מדרש לפירושים/חלק א/ב
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש ב' - ספירת חכמה[עריכה]
לא נעלם מעיני המשכיל מ"ש מרן האר"י זלה"ה, איך שם יעקב רומז גם כן על פרצוף יעקב ממש העומד אחוריו נגד פני זעיר. ופרצוף זה נבנה מיסוד אבא הבוקע לחוץ במקום חזה דזעיר אנפין. שעד שם הוא מכוסה ביסוד דאימא ואינו יכול לבקוע שני מסכים דידיה ודאימא, אבל במקום סיום יסוד דאימא (שהוא במקום החזה דזעיר אנפין) - שם בוקע לחוץ לפניו וממנו נבנה פרצוף יעקב שהוא אותיות בק"ע. והנה יעקב נבנה מן הארה של יסוד אבא בדרך ישר לפניו. והנה יסוד אבא גם כן מאיר באלכסון ובצדדין אל ימינו ושמאלו. ומן ההארה ההולך באלכסון אל שמאל יעקב - ממנו נעשה סוד עשו. ועיקור ההארה הוא באמצע, אבל מן הצדדין הארתו מועטת וההארה השמאלית מועטת מן הימין.
ומזה תבין שכל כך טרח יצחק אבינו להקריבו תחת כנפי השכינה ולברכו כמ"ש "ויאהב יצחק את עשו", כי יצחק הוא מצד שמאל וכן עשו. והנה עשו נאחז מבחינת האחורים של יסוד אבא שהוא יו"ד , יו"ד ה"י, יו"ד ה"י וי"ו, יו"ד ה"י וי"ו ה"י - שבגימטריא קפ"ד. ועם עשרה אותיות הוא צדק, והוא רוצה לאחוז ביעקב שהארתו מרובה כנ"ל, ורוצה להתקרב אליו. ואז בהתקרב ובהתחבר צד"ק עם יעק"ב - בגימטריא עש"ו.
וסוד לקיחת יעקב הברכות במרמה - שקודם הזיווג דזעיר ונוקביה מכריזים שיבואו כל פמליא של מעלה לראות בכבוד המלך. והנה הקליפה הנקרא 'מלך זקן וכסיל' לא יחפוץ בתבונה לראות בכבודו של מלך, ואדרבה הולך מדעתו ומתרחק והולך אל השדה אל החיצונים כנודע בסוד "כי בשדה מצאה" - מדור הקליפות, והולך עשו אל השדה ההיא לצוד ציד, ואז יעקב יורש מקומו ממש, ויורש ברכתו - אותו ההארה מיסוד אבא הנמשכת לעשו כנ"ל.
ובזה יתורץ קושיא גדולה איך יש מקום לרחל שהיא נוקבא דז"א לזיווג עם ז"א פנים בפנים -- הלא שם עומד פרצוף יעקב? ואמנם על פי זה מובן - שהנה כשהולך עשו אל השדה - אז יורש יעקב את מקומו, ואז יש מקום לרחל לעמוד במקום יעקב, באופן שאין מקום לרחל לעמוד פנים בפנים עם זעיר להזדווג עמו עד אשר עשו ילך אל השדה של חורבה. ואז יעקב יורש מקומו וברכותיו והארותיו ואז רחל עומדת במקומה של יעקב. וז"ש שלוקח יעקב את הברכות במרמה - דהיינו על ידי מרמה ותחבולה שעושים לעשו בית דין העליון על ידי הכרזה. כי אלולי ידע עשו שכוונתו הוא לזיווג - לא היה הולך כדי לקחת חלקו מהשפע ההוא, וזו היא המרמה שמרמין אותו, ועל ידי זה לוקח יעקב הברכות של עשו על ידי שיורש מקומו כנזכר.
והנה אחר הזיווג של זו"ן - אז חוזר למקומו וכשמרגיש בדבר שיעקב לקח ברכותיו במרמה - אז צועק בקול מר. "ויהי אך יצא יצא יעקב וגו'" - עי"ש באורך סוד שני יציאות הללו. ועשו אחיו בא מצידו מן השדה ויושב מצדו של יעקב צד שמאל כבראשונה ששם הוא מקומו, ואז מרגיש איך יעקב לקח ברכותיו במרמה. ואז צועק בקול מר על מה שרימוהו. עיין דברים אלו באורך בעץ חיים (שער ל"ב) ובאוצרות חיים דרוש דור המדבר.
ושם בהגהות אוצרות חיים כתב שזהו סוד "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" - כאשר תחבר צי"ד עם פי"ו[1] בגימטריא צדק שהוא אותו ההארה שמקבל עשו מיסוד אבא ולכן אהבו. וכאשר תחבר הארה זו שבגימטריא צדק עם שמו שהוא עשו - אז בגימטריא רשע. וזהו סוד הכתוב (קהלת ג, טז) "מקום הצדק שמה הרשע". וזהו שאמר הכתוב (ישעיה כו, י) "יוחן רשע וגו'" - יוח"ן בגימטריא חכמה עם הכולל, עיין שם באורך פירוש כל הפסוק.
הנה נתבאר טעם מספיק מה שעשו נקרא 'רשע' בכל מקום, כי מחבר הארה זו שלו עם שמו ובגימטריא רשע. ולדעתי עוד רמז לדבר הזה כפשוטו כי הארתו מן החכמה שהוא סוד י' שבגימטריא עשר. ועשו מהפך סוד עשר ועושה ממנו רשע. דומה למ"ש האר"י זלה"ה בטעמי מצות פרשת וירא במצוה ביקור חולים בסוד (תהלים מא, ד) "ה' יסעדנו על ערש דוי", שסודו יוד עשר, וזהו "כל משכבו הפכת בחליו" - הפכת דייקא, ועיין שם.
והנה מן הדברים הנ"ל הבנתי מאחז"ל (מגילה ו, א) "קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמין וכו' אי מלאה זו חרבה זו. רנב"י אמר מהכא ולאום מלאום יאמץ", עכ"ל. ולדעתי קסרי הוא סוד עשו, וכמ"ש במק"א שעיקור הרע של עשו הוא שני אותיות ע"ש. והנה קסרי בגימטריא עש. וירושלים היא סוד נוקבא דז"א כנודע. ונמצא מאחז"ל הוא ממש כמ"ש האר"י זלה"ה שאין מקום לנוקבא דז"א להזדווג עד אשר עשו ילך אל השדה של חורבה, וכנ"ל, והבן זה.
עוד אמרו חז"ל (שם במגילה):
- "אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו. א"ל רשע הוא. א"ל בל למד צדק. א"ל בארץ נכוחות יעול". פירש"י שעתיד להחריב ירושלים. "אמר יצחק אם כן בל יראה גאות ה'".
כבר פרשתי קצתו בדרוש הראשון בס"ד. וכאן לפי דרכי אומר: שאמר יצחק יוחן עשו - שיקבל הארתו מן החכמה שעם הכולל בגימטריא יוחן. ומפני שיצחק הוא סוד שמאל מתפלל בעדו. וכמ"ש האר"י זלה"ה וכו'. ועל זה השיב לו הקב"ה "רשע הוא" - שבעצמו פוגם בהארה שלו ונעשה רשע לפי שני הפירושים הנ"ל. "א"ל בל למד צדק" - רמז על ההארה שלו, סוד צדק שבאים מן חכמה שבה ל"ב נתיבות. ועל זה השיב לו הקב"ה שעתיד להחריב ירושלים, כלומר שאם יקבל הארתו תמיד וממקומו לא ימיש - אזי אי אפשר לנוקבא דז"א (סוד ירושלים) שתבנה ותכונן בזיווג פנים בפנים. ולפיכך צריך המרמה מבית דין העליון וכנ"ל.
וכאשר שמע יצחק כן הסכים והודה לדברי הקב"ה. וז"ש "אם כן בל יראה גאות ה'" - גאו"ת דייקא, שהוא סוד המרמה שהולך אל השדה ואינו רוצה לראות כבודו של מלך. והבן מאוד.
ועתה אבאר קצת פסוקים מן הפרשה זו על פי דרכי בדרוש הזה.
- ואומר מה שנכפל בכל הפרשה "עשו אחיו" - הכוונה בזה שהרי מה שנקרא עשו הוא בהתחבר הארותיו (שהם צדק) עם שם יעקב, ואז גימטריא עשו כנז"ל בדברי האר"י זלה"ה. וזהו שכתוב עשו אחיו - כלומר בתוך שם עשו תמצא שם אחיו שהוא יעקב, הרי שהוא אחיו ממש רמוז במספר שמו עשו וכאמור.
- "עם לבן גרתי" - הוא סוד לובן העליון - חכמה עליונה, ולו שתי בנות - לאה ורחל כנודע בדרושי יעקב ולאה, עי"ש. וכלומר שעל ידי זה יכול אני לבטל את לבן התחתון שהוא חכמה דקליפה אשר בלעם (שהוא דעת) הוא בן בנו, וכנודע ליודעי חן.
- גרתי - ופירש"י תרי"ג מצות שמרתי - גם כן מורה על סוד חכמה, תורה קדומה, "תרין אלפין שנין קודם בריאת עולם" (בראשית רבה, ח) שסודו "אל"ף חכמה אל"ף בינה" קודם בריאת 'עולם' חסד יבנה, וכנודע לכל.
- "וגם הולך לקראתך" - שמתנגד את עצמו נגד החכמה עליונה ולכן "וארבע מאות איש עמו" נגד ד' יודי"ן דשם ע"ב שבחכמה, שכל אחד כלול ממאה שהוא סוד ארבע מאות. וכוונת עשו להגביר ד' מאות בתי דינין דחציפין המבוארים באדרא רבא דנשא.
- "ויקח מן הבא בידו מנחה" - הוא סוד יו"ד אותיות מלאים דאחורי ע"ב שבגימטריא צד"ק שמהם הארת עשו כנז"ל. וזה ידו - יוד, והיא המנחה והארה השמאלית. והבן.
והנה מצאנו לחז"ל שקוראים את עשו בשם 'גמל', כי אמרו (בראשית רבה, יד) "הלעיטני נא - כמה דתימא אין אובסין את הגמל אבל מלעיטין אותו". עוד שם (בר"ר, כא) "אמר ר' יצחק בר ר' זעירא פער פיו כגמל, אמר אפתח פי ואתה מכניס", עכ"ל. וטעם הדבר לפי דרכי, כי עשו ברשעתו רצה להגביר חכמה דקליפה, ואיתא בדברי הרב זלה"ה וזה לשונו: "גמל הוא חכמה דקליפה, ולכן תשמישו אחור באחור בסוד (משלי כט, יא) וחכם באחור. וגמ"ל בגימטריא חכמה", עכ"ל. ולכן קראוהו בשם 'גמל'.
ואמרו חז"ל (ברכות נו, ב) "הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו" - לדעתי הסוד כי בחכמה דקדושה הוא סוד החיי"ם שבגימטריא חכמ"ה כנודע בכוונת תפילין, ובספר האורה (ריש שער ט') בסוד (ישעיה לח, יא) "אמרתי לא אראה יה בארץ החיים לא אביט אד"ם הרא"שון עוד", שהוא סוד חכמה, ששם סוד החיים. עיין שם באורך.
ומה שאמר באורה שאדם הראשון חכמה - כן הוא גם כן בספר מאורי אור וזה לשונו: "אדם הראשון נקרא 'אבא עילאה', פרצוף ראשון שניכר באצילות", עכ"ל. וידוע מאחז"ל (בבא מציעא פד, א) "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם", ונודע גם כן סוד חכמה שהוא כח מה - בגימטריא אדם.
הכלל מזה שיעקב הוא סוד חכמה דקדושה - סוד החיים. אמנם עשו הוא סוד חכמה דקליפה - סוד גמל כאמור. לכן הוא סוד המיתה - היפך החיים שבקדושה. וזהו סוד הכתוב (איוב ד, כא) "ימותו ולא בחכמה". והבן.
מן אלה הדברים תבין קצת מאחז"ל התמוה מאוד, והוא במדרש (בראשית רבה, עו) וזה לשונו:
- "ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע, אלא אמר לו - הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן ואני נידון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים", עכ"ל.
ובנזר הקדש פירש כי הגמל יש לו אוכף גבוה באמצע כדמות הבימה שגבוה. ומ"ש "גמלים באמצע" - ר"ל בין בהמות הטהורים הפסיק עם הגמלים. וחז"ל הוכיחו מזה שבעלי מומין היו כמו שגמלים אין ראויין למזבח (עיין בבעל הטורים). והנה במקום אחר פירשתי המאמר הזה די צרכו, ומכאן אפס קצהו תראה. כי גמל רומז על עשו כאמור. ואמר "כאילו אתה יושב על בימ"ה" - רומז בי מה שבגימטריא אדם. "ואני נידון לפניך" בסוד בתי דינין דחציפין. "ואת מתמלא עלי רחמים" על ידי ההארה מן החכמה שהוא אב הרחמן כנודע.
- (ואהובי המקובל מו' אריה נר"ו הוסיף בכאן דברים רבים מזוהר פקודי דף רל"ו ומדרש נעלם (ח"ב רלו, א), ולא הצגתים כי לא לאורך[2] אני צריך).
ועתה אומר בסוד הבכורה שהיא מסוד החכמה, כידוע בזוהר ותיקונים בסוד (שמות כ, כב) "בני בכורי ישראל" - סוד "ישראל עלה במחשבה", סוד חכמה. ולכן אמר עשו "הנה אנכי הולך למות" - שאני הולך אל הקליפות הנקראים 'מות', "ולמה זה לי בכורה" שהוא סוד חכמה, סוד חיים[3] הנז"ל.
ואבאר סוד "ויעקבני זה פעמיים", ואיתא בזוהר (ח"א קמה, א) וזה לשונו: "מאי "זה"? ויעקבני פעמיים מיבעיא ליה? אלא מלה חד הוי תרי זימנא. בכרתי אהדר ליה זימנא אחר' ברכתי", עכ"ל. ור"ל שאותיותיהם שוות. וצריך ביאור, כי מוכח מזה שסוד אחד לבכור"ה וברכ"ה.
ואומר אני שזה מובן עם דברי הרב זלה"ה הנז"ל, כי הנה חכמה הוא סוד בכו"ר כאמור, ונמצא מזה כשעשו עומד במקומו ומקבל ההארה שלו -- אזי הוא בכו"ר. אם שאינו בכו"ר נגד יעקב -- שהרי יעקב מובחר שהארתו ביושר והארת עשו באלכסון -- על כל פנים נקרא עשו 'בכור' בפני עצמו בבחינה זו מה שמקבל הארה מן חכמה שמשם סוד הבכורה. אמנם כשלוקח יעקב את הברכות במרמה והוא על ידי הליכת עשו אל השדה של חורב' ואז יורש יעקב מקום עשו והארותיו -- נמצא שמקבל אז אותו חלק הבכור"ה של עשו. וז"ש "את בכורתי לקח" - בכורה שלי, מה שאני בכו"ר מצד הארת החכמה. ועתה על ידי זה לקח ברכתי - ברכה הראוי לי מצד אבי יצחק שהוא שמאל וכנז"ל. הרי שהברכה תלוי בבכורה.
וז"ש חז"ל וכן פירש"י, כששמע יצחק שיעקב הוא הבכור אמר "אם כן לבכור ברכתי גם ברוך יהיה" - כי מאחר שהוא עומד במקום עשו - ראוי לו הברכות וההארות השמאלית. והבן.
ובאופן אחר אומר פירוש הפסוק: "הכי קרא וגו' את בכורתי לקח" - זה שפיר - כי שמו יעקב מורה על פרצוף יעקב שהארה שלו ביושר באמצע השורה והוא מרכבה לאותו פרצוף ממש, ואני יונק ממנו, כי כן שמי עשו חושבן צדק יעקב, ולכן ראוי לו הבכור. אך "ועתה לקח ברכתי" השייכים לי מצד שמא"ל על ידי שורש מקומו וכמבואר לעיל -- אם כן קשה למה נקרא 'יעקב' אחר שעמד במקומו, אלא וודאי שמו יעקב הוא מלשון 'עוקבא' ורמאות, אם כן "ויעקבני זה פעמיים" - שגם הבכורה היתה ברמאות שעל כרחך אינו נקרא יעקב רק מלשון 'עוקבא' ולא מפני פרצוף העליון שהרי לקח 'ברכתי' על ידי שורש מקומי.
אמנם כשעומדים במקומם הראוי גם עשו בעצמו מודה שיעקב הוא הבכור מטעם האמור. וז"ש "וישטום עשו וגו' אשר ברכו אביו" דייקא, שהוא סוד שמאל וראוי לעשו העומד בשמאל, ולכן לא נזכר כאן הבכורה. והבן כל זה.
"ואהרגה את אחי" - הסוד לפי דרכי שרצה להגביר עליו בחינת המית"ה היפך החכמ"ה שסודה חיי"ם, כנז"ל בסוד הרואה גמל וכו'. אך לא עלתה בידו כי נאמר "ויעקב איש תם" שהוא סוד ד' יודין דשם ע"ב בגימטריא מ' וכל אחד כלול ממאה - הרי תם. והוא היפך מת, כי זכה באמת לאור החכמ"ה - "יה בארץ החיים", וכנז"ל. ולכן אמרו חז"ל (תענית ה, א) "יעקב לא מת", כי הוא עודנו בחיים **** סוד חכמה דקדושה. והבן.
וידוע שחכמה הוא סוד יו"ד שבשם. וז"ש "ויגע בכף" - קרי ביה בכָף - סוד יו"ד שבגימטריא כ'. "ותקע[4] כף" - - תקע חושבן רשע - סוד מקום הצדק שמה הרשע כנז"ל, ועלתה לו רשעתו במה שיגע בכף - סוד יו"ד.
והוי יודע שחלילה לחשוב שום פגם למעלה בחכמה עצמה, רק למטה בהתפשטות החכמה והוא מכונה בשם 'ירך'. וז"ש "וירא כי לא יכול לו" - למעלה, אך "ויגע בכף ירכו" למטה בהתפשטות החכמה וכאמור. ובציוני (פרשת תולדות) וזה לשונו: "וביעקב כתיב ויגע בכף ירכו, רצה הנחש לכנוס לפני' כשראה פרצוף אדם הראשון וירא כי לא יכול לא", עכ"ל. ומובן עם הנז"ל בסוד אדם הראשון שהוא חכמה עילאה.
ואמר "לא אשלחך כי אם ברכתני" - שתודה לי על הברכות. ואמר "ישראל יהיה שמך" - היינו סוד חכמה, סוד "ישראל עלה במחשבה". ונמצא שפיר הודה לו בזה על הברכות. ואיתא בזוהר בלק (ח"ג קפה, א) "כי רב הוא - ישראל הוי רב באתר עשו דכתיב ביה ורב יעבוד צעיר", עכ"ל. אפשר מה שאמר "באתר עשו" הוא מ"ש האר"י זלה"ה שיורש מקום עשו ממש, וז"ש 'באתר עשו' שהוא במקומן. גם ר"ל בסוד "ישראל עלה במחשבה" שנקרא ר"ב כנודע, וז"ש "ישראל הוי רב". ועשו אמר "יש לי רב". גם חכמה נקרא 'יש מאין' כידוע בסוד (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא". ואמר יעקב "יש לי כל" - בגימטריא ארבע מאות - סוד ד' יודין דשם ע"ב. וכנז"ל.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם" - יבא אותיות א"ב י' - סוד חכמה שהוא י' מן השם והוא א"ב - אבא עילאה. גם ויבא אותיות אביו למפרע. שנעשה שלם ונתברך מן יצחק אביו על ידי שורש מקום עשו ממש על ידי המרמה מן הכרוז, ואז הולך עשו אל השדה של חורבה ואז יעקב מקבל הברכות וההארות מן יצחק אביו, צד שמאל. הכל כנז"ל. ומפני שאז דווקא יש זיווג זו"ן פנים בפנים - לפיכך נאמר "ויחן את פני העיר" שהוא נוקבא. גם ויחן גימטריא חכמה עם הכולל כנז"ל. "עיר שכ"ם" - ראשי תיבות ש"ם כ"בוד מ"לכותו - סוד נוקבא דז"א.
גם שלם עם הכולל הוא שמאל - שיבא יעקב לצד שמא"ל במקום עשו, ומפרש הכתוב על ידי מה, ואמר "עיר שכם" - נוטריקון ע"ל י"די ר"מיה ש"יראו כ"בוד מ"לך. והיא המרמה הנ"ל שמכריזין שיבואו לראות כבוד המלך ואז הולך עשו אל השדה כי לא יחפוץ כסיל בתבונה.
ואיתא בספר הפליאה וזה לשונו: "מאי שלם? זה יוסף", עכ"ל. ולפי דרכי יתכן על יסוד אבא, כי יסוד בכל מקום שהוא הוא סוד יוסף. ובא לומר שיעקב קבל כל הארות יסוד אבא גם הארות שמאל. והבן. וז"ש במדרש (בר"ר, עט) "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", והיינו כמש"ל סוד ת"ם - ד' יודי"ן דע"ב, ותם היפך מת, כי יעקב לא מת ודא שלם כאמור.
וזהו גם כן סוד (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש" וכמו שכתב בספר מאורי אור וזה לשונו: "אש נקרא חכמה בסוד ד' יסודות ארמ"ע וכו'", עי"ש. ומפרש על ידי מה מקבל יעקב אור החכמה ואמר - "ובית יוסף להבה" - יסוד אבא המאיר לו. ועל ידי זה "ובית עשו" שהם ד' מאות איש שעמו המנגדים לד' יודין דע"ב וכו' נעשים קש - ונשרפים בכח אור של החכמה העליונה בסוד "רשפי אש שלהבת יה". והבן.
- נשלם דרוש השני בס"ד