודת שחרית בסוד עתיקא קדישא, וסעודת מנחה בסוד זעיר אנפין.
ודעת תולעת יעקב וסייעתו ששחרית - זעיר אנפין, ודמנחה - עתיקא קדישא. וגם הוא בעצמו מביא תחלת סברא אחת והיא ממש דעת האר"י זלה"ה, אך אחר כך מביא סברא אחרת האמורה וכתב עליה "וזה הסדר נכון יותר", עיין שם. ונתן סימן לזה (ישעיהו נח, יג) "וקראת לשבת ענג" שהוא סוד עדן נהר גן כסדרן למפרע. סעודת הלילה בסוד גן, ודבקר - נהר, ודמנחה עדן. ומובא בשל"ה (דף קל"ט ע"א לב) עיין שם. ועל כל פנים כולי עלמא מודי בסעודת הלילה שהיא בסוד נוקבא.
ולפי דברי מורינו הרב שמשון בפירוש יהיה דעת בעל המאמר סעודת הלילה זעיר אנפין, ודשחרית נוקבא, ודמנחה עתיקא קדישא. והוא פלאי. כי לא נמצא דיעה כזו לשום אחר מהמקובלים. גם מ"ש מהר"ש בפירושו על ד' אותיות קדישין שר"ל ארבע שמות הויה אהיה הויה אדני שמספרם חקל - מלבד מה שכתב "סוד חקל" על סעודת הבוקר - לא ידעתי איך יפורש בזה לשון אותיות שכתב במאמר. גם "חמשים ושלש אותיות" פירש מהר"ש על סוד ג"ן שאין בו רק שתי אותיות. ואין ספק אצלי שלא נתגלו בימיו עוד הספרים הקדושים כמו שהם בזמנינו, לפיכך הוכרח ללחץ זה הדחק לעשות כוונים לדברי המאמר הסגור וחתום. ואני בעניי אתאמץ בכל יכולתי להשוות דעת המאמר עם דעת רבינו הגדול זלה"ה בדרך היותר נאות. שמענה ואת דע לך.
ידוע תדע הקדמה אחת - הלא היא כתובה בדברי הרמ"ז ז"ל בסוף פרשת יתרו וזה לשונו:
- "ודע שג' פרצופים הם הנראים באצילות - אריך אנפין, וזעיר ונוקבא. כי אבא ואמא טמירין אינון תחות דיקנא. ולכן ג' סעודות הם כנגד ג' האמורים. ובשלשתם צודק שם 'שביעי'. כי עתיקא שהוא ארוך - עיקר מוצאו הוא בתפארת דעתיק יומין. ותחלת זעיר הוא בתפארת דאריך. וראש דנוקבא הוא בתפארת הזעיר. וכל תפארת הוא 'שביעי' בערך כחב"ד חג"ת", עכ"ל הרמ"ז ז"ל. וזכור זה היטב.
והיינו מה שנאמר בפרשת ויכולו השמים וגו' ג' פעמים "יום השביעי" (בראשית ב, ב-ג), ומה שמוזכר אצל ב' מהם שם "אלהים" ולא אצל האמצעי - מובן גם כן מטעם הנ"ל כמו שכתב הרמ"ז שם וזה לשונו: "האמנם פ' ויכולו דאדכר ביה 'יום השביעי' ג' זמנין כמ"ש בסמוך - שם באו כסדרן ממש, ע"כ בראשון שרומז לנוקבא ובשלישי שרומז לזעיר כתוב שם 'אלהים' שסודם נוקבא כנודע. וגם זעיר נקרא כן וכו'. אבל ב'יום השביעי' האמצעי כתב סתם שרומז לעתיקא קדישא דכתיב ביה (דברים לב, לט) ואין אלהים עמדי", עכ"ל.
הרי הקדמה א'.
עוד תדע הקדמה ב', והוא מה שנודע שיש סוד תלת רישין - רישא דלא אתידע, רישא דאין, רישא דאריך. והי"ג מדות "אל רחום וגו'" הם באריך; כי למעלה יש י"ג מדות יותר גבוהים שהם (מיכה ז, יח) "מי אל כמוך וגו'".
הקדמה ג' - מה שנודע גם כן כי בבוקר עומדים זעיר ונוקבא במקום אבא ואמא ושם מזדווגים, אבל במנחה מתעלה זעיר אנפין עוד יותר למעלה בדיקנא דאריך אנפין בסוד מזל ח' - סוד נוצר אותיות רצון - ונקרא "סעודתא דזעיר אנפין" כי הוא נהנה מהשפעת פומא דאריך כמפורש בספר הכוונות. וכתב הרמ"ז על הא דאמרינן בזוהר "בסעודתא אחרא הוה אמר דא היא סעודתא דקב"ה", וזה לשונו: "הוא להודיענו חידוש גדול, דאף על גב דבסעודת מנחה הזעיר עולה בדיקנא דעתיקא, וסלקא דעתך אמינא דתתקרי 'סעודתא דעתיקא' על שם המקום -- קמ"ל דאפילו הכי העיקר הוא בעל הסעודה, ואף על פי שהוא במקום ההוא מזכירו בשמו המיוחד לו שהוא 'קודשא בריך הוא'", עכ"ל.
הקדמה ד' הוא מה שקשה בפסוק (ישעיהו נח, יד) "אז תתענג על ה'" שסודו עתיקא קדישא, ואחר כך "והרכבתיך על במתי ארץ" - סוד נוקבא דזעיר אנפין, ואחר כך "והאכלתיך נחלת יעקב" - סוד זעיר אנפין. למה נאמרו השלשה סעודות בפסוק זה שלא כסדרן? והתשובה לזה הוא גם כן מפורש שם בדברי הרמ"ז ז"ל בשם הרב ז"ל, וזה לשונו:
- "ואם שאמר הכתוב 'אז תתענג על השם' שהוא סוד סעודת שחרית, ואח"כ אמר 'והרכבתיך על במתי ארץ' שהוא רמז לסעודת הלילה -- הטעם הוא שבלילה המלכות מקבלת שפע מהעתיקא קודם שתשפיע, ופירוש הפסוק כך הוא: אז בלילה המלכות תתענג מהעתיקא שהוא על ה', ואחר כך תשפע לנו וכשנותנת לנו הוא 'והרכבתיך על במתי ארץ', עכ"ל הרב זלה"ה. באופן שלעולם אימא לך שכוונת הפסוק למנות ג' סעודות אלא דהקדים סוד העתיקא לרמוז שבכל הסעודות צריך שתקדום השפעתו. "
- "ובזה תבין גם מ"ש (שמות טז, כה) "אכלהו היום וגו'" דמיניה ילפי ג' סעודות. והנה ישראל בו שחרית של שבת והגידו למשה שהניחו מאתמול המן ולא הבאיש, ואז משה השיבם "אכלהו היום" שוודאי "היום" הזה אשחרית קאי. "כי שבת היום", ר"ל כל היום מתחלתו - והרי סעודת הלילה. "היום לא תמצאהו בשדה" - פירוש כל היום עד סופו, והרי סעודת מנחה", עכ"ל הרמ"ז ז"ל.
וכוונתו נראית גם בלשון רבינו זלה"ה אשר הביא שהוא גם כן לחשוב סעודת שחרית תחלה מפני שבכל הסעודות צריך שתוקדם השפעת עתיקא כנ"ל. ודו"ק. ומה שכתב "דמניה ילפי ג' סעודות" - הוא במסכת שבת (שבת קיז, ב) "תנו רבנן כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש וכו' ויאמר משה אכלהו היום. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא, ורבנן סברי בהדי אורתא", עכ"ל. הרי דעת רבנן כי "היום" אחד מן שלשה 'היום' שפסוק זה מורה על סעודות הלילה, ולכן פי' הרמ"ז דהיינו "היום" השני וכאמור.
הקדמה ה' הוא מ"ש רבינו זלה"ה וזה לשונו: "בסעודת הלילה אמר דא היא סעודתא דחקל - עמידתה נגד נה"י, תפוחין - עמידתה נגד חג"ת, קדישין - עמידתה נגד חב"ד. ונקראת הסעודה זו כן כי היא האוכלת מפומא דזעיר", עכ"ל בסידור(?), וכן הוא בספר הכוונות. עוד בספר הכונות: "למה נקרא סעודתא דמטרוניתא? לפי שמזדווגים חיך וגרון דידה (שהם בחינת חכמה ובינה) על ידי הלשון דידה (שהוא הדעת), ואנו אוכלים בלילה מפה המלכות מזיווג הזה שבפיה", עכ"ד.
הקדמה ו' הוא מה הנלע"ד לומר בסוד הפסוק "ראו עתה כי אני וגו'" (דברים לב, לט) שהוא מאמר זעיר אנפין כשמתעלה בסעודה שלישית עד הדיקנא דעתיקא. וידוע כי "אני" הוא התגלות, ומלת "הוא" מורה על העלם בסוד (שמות טז, טו) "מן הוא כי לא ידעו מה הוא", וכנודע. וז"ש "ראו עתה" בשבת במנחה שהוא עתיקא קדישא רצון, "כי אני אני הוא" - מה שאני הייתי בחינת אני - עתה נתעליתי לבחינת הוא. "ואין אלהים" שהוא עתיקא קדישא עתה הוא "עמדי", "אני אמית" מתחלה כשהייתי בסוד 'אני' אבל עתה "ואחיה" הכל בחסדים גדולים שאין כאן שום דין. וזה גם כן סוד (ישעיהו מו, ד) "ועד זקנה אני הוא". והבן מאוד כי סוד עמוק הוא.
הקדמה ז' הוא להבין מתוכה מאי ענין שבת אצל חודש אייר. דע כי הנה אמרו בזוהר יתרו (ח"ב פח, ב) "סעודתא דאברהם יצחק ויעקב וכו'". ועיין שם פירושו במקדש מלך כי איני רוצה להאריך בדברים הידועים במקומות הרבה. עיין בכנפי יונה חלק שני סימן ג', ומובא בשל"ה דף קל"ג ע"ב - משם בארה סוד ג' סעודות שסודם ג' אבות, עיין שם.
והנה עצם יום השבת מבחינת ימים העליונים הם סוד מלכות רחל אמנו - הרי מרכבה שלימה - אברהם יצחק יעקב רחל הרמוזים בסוד אייר בנוטריקון. וכן מצאתי מפורש בספר מאורי אור וזה לשונו: "אייר ראשי תיבות א'ברהם 'יצחק י'עקב ר'חל - מרכבה שלימה. ולכן נקרא חודש זיו והארה", עכ"ל. וידוע שכל דברי מאורי אור הם לקוחים מכתבי רבינו זלה"ה. וכבר הודעתיך במאמר העבר שהוא מקושר עם חודש ניסן שלפניו. ועיין בזוהר פרשת יתרו (ח"ב עח, א) "יעקב נטיל ברזא דיליה תרין ירחין - ניסן ואייר וכו'". ובזה מובן התקשרות המאמרים. והמשכיל יבין.
וגם הוא נוטריקון "יהו"ה יהו"ה אל רחום" - התחלת י"ג מדות המאירים בשבת. וכבר ידוע בכל בחי' הקדושים התחלה הוא הכולל הכל. וזה גם כן רמז בפסוק (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" - הם סוד ג"ן אותיות הנשארים מן י"ג מדות בדקדוק עצום, כי כבר הורתיך בסוד הפסוק הזה שהרשות נתונה בו לדרשו בכל בחינה ובחינה שבקדושה שהתחתונה נקראת תמיד ג"ן נגד העליונה ממנה. ועיין במדרש לפירושים (דרוש הרביעי מחלק א') - ריש הדרוש שם הודעתיך קצת מזה, עיין שם.
ודע לך אחי כי לא נעלם ממני עוד הרבה סודות ורמזים באייר איך שרמוז בו סוד שבת מלבד אותן שמביא מהר"ש הי"ד -- אך אין ברצוני להאריך רק במה שצריך אל פירוש המאמר הנפלא הזה. ודע עוד כי יש אתי בעז"ה לפרש גם דעת הקדמונים בענין שלש סעודות של שבת קודש באופן שיסכימו לדעת רבינו ק"ק האר"י זלה"ה, ואמנם אין כאן מקומו כלל. ואם יהי אלהים עמדי אודיעך במק"א. ועיין במקדש מלך פרשת יתרו בדף פ"ח ע"א וב' מן הזוהר. ודי בזה כאן.
יראה הרואה ויתכונן היטב הדק הדק היטב בשבעה הקדמות אלה, ומה ישביע בצחצחות נפשו בפירוש המאמר שאנכי לא אכפול הדברים, כי אם כה אומר לך נא ראה בהקדמה א' או ב' כדי לקצר בכל האפשרי. ואתה תראה כי יש די בשבעה הקדמות אלו לביאור המאמר כמין חומר. והמחבר אחז בקצירת אומר ולפעמים שני עניינים בדבור אחד נאמר. ואתחיל ואומר:
דרך פרט[עריכה]
- פירוש המאמר דרך פרט
א - סוד חדש אייר מסוד שבת: פי' שרמוז בו שבת.
ב - רזא דג' סעודות: פי' כי שבת עצמו וגם רזא דג' סעודות המה רמוזים באייר - נוטריקון אברהם יצחק יעקב רחל, כמש"ל בהקדמה ז'.
ג - ערבית הוא סוד ו' רזא דיעקב: פי' כי ראש הנוקבא הוא בת"ת דזעיר שהוא סוד ו' וסוד יעקב וכנ"ל בהקדמה א'. עוד כיוון בדבריו אל האמור בהקדמה ה' בשני עניינים הנאמרים שם. א' - כי היא האוכלת מפומא דזעיר שהוא סוד ו', רזא דיעקב. ב' - סוד הזיווג, חיך וגרון דידה, על ידי הלשון דידה שהוא סוד הדעת דידה. וכבר ידוע שהדעת בכל מקום הוא סוד אות ו'. אך לפי זה צריך לפרש גם יעק' שאמר על הנוקבא, כי כן נמצא כמה פעמים סוד יעקב מורה על הנוקבא כנודע ליודעים. וז"ש "רזא דיעקב", ודו"ק היטב.
ד - מסוד ק"ך המשפיעים ליה: פי' בזה גלה דעתו שהיא כדעת רבינו זלה"ה שסעודות הלילה בסוד הנוקבא באמת.
ה - בסוד הצירוף בדין הקשה: פי' ק"ך צירופי אלהים שהם דין הקשה, סוד הנוקבא. וכדי שלא לטעות באומרו "סוד ו' רזא דיעקב" שכוונתו על הזעיר ממש - לכן הוכרח לפרש כאמור. וא"ת למה כתב בזה הלשון "סוד ו' וכו'" שאפשר לטעות בו עד שהוכרח לפרש אחר כך? ולמה לא אמר מפורש "ערבית ברזא דנוקבא"? התשובה לזה מובן ממה שכתבתי כי כיוון בדבריו לשלשה עניינים האמורים לעיל בסמוך, וק"ל.
ו - וסוד יום השבת סוד ד' אותיות קדישין: פי' סעודת שחרית בסוד עתיקא קדישא שנאמר בו "ואין אלהים עמדי", ולא נמצא בו שום דין רק ד' אותיות הקדושים מן השם בן ד' וכו' בהקדמה א' וק"ל. עוד רומז בזה על מה שסמך דבריו בסוד חדש אייר לומר שיש בו ד' אותיות המורים בנוטריקון על "יהוה יהוה אל רחום" כנ"ל בהקדמה ז'. ועיין לקמן ודוק בזה.
ז - בסוד חמשים ושלש אותיות הקדושים: פי' האותיות הנשארים מן י"ג מדות שהם מן "וחנון" עד סוף י"ג מדות - מכוון חמשים ושלש אותיות. וההתחלה כולל הכל כנ"ל בהקדמה ז'.
ח - הוא בסוד גן: פי' בסוד "להשקות את הגן" האמור למעלה בקדמה ז'.
ט - והג' בא להוסיף וכו': פי' שסעודת הג' בא להוסיף על סוד השחרית, כי בבוקר עומדים זעיר ונוקבא במקום אבא ואמא ושם מזדווגים, אבל במנחה מתעלה זעיר אנפין עוד עד מזל שמיני בדיקנא דאריך אנפין. וידוע סוד אריך אנפין שהוא בינה שבכתר. וז"ש "בסוד הראשון" שהוא כתר "בבחינה השלישית" שהיא בינה שבכתר, שהוא אריך אנפין - רישא תליתאה. וכנודע למשכילים. כי עד שם עולה זעיר אנפין במנחה דשבת וכנ"ל בהקדמה ב' והקדמה ג'. ודו"ק.
י - רזא די"ג מכילין דרחמים: פי' סוד י"ג מדות שבאריך אנפין, ועד שם עולה זעיר במנחה כאמור. וגם כלל בדבריו הסעודה דשחרית. ועל שני הסעודות שהם ביום השבת אומר "רזא די"ג מכילין", כי בשחרית הוא סוד עתיקא קדישא כנודע לכל וכנ"ל, וגם במנחה - שאם שהזעיר בעל הסעודה ונקראת על שמו - עם כל זה הוא בסוד שעולה עד שם. ועיין למעלה בהקדמה ג'. ודו"ק.
יא - ובאים מן השלישי: פי' י"ג מדות אלו הם בסוד רישא תליתאה - רישא דאריך, כי עד שם עולה זעיר אנפין בסוד נוצר חסד. וכדי שלא תטעה ותחשוב על י"ג מדות של "מי אל כמוך" - הוכרח לפרש כי אלו שמדבר בהם הם באים מן השלישי שהוא אריך כנ"ל בהקדמה ב'. ודו"ק.
(גם רומז על נ"ג אותיו שמתחילין מן "וחנון" שהוא מדה שלישי מי"ג מדות, וכדעת רבינו זלה"ה שמתחילין י"ג מדות מן "אל רחום" וז"ש "ובאים מן השלישי". ודו"ק.
יב - וסוד סעודות ג' סוד ג' ה"יום: פי' אחר שפי' סודות ג' סעודות הוקשה לו למה בפסוק "אז תתענג" נאמר מתחלה סעודת שחרית? על זה אומר שכל השלשה סעודות הם בסוד ג' "היום", וגם שם השחרית מוקדם כי הרי בבוקר באו אל משה כנ"ל בהקדמה ד'. ודו"ק. וגם כוונתו פשוט להוציא מדעת רבי חידקא, רק כרבנן דאמרי "ג' היום בהדי דאורתא", וק"ל.
יג - סוד ג' אני סוד הזעיר: פי' כמו שכתוב ג' פעמים 'היום' - כן כתיב ג' פעמים 'אני' בפסוק "ראו עתה כי אני אני הוא" - היום גימטריא אני, ושם מאמר הזעיר. וז"ש "סוד הזעיר", וכנ"ל בהקדמה ו'.
יד - ורמז דסעודה השנית דבקר סוד היחיד כפשוטו: פי' אחר שאמר "סוד ג' אני סוד הזעיר" שהוא מאמר הזעיר בעלייתו במנחה - לזה אומר עתה שזה דווקא במנחה, אבל בסעודת הבוקר הוא סוד היחוד שמזדווגים זעיר ונוקבא במקום אבא ואמא, וק"ל.
טו - בסוד שפ"ז אורות: הוא מספר ג' פעמים עונג ג' פעמים עונג שווה 387 של ג' סעודות, וכן כתב מהר"ש הי"ד, עיין שם.
טז - שלש אהי"ה שלש ראשין קדישין ועטרותיהן: פי' כאן גלה הרב כל תוכן כוונתו בסוד ג' כתרים הנעשים מג' בחינות תפארת שהבאתי בהקדמה א'. וזה "ועטרותיהן" בסוד "עוטר ישראל בתפארה" הנודע. ושם אהיה בכתר, ושם יה"ו בתפארת - שורש השם ג' אותיות. ונמצא כי תפארת דעתיק יומין ותפארת דאריך אנפין ותפארת דזעיר אנפין, ושלשה כתרים הם. הרי ג' פעמים מ"ב ג' פעמים מ"ב שווה 126 שהוא - אהיה יה"ו (שבעה מרגלאין) - ג' פעמים. ועם ג' כוללים - גימטריא עונג. והדברים נפלאים. יה"ר שנזכה ליום שכולו שבת ועונג רוחני במהרה בימינו אמן.