קטגוריה:שמות יא ז

<< | ספר שמות • פרק י"א • פסוק ז' | >>

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל.

וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהֹוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

המהדורה המוטעמת:

וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהֹוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וּלְכֹ֣ל וּ - ו' החיבור
לְ - מילת יחס
כֹ֣ל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: c/l/3605
מורפ': HC/R/Ncmsc׀ בְּנֵ֣י בְּנֵ֣י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc יִשְׂרָאֵ֗ל יִשְׂרָאֵ֗ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp לֹ֤א לֹ֤א - מילית, שלילה

צורת יסוד: 3808
מורפ': HTn יֶֽחֱרַץ יֶֽחֱרַץ - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 2782
מורפ': HVqi3ms־כֶּ֨לֶב֙ כֶּ֨לֶב֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3611
מורפ': HNcmsa לְשֹׁנ֔וֹ לְשֹׁנ֔ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 3956
מורפ': HNcbsc/Sp3ms לְמֵאִ֖ישׁ לְ - מילת יחס
מֵ - מילת יחס
אִ֖ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/m/376
מורפ': HR/R/Ncmsa וְעַד וְ - ו' החיבור
עַד - מילת יחס

צורת יסוד: c/5704
מורפ': HC/R־בְּהֵמָ֑ה בְּהֵמָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 929
מורפ': HNcfsa לְמַ֨עַן֙ לְמַ֨עַן֙ - מילת יחס

צורת יסוד: 4616
מורפ': HR תֵּֽדְע֔וּן תֵּֽדְע֔וּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
ן - סיומת, נ' נוספת

צורת יסוד: 3045
מורפ': HVqi2mp/Sn אֲשֶׁר֙ אֲשֶׁר֙ - מילית, זיקה (ש/אשר)

צורת יסוד: 834 a
מורפ': HTr יַפְלֶ֣ה יַפְלֶ֣ה - פועל, הפעיל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6395
מורפ': HVhi3ms יְהוָ֔ה יְהוָ֔ה - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp בֵּ֥ין בֵּ֥ין - מילת יחס

צורת יסוד: 996
מורפ': HR מִצְרַ֖יִם מִצְרַ֖יִם - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 4714
מורפ': HNp וּבֵ֥ין וּ - ו' החיבור
בֵ֥ין - מילת יחס

צורת יסוד: c/996
מורפ': HC/R יִשְׂרָאֵֽל יִשְׂרָאֵֽל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וּלְכֹ֣ל מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)

בְּנֵ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵ֗ל רביעי (משנה, דרגא 3)

לֹ֤א מהפך (משרת, דרגא 5) יֶֽחֱרַץ־כֶּ֨לֶב֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לְשֹׁנ֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לְמֵאִ֖ישׁ טפחא (מלך, דרגא 2)

וְעַד־בְּהֵמָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

לְמַ֨עַן֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

תֵּֽדְע֔וּן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אֲשֶׁר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יַפְלֶ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בֵּ֥ין מרכא (משרת, דרגא 5) מִצְרַ֖יִם טפחא (מלך, דרגא 2)

וּבֵ֥ין מרכא (משרת, דרגא 5) יִשְׂרָאֵֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ שום דבר לא יגע בהם לרעה, ואפילו לא יחדד כלב את לשונו לנבוח עליהם לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה כלפי איש מבני ישראל או כלפי בהמתם. לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יבדיל יְהוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַנְזֵיק כַּלְבָּא בְּלִישָׁנֵיהּ לְמִבַּח לְמֵאֲנָשָׁא וְעַד בְּעִירָא בְּדִיל דְּתִדְּעוּן דְּיַפְרֵישׁ יְיָ בֵּין מִצְרָאֵי וּבֵין יִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):	וּלְכָל בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא יְהַנְזַק כַּלְבָּא בְּלִשְׁנֵיהּ לְמִנְבַּח לְמֵאֱנָשָׁא וְעַד בְּעִירָא מִן בִּגְלַל דְּתִנְדְּעוּן דְּיַפְרֵישׁ יְיָ בֵּין מִצְרָאֵי וּבֵינֵי יִשְרָאֵל:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"לא יחרץ כלב לשונו" - אומר אני שהוא לשון שנון לא ישנן וכן (יהושע י) לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו לא שנן (ש"ב ה) אז תחרץ תשתנן (ישעיהו מא) למורג חרוץ שנון (משלי כא) מחשבות חרוץ אדם חריף ושנון (ש"א י) ויד חרוצים תעשיר חריפים סוחרים שנונים "אשר יפלה" - יבדיל

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ – אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׁנּוּן, לֹא יְשַׁנֵּן. וְכֵן "לֹא חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת לְשׁוֹנוֹ", לֹא שִׁנֵּן; "אָז תֶּחֱרָץ", תִּשְׁתַּנֵּן; "לְמוֹרַג חָרוּץ", שָׁנוּן; "מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ", אָדָם חָרִיף וְשָׁנוּן; "וְיַד חֲרוּצִים תַּעֲשִׁיר", חֲרִיפִים, סוֹחֲרִים שְׁנוּנִים.
אֲשֶׁר יַפְלֶה – יַבְדִּיל.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

לא יחרץ כלב: המלאך מזיק ומשחית בכורי מצרים, אבל בכורי ישראל אפילו קול ניבוח של מזיקי החיות לא יזיק אותם:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

לא יחרץ כלב לשונו. על דרך הפשט דמה מכת בכורות לכלב ללמד שבשעה שהנזק מצוי לבני אדם הצדיקים נצולים ממנו כענין שכתוב (תהלים צא) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. וע"ד הקבלה מה שהביא חריצת הכלב אצל מכת בכורות כידוע כי הכלב חיה גשמית לא ישבע לעולם וכן אמר הנביא (ישעיה נו) לא ידעו שבעה, והכח המשחית לא ישבע לעולם לאמר הב הב, ובעבור כי הנבלה והטרפה לקו מצד כח המשחית לכך צותה התורה להשליך הטרפה והנבלה לכלבים שנאמר (שמות כב) לכלב תשליכון אותו לפי שהכלבים מאותו צד הם וזהו שאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למדך כי הכלב חרוץ הלשון כענין שכתוב בנחש (קהלת י) ואין יתרון לבעל הלשון. והנה אצילות הכח המשחית יבא אליו מכח מדת הדין המכה כל בכורי מצרים ומדת הדין עצומה היא בחצי הלילה ולפיכך חלה בהם ומתו כל בכוריהם וגלה לך הכתוב כי בחצי משמרה שניה צעקו הכלבים במצרים לפי שבא מלאך המות ביניהם, ובפירוש אמרו רז"ל כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר כלבים שוחקים אליהו בא לעיר, ואמרו עוד בברכות לחלוק משמרות הלילה שהם ג' משמרות, ראשונה חמור נוער רמז למדת החסד ולא נזכר חמור בתורה עד שבא אברהם. משמרה שניה כלבים צועקים היא מדת הדין הרי ששמו בזה רמז לכלבים צועקים, משמרה שלישית אשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו, שמו בזה רמז לפרנסה שהקב"ה מזמין פרנסה לכל בריה באותה שעה, וכן רמז שלמה (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, התינוק הוא כלל העולם, משדי אמו היא האשה המספרת עם בעלה, ואם כן יגיד לך הכתוב כח הנס הגדול כי אותה שעה שהיה הכלב חורץ לשונו אל המצריים לא היה חורץ לכל בני ישראל. והוסיף באור למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל, כלומר בין מצרים שהוא מצד הכלב ובין ישראל שהם מצד הש"י המפליא לעשות.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

ולכל בני ישראל וגו'. צריך לדעת הכוונה בזה, ואם לומר שלא ימות אדם מהם, היה לו לומר בפירוש ולא ימות מבני ישראל וגו'. ואולי שנתכוין בסדר הדיבור על דרך אומרם ז"ל (בבא קמא דף ס:) כלבים צועקים מלאך המות בעיר, לזה אמר ולכל בני ישראל וגו' כדי שתדע שלא ימות מהם אדם שלא יחרץ כלב לשונו שם הא למדת שלא נראה ביניהם מחבל, והוא אומרו למען תדעון אשר יפלה:

עוד נתכוון לרמוז לו כי דוקא במקום שיהיו כל בני ישראל פירוש כולם יחד יהיו ישראל לא יחרץ כלב וגו' זה לך האות כי אין זר אתם אבל אם לא יהיו כולם בני ישראל ויהיה ביניהם איש מצרי יחרץ כלב לשונו הא למדת כי יראה שם משחית, והכוונה בזה לומר לו כי לא תועיל ערמה לבכורות להמלט שהגם שיתחבאו הבכורות המצרים בין ישראל לא ימלטו באמצעות זה, וכן אמרו רז"ל (שמות רבה פי"ח ב).