קטגוריה:משלי ל כב

1. דוד היה עבדו של שאול, ושמואל הנביא משח אותו למלך. אולם הדבר הרגיז אנשים רבים בארץ, שלא קיבלו את מלכותו. הדבר מתבטא בדברי נבל הכרמלי, (שמואל א כה י): "וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר: מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי? הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו!". גם אחרי מות שאול, מלכותו של דוד הרגיזה את הארץ וגרמה למלחמת-אזרחים בין תומכי איש-בושת בן שאול לבין תומכי דוד (שמואל ב ג1).

2. הוכחות הסטוריות לפסוקנו ניתנו במהפכות הרבות שהיו במאות השנים האחרונות - בצרפת, ברוסיה ועוד; במקרים רבים, המהפכנים נעשו אכזריים יותר מהשליטים שנגדם מרדו, והארץ רגזה תחת עבד כי ימלוך.

3. פסוקים נוספים מביעים התנגדות לשינויים מהפכניים במעמדות: (משלי כח ג): "גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים - מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם"*, (משלי יט י): "לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג, אַף כִּי לְעֶבֶד מְשֹל בְשָׂרִים"*, ואולי גם (קהלת י ז): "רָאִיתִי עֲבָדִים עַל סוּסִים, וְשָׂרִים הֹלְכִים כַּעֲבָדִים עַל הָאָרֶץ"*.

4. נבל התנגד לא רק למלכותו של דוד, אלא גם לכך שדוד יאכל לחם, (שמואל א כה יא): "וְלָקַחְתִּי אֶת לַחְמִי וְאֶת מֵימַי וְאֵת טָבַחְתִּי אֲשֶׁר טִבְחָתִי לְגֹזְזָי וְנָתַתִּי לַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵי מִזֶּה הֵמָּה?!". אולם באופן מפתיע, הפסוק שלנו מדבר לא על עבד השבע לחם אלא דווקא על נבל השבע לחם. וייתכן שיש כאן אירוניה דקה: המילים "עבד כי ימלוך" רומזים לדברי נבל נגד דוד, והמילים "ונבל כי ישבע לחם" הם התשובה של שלמה בן דוד להתנהגותו הבזויה של נבל, שאכל את כל לחמו בעצמו ולא הסכים לעזור לעבד רעב הנמלט מאדוניו.